הנזק בקשר לעולם הבלוף
The monologue delivers a wide‑ranging critique of contemporary Haredi (ultra‑Orthodox) culture, focusing on how social pressure, superficial religiosity, and material incentives distort genuine Jewish spirituality. It begins with a vivid illustration of families being coerced into arranging traditional weddings, even if the couple prefers a modest alternative, highlighting the community’s preoccupation with appearances and status. The speaker then outlines four components required to be considered righteous in the eyes of God: observing positive commandments, avoiding transgressions, refining character traits (tikkun middot), and possessing a correct Jewish worldview. He argues that extensive yeshiva study does not automatically grant this worldview, using examples of parents who prioritize wealth or prestige over true devotion. The talk condemns ritual performance without inner meaning—such as rushed prayers and perfunctory kaddish—suggesting many act out of fear of punishment rather than love of God. The influence of one’s environment is emphasized: continuous contact with secular friends can pull a baal teshuva (returnee) back toward transgression, while immersion in a devout atmosphere shapes character and belief. The speaker discusses the use of material incentives (money, gifts, promises of cars) to retain children in yeshiva or persuade families to adopt religious practices, and he critiques contradictory attitudes toward modesty, exemplified by a yeshiva student demanding his future wife wear high heels. He also raises ethical dilemmas, such as whether it is permissible to lie to a suicidal person to save their life, invoking the principle of pikuach nefesh. An anecdote about a rabbi paying a bakery to close for Passover illustrates economic manipulation within religious circles. The monologue concludes with practical advice for engaging secular or newly observant individuals: provide media, books, financial support, and meaningful experiences to foster genuine commitment, while warning against neglecting family members and the dangers of superficial religiosity.
Chapters
יש שאלה רבים שואלים על המצב היום בדור שהמצב הוא כל כך ירוד אנחנו יודעים הרי שלפני אנחנו יודעים שלפני יציאת מצרים עם ישראל הגיע כבר ושקע בממתת שערי תומה וכבר אמרו לנו חזל שאם היו יורדים עוד שער אחד כבר לא היו יוצאים משם היו נשארים שם לנצח ועובדים היו מתבוללים עם המצרים ונאבדים מן העולם ובדור שלנו לפי מה שמתואר, בזמן יציאת מצרים עוד לא הייתה תורה, לא היה הרבה מטלות כמו היום, אבל עיקר העניין היה השפעה מהמצרים של העבודה זרה וכולי. מה? זה קולן או גן ילד ירון? זה פשוט מדהים. אתם מבינים את הילדים בכלל על השיעורים? לא, זה רק לכבודי. יש לי דרשה דרך אגר על הילדים. יש איזו סגולה, הרבה פעמים... טוב, הבנו. יש איזו סגולה, הרבה פעמים אני מדבר במקומות, באים, באמריקה זה מאוד נפות, באים דרשנים עדינים, מדברים באדינות, מוכנים לדבר יותר מדי חזק. אז יש שקט. איך שאני בא, מתחיל עם המוסר, הילדים מתעוררים. מתחיל הלאש. אני אומר להם, אתם רואים מה זה? מה לא הסתן בא, מדלבל את הילד, מהיר אותו, תצעק, תגיד משהו. זה מדהים פשוט. בכל אופן, היה לנו דרשה גם במורשב אבן יהודה של התימנים. אז הייתה דרשה באיזה בית פרטי. הזמינו המון אנשים, ישבו בחוץ. אז אני אומר, איך שהתחלתי לדבר, באו איזה חמישה כלבים מאחורי החומה, כל השעתיים נפחו לי הפסקה. למה? השטן העיר אותם. לפני זה היה שקט. ישבו, חיכו לי. אמרו, מה זה? רק התחיל הדרשה הם התחילו לצרוח. למה? בכל דרך להשיח את דעתם. אותו דבר לפעמים בלימוד. אתה יושב בישיבה, כל שנייה יש רעש מהדלת. מישהו נכנס. אז אתה רואה שלושים איש. כל היום ככה. כל מי שנכנס מסתכלים עליו. גם בדרשות. למה? ככה זה דרכו של העצמה הלאה, שיח את דעתו של הדעתו. נחזור לעניין. באמת, העם ישראל במצב קוירות, שקוע בממת את שערי תומה. בזמן יציאת מצרים, עבודה זרה. המלאכים אומרים עלינו, הללו עובדי עבודה זרה. סתם אומר, הללו עובדי עבודה זרה, והללו עובדי עבודה זרה. ובסוף מה אומרים? שנגעלנו בזכות שתי מצוות. שתי מצוות. ואת שתיהן קימו שלא לשמם. זה באמת מעניין. הנקודה היא, יש הרבה דברים שאנחנו עושים בחיים, שלצערנו הרב, במעלה שלנו, לא כל כך אנחנו מסתכלים לשם שמיים. יש בזה נגיעות, יש בזה כבוד, יש בזה כל מיני עניינים. לפעמים זה מה ייצא לי מזה, לפעמים מה יחזירו לי, לפעמים זה בשביל שידוך. יש הרבה תלמידים אמרו לי במשך השנים, אנחנו הולכים ללמוד בלקרוד. אמרתי, למה? מה הביא אתכם ללמוד שם? כדי שנתפוס שידוך טוב. יוצא משם שידוכים, ישיבה ענקית, כולם מחפשים שם בחורים, אז יש לנו סיכוי לשידוך. אהי, אבל יש קולל קטן של שלושים חבר'ה, המין ישיבה קטנה, שלושים חבר'ה, ושמה הלימוד הרבה נגיד יותר רציני, היא יותר אש אולי, יותר... לא, זה לא משנה, המטרה היא אישית. מה ייצא לי מזה. בכלל, הרבה מהחיים שלנו זה מה ייצא לי מזה. שימו לב, אנחנו לא שמים לב, אבל הרבה מהדברים שאנחנו עושים זה מה ייצא לי מזה. למשל. למשל. אני אתן לכם דוגמה. יש נגיד רופא, אני אתן לכם משל, את הנמשל אתם לבד תבינו. יש רופא שהיה שנים מרפא אנשים. שנים. נגיד שאחרי 30 שנה שהייתה לו הצלחה בריפוי חולים, הביאו רופא חדש לבית החולים. רופא חדש. הרופא החדש עלה לרופא הישן. הוא כוכב חדש בשמי בית החולים. כולם נותנים לו מחמאות והוא מצליח מאוד. עכשיו, הרופא הישן, יש לו שתי אפשרויות לפניו. אפשרות ראשונה, לרוץ לרופא החדש ולומר לו אני שמח שהגעת, ברוך השם, אני, השנים הטובות שלי מאחריי וצריכים פה דם חדש, כל עזרה שתזדקק לה אני עומד לשירותך. אם זה בניתוחים, אם זה בציוד, אם זה בניסיון, אם זה בהתייעצות, אני מאוד רוצה בהצלחתך. האפשרות השנייה של הרופא הזה זה לשים לו רגליים. ולכלך עליו, לגרום שיתלוננו עליו בבית חולים, להגיד תראו מה הוא עשה, להבליט את הרע שבו. עכשיו, אם הוא בא ועושה את כל מה שעכשיו אמרתי, הולך נגדו ומוציא עליו שם רע, וממציא עליו סיפורים, מנסה להכשיל אותו, כל מיני דברים כאלה. מה זה מעיד על הרופא הוותיק? מה זה מעיד עליו? שהוא אף פעם לא היה רופא לצורך הצלת נפשות. אף פעם זה לא עניין אותו הצלת נפשות. הוא אמנם 30 שנה התרברב שהוא מציל נשמות ונפשות וכל המציל נפש אחת מישראל וכולי, אבל הוא אף פעם לא הציל אותן. כל מה שעניין אותו זה הכסף שהוא מרוויח והכבוד והמעמד ושכולם מכבדים אותו בבית חולים. זה מה שעניין אותו. מה הרעיה? הרעיה ששעכשיו מישהו אחר מציל את החולים הוא מתנקל לו ומפריע לו ומצילו שימותו כל החולים נמצא שאדם כזה גילה את דעתו למפריע שאף פעם הוא לא באמת היה רופא אלא היה סתם גפתן סרוח אגואיסט שמבחינתו ימותו כל החולים כעוד עוד הוא מקבל את הכבוד ואת הכסף פשוט וברור אם לעומת זאת הוא בא לרופא החדש ואומר לו אני איתך, אני תומך בך, כל דבר שצריך, אז עכשיו מבינים כולם שכל השנים שהוא היה רופא, כל מגמתו היא להציל את החולים. כל מגמתו להציל את החולים. יש שתי סוגי דרשנים, אני אסביר לכם מה נקודה. יש דרשנים, יצרחו להם 20 תינוקות בשיעור, טלפונים יצלצלו, אנשים שחקים עם כוסות פלסטיק, עושים רעשים, ואום דבר לא מזיז להם. מדברים כמו אוטוסטרדה. יש דרשנים, אתה רק מזיז את הכיסא פלסטיק, כאילו הכנסת להם סכין בלב. זה משגע להם את המערכת, אני אחד מהם לצערי, שעושים קולות, תמיד השטן מסדר שבשורה הראשונה יושב לי איזה נער עם קוסמי פלסטיק, ולשעה היה זה. ואז הוא מבלבל אותי, כי לא יודע אם שמתם לב, אני באתי לדבר על איזה משהו, והצעקות של התינוקות שכחתי לגמרי מה להגיד. אז הכנסתי לעניין אחר בכלל לגמרי. למה? זה נקרא הישך הדעת. מעניין למה זה באמת. אני פעם זכיתי להכיר איזה דרשן אחד שהיה מאוד טוב, אבל איך שהיה תזוזה קטנה בקהל, הוא היה מפסיק. הוא היה עוצר, דקה, שתי דקות, לא נעים. צלמים, מצלמה, הוא יושב ככה מחכה שישתקו. לפעמים היה עשר דקות רעש. עשר דקות הוא יושב, לא ממשיך את הדרשה. למה? הוא היה פוחד לאבד את הריכוז, אז הוא נזכר איפה הפסקתי כדי להמשיך משם. טוב, נתקדם הלאה. באמת, זה נוגע אלינו, לכל אחד מאיתנו. מה הנקודה? שבסופו של דבר, אחרי כל התורה שנלמד, ואחרי המראה החרדי שלנו, ואחרי הטלפון הקשר, ואחרי ההקפדה בשחיתות ובקשרות ובכל הדברים שאנחנו מכנירים ומאוד מאוד עושים רעש וציצולים, יהיה מציאות חס ושלום לחלק מאיתנו, שנגיע לפני הקראש ברוך הוא ויגיד לנו, כולכם, כולכם, איסטרה בלגינה קשקשקריה. איך אמר חמבן ציון? הכל קלמפאדי, הכל בלוף. מה זאת אומרת בלוף? מה, אני גמרתי שעש? גמרת שעש, אז בוא נראה אותך. אתה השתנית בגאווה? לפני שלושים שנה היית גפתן שרוח. חזרת לתשובה, למדת שלושים שנה, מהבוקר עד הלילה, ישיבה, אחר כך כולל, כל היום וכל הלילה, בקיא, יודע לצטט, הכל, חריף. בוא נראה אותך. פגעו בקוותך, אתה מוכן לרצוח. הורידו את התואר רב שכתבו עליך באיזה מקום, הלב שלך נשרף. נקמן, נותר, כל הדברים האלה, הכל נשאר בך. מה? מה השתנה בך? כלום. כינה, קנה באחרים, מי לכינת סופרים, תרבי חוכמה, בסדר, הקרשבה חומפסות מזה. אז לפחות תתקדם בזכות הכינה הזאת, תראה מישהו מצליח, מישהו עמל בתורה יותר ממך, אז גם אתה תרצה להיות כמו. אבל יש שלושה סוגי כינה. גם בכינת סופרים, לא כל סוגי כינת הסופרים הם קשרים. לא הכל. מתי כי נצופרים תרבי חוכמה? מתי זה רצון השם? שאתה שמח שהחבר שלך עולה מעלה, מעלה, ועושה נחת רוח לקב". לא שאתה מקנה בו ומאחל שהוא ייפול כדי שאתה תעלה במקומו. לא. יש שני סוגי קנאים. יש קנאי אומר, וואו, איזה כיף לו לגאון הזה, תראה איזה מוח, תראה איזה ידע, תראה איזה עמל, תראה איזה אהבת התורה, תראה איזה לשם שמיים. מתי אני אזכה להיות ככה? אבל אם יבואו ויגידו לו, יש עכשיו הזדמנות ללחוץ על כפתור. אתה והוא תתחלפו. הוא ירד לרמה שלך ואתה תעלה לרמה שלו. קשר לעשות כזה דבר? מותר להציל דם בדם? מותר לדחות נפש בנפש? מה יצא לקראש ברוך הוא מזה? נשאר אותו דבר המצב, שום קידום אין. אבל אם הוא בא ואומר, לא, חס וחלילה, מה פתאום לאוריד אותו? תעלו גם אותי למה שלא. אני גם רוצה להיות ככה. אני שמח מאוד שהוא ככה. אני שמח בהצלחתו. עוד עלייה ועוד עלייה. כמה שהוא עולה יותר, אני כאילו, אני בעצמי עליתי. למה? כי מי שמח מזה? השם שמח, אני שמח. פשוט. זה כינה חיובית. מאוד מאושר לשמוע שמישהו שהיה איתו בישיבה בצעירותם מצליח ועלה לגדולה. מאוד שמח. לא שיש לו צביטות בלב, וואו. או שפתאום הוא התבשר לו שאותו אחד שעלה לגדולה מצאו עליו איזה משהו שלילי. איך הוא שמח בלב ומתנחם. שתבך שמו, תיפש שכמוך, אתה צדיק, אתה רשע גדול, מה? או שאחד אין לו ילדים ועכשיו סיפרו לו שאיזה חבר שלו בדיוק נולד לו ילד, קום לרקוד ולשמוח, יש לו צביטה בלב, כמו שאמר לי איזה אחד, אני כבר לא הולך יותר לחתונות. מתבגר, לא התחתן, גיע עברת גיל 40, קשה לו לראות צעירים שמחים מתחת לחופה. הוא אומר, אני לא הולך יותר לחתונות. אני אומר לו, תתבייש, שלך עד רבה, אתה צריך להיות עכשיו עוד יותר לחתונות. להראות לכלוש ברחומי, לי לא נתת, אבל אני שמח שאתה נותן לאחרים. אני לא יכול להיות צבוע, לבוא ולמחוא כפיים ולרקוד ולריקודים זויפים. ככה הוא אומר לי. זה בן אדם מאוד ישר. הוא לא יודע להעמיד פנים. רוב האנשים מעמידים פנים. ממצאים תירוצים. אה, זה יכול היום, אני לא מרגיש טוב, אני נוסע, אני זה. סיפורים. אבל האמת, השם יודע, השם חוקר כליות ולב. כל מיני דברים, רבותיי. למשל, נושא בעול עם חברו. מישהו בשעת שרה, מישהו כואב לו. אתה מקבל את ההודעה, תוך דקה עובר לסדר היום. תוך דקה, כאילו, נו, קרה אסון למישהו. יכול להיות מישהו מהישיבה שלך, שמי התלמידים, אחד מהם חרב על עבול עמוק, קרה לו איזה אסון, לא יודע, איזה מחלה גילול או לא יודע מה. שתי דקות אחרי, כאילו לא קרה כלום, כאילו לא קיבלת שום בשואה. אמר איזה רב אחד גדול, הוא אמר, באמריקה שולחים כל הזמן מעטפות לצדקה. כל מיני ארגונים, קמחת פסחה, יתומים, אלמנות, כוללים, ישיבות, תום חשאבס, בלי סוף, אתה מקבל הצהלה, אתה מקבל בלי סוף מעטפות. כל יום אתה בא לדואר, איזה שלוש, ארבע מהם זה מצדקה. מה עושים רוב האנשים? רואה על המעטפה, קרן כך וכך, זורק. הצלה זה, זורק. אישה יתומה חרב עליה עולמה, זורק לפח. לא פותח. פותח רק את החשבונות ואת הצ'קים. מה שהגיע, צריכים לטפל בזה, אין ברירה. אז אמר איזה רב, זה לא תעמוד על דם ריחה. אז אמרה לו איזה מישהו, מה שריח לא תעמוד על דם ריחה, מה אני יכול לתת כסף לכל העולם? אמר לו הרב, גם אני לא יכול לתת כסף לכל העולם ממסכורת של רם בישיבה או שמסכורת של משגיח. אני יכול לתת לכל מעטפה צ'ק? לא. אבל אני פותח ואומר עליהם פרק תהילים. פתחתי, אישה וזה, אין לי לתת לה. או שאני שולח משהו קטן, או שאני יושב ומתפלל עליה. ריבונות של העולם, כסף אני לא יכול לתת. לפחות אני קורא עליה תהילים כמה פרקים. זה לא תעמוד על דם רעך, איתו הנוכי בצרה, זה נושא בעול עם חברו. הרי אם אתה לא עושה את זה, זה זמן שאו שאתה הנוכי עם לב של אבן, או שאתה לא מאמין בכוח התפילה, אחד מהשתיים, או שניהם. יש הרבה אנשים על עצמם לא מתפללים בשעת צרה. הם מבקשים, שומחים את השם שלהם לכל העולם, פתפללו על פלוני בן פלוני, אבל הם בעצמם לא מתפללים. והם לא יודעים שבאמת התפילה של חולה על עצמו היא מועילה יותר מתפילת אחרים עליו. למדנו את זה מישמעאל. ישמעאל, הגר זרקה אותו במדבר והיא התפללה במקום אחד עליו. היא לא רצתה לראות במות הנער. והוא התפלל על עצמו והקדור כתוב שכשברחו שם היה לכל הנער. לא לאמא של הנער. היא כמובן התפללה בטח בפחיות ובלחץ אתם שומעים? היא התפללה בשיאה, בשיאה, אמא שהבן שלה עומד מת לנגד עיניה כל רגע, ודאי שהיא צורחת ובוכה, כן? אבל למי השם שמע? דווקא לכל הנער. כאדם שמתפלל משום מה, אחר כך ישברחו החליט, שהוא שומע לתפילתו לפני שהוא שומע לתפילת אחרים. אבל אם זה חכם גדול, זה כבר סיפור אחר. זאת אומרת, אדם שיש לו חולה בביתו ילך אצל החכם, למה? כי הקב". הוא לא רוצה שהחכם הספציפי הזה יצטער. והחכמים באמת מצטערים על אנשים. כי הם מבינים מה זה נושא בעול עם חברו. אז ממנה כדי למנוע צער מהחכם, הקב". הוא מוכן, איך אומרים, לעשות לפני מישורת הדין. זה כן. האדם פשוט, אדם רגיל, מי אמר שהקב". הוא מתחשב כל כך בצערו, מגיע לו בכזו מדרגה, לא בטוח. אז באמת, יש כאן נקודה שהרבה לא שמים אליה לב. במיוחד היום בעולם, איך שהעולם מצייר את העולם, שהכל כזה חיצוני, ושופטים את האדם לפי הלבוש, ולפי הזקן, ולפי הכובע, ולפי כל מיני דברים חיצוניים. לא שזה לא חשוב, יש קוד, ויש קוד עם חברתים, וצריכים לעמוד בהם. והחיצוניות מביאה לפנימיות. אדם שמתחיל את השינוי שלו מבחוץ, זה גורם שבסוף השינוי מחלחל פנימה. אפילו החילונים יודעים את זה. עובדה שבא חייל הצבא, מלבישים אותו במדים. כל אחד ילבש אזרחית איכשהו רוצה. כל אחד ילבש דגמך בצבע אחר. או אפילו מדים, אבל כל אחד מדים בצבע אחר, זה לא... כבר מבינים שאין כאן מרות. זה לא יביא לשום שינוי הוא עדיין בראש שלו אני עוד אזרח, אזרח שבאתי לעבוד פה בתשלום אבל ברגע שכולם נותנים להם הדים וכולם נכנסים לאווירה של יחידה אחת וכולם פה שווים אז זה בוודאי משפיע על האדם מבפנים זה פשיט אני לא חידשתי לכם כלום אבל מה שכן, הרבה אנשים שופטים את האנשים בעיקר על החיצוניות. אני פעם דיברתי באיזו ישיבה, באיזו בכנסת פה בארץ ענק, של חסידים. משהו, מישהו, איזו אישה אחת מדרום אפריקה שעשתה עלייה לארץ, כנראה איזו משפחה חשובה מהחסידות הזאת, שאלה אותי אם אני יכול לבוא לדבר שם. היא מכירה את הדרשות שלי באנגלית, היא אמרה לי, אני רוצה שדבר לחסידים פה. זה גם כן היה אלול. לפני כמה שנים זה היה. אז אני באתי, דיברתי שם, אמרתי שאני לפעמים הולך להתפלל באיזה מקום באמונסי, שטיבל של חסידים, ויש שם, ליד המקום של השליח הציבור, יש שם את חמשת או ששת הדיברות לשליח ציבור. אחד, חייבים להתפלל עם גרטל. החוט הזה שהחסידים שמים. שתיים, חייבים כובע. שלוש, חייבים להתפלל בעברה חסידית. זאת אומרת, במקום להגיד הוא, צריכים להגיד היא. במקום להגיד ברוך, צריך להגיד בוריך. עברה חסידית מנטרלים את הליטאים ואת הפרדים ואת הישראלים וכולי, עברה חסידית מלבד. ארבע, מי שלא טבל במקווה היום לא יהיה שליח ציבור. חמש, חייבים רשות מהגבי, מבקש רשות מהגבי. שש, אם אני זוכר נכון, אם אני זוכר נכון, יכול להיות שאני מדמיין, שצריך שיהיה לו זקן. שאצל החסידים זה יארק ולא יעבור הזקן, כן? זה אלה ששת הדיברות שכתובים שם. אז לבקש רשות מהגבה, זה כל מקום צריך. צריך שבמקום יהיה סדר. בכל מקום יש מסדר, כן? פשוט, לא כל אחד קופץ ונוטל בכוח, כן? אבל השאר הדברים, הם דברים של מנהגים, אולי דה רבנן אולי אפילו, טוב. בוודאי שאף אחד מהדברים שם לא היה דהורה איתם, כן? אבל אמרתי להם, למה לא שמו באחד מהדיברות שמי שכל היום עומד פה ליד המכונת קפה ומדבר עד 12 בצורה עם לשון הרע ורכילות שגם כן לא יהיה שליח ציבור ומי שגונב מהממשלה וכל המשכורות שלו זה מכל מיני טריקים שהם עושים שגם כן לא יהיה שליח ציבור יש רשימה גדולה מאוד מי לא יכול להיות שליח ציבור והם כולם דהורה איתה וזה כתוב בשולחן ערוך. למה את זה לא שמו? למה דווקא שמו דברים של מנהגים שאיתנו בלעדיהם הקב' הוא יקבל את התפילה ודאי. עם החוט, בלי החוט, אפילו אם בלי כובע, עם קיפה, הוא יקבל את התפילה, אל תדאג. הכובע לא ימנע שיקבלו ממך את התפילה. חברה חסידית, זה מה שיגרום שיקבלו את התפילה. בקיצור, שאלתי אותם, את החסידים. בא מרוס שלהם, ליד הרבנים שלהם. זה הדרך החיצוניות? אז סיפרתי להם אחרי איזה סיפור. מה הסיפור היה? שבא אלי איזה אחד, אומר לי, תדבר עם הבן שלי, הוא מתחיל להיות שייגץ. אמרתי לו, מה העניין? אומר, תדבר איתו, תשפיע עליו. אז אמרתי לו, תגיד שייכנס אצלי מחר בצהריים. באמת בא אליי בחור, היה לו ג'קט, היה לו מכנסיים, אבל לא שחור ולא ארוך כמו של חסידים. ואבוש כזה אלגנטי, קצת זקן היה לו. והוא בא, התחלנו לדבר ואמרתי לו, מה אתה עושה? הוא אמר, אני לומד חצי יום, וחצי יום אני מתפרנס, אוכר וקונה וזה. ומה אתה לומד? אמר לי. ואיזה ספרים מוסר אתה אוהב? אוהב רמחל, קורא זה, לומד זה. ראיתי שיש לי לעיניי בחור ממש צדיק. מידות טובות, עדינות, ערך ארץ, חצי יום לומד. מה הפשע שלו? שהוא לא מתלבש כחסיד. הוא חרדי, רק הוא לא מתלבש כחסיד. אז מבחינת אבא שלו זה ירד מן הדרך, כן. זה דוגמה אחת. דוגמה שנייה נתתי להם, שהיה איזה אחד שלגמרי ירד מהדרך. לגמרי. זאת אומרת, עם חלל שבת, כבר יש לו חברה גויה לו עלינו, אבל לבוש כחסיד לכל דבר. לגמרי. אתה לא תאמין בחיים שאדם כזה הוא חילוני. אז אבא שלו גם כן ביקש שאני אדבר איתו, אז אני דיברתי איתו, אז אז הוא אמר לי משפט, שאת יודעת, אין מה לענות על זה אפילו. הוא אומר, אמרתי לו, מה, אתה לא מאמין שיש בוראי לעולם? אמרתי לו, קודם כל, למה אתה לבוש ככה? אם כבר נהיה תגוי, למה אתה נשאר לבוש כחסיד? זה מפריע לך לעבירות שלך, לא? אז מה הוא אומר לי? הוא אומר לי, אני מרחם על האחים שלי ועל אחיות שלי עד שהם לא ישתתחו אני לא רוצה להרוס להם. אני מכיר את החברה פה. אם יראו שיש להם אח אחד כמוני שהפסיק להתלבש כחסיד, הם כולם מקבלים פה גזר דין מוות. כאילו שהם אחראים על מעשיי. אז אני, עד שהם לא התחתנו, תקוע עם הלבוש הזה. ככה הוא אומר לי. אז אמרתי לו, אבל בכל זאת, יש אמת וזה, מלא הלבוש, אבל מה עם המצוות? אז הוא אמר לי משפט כזה, אומר לי, שמע, אבא שלי כל כולו בלוף, צבוע אמרתי לו, למה? הוא אומר לי, אבא שלי נותן לי כל חודש 500 דולר, ככה זה התחיל אני מבקש ממך תתלבש כמו חסיד, שלא תתחיל להתלבש לי פה כל מיני בגדים בעיר. תמשיך להתלבש כמו חסיד ואני נותן לך 500 דולר. אז הוא אומר לי, אז למה הוא לא הציע לי 500 דולר להפסיק לחלל שבת? הרי זה הרבה יותר חשוב מאיך אני מתלבש. אם אבא שלי אבא אומר לי אני מוכן לתת לך 500 דולר בשביל שלא תחלל שבת, לפחות הייתי יודע שבאמת אכפת לו מהאמת. אבל אני יודע שהוא רק מה מעניין אותו זה מה יגידו. לא רוצה להיות שייך לכזו קהילה שרק מעניין אותם רק מה יגידו כל הזמן. ולא האמת באמת. שימו לב איזה דבר. איך עכשיו תסביר לו? מה אתה כבר יכול להגיד לאחד כזה? אז אני סיפרתי להם שם, בבית כנסת הגדול, בישיבה שם, את המעשה הזה. הזדעה זהו שם, מה פירוש, היה שם שני ראשי ישיבה. ראיתי שהם מחליפים ביניהם מכתבים. זה נותן לו מכתב, הוא קורא, נותן לו מכתב חזרה, כבר הבנתי שקלטה על הירח. מי יודע מה הולך להיות אחרי הדרשה. אז איך שסיימתי דבריי, קפץ אחד מהם לרמקול. סליחה, אני רק רוצה להעיר הערה ברשות הרב. כן, מה? אצלנו, ככה הוא אומר, אצלנו הלבוס זה מעל הכל. זה יותר חשוב מעל הכל. בני ישראל לא ניגלו ממצרים, אלא רק בזכות שלא מכירים, שלא שינו את לבושם ואת שפתם. מה הם דיברו במצרים? יידיש. אחר אומר המילים האלה. יידיש. ובזכות זה הם ניגלו. מה שהרב לא אומר לכם, שכל אלה החסידים שירדו מן הדרך והוא הצליח להחזיר אותם בתשובה שם באמריקה, זה בזכות זה שהם לא שינו את הלבוש. אם הם כבר היו משנים את הלבוש, הוא כבר החליט. אם הם כבר היו משנים את הלבוש, כבר אי אפשר לדבר איתם. עכשיו, אני לא אעשה איתו אימות ליד התלמידים שלו אצלו בישיבה, זה לא דרך הארץ, זה לא מכובד. אני העברתי את הנקודה ושתקתי. כשיצאתי החוצה לחנייה, רצו אחריי המון מהם. היו שם, לא יודע, איזה 200 חסידים מבריחים. רצו אחריי לחנייה, אומרים לי, תדע לך, אנחנו מאה אחוז מסכימים איתך, לא איתו. אה, סליחה, את הדבר הכי חשוב שכחתי. הכי חשוב שכחתי. אחרי שהוא סיפר לדני ישראל, הוא אומר, אצלנו עדיף. שתתלבש כחסיד ותהיה מחלל שבת, מאשר תפסיק להתלבש כחסיד ותהיה שומר שבת. ככה במילים האלו אמרו. עדיף לנו שאת כבר תהיה מחלל שבת, העיקר שלא תשנה את לבושך. אמרתי, שמעתי כזה דבר, הזדעזעתי, מה, אני אתחיל להריב איתו? טוב, שתק לי. כשבאתי לחניים, רצו אחריי, אומרים לי, מה זה זה? מה פתאום? אנחנו מאה אחוז איתך. אבל זו המציאות שלנו. הכל כביכול הוא חיצוני, והגריש ברחום חפש את הלב, את הפנימיות, האמת שבך. מה זה כל הבלוף הזה, כל ההצגות האלה שאנשים עושים מבחוץ? כל העמדת פנים הזאת זה נוחלות אחת מבדרגה ראשונה, מה זה? נכון, כלפי... אני רואה בעצמי איפה שאני הולך, אני רואה מה קורה. כל מקום בעולם. כל דבר קטן כביכול ישר גומרים לבן אדם את החיים. מה שהוא עשה לא מקובל עליהם. מבחינה חיצונית זה הורס להם את השם. אני אתן לכם דוגמה. יש איזה ילד טוב, אני מכיר אותו אישית, בן 17. עשה בדיחה, התלוצץ. כאילו הוא שותה בקבוק בירה. מישהו צילם אותו, עושה ככה. ככה, עושה פרצופים. מישהו צילם את זה ובלי רשות העלה את זה לאיזשהו מקום. אישאו אותו מהישיבה. הוא לא באמת שטע, סתם שם בדיחה. לא נוגע באלכוהול, הילד הזה. בכלל הוא אוהב את הטעם של זה גם, אבל בלי קשר. אישאו אותו מהישיבה עד להודעה חדשה. האמא של הילד הזה התקשרה. להגיד, זה היה סתם התלוצצות של נער. אולי תקראו לו, תדברו איתו, תסבירי לו שזה לא יפה לעשות כזה דבר, אולי זה גובל בחיול השם. תדברו איתו. אז מה עונה למשגיח? זה עושה שם רע לישיבה. מסגיר את עצמו שזה כל מה שמעניין אותו. לא מעניין אותו הנשמה של הילד. אם אתה בתפקיד כזה, אתה מייד צריך לקרוא לילד, בוא מהר לשיחה, דבר איתו באהבה, בהבנה, אתה יודע, זה לא יפה, זה עושה שם רע, זה לא כבוד לך, הדברים האלה נשארים בעולם, יום אחד אתה תהיה בן תורה רציני, יערו את הדברים האלה, אתה נראה כמו ליצן החצר, והילד לאט לאט יבין, בשיחה אחת של חמש דקות אתה מציע את הנשמה שלו לכל החיים. מה רואים שזרקת אותו? מה הוא כבר אומר עכשיו הילד? שונאים אותי שם בישיבה, אם ככה אני לא רוצה בכלל לחזור לשם, אז מה האלטרנטיבה? אם לא תחזור לשם, הישיבה הבאה תהיה בעשר דרגות פחות. כי אף ישיבה לא תיקח אותך אם נזרקת באמצע השנה מישיבה אחרת. אין על מה לדבר, אף אחד לא יתרך לברר. אז הנה נשמה יהודית הלכה לעזאזל עד ולעולמי עולמים על שטות כזאת. מי ייתן את הדין על זה? מי? אלפי מקרים כאלה יש כל יום, כל הזמן, בכל העולם. כמה עשרות ילדים באים אליי כל חודש, על מה זרקו אותם, על איזה פליטת מילה באיזה משחק כדורסל, הדברים שאפשר להאמין. בפורט יוסף בא איזה רם אחד לחכם בן ציונה בשאול, מתלונן על ילד אחד, שכבר הגיעו מים עד נפש, הוא מפריע, הוא לא נותן ללמד, הוא מפריע לכולם, הוא פושטק, איזה מין דבר זה, הוא לא שייך פה בישיבה, כל מיני סיפורים. כבוד הרב, תזרוק אותו בבקשה מהישיבה, זה תפוח רכוב. אמר לו חכם בן ציון, אני מוכן בתנאי אחד. בקח דף ועט. והתחיל לכתוב מכתב, אני, על הרם הזה, פלוני אלמוני, מתחייב על עצמי, שמהרגע שהבחור התלמיד יצא מהישיבה לצמיתות, אני לוקח על עצמי את האחריות לכל העבירות שהוא יעשה, כל החילולי שבת, כל הטרפות שהוא יוכל, כל הגנבות שהוא יגנוב ברחובות, כל מה שהוא יעשה, אני לוקח על עצמי את האחריות. אומר לו ככה, תחתום והוא מיד יוצא החוצה. תחתום. הוא אומר, אני יכול לקחת כזה דבר על עצמי? הוא אמר, כן. אתה רוצה לזרוק נשמה לרחוב. הוא נמצא עכשיו בבית חולים. החולה בבית חולים זה חולה מסובך. זה הרבה יותר עבודה מחולים רגילים. אתה רוצה לזרוק את החולה לרחוב, החולה יכול לקרוא לו דברים ברחוב, אנחנו צריכים לחתום על זה שאנחנו מקבלים על עצמנו את האחריות, מה יקרה לו? אתה מוכן? אתה הרופא, נכון? אתה רוצה לזרוק חולה לרחוב בגלל שלא מתאים לך שצריכים לטפל בו פי שלוש או יותר מחולה אחר. תאר לך שהיו עושים כזה דבר בבתי חולים. כל פעם שבא איזה חולה עם סיבוכים שחשבו שזה משהו קטן, התברר שזה פי עשר או יותר עבודה. עזוב, עזוב, לא מתאים לנו לטפל בך. לך, לך, תוציאו את המטר שלא שימו אותו ברחוב. יש כזה דבר? יש איזה מקום בעולם שעושים כזה דבר? לא, כי בגופות כולם מבינים, לא מתעסקים. חיים ומוות. אבל חיים ומוות של הנשמה חופשי. לא להבין אותי לא נכון. אני לא אומר שיש כאלה מצבים שאין ברירה, חייבים באמת לעשות את זה. באמת לפעמים אין ברירה. אבל אני אומר לכם שאמון, אמון, אמון מקרים, עם קצת יותר סבלנות ולב יהודי, אפשר היה להציל את הילדים האלה. היה מעשה הרב זילבר שטלנביט, זה באחד הספרים שלו, שיום אחד הם הזדעה זהו. הם באו לבית מדרש וכל החומשים והסידורים, הכל היה קרוע לחתיכות זרוק על הרצפה. היו בטוחים שזה ערבים עשו שם ונדליזם, לא יודע מה. מתוך כדי החקירה התברר שזה אחד התלמידים, ילד, נער, מהישיבה עשה כזה דבר. איזה ישיבה הייתה משאירה ילד כזה ורק בישיבה? איזה? אחרי כזה דבר. כולם אמרו מהר לזרוק אותו, זה פושע, זה שורמועד זה, זה מסוכן וזה. לקח שם הרב אותו ודיבר אליו, אני יודע שזה לא אתה, זה משהו שאתה כועס עליו בוא נבין מה זה נרד לשורש הבעיה זה לא יכול להיות שאתה עשית כזה דבר בלי סיבה בטוח שיש לך סיבה מוצדקת דיבר ודיבר איתו ודיבר איתו והיום הוא ראש ישיבה חשוב הבחור הזה עכשיו הייתה אלטרנטיבה אחרת לזרוק אותו לרחוב והוא היה יעיר לפיד היום הילד הזה מה חשבתם? כמה יושבים פה בכנסת שהיו חרדים לשעבר? כמה אנשים בתקשורת היו בישיבות? המון. אתה רואה מהשפה שלהם. משתמשים בביטויים של חדרי הישיבות. אבל איזה שנאה יש להם לדעת. כל השנאה שיש לאנשים לדעת זה מחוויות אישיות, שיהיה לכם ברור. זה הכל מחוויות אישיות. יש איזה אחת אמרה לי, אין, אבא שלי לא מוכן לדבר איתך. אני אומר, למה? הוא עשה איזה עסקה עם איזה חרדים והם גנבו לו כסף. הוא לא רוצה לשמוע שום דרשה, שום כלום. מה זה שוייך זה לזה? בכורה כלום. צלקת אישית. יש לו צלקת אישית כי מישהו פגע בו. נחזור רגע לעניין. באמת עיקר הנושא של השיחה הזאת, בעיקר, שמזה אנחנו צריכים לצאת קצת מזעוזעים כולנו, שהקב' ברוך הוא מחפש את נקודת האמת הפנימית של האדם. אדם משקיע הרבה בעמדת פנים, ברמות העולם, ולהציג את עצמו כבבסלי, אבל הקב' ברוך הוא הרי יודע מי אתה, אז מה זה מועיל כל זה עכשיו? מה אכפת לך כל כך מה אומרים? למה שלא תתרכז מה הקרשבח הוא אומר? אמרתי הרבה פעמים לזוגות שחזרו בתשובה ורוצים לעשות חתונה מופרדת והמשפחה שלהם לא נותנת. לא נותנת. מה, חיכינו לזה 20 שנה, אתה רוצה להגיד לנו עכשיו שאנחנו נהיה סגורים במקום אחד, ואנשים שלנו במקום אחר? מה פתאום, לא יקום ולא יהיה, אף אחד לא יבוא, אתה מבייש אותנו, אתה עושה לנו בושות, אנחנו פרסים, אנחנו בוחרים, אנחנו חלבים, מה פתאום, אצלנו תמיד זה היה ביחד, זה משפחה. תראים את כל השטויות האלה, כן. אז הם באים אליי, אומרים לי, אבל יש בעיה, אבא שלי אמור שלם על החתונה, והוא עושה לי תנאים. אני לא משלם כלום, אלא אם זה יהיה כמו שאני רוצה. אנחנו מביאים תזמורת, ואנחנו נקבע, נעשה אוכל קשר, אין שום בעיה. בחופה לא אכפת לנו שהגברים ישבו פה ואנשים פה, בבית הכנסת, אבל במסיבה שלא תעיז נשים לנו חומה בין האנשים לגברים. קיצור, זה המצב. אז הם אומרים, מה נעשה? אין לנו כסף לעשות חתונה. וגם אחר כך הם יעזרו לנו עם דירה וכל מיני דברים אחרים, ההורים. אנחנו, מה נעשה? מה, נתחתן ואף אחד לא יבוא ויהיה בושות ומריבות? אז אני תמיד עונה להם שאלה, אני עונה להם בשאלה, אני אומר לה, מה אתם מעדיפים? שיבואו שלוש מאות אנשים, רובם רשאים, לא אכפת להם מהשם, לא אכפת להם מה הם אוכלים, לא אכפת להם משבת, לא אכפת להם מכלום. רוצים לרקוד במעורב, בשירים של גויים וללכת הביתה שיקורים וסביה לב. אתם רוצים שככה החתונה שלכם תהיה, אבל השם לא יהיה שם? או שאתם רוצים חתונה קטנה עם כך וכך צדיקים, שלושים, חמישים, כמה שכן יבואו, והקדוש ברוך הוא יהיה שם. פחות 200 רשעים, אבל השם שם. השם לא שם ועוד 200 רשעים. מה אתם מעדיפים? שהחתונה שלכם תתחיל עם הקדוש ברוך הוא, שהיא ייקשר בין הנשמות שלכם תחת החופה, או שהקדוש ברוך הוא לא ידרוך בחתונה שלכם, בגלל שזה פסוק מפורש. קדושים תהיו כי קדוש אני, וראה בך ערבת דבר ושב מאחריך. כל מקום של חוסר צניעות, אני בורח משם. אתה תביא אותי לחתונה מעורבת, אני לא צריך לספר לך איך מתלבשים שם. אני לשם לא יכול להיכנס. לא יכול להיכנס. שכנעה, לא יכולה להיכנס שם. זה חוק בטבע. יש גם חוף ים, בחוף ים אשר לא נכנס. זהו. והרבה פעמים, כמעט תמיד, זה הוא, הטיעון הזה מוהיל. הם אומרים, אתה יודע מה, אתה צודק, אין לנו ברירה. אז מה נעשה? תגידו להורים שלכם שאתם לא עושים חתונה באולם, אתם באים לישיבה, נעשה לכם חופה בישיבה ותעשו סעודה, ואנחנו כבר נאסוף את הכסף, ותעשו סעודה ל-20-30 מבריכים, וזאת תהיה החתונה. נרקוד קצת, איזה חצי שעה כולנו, ותהיו נשואים. תראה איך רק מהמחשבה ההורים שלכם רצים לעשות לכם חתונה, איך שרק תרצו וישימו שם את כל הכסף. למה? כי אם אין לך תחילה, כל מה שמעניין אותם זה כמה בושות יהיה להם. בפני כל הרשעים. זה כל מה שמעניין אותם. מה יגידו עליהם? איזה ילדים פנאטיים יש להם, עושים חתונה חרדית. זה מה שמזיז להם. אבל אם אתה מביא להם אלטרנטיבה שהיא הרבה יותר גרועה, שהילדים שלהם התחתנו באיזה ישיבה עם עשרים תלמידי ישיבה, אז זה בכלל עונש מוות מבחינתם. אז כדי למנוע תבושה, קח קח כסף, קח חתונה, קח הכל, אתה משוגע, עזוב אותנו, בסדר, תעשה איך שאתה רוצה. תמיד זה עובד. מה שמניע אותם זה רק עולם הבלוף. אז מה אלה הם, הם לא יודעים כלום, מה החיים שלהם, לא למדו, לא שנו, לא כלום. בסדר, מה איתנו אבל? הרבה פעמים אצלנו רואים את הדברים האלה. ואני אגיד לכם עוד דבר אחד אחרון לסיום. אתם יודעים, כולם יודעים שלהיות צדיק בעיני ה' צריכים כמה דברים. זה לא דבר אחד. יש כמה קטגוריות. כולם יודעים שחייבים לשמור מצוות עשה, זה פשוט. כולם יודעים שחייבים לא לעשות עבירות, גם זה פשוט. יש איסורים, אסור לעשות איסורים. אדם שעושה איסורים במזיעית, הוא רשע. אדם שמבטל מצוות עשה בכוונה במזיעית, הוא גם כן רשע. אז כולנו מבינים, זה גם קול חילוני, אגיד לך. איך אתה צדיק אם אתה עושה עבירות? איך אתה צדיק אם אתה מזלזל במצוות? זה פשוט. חלק השלישי, תיקון עמידות. כל אדם, והמזל שלו, יש אדם, יש לו 2-3 מידות רעות, זהו. נגיד גאפתן קצת, נגיד עצלן, יכול לעבוד על זה. יש אנשים, הכל אצלם רע. כרס, כינה, גאווה, רוטפי כבוד, קמצנים, עצלנים, צרי עין, מלאים בכפירה, יש כאלה אנשים, צריכים את כל זה לתקן. אם הם נשארו עם עמידות הרעות האלה אחרי כל החיים שלהם שנחשבים כחרדים, בעצם הם לא עשו כלום. שום דבר הם לא עשו. אז תיקון עמידות, כמו שאמר אגרא, זה כל האדם. ומה הדבר הרביעי? השקפה היהודית נכונה. עכשיו, היית חושב שאדם שלומד 10-15 שנה גמרה בישיבה או בכולל, ממלא אחרי כל כך הרבה שנים תהיה לו השקפה חרדית יהודית אמיתית בכל נושא החיים אם זה בגיוס, אם זה בבחירות, אם זה בצניעות, אם זה בחינוך הילדים, אם זה צבא הגנה לישראל, אם זה יחס לחילונים, אם זה יחס להורים כופרים, כל הסוגיות שיש לבעלי תשובה או לחרדים באופן כללי. יש אלפים של סוגיות. אלפים. ובכל סוגיה וסוגיה יש אמת ברורה. ברורה. מה היא השקפה היהודית הנכונה? היית חושב שמי שלומד כל כך הרבה שנים, אחרי כל כך הרבה שנים, זה התורה כבר תיאשר לו את הראש, לדעת מה רצון השם בכל דבר ודבר? למשל, אם אתה בא לאדם חרדי, שלמד נגיד עשר שנים בישיבות ועכשיו הוא עובד, נגיד שיש לו זכנות, לא יודע מה, ואתה בא ואומר לו, מה החלום שלך? אני מדבר אליכם אדם עם כיפה וזקן ושומר מצוות. מה החלום שלך? שהבן שלך יהיה אברך או שיהיה דוקטור גדול באיחילוב? האם כל החרדים יגידו בטח אברך? איך אתה מציע בכלל את השטויות האלה? איך אתה בכלל שואל אותי כזאת שאלה? ודאי שלא. חלק גדול מאוד יגיד דוקטור גדול, בעזרת השם, שיהיה דוקטור גדול. מצווה, מצווה להיות דוקטור זה מציל חיים. זאת אומרת, אין לו בעיה שהבן שלו לא יהיה בן תורה, והרי כולנו יודעים שמי שלא שקוע בתורה זה משליך גם על איך שהוא נראה מבחינה רוחנית, כי אין אוקוס פוקוס. אני תמיד אומר שאני מדבר במקומות של עשירים באמריקה כל מיני אנשי עסקים בפנים אני אומר להם את האמת אני אומר להם איך שאתם היום שאתם מחשיבים את עצמכם כדתיים אם הייתם בני תורה הייתם פי מאה יותר צדיקים שיהיה לכם ברור שהרדיפת ממון שלכם הורידה אתכם לפחות 90% ברמה הרוחנית שלכם אז הם מתעצבנים מי אמר לך מה אתה עושה הכללות אז אני אומר להם פשוט מאוד בואו רגע נשווה בין הבית כנסת שלכם איך תפילת מנחה או שחרית נראה שם ובואו נלך לאיזה ישיבה חרדית שתבחרו ונראה איך שמה נראית התפילה ולפי זה נחליט בואו ניכנס למקום של בעלי בתים שתי דקות שמונה עשרה, הם מהרים, מסתכלים בשעון וידוי במהירות, עוד לא הספקתי להגיד שלוש מילים, הם כבר יושבים צ'יק צ'אק בראש חודש פחות משעה לוקח להם. הכל, קורבנות, ברכות השחר, קורבנות, פסוקי הזמרה, 18, הלל, קריאת התורה, מוסף, הכל פחות משעה. באת לישיבה, שעה ו-40 דקות, מתינות, כולם עומדים בתפילה עם ג'קט וכובע, כולם דבוקים באשם, אף אחד לא מסתובב, משוטט כאילו שזה שוק פה. אין דיבורים. תפילה רצינית. משליח ציבור, הוא לומד במהר מהר. קדיש זה קדיש. יש מקומות, אתה לא מספיק. אתה לא מספיק. לפני, אני אומר, עכשיו שנה של אבא שלי, אני בא להגיד קדיש, יש מקומות אתה בא, אתה רק אומר, התגדל, להתקדש מרבה, עוד לפני שהספקת, עושה את ההשפעה, זה כבר בסוף. עושה שלום עם רומא. לא יהיה אומן כי הוא סופר. סתם, להזדרן. מה אתה מרוויח? עשר שניות? זה מה שמזיז לך עכשיו? למהר בקדיש לחסוך עשר שניות? הוא בא להגיד קדיש של אבא שלו ומבזה את השם. זה קדיש זה? זה בא להראות לקב' אתה נטל עליי. התפילה זה נטל, זה סבל. אני עושה את זה רק בגלל שאני מפחד מהעונש, זהו. לא בגלל שבאמת זה מעניין אותי, לא בגלל שאני בכלל רוצה את זה. אם עכשיו תיתן לי כרטיס ביטחון שאני לא אקבל עונש בגלל שאני לא מתפלל, תפילה אחת אני לא אתפלל בשנה. זה בעצם מה שיוצא ממעשיו. זה מה שיוצא אתה רואה בעצמך אתה רואה באיזשהו מופיע לתפילה אפילו בחור ישיבה גורם לרפיון אצל כולם בגורים אני מספיק בטח שאתה מספיק אתה מצטרף שנייה לפני אז ישיר משה ואתה מדלג את כל מה שאתה מדלג ואז הכל במהירות ואתה מספיק עם כולם ל-18 גיבור גדול זה תפילה זה חכם עובדיה כבר אמר על תפילה כזאת מה זה נובש ז'קט ועליו גופיה ועליו חולצה ועליו ציצית כל אצלו סלט אז מה המציאות המציאות שאני אומר להם אתה יכול להשוות במקום של תורה איך אנשים מתנהגים למקום של בלבטים איך אנשים מתנהגים במה? איזה דבר יש משותף ביניהם? זה כאילו שני דתות שונות. בלבוש, בהנהגה, באמונה, בהתנהגות. למרות שלכל כללי שיוצא מן הכלל, לא להבין אותי לנכון, יש גם בלי בתים מבריקים, אנשים רציניים, שהם מנצלים כל דקה ללימוד ובאמת יש להם מידות. ויש גם בחורי ישיבה שהם ירחם עלינו מכאלה בחורי ישיבה. היה לי מקרה כזה שחבר שלי אחד, יש לו בת, היא הייתה בתקופה של שילוחים באמריקה. אם בן אדם היה עכשיו מבקש מהקדוש ברוך הוא את האישה המושלמת, זו הבחורה, הבת של החבר הזה שלי. הכל יש בה. א', צדיקה גמורה. לא שומעים אותה מרוב שהיא צנועה ולא היא נכבדת אל הכלים. יפה יפייה, עשירה ככורח, הולכה להתפלל נץ בשבת. אמונה, דרך ארץ, קלאסיות, הכל! יוצאת לשידוך עם בחור ישיבה. אני מחזיק מעצמו בל הבית של העולם. שלוש פגישות. בפגישה השלישית, הוא אומר לה, אחרי שנתחתן, את תסכימי ללכת עם נעלי עקב? אומרת לו, מה פתאום? זה לא צנוע, בשום פנים ואופן לא. נעלי עקב? אומר לה, זה חשוב לי. בחור ישיבה אומר לה כזה דבר, זה חשוב לי שתלכי עם נעלי עקב, אתם יודעים, כמו שני פרונות שתקעו לך בנעליים. כאלה עקבים הוא מדבר. כמו איזה פרוצה צמרת, הוא רוצה שאשתו תלך. זה אחד שלומד כל היום גמרא. איפה, מה הולך פה? מה הולך פה? זה משהו פה שלא נתפס, לא יכול אפילו להיכנס אצלי בראש כזה דבר. אז היא אמרה לו, לא, אני לא יכולה. מה, מה אכפת לך? בשבילי, זה בשבילי תעשי. לא. על זה נפל השידור. אמר לשטחנית שהוא לא רוצה אותה. על דבר כזה. אוי, לאישה שטיפול אצל הנבל הזה. אוי, כמה רחמים צריכים עליה. לא סתם פעם חכם עובדיה צעק באיזה דרשה, אלה בחורי הישיבה האלה, שדיבר על הפאות, שיש בחורות ספרדיות שיוצאות עם בחורים שיושבים בישיבות כביכול, והם אומרים, אנחנו לא מסכימים כיסוי ראש, רק פאה. אני לא נכנס עכשיו לסוגיה מותר, אסור, אני כלום, אני רק אומר נקודה. אז באו לרב עובדיה, אמרו לו, יש כאלה בחורים, הם לא מסכימים, אלא אם כן יתעשים פאה, הם לא מסכימים כיסוי ראש. אז הוא צעק, אלה בחורי הישיבה, אלה רשאים אלה. איך זה יכול להיות כזה דבר? רק חיצוניות מעניין אותם? רק שטחיות? שום דבר אמיתי לא? לא פשוט, רבותיי, לא פשוט. אז באמת, ממש סיימנו. יש איזה משהו שלא סיימתי, שאישר אותי פתוח. ענינו על הכל, כל מה ש... תנסו רגע... יש פה איזה שאלות על מה שדיברתי, היא הסכמה, משהו ש... אתם לא איתי באותו ראש? תגיד, בבקשה. זה לא צנוע, שיהיה אפרשי גובה. שיהיה אפרשי גובה? זה לא צנוע. הכבים, האישה שהולכת עם הכבים, אני לא צריך לספר לך איזו הליכה היא עולה, יש לה. חוץ מאיזו סירה, זה מושך תשומת לב. זה כמו בגמרה שהגבות היו הולכות עם פעמונים ברגליים. אולי יש נעליים שהן גבוהות מטבעם בלי עקבים. שכל הנעל היא גבוהה. כמו הנעליים האוטופדיות האלה. אולי נקצץ לבחור קצת הרגליים גם, גם זה אפשר. יש עוד שאלות? בעזרת השם אי רצון. עוד פעם, רק ניקח מהשיחה, זו נקודה אחת. אדם שחזק ממשלה, רוצה להחזק את החברים שלו, האם יהיה איתם בקשר או לא בקשר, אני אגיד לך מה זה, קודם כל, אדם שחוזר בתשובה הוא לא מוכן בשנים הראשונות לשיחה עם חילונים, הוא לא מוכן לזה. אין לו את הידע, אין לו את הניסיון, אין לו את המיומנות להתמודד עם שאלות של כפירה. זה בעיה אחת. בעיה שנייה, אדם הוא תוצר של הסביבה. אם הוא ממשיך להיות בקשר עם החברה החילונים שלו, זה רק עניין של זמן עד שהוא יחזור להיות כמו אותם. למה? כשהאדם חוזר בתשובה, הוא באורות, יש לו התעוררות, והוא באורות, הוא כאילו לקח איזה מן סם מסוים והוא עכשיו הולך לקבוש את העולם. יש לו התלהבות ראשונית שהקדוש ברוך הוא תובע בו כדי לעזור לו לעלות למדרגה הראשונה. אבל כולנו יודעים שההתלהבות הזאת אחרי כמה חודשים שוכחת, היא יורדת. מאז שהוא חוזר למציאות, ואם הוא עדיין בקשר עם כל אותם חברים שמספרים לו איך הם הולכים לפה ואיך הם היו שם, לאט לאט זה מעורר אצלו געגועים לעבירות. ואתה תראה שאנשים כאלה שנשארו עם החברה החילונית בקשר, לא התקדמו לאף מקום. הגמרה מפורש אומרת שרישלקיש, היה ראש השודדים. אז כשהוא חזר בתשובה, כל מי שהיה מדבר איתו ברחוב, העשירים, היו רצים לתת לו כסף. בואי נה, אדוני, אפשר להשקיע אצלך כסף? מי אתה? אני פלוני אלמוני. למה אתה דווקא אצלי רוצה להשקיע כסף? ראינו שהחכם הזה רישלקיש דיבר איתך ברחוב כמה דקות ואנחנו יודעים שהוא לא מדבר עם אף רשע ברחוב, רק עם צדיקים מאז שהוא חזר בתשובה הוא עשה לעצמו כלל אני לא בא במגע עם רשעים בשום דרך רק עם צדיקים. מספיק הייתי בעולם הזה של הרשאים. מהיום שהוא נהיה צדיק, הוא לא מדבר עם אנשים ברחוב, אלא אם כן עם אנשים ישרים ואגונים. אם הוא דיבר איתך, אין מה לפחד. קח כסף, תשקיע, תביא לנו רבע. שמעתם? זה מראה לך מפורש. גם מניסיון אני יכול להגיד לך, בלי קשר עכשיו למה שכתוב, ניסיון חיים, אלה שנשארו רגל פה, רגל שם, או שנשארו ככה עד יום מותם, או שהלכו חזרה אחורה להיות חילונים בסוף. פתאום אתה לא שומע, זה יום אחד, חזר לסורו. למה? אין מה לעשות, ההשפעה של הסביבה היא מכרעת. ולכן דוד המלך פתח את ספרו, ספר תהילים, בפסוק הראשון, אשרי האיש שלו ישב במושב לצים. למה? כדי להראות לכם בזה הכל תלוי. לא סתם ככה נפתח התהילים. זה לא יעזור לך כמה יש לך נשמה טובה וכמה אתה אוהב את ה' וכמה אתה הבנת שהתורה היא אמת. אם אתה חי עם ליצנים, אתה תהיה ליצן. אתה חי עם כופרים, אתה תהיה כופר. אתה חי עם אנשים לא צנועים, זה משפיע עליך איך שאתה מדבר ואיך שאתה מסתכל ואיך שאתה מתלבש. זה משפיע על הילדים שלך. אי אפשר לצאת מהסחף. הבנת? זה סוחף, אין מה לעשות. אין, תאמין לי, אין מה לעשות. לא רק זה, לא סתם קוראים לאוויר בעברית. איך קוראים לאוויר? אווירה. אווירה. האווירה במקום, זאת אומרת, האוויר שאתה נושם באותה עיר משפיע עלך על הנשמה. זה יוצר אווירה. מה זה אווירה? אוויר, אווירה, זה שתי דברים שונים. אווירה זה כאילו המצב הרוחני במקום. אבל הנשימה שנושמים משפיעה להורידו להעלות את הבן אדם. הבנת? רואים את זה? אין פה חוכמות. תראה, אני יכול להראות לך אצלנו, כל חילוני שהבאנו למונסי, אחרי חודש אי אפשר להכיר אותו. רק מהאזור, רק מהניקיון של המקום, מהצניעות שם, מהישיבות, מכל המציאות שהיה מסביב, הבן אדם כבר משתנה רק מהאווירה שמסביב. משתנה מהאווירה שמסביב. יש עוד שאלות לפני סיימנו? כן? זה באמת אחד הבעיות הקשות ביותר שאחד מבני הזוג מתחזק והמשפחה לא. אשתו או הילדים או שהבעל והילדים. אז קודם כל צריך לדעת דבר אחד. באמת אי אפשר להזניח אותם מאחורה. צריכים למסור עליהם נפש. מה הדברים שמחזקים היום אנשים שהם לא מאמינים או שאינם שומרי מצוות? צריך לתת להם דיסקים, צריך לתת להם סרטים לראות. אם הם מסרבים, יש ספרים, ספרים טובים. אם הם מסרבים, צריך לשלם להם על זה כסף שירו. לבוא לאישה, להגיד לה, מה את רוצה? את רוצה לקנות עכשיו איזה תכשיט, איזה סמלה, משהו שאת מאוד רוצה? אני מוכן לקנות לך את זה? רק דבר אחד אני מבקש. בואי נשאר ביחד, נראה את הסרט הזה, תורה ומדע, או תכלית החיים. תשבי שעתיים, תראי סרט, אני קונה לך את זה, ואת זה, ואת זה. שווה לך כל הון שבעולם. אותו דבר עם הילדים. אמרתי, אחד אמר לי שהבן שלו קשה לו בישיבה. הוא נכנס עכשיו לכיתת עת, ולומדים שם הרבה שעות, והוא מתנדנד. אולי יישאר, אולי לא יישאר. אמרתי לו, תגיד לו שאם הוא גומר את השנה, אתה קונה לו אוטו. ערך שהוא נהיה בן 17. הוא אומר לי, אוטו? אוטו? אני אומר לו, כן, אוטו. הוא אומר לי, למה כזה דבר יקר? אני יכול לעשות אופניים, משהו. אני אומר לו, לא, לא, לא, תגיד לו משהו שאי אפשר לסרב לו. הוא אומר לי, עלי הרבה כסף אוטו. אמרתי לו, שווה מיליונים. אתה יודע מה יקרה אם הילד שלך עכשיו יעזוב את הישיבה? אף ישיבה טובה לא תקבל אותו. זה גזר דילמה מטלנשמה שלו, אתה לא מבין? אם הוא עוזב את הישיבה או מעזיבים אותו, הוא כבר לא יוכל להתקבל באף ישיבה טובה. אתה יודע מה יקרה? מפה לפה הוא יידרדר מדכי אל דכי. יבוא לישיבה של מסוממים, יבוא לישיבה של אנשים שלומדים עד 12 בצהריים. אתה רוצה שהבן שלך ירחב על סוסים בגליל? זה מה שמעניין אותך עכשיו. כל מחיר שבעולם, תשחד אותו, תקנה לו, תביא לו, אני נותן לך הכל. תצליח בלימודים, תן לו, כי אדם צריך משמעות, אתה מבין? ברגע שהוא יודע שיש לו למען צפות, הוא מוכן להשקיע. ואז מתוך שלא לשמוע, בא לשמוע. אותו דבר אישה. תגיד לה, את יודעת מה? אם את חוזרת איתי והולכת איתי בקו, אנחנו עוברים לדירה יותר טובה. דרך אגב, בני לבנך אוף די רקורד, אפילו מותר לשקר בנושא הזה. מותר לשקר? מה הרעייה? האם אדם עכשיו רוצה להרוג את עצמו? למה? הוא אני איבד את כל הכספים שלו והוא מיואש, רוצה לקפוץ מהחלון. האם מותר לומר לו, אל תקפוץ, אל תקפוץ, אני מתחייב לך להביא לך מאה אלף שקל. מחר אני יש לי כסף ואני אדבר עם אחי ואני אארגן לך מאות כמה חברים, אני מביא לך מחר מאה אלף שקל. ואין לך שום כוונה להביא לו שקל. אבל עכשיו הוא עומד על עדן החלון ועומד לקפוץ. מותר לשקר אותו או לא? מה אתה אומר? מה השאלה בכלל? פיקוח נפש, דוחי הכל. אחרי שרוצת אותו בעתיד, אתה אומר לו, תשמע, אין לי באמת מאה אלף שקל, קח מאתיים שקל. אתה מבין? אבל הנקודה היא שוודאי, מה השאלה בכלל? כי זה פיקוח נפש גמור. ובמקרה של המשפחה זה פיקוח נפש של הנשמה, אין בכלל על מה לדבר. רק מה, אני לא בא ואומר לתחמן אותם, אני אומר לתת להם דברים באמת, ושיהיה להם למה להשתדל. ובדרך כלל מניסיון שלי, כשהם מתחזקים, הם כבר לא רוצים את הפרס. עזוב, אתה לא צריך לשלם לי. הבנת? אז זה הנקודה. אתה יודע, יש פה סיפור שהרץ פה בארץ בשנים האחרונות על האבולעפיה, מאפיית אבולעפיה ביפו, שאיזה רב אשכנזי בא אליהם לפני הרבה שנים, אמר להם, אני רוצה שתסגרו בפסח. אמרו לו, מה זה? זה ביזניס, כל הקופרים באים ואוכלים אצלנו כל יום בפסח. אומר לו, כמה כסף יעלה לי לשלם לכם בשביל שתסגרו לכל השבוע של פסח את המאפייה שלכם? עשו חשבון, יצא מחיר של דירה בישראל. דירה. אז דירות לא היה כמו היום, היה קצת יותר זול, אבל מחיר של דירה. כל שבוע הם מרוויחים דירה במאפייה הזאת. אמר לו הרב האשכנזי הזה, כרגע שכחתי את שמו, אני משלם לכם את הדירה הזו. איך? ככה אני שמעתי את הסיפור. אתם שומעים? בקיצור, אמר לו, אני אוכל לתת לך. באמת הוא שילם לו, הם סגרו. שנה הבאה הוא שילם לו, סגרו כמה שנים הוא שילם לו, אחרי כמה שנים, הוא בא, אמר לו, הערבי, אתה לא צריך יותר שלמים. אומר לו למה? אומר לו אני ראיתי שמאה שהתחלנו לסגור הביזנס שלנו קפץ פי כמה וכמה זאת אומרת הקב' הוא שילם לנו זה דומה למעשה של רבי עקיבא שהיה צריך לפרוע למטרוניטה והיא אמרה לו הקב' הוא כבר שילם לי אבל אפילו הערבי הודע, הוא ראה כבר את ההפרשים, ברווחים, כבר ריחם עליו, אמר לו אתה לא צריך לשלם לי בסדר, אנחנו נסגור עד היום, אני חושב שהם מסוגרים כל שנה. טוב, יש לנו עוד דרשה, רבותיי, תודה רבה, נעימה מאוד, שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה וכל טוב.
More from Mike
(English Subtitles) Debate: ראש בראש באולפן על תכלית החיים 💥 הרב יוסף מזרחי 🆚 נאור נרקיס
