מה דעתו של הרמב"ם על מי שחזר בתשובה

ערב טוב. שמח להגיע לקריאת מלאכי היום ברשות הרב בן בוכבות. שהשיעור הזה יהיה גם לרפואת רמי, ברוך חי בן מי. ברוך השם, אני רואה שאולי באמת צריכים להעביר את הדרשות לשעה שבע. אנשים יותר ערנים. טוב, ברוך השם. התחלנו, ברוך השם, את ספר שמות, נכנסים עכשיו לשתי פרשות של עשרת עמקות, פרשת ואירה, שבע עמקות, פרשת בוא, שלוש עמקות. החלוקה היא לא מקרית, בדרך הסכל היה צריך שיהיה כל העשר עמקות בפרשה אחת. הסיבה שחילקו, כי יש כאן יסוד חשוב מאוד בין השבע המקות הראשונות לשלוש האחרונות. על זה הרמב״ם הסביר את אחד הדברים הכי חשובים שאדם צריך לדעת אותם בחיים, שלא עלינו, העונש הגדול ביותר של האדם בחיים זה שהקדוש ברוך הוא נועל בפניו את דלתות התשובה. שאדם קיבל כמה צ'אנסים לחזור בתשובה, כיוון שלא חזר, אז משמיים נועלים לו את הדלת. זאת אומרת, עכשיו גם אם הוא מתחנן, מאוחר מדי, חיכינו לך מספיק זמן. איך הרמב״ם למד את זה? מזה שהקדוש ברוך הוא אמר למשה רבנו בתחילת פרשת בו, שזה עוד שבוע וחצי, מה אמר לו? לא ישמע פרו אליכם, למה הקשיתי את ליבו, למען רבות מופתי בארץ מצרים. עכשיו מתחילה ההצגה. עד עכשיו חיכיתי לו שיחזור בתשובה, באת פעם ראשונה, דם, צפרדיה, עקינים, כל מכה, כל ביקור של משה אצל פרו זה חודש ימים. דם, צפרדיה, עקינים, ערוב, טוב, עד שבע המכות הראשונות, פרו יכול היה עוד להציל את המצב. אם היה אומר, חטאתי, הביתי, פשטתי, אני מבקש סליחה, מכילה, בואו תנו לי צ'אנס לעשות תשובה, אני אפצה אתכם, אני אעזור לכם, אני אתן לכם, אני אחזיר אתכם לארץ גושן, אספק לכם קצת אוכל, אשלם לכם הכל השנים שעבדתם. תנו לי הזדמנות לעשות תשובה, כי ה' אולי אנוגע בו. כל המקות האלה, כל המפלה הזאת של האימפריה הזאת של מצרים, יכולה הייתה להימנע אם הטיפש הזה היה מוריד את האגו שלו, את הגאווה הסרוחה שלו, שהציג את עצמו כאלוהה. חמש בבוקר היה קם, הולך לנילוס לעשות את צרכיו בסתר, בנסיכים שם, כדי שאף אחד לא ידע שכולם שואלים, איך זה יכול להיות? אדם בשר ואדם לא צריך לעשות צרכים. כנראה שהוא משהו באמת רוחני. יש בריאה אחת בטבע, מתוך שתי מיליון, שהיא רק מכניסה ולא מוציאה. כל הבעלי חיים, כולל בני האדם, מכניסים ומוציאים. מלבד יצור אחד, מי הוא? היתוש. היתוש חי תקופה קצרה, מוצץ, מוצץ, מוצץ דם, ‫ולא מוציא כלום. ‫רק מכניס, לאט לאט גדל עד שמת. ‫ככה זה מוצצה אדם. ‫הם רק רוצים לקבל, ‫לתת הם לא נותנים. ‫בקיצור, זה הייתוש, ‫אם אנחנו נכניס את זה לטיטוס, ‫לתוך המוח, ‫קרה לי דבר מאוד מעניין. ‫לפני איזה חודש, חודש וחצי באמריקה, ‫דיברתי על הייתוש הזה של טיטוס. אחרי איזה יומיים, אני מקבל אימייל מאיזה גוי, גוי אמריקאי. הוא אומר לי, זה לא יפה שאתה עושה צחוק מזה שנכנס לטיטוס איתוש למוח, גם לי זה קרה, אתה יודע איזה איסורים אני עובר? יש לי איתוש בתוך המוח. ככה אמר פלטי, מה איך זה? כדי שאיתוש ייכנס תוך המוח זה צריך התערבות אלוקית, זה לא בדרך הטבע שאיתוש לא יכול להיכנס למוח, אין לו דרך. וצריך איזה נס משמיים, כמו שנעשה עם טיטוס, היה נס, עכשיו אנחנו נכניס בכוונה איתוש לשם שימצוץ לו את כל המוח, עד שהוא נהיה בגודל של ציפור. פחדתי כבר לענות לגוי הזה, מה אני אגיד לו, אני מצטער, מה, איך אתה יודע שזה איתוש? זה לא ייגמר, השיחה הזאת. מעניין אבל, זאת אומרת שהוא שומע את הרשרושים האלה בתוך הראש, לא יאומן כי הסופר. אתם יודעים הקטע שפטיטוס הוא כל מה שהוא ניסה לעשות, האיתוש הזה לא הניח לו. עד שהוא עבר בשוק, שמע נפחים מרביצים עם הפטיש. ‫אמר, אה, העיתוש הפסיק. ‫העיתוש היה סקרן, ‫מה זה הדפיקות האלה? ‫אז הוא הפסיק לאיזה דקה שתיים, ‫לא צייץ. ‫אמר להם, תעזבו, תעזבו מהר ‫את העבודה, ‫בואו תעבדו אצלי בארמון. ‫כל היום תקו. ‫אז כשכל האדם היו מרביצים באמת, ‫העיתוש היה פוחד לזוז. ‫בסוף היום הם באים ‫לקבל את המשכורת, ‫היו חמישה, אחד מהם היה יהודי. ‫אז נתן לה ארבע גויים, ‫בא היהודי לקבל את הכסף, ‫אומר, מה גם, אתה רוצה כסף? הוא אומר, למה לא? מה, אני לא דפקתי כאן על הפטיש כל היום. הוא אומר, אתה רואה אותי נהנה, רואה בנקמת אלוהיכם בי, נהנה מכל רגע לראות אותי סובל, ואתה עוד רוצה על זה כסף? הרנתם או לא? בקיצור, אז הרמב״ם אומר שיש מציאות כזאת, שקהש ברוך הוא נתן לאדם הזדמנות לחזור בתשובה, עוד אחת, עוד אחת, עוד אחת, רק השם יודע לחשב כמה יהיו ואיך יהיו, עד שבסוף אומר זהו. בן אדם הזה, לא עלינו, מחוק. הוא כבר לא יכול לחזור בתשובה. לא יעזור לו כלום. יהפוך עולמות עכשיו מאוחר מדי. יפסיד את הרכבת. אני ראיתי לאורך השנים אנשים שכבר באו לחזור בתשובה ועשו כבר את ההתחלה ונפטרו מיד. כשאנחנו ארג אותם, העיקר שלא יחזרו בתשובה. פעמיים ראיתי מקרה כזה. אחד, בחור אחד בן 20, טלטלים, שיער צהוב, ירוק, שני סמינרים, הוא הבטיח שיבואו, לא בא. סמינר השלישי, הרב אמר לי, תשמע, אתה נוסע להביא אותו אישית באוטו. הוא כל הזמן אומר, אני אגיע, אני אגיע, ולא מגיע. אתה הולך, מביא אותו. קשרתי אליו, אמרתי לו, תשמע, אני קיבלתי תפקיד, אני לא נוסע לסמינר בלעדיך. אני בא לוקח אותך. לא, אין לך מה לבוא, אני מבטיח, הפעם, אני כבר לא אעשה פעם שלישית. אני כבר מוכן, אני אורס תתיק. תתראה, היום אני מגיע. אמרתי לו, אל תעשה לי בושות. הוא אמר, ואומר לי, אני לא בא בלעדיך. אומר לי, תשמע, אני נותן לך מילה, בזמן זה שאני מדבר איתך אני עורש תתיק. תתראה אותי עוד כמה שעות, אני בסמינר. הגעתי לסמינר, שמחתי עליו. שואל את המזכירה, נו, הגיע אחד רזק כזה עם צהר ירוק, צהר כתום, צהוב, כל מיני צבעי הקשת. ‫הוא אומר לי, לא, לא הגיע? ‫לא, עוד שעה, לא הגיע? ‫לא, עוד מעט שבת, לא הגיע. ‫שעה אחרי שבת, אמרתי, ‫אולי איזה חילוני יבוא בשבת? ‫הגיע? לא הגיע. ‫אני יושב, אוכל את הלב שלי ‫בסעודת שבת, איך אני כזה נאיבי? ‫הוא אומר לי, אני מכין את התיק? ‫מה, ככה? משקר אותי? ‫מוצאי שבת, באמצע הדרשה, ‫בא מישהו לחש, ‫לערב שם איזה משהו באוזן, ‫נפלו פניו. ‫ניתן שם אווירת מחיים. ‫באתי אליו, מה קרה? ‫צריך שהיית צריך להביא אותו? ‫מצאו אותו, יושב על הקורסה, ‫מת ממנת יתר, ‫והתיק ערוז לסמינרט. ‫תיק ערוז לסמינר לידו, ‫על הרצפה ליד הקורסה. ‫אבל הוא לא שיקר. ‫הוא מתכוון לצאת לדרך לסמינר. ‫לקח עוד פעם סם בפעם האחרונה ‫בחייו שהרג אותו. ‫ואני אמרתי לעצמי, ‫אני לא מבין מה, ‫כי עכשיו אנחנו לא יכולים ‫לתת לו עוד כמה ימים לחיות. ‫היה בא לסמינר, ‫הנה מחזירים אותו בתשובה, ‫מביאים אותו לישיבה. ‫היה נהיה חרדי. ‫הרבה פעמים זה קרה. גם אם לא היה ניה, לפחות יודעים שנתנו לו צ'אנס, נכון או לא? לפחות הבאתי אותך לסמינר, לא חזרת, בסדר, עכשיו אין לך טענות. מה המסתבר? נגמר זמנו. עבר זמנו, בטל קורבנו. אף אחד אין לו שום ערובה שמחר הוא יקום בבוקר. והיה עוד מקרה אחד כזה עם איזה אחד בשם אלי מזרחי, נהג מונית, היה עובד בברוקלין, מוניות הר סיני. בן 47 הוא היה. אומר לי איזה אחד, חבר שלי טוב, הוא היה מנהל איזה ארגון קירוב בניו יורק אז, אומר לי, תשמע, אני שנים עובד על האלי מזרחי הזה, שיבוא למונצי אלינו לשבת, לישיבה לשבת. סוף סוף הוא הסכים לבוא. זה היה יום חמישי בערב. אתה מוכן לקבל אותו מחר לשבת? אמנם זה בהתראה קצרה, אבל מקרה כזה, זה מקרה חירום. ואמרתי, כן, תגיד לו שיבוא. אני רואה, הגיעו כל האורחים, האלי מזרחי הזה לא הגיע. אומר לי אותו אחד, שמע, חייבים לקבל אותו, הוא חי עם איזו גויה אפריקאית, שכבר תקופה הוא גר איתה בדירה, וסוף סוף הוא הסכים לבוא, זו ההזדמנות שלך להציל אותו ממצבו. ביום ראשון בבוקר אני מגיע לישיבה, פוגש את החבר שלי הזה, הוא לא הגיע, מה קרה? אומר לי, מה, לא שמעת? הוא כבר היה עם התיק בדלת, הגוריה תפסה סכין מטבח, רבה איתו, תקעה לו את הסכין בלב. באמצע הלב מצאו אותו עם סכין תקוע בלב, ומת. גיל 47, עם תיק, בדרך אליי למונצי. מה, הקב' חולה יכול להלחק אותו עוד כמה ימים? היה צריך לקחת אותו בדרך למונצי? הרי הוא היה בא אליי כל השבת, הייתי יושב איתו. גם אמרנו, הייתי מוציא אותו ממצבו. תמיד זה ככה בסוף. אנשים רואים את כל האמת, מתעוררים. כנראה שהקדיש עשייה כבר. חזל אומרים, כל אדם יש לו מחל כזה, ששם העבירות נכנסות. זה כל פעם עולה, עולה, עולה, עולה, עולה, עד שזה מגיע ל-100 אחוז. ברגע שזה מגיע ל-100 אחוז, הבן אדם חייב למות באותה שנייה. הוא לא יכול עוד שנייה לחיות. אין לו, אין, נגמר הבטריה, מאה אחוז. אבל המחל הזה הוא לא רק עולה, אמנם עושים עבירות כל יום, אבל הוא לא רק עולה, הוא גם לפעמים יורד. לפעמים בן אדם עושה תשובה, נותן צדקה, יום כיפור, וידוי, בוכה פתאום על מעשיו, יש לו רגיעי תוררות, אז ממילא, הגרף הוא ככה עולה יורד, עולה יורד, אבל המגמה היא שלא יגיע למאה. אם יגיע למאה, בן אדם חייב למות. זה נקרא בלשון חזל, הקדיש את השיעה. אין יותר איפה להכניס את העבירות, לכן הוא חייב למות. עכשיו, זה לא רק בן אדם, זה גם עיר. ‫זה גם מדינה וזה גם כל העולם. ‫לכל עיר יש את המחל שלה, ‫ולכל מדינה יש את המחל שלה, ‫ולעולם עצמו גם יש את המחל שלו. ‫אם העולם מגיע למצב ‫שעבירות של כל האנשים ‫הגיעה להקדיש את השיעה, ‫מה בא? מבול. כולם מתים. או מגדל בבל, או כל מיני, סדום ואמורה. מה קרה סדום ואמורה? כשבחור אמר לאברהם, החטאים שלהם כבר הגיעו לרמה שאי אפשר יותר להחזיק אותם. זה גם מה שקין אמר אחרי שהוא הבין מה הוא עשה, גדול אבוני מנסו. האבון שלי יותר גדול, אי אפשר להכיל אותו. יש מציאות כזאת. אז עכשיו, במדינות יש כל הזמן אסונות, רעידות אדמה, מלחמות, פצצות, כל מיני תאונות, זה ממתן קצת את מידת הדין. זאת אומרת, האגרף עולה, העיר הזאת חטפה מכה, יורד, למה? איסורים, מחפרים את האבונות. אבל אם מגיע ל-100 אחוז, מה קורה? הקדוש ברוך הוא שולח לך איזה משוגע בשם פוטין, מוריד עליך אלפי פצצות ביום, 200 אלף מתים, אוקראינה, הקדישו את השיעה ללא כל צל של ספק. מי השואה ועד היום הם הרגו מעל שתי מיליון יהודים, מעולם הם לא התחרטו, אף פעם הם לא ביקשו סליחה, הנאצים שהיו שם שהרגו את כל היהודים עד היום יש את הפסלים שלהם בכל עיר ועיר, חמילצקי וכל השאר הנאצים הרישאים עם אחשימם אף פעם הם לא התביישו במסורת שלהם, הם עדיין נשארו גיבורים בעיניהם עדיין כמעט כל האוקראינים שונאים יהודים שנאת מוות עד היום כולל הנשיא הזה שקורא לעצמו יהודי, הוא בעצמו אנטישמי וכל ההצבעות שלהם מאז ומעולם תמיד היו נגד ישראל. תמיד בעד החמאס, תמיד נגד ישראל. הנאצים הגרמנים הביאו חרתה. אמרו שהם מתביישים במה שעשו. אין בגרמניה הרחובות שהשם שלהם זה היטלר, אייכמן, אין כזה דבר. ועוד שילמו את השלומים לניצולי שואה, ועזרו לנו עם הצוללות, ומצביעים בעדינו באו", מנסים איכשהו לרכך את גודל החורבן. מרביעים בושה. האוקראינים לעולם לא התביישו, לעולם לא התחרטו, שמחים במה שעשנו, גזלו את כל הרכוש היהודי, ועד לרגע זה, בגאווה ובוז, לעולם לא התחרטו. תראו כמה זמן אנחנו חיכה. מעל 75 שנה עד שעכשיו הוא מוחק אותם. וזה גם יתכן שזה ייגמר בפצצת אטום. יש סיכוי גבוה מאוד שבסוף פוטי נראה שהוא לא מצליח להכניע אותם, יוריד עליהם בסוף פצצת אטום. אף אחד לא יתעסק איתו. הוא יודע את זה. אף אחד לא יתחיל מלחמה עם רוסיה בשבילם. אף אחד. כבר אומרים שהוא העביר את המפציץ הגדול, שזה פי עשר מרושימה ונגסקי. הפצצה שיש על המכשיר הזה. כבר אומרים שהוא הביא את זה לעמדת כוננות. פתאום תשמע שנפל על אוקראינה פצצת אטום, מיליון מתים, והעולם ייכנס לסחרור, ואולי גם באמת יתחיל גוג ומגוג, אי אפשר לדעת. אנחנו פה יושבים, שעננים, כל אחד מתעסק בשטויות שלו, עוד לפני שתרגיש פתאום, העולם הזה ייכנס למצב שאין דרך חזרה ממנו. זה כמובן רק הקרש ברוך הוא יודע. מתי יבוא משיח? ואיך? ובאיזה סיטואציה? ואיפה כל אחד מאיתנו יהיה? רק השם יודע. אין רב שיודע, ואין נביא שידע. אפילו יעקב אבינו שכן ידע, כבר בא להגיד מתי יהיה הקץ, הקב' הוא העלים ממנו. כי הקב' הוא לא רוצה שלאף אדם יהיה ברור מתי יבוא המשיח. שכל הזמן יהיה עם היד על העדק. הגמרא אומרת, שלושה דברים באים בהישך הדעת. בהפתעה. אחד, משיח. יפתיע. כל אחד מאיתנו יעסוק במשהו. אחד בנהיגה, אחד בשינה, אחד בשירותים, אחד באמצע הארוחה. כל אדם יהיה באיזשהו מקום. בזמן שפתאום הוא ישמע שהמשיח הגיע. אז זה בא בהפתעה, בהסכדת. אין לזה הכנה. פתאום זה קורה. שתיים, מציעה. הלכת ברחוב, הופ, 100 דולר על הרצפה. הפתעה. לא חיכית לזה, לא ציפית לזה, לא ידעת שאתה עומד למצוא כסף. ושלוש, עקרב. עקרב, נחש, לא משנה, משהו ארסי. פתאום אתה מרגיש עקיצה, אתה מסתכל, רואה איזה עקרב צהוב, אתה מבין, נשאר לך כמה דקות לחיות, אנחנו אומרים, חשך עליך עולמך. זה בא בהפתעה, היית באיזה קמפינג, לא יודע, בערים, פתאום, פרגשת איזה עקיצה ברגל, אתה מסתכל, רואה עקרב, מתחיל החום שלך לעלות, שכר חורות, ואז אתה מאבד את ההכרה ונגמר הסיפור. אז ברור, השלוש הדברים האלה באים בעסק הדת, אבל אני יכול להביא לכם עוד 3,000 דברים שבאים בעסק הדת. חסר דברים באים של עסק הדת. פתאום הבן שלך אומר, אבא, יצאתי מהארון. גם זה לא היה צפוי. הפתיעה אותך. כל היום באג'ים, אימונים, הוא לא נשי כזה. יש ילדים שיודעים כבר מגיל קטן מהם. אבל זה כזה בריון, כזה אבדאי, נראה כזה על הצד של הארס. מה עכשיו אתה גם כן ככה? זה בא בעסק הדת. מה עוד בא בעסק הדת? אה? מה אתם אומרים? מה יש? אני יכול לתת לכם רשימה בלי סוף. פעם נהל בנק מתקשר. ניקול לך את החשבון. גם זה בא ועשה חגה. זה נוחה להתלבש לך על החשבון, מרביץ על הכרטיס השריי. ‫פאנצ'ר בכביז, זה לא עסק הדעת. ‫האוטו מתחיל לעשן, ‫האוטו נחנק, זה לא עסק הדעת. ‫המפתח נתקע, זה לא עסק הדעת. ‫חסר דברים? ‫מה עכשיו הגמרא? ‫שלושה דברים באים. ‫תגיד, יש דברים שבאים, ‫מה נדבקת על השלושה עכשיו? ‫הרי חזל כל מילה אצלם מדודה. ‫התשובה היא כך, רבותיי, ‫שהמשיח יבוא זה הרי יפתע ‫לכל העולם, במיוחד לשמאלנים. למה? השמאלנים זה יהיה היום הכי קשה בחייהם. אם הם חושבים שעכשיו הם סובלים, הם עוד לא יודעים מה מחכה להם. פתאום השמאלנים ישמעו קול שופר. אתם יודעים, בכל העולם כבר היה צחצוח כלים. שמעתם שופרות בכל העולם? שופר פה, אנשים מצלמים. בכל העולם, לא רק פה, גם פה היה. אנשים אומרים, מה זה? יש קול שופר מהשמיים. חזק. כל העיר שומעים שופר, זה מעולם לא היה כזה דבר. ‫אין רקורד שהיה כזה דבר אי פעם. ‫זה רק בשלוש שנים האחרונות. ‫פתאום שומעים קול שופר בכל העיר. ‫כנראה שזה, אתם יודעים, ‫בודקים את הכלים. ‫כבר 2,000 שנה אולי החליד הכול. ‫בודקים שהכול עובד. ‫בדיקת מערכות. ‫פתאום ישמעו כזה קול סירנה ‫בכל העולם. ‫כולם יעמדו, יסתכלו לשמיים. ‫יהיה קול איזה שמאלני, חרדי לשעבר. ‫יגיד, אני יודע מה זה. זה המשיח של החרדים. וואו, הם צדקו בסוף. קודם כל, יישבר להם הלב מזה שהחרדים צדקו. הרי הם מטעבים את החרדים כל כך, שהם יישברו שהחרדים צדקו, אז האגו שלהם יישרף. אבל עוד לפני שהם התאוששו מהגאווה ומהאגו, מה עושה הרי המשיח? מנקה אותם מהעולם. כל הערב רב, כל שונא התורה, כל שונא השם, כל הגנבים, כל המחללי שבת, גמרי ימנים. לא חסר מחללי שבת ימנים. יש ימנים הדוקים, מצביעי ליכול, מחללי שבת, אין להם חלק לעולם הבא. עם כל הגוף הנחמד שלהם והלב הטוב, והמסורתיות, והם נשקים מזוזה 50 פעם ביום. ותהילים בגרביים כשהם הולכים למשחק. בסופו של דבר, עם כל חיבה תהיה להם, צר לי להחזב אותם, מה שכתוב בספר של בורא עולם, תמיד יקום ויהיה, אי אפשר לערער על זה. אף רב לא יכול לערער על מה שכתוב, עם כל כבודו. וגם הרמב״ם מביא את זה להלכה, ושולחן ערוך, הלכה למעשה, לא תיאוריות, הלכה. מה ההלכה? קודם כל, אנחנו אומרים את זה כל יום בתפילה גם, מובא לציון גואל, למי הוא בא? לשווה פשע ביעקב. מה החידוש? שלא רק לחרדים מלדה, גם אלה שעשו תשובה בשלב יותר מאוחר והיו רוצחים והיו גנבים ונועפים ומחללי שבת ומה שאתה רק רוצה, כיוון שעשו תשובה, גם להם הגואל בא. אבל רק למישהו שעומר מצוות. כמו שכתוב גם אחרי זה שתהיה תחיית המתים ורבים מי יש עיני עפר יקיצו אומרים חזל רבים אבל לא כולם מי שהיה מלווה בריבית לא קם חללי שבת לא יקומו אנשים שעשו חילול השם אז ודאי שהמשיח לא בא בשבילם אלא המשיח בא לגאול את הצדיקים ומה יקרה עם כל הרשעים? הקרדוס ברוך הוא מנקה אותם מכל העולם קודם כל כתוב בזכריה יהודה לד ‫שני שליש מהעולם נמחקים ברגע. ‫שכמה זה הרגע הזה הגאון מבילנה ‫כתב? 12 דקות. ‫מלחמת גוג ומגוג, ‫לא לשכוח, בזמן הגאון מבילנה ‫לא היה אפילו אקדחים. לא היה פטילים, לא היה פצצות, לא היה נשק כימי, ביולוגי, אטום, לא היה, אף אחד לא ידע שיש כזה דבר. חץ וקשת היה, קידונים, חרבות, אולי, אולי כבר המציאו את ההפגת הצרפה הזאת ששמים קפצונים כאלה שעושים רעש. אולי. אז איך ידע הגאון מבילנה שהמלחמה האחרונה תיקח 12 דקות? דברים שעברו במסורת. היום מבינים מה זה, 12 דקות זה מספיק להכריב את כל העולם. ואומר הקרוב שני שליש מהעולם נמחקים, והשליש השלישי שישאר יעבור תקופת צינון. גם הם לא מבוטחים. זאת אומרת, יש הרבה גויים צדיקים, אוהבי ישראל, אוהבי השם, אנשים מוסריים, אבל הם לא מושלמים. ויש גם הרבה פה מסורתיים, אמנם שומרים שבת, אבל יש להם הרבה, איך אומרים, בעיות לתקן. יהיה להם תקופה צינון. הולך להיות תקופה קשה מאוד, יישורים קשים מאוד. אבל הרבה מהם ישרדו, אבל הרבה גם לא ישרדו. אבל יש כאלה שאין להם אפילו צ'אנס לשרוד. ‫נמחקים ברגע, ברגעים. ‫הזוהר אומר שהם יעשו יד אחת ‫לבוא ולהילחם במשיח. ‫שמעתם כזה דבר? ‫אנשים פה מתוך הארץ, ‫שכנים שלכם, חברים שלכם, ‫חברים לעבודה, ‫ישמעו שהמשיח הגיע מאר הזיתים, ‫הוא יורד לרחבת הכותל. יבואו להילחם במשיח. ומה כתוב? שהוא שורף אותם בהבל פיו. המשיח יתחיל להגיד פסוקים, הם חושבים שהוא בא עם איזה מכונת יריעה או משהו, איזה טאנק. הוא מתחיל להגיד פסוקים, והם כולם עולים באש. יש תיאורים מדויקים מה יהיה. זאת אומרת, הולך להיות פה ועבור פה. זה לא פשוט. יש עוד דברים שאני לא רוצה אפילו להגיד, לא רוצה להפחיד את הנשים בבית, מה כתוב שם בנבואה. אבל זה לא הולך להיות קל. אבל יכול להיות דבר אחד שכולנו נחזור בתשובה. כל אלה שהם לא ערב רב, נצליח להחזיר אותם בתשובה, את הערב רב אי אפשר להחזיר בתשובה. הגאון מבילנה אומר שהם יותר קשים מהמלק, יותר קשים מכל הגלויות. אין מי יותר אויב לעם ישראל מצאצאי הערב רב האלה. והם ישלטו בארץ באחרית הימים. ישלטו בבגדס, ישלטו פה במשפט, ישלטו פה בתשקורת, ישלטו במשטרה, ישלטו בצבא. תראו, כל המטכאלים שמאלנים. אחד אחרי השני יצא שמאלני, איך זה יכול להיות? בדרך כלל חיילים הם לא שמאלנים. טייסים, טייסי קרב, שמאלנים. מפקדים במשטרה, מתונים, חלקם שמאלנים, לא כולם, חלקם. בתשקורת, 99 אחוז מהם שמאלנים. עד עכשיו הייתה לנו ממשלה שמאלנית קיצונית ביחד עם המחבלים המוסלמים. זאת אומרת, דברים לא מובנים, איך זה קרה בעם ישראל כזה דבר? אז אנחנו לא יודעים באמת איך יהיה, רק השבחו יודע, אבל אנחנו יודעים מה כתוב, מה שכתוב אני אומר לכם. אנחנו, תפקידנו, להציל כמה שיותר מהמחללי שבת לפני שיהיה מאוחר, שלא יאחרו את הרכבת. בן אדם שהוא אדם מטבעו לב טוב, אפילו בעל צדקה, לפעמים הוא בא לבית כנסת במכונית, או באופניים חשמליות. הוא חושב שהוא צדיק. הוא בא לבית כנסת, קונה עליות, נותנים לו פתיחה. הוא באמת אוהב את השם, מה? בשעה הצרה הוא מדבר עם הקב". הוא מניח תפילים כל יום בבית. זאת אומרת, אי אפשר להגיד עליו רשע גמור. יש לו גם הרבה מעשים טובים. מה אם אדם כזה, לפני הסוף הקב". ילחץ עליו? שיבחר צד? או שאתה הולך עד הסוף, חוזר בתשובה האמיתית ואתה ניצל, או שאתה מוותר על הכל ומצטרף ליער לפיד. זה מה שקורה עכשיו. שמתם לב? ב-30 שנה האחרונות כל האמצע מסתנן? פעם רוב העם, 80% מהם היו מסורתיים, 50-50. שומרים חגים, מניחים תפילין, אוכלים קשר, אבל הרבה הם חללי שבת. ‫היום, או שחזרו לגמרי בתשובה, ‫שאומרים שבת, תורה, שיעורים, ‫דף יומי וכולי, תפילות במניין, ‫או שניהו מצביעי מרץ, ליברמן, ‫כל שונא התורה. ‫זאת אומרת, הקב'S בחרול ‫לא ישאיר פה אנשים שהם 50-50. חייבים לבחור צד, כל המסורתיים, כל הדתילונים, או שאתה עושה תשובה אמיתית, או שהלך עליך. זה מה שכתוב, מה נעשה? אני יודע שזאת דברים שנעים לשמוע. הלוואי שהיה לי דברים הרבה יותר משעשעים להגיד לכם, אבל זה דברים שנוקבים. וכל הנביאים דיברו על זה. כל הנביאים דיברו על זה. הדרך היחידה להינצל מן הפורנות היא שנזכה להחזיר את כל עם ישראל בתשובה, או לפחות את רובו הגדול. אז הגזרות הקשות יהפכו למידת הרחמים. זאת אומרת, המשיח חייבו ברחמים. נבואות רעות לא חייבות להתגשם. כל מה שכתוב בנביאים וגם כתוב בזוהר שחמישה עשר יום יהיה חושך והקב' ינקד את העולם מכל הרשעים באותם חמישה עשר ימים כמו שהיה במקרת חושך במצרים שכל הרשעים נמחקו זה עומד לקרות שוב בעולם ושמונים אחוז מהעולם ייכחד זה מה שאנחנו אומרים בקדושה של מוסף ‫מה אומרים? ‫אין גהלתי אתכם אחרית כראשית. ‫הגאולה הסופית ‫תהיה כמו הגאולה של מצרים. ‫כמה יצאו ממצרים? 20 אחוז. ‫חמושים יצאו בני ישראל למצרים, ‫אחד מחמישה. ‫מה קרו לארבעה האחרים? ‫מה קרה להם? ‫נמחקו במקת חושך, ‫והם היו פי מיליון יותר צדיקים מאיתנו. פי מיליון. לא היה ביניהם סותים שצועדים ערומים במצעדי תואבה, לא היה ביניהם אנשים ששונאים את השם, לא היה ביניהם שמאלנים, ערב רב, שונאי תורה, לא היה כאלה אנשים. האבון היחיד שלהם היה שהם אמרו, עזוב, סבלנו מעל 80 שנה עבדות, לקחו לנו את החיים, הרגו לנו ילדים, עכשיו תן לנו להירגע. רוצים לחזור לבית שלנו במצרים, אנחנו עם השם, אנחנו מעריכים את מה שעשה, אוהבים את הקב' ברוך הוא, אבל אין לנו עכשיו מצב נפשי לצאת אחריו למדבר. לא רוצים. עזוב אותנו, לא רוצים לצאת להרפתקאות עכשיו, להתחיל ללכת שנים במדבר עד שנגיע לארץ המובטחת. לא רצו. אז הקב' ברוך הוא אמר, כל הגאולה הזאת של מצרים היא עבור סיבה אחת. כל יציאת מצרים, מה אומרים בקריאת שמה בסוף? אני השם אלוקיכם, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, שימו לב, להיות לכם לאלוקים. השלוש מילים האחרונות, זה הכל. זה הכי חשוב. ‫כל הסיבה שהוצאתי אתכם ממצרים ‫זה אך ורק עבור ‫שאני אהיה האלוקים שלכם ‫ואתם תהיו בניי ‫ותלכו בחוקותיי וכולי. ‫זאת אומרת, אם אתם כבר אומרים לי, ‫לא רוצים לבוא אחריך למדבר, ‫לא רוצים לבוא לארץ הקודש, ‫לא רוצים לחכות למתן תורה, ‫לא רוצים להיות חלק מהעם ישראל, ‫תשאיר אותנו פה, נהיה פה דתיים. ‫אין לי בכם חפץ. ‫ששש, 12 מיליונים חיכו. שלושה מיליון יצאו, 12 מיליון יהודים נמחקו, עברים. איך זה שאין יום השואה בפסח? מתו כפולו פי שלוש מהשואה בעציית מצרים. נמחקו כולם במכת חולה, כלשהו גם קבר אותם כדי שלא יחילו לשם. אם המצרים היו רואים שגם היהודים כולם מתים, כמו אותם, היו אומרים, אה, זה כנראה איזו מגפה, קורונה, קוביד. קוביד לא מבדיל בין יהודים לגויים, הורג את כולם. מה היו אומרים המצרים? אה, זה לא עונש משמיים, זה כנראה כולם מתים פה, יש מגפה במצרים, הנה, תראה, מתו מיליון יהודים, שני מיליון, חמישה מיליון. אז מה, אין ככה, אנחנו בסדר, אין פה עכשיו מה לפחד. זה טבע, תביאו מסכות מסין. חיסון. יאללה, חיסונים, מסכות, בידודים. זה מה שהם היו אומרים. מה היו אומרים המצרים? עכשיו אנחנו דאג שלא יראו שיהודים מתים. למה? שלא יהיה גם בושות, חילול השם. מכאן אנחנו רואים, רבותיי, שפסוק שכתוב בתורה, מי יכול לערער עליו? מי יכול גם לקחת את הסיכון? כתוב, מחלל שבת, ‫מות, יומעת, ונחרטה הנפש ‫האי מהמאה. ‫מות בעולם הזה, אומר הרמב״ם, ‫יומעת בעולם הבא, ‫ונחרטה הנפש האי מהמאה. ‫אני קורא את הנשמה הזאת ‫בעם ישראל, נגמר. ‫אין לו חלק יותר בעם ישראל ‫לבן אדם הזה. ‫לכן בשולחן ערוך נפסק להלכה ‫שבע פעמים מחלל שבת, ‫הרי הוא כגוי לכל דבר. ‫זו הלכה בשולחן ערוך. ‫כידוע לכם, אני לא כתבתי ‫את השולחן ערוך. אני רק אומר מה שכתוב. הסיבה שאני אומר את זה, כי לצערי הרב כמעט ואף אחד לא אומר את זה היום. כבר לא שומעים את זה בדרשות. כולם רוצים לספר את מה שאנשים נוח להם לשמוע. בסוף כולם יהיו מופתעים לרעה. כולם יהיו מופתעים לרעה? אני אתן לכם ראייה. הרמב״ם, בהלכות תשובה, פרק יהוד, ההלכה, א', ב', וג'. שלוש הלכות. בעיקר הראשונה והשנייה. ‫רמב״ם אומר, ‫אדם לא צריך להיות שומר מצוות ‫כיוון שהוא מחפש שכר. ‫עולם הבא, שכר, או... ‫כיוון שהוא פוחד מן העונש, ‫שהשם חלילא ימחק אותו ‫ויעבד את העולם הבא שלו ‫ויהיה לו מחלות, כל מיני צרות, ‫לא חסר עונשים בעולם הזה. ‫אומר הרמב״ם, ‫זו לא דרך משובחת לעבוד את השם. ‫הדרך הזאת היא מתאימה למי? ‫לנשים, ילדים וגברים ‫שהם עמי ארצות. לא, כאלה שלא מלומדים בתורה, לא אברכים, לא תלמידי ישיבה. עובדים בשדה, עובדים בסבלות, חייתים, סנדלרים, אבל תורה הם לא לומדים. אבל מי שהוא באמת עבד השם האמיתי, מישהו, איך אומרים, בעל שיעור קומה, אחד שהוא תלמיד חכם, צריך לעבוד את הקדוש ברוך הוא מהאהבה. ‫נכון? שזו מדרגה יותר גבוהה, ‫כמו הנביאים, ‫שעבדו את ה' מתוך העבר. ‫אבל... ‫בוא נשכח לרגע שהיום בדור הזה ‫כמעט כל היהודים בעולם ‫הם עמי ארצות גמורים, כמעט כולם. ‫99.9 אחוז, זה אין ספק. ‫יש בערך 200 אלף ‫בחורי ישיבות ותלמידי ישיבות בעולם. ‫יש 15 מיליון יהודים. ‫זאת אומרת, 14 מיליון 800 ‫הם לא בני תורה. ‫לא לומדים בישיבות, ‫לא יודעים תורה, לא יודעים הלכות. ‫כל דבר צריכים לשאול. ‫לא יודעים ללכות שבת, ‫לא יודעים, לא יודעים, לא לומדים. ‫מה אתה רוצה? ‫הלכו לבית ספר חילוני ‫או ממלכתי דתי. ‫באמריקה בכלל הלכו לבית ספר של גוהים. ‫אפילו אלה שכבר חוזרים בתשובה, ‫הם יודעים קצת מהדרשות ‫או שבאים לאיזה רבע שעה ביום, ‫חצי שעה ביום. ‫לא יודעים הלכות. ‫אני, באים אצלי אנשים ‫20 שנה בעלי תשובה, ‫אתה רואה בשולחן הם עושים ‫חילולי שבת של ילדים מתחילים. ‫הם לא יודעים מלאכות, ‫אנשים המאה הרצות. ‫אז עכשיו, מתוך ה-200 אלף ‫שלומדים תורה בישיבות, ‫גם הרוב המאה הרצות, ‫מלבד כמה רבנים רציניים, דיינים, ‫אנשים שלמדו 30, 40, 50 שנה ברצינות, ‫או מלבד גדולי הדור, רוב התלמידים הם שנה, שנתיים, שלוש, ארבע אפילו עדיין המארצות. הם לא יודעים, בהרבה נושאים אין להם מושג. הם יודעים כמה נושאים שהם למדו. כמה גמרות, כמה מסכתות וכמה פרקים בשולחן ארוך ופחות או יותר זהו. זאת אומרת, הם לא משיבים בכל נושא. תלמיד חכם, מה ההגדרה של תלמיד חכם? אחד ששואלים אותו בכל נושא, בכל עניין, הוא מיד משיב. כמה כל יש בעולם? הלוואי, הלוואי שיש עשרת אלפים כאלה בעולם. אני ארקוד ברחובות פה בקריאת מלאכית. ‫העיר התאומה של לוס אנג'לס, ‫קריית מלאכי. ‫הלוואי שיש עשרת אלפים, ‫שכל שאלה בכל נושא בתנורת ‫אתה שואל, מיד מ-70. ‫אם יש כאלה מצבנו טוב. ‫אז מתוך, אז יש עשרת אלפים כאלה, ‫וכל שאר, כל עם ישראל, ‫עמי הארצות. ‫אז איך נדבר עם העמי הארצות? ‫איך נחזיר אותם בתשובה? ‫אומר הרמב״ם. ‫איך אומר? איך מדברים ‫עם נשים וילדים ועמי הארצות? ‫עירת ההונש. ‫לכן החפץ חיים כבר לפני מאה שנה, ‫לא היום, היום זה כלווה חומר, ‫לפני מאה שנה אסף את כל הרבנים ‫בראדין לאספה ואמר להם, ‫רבותיי, אני קראתי לכם ‫בשביל סיבה חשובה מאוד, ‫מה היא? ‫הוא אומר, בדורות הקודמיים ‫כל הדרשנים דיברו בדרשות שלהם ‫על נושא אחד, ‫סחר ועונש, גן עדן וגיהנום. ‫עכשיו שמתי לב שהדרשנים ‫התחילו לדבר על דברים אחרים. ‫פחות מדברים על דרך אבותינו, ‫סחר ועונש, גן עדן וגיהנום. והם לא רק שלא מועילים לנשמת ישראל, אלא מזיקים לנשמת ישראל. אני קורא לכולכם לחזור לדרך אבותינו, מסורת מאז הר סיני ועד היום, בכל דרשה בן אדם צריך להרגיש, אם אני לא חוזר בתשובה, מצבי אנוש. כשהוא יוצא מהחדר, הלב שלו צריך שיהיה לו פרפרים. אם הוא בא וצחק וחייך ונהנה מהשיעור, נכשלת. ‫האדם חייב לצאת מהשיעור ‫עם חשבון נפש. ‫שיעורי תורה לא נועדו להשכלה כללית. ‫זה באוניברסיטה יש בלי סוף, ‫כאלה שיעורים. ‫שיעורי תורה נועדו לטהר את הנשמה, ‫לעורר את האדם להתקרב לקב". ‫לעורר את האדם להבין שמעשיו ‫קשים מאוד ומעוסים בעיני הקב". ‫יש במדינה הזאת כבר נורמה קיבלו כבר את כל הסוטים כל אלה עם המחלות נפש למיניהם שמורדים בחוקי הטבע מצפצפים על הדת מצפצפים על הקדוש ברוך הוא התקרבלו בקרב הקהילה הדתית אנשים עם זקנים וקובעים שחורים מחבקים אותם ‫התורה מדברת דברים נוראים ‫על הסוף של האנשים האלה. ‫הם בראש הרשימה של הרשעים. ‫בראש הרשימה יש לזה ‫עונס סקילה וקראת. ‫אין להם חלק לעולם הבא. ‫מעשהם הם תואבה. ‫אתם יודעים מה פירוש המילה תואבה? ‫שהקשר החולה יכול להסתכל ‫על הבן אדם הזה. ‫כמו שהרמבר אומר בלכות תשובה, ‫פרק זין, הלכה זין, שם כתוב, ‫אמש, לפני שחזר בתשובה, ‫הוא בן אדם יהודי, ‫לפני שחזר בתשובה, מה הוא היה? ‫סנוי, משוקץ, מרוחק ותואבה. ‫ארבע תארים נוראים, נוראים. ‫תאר לך שיש ברוך הוא בא אליך עכשיו, ‫אתה בבית שלך, עומד מול המראה, ‫במקום לראות את עצמך ‫התגלה לך הקדוש ברוך הוא. ‫אומר לך, תדע לך, איציק, ‫אתה בעיניי משוקץ, מרוחק, תואבה. ‫אני לא יכול להסתכל עליך. ‫סנוי, אני שונא אותך. ‫זה רמב״ם, לא אני, רמב״ם מפורש. ‫בטוח שלמדתם רמב״ם ‫מלכות תשובה, לא? ‫והיום, אחרי שחזר בתשובה, ‫התהפך מצבו ב-180 מעלות. ‫אהוב, מקורב, ידיד, ידיד, ‫אהוב וידיד. לפני שבוע היית מחלל שבת היית חיים גבר ביחסי אישות לא עלינו כל מיני דברים נוראים היית עושה החלטת שהגיעו מה עמד נפש מספיק כבר עם הרשעות הזאת ואתה מתחיל לעבוד על עצמך והולך לטיפולים ומרפא את עצמך ומפסיק לחלל שבת ומתחיל לאכול קשר ולאט לאט מתאר מתחיל לבוא למקווה ואז מה קורה? חולפים להם כמה חודשים אתה באמת בן אדם אחר לפני כמה חודשים היית סנוי, משוקץ, מרוחק ותואבה. והיום השם אוהב אותך וגאה בך ומקרב אותך אליו. לפני זה הרמב״ם אומר, מתפלל, טורפים בפניו את התפילות, עושה מצוות, מעיפים לו את זה בפרצוף, עופלים העיניים, מתואב. שלא תגידו אני אמרתי, לשנייה שלא תגידו שזה אני, אני מילה פה, לא אמרתי מעצמי. אני רק קורא לכם אש ברמב״ם. ‫מי שלא מאמין, יפתח את הרמב״ם ‫אחרי הדרשה ויראה שם מה כתוב. ‫בא לעשות מצוות, כשבחור אומר, ‫אוף לי מהעיניים, ‫לא יכול להסתכל עליך. ‫ביש לך, אתה מצועד פה בתל אביב ‫בלי בגדים במצעדי תואבה, ‫רוקד כמו איזה, לא יודע מה, ‫איזה קנגרו על איזה מסעית. ‫אתה יהודי אתה, נשמה יהודית, ‫אתה לא מתבייש. ‫לאן הגעת, לאן נידרדרת? ‫אז מילא הוא מסכן, ‫הוא כבר כל החיים שלו בתומה, ‫אבל איך זה שחרדים באים לחבק אותו? ‫כאילו לא קרה כלום. ‫אנחנו לא שופטים אף אחד. ‫מי יתיר לך להגיד את המשפט הזה? ‫אנחנו לא שופטים. ‫יהודי, החיוב הכי גדול שלו ‫אצל הקדוש ברוך הוא, הכי גדול, ‫זה להיות שופט. ‫לשפוט בין צדיקים לרשאים ‫כל שנייה נתונה. עם מי מותר להיות, עם מי אסור להיות. בחברת מי מותר להתפלל, בחברת מי אסור להתפלל. עם מי מותר להתחתן, עם מי אסור להתחתן. עם מי מותר שהילד שלך ישחק, ועם מי בשום פנים ואופן אסור שהילד שלך יהיה בחברתו. זה לא משנה, גם בני דודים, בן אחיך, זה לא משנה. ‫הילדים מחללי שבת, ‫כולם רואים תואבה בטלוויזיה, ‫כל מילה שנייה מקללים, ‫הילד שלך בתלמוד תורה, ‫אבל זה בן אחי. ‫בן משפחה, אז מה? ‫יש יותר לרצוח את הילדים שלך ‫למען המשפחה? ‫איזה שטויות האלה. ‫הרב עובד יזאצל ‫לא גילה לבנים שלו ‫שיש להם בני דודים. ‫היה לו זה אח לא כל כך דתי. ‫יום אחד דופק בדלת, חילוני מדהים מדהים של טייס קרב פותח אחריו יצחק יוסף שאז היה יצחק הנער פותחת הדלת רואה עומד טייס קרב בין כמה זה טייס? 21, 20, 22 משהו כזה שלום נעים מאוד אני בן דוד שלך לא ידעתי שיש לי בן דוד שאל את אבא שלו אבא למה לא אמרת לנו שיש לנו בני דודים אומר לא רציתי שתהיו בחברתם ‫אם הייתי אומר לכם שיש לכם ‫בני דודים, ילדים, ‫רוצים להכיר את הבני דודים שלהם, ‫אז הייתם הולכים איפה שהם נמצאים, ‫לא יודע איפה הם גרו, ‫אולי בירושלים וזה, ‫והם מתחילים להתחבר איתם ‫ורוצים לבוא לסמכות שלהם, ‫מחר היו נהיים כמותם. ‫סכנת נפשות. ‫מה אתה נותן לילדים שלך ‫להיות בחברה רעה? ‫הרי הפסוק הראשון בתהילים, ‫שדוד המלך בא לכתוב את הספר ‫הכי חשוב בעולם אחרי התורה, ‫אחרי חמישה חומשי תורה, ‫מהו הספר הכי חשוב בעולם ‫שנכתב? תהילים. ‫זה אפילו הגויים מודים. ‫גויים קוראים תהילים. ‫גויים, גויים, סינים. ‫אחד הלך למכון כושר, ‫אומר לי, אתה לא תאמין, ‫אני יושב פה בקבלה, ‫יושבת פה איזו סינית קוראת תהילים. ‫שאלתי אותה, מה את עושה? ‫אומרת, מתפללת, משבחת את השם. ‫סינית. ‫הוא אומר לה, את מבינה מה זה? ‫-בטח מי לא מבין, היא אומרת. מה זה? גועים מבינים מה זה תהילים. גם פה חילונים רחוקים קוראים לפעמים תהילים. בשעת צהרה, כן? מבינים. כשהאדם בא לכתוב ספר כזה חשוב, ברוח הקודש, הכל בנבואה. יש המון נבואות שם. ‫הפסוק הראשון הוא הכי קריטי, ‫שאתה רוצה שאנשים יתעניינו ‫בספר שלך. ‫אם הפרק הראשון, ‫הדף הראשון משעמם, ‫דף שניים, לא שייך, לא בעניין, ‫אנשים חותכים. ‫מעניין, מה זה הספר הזה? ‫בזבוז זמן. ‫לכן אתה חייב לפתוח ‫את הספר שלך עם פצצה. ‫שמיד אנשים ישימו לב לספר. ‫מה הפסוק הראשון? ‫ה' מי שלא ישב במושב לצין. לא הלך בהצד רשעים, לא ישב עם הליצנים, מי זה ליצנים? אמצטדיונים, כדורגל, תיאטרון, פארקים של כל מיני חילונים זה נקרא מושב לצים, חזן מגדירים מה זה מושב לצים, סטדיונים. אתה הולך לסטדיון, משחק כדורגל, אף קוט, אגרוף, לא יודע מה, טניס, זה נקרא מושב לצים. אני כבר לא מדבר על שירי אגבים ובחורות פרוצות, זה כבר בכלל, איך אומרים, הרבה יותר חמור. אבל סתם, רק נשבת באיזה משחק, ספורט, עם כל מיני דתילונים וחילונים, זה עברה קשה מאוד, אנשים מזלזלים בזה. ‫תעבירו את המשחקים למוצאי שבת ‫שהועדי בטר יוכלו לבוא. ‫במקום להגיד, תבטלו את כל ‫התרבות יוון המטופשת הזאת, ‫האנשים מאבדים את העולם הבא שלהם ‫בגלל השטויות האלה, ‫תעביר את זה שגם אנחנו ‫הדתיים נטעמי מזה. ‫שגם אנחנו נבוא לסטדיון ‫ונשמע את כל הכללות ‫ואת ההגרופים והמכות והאלימות ‫וכל מה שקורה שם. ‫היה הרב מלכה הזצל עליו השלום, ‫הרב משה מלכה, איש קדוש, ‫ברעמות שלא ראיתם, ‫לא ראיתם בדור הזה כזה דבר. ‫מבהיל, היה מבהיל. ‫להיות במחיצתו היית רועד ‫למה בן אדם יכול להגיע בדור שלנו. ‫הוא פעם אחת בא אלינו לישיבה ‫והוא שמע שאנחנו הלכנו, ‫אנחנו עייפים ביום שישי בלילה, ‫הוא נתן ככה שיחת השקפה, מוסר, ‫שהם היו עייפים. אמר, מה זה כולכם עייפים היום? אז אחד אמר, הוא שיחק מיום כדורגל בפארק. פעם בשבוע, עושים ספורט קצת. יש לנו שם איזה פארק עם דשא וזה, מקום נחמד. הולכים קצת לרוץ ולשחק. הרי בכל זאת כולם שם בעלי תשובה, כן? גדלו בשטויות האלה שנקרא כדורגל. אז איכשהו שמע שאנחנו משחקים כדורגל, העיניים שלו כמעט יצאו. מה? ‫תני תורם מבזבזים זמן על הדבר הזה? ‫אמרו לו, כבוד הרב, ‫אנחנו לא ברמה של כבודו, ‫זה ייקח זמן. ‫אבל איך אתם יכולים? ‫הרי כל המשחק הזה מבוסס ‫על להשפיל אחד את השני. ‫מה זה כל המשחק הזה? ‫הכול השפלה, צוחקים, ‫הוא ירוויח, הוא יפסיד, ‫שרים אחד לשני שירים, מבזים. ‫מה זה כל זה? ‫זה הכול מבוסס על השפלות. ‫מותר ליהודי להשפיל יהודים אחרים? מילה הייתה רץ בפארק, עושה קצת כושר, בסדר, נגמר. אבל ברגע שכל המשחק הוא נועד אך ורק עבור הניצחון, ואלה שמנצח, חוגג, ושר, וצוחקים על השניים, ומבזים אותם, הרי זה כל התרבות. הוא לא יכול להבין שיש כזה דבר. הרי ירושלים נחלבה, אומרת הגמרה בירושלמי, בעבור משחקי כדור שהיו משחקים בשבת. ובכלל אחד הדברים שגרמו שכל העם פה התיוונו זה היוונים בנו את סטדיון בירושלים. ‫היוונים, אמרו, איך נמשוך ‫את היהודים הדתיים האלה ‫כל היום בתורה? ‫נעשה להם קרקס. ‫סטדיון, בן אדם נגד דוב, ‫שני עשירים נלחמים זה בזה, ‫היו באים, אנשים היו נהנים ‫מהתחרות, מהצגה, לאט לאט, ‫משכו עוד בחורי שבע, ‫ועוד ועוד ועוד, ‫עד שכולם נהיו כמו גועים גמורים, ‫מתייבנים. ‫ככה התחיל החורבן, ‫ובסוף כמה מאות רק נשארו. ‫באו להילחם באימפריה היוונית. ‫ברוך אתה, אדוני אלה, ‫מלך העולם שעקוני המדברות. ‫נחזור לעניין. ‫אז הפרשה, שתי פרשות, ‫שבעה מכות ועוד שלוש. ‫שבעה הראשונות, ‫פרו יכול היה עוד להציל את מצרים ‫ואת עצמו אם היה מוריד ‫מהגאווה ומהאגו שלו. ‫אחרי זה הקדוש ברוך הוא, ‫בפתיחת פרשת בו, ‫אומר למושה רבנו, ‫לא ישמע פרו אליכם, ‫אני כבר תפסתי לו את הלב, ‫לא ישמע פרו אליכם. ‫למה? למען רבות מופתיים ‫בארץ מצרים, ‫אני הולך עכשיו לזעזעת המדינה הזאת, ‫שכולם יראו מי זה הבוס. ‫מפה ועלה, ‫מושה כבר לא הלך בריוורס. ‫עד לרגע זה שהוא היה יוצא מפרו, ‫היה הולך, לא מפנה לו את הגב. ‫זה מלך, לא מסתובבים ‫את הגב למלך. ‫יש אנשים בבית כנסת ‫לא מסובבים את הגב ‫אפילו לארון הקודש, ‫שהם יוצאים בריברס עם הדלת, ‫ככה בתוך כדי השתחבות. ‫זו לא הלכה אמנם, ‫אבל זה כבוד יפה. ‫או שהתורה, עכשיו קריאת התורה ‫והוא יושב עם הגב לתורה ‫אז הוא מסובב את הכיסא, ‫כאילו מה, אני אשב עם הגב ‫כלפי הספר תורה, ‫אז אלה חומרות יפות ‫שהאדם מראה לה, ‫קדוש ברוך הוא, שהוא מכבד את התורה. ‫אבל משה חיבד את פרעו, ‫כל עוד היה סיכוי שפרעו יחזור בו. ‫ברגע שהשם הודיע למשה ‫שנגמר הסיפור של פרעו, ‫קדוש ברוך הוא ישתלט לו על הלב, ‫מהימי אליה הקדוש ברוך הוא ‫ביטל לו את הבחירה. אז הרמב״ם אומר שהעונש הגדול ביותר בחיים זה שמסוגרים בפניו של האדם את דלתות התשובה. ויש כמה מגדולי ישראל, הסטייפלר ועוד כמה שדיברו בנושא הזה, שיכול להיות בן אדם שבגיל מסוים הקב'ה מחק אותו, שם אותו ברשימה השחורה, והוא ממשיך לחיות עוד שלושים שנה אחרי זה, ועוד נולד לו עוד ילד ועוד ילד. אז בשביל מה? אז מה צריכים אותו פה? הרי בתשובה הוא לא יכול לחזור. מה, מה, עכשיו הוא יהיה על דין של כלב? אכול ושטו? מה צריכים אותו פה בעולם? הרי לתקן את נשמתו הוא כבר לא יכול. להציל את עצמו מן הדין הוא כבר לא יכול. אז בשביל מה להכיל אותו פה עוד 30 שנה? לא בשבילו. בשביל אשתו, במשפחתה, בניו, בעבודה. יש אחרים שנזקקים לו. כשאנחנו משאיר אותו בעולם הוא בעצם חי פה חייס רק אבל הוא כבר מחוק. נורא והיום. איך אנחנו יודעים חס וחליל שלא נגיע למצב הזה? לכן אני אומר לכם שאדם יקבל הזדמנות לחזור בתשובה משמיים, הוא חייב לחטוף. לא להגיד יש זמן, יש עוד זמן, יש עוד זמן. זריזים, מקדימים למצוות. כשמוחמד אמר לאברהם אבין, הוא קח נעלבינך את יחידך אשר אהבת, הוא יכל לחכות עד שש בערב. מה הוא רץ והשכם אברהם בבוקר? עוד חמש עשרה שעות תהנה עם יצחק, תזמין את כל הבוחרים, כל הפרסים, תעשו קצת מסיבת שלום, קצת מוזיקה. יצחק, אתה הולך לגן עדן היום. מה עכשיו אתה בחמש בבוקר כבר, והחבוש עלית חמור? מה, אתה כל כך רוצה מהר להתפטר מהבן שלך? לא מספיק, הנחיתו עליך כזו מכה אחרי 75 שנה שחיכית לילד. והבטיחו לך שהילד הזה יירש אותך ואמרו לך דבר עם הגויים שלא ישחטו את הילדים שלהם עבור הקרש ברוך הוא זה לא הדרך פתאום אתה מקבל כזו פצצה שהולכת להפוך אותך לליצן הכי גדול בהיסטוריה של העולם ואברהם אפילו לא מערער על השם. אברהם הבינו תרגיל, שאי אפשר אפילו להבין איזה תרגיל פה, שלומדים את זה לא מבינים את עומק הדבר. תחשוב שרשמחו שולח אותך ללמד אלפים ומיליונים, מהי הדרך? יש אל אחד, להאמין באל אחד, להפסיק עם העבודה זרה, ולהפסיק להקריב תינוקות לאלילים ולעבודה זרה. זה לא הדרך. בסוף כולם שומעים מי הקריב את הבן שלו לאל זה שידרש לנו פה שנים מזכיר לי את ראש הממשלה אני הכי אמני אני מתחייב פה באופן הנה בואו תראו לא עבר שבועיים ראיתם מה עשה ‫זה מה שקורה לאברהם ‫אם הוא היה שוחט את יצחק. ‫כל העולם היה צוחק עליו ‫בכל עד היום. ‫אברהם, מהאיש הכי מוערץ בעולם, ‫כולם מעריצים אותו. ‫נוצרים, מוסלמים, יהודים, ‫ואפילו אלה במזרח. אברהם הוא האדם הכי מוערץ בעולם. תחשבו, אברהם, אברהם. אפילו הגויים קוראים לעצמם עבראים, אברהם. הוא היה חס וחלילה נפח לבדיחה הכי גדולה בעולם. מאיזה בושה זאת? אתה בא ודורש ודורש ודורש, בסוף פתאום כל העולם גילה שכולך בלוף? והוא לא מערער על השם. אדם אחר היה אומר, רבנו של עולם, אני חלילה, לא חולק על כבודו, כל מה שתגיד לי אתה יודע שאני אעשה, אבל אולי תועיל בתופחה להסביר לי איך אתה אומר לי דבר הפוך לגמרי ממה שאמרת לי. הרי אני לימדתי אתכם, אני פוחד שיחידו לשם, אני פוחד שאנשים יסנעו אותך, שאנשים יגידו איזה מין אל זה, מפתיח דבר אחד ובסוף הולך אומר תעשה הפוך. למענך, אני לא אכפת לי, אתה רוצה, אני בשנייה מקריב את יצחק. אני למענך, אתה יודע, אעשה הכל. אני לא מערער, אני רוצה שלא יהיה חילון השם. מה היה קורה, אז מה היה קורה? אם אברהם היה אומר ככה, עד רבה, זה מאפסחל מחייב. אם הוא היה עושה את זה, אני לא חושב שהקב'ה יכול היה כועס עליו על זה. ‫עונש הוא ודאי לא היה מקבל על זה, ‫אבל הוא כבר לא היה ‫ניה אברהם אבינו. למה? ‫כי כל אחד מאיתנו, ‫עם כל הקטנות שלנו, ‫אם הקב' היה אומר לנו, ‫קח נא את בנך יחידך ‫ותקריב אותו למעני, ‫מה יש לנו כבר ברירה? ‫מישהו אחר היה אומר לי, ‫הייתי אומר, עזוב, זה בבא. אבל אם הקב' חוה אומר לי תעשה את זה, אז אין לי ברירה. אם כל הלב נשבר, הייתי עושה את זה בבכי גדול. כי אין ברירה. אי אפשר למרות באשם. אומר לך לעשות מה שאתה חייב, אין פה ברירות. אבל היה לי בלב המון קושיות. איך אשם עושה כזה דבר? מה זה פה? בן אדם, איש פשוט לא היה עושה לי כזה דבר. מפתיח א' ועושה הפוך. היה לי מיליון קושיות. לעברה, מה שעשה אותו גדול, זה שהשם חוקר כליות והלב, זה מה שמסבירים המפרשים, הוא אפילו לא ירער על השם. זו מדרגה מיוחדת במינה. אני לא מרשה לעצמי אפילו פעם אחת לשאול קושיות על הקדוש ברוך הוא. אתם יודעים, יש איזו אמרה, כמה שיש לך יותר קושיות על הקדוש ברוך הוא, ככה חייך יהיו יותר קצרים. למה? הוא יביא אותך למעלה כדי להסביר לך את הקושיות שלך. יש לך הרבה שאלות, טוב, בואו ניקח אותך לעולם האמת, שם תבין הכל. לכן אנחנו לא שואלים שאלות. רבותיי, דבר מדהים מה שקורה פה, שבע מכות, אחר כך נכנסים למכה אחרונה, בפרשה של שבוע הבא, של עוד שבועיים כמעט, פתאום קורה דבר מדהים. פתאום דבר מדהים קורה, לא מובן. פתאום המצרים מתאהבים בעם ישראל. עד עכשיו היו נאצים, מתעללים בהם, מחנות עבודה, זורקים להם תינוקות לים. פתאום, סרה, רחל, רבקה, בואו, בואו, יש לנו תכשיטים, ארמני, לואי ויטן, אנחנו מחביאים את זה בכספת. למה את לוקחת את זה? זה קניתי בשוק הפשפשים. בואי, בואי, בואי, תראי, הנה זה סמלת משי, זה עבודת יד, זה המעצב הזה, אחמד עשה, וזה מוסטפא. פתאום כולם, הקבוש ברוך הוא עשה שהיהודים ימצאו חן בעיניהם. נתנו להם הכל. לוקו אותם, כמו שהקבוצה הבטיח לאברהם אבינו, חזן אומרים עשו אותם כמצולה שאין בה דגים. לא נשאר בבריכת דגים אחד אפילו. איך קרה שהמצרים, את ההכס עכשיו הנאצים, פתאום תוך כדי השואה, באים ליהודים ואומרים, רגע, רגע, בואו, אנחנו רוצים לשלוח אתכם עכשיו לאמריקה, הנה הכנו לכם אוניות, ועכשיו בואו קחו יעלומים, תבחרות, סמלות, מה אתם אוהבים, סטייקים, צ'ולה, נביא לכם כל מה שאתם רוצים. כולם היום אומרים, מה הולך פה? אתמול הרגו לנו ילדים, הרביצו בנו, שרפו אותנו. עכשיו פתאום כולם נהיו נחמדים, קחו לכם. הנה, את יכולה לקחת, תתלבשי, זה יושב עלייך טוב, סערה. והם יודעים שהם יוצאים למדבר. לך תדע, אולי לא תקבל איזו חזרה. מה קרה? חשבתם? הרי גם כשהקב'ה עושה נס, אומר הרמבן, תמיד הקב'ה ידאג להחביא את הנס בדרך הטבע. ‫הכול יהיה, למשל, ‫שנפתח ים סוף, ‫בשביל מה השם ישיב רוח עזה, ‫רוח קדים? ‫מה צריך רוח? ‫מה הבעיה בשבילה ‫כשאנחנו נפתח את הים? ‫מה שיגידו שהיה מהרוח ‫סערה, אז הים נפתח. ‫כל דבר שאנחנו עושים בצורה כזאת ‫שיהיה לה פיקורסים טענות. ‫כי אם הכול יהיה ברור, ‫אז אין בחירה. ‫אז עכשיו אני שואל אתכם, ‫איך זה פתאום המצרים התהפכו? ‫חשבתם על זה? ‫ככה השם רצה, אבל השם צריך ‫להחביא את זה בדרך הטבע. ‫פה זה נס גלוי. ‫מה, זה פתאום כל העם, ‫כל העם הנאצי פתאום נהפך ‫לאוהב יהודים? בן רגע? ‫מה, לחצו על איזה כפתור בשמיים? ‫מה, ביטלו להם את הבחירה? ‫הם שונאי ישראל. ‫זה לפני מכת בחורות. ‫זאת אומרת, היה מכת בחורות, ‫הכול טוב ויפה, ‫השארים עומדים לצאת, ‫אבל במכת חושך היה תפנית. מה התפנית? שמעו טוב, רבותיי. במקת חושך, הקב' הוא הקפיא את המצרים. המצרים קפאו כמו פסלים, והיהודים הולכים חופשי. והיהודים גם רואים הכל. הם באים עכשיו לבתים של המצרים, רואים את כל המצרים ככה קפואים, לא זזים. היהודי מסתובב, הוא יכול לשדוד לו את כל הבית. לא רק זה, יכול להרוג אותו גם, לקחת איזה פטיש, לשבור לו את הראש. ארקת לי ילדים מה הזדמנות לשבור לך את הראש נכון או לא רוצחים ערורים צריכים להרוג את המחבלים מה זה פה אבוא להורגך שכן להורגו הזדמנות להרוג אותם הם כולם קפואים יאללה כולם כל עם ישראל באים נכנסים לבתים של המצרים עם סלעים מרוצצים להם את הגולגולות ואורגים את כולם ‫אחד לא רצח, אחד לא בזז, ‫אחד לא ניצל לזה שהם קפואים. ‫המצרי יושב בסלון, רועד, ‫רואה את היהודים מסתובבים ‫ומסתכלים עמומים איך כולם קפואים, ‫לא גונב לו, לא פותח מגירות, ‫לא מחטאת בערונות, ‫שנגמרה מכת חושך. הם עיקו על חטא. הם אמרו, איך עשינו לעם הזה כזה דבר? פששש, פתאום הם הבינו. איך עשינו כזה דבר? תראה, הם יכלו להרוג אותנו, לא נגעו בנו. לא נקמו בנו. לא עשו, לא שדדו אותנו, לא עשו כלום. לכן, כשהם באו וביקשו מהם בהשאלה, את מה שצריך, הם רצו ונתנו. כמובן, זה הכל מת אשם. אשם עשה שהם ימצאו חן בעיניהם. ונוח מצא חן בעיני אשם, זה מתנה משמיים. קוראים לזה היום קריזמה. יש לו קריזמה. מה זה כריזמה? שהם דואג, שהוא נמצא חן ביני אנשים. יש אנשים שיש להם את הכסם הזה, שמתאהבים בהם מהר, ויש אנשים שהם בדיוק ההפך. רק אתה רואה את הפרצוף שלהם, שלושה עם דיכאון. יש איזה אחד, הוא בא לבית הכנסת, הוא הגנב הכי גדול בעיר. נכנס בצהריים לבית כנסת, לא רואה אף אחד, אומר יופי, פותח את הארון קודש מחבק את התורה ומתחיל להתפלל ריבונו של עולם ככה איזה צדיק איזה דבקות תעזור לי אני חייב שיהיה לי רוח הקודש הגנב אני רוצה רוח הקודש רוח הקודש צועק רוח הקודש הגבי היה בחדר הסמוך מציץ רואה את הגנב הכי גדול בעיר ככה הוא עם המטטא רוצה להרוג אותו עכשיו הוא כבר לא יכל לסבול את הצביעות בא אליו לגנב הזה אומר תגיד יא גנב ערור במקום לבקש להיות בן אדם להפסיק להיות חלאה אתה מבקש שיהיה לך רוח הקודש הגנב מסתכל עליו אחרי שהגבי קצת נרגע, הוא אומר לו, תגיד לי, אבל אני סקרן, מאיפה באותך רעיון לבקש רוח הקודש? מה לאדם כמוך צריך רוח הקודש? מה הוא אומר? ‫הוא אומר, אני אגיד לך ‫שאני פורץ לבתים בלילה, ‫איך שאני נכנס חשוך, ‫אני צריך לדעת איפה מכביע ‫בעל הבית את התכשיטים. ‫עכשיו, אין לי הרבה זמן. ‫אם אני ידע מיד איפה התכשיטים, ‫יש לי רוח הקודש, ‫מיד הולך לשם, מוציא את התכשיטים, ‫אין אין אוט, ‫תוך 60 שניות אני בחוץ. אבל אם אין לי רוח הקודש, אני צריך להתחיל לפתוח מגירות, ערונות, לחפש. בינתיים הבעל הבית מתעורר, בא אליי עם איזה סכין או עם איזה מקל, חשוך. אני צריך להגן על עצמי, עוד בסוף אני אתקור אותו, יהרוג אותו. אני אמנם גנב, אבל לא רוצח. לכן אני מתפלל שיהיה לי רוח הקודש. אחרי שהלך הגנב, הגיע הרב. בא אגבי לרב, אומר לו, אתה לא תאמין מה היה פה לפני שעה. הוא ספר לו את הסיפור, אז הרב אומר לו, תראה מה זה. תראה מה זה, אנשים. הוא מאמין שיש בורא לעולם, יודע בוודאות. יודע שהתורה היא קדושה, בית כנסת זה מקום קדוש, יודע בשביל מה הוא בא לבית כנסת, זה גם מבקש בבית שלו. הוא הגיע בכוונה לבית כנסת, חיבק את התורה. יודע שיש כזה דבר, רוח הקודש, שאפשר להגיע לכזו מדרגה? יודע. ‫אבל הוא עוד לא הבין ‫שהקבוש בחוזן הוא מפרנס לכל. ‫אני חושב שרק על ידי גניבות ‫יהיה לו עוד שאלה. ‫הבנתם? ‫עכשיו, אני שואל אתכם שאלה. ‫בני ישראל זכו לשתי ממונות. ‫מה שהם לקחו ביציאת מצרים ‫ומה שהם זכו בביזת הים, ‫שלא רואו את כל המרכבות, המרכבות היו מלאות באבניכן והסוסים ושרשראות. מדינה הכי עשירה בעולם. תרבינו, בזקופה של יוסף כל הכסף של כל העולם נפל בידיים של פרו. ‫כולם נשארו בלי אדמות, ‫בלי בתים, בלי בהמות. ‫הכול שייך לפרו, תחשבו. ‫בן אדם בלבית של כל העולם. ‫ורק על הכוהני הדת, יוסף חס, ‫שיהיה להם פטור מניסים, פטור מזה, ‫ואיך אומרים, הם פטור... ‫עד היום, דרך אגב, החוק הזה ‫עד היום בכל העולם. ‫זה שיש פה טופס 46 לעמותות, ‫יוסף המציא את הרעיון הזה, ‫שאנשי דת פטורים ממס. ‫וזה בכל העולם ככה. למה יוסף עשה את זה? ממתי יוסף אכפת לו מה ההובדלים האלה במצרים? שתחווים לכבשים והוא נותן להם פטור ממץ במקום רעל? מה העניין? ‫היוסף הצדיק גזר עליהם ‫לעשות ברית מילה. ‫הגויים חייבים ברית מילה? לא. ‫אבל הוא לא יכול להכיל בדעתו ‫שכולם פה ערלים. ‫לכו תורידו את העולה. ‫אז מה עכשיו אתה עוזר להם ‫להיות פטורים ממס? ‫עד רבה תכפיל להם את המס. ‫כל מי שהוא איש דת ישלם כפול מס ‫כדי למגר את הדת האלילית הזאת ‫שלהם. ‫מה אתה נותן להם פרס? ‫התשובה היא, ודאי שיוסף ‫לא אכפת לו מהם, ‫אלא הוא כבר מכין את הקרקע ‫לעם ישראל, ‫שכבר הוא ידע, ‫שכשהוא אמר לאברהם אבינו ‫שבני ישראל יהיו עבדים, ‫ואחר כך הם ייצאו ברכוש כבד. ‫אבל אם אני אעשה חוק ‫שמי שמתעסק בדת פתור, ‫שבת לוי יוכל ללמוד תורה ‫ויהיה פתור מן העבדות. ‫לכן אני כבר מכין תרופה למכה. ‫וגם יעקב ברוח הקודש ‫שכבר ידע שאברהם כבר התבשר ‫שהם חייבים ללכת למצרים, ‫שהלך כבר את יהודה לגושן ‫לפתוח ישיבה. ‫דבר ראשון שצריכים לעשות ‫כשמקימים עיר או שכונה, ‫דבר ראשון בונים שם בית כנסת. ‫צריכים לדאוג שם רופא ‫וכל מה שצריך, אבל דבר ראשון, בית כנסת. כמו שהגמרה אומרת שראה איזה עשיר אחד את רבי יוסי ברחוב, אומר לו בוא לגור איתנו, ניתן לך חומרים צ'ק פתוח. מה שאתה רוצה עלינו, אנחנו קהילה עשירה, תבוא. באמריקה יש חזנים חלבים, אלופי העולם בחזנות, מקאמים, הוואלים, מאות אלפי דולר עם מזכורת הם מקבלים. פלוס הם עושים חלטורות מהצד, גם אלפי דולר עם כל הופעה של חצי שעה, חופה פה, חופה שם, מלאדים לבר מצווה, קיצור במצבם ברוך השם טוב. יש להם מתנה משמיים, קולות ערביים, יודעים לשיר נכון, ופותחים לקהל את הלב בתפילות. אז הם מקבלים הון. אבל אם היו באים לאיזו קהילה של עבריכים ככה, בקושי, משלמים שם אלפיים שקל לעברך בחודש, מה היו כבר נותנים לחזנים האלה? היו אומרים, אחי, פה זו קהילה התנדבותית. תשאיר לנו בחינם. אבל שם יש עשירי טבל. משלמים. משלמים. לא רוצים שלחזן יהיה חסר משהו. פעם שאל איזה אחד, מה יותר גרוע, להיות חזן או רב? ‫מה יותר גרוע? ‫-מה יותר טוב. ‫במקרה הזה אני שואל מה יותר גרוע. ‫אומר... חזן, כולם נרדמים לו מאחורי הגב. הרב, כולם נרדמים לו בפנים. מה יותר גרוע? הרב לא נעי, פוגעים בו כולם. חזן הוא באשליות שכולם נהנים. פעם איזה חזן בא לאיזה קהילה, הוא בא לאיזה קהילה. אומרים לו, אומר אני חזן מדופלם וזה, אני רוצה לקבל פה משרה. אמרו לו, טוב, תעלה לתפילה ונראה. ‫נצא על קנחה. ‫בסוף התפילה הוא בא לנשיא ‫של בית הכנסת, ‫בעל המאה, הוא בעל הדעה. ‫הוא אומר לו, ‫מה אומר כבודו? ‫הוא אומר, נהניתי מאוד ‫מהתפילה שלך, ‫במיוחד בתפילת הלחש. ‫התפילה ה-18. ‫בקיצור, איך אומרים? ‫סל לנו מהעיניים. לסיכום רבותיי, תזכרו את מה שאמרתי, כל בן אדם יש לו קצבה. המחל שחלילה, אנחנו לא רוצים שיקדיש את השיעה, הוא לא אותו מחל אצל כל אדם. יש אדם נגזר לו לחיות חיים קצרים, יש אדם חיים ארוכים, הכל בהתאם למה שהאדם צריך לתקן אם יש לו הרבה לתקן אז הוא צריך יותר זמן אם יש לו קצת לתקן אז הוא מקבל פחות זמן בסופו של דבר הבן אדם יש לו אפשרויות כל פעם לדאוג שהמחל לא יתמלא ואמרתי, יש צדקות, יש ימי כיפור, יש וידועים, תשובה, כל מה שצריך לעשות כדי שהמפלס של העבירות ירד, לא יעלה. אבל אם חלילה הגיעה למקסימום, אפילו שכבר תכננת מחר לחזור בתשובה, נגמר הזמן, מה נעשה? מי כמוכם יודעים במשחק, שחקן זרק כדור מהשלוש, נכנס, אבל בטקו בשעון שזה היה על פית השנייה אחרי הגונג, קוראים לזה הצפצוף. איזה מאומות, אדוני. על פית השנייה. הכדור נכנס לסל אחרי הצפצוף. צועקים, זה לופר, אין כזה דבר. נגמר הזמן. גם צריך להשמחוי שיש את הצפצוף הזה. הגיע המציאות של מאה אחוז, טו טו טו טו, נגמר. אחד הדברים שהקב' עושה לפעמים בשביל האדם שהוא לא רוצה שהוא יסתלק עדיין מהעולם למרות שהוא טיפש אותו אדם ועוגר עבירות בטונות הקב' מביא עליו איסורים בכפייה צערות, שברת רגל, שברת יד, תאונה, כימו, מחלות, רופאים, ניתוחים. זה מעריך לו את הזמן. כיוון שהוא מקבל איסורים, איסורים הם מרקים את האבונות. אז ממילא האיסורים האלה מנקים לו עבירות מעתיק, אז יורד המפלס. אבל זה בתנאי שהוא מקבל את האיסורים באהבה. אם עוד עד רבה יותר ממורמר ומקלונן, וזה לא מגיע לי, איפה הצדק, מה הקרשבח הוא רוצה, איזה מין זה, איזה מין דבר זה, איזה מין רחמן זה, יש לו מה להגיד. בסוף גם את מעלת האיסורים הוא מפסיד. האיסורים זה דבר נפלא, בתנאי שאתה מקבל את זה באהבה ובהבנה. באהבה ובכל יכולה להיות הרבה יותר גרוע. אתה יודע שזה רק זה. דבר שני, בטוח שזה לטוב אותי. דבר שלישי, מכילה, אני מתבייש שאתה צריך להכות אותי. הלוואי שהייתי צדיק גמור, שלא הייתי צריך לקבל סתירות. עכשיו שקיבלתי, איך אומרים חזל? שנתיים וחצי התווכחו בית שמאי ובית אילאל, אם טוב לו לאדם שבא לעולם או לא. אם נוח לו לאדם שבא לעולם או לא. ‫אחרי שנתיים וחצי של ויכוחים ‫בין גדולי הרבנים בהיסטוריה, ‫הלל וסיעתו, שמי וסיעתו, ‫לא רבנים של היום, ‫כל אחד מהם היה כמו אלפים ‫ביחד פה היום, ‫והם מתווכחים עם ראיות, פסוקים, ‫קושיות, ערוצים. ‫שנתיים וחצי ויכוח פילוסופי ‫בין גדולי החכמים בעולם, ‫אם כדאי היה להיוורא או לא. ‫לא נראה לכם מוזר? ‫לא נראה לכם מוזר? ‫מה בכלל הקושייה פה? ‫איך בכלל העזו ‫לפתוח בכזה פולמוס? ‫זה על גבול הכפירה. ‫הקשב הרחוב החליט לברוא עולם. ‫יכול להיות שזה רע? לא. ‫החליט לברוא אדם. ‫יכול להיות שזה רע? לא. ‫החליט לברוא יצר הרע. ‫יכול להיות שזה רע? ‫לא יכול להיות. ‫והעולם נברא כדי להיטיב לאדם. ‫אז ממתי מתחילה הקושייה ‫עם טוב שנברא או לא? ‫ממתי? איך בכלל אפשר ‫להעלות את השאלה הזאת בכלל? ‫אדם צדיק ירש שמיים, ‫לעולם לא היה מאז להגיד כזה דבר ‫או להעלות כזה נושא בישיבה. ‫אם זה היה אצל החסידים, ‫היו אומרים לו... ‫תעוף לנו מפה שייגץ, אפיקורס. ‫מתקשרים לאבא שלו, ‫מנדל, קח בוא מהר את הבן, ‫קח את הבן שלך מפה, ‫הוא מפיץ אפיקורסיות. ‫הוא אומר שהעדיף היה לא להיוורא. ‫אבל כיוון שזה גדולי הרבנים ‫הקדושים בעולם שאלו את השאלה הזאת, ‫אז ודאי שהיא שאלה לגיטימית. ‫אבל צריכים להבין על מה הם התווכחו. ‫בסוף, דרך אגב, מנו וגמרו, הסכימו פה אחד שהיה עדיף לו לא להיוורר. עכשיו שנברא, איך אומרים? עכשיו שאכלת אותה, יפשפש במעשה ויש, אומרים, ימשמש במעשה. יפשפש במעשה זה כמו שמחפשים פשפשים. מסמיכות, פתאום מוצאים איזה קינה אחת פה או שם, קשה. מה זה משמש? זה דבר שהוא כבר ממשי, אתה ממשמש בו. למשל, יש לך כסף בכיס. כל כמה דקות אתה נכניס את היד לכיס לראות שלא נפל. זה מה שהגמרה אומרת בשבת, שאדם ממשמש בכיסו כל הזמן. לכן, אם נפל כסף מפוזר ברחוב, אתה יכול לקחת את זה. למה? הוא כבר בטוח התייאש. הוא כל הזמן בודק בכיס. אז מה זה משמש? זה כבר מה שיש לך, אתם משמש, תראה שזה אמיתי, ממשי, שזה לא אשליה. לפעמים אדם חושב, אני כזה צדיק, בסוף יתברר שזה לחם הודי. ראיתם פעם לחם הודי? כשאתה קונה לחם רגיל בחנות, אתה לוקח איזה כיכר שוקלת שתי קילו ארוכה כזאת, מלאה ברח, כבד הלחם. אתה יכול להכיל עשרה אנשים ממנו. לחם עודי נראה יותר גדול, נראה כמו בלון. אתם מכירים את הכדורי ים של הילדים? כזה אחד עגול, נראה כזה גדול, אפשר להכיל חמישים איש מזה. עד שאתה דוחף את האצבע שלך בזה, הוא יורס סילון של כיתור, עדין, כל המלא עדין זה עצמת הנור, הכל אוויר, והוא דואך, דואך, דואך, דואך, בסוף אתה אוסף אותו ככה, בגודל של מסטיק עגול. כך אתה זורק אותו לגרון, לא צריך לי לעוס, בולע אותו ככה. ארבע דולר. למה? זה נראה, זה עושה הרבה רושם, אבל זה הכל ריק מבפנים. יש כאלה אנשים שככה התיקייה שלהם בשמיים נראית. כלפי חוץ, הצגות, פרצופים, זקנים, צועקים, משתוללים. יגיעו לשמיים, יגידו בוא נבדוק מה הרמה שלך, הקראש ברחוב יתקע ככה את האצבע, יאוף לכל הכיוונים הבלוף שלו. למה? בעל העולם גאוותן, נפטר עוד יותר גאוותן. בעץ, בני, קריזיונר, כעסן, נפטר פקעת של עצבים. להפך, עם השנים העצבים שלו הלכו ו... אני היה לי אחד בשכונה, ועליו השלום, ‫היה לו חנות, קיוסק. ‫הייתי יורד אליו פעם ביום ‫לקנות ביסלי במבה, ‫ולפעמים אם היה כסף גם גלידה. עכשיו, היה את הדלפק, היה לו כזה מכונה עם חרוזים, לא היה לו קופה. היה לו קופסה איפשהו ששם את הכסף וחרוזים. עם החרוזים היה חשבון. אתם בטח חובכם צעירים, לא יודעים מה זה החרוזים האלה שאני מדבר עליהם. והמקרר היה, הפריזר היה מעבר לדלפק, בצד השני. זאת אומרת, אתה צריך לפתוח, להוציא שם את הגלידה, לתת לו, והוא היה לו עיתונים ישנים, הוא עוטף את זה בעיתון. ‫העולם טרימיטיבי היה. ‫לא היה ברקות, אבל הסופרמרקט... ‫ככה הם החרוזים. ‫חמש דקות בשביל לקנות גלידה. ‫עכשיו, אחרי שהוא כבר עטף את זה ‫בעיתון, פתאום ילד, אתם יודעים, ‫הוא לא יציב. פתאום החליט שהוא רוצה בננדה במקום תות. אני אומר לו, סליחה, אני יכול להחליף את הגלידה. איזה פרצוף הוא היה נותן. הייתי מת מפחד. נותן לי כזה פרצוף, אם אני יכול לחנוק אותך, הייתי חונק אותך. למה? על זה שאתה רוצה לקחת ממנו חזרת, לשלח את העיתון, נחזיר את הגלידה, תביא אותה לאחר, רוצה להרוג אותך. אז אחרי שלוש, ארבע פעמים, שאני כבר באתי, רציתי להחליף, לא הייתי מדבר כלום. ‫והייתי פוחד להגיד ‫ואני רוצה להחליף. ‫רק מהמבט שלא הייתי מת. ‫והיה לו כיפה על הראש. ‫הוא היה בן 70 באותה תקופה. ‫זאת אומרת, כל החיים שלו הדתי... מפלצת בהתנהגות. כעד של הצבים. מגיע עכשיו לשמיים, אומר לו כעסן, כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה. כל החיים שלך עבדת עבודה זרה מהבוקר עד הלילה. מי יודע איזה מסכנה אשתו? ומי יודע איזה מסכנים הילדים שלו? ומי יודע איזה טראומות יש לקליינטים שלו עד היום? אני היה לי רופא כזה. אחד במקופת חולים בת ים. היה לו כזה ספם, כריח כזה, פנים כאלה אכזריות. תשתהל. יותר חזק. אמא שלי הייתה רועדת מנו. שאלתי אותה, אמא, את זוכרת את הדוקטור הזה? היא אומרת, מה זה זוכרת? אה, דיון, יש לי סיוטים מנו. פעם אחת היא בטעות נכנסה. אמרתי לך לחכות בחוץ. הצועק, גפתן. הוא לא היה דתי. אבל יש כאלה דתיים, גם ככה מתנהגים. בקיצור, הוא מגיע לשמיים, אומרים לאדוני, יש חילונים כבר עדיפים עליך. הוא חוטף את הפצצה של החיים שלו. קם בעשר, אין לו קריאת שמע, לא לומד, תפילות ככה בדילוה יעבור בקושי, לא מגיע למניינים, שבת מגיעה במוסף. מגיע למפתיר כדי לקנות את עליית מפתיר לעילוי נשמת אביב. אז הוא חייב, מפתיר זה בעשר. הוא התעורר ברבע לעשר. אני, יש לי איזה חבר כהן, אמרתי לו, איזה מזל שאתה כהן. הוא אמר לי, למה? אני אומר, אם לא היית כהן, לא היית מגיע לבית כנסת. עכשיו שאתה הכהן היחיד, אתה מגיע דקה לפני בריכת כהנים. צ'יק צ'ק שם תלית ותפילין, מיד עולה לדוכן. מה גורם לו לבוא? כי אם הוא יגיע דקה אחרי בריכת כהנים, כל הבית כנסת מתעצבן. איפה הוא? כולם רוצים ברכת כהנים. אז מהפחד של הציבור הוא מגיע. אמרתי, תראה, מאשם אתה לא פוחד. מכמה קריזיונרים פה בבית כנסת אתה רועד. הכול הפוך. בקיצור, רבותיי, אחרי שנתיים וחצי שהתווכחו ביניהם, אמרו, אין לך ברירה, אכלת אותה, אז עכשיו תפשש במעשיך שלא תהיה רשע. הייתה כן כזה דבר? אז בואו אני אגיד לכם את הסוד. לא לעולם החכמים לא התווכחו אם טוב או לא לאדם שנברא או לא. זאת לא הייתה, זה לא היה ויכוח. מעולם הם לא חששו שהקב". לא יודע מה הוא עושה. ברור שאם הקב". עשה משהו, אין יותר מושלם מזה. גם שאנחנו חושבים שאנחנו יכולים לתת לגבי השבחור הצעות ייעול תאמינו לי שאין דבר בעולם שהוא לא לקח בחשבון בזמן שנברא עולם הכל אין סוף חישובים שאנחנו איננו בכלל קצה של הבנה בהם אז מה זה נוח לו לאדם? נוח זה לא. טוב זה כן. טוב לו לאדם שבא לעולם. זה כרטיס לחיי הנצח העולם הזה. פרוסדור לחיי העולם הבא. רק מפה אפשר להיכנס לשם. ‫מי שיעמוד בניסיונות, ‫כמו שכתוב בפסוק, למען ענותך, ‫אני מענה אתכם לנסותך, ‫ניסיונות כל רגע ורגע, ‫לראות את אשר בלבבך. ‫את תשמור מצוותיים, לא. ‫כל רגע ורגע אני מערים עליך קשיים. ‫פרנסה, בעיות, צרות, ערב, ‫השכן, האישה המתנגדת, ההוא. ‫בלי סוף ניסיונות. למה? לראות אם אתה חזק ותעמוד בניסיונות. כמו אברהם, דוד ואחרים שעמדו בניסיונות. ומה ההמשך של הפסוק? להטיבך באחריתך. בסוף, אני גם יטיב לך. ומה עם כל הטוב שיש לנו פה? זה אפילו לא נחשב, זה ככה, איך אומרים, על החשבון. זה כמו אחד שנותן למשרת שלו כסף כדי לבצע איזו משימה, ‫אז הוא נותן לו כסף לדלק, ‫כסף לבגדים, לאוכל, ‫מה שהוא צריך בשביל הדרך. ‫והאום הפסוט, ‫תראה, אני אוכל במסעדה, ‫זה לא התכלית. ‫התכלית זה לבצע את המשימה ‫ואז לקבל את השכר הגדול. ‫זה ככה רק כדי לשרוד. ‫זה מקבל בית, זה אוטו, ‫זה כל מה שמקבלים. ‫אבל השכר היום לעשותם ‫ומחר לקבל שכרם. ‫איפה זה כתוב בתורה? מי יכול להגיד לי, בגמרי זה כתוב במאות פעמים. ספרי המוסר מלאים בזה. הזוהר מלא בזה. אבל איפה כתוב בחומש? מה אתם אומרים? איפה כתוב בתורה שמי שצדיק, הקדוש ברחום משהה לו את השכר. ומי שרשה, מיד מקבל בעולם הזה את שכרו. איפה זה כתוב? יפה מאוד, שלושה פסוקים אחרונים בסוף פרשת וית חנן. מה כתוב שם? אניאל קנה, קנה על המילה שלו, משלם לאוהבי ולשומרי מצוותי לאלף דור. נכון? מה, אבל בקושי חיים דור אחד. אלף דור, אל תדאג. מי שאוהבי ושומרי מצוותי, אני משלם לו לאלף דור. הוא משלם לסוניו, אל פניו, לעבידו. לא האחר לשלם לו, ‫בגלל שהוא שונא שלי, ‫לא שומר מצוות, ‫אז אני לא מאחר לשלם לו ‫כמו שלאו אבאי, ‫לא אאחר לשלם לו, ‫אל פניו אשלם לו לעבידו. ‫זאת אומרת, התשלום בעולם הזה, ‫זה היוודון הנצחי. ‫תסוק מפורש. ‫אז למה כל כך הרבה אנשים שואלים, ‫תוכיח, תוכיח שיש עולם הבא. הנה פסוק מפורש, מה אתה רוצה? כשמחומך על הצדיקים אני משא את השכר לאחר כך. ראיתם פעם זקן שקיבל את שכרו בגיל 60, 70, 80, 90? מגיל 60 מתחילים המחלות והצרות והבעיות והניתוחים והרופאים והעיוורון ובעיות שמיעה ובעיות ברקעים ובעיות איפה מה? לא חסר. מרופא לרופא. לא ראיתי שהזקנים מקבלים איזה יחס מועדף. להפך, הם סובלים מאוד, לא יכולים בסופרמרקט לעלות ארבעה מדרגות, צריכים, מחפשים את המעלית וזה, קומה אחת הם לא יכולים לעלות. קשה להם, סובלים מסורים. אז מה, איפה מה? כשהם אמרו לשום השאטה, שכר לצדיקים. מכאן רואים שמי שיש לו קצת מצוות והרבה עבירות, על הקצת מצוות גומרים איתו חשבון. אבל השאלה היא, עדיין צריכים, ובזה נסיים. בכל זאת, מה הצדק פה? למה לצדיק הוא מקבל עולם הבא נצחי בעונק שאין דוגמתו? יושבים צדיקים ואתרותיהם לראשיהם ונהנים מזיו השכינה. ולחילוני נותנים איזה, אני יודע מה, אלפיים דולר. איזה אייפון. נותנים לו איזה טלפון שמתחיל פתאום לשיר באמצע הדרשה. ‫יש לו חלום, רוצה לנסוע לטורקיה. ‫יאללה, הנה, הגיע לו הכסף, סוף. ‫נתנו לו בונוס בעבודה, ‫לוקח את אשתו, מסתובב באיסטנבול, ‫קונה שם כל מיני שטויות וחוזר. ‫איזה שמח, איזה טיול היה. ‫נו, בסדר. ‫אתה משווה את זה לעולם נצחי ‫שצדיקים מקבלים? ‫מה, זה אפא ואפא? יש צדיקים, יש רשעים, כל אדם ואדם שעבר עבירה או עשה מעשה טוב צריך לקבל את אותו שכר או את אותו עונש. בסוף על המשקל יראו כמה דברים טובים מגיעים לצדיקים וכמה דברים טובים לרשעים והתנו לו בדיוק אותו עונש. גם לצדיק, גם לרשע. אותו שכר, גם לצדיק, גם לרשע. למה לצדיק נותנים שכר ענק נצחי ולרשע זורקים איזה עצם עלובה? התשובה היא אתם ראיתם פעם שזורקים לכלב עצם, איך הוא משחשך בזנבו, ואיך הוא מפסוד וזה? תבוא לבן שלך, תיתן לו את העצם הזאת. איכס, מה? מתחיל לפקוט, זה אבא אתה וזה. לכל אדם נותנים מה שמרגש אותו. ‫לחילוני שיגיד לו, ‫תהיה עם רמב״ם ועם הגאון מבילנה ‫ועם הרמב״ן ועם הרי הקדוש, ‫והנשמה שלך תתענג ‫מכל סודות הקדוש ברחו. ‫הופ לי מהעיניים, יא חרדי, ‫לא רוצה להגיד מה המילה הבאה, כן? ‫אוהב אותי מהדת שלכם אתם. ‫אני מחפש להיות בעל הבית ‫של קבוצת כדורגל. ‫זה החלום שלו. ‫זה ישמח אותו. ‫לבוא ולהגיד לו, בוא ללמוד תורה, ‫הנשמה מתענגת, זה לא מעניין אותו. ‫לכן הוא במו ידיו ‫או במעשים שלו או בבחירות שלו ‫קובע מה בעיניו נחשב פרס ‫ומה נחשב הונש. יש צדיקים, כל היום תן להם להתפלל. יש לי חבר כזה, הוא מגיע לבית כנסת שמונה ומשהו בבוקר, עד שתים עשרה וחצי בצהריים, הוא נמצא בבית כנסת של וישניץ, כל עשרים דקות עובר למניין הבא. כל רבע שעה מתחיל מניין בחדרים, הוא מתחיל במניין הזה, הוא הגיע כבר לקורבנות, הם כבר באז ישיר. לוקח את התפילין, עובר לכיתה הבאה, שעכשיו רק התחיל, ועד שהוא מגיע איתם להודו. אחר כך הם כבר התקדמו, הוא עובר למעניין הבא, נהנה להתפלל. ליד הבית שלי יש בית כנסת של הונגרים, חסידים וליטאים, אבל הם יוצאי הונגריה, מתחילים את התפילה שמונה ורבע בבוקר, שתים עשרה וחצי יוצאים. נהנים להתפלל, אף אחד לא מסתכל בשעון, הליל 40 דקות שירים, הכל שם בכזה כיף, כולם אורות, כולם שם צדיקים, בני תורה. לא רוצים שתפילה תפסיק. אם לא היה חצות היום, נראה לי עד ארבע היום נשארים. ‫האנשים הפחות צדיקים, ‫איך שנכנסו לבית כנסת, ‫כבר סופרים, נו. ‫דווקא זה חזן. ‫עוד פעם, ורוף הרב הזה אמר ‫שרק עשר דקות דרשה, ‫כבר רבע שעה. ‫תורך ציבור. ‫יש כאלה רלופים במילה הזאת, ‫תורך ציבור. ‫אבל אני אומר, ‫כל אלה הם בלוף אחד גדול. ‫תורך ציבור, איך שנגמר את התפילה ‫ועומד רבע שעה בחנייה, מדבר. ‫מה עם תורך ציבור? ‫מלא הייתה רץ כמו הרב אובדיה, ‫אצל הרב אובדיה כל דקה הייתה נחשבת. ‫אם היה חזן שנותן מעוולים, ‫הוא היה מסמן לו, ‫נו, נו, אין זמן. ‫למה? כי בשנייה שנגמרה התפילה ‫הוא היה רץ נגמרה. ‫לא עומד לדבר על מזג האוויר ‫ועל בטר. ‫אני מכיר אחד כזה במתכנסת. כזה בלחץ. אמרתי, תגידי, אני שואל אותך שאלה. מילא, התפילה נגמרת, אתה כזה פטפטן, עד שלא הלכו כולם ודיברת עם כולם, אתה לא הולך, אתה לא ממהר. אז למה בתפילה אתה ממהר? התשובה יצרה, זה התיקון שלו. אתם מכירים את אלה שמתפללים תפילת שמונה עשרה, חמש עשרה שניות? אני מתקלתי באלפים כאלה עד היום. חמש עשרה שניות על השעון. אתה מגיע, לרוח אתה, השם, האל הקדוש, עושה שאלות צעדים אחורה בפנים שלך. לא יהיו אמן כסופר. אני אומר לעצמי, אם תיקח אותו עכשיו פה בארץ לתחרות של אלה שמדברים הכי מהר, קח את ה... אתם מכירים את הישראלים האלה? מדברים בכפול שתיים כמו בוואטסאפ כפול שתיים. אפילו בכפול שתיים אי אפשר לגמור תפילת שמונה עשרה בפחות משלוש דקות. בכפול שתיים. איך זה גומר תוך חמש עשרה שניות? רק התחיל שלוש צעדים. תיישב. למה? התפילה זה תורח בשבילו. עונש. זה מה שבשמחו אומר, לא אותי קראת יעקב כי יגעת בישראל. אתם יודעים מה ההבדל בין עייף ליגע? כמו שכתוב בפרשה עם המלך, מאחור תמכה את זכר המלך, מה כתוב שם? ואתה עייף ויגע. שימו לב לפסוק, ואתה עייף ויגע ולא יראה אלוקים. ‫מה הקשר קודם כול בין עייף ‫ליגיע ללא ירי אלוקים? ‫ומי שעבדאי וחרוץ וחזק ורענן, ‫הוא גם כן יכול להיות לא ירי אלוקים. ‫זה לא רק אחד שעייף, ‫הוא לא ירי אלוקים. ‫מה הקשר בין העייפות לירי אלוקים? ‫קודם כול, אנשים מצלנים לעולם ‫לא יכולים שיהיה להם עירת שמיים. זה סרטן רוחני, הצלות. לכן ההלכה הראשונה בשולחן ארוך, התגבר כארי לעבודת ה' ולא יבוש מן המליגים. חייב שיהיה לך הזות, לא להתחשב בכל הרשעים והליצנים שעושים צחוק מזה שתקם לנץ. שתעריה במצוות. זה ללא ראשון. אבל ההבדל בין עייף ליגאה הוא כזה. עייף זה עייפות פיזית של הגוף. יגאה זה עייפות מנטלית, רוחנית. עכשיו שמעת את זה בשורה רעה, כל האנרגיה שלך נגמרה, אתה מרגיש כמו מת. לקום מהכיסא אתה לא יכול. כל הגוף שחר ככה, רדום. אתה מרגיש לחץ בחזה. זה עייפות מנטלית. זה בדרך כלל קורה לאנשים שהפרנסה שלהם על הפנים, שיש להם איזה ילד שירד מן הדרך, ילד שירד מן הדרך חזל, אומרים זה כמו מלחמת גוג ומגוג בביתו של האדם. מלחמת גוג ומגוג זה חמישה מיליארד מתים, שני שליש מהעולם. בן אדם שירד לתרבות רע בבית של בן אדם, הוא מרגיש כאילו עכשיו הוא חזל במלחמת גוג ומגוג. זה לא פשוט הדבר הזה. כמה שהאדם הזה יותר צדיק, ויותר בן תורה, ויותר מבין את האמת, ויותר כואב לו על החורבן של הילד. ויש כאלה, הם דתילונים. אז אם הילד נהיה חילוני, הם במלא הוא חצי חילוני עם ההורים. הם לא ממש מרגישים את הכאב. כואב להם שהוא כבר לא שומר שבת, ולא אוכל קשר. אבל בשאר הדברים הם גם לא עושים. אבל מישהו רציני ויש לו עבודת ה' ותפילות ותורה ויושר ומידות טובות ובן שלו יידרדר באיזה מקום למינהו, אין לו מנוחה, הוא הורג את עצמו. אז אדם כזה זה מחליש אותו, מוציא לו את כל האנרגיה בעבודת ה' זה דרך אגב הצעת השטן. ‫הרבה פעמים אנחנו לא יכולים לדעת, ‫לא יכולים לדעת מה החשבונות שמיים. ‫תדעו לכם, היום בדור הזה ‫כמעט אין בית ואין בומת. ‫כל בית חרדי יש כמעט, ‫כמעט בכל בית חרדי ‫לפחות אחד שירד מן הדרך. ‫למה זה? ‫מה קורה פה? ‫בנים של רבנים גדולים וזה... ‫כמול הייתי אצל הינוקה, צדיק. ‫צדיק הדור, אולי אומרים. ‫העוזר שלו אמר ‫שבאים לשם רבנים גדולים. ‫לא אמר שמות. ‫והוא אמר להם, הרב הינוקה, ‫שאנשים שמתעסקים בציבור ‫ומלמדים תורה ‫צריכים ברכה מיוחדת להגנה ‫שהילדים שלהם לא ירדו מן הדרך. ‫כי בזה השטן רוצה לשבור אותם. ‫כי איך השטן ישבור בן אדם? ‫אם אין לו פרנסה, ‫מקרא חיגר הוא, ‫הוא יבקש מהקהל, ‫רבותיי, צריכים תרומות וזה וזה, ‫אז יתנו. ולא כל כך מפחיד אבל שהוא עכשיו בא ומחזיר לקב". הבנים שלו ובסוף בן שלו ירד זה מחליש אותו כי מיד השטן בא אומר לו איפה העמידה כנגד מידה פה זו תורה וזו סחרה הרי יש תגמרה מפורסמת עם רבין חופר שיחין, נכוני החופר שיחין, שהיה חופר בורות לעולי הרגל שבאים לירושלים בהתנדבות, לוקח עת חפירה, חופר בורות עד שיוצא מים, כי יש מים בתוך האדמה, שיהיה להם איך לעשות נטילת ידיים, לשטוף פנים, אנשים באים עכשיו לגור בערים של ירושלים, תקופת הרגלים, יושנים בועלים, יושנים מתארכים בבתים, צריך מים בדרך. ‫אז הוא חופר בורות בהתנדבות ‫כדי שאנשים לא יאססו ‫שכולם יבואו לירושלים בחג ‫ולא יתפנקו. ‫הוא הולך חופר בורות שיהיה מים. ‫בסוף הבת שלו נפלה ‫בתוך איזה בור אחד כזה. ‫ילד שלו נפל בפנים. ואם אומרים לו, הוא יושב בישיבה, אומרים לו, הילד שלך נפל בתוך בור, בור צר, עמוק, ואיך עכשיו תמשוך אותו, הוא לא ידע לתפוס את הכבל, זה סיפור. המשיך ללמוד באים אחרי שעה אומר עלה עוד לא עלה בסדר עוד שעה עלה לא עלה עוד בסדר עוד שעה עלה לא עלה בסדר עוד שעה עלה לא עלה בסדר עוד שעה עלה לא בסדר עוד שעה עלה לא עלה בסדר עוד שעה עלה לא עלה בסדר עוד שעה עלה לא עלה בסדר עוד שעה עלה לא בסדר בסדר עוד שעה עלה לא עלה בסדר עוד ‫הוא אומר, ידעתי שלא ייתכן ‫שבדבר שעה שאני מסרתי עליו נפש ‫לחפור בורות פה ‫כדי עלה שאנשים יבואו לבית המקדש לא עלה בסדר ‫לכבד את עוד שעה על הקדוש ברוך הוא, ‫דווקא בבורות האלה ‫הקדוש ברוך הוא יהרוג לי ילד. ‫נכון או לא? חשבון הגיוני. ‫ככה כתוב בספרים, הכול אמת. ‫מציאות. לא היה כזה דבר ‫שאנשים עשו מציאות נפש ‫על דבר מסוים, ‫והדבר הזה בא להם מכה. כמובן שאנחנו לא מבינים חשבונות שמיים, אנחנו לא יודעים. תמיד השם צדיק, תמיד אנחנו צריכים להגיד, יפה השם גזרת עלינו, לך השם הצדק, אה, ולנו בוש את הפנים. לא שואלים קושיות. אבל כלפי חוץ, השטן משתמש בזה נגדך. הנה, יפרייר. בדבר שמסרת עליו נפש, דווקא בזה אכלת אותה. ואלה האחרים שלא אכפת להם, לא עשו, לא רחזירו, לא הביאו לאנשים לקדוש ברוך הוא, תראה יצא להם ילדים טובים. ולך עם כל המסירות נפש, תראה יצא לך כזה ילד. יצחק אבינו, נו, נתנו לו את אסיו. אסיו. אברהם אבינו, ישמעאל הביא את ישמעאל לעולם. כתוב, אחד הדברים שיש לנו מתחרט עליהם שהם נבראו זה ישמעאל. עד כדי כך. ‫מה רואים מפה, רבותיי? ‫מה אתם אומרים? ‫ברור לכם הדבר או לא? ‫התשובה היא, לסיכום, ‫ובאמת סיימנו, ‫שמה שאומרים, ‫נוח לא לאדם שלא היה נברא, ‫העולם הזה מלא בניסיונות. ‫אדם לעמל יולד. ‫החיים זה לא פיקניק. ‫כל רגע זה ניסיון. אתה חייב לעמוד בעלפי ניסיונות כל יום או כל שבוע. זה לא נוח. מי רוצה להיות במבחן כל שנייה ושנייה? עין, רועב, רוזן, שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים. זה נעים? נעים להיות תחת מצלמות ומוקלט כל רגע? לחתת באף אתה לא יכול. למה? כל שנייה, כל מקום מצלמות. פעם אמר איזה דרשן אחד בשכונה שלו הילד עם האינטרקום. אתם יודעים, היה טלפונים כאלה שזה... ‫הטלפון נפל על הרצפה ‫ועכשיו כל השכונה שומעים ‫את הצעקות בבית שלו. ‫אז הוא אמר, ‫באותו שבת הייתם צריכים לראות ‫איזה מנומסים היו בני ביתי. ‫כולם ככה בלחש, מדברים בנימוס. ‫בדרך כלל הבית ג'ונגל. ‫איפה התחנון, איפה הקמין, ‫איפה המלח, למה לא ניקית? ‫כולם ככה הלכו על קצות האצבעות. ‫למה? כולם בשכונה באינטרקול ‫שומעים את הצעקות בבית. ‫יש איזה אחד על הסופרמרקט, ‫מכר אותו. היו עשרה עובדים. ‫בלבית החדש הגיעה, ‫שם מצלמות בסופרמרקט, ‫מאחורה, באיז, איך אומרים, ‫במסדרונות שם, בין ה... ‫מיד תשעה הגישו בקשה להתפטר. אחד אומר לו, למה אתה עוזב? אומר, אני אגיד לך, יש לי מנהג, כל יום בין שתיים לארבע נכנס מאחורה, יושן שם על עסקי אורז, שמת לי מצלמה, לא מתאים. טוב, הנה, נקח את הכסף, לך. אחד, נו, למה אתה עוזב? שמע, אני עובד על הקופה, עושה השלמת הכנסה, עכשיו שמת לי עם הצלמה, לא שייך להישאר. אחד בא, אומר, תראה, אתה רואה איזה שמן אני? אני, יש לי מנהג פה, שלא מסתכלים, לוקח איזה שוקולד, חצי ממנו מבלע, מחזיר את זה לרדף, סוגר, ככה כל יום מרביץ, איזה 20 שוקולדים כאלה, שמת לי עם הצלמה, לא שייך. כל אחד מצא טערות, בסוף אחד נשאר. אומר לו, תגיד, למה אתה לא עוזב? הוא אומר, למה לי לעזוב? הוא אומר, שמתי לך מצלמות בכל מקום. הוא אומר, אני הכול עושה כמו שצריך. אני שמח שיש מצלמות. עכשיו יוכלו סוף סוף לראות כמה אני צדיק. הוא אומר, אתה תהיה המנהל של הסופרמרקט. למה? אין לו מה להכבי. אני, יש לי חבר, אני אמרתי לו, בחור פרסי, חי הרבה שנים באמריקה, וברוך השם הוא מאוד מאוד עשיר. והוא יש לו משרד, הוא מוכר שטיחים פרסיים, אנטיקות, מלפני מאות שנים. מאות אלפי דולר עם כל שטיח, לפעמים מיליונים. שטיחים לפני 300 שנה, עבודת יד, הולכים בכל מיני שואוס, קונים את זה, אפגניסטן, פקיסטן, טורקיה. יש לו חוש לדבר, נוגע בשטיח, יודע, זה יביא רווח של 100 אלף דולר. רק. הוא מוכר את זה להשירי מנתן. וקיצור, אני כמה פעמים התקשרתי למשרד שלו עד היום. יש מזכירות, אתם יודעים. כשאני מתקשר, אני אומר, אפשר לדבר איתו? ישר המזכירה מעבירה את השיחה. אחרי זה ראיתי אותו, אני אומר לו, תשמע, אני יודע שאתה אדם ישר וצדיק ונקי כפיים. ‫מה, איפה אתה יודע את זה? ‫יש לך רוח הקודש? ‫אמרתי לו, יש לי רוח הקוטג'. ‫אבל אני בטוח שאתה אדם ישר ‫וזה אומר, איך אתה יודע? ‫אמרתי לו פשוט מאוד, ‫אתה מכיר בן אדם בעולם ‫שיש לו משרד עם מזכירות ‫ועסק מסגשג, ‫שמישהו מתקשר והמזכירה לו שואלת, ‫מי זה? בקשר למה זה? ‫הוא מצפה לשיחה ממך, ‫תן לי לבדוק אם הוא זמין. ‫ישר מעבירת השיחה אליך. ‫בלי לשאול מי זה. ‫סימן שאתה לא בורח מאף אחד. ‫אתה לא חייב כסף לאף אחד. ‫הנוכלים, מי יכול להגיע אליהם? ‫כל הזמן הוא בישיבה, ‫הוא מחוץ למדינה, ‫הוא יבוא שבוע הבא, ‫תתקשר עוד שבועיים. ‫אי אפשר להגיע אליהם בטלפון. ‫אמרתי לו, תראה איזה קל להגיע אליך. ‫מתקשרים, הבחורה לא יודעת מי זה. ‫ישר מעבירת השיחה. ‫מחייך. ‫ואני באמת לא חייב לאף אחד כלום. ‫הוא אומר, אתה רואה? ‫תראה, אין לך ממי לברוח. ‫אבל מהקבלות בוכו אי אפשר לברוח. ‫אתה יכול לברוח מיהו, ממנו, ‫אבל מהקבלות בוכו אי אפשר לברוח. ‫בסוף נגיע לנקודת הסוף. השאלה איך נגיע? היא רצון בעזרת השם שהדברים האלה נכנסו אל הלב, שנתחזק. צריכים מתעוררות מדי פעם, אין מה לעשות. זריקת עידוד. יש כאן, ברוך השם, מה זה? סמינר? סמינר רוחני וחווייתי עם טובי המרצים בנושאים חינוך, משפחה, זוגיות וכולי. אני רואה פה את מיטב הרבנים כבר אני קולט, אז זה הולך להיות משהו רציני מאוד. ‫יש כאן את הרב אהרון לוי ‫והרב זמיר כהן, ‫זה כנראה שלידברו ערכים, נכון? ‫ערכים, הרב לסרי, ‫הרב צביאלי בן צור, ‫הרב דוד ברברמן, ‫והרב דוד שטריט. ‫אני מכיר עם כולם, ‫כמעט זכיתי לעשות סמינרים, ‫איך אומרים? ‫הרכב הטוב ביותר. ‫זה יהיה במלון קינר גליל, מוצש. ‫היי עד זין בשבת. ‫כן? מי שמעוניין בפרטים, ‫יש כאן את הפרטים. דרך אגב, ‫יעקב הזה הריח אותי השבת בגילו. ‫עשינו שם שבתון, ‫צעדות בעליות של ירושלים, ‫מוסר נפש להפיץ תורה ‫בשכונות היותר פחות דתיות ‫של ירושלים. זה כאילו, אתם יודעים, ליד ההצטדיון שם כבר, שם יש הרבה חילונים. אתה בא שם, אתה רואה אנשים מניעים את האוטו בחניון, יוצאים לנושאים בשבת, מה שאין בשכונות אחרות, בצד השני. אבל לאט-לאט, בשנים האחרונות, יש יותר ויותר בעלי תשובה, יותר בתי כנסת, יותר שומרי מצוות, והוא אחד הסיבות. שהוא מביא לשם רבנים ומוצא דירות ותורח ועושה קניות ו... איך אומרים? העיקר שיהיה פה התחסקות, הולה פליירים, רץ, מסדר. אנשים גדולים, תדעו לכם. כל מי שמכיר אנשים שעוד לא שומרים מצוות עדיין צריכים, איך אומרים, הוכחות שהתורה מן השמיים, מה זה תכלית החיים, יפנו פה לרב, יש פה את הפרטים. תודה רבה. ברוך ה' לעולם. אמן ואמן.