החובה לזעזע ולעורר לתשובה

ערב טוב לכולם. שמח להיות כאן הלילה בבית שמש. ונדון היום בכמה עניינים חשובים. כל דרשה שנותנים צריכים לקוון לדבר אחד בעיקר מהו חוץ מהלימוד תורה והידע והשכלה התורנית מה צריכים באמת לקוון הדרשנים שכל בן אדם שיוצא מהדרשה בן וזה איש בן וזה אישה צעיר מבוגר חכם עם הארץ לא משנה כל אדם ואדם שיצא מהדרשה יצא עם חשבון נפש נוקב. זאת אומרת, הוא מזועזע, התעורר לחיים. אם הדרשן דיבר שעה, שעה וחצי והבן אדם יצא מחוייך כאילו שהיה בשיעור מתמטיקה, ‫לא רק שהשיעור לא שווה כלום ‫ולא רועיל כלום, ‫ייתכן מאוד אפילו שהדרשן הזה ‫ייתן על זה את הדין אפילו. ‫למה? תודה. ‫למה הדבר דומה? ‫הדבר דומה לאדם שיש לו עכשיו ‫בעיות קשות בלב, ‫והוא מגיע אל הקרדיולוג, ‫וכארדיאלוג אומר לו, ‫האף שלך קצת עקום, ‫אני רוצה רגע ליישר אותו עכשיו ‫ולעשות לך ניתוח פלסטי. ‫בוא, בוא, נעשות לך יפה. ‫ומת החולה. ‫אז אומר הרופא, ‫אני טיפלתי בו. ‫שוטשק המוח, טיפלת בו, ‫אבל לא טיפלת במה שאני צריך לטפל. ‫נכון, עכשיו הוא קצת יודע ‫על פרשת השבוע, עוד קצת, ‫או למד איזה 4-5 הלכות בדרשה. אבל הבן אדם יצא חזרה לחיי החילון שבת, לחיי הנעוף, לחיי הגנבות והגזל, לחיי הלשון הרע, לחיי השקר, לחיי הרוללות. ומה אוהיל? מה אוהיל? הוא חכמים בתקנתם. מה? באת, תרחת, הבאת. שומעים? ומה יצא מזה? כלום רק רגע יצא מזה משהו מה יצא מזה? מי יודע? מה יצא מזה? מסקנה עשו ועדת חקירה עכשיו כותבים מסקנת החקירה מה יצא מאותה דרשה? מה יצא? יצא קלקול. איך אפשר משיעור תורה לצאת קלקול? הרי למדו תורה, למדו תורה אמיתית, דברים שכתובים בחומש, בגמרא. אני אסביר לכם למה אני מתכוון. דרך החוטאים שבאים לדרשה להגיף בהתאם למה שהדרשה נאמר. אני אסביר. פעם אמר לי, זה אדם אחד, שהשתתף בשבת חתן בירושלים אצל אחד מגדולי המחזירים בתשובה בדורנו שביתו התחתנה עם איזה תלמיד חכם והיה בירושלים היה שבת חתן ואותו אדם שאני הייתי אז יושב עליו קשה כדי שיפחיל לשמור שבת יפסיק להשן בשבת יניח תפילים, יקפיט בקשרות כל הדברים האלו וכבר באמת התחיל הוא התחיל כבר אבל היה זה ממש בתחילת דרכו אחרי אותה שבת הוא התקיף אותי קשות בצורה מנומסת אמנם אבל התקיף אותי קשות אומר לי אתה רואה אתה קיצוני אתה מגזימן אתה אוהב להגזים אני אומר לו מה עשיתי אומר אני ישבתי כל השבת ליד הרב החשוב הזה ומילה הוא לא אמר לי על חילון שבת מילה התייחסתי להם מאוד יפה ישבתי לידו בשולחן עכשיו הוא יודע שאני לא חרדי רואה מי אני מה אני מאיפה באתי מילאו לא אמר לי על חילוד שבת. ומה היה שם כל השבת? רק דברי תורה. כל השבת דיברו דברי תורה. מה עושים בשבת חתן? אצל רבנים בבית. מדברים דברי תורה. נכון? אני מזה למדתי יסוד עצום. לא כמובן שזה כתוב בחזל, בשלומו המלך, אבל ראיתי את זה מוחשי. שאם אתה עומד ליד חילוני או אדם אפילו מאמין, אבל לא מקיים, ואתה לא מוכיח אותו קשות, אמנם בדרכי נועם, צריך גם לשבח אותו כדי שלא יסנה אותך, צריך לקנות את ליבו. וואו, כל הכבוד, אני רואה שאתה בא לשיעור, אשריך, יש היום משחק, פיתרת על המשחק, באת לשיעור תורה, כל הכבוד. אז אם אתה כבר כזה אחד שאכפת לו מהאמת, אז תרשה לי אולי להגיד לך איזה משהו חשוב. בדרך כלל, על כל 199 שיגידו, בטח, בטח, אפילו אם אתה לא רב. כן, כן, בטח אחי, מה הבעיה? מה קורה? ואז אתה מעורר אותו. על כל עשר פעמים, חמש, השתנו, תתפלל. אתה לא מבין, ב-20 שנה שאתה חי, אתה יכול להחזיר 100 איש בתשובה בלי לעשות כלום. קח, קח דיסק, קח ספר, תפתח רגע את הטלפון, אני אראה לך סרט, פצצה, תראה אותו. זה ישנה לך את כל החיים, תבין הכל. מה זה, מה זה? תפתח, תורה ומדע. תכלית החיים. בוא, בוא, בוא, תראה איזה יופי. תפתח. פותח. פתאום למוחרת, הוא כבר לא אותו בן אדם. להד הוא לעולמי עולמים. הוא, בניו, נכדיו, כולם עברו לצד האמת. כמה זמן לקח לך? ארבע דקות. אתמול אמר לי, העוזר שלי, יש לו חנות לתיקון תלפונים, שבא איזה אחד חילוני גמור, גמור, גמור, גמור, בלי שום ידע. התחיל לדבר איתו משהו. ואז הוא אמר לו, אתה במילא לא, אתה במילא לא תתעניין בזה, זה לא, לא חושב שזה מה שאתה רוצה לדבר עליו. אתם יודעים, פסיכולוגיה הפוכה. אז הוא אמר, לא, לא, למה דבר, במילא יש לנו כמה דקות. הכניס אותו לעניינים, והבן אדם גילה עניין עצום. הנה, הכניס אותו לעניינים, וואו, באמת מעניין, יפה. אתן לו את הסרט, אתה כבר מפה לא יכול לדעת איך העניינים התגלגלו, יש אנשים, שכל מה שצריך זה עשר דקות סרטון כדי להדליק את נשמתם לנצח נצחים. עשר דקות והכל מתהפך. אני קרא לי פעם כזה דבר, הלכתי לקררוש, מקום לשטיפת מכוניות בניו יורק, היה בעל הקררוש הידיד שלי, הייתי על הדרך לדרשה, ראיתי את הקררוש, ניכנס להגיד שלום. על הדרך משטוף את המכונית גם. זו הפעם האחרונה ששתפתי את המכונית, זה היה לפני עשרים שנה. אז כן, בלי הגזמות. עשרים שנה ששתפתי את המכונית. כבר עברו כמה מכוניות מאז. בזבוז זמן, אבל היה לדרך. אמרתי גם, נגיד לו שלום, יהודי עקר, בעל תשובה. אז בזמן שהאוטו נכנס במסלול עד שהוא יוצא, הם נגבים אותו שבע דקות על השעון. לאט-לאט המסילה לוקחת אותו והוא עובר את כל הגלגלים האלה והקצב, ככה-ככה הוא יוצא רטוב, עומדים אלה מג'מאיקה, מנייג'יריה, מנגבים את האוטו, ומי אחראי עליהם? קיבוצניקים. קיבוצניקים. לוקחים אנשי סיירת, קיבוצניקים פייטרים, מפקדים, נותנים להבוא המורדן לנהל עסקים באמריקה שיהיו אחראים על הגויים. עכשיו אני רואה אחד שם, שלום כבוד הרב, מה אתה עושה פה? אני בדרך לדרשה. מה הנושא? חיים אחר המוות. עכשיו אני רואה איזה אחד עומד לידו קיבוצניק אחד, קוראים לו עמוס אפרוני, מקיבוץ בית השיטה. מסתכל עליי ככה בכזה חצי גיחוך. אומר לי, תגיד, אתה מאמין בשטיות האלה? אז אני אמרתי לו, לא. אז איך אתה דורש על משהו שאתה בעצמך לא מאמין? אמרתי לו, זו בדיוק הנקודה, אני לא מאמין, אני יודע בוודאות שיש חיים אחר המוות. יש הבדל גדול בין מאמין ליודע. אני, אין לי שום צל של ספק, זה כבר אצלי ברור, כמו שעכשיו אני ואתה עומדים ומדברים פה. למה? מישהו חזר משם? שימו לב, כל הוויכוחים זה אותם מילים. אתה כבר יודע מה הוא יגיד. אתה כבר יודע מה הוא יגיד, אין פה מה לטעות. מה, מישהו חזר משם? כן, חזרו משם מיליונים. איפה, איך לא שמעתי? כי לא באת לדרשה? טוב, אני הלילה עובד פה, משמרת לילה. איפה אפשר ללמוד על זה? קנתי תישור בן אדם פיקח, ויש בו נקודת אמת. מיד שלפתי ספר, מסילת יושרים היה לי באוטו, את הספר שלי נתתי לו. אמרתי לו, תשמע, יש פה ספר חזק על תכלית החיים, דברים עמוקים. קרא אותו, הכל יתברר לך. ראיתי שזה אינטליגנט. אמרתי לו, איזה אינטליגנט יקרא רמבם או רמחל ולא יידלק? אין, אין כזה דבר. אמרתי לו, קח מתנה, תתראה. באמת נתתי לו את זה עם הכרטיס שלי. אחרי שלושה ימים, ומתלפן לי בוא הנה תשמע אני עמום אני עמום ממה אתה עמום אדון אפרוני מגודל הבוררות שהייתה לי עד עכשיו אני בכלל לא ידעתי מה זה יהדות אני הסתכלתי על זה בבוז תשמע יש מצב שאתה תבוא לתת דרשה לי ולחבר'ה שלי הקיבוצניקים אמרתי איפה אתם אומר במנתן אני אומר, כולכם גרים באותו בית? הוא אומר, לא, באותו בניין. כל הבניין זה של אחד מבעלי הקר ראש, הפך אותו לבניין דירות וכל המפקדים, כל המנהלים גרים שם. אתה יכול לבוא ולדבר? אמרתי, איזה יופי, כל הקיבוצניקים במכה אחת. אמרתי לו, בטח אני בא, בוא נקבע תאריך, קבענו תאריך, נסעתי לשם. תכניסו אותי לחדר בצבע סגול. ראיתם פעם חדר עם קירות בצבע סגול? לא גדול, היה שם בערך בין שלושים לארבעים, בחורים ובחורות, כולם חילונים גמורים, אתאיסטים, קיבוצניקים, וחלקם גם שונאי דת. ובחדר הזה לא היה אפשר לראות את האנשים. מי יודע למה? אם אני עכשיו יושב מול שלושים, ארבעים איש מולי בחדר, ‫יש מציאות שאני אשם מולן ‫ואני לא יכול לראות אותן? ‫אשן. איזה אשן? ‫לא של סיגריות. ‫המבין יבין. ‫בקיצור, אני כבר מתחיל ‫להתמסטל שם. ‫אמרתי כמה שאני שונא אשן, ‫לא אכפת לי מה יהיה פה, ‫אני לא יוצא מפה ‫עד שלא מבררים את העניין. ‫וגם ציפורים עפים בחדר, היה להם איזה כלוב, הציפורים עפים, ככה בתוך החדר. שעות של ויכוחים. וכל מה שרק מעניין אותם זה להציל את עמוס. עמוס, אל תעשה לנו את זה. איזה ממררים בבכי, לא תאמינו. פתאום הוא קם. שימו לב רבותיי, אני דיברתי איתו שבע דקות, זה כל הסיפור. שבע דקות ונתתי לו ספר. אם היה דיסקים, עוד יותר טוב. היה רושב, רואה שעות על גבי שעות. פתאום הוא קם, אומר, רבותיי, אני עד היום חשבתי שיש לי את החברים הכי טובים בעולם. היום התברר לי כמה חייתי בשקר. במשך שלוש, ארבע שעות פה הרב אומר לכם דברים שלי, לי אין תשובה אחת למה שהוא אומר פה. לא מצאתי מילה אחת שלא אמת פה. אני אמום מגודל הבורות שלנו, איך לא למדנו את הדברים האלה, איך הסתירו את זה מאיתנו, אתם לא מעניינות לכם בכלל. אתם בכלל לא אכפת לכם מה הוא אומר, אתם בת טמפורל בשביל סיבה אחת. להשפיעי, לנגח, אולי תנסו להקשיב. אני לא מוצא בכם שום עניין. ישר עזב את הכל, נכנס פה לישיבת נתיבות עולם, כעבור כמה חודשים באתי לשם לבקר אותו, כבר היה לו זקן עד הכרס. ועכשיו אני נכנסתי לישיבה שם, פתאום הוא צועק לי, הרב? כולם שמסתכלו, אני נראה התלמיד שלו. זה לא בדיוק נראה מי פה הרב, מי התלמיד. כולם מסתכלים, בלי מושב, זה הרב שלך? הוא אומר, כן. קטע מדהים. טוב, אומר לי, אני מביא אותך עכשיו לקיבוץ בית השיטה, אני רוצה שתיתן שם דרזה. ‫מתקשרים אליי מהקיבוץ, ‫אם אתה חושב לבוא לפה הלילה ‫על גופתנו המתה, ‫אנחנו נשכב בשינגימל. ‫אמרתי, אני את שלי עושה ‫ואתם את שלכם תעשו. ‫חודש אחרי פתחו בית כנסת ‫בקיבוץ בית השיטה, ‫לראשונה בהיסטוריה של הקיבוץ הזה, ‫שהכול שם היה על בסיט של כפירה. ‫פתאום נהיה, ואבא שלו, ברוך השם, ‫גם עלה על הרכבת. זה מה שאני אומר, אתה לא יכול לדעת שיחה של כמה דקות לאן היא תתגלגל. הבעיה שלנו, שאנחנו מבטרים מראש. מבטרים מראש. מעניין, מי שסוכן מחירות, הוא הרי יודע שעל כל 100 קליינטים שהוא ייכנס אליהם לחנות וינסה למכור להם איזה שירות או מוצר, 90 לא יתעניינו, או שיעיפו אותו, או שיבזו אותו, או שבסוף יגידו לו כן, כן, כן, ויבזו לו את הזמן. אז למה יש לו כוחות הנפש לעשות את זה? על העשרה שיקנו. זה מה שמחיה אותו. כל העסקים זה ככה, רוב הלקוחות שנכנסים קונים לו. ואני אומר מבחינת דרשן, מנקודת הראות של דרשן, אני אומר כזה דבר, רבותיי. מה עדיף, תגידו לי אתם, אולי אני טועה, אולי תהירו את עיניי, מה עדיף חנות שנכנסים בה 200 איש ביום, אבל רק חמישה מהם קונים, או חנות שנכנסים 50 איש ו-30 מתוכם קונים. איזו חנות אתה מעדיף? חנות ששוקקת בלקוחות, אין מקום להיכנס מהבוקר עד הלילה, 200 איש נכנסים, מסתכלים, בודקים, בסוף חמישה קנו. או חנות של חמישים, חמישים קונים ביום נכנסים לקוחות ובסוף שלושים, עשרים קנו. איזה משני החניות היית מעדיף? כלכם בטוחים? או שעדיף חנות של 200 ורק חמישה קנו? מי שאומר 200 אני רוצה, אני מאוד סקרן להבין את ההיגיון שלו. בואו נשמע, מה ההיגיון? איך אומרים בסינית, אומרים בובו מייסס. לא יקנו היום, יקנו מחר, זה דמיונות. אולי כן, אולי לא. כרגע עכשיו, כל יום אתה רוצה שייכנסו חמישים וייקנו שלושים, או שייכנסו מאתיים וייקנו חמישה. מה אתה רוצה? שלושים, נכון? אוקיי. זה בדיוק הנקודה ביהדות. מה היא החוכמה? להגיע לעשרות או מאות אלפים או מיליונים, ובסוף בקושי אחוז מהם ישתנה? או עדיף להגיע לרבע ממה שהגענו, אבל חצי מהם השתנו? חמישים אחוז השתנו, התעוררו, הזדעה זהו. התשובה היא, אנחנו רוצים תוצאות. כל הרעש והצלצולים, זה לא מביא אותי לשום מקום. מה שמביא אותו מרותי להצלחה זה שורה תחתונה. הרבה יתנקדו, הרבה ינבחו, הרבה יפריעו, הרבה יקרעו את הפליירים ברחוב, הרבה התלוננו, לא מתאים, מפחיד, זה לא השיטה. כל מה שאתם רק רוצים, שורה תחתונה. בערך חצי ישתנו, תנצל נשמתם, זה מה שצריך לעניין אותנו, לא מעניין אותנו שום דבר אחר. מעניין אותנו כמה בסופו של יום חזרו הביתה, להקלוש ברוך הוא, התחילו לשמור, תעשה כבר את החשבון של הילדים שלהם, נכדים שלהם, זה כבר נהיה עם שלם בבוא הימים. בבוא הימים. עכשיו, יש כאן איזה יהודי אחד פה היום, שעכשיו קלטתי אותו, אחרי הרבה שנים שלא התראינו. אני לא אגיד לכם מי זה, אם הוא ירצה יגיד לכם, הוא בעצמו. אבל אני אספר לכם מעשה שהיה איתו. תראו את ההשגחה של הקשברכו, אתם יודעים לפעמים סיפור אחד זה יותר טוב מעשרה ספרי מוסר. הבחור הזה הוא אדם מאוד ישר, ארפדנט זה נקרא, זמן זה זמן, לימוד זה לימוד, ביזניס זה ביזניס, מהאנשים האגונים שיש. היה אצלנו בישיבה בארצות הברית במונסי, והגיע מועד הפק תוקף של הוויזה שהוא קיבל. אתם יודעים, נותנים שישה חודשים וויזה לישראלי שנכנס מארה״ב. בתום השישה חודשים הוא צריך לצאת מהמדינה. אם לא, הוא נשרף לתמיד. זהו. הוא לא יכול יותר להיכנס לאמריקה. יום אחד אני מקבל מאותו בחור טלפון בשעת לילה. אומר לי, אני שמעתי שאתה הלילה נותן דרשה בברוקלין ואני נמצא פה. אתה תוכל להחזיר אותי חזרה הלילה לישיבה? אמרתי לו, בטח. אני בעשרות שתים עשרה בלילה אסיים שם, אני אקח אותך. חזרה למונסי. זה יותר משנתיים נסיעה. בדרך חזרה, הוא אומר לי, אני בקרוב עוזב את הישיבה, אני חוזר לארץ. אמרתי לו, חס וחלילה, למה? אז הוא אומר לי, אין לי ברירה, אני נגמרת לי הוויזה עוד מעט. מה אני אעשה? אני לא רוצה להיות פה לא חוקי. עכשיו, אני יודע, הבחור הזה כבר כמה חודשים מתחזק מאוד, בא לישיבה, התעלה, לך תדע מה יהיה איתו עכשיו, יחזור לארץ, יחזור לסביבה חילונית, איפה שהוא היה גר. מי יודע, אחרי שבוע, שבועיים, אם יישאר ממנו בכלל שומר מצוות? אתם יודעים, בתחילת הדרך זה קריטי. אם אתה לא שוטל טוב את השורשים ואת העץ, הוא מתמוטט אחר כך. עכשיו, אני יודע, אני חייב להשאיר אותו פה בכל מחיר. מצד שני, יש לו טענה קשה. אם הוא יישרף פה, הוא יום אחד ירצה לחזור לפה, זה גם כן בעיה. ‫אז אני חושב, מה? פתאום הזכרתי ‫שבאחד הדרשות שנתתי, ‫איזו ישראלית אחת גילתה לי איזה טריק. ‫היא אומרת לי, תשמע, ‫אני מצאתי דרך לנסוע לארץ ‫ולחזור למרות שאני לא חוקית. ‫אני אומר לה, איך? ‫היא אומרת, אני קונה כרטיס לקנדה, ‫עם הצירה בניו יורק. ‫אני נוחתת בקנדי, והכרטיס שלי ‫ממסדה תרופה אחר בניו יורק, ‫מלאגוארדיה. אני בא, אומרים לי, למה באת? אני אומרת, לא באתי לאמריקה, אני נוסעת לקנדה. ואיפה הכרטיס תצא לקנדה? הנה, אבל זה לא פה, זה מנגרדיה. כן, אני צריכה לנסוע לשם, מה אני אעשה? אז רואים כרטיס, אז אומרים, טוב, תלכי, תלכי, הנה, תן לוויזה, כנסי, תלכי לסדה תרופה מקנדה והיא זורקת את הכרטיס של קנדה ונכנסה, חזרה למאיגר הזם. עכשיו, אני אומר לו, אל תדאג, אפשר יהיה להיכנס לאמריקה. לא סוף העולם. הנה. אז הוא חושב, חושב, חושב. עכשיו, רבותיי, אני כבר לא ראיתי את האישה הזאת שנים, את הבחורה הזאת. זה משהו שסיפרו לי לפני כמה שנים. שעה אחת בלילה, אנחנו נוסעים בלילה בג'ונגלים של ניו יורק לכיוון מונסי. פתאום הטלפון שלי מצלצל, שיחה לא מזוהה. אני מרים את הטלפון. מי בקו? ‫הבחורה הזאת. ‫הבחורה הזאת בקו. ‫אני אומר לה, את לא תאמיני, ‫אני בדיוק מספר למישהו ‫על הטריק שלך וזה, ‫בדיוק אני מתעלפנת. ‫והוא מסתכל עליי, משתאה. ‫הוא אומר, איך זה ייתכן כזה דבר? ‫בקיצור, הבן אדם ‫השתכנע להישאר. ‫הוא נשאר בישיבה. עברו, עכשיו כיוון שהוא נשאר בישיבה, ההורים שלו תכננו שהוא חוזר הביתה, החליטו לבוא לבקר אותו שם. אז הם באו לשם, באו אליי, יושבים אצלי עכשיו בבית, ובדיוק שבועיים לפני שואלים אותי, תגיד, יש איזו בחורה, איזו בחורה דתייה, צדיקה, שהיא מגיעה עכשיו לכמה זמן לפה, והיא צריכה מקום לישון. אכפת לך שהיא תגור אצלכם לכמה זמן, היא תעזור קצת לאשתך וזה? אין בעיה שתגור. ‫אז היא באה אלינו ממדינה אחרת, ‫היא לא הייתה בכלל בניו יורק. ‫אז היא עכשיו שואה אצלי בבית. ‫ומגיעים ההורים של אותו בחור ‫אליי הביתה. ‫ואני מסתכל על אבא שלו, ‫כבר אני קורא את המחשבות שלו, ‫לאן הוא הולך. ‫אמרתי לו, זה רעיון טוב. ‫וככה הסדבגו הזוג הזה, ‫זכו להתחתן ולהקים בית נאמן, ‫והבחור הזה נהפך לבן תורה רציני, ‫עם אג'נים, ‫ועבר לגור כאן, לא רחוק. ואני תמיד חשבתי לעצמי, הוא לומד פה, אז אתה יודע מה הסיפור. ואני לא הייתי, אם הייתה פה מילה לא אמת, לא הייתי מעיז להגיד את זה בפניו, אתם יודעים, יש גבול לכל דבר. אני אומר לכם בדיוק איך שזה היה. תראו את ההשגחה. עכשיו תראו איך העולם הזה עובד. מה היה קורה אם הבחור היה אומר לי, תשמע עם כל הכבוד, באמת היה פה דבר מדהים כשהבחורה הזאת התקשרה, אבל אני לא רואה בזה סימן משמיים. אני נחוש בדעתי לחזור. מי יודע איפה הוא היה היום? אולי היה בדיסנגוף עם הגיל באוזן עכשיו, איזה ברמן, בחוף הים. מי יודע? אנחנו יודעים איפה, מה היה נגמר החיים של הבן אדם? תראו מה זה יש אדם קונה עולמו ברגע אחד. אין שאדם קונה עולמו ברגע אחד. זה מדהים. עד לאן זה הולך? וככה יש לי עשרות של סיפורים כאלה עם ניסים שאני חושב שאנחנו עשה, ואם לא היה את זה, מי יודע איפה זה היה נגמר? מי יודע איפה זה היה נגמר? טוב, נתקדם הלאה. אנחנו מתקרבים לפרשת אמור, ושם יש פסוק מאוד מעניין מה הוא ונקדשתי בתוך בני ישראל מה הפירוש על המשפט הזה ונקדשתי בתוך בני ישראל לכאורה היה צריך להיות כתוב ונקדשתי על ידי בני ישראל מצוות קידוש השם שהיא המצווה הגדולה ביותר נכון מה המצווה הגדולה ביותר מה העבירה הגדולה ביותר? שני העבירות, שני המצוות הגדולות ביותר הם קידוש ה' ולימוד תורה. שני העבירות החמורות ביותר זה חילול ה' וביטול תורה. לימוד תורה כנגד כולם, ביטול תורה כנגד כולם. חילול ה' הגרוע ביותר, קידוש ה' הגדול ביותר. כמובן יש גם שבת, עבודה זרה, נידה, יש עוד הרבה ערירות חמורות. אבל באופן כללי הבנתם את הנקודה. מה התכלית של החיים של היהודי? לקדש שם שמיים ברבים. זה התכלית. אם מישהו שואל אותך, מה אתה עושה פה בעולם? למה צריך אדם לשים את מגמתו? תפקידי להאיב את שמו של הקדוש ברוך הוא בעיני כל מי שמסביבי בעיני המסורתיים, בעיני החילונים, בעיני הגויים שעל ידי שיראו אותי כמו שהרמב״ם אומר ואהבת את השם אלוקיך שיש שם שמיים מתאהב על ידך, שאנשים יראו איך אתה מתנהג, והתאהבו בדת. אם יש כזו דת, אני רוצה להיות חלק ממנה. לעומת זאת, אם אתה עושה חילול לשם, אנשים מיד מוצאים בזה תירוץ לברוח מהדת. זה מרגיע להם את המצפון. וזה מה שאני התחלתי לומר קודם. שהדרשן מגיע לדרשה עם כוונה טובה ללמד תורה לשם שמיים הוא באמת מלמד אבל אף אחד לא יצא מזועזע מהדרשה דרשת מוסר בלי שאף אחד יזדעזע כולם הולכים מחוייכים הביתה מה הם אומרים? מצבי טוב אם הדרשן לא ירד עליי ולא אמר כלום כמו שאותו אחד ישב ליד הרב בשבתון סימן שבסדר שלום עלייך נפשי שומעים אז לכן אני אומר ברגע עכשיו שבן אדם מתנהג בצורה חיובית ואנשים רואים את זה מתאהבים בדת ואם עושה הפוך אנשים סולדים מן הדת ‫אז תשאלו, מה אכפת לך עכשיו ‫שראית היהודי שכביכול הוא דתי, ‫שעושה דברים שאסור לעשות? ‫איך מצאת בזה תירוץ ‫להיות גם אתה ככה? ‫למה לא תגיד, הוא ככה? ‫אני אהיה דתי אמיתי, ‫לא אהיה מזויף כמוהו. ‫למה לא תגיד ככה? ‫למה כולם מגיעים ‫לאותה מסקנה מוטעית? שרואים אחד עם כיפה, קובה, זקן, עשה משהו לא בסדר, חשפו אותו, מיד הוא אומר, היית את הדתיים האלה? לא רוצה שום דבר איתם, עזוב אותי. למה? למה לא אומר, היית את הדתי המזויף הזה? אני אדאג לא להיות כמו. אני אהיה באמת עבד השם. זה לא קורה. תמיד מוצאים בזה תירוץ להיות גם כן לא בסדר. זה כמו אחד שיבה לאבא שלו, אומר, אבא, הבן הבכור במשפחה יידרדר לסמים, עושה לך צער, ממרר לך את החיים. אם הוא ככה, אני גם צריך להיות ככה. מה להגיד לו האבא, שאותה שכמוך, עד שיש לי נקודת תקווה ואור, שזה אתה, אתה גם רוצה להיות כמוך? נכון או לא? אז תסבירו לי, הטענה שבאים אותם אלה ואומרים, אתה יודע למה אני לא חוזר בתשובה? בגלל שאתם הדתיים הם ככה וככה וככה. יש בטענה הזאת אמת או כולה שקר? מה אתם אומרים? יש שלוש אפשרויות. אפשרות אחת, הכל תירוצים ושקרים כדי להשקיע את המצפון. אפשרות שנייה, הם מאה אחוז צודקים. אפשרות שלישית, חצי חצי. חצי צודקים, חצי משקרים. איזה נאה שלוש נכונה? כולה שקר. אה? כולה שקר. אומר כולה שקר. מה אתה אומר? חצי חצי. כולה אמת? כולה שקר. כולה שקר. מה את... יש מישהו שאומר כולה אמת? יש מישהו שאומר חצי חצי? היא אומרת חצי חצי. רק את צודקת. גם אני. גם אני אומר חצי חצי. עכשיו השאלה היא כזאת זה שיש בטענה שלא שקר זה פשוט כי בזה שהוא גנב אני צריך להיות גנב זה שהוא ירצח אני אלך ירצח זה ודאי שלא כן אבל מה הטענה שהיא אמת פה בכל זאת יש אמת בטענה הזאת אני אגיד לכם אתם הדתיים הדרשנים הרבנים המטיפים למיניהם המוכיחים בשער כל הזמן אומרים אתם יודעים למה אתם ככה חילונים ועושים את כל העבירות? כי אתם לא לומדים תורה כי לא לימדו אתכם תורה אם הייתם מתחנכים על דרך התורה בישיבות לא הייתם ככה מתנהגים התורה מעדנת היא ממיסה את היצר הרע היא מתקנת תמידות היא הופכת אותך לאדם ישר לאדם עם התמדה עם מוטיבציה אז לפי הנאומים שלכם תסביר בבקשה איך יש כך וכך אלפי אנשים שגונבים ונועפים ומשקרים וככה ויורקים על אנשים ברחוב תסביר בבקשה איך סימן שכל מה שאתם אומרים שקר, התורה לא מועילה ולא משפרת ואם אתה באמה אז אתה באמה בין בית הדתי לבין בית החילוני ואם אתה בן אדם עגון אז אתה בן אדם עגון בלי קשר לתורה נמצא שהתורה מתפלשת בבוץ ומתבזה והרחקת אנשים מחיי הנצח לכן זה חילול השם זה הדבר הכי נורא שיש. כי ההשלכות של החילול השם הם הערות אסון. אתה לא רואה את זה אפילו. פעם איזה אחד, ראש ישיבה, הוא קרא לתלמיד אחד שהיה מצטיין בישיבה. אומר לו, תשמע, אתה כל בוקר מגיע לתפילה רבע שעה באיחור. שבע מתחיל, אתה מגיע שבע ורבע, שמתי על זה עין, לא מקובל עליי. אתה צריך להיות בשבע, שבע מתחילים ברכות השחר, קורבנות, שבע תגיע, אל תגיע להודו ולקדיש. הוא מגיע לקדיש, הוא אומר קדיש הבחור הזה. אומר לו כבוד הרב, פה מתפנלים לעד זה ישיבה לבעלי תשובה, אני כבר ותיק פה, אני מקביק אותם. מה, אני לא מדלג על אף מילה בתפילה. אני מתחשב עברי ואני גם מסיים איתם בדיוק, מגיע לתפילת 18. אז לכאורה אין טענה נגדו אני לא מדלג בתפילה פשוט מתפלל יותר מהר כי קל לי לקוון אני מכיר את המילים פה יש אנשים שלושה חודשים שישה חודשים עוד עובדים על העברית שלהם עוד עובדים על לקרוא עברית אז מי צודק הרב או התלמיד הרי לכאורה הוא ישן עוד רבע שעה אז יהיה לו קצת יותר רישום ודת בלימוד לא פחות עייף הוא יהיה מה אתם אומרים? מי צודק הרב או התלמיד? האם שווה לתת לתלמיד להעלים מנו עין? סוף כל סוף הוא ותיק ובאמת הוא לא מדלק בתפילה אז למה למרר לו את החיים בכוח? אמר לו הרב עליך אני לא דואג בכלל גם אם לא הייתי רואה אותך פה במניין הייתי יודע שאתה במניין אחר ומתפלל כמו שצריך זה לא הנקודה הנקודה שכל החדשים פה רואים, שהאדם שחמש שנים פה בישיבה, מגיע האחרון לתפילה, אתה גורם פה לרפיון. אתה מקלקל כאן את כולם. הם גם כן יגיעו בתשבע ורבע, אבל הם לא כמוך, הם לא יספיקו, הם יידלגו חצי תפילה. במעשים שלך, אתה גורם לחורבם אפילו בלי להיות ער לזה. שזה שישן איתך בחדר שלושה חודשים בישיבה מתעורר בבוקר ורואה אותך חמש שנים פה עוד נוכר. מה הוא חושב? מה אחרי חמש שנים גם אני אהיה ככה עצלן? הרי ההלכה הראשונה בשולחן ארוך זה יתגבר כארי לעבודת הבורא, לא? אז איך זה חמש שנים פה והוא עדיין לא מתגבר אפילו כמו שואל? לא רק לא כארי, אפילו לא כמו עכבר. מובן רבותיי, זאת אומרת במעשים של האדם יש הרבה השפעה מסביבו לטוב או לרע. זה אחד הדברים שרוב הדתיים לא שמים אליהם לב. לא שמים אליהם לב. ברבנו יונה כתוב שתלמיד חכם שיצא לרחוב עם רבב על בגדו, יש לו איזה קטם שמן, חייב מיטה. חייב מיטה. כמו מחלל שבת. כמו עובד אלילים, כמו רוצח, מכילה מכבודו. זה חזל, זה לא רבנו יונה. אבל אני שואל, מה אתה שם אחד שיצא עם איזה קטם של מטבוחה על החולצה שנזל עליו לבן אחד שהולך הורג אנשים? זה הרי לא שפוי למרקז דבר. איפה האמת של התורה? איפה הצדק? אני אלה האמת והצדק. משלם לראשה כמעשיו, משלם לצדיק כמפעליו. יש אלפי פסוקים בדברים האלה, מה? אתה אומר לי שאחד שהולך ורוצח, או אחד שהלך עם אשת איש, או אחד שמשתחווה לאלילים ועובד כל מיני תקסים של סינים ועודים, משתחווה לפרה, ואחד רב גדול ראש ישיבה יצא לרחוב עם איזה קטם קטן של חומוס. זה וזה אותו דבר, שניהם צריכים למות. הגיוני בעיניכם? מה אתם אומרים? הגיוני או לא? מה אתם אומרים? לא, זה רבנו יונה, מחיי מתים כמעט, מה? רבנו יונה, זה בלעדיו לא היינו יודעים כלום מהמוסר, כאילו הוא שר את תשובה, רבנו יונה. אז חילול ה' אמר החכם, חילול ה' זה מזכיר לי שהשבת, היה לנו שבתון באפולה אני לקחתי איתי רק חולצה, נסענו יום שישי, חזרנו מוציא שבת, לקחתי איתי חולצה כבר, אני מוכן לשבת. נסענו לשם, איך שאומרים, המזלגות פלסטיק בארץ לא כל כך יציבים, נדנדים, לא יודע מה, גם הצלחות, פאק, ישר פה, קטם אדום. עכשיו שבת, אתה לא יכול לרוץ לחבש. מה אני אעשה? כך עם היד בוצאתי מה שאפשר. זהו, יש קטם, אין מה לעשות. עכשיו, בצרודה שלישית, אומר לי הבן דודה שלי שם, מה, אתה מתכנן ככה לבוא לבית הכנסת? לא נעים, חילו לשם, רבנו יונה. אמרתי לו, ברוך השם, אני לא תלמיד חכם, אז לפחות ממוות אני אולי אנצל, אבל באמת לא נעים. בואי אני אספר לך מה שאמרתי לו. קרא את זה לאחד בזמן החזון איש. אומר לו לחזון איש, יש לי עכשיו קטם על החולצה בשבת ואין לי חולצה להחלפה. לפי מה שכתוב, אסור לצאת לרחוב, אז עדיף אולי לא ללכת לבית הכנסת, פנל בבית. מי רוצה ללכת לבית הכנסת ולעמוד למוחרת? כתוב ואלה המצוות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. לא שיהיה עמוד בהם, כן? אמר לו החזוניש, אין קידוש השם יותר גדול מלבוא בשבת לבית הכנסת עם קטם על החולצה. מי הבין את דבריו? מה אתה אומר? אז עכשיו שבא החכם ורואים על החולצה שלו קטם, מה כולם מבינים? בן אדם אחר הרץ עם מגבת מיד מנקה לפני שזה ייספג. הקולצה הייתה נשארת כמו חדש או עניבה. וזה עמד בניסיון ועד רבה הולך להתבייש עכשיו בשעתיים הקרובות לעיני שלוש מאות איש שיהיה לו בושות כדי לא לעבור על איסור אחד של הקדוש ברוך הוא. זה החזוני שאמרנו. אבל אני אומר זה היה בזמן החזוני שכולם היו אנשי ספר. אבל אם אתה בא לבית כנסת ששלושת רבע שעה בעלי תשובה של יומיים הם לא מבינים עכשיו שאסור חבס בשבת הם עוד לא הגיעו לזה בשיעור אז מה הם יגידו תראה את הדתיים האלה וזה עוד רב הוא כך עבר לבית הכנסת ייגרם מזה נזק עצום לא קידוש השם בזמן החזוני פשיטה קידוש השם כולם בני תורה שם מבינים כולם למה הוא לא ניקר. תבוא היום לבית כנסת שכמעט כולם עמי ארצות שם. כמעט כל בית כנסת, הרוב המכריע שם הם עמי ארצות. לא ידיעים הלכות מינימליות. לא לומדים. אנשי עבודה, מסכנים. דן אותם לקו זכות, אבל לא זכו ללמוד את כל ההלכות. הרבה מהם לא ידעו. אז אתם תגרום חילול השם. עכשיו אני אשאל אתכם שאלה. מה אכפת לי מהם? אני עברתי עכשיו על ההלכה? לא. זאת בעיה שלהם שהם המארצות צודק או לא? ממתי משנים את התורה ואת האמת לפי איזה לוזר מסוים שהוא לא הגיע לדרגה המינימלית שהתורה מחייבת בגללו עכשיו נשנה את התורה מה? אני אספר לכם מעשה שהיה בזמן הרב אל ישיב בא איזה בעל תשובה חדש כמה חודשים לשאול דעת תורה מהרב אל ישיב אומר לו כבוד הרב אני נהג מסאית כבר הרבה זמן אני מופתל קשה למצוא עבודות אומר לו אני נהג מסאית והרב אל ישיב סוף סוף מצאתי עבודה שניים אפילו אני רק מתלבט איזה לקחת אחד להיות נהג של עיתון ידיעות. ניסוע במשך השבוע, יש על זה את הסמל של ידיעות, חלק עיתונים. אני יושב במסעית, זה הסבל, מוריד אותה. זה שמאחורה. אני רק נוהג. שתיים מסעית שמוכרת בשר חזיר. יש על זה תמונה של איזה חזיר עצבני ככה, וכל מיני אותיות ברוסית. ואני נוסע עם ולדימיר, וולדימיר זורק את החזיר בחנויות של החבר'ה ממוסקבה. איזה מהם לקחת? הוא שואל. עכשיו בוא נלבן את השאלה. ודאי ששניהם לא טוב. אבל הרב אלישיב רואה בעל תשובה, הוא פוחד, הוא כבר לא עובד כמה חודשים, יש לו אישה וילדים, הוא עלול להישבר להיות חילוני עוד פעם. בהתחלה זה קריטי. אז הרב אל ישיב עושה את החשבונות ההלכתיים. עכשיו אני שואל אתכם, איזו העבירה יותר חמורה? לחלק עיתונים שמשמידים את הנשמה טוטלית, ניוף, זנות, לשון הרע, הוצאת שם רע, רציחות, כפירה באשם, אסנעת הדת, ביזיון תלמידי חכמים, אשחטת הנוער, פרסומות משוקצות, מה לא? יש שם אולי אלף איסורי דאורייטה בכל עיתון שיוצא כל יום אם תעבור על כולו או לאכול חזיר שזה איסור אחד דאורייטה איזה מהם יותר חמור זה נבלה וזה טריפן, אתה צודק, אבל איזה מהם יותר חמור? אם היינו עכשיו באונס, הגו היה שם לנו אקדח בראש, הוא אומר לנו, אחד מהשניים תבחר, לעבור עכשיו על כל העיתון, או לאכול עכשיו סטייק חזיר, איזה מהם עדיף? פה יש אלף יסורי דורה, הייתה פה אחד. אז אם אני יכול אחד נגד אלף, אני אקח את האחד, יש לי ברירה. אני לא רוצה אלף, נכון? לא תטור אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, אשר אתם זונים אחריהם, ירורי עבירה, כל מיני דברים, כפירה. אמר לו הרב אלישיב, תעשי את העיתונים ולא את החזיר. שאל הבחור, אבל כבוד הרב אמרו לי שעיתונים זה עבירה הרבה יותר חמורה מאשר לאכול חזיר. עבירה חמורה מאוד. אמר לו הרב אלישיב, נכון. ‫אבל מה נעשה שבמדינת היהודים ‫אף אחד לא יודע הלכות ולא יודע כלום? ‫ובעיני החילונים חזיר זה העבירה ‫הרבה יותר חמורה מלקרוא עיתון ידיעות, ‫שרוב החילונים פה לא משוערים בכלל ‫בדעתם שזו העבירה לקנות ‫את העיתון הזה. ‫הם לא מבינים בכלל, ‫על מה אתה מדבר, כבוד הרב? ‫מה יש בזה? ‫חדשות? מה? ספורט? ‫הם לא מבינים שיש כאן ‫היסטורים חמורים באורייטה פה. אבל חזיר כל החילונים מבינים שזה נגד השם וזה נגד הדת והראו אותך עם זקן וכיפה מסיע חזיר יגידו כל הדתיים זויפים בשביל כסף מוכרים את הקדוש ברוך הוא אבל אם יראו אותך מסיע עיתונים אף אחד לא יגיד את זה שמועתם מה זה גדולה של חכם יוצא מזה שחילון השם זה בעיני המתבונן לא בעיני העובר הבנתם או לא? לא מה אני חושב, איזה אווירה עכשיו יותר חמורה מה שאני אעשה. זה נשאר אצלי בראש. זה בעיני המתבונן. בעיני המתבונן. לכן יש הרבה דברים לפעמים שאתה חייב לעשות אותם, אבל אתה רואה ההורים שלך הם לא יודעים, הם זוג מבוגרים, בקושי שומרים, לא לומדים. אתה צריך לחשוב מאה פעמים לפני מה שאתה אומר לאדם. אפילו שזה הלכה וככה צריכים לעשות, ‫אבל ייצא מזה נזק עצום. ‫ייצא מזה נזק עצום. ‫למשל, לפעמים יש מציאות כזאת ‫שבחרו, התחילו לחזור בתשובה, ‫וההורים הם ברגשות מעורבים. ‫מצד אחד הם אוהבים את הדת, ‫הם אמנם לא דתיים, ‫אבל הם חבדים את הדת, ‫ואולי גם ההורים שלהם היו דתיים. ‫מצד שני הם פוחדים מאוד מאוד ‫שעכשיו הילד יתחרד ויעזוב את האוניברסיטה או את העבודה וכל החלומות שלהם שהילד יהיה דוקטור הכל ירד לתמיון שומעים? אז הם בלחץ אטומי עכשיו הבן שהוא נמצא כבר בישיבה בירושלים החליט אחרי שלושה חודשים לשים כובע שחור ולהעריך זקן ועכשיו הוא צריך ללכת כל שבוע שבועיים את הריח של ההורים עכשיו שהוא הולך להורים שלו, זה טוב שיבוא עם הכובע השחור או לא? כנס ככה לבית. הם יקבלו הנם. עד עכשיו הם נתנו לו חופש הדת. נותנים לו קצת כסף, זה, עוזרים לו. תהיה דתי. רגע שהוא כבר בא להם עם הכובע הזה, וואו, חשך עליהם עולמם. מתחילים להתנגד, אתה לא חוזר לישיבה, מתקשרים לרב, מגטפים, עצבים, אני ככה ואני ככה ואני... למה? הוא לא כלי קיבול אבא שלו. הוא לא מבין עכשיו. עכשיו, השאלה היא כזאת, אם הבחור הזה הוותר על זה, זה שלום בית עם ההורים. או קיבוד הורים, או כדי לא להסני את הדת עליהם. יצא שכרו בהפסדו או יצא הפסדו בשכרו? מה יצא? יש חיוב מהתורה ללכת עם הכובע? לא. זה לא חיוב. זה אידור, זה נחמד, זה דרך המחנה החרדי, הכל טוב יפה. תשים בישיבה, בתפילות. אבל למה שאתה בא אליהם? אתה מעורר את ההתנגדות שלהם שבסוף כל המשפחה תיקרה לגזרים. אותו דבר בתוכך. יש דברים שאתה יודע שההורים שלך לא יקבלו. הם לא כלי קיבול. אתה לא יכול להגיד לאבא שלך שאם הוא מוציא את הגרגיר לימון מהסלט, זה בדיוק כמו להדליק סיגריה בשבת. הרי הוא יחשוב שאתה משוגע. אתה צריך לתת לו שעתיים לסבר כדי להגיע לזה. לא לבוא ולהגיד לו, אה, עכשיו חיללת שבת, סקילה. מה עשיתי? קצת את הגרגיר, שמת אותו פה. מה? מה יקרה לאבא הזה? אתם יודעים מה יקרה? מה יקרה לו? אה? יחזור לאשן. להגיד, אם זו הדעת, עזוב אותי, מה אני עורק את עצמי סתם? יחזור לסיגריה. מה שאני אעשה לא יהיה טוב. אם הלימון מוות, אז עזוב, בוא נחזור לאשן. אין לו את ההבנה, הם לא מבינים מה זה מלכת מחשבת, כמה חילונים אומרים, פעם היה קשה להדליק אש. היו צריכים שם שבע, שבע אבנים, שעתיים. עד שיוצא את זה ניצוץ. היום לוחצים על כפתור, יש אש. מה אתה בא עכשיו מקשה עלינו? מה זה חילון שבת? לחיצת כפתור זה חילון שבת? מה אתם אומרים על הטענה הזאת? עכשיו, שפים אבנים. כמו האדם הקדמון. דרך אגב, האש הראשונה הייתה על ידי שפשוף אבנים או לא? כן? מתי זה קרה? 24 שעות בערך אחרי שהאדם הראשון נברא. או עבר את החטא יותר נכון. יום שישי הוא נברא, לקראת שבת הוא כבר עשה עבירה חמורה. מה העבירה החמורה של האדם הראשון? אתם יודעים מה היא? מה היא? אני אגיד לך, ניתן לך משל, תגיד לי אם זה הגיוני או לא. אם אני עכשיו נותן לבן אדם וילה 60 חדרי שינה מתנה, זה שלך, תהנה, לחדר הזה אסור להיכנס. מה גרמתי בזה? שרק לחדר הזה הוא רוצה להיכנס. לא מעניין אותו שאר החדרים. הוא אפילו לא רץ לבדוק מה יש בהם. מהשנייה שאמרתי לו לחדר הזה אסור להיכנס רק לשם הוא רוצה להיכנס אז למה הקרש ברוך הוא עשה לאדם הראשון כזה תרגיל מהעץ הזה אל תאכל הכל שלך תראה כל העצים מזה אל תאכל יא שר מה הוא חושב וואו וואו וואו מעניין מה יהיה פתאום עוד הקרש ברוך הוא מוסיף עכשיו שהולך לו את אשתו ששלח לה את הנחש ראית לא קרה כלום זה ניסיון לא קל. האם אתם חושבים שכל הסבל שבא לאנושות זה באמת הרעבירה הזאת? או שאולי האדם הראשון עשה עוד משהו? התשובה היא, רבותיי, האדם הראשון אמר לקבל ברכות שהוא שאל אותו, המנעץ, אכלת מנעץ? מה הוא ענה לו? אכלתי ואוכל עוד. לא, לא, רגע, לפני שנגיע לאישה. קודם כל הוא אמר לו, אכלתי ואוכל עוד. היה סבבה. פששש, איזה עץ. טוב למראה, נפלא למאכל. מה אתה אומר לי לא לאכול? הנה, אכלתי, כן. אוכל עוד, מחר. זה עיקר החוצפה פה, ההתחצפות. האזות פנים. אז פנים לגיהינום. והבעיה השנייה, ‫הנה, טילת אחריות. ‫ישר, האישה. ‫נתתי לך מתנה, אישה, ‫לא תובעות האדם לבדו, ‫עזר כנגדו, ‫כל המשפטים היפים האלה. ‫בשנייה זרק את הכול, ‫האישה השמה. ‫והיא שימעת הנחש. ‫שומעים? ‫דבר מאוד מעניין, ‫אתם יודעים, הנחש... ‫מי זה היה הנחש הזה? ‫זה היה מלאך? ‫זה היה באמת נחש? ‫מה זה היה? ‫זה היה דימיון? ‫זה היה משל? ‫זה היה חלום? ‫אדם הראשון בחווה, ‫זה הכול היה קרה להם בחלום ‫או שזה באמת קרה במציאות? ‫זה קרה במציאות, נכון? מסכימים שהנחש בא ושכנע את חווה והיא שכנעה את הדם והוא באמת אכל מן העץ והעץ הזה היה עץ ענבים, עץ הגפן למרות שיש עוד כמה דעות בזה. זה הדעה הרובה חד ולכן כל המצוות ביהדות זה על הגפן. כי בגפן התקלקל העולם, בגפן נתקן את העולם. המצוות מתקנות העולם. אז לכן, הרסתם בגפן, תתקנו בגפן. אז זה קרה במציאות או שזה היה חלום? אה? אני ראיתי כמה מגדולי ישראל שכותבים שזה הכל היה דמיון, משל. איך זה יכול להיות? אז למה סובלים? אז למה אישה יולדת בצער? בצער גידול בנים, בזעת הפחת או חלחם? למה השם חתך לנחש את הרגליים? מה הכל זה? זה דמיונות הכל? לא זכיתי להבינה. ‫והמפרשים אחרים ‫יוצאים עליהם בשצף קצף. ‫איך הם אומרים כזה דבר? ‫לא יודע. ‫לי פשיטה, כמו שכתוב, ככה היה. ‫אבל השאלה שלי היא כזאת. ‫מי זה היה הנחש הזה? ‫הוא הנחש הקדמוני. ‫הוא היה באמת חיה? ‫חיה או שזה היה מלאך? ‫הרי חזן אומרים שזה היה יצר הרע, ‫סתן. ‫אז זה מלאך שבא בתחפושת של נחש? ‫גם כן הוא מסתדר. ‫למה? כי למה... ‫הקב״ה כהילל את הנחש. ‫שם שנאה בינו לבני האדם, ‫קצץ לו את הרגליים, ‫כל מה שתוכל יהיה טעם של אפר. ‫אם זה היה מלאך ‫וזה לא הנחש שחי פה בשדה, ‫אז מה מאנישים אותו? ‫זה מלאך, זה היה כל ניסיון. ‫אז חייבים שזה באמת היה חיה אמיתית. ‫אז אם זה היה חיה אמיתית, ‫אז רגע, באיזה שפה היא דיברה? מה, היא דיברה לשון הקודש? היא דיברה את שפת החיות? מה, האדם הראשון היה שלמה המלך, הוא ידע את שפת החיות? זה היה בטלפתיה. הקב' הוא פתח את פי הנחש כמו שפתח את פי האטון. באיזה שפה האטון דיבר עם בילם? מסתם הערמית, לא? איזה שפה בילם מבין? היום מדברים ערמית, לא? מסתמה, או לשון הקודש, אחד מהם. איזה שפה הוא דיבר? אז האטון שפתחה את פיה ודיברה את עולם ההיקיטני הזה של השלוש רגלים, וזה, שירת פיותך וזה, היה ביניהם דו שיח. אז הקשבך הוא פתח. פתח גם את עיני בילם, שראה פתאום את המלאך עם חרב שלופה בידו. המלאך הזה גם בא ליהושע, על ביטול תורה, שהתכוננו למלחמה. רואה מלאך וחרבו שלופה בידו. מי זה המלאך הזה? המלאך המוות. כתוב בראשית חוכמה, שמלאך המוות כולו עיניים. לפני שאדם נפטר, הוא מסתכל, הוא רק רואה עיניים, לא רואה כלום, רק עיניים. ויש לו זרועה כזאת מושטת עם חרב, עם החרב הזאת הוא שולף את הנשמה. ואם הבן אדם הזה רשע, הוא שם לו טיפה בתוך הפה, וגורר לו את הנשמה כמו שגוררים קוצים, ומהטיפה הזאת, האדם נהיה ירוק, אחרי כמה זמן שהוא נפטר, הגוף מתחיל לשנות את הצבע, וממנה הוא מסריח. מהטיפה הזאת, בא הסירחון לגופה. כי הרעים, עכשיו אני אשכב פה נגיד עשר שעות על הרצפה, תבוא אחרי עשר שעות, במקרה הכי גרוע, תריח ריח של זהה, לא תריח ריח של גופה. מה מסריח את הגופה? זה שהנשמה יצאה, מה זה שייך? הגופה למה מסריחה? למה זה מסריח? התשובה מהטיפה הזאת. ואם זה צדיק, אז לא מוציאים לו את הנשמה בייסורים. ולא רק זה, המלאך המוות גם נותן לו בשורה טובה. מה הוא אומר לו? מי למד את זה? הוא מרגיע אותו לפני תחילת הדין, כי הרי הצדיקים הם בלחץ הכי גדול. הרשעים הם חיים בדמיונות שהם צדיקים. כי כל שאדם יותר צדיק ויותר תלמיד חכם, כך הוא מבין מה חמור מצבו. נכון? מי יודע שמצבו חמור יותר? רופא או עם הארץ שלא מבין ברפואה? לשניהם יש חום. לרופא ולעם הארץ. עם הארץ חושב, התקררתי. הרופא אומר, יש לי דלקת קטלנית, אם אני לא אקח אנטיביוטיקה אני יכול למות עוד יומיים. עוד יקראתו לי איזה עבר, חס וחלילה. מיד הוא רץ, הוא מבין. אפילו הוא מחלל על זה שבת. עם הארץ לא יחלל שבת על חום. הולך, לוקח הכמול והולך למיטה. נכון? כי הוא לא מבין שחום זה יכול להיות רגע לפני המוות. אצל ילד אפילו. זאת אומרת, אדם עכשיו שהוא צדיק והוא נפטר, במהלך המוות מרגיע אותו. למה? מה הוא אומר לו? מי למד את זה? הנה, זכיתי לחדש לכם משהו. אומר לו מלאך המוות, שמעתי, אל תירא, שמעתי מאחורי הפרגוד, כאילו בבית דין של מעלה, שמכינים לכבודו מקום חשוב מאוד בעולם האמת. אתה יכול להיות רגוע. עכשיו השאלה שלי היא כזאת, מלאך המוות אוהב את הצדיקים, או שעושה הכל כדי לקבור אותם? עושה הכל כדי לקבור אותם. כל החיים הוא רוצה להפיל אותם, נכון? איך פתאום הוא נהיה כזה נחמד אליהם? מה, הוא מרגיש איסורי מצפון? לפני שאתם הולכים תנו לי להתנצל, מה? עובד על המידות שלו, מה? מה? אבל הוא גם מרקט רגע עליו ומסתין עליו וגורם שהאדם הזה יקבל איסורים ומוות גם לפעמים. ‫נכון, אתה מתקרב, חם. ‫התשובה היא כל מה שאתם אומרים ‫אמת, תרשו לי להוסיף על דבריכם, ‫הוא אומר לו, אתה יכול להיות רגוע, מחכה לך מקום טוב בגן עדן. למה? עכשיו אין לי חיוב להכתיע אותך יותר. עד עכשיו זה היה התפקיד שלי, אני חייב לעשות את מה שהשם אומר לי. עכשיו שיצאת, אין גוף יותר, אין תאוות, אין את כל הדברים האלה, אתה כבר בעולם האמת. לא רק שאין לי שום עניין להכתיע אותך, אני מת עליך. מה? אני בעצמי אוהב את השם, מה? אבל מה העשה שמכל החיילים של הקדוש ברוך הוא, אני נבחרתי לעשות העבודה השחורה? מה נעשה? חייב לעשות. יש, אתם מכירים את הגמרה הזאת על פלמו? זוכרים את הגמרה הזאת או לא? יש איזה, כן, יש איזה צדיק אחד, היה תלמיד חכם, קראו לו פלמו, לפני אלפיים שנה. פלמו. איזה שם זה פלמו? זה לא בא מהתורה, כן. פלמו. פלמו הזה כל יום היה אומר, ייכנס חץ בין עיניו של השטן. מהגמרה הזאת מסתבר שלשטן יש רגשות. הוא פגיע. סנסיטיב. השטן היה נפגע מפלמו. למה הוא ככה מקלל אותי, אומר שיכנס לי חץ בין העיניים? יום אחד לסתן החליט ללמד אותו לקח. כמובן שכל הסיפורים שהם מופיעים בתלמוד, בגמרא, הם לא כפשוטן. יש בזה המון המון סודות בתוך המילים, בנואנסים, צריך לדעת בדיוק מה באמת הוא מסתתר מאחרי העניין. אבל בואו נבין את זה כרגע כפשוטו קודם כל. בא, השטן לפלמו בתחפושת של עני תחפושת של עני ודופק לו בדלת ופותח פלמו ורואה אותו כולו מצורה זב יורד לו דם מוגלות בפנים בידיים הוא נוחה כזה אומר לו אני אהב כבוד הרב תן משהו לאכול רגע רגע תעמוד פה רק רגע, אני הולך להביא לך אוכל מהמדבר. תעמוד פה, אל תזרוז. לא, אני רוצה להיכנס. כולם יושבים שם בשולחן. מתי זה היה? ערב יום כיפור, סעודה מפסקת. ערב יום כיפור. אני גם רוצה להצטרף אליכם בשולחן. עכשיו, פלמו אמר, אם אני מכניס אותו, אשתי תעיף אותי מהבית. יש פה שלום בית, כן. לא, לא, תעמוד פה, אני אביא לך עד לכאן. כולם יושבים שם, אוכלים, ואני פה אוכל לבד. אוקיי, אוקיי, בוא למטבח. שב פה, אני אביא לך פה צלחת. מה, כולם שם ואני פה? מה, הפליה? תוך כדי שפלמו מתעסק עם העני הזה, העני הזה נפל בסלון. הלב, הלב, קיבל התקפלה ומת. ועכשיו פלמו בלחץ אטומי, שהיה לפני יום כיפור. איך נפל עליי כזה דבר? ועוד השטן, שהוא עכשיו הגופה של העני, גרם שיהיה קולות בחוץ, פלמו הרג עני, פלמו הרג עני, ככה צורקים בחוץ. הרב רצח איזה עני, אחד שבא לאוכל. פחד זה. מה פלמו מהלחץ? מכירים את זה שבן אדם ילחץ, הוא מאבד את האשתונות, עושה שטויות? הוא רץ, הלך להתחבא. איפה? בשירותים. אז לא היה שירותים 200 אלף דולר, לחיצות שלט, זה, שהאיש מאיטליה, מראות. לא היה את זה. שירותים, היה איזה בוטקא מחוץ לעיר, כמו בצבא. תורד למטה חפירות איפה הלך פלמו להתחבא? רבע שעה לפני כניסת יום כיפור מתחבא בשירותים הוא עמד לבלות את יום הכיפורים בשירותים חשוכים בלי חשמל יום הכיפורים ברוב הלחץ פתאום איכשהו מתחבא בשירותים האני איך באת לפה? מה, אתה לא מת? אמרה לו, תירגע, כבוד עליו. אני לא באמת בן אדם. אני השטן בכבודו ועצמו. וואו, וואו, וואו. אז למה עשית לי כזה דבר? אומר, למה אתה מתגרה בי כל יום? להיכנס חץ בין עיניו של השטן? אתה לא מרחם עליי. מה, אני עושה את רצון השם? מה, אני עושה מעצמי? אני מקיים את דברי הקרש ברוך הוא. אומר לו, אבל אתה מכתיע אותי ואתה הורס אותנו וזה. ‫אז איך אני אתגונן בפניך? ‫אומר לו, תגיד משהו אחר, ‫תגיד ככה ותגיד ככה. ‫זה מעשה אחד. ‫מעשה נוסף עם הסתן, ‫היה איזה אחד, ‫שנשבע שיום אחד הסתן התגלה אליו, והוא אמר לו, אני יש לי רק בקשה אחת ממך. לפני שאני מת, לפני שאתה לוקח את נשמתי, תן לי רק הבטחה שתיתן לי לומר וידוי. דקה. דקה תן לי להיות, לא למות במכה, שיהיה לי דקה זמן לומר וידוי. אתה תהיה וידוי. ואחרי זה תיקח את נשמתי. הסרטן נראה בסדר. טוב. עכשיו ההוא הפסיק להגיד וידויים בתפילות. למה? אומר, אני בחיים לא אגיד וידוי, ככה אני אחיהי לנצח. אין מציאות שאני אגיד וידוי. למה? אולי זה עכשיו הדקה האחרונה של חייל. כל מקום אומרים וידוי. הוא רק סתם ככה עושה עם השפתיים, לא אומר. השפתיים אומר, וואו, איך עבד עליי זה. אני כבר לא אוכל להוציא את נשמתו לעולם. יום אחד, הוא הולך במדבר, ככה פתאום הוא רואה איזה יהודי, ככה איזה צדיק עם זקן ואיזה כיפה שוכב. פגע בי איזה גמל. אני עומד למות. או, כבוד הרב, איך אפשר לעזור לך? אין מה לעזור לי, אני מרגיש שאני אוטוטו מת. רק תעזור לי, אני לא זוכר בעל פה את הווידוי. תעשה איתי את הווידוי האחרון לפני שאני מת. ‫הוא אומר, אשמנו, איך שגמר, ‫קם לו, אתה רוצה לעבוד? ‫מייד הוציא את נשמתו. ‫אז סתם קיימת דבריו? ‫כמובן, כל אלה משלים ‫רק כדי להבין את הנקודה. ‫נחזור אז רגע לעניין. ‫אז העניין עכשיו, ‫אדם הראשון, אדם הראשון, ‫אישים את כל העולם, לא לקח על עצמו אחריות ואמר, אכלתי ואוכל עוד. בסופו של דבר, אדם הראשון חזר בתשובה או לא? כמה שנים? 130 שנה. מי פה חזר 130 שנה בתשובה? עוד לא זכינו אפילו 13 שנה, כן. אבל תשובה אמיתית, לא רוצה להביא לדין, לא כלום. קיבל על עצמו את חומרת הדין. בסוף הוא חזר בתשובה, אז בחור קיבל את תשובתו והביא את שאת לעולם וממנו כל העולם נהיה. הבן השלישי שלו, אחרי קיים ואבן. טוב. וככה התחיל כל העולם. עכשיו אני שואל, התשובה של אדם הראשון הועילה לו במשהו או לא? התבטל גזר דין המוות שלו או לא? הרי הוא היה צריך לחיות. עכשיו, כשמוכם אמרו, ביום שתוכל תמות, יום אחד בעיני השם זה אלף שנה. והוא היה צריך להיפטר בגיל 100 ונתן 70 שנה לדוד המלך. ובגיל 930 הוא נפטר. ולמה נתן לדוד? כי דוד היחיד שיכול לתקן את החטא שלי. שזה בית משיח, שרק בימות משיח יתוקן החטא של אדם הראשון לגמרי. שנחזור למדרגת אדם הראשון לפני החטא. זה כל העניין פה. וגם בסוף הוא התחרט. תראו מה זה, האדם הראשון יודע שהתקנה היחידה לחץ שלו זה דוד המלך, הוא הבין בסכל, נתן לו חיים, ולפני שהוא מת הוא רצה את זה חזרה. זאת אומרת, מה רואים מכאן? שאפילו אתה יודע את האמת, אתה יכול לעשות טעות חמורה מאוד לפני שאתה נפטר. וזה אחד הטריקים שהשטן עושה לאדם. הוא בא אליו לפני שהוא נפטר, אומר לו, תשמע, אם אתה תגיד שעכשיו הכל היה כפירה, אני מוסיף לך עוד חמש עשרה שנה לחיים. רק תגיד שסתם היית דתי. אדם רוצה לחיות. הוא בן שישים, עוד לא כתב צבאה, עוד לא נפרד מהילדים. עכשיו הוא בקומה, לא יודע, נפל, היה לו תאונה, עומד למות, אסור לדבר איתו. תחליט מהם. או שאני מחזיר אותך לחיים, או שזהו. אבל אתה צריך להגיד לי. אם כן, תכריז שכל המצוות ששמרת, הכל היה שטויות. ואתה מודה שהכל היה שטויות. ואני נותן לך, מתחייב לתת לך 15 שנה. ואם לא, אתה מת עכשיו. והרבה אנשים נופלים בפח. כן, כן, הכל היה שטויות. ואז השטן אומר לו, הכל היה שטויות, טיפש, הפסדת את הכל, ואף על פי כן אתה מת. זאת אומרת, נשאר כרח מפה ומפה. לכן יש מועדה וגילוי דעת בספרים, שאם אי פעם אני אגיד דברי כפירה, או שהתחרט על אחד מהמצוות, הרי עכשיו אני מצהיר, זה בסידורים של אבן ישראל, בהתחלה מודע וגילוי דת. אני מצהיר שאין כוונתי, שכוונתי כן לעשות מצוות ולא להתחרט. עכשיו דרך אגב, אני רוצה להגיד לכם דבר שכמעט כולנו טועים בו. וכולנו אוכלים אותה בגדול, ממש מפסידים בגדול, בלי לשים לב. אפילו תלמידי חכמים טועים בזה. בואו אני אגיד לכם מה אנחנו עושים. הרבה פעמים בחיים עזרת לאיזה יהודי עשית לו חסד לפעמים עשית לו חסד חודשים רבים אוכל אצלך בשולחן שבת כל שבת אתה מקריב מאוד עבור היהודי הזה. למשל, לפעמים, אתה רוצה להיות עם אשתך, אין לך פרטיות, הוא כל שבת בא. עכשיו, אתה רוצה להיות רק אתה ואשתך, הילדים נסעו לדוד, משהו, או שנשארו בישיבה. אתה אומר, סוף סוף שבת, אני ואשתי ככה נקות את הראש, בלי רעש, צלצולים, ופתאום הוא בא. עופק חלק, עכשיו אתה 28, אין לו פוליות, מה אני אעשה? אין מה לעשות, צריך להקריב. ואחרי שנים, יום אחד, תקל לך סכין בגב. שנים טיפלת בו, שנים עזרת לו. תקל לך סכין בגב. מיד אתה מעיף אותו, אתה כבר לא מזמין אותו כמובן, ואז אתה אומר איזה אידיוט אני. חמש שנים הבן אדם הזה טיפלתי בו, זה טיפה שאני חבל. אם הייתי יודע מיהו לא הייתי מבזבז עליו דקה ופרוטה חבל שעזרתי לכזה כפוי טובה חמש שנים של איסורים וחסד וכסף וזמן ועמל ברגע נמחקו הכל הלך הפסדת הכל גם תקלך סכין בגב וגם חמש שנים כל מה שעשית יצא לך מהחשבון הסחר הזה הוא ענק כתוב לפני בית משיח מה יעשה אדם ויינצל מחבלי גוג ומגוג יחורבן נוראי בעולם יעסוק בתורה ובגמילות חסדים אז תורה, כמה אנשים באמת עוסקים בתורה שהתורה זה חיהם. אני לפעמים, הרבה פעמים כשאנחנו בתפילה אומרים כי הם חיינו ואורך ימנו ובהם נהגי יומם בלילה ואהבתך לא תסור ממנו לעולמים, כל המשפטים היפים האלה, אני לפעמים מתבייש להגיד אותם, אני אגיד לכם את האמת. אני אומר מה, יש מצווה לשקר בתפילה? מה עכשיו אתה עומד מול הקב' הוא אומר כי הם חיינו ואורך ימנו. מה אלה? תגיד כדורגל, טיולים, ביזניס, זה הם חיינו, תגיד את האמת, מה? מה זה כי הם חיינו? ביתר, מקאבי, הפואל, כל השטויות האלה, זה החיים שלך, מה אתה עכשיו אומר כי הם חיינו? התורה זה החיים שלך? אם התורה היה החיים שלך בזמן שיש איזה משחק מטופש בטלוויזיה, היית מפסד שיעור תורה? אם מישהו עשה איזה מסיבת יום מולדת, היית מפסיד שעתיים דרשה של מוסר בשביל איזה מסיבת יום מולדת של איזה בן של חבר שלך? מה הייתה לך השטויות האלה? כמה פעמים באמריקה אתה בא לשיעור, איפה הוא ראו? He has a birthday party. Birthday party. בן אדם בן שישים. כבר רגל אחת בעולם הבא הולך ליום מולדת של איזה ילד בן עשר לאכול אוגת קצפת היום יום מולדת שעתיים דרשה מאה עשרים אלף מצוות של לימוד תורה הולך יושב באיזה בית שמירחם יום מולדת לאיצי חבים את זה בשביל להדליק את הנרות של האוגה רק תדמיינו עכשיו ביום הדין, עזוב את ההונש, עזוב את הביטול תורה, עזוב את הצער הנוראי על המאה עשרים אלף מצוות של שעתיים שהוא הפסיד. כשהחפץ חיים עשה חשבון כל שעה לימוד תורה, שישים אלף מצוות. עזוב את כל זה. עצם אבושה, שעכשיו פתאום מתברר לו שהוא איזה נכת של הרמב״ם, או רבנו יונה, או רשי, אתה לא יודע מי הסבות שלך. מאיפה אנחנו יודעים? אתה לא יכול לדעת. קוראים לך סגל, אולי אתה נכד של הנודע ביהודה, לפני 200 שנה, אתה לא יודע. קוראים לך מזרחי, אולי אתה נכד של הרב אליהו מזרחי, 500 שנה או יותר. אתה לא יכול לדעת, אולי אתה מאזיזרה של צדיקים, גדולים אפילו. אולי אתה איזה נכד של טנה. אני שנולד הבן הבכור שלי, אז אמר לי הרב, אני מביא לך כהן מיוחס. ‫אל תגיד לאף כהן ‫לבוא לעשות תפידיון. ‫אמרתי לו, לא הייתי כל כך בקי אז, ‫אמרתי לו, מה זאת אומרת ‫כהן מיוחס? ‫הוא אומר לי, יש לו אילן יוחסין ‫של 1,600 שנה ‫עד איזה רב בתלמוד שהיה כהן. ‫ומשם יש להם גם כן, ‫מדור לדור, עד אהרון הכהן. ‫זאת אומרת, הוא ודאי כהן. ‫אמרתי, טוב. הביא לי זקן אשכנזי בן תשעים, רפופורט. רפופורט זה כהנים. צדיק יסוד עולם, סבא קדישה. בפדיון של הבן שלי היה כל כך הרבה חילונים, הזמנתי. כמעט אף אחד מהם לא עשו לו פדיון הבן. שאל הרב שמה, מי כאן ממשפחה חילונית, אבא חילוני, אמא חילונית? כולם כמעט. מי כאן בחור? היו שם איזה עשרים בחורים לפחות. בואו כולם, למצוויות של הכסף, מתנה על זה, אני נותן לך, ודבר את כולם. לא היה להם פדיון. וגם אם עשו להם חלק מהם פדיון, מסתם על ידי איזה דוד מחלל שבת. שומעים? איזה מחלל שבת. איזה דוד מחלל שבת. אז מה, אז הרפפורט הזה, אחר כך הישאתי אותו הביתה. הוא נתן לי אחד המטבעות, מהחמישה. אז כבר שלא, הוא קנה אותם. אומר לי, אל תשכח להזמין אותי לברמצווה שלו. היה בשנות התשעים, וכבר אני, בטמטומי, כבר נשכח ממני העניין. אחרי הרבה שנים כבר שהיה ברמצווה, לא זכרתי את זה בכלל. אבל יום אחד פתחתי את המגירה, הזזתי את המסמכים וזה, חשכו עיניי. פתאום אני רואה את המטבע הזאב, הכסף הזה שהוא נתן לי. שכחתי להזמין אותו, לא יודע אם הוא היה חי בכלל. שלושים שנה אחרי. אבל יש לו אילן יוחסין. שאלתי אותו, מה זה כהן יהיה מיוחס? אומר לי, יש לנו ניירות של סבות סבותיי עד אחד התנאים או המוראים בגמרה. שהוא מאהרון הכהן ואנחנו כהנים וכל פדיון שאנחנו עושים אנחנו רושמים. זה עובר ככה מדון לדור ספר. מעניין. מישהו פעם אמר לי שיש בעולם משפחה, לא יודע אם זנץ, אל תתפסו אותי במילה, אני אומר רק מה אמרו לי. שיש להם צנצנת של אפר פרה אדומה מוכן. להיום שהמשיח יבוא. מתקופת בית המקדש. גנזו צמצנת מהעפר הזה עם המים. ואיך תדע, תהיה פרה אדומה? לא תהיה. כתוב שיש עשר פרות אדומות, תשע כבר היה, ומחכים לה עשירית. לפעמים יכול להיות שתהיה עשירית, אבל חס וחלילה יפסלו אותה, ישימו עליה מסע. מי יודע מה יקרה. אז מישהו אמר שזה כל אב מעביר את זה לבנו בשקט, בחשאיות, כפוחנים, שלא יבוא להרוס את זה, לגנוב את זה, שווה מיליארדים הרי. אז כל אחד אומר לבנו לפני שהוא מת, יש לנו את הדבר הזה, אם יבוא משיח בזמנך אחרי שאני נפתל, תדע להרוץ לתת לו את זה. לא יודע, כל הדינים, אם זה יעזור או לא יעזור. ואחר כך מישהו אמר לי, מישהו גם אמר לי שהסיבה שהערי הקדוש היה לו יכולת שלא היה לשאר החכמים, שהיה רואה בן אדם, יודע את כל הגלגולים שלו, והיה לו כל הזמן רוח הקודש, דברים מדהימים, בגלל שהיה לו אפר פרה אדומה. מה? אחידה כותב את זה? אז הנה, יש לזה מקור קדוש. כי אחרת זה לא נתפס בסכל, איך בן אדם כמעט יודע דעת עליון, מה זה? לפני 500 שנה כזה דבר, הרי נצטלקה הנבואה לפני 2,000 שנה. 2,000 שנה הנבואה, פתאום קם אחד שהוא בדרגה של נביא, יודע דברים, אומר לאנשים אתה גלגול של זה, פה מגולגל מישהו. יש איזה קטע שרבי חיים ויטל כותב, שהלך עם הערי פעם אחת בשדה, והגיעו לאיזה סלע, והערי הקדוש אמר לו, בסלע הזה מגולגל אדם בשם כך וכך, שהיה שוחט, ומחר בשר לא כל כך קשר, הכתית האנשים, ופה נגזר עליו להתגלגל בסלע הזה. והיה מעיר כך וכך. אומר רבי חיים ויטל, נסעתי בעצמי לאותה העיר. ושאלתי שם אנשים אם היה שם פעם שוחט בשם כך וכך, וכולם הכירו הוא. בדיוק כך היה, והערי אף פעם לא היה שם בכלל. בעיר הזאת. והוא מגולגל בסלע. על זה ש... דברים נוראים. כל הגלגולים האלה, יש הרי כמה דרגות של גלגולים. יש חי, צומח, דומן. יש גם בבני אדם, אוטיסטים, דאון סינדרום, אנשים בעל מום, כל מיני דברים כאלה. זה כמובן הכל חשבונות שמים. אבל מה אחד הגלגולים הכי גרועים שיש? מה אתם אומרים? אחד הכי גרועים. כלב. מגולגל בכלב. לפני קרוב ל-30 שנה, דודה שלי ובעלה עליו השלום חזרו בתשובה. היו גרים ברמלה. הדוד שלי היה עובד בעמקור, חברה למקררים. יש את זה עדיין? יש עדיין מקררים עמקור? כבר 100 שנה לפחות. לא מהיחוד שפעם היה. בקיצור, הוא אז, אז, לפני 30 שנה, כבר היה עובד שם 40 שנה. אז כבר הם לפחות בני 70, כן. בכל אופן, הגיע זמנו לפנסיה. ועמד לקבל עכשיו סכום כסף גדול מאוד. ובא לחכם בנציון, אבא שאול, ואמר לו, כבוד הרב, אני עומד לקבל כך וכך, מאה אלף לירות, לא יודע מה היה הסכום, אני רוצה לדעת איפה ללכת לגור. אם אני נשאר ברמלה, אני סוף סוף יכול לקנות דירה. ולא יהיה לי משקנתה. ואני אחיה בזקנותי. ואם אני אעבור לירושלים, הבן שלי שם בישיבה וחרדים, יספיק לי לחצי דירה. ואני אצטרך חצי משקנתה ולא יהיה לי הכנסה. אני פנסיונר. איפה עדיף? אמר לו חכם בנציון, שיהיה לך כסף ביד, תבוא אליי שוב ותשאל את השאלה. הדוד שלי כמעט התעלף. אתם מבינים למה, לא? ידוע עליו שיש לו רוח הקודש. והוא אומר לי כזה דבר, שאין לך את הכסף, מדבר. במילים אחרות הוא אומר לי לא יהיה לך את הכסף. מה אתה מבזבז את זמנים? מי אמר שיכולה להיות לך את הכסף? אז הוא נלחץ מאוד. מה, כבוד הרב? רואה שאני לא מקבל את הכסף? אתה פיצועי? מה? אומר לו לא, לא, לא. שיהיה לך את הכסף, תבוא אליי. אז הוא שואל אותו, הדוד שלי, אבל מה הנפקמינה? שיהיה לי או אין לי? אני שואל. דירה בירושלים עם חצי משקנת? דירה ברמלה בלי משקנת? הרי הרב יודע מה זה ירושלים ויודע מה זה רמלה. ויודע מה זה מחירי דירות ויודע מה זה פרנסה. מה יש פה, מה ישתנה באות חודש? נכון? מה הנהלות? מה הנהלות? זה לא פרח, אתה יודע את הדרשות בעל פה כבר? אמר לו, עכשיו זה לא הלכה למעשה, אין לי סיעת הדשמיה לענות עדיין. שזה יהיה הלכה למעשה, הקדוש ברוך הוא כבר יראה לי מה לענות לך. למה אתם כזה דברים? במילים אחרות הוא אמר לו, אני מקושר עם השם שצריך לשרת הציבור, הוא אומר לי מה להגיד להם. אז אני מקבל את התשובה משמיים. עכשיו אני לא רואה את התשובה. למה? כי זה סתם שאלה היפותטית. דבר מדהים זה. ‫סופו הוא עבר לירושלים. ‫גר בשכונת הבוחרים ‫מול ישיבת כף החיים. ‫מי שמכיר את הבניין הקטן שם. ‫ממש ליד רחוב בר אינן. ‫והיה להם כלב שחרחר, ‫מטולטל, קטן, בשם בילי. ‫כל הכלבים בארץ יש להם גרינג קארד. ‫אזרחים אמריקאים. ‫כולם בילי, סטיב. טוב. ‫בקיצור, הבילי הזה, הדוד שלי, הדוד שלי, עליו השלום, הולך עכשיו בשכונת הבוחרים ששם כולם הדוקים חרדים פנאטים, כמעט כולם מבריכים שם, עם בילי, מוריד אותו שלוש פעמים לשכונה לעשות הצרחיו. כל החרדים מסתכלים, רואים אדם עם שקל, כיפה שחורה גדולה, איזה מסתובב עם כלב כזה, מולטל כזה. לא מבינים, הוא רואה, עכשיו כולם נועצים בו עיניים, מה הולך פה? בא לחכם בן ציון, אומר לו, כבוד הרב, יש לי הרבה בושות. הוא אומר, אני מסתובב פה עם הבילי הזה. כולם פה נותנים לי מבטים, זורקים מילים. אומר לו, אז תן אותו, יש לך מילה, מי לתת אותו? הוא אומר, כן, הבן שלי גר ברמבי. טוב, תן אותו לשם. נתן את בילי לבן שלו שעדיין היה גר ברמלה. כמה קילומטר יש מרמלה עד ירושלים? לפחות שישים. שישים יש? שישים קילומטר. אחרי כמה ימים דונה שלי באה הביתה, עולה במדרגות, קומה שנייה. מי יושב ליד הדלת? בילי. בילי חזר ושם לבד מצאתה דרך מרמלה עד שכונת הבוחרים מצאתה בניין עלה קומה שנייה יושב לידו ליד הדלת שומעים? נשבעה לי דודה שלי שתחיה נשבעה לי היא אישה צדקת היא לא מוציאה שקר מהפה חמישה ימים בשנה היא מביאה לבילי אוכל, הוא מסרב לגעת בו. איזה חמישה ימים? חמשת ימי הצום. כל שאר הימים בשנה, מבלע בלי סוף. רק כשאמרת צלחת, מסתער עליה. חמישה ימים של צומות, הוא לא נוגע באוכל. כל שנה, כל צום אני בודק את קבוע, לא נוגע באוכל. מעשה ברב שואב זאצל, גדול עולם, האחים מורדחי מנחם ושימון שואב, שני גדולי עולם במונסי. גר מול הבית קברות במונסי. במונסי יש בית קברות משנת 1700 ומשהו, של היאנקים. היה מלחמת אזרחית מארצות הברית. הצפון נגד הדרום. אתם יודעים את ההפקת שריפה והקובעים המצחיקים האלה והסוסים. אז מתו שם כל מיני חיילים. שם היה אז אינדיאנים אז. היה עוד עדיין אינדיאנים שם. עשו שם בית קברות היסטורי. יש שם קברים כמעט שלוש מאות שנה. שם בבית קברות הזה. עם שלט. בית קברות היסטורי של לפני אז שם. יום אחד יוצא הרב, מורדחי, מנחם, שואב, זצאל, מהבית, בדרך אל הישיבה, כל יום הוא היה הולך לישיבה ברגל שם, הוא רואה חתול, יושב לו ליד הבית. איפה שעכשיו הוא הולך, החתול צמוד לו לרגל. הולך לישיבה, החתול הולך אחריו, מחכה בדלת. כל מקום שהוא הולך, הוא יוצא, הולך ימינה, הולך שמאלה, החתול, כל מה, הולך לבית כנסת, החתול בא איתו. שבת, החתול אחריו. שעבור הימים. אני אומר, מה זה, רבונו שרון, החתול הזה נדבק בי. בסוף הוא הבין. הוא בא לישיבה, החתול התיישב ליד הדלת, והוא אמר לחתול, אני יודע מה אתה רוצה ממני, הבנתי. אני אעשה את זה למענך, אבל עזוב אותי אחרי זה. לא נעים כל מקום, אני הולך את הצמוד לי ככה לרגל. מגדול עולם. נכנס לישיבה הרבותה, אתם רואים את החתול הזה בחוץ? זה כנראה גלגול של מישהו שצריך עזרה. נגיד כמה משניות לעילוי נשמתו, נאמר עליו קדיש, ונחזור ללימוד. כולם התחילו להגיד כמה משניות, קם איזה אחד, רבי חנניה בן הקשייה, אמרו קדיש, הסתכלו עליו כולם, כל מון ציידים מהסיפור הזה, זה עשה רעש בכל העיר. לפני עשרים ומשהו שנה זה היה. החתול הסתובב, התחיל לחצות את הכביש, בא המכוני, הרג אותו במקום. שנייה אחרי שהסתיים הקדיש. דבר מזעזע. כל העיר רעשה וגעשה. גדול עולם. בא לו מישהו, תציל אותי. מעשה דומה היה, אם אתם זוכרים, לפני הרבה שנים היה דרשן חוצב הרים, קראו לו הרב ניסי מיאגן, זה צהל, זה הכי תנגיר אותו אישית, הוא עבר הרבה לניו יורק, נפטר בייסורים. פעם אחת הוא היה בניו יורק, אמרו לו כבוד הרב, יש משפחה פה בנוג'רזי של הורים ישראלים, נהרג להם בן בתאונה. כבוד הרב מוכן לבוא לדבר שם בעברי התחזקות, יש הרבה חילונים שם. אמר בטח. מאה חילונים. אני הולך. הגיע לבית. מלא חילונים יושבים שם בשיבה. נכנס, התחיל לדבר דברי תורה. פתאום שומעים גירודים על הדלת. ככה, גירודים על הדלת. פתחו את הדלת. כלב שחור ענק, ענק, מפחיד, פחד מווה. כולם צעקו, סגור את הדלת. הכלב נכנס כבר. נס לסלון, כולם צעקות וזה. כן, הוא הלך ליד ליד ככה, בא איכשהו שהיה קורסה שהילד היה יושב עליה, רואה טלוויזיה, יושב ככה על הקורסה ולא זז. שאל אותם, הרב ניסי מהגם זאצל, תגידו, הבן שלכם הייתה לו איזו חברה גויה? אמרו לו, כן, רק עם גויות הלך. ‫השתדל כאמריקאי גויה. ‫שלחו אותו לבית ספר של גוית. ‫אומר לו, זה הבן שלכם. ‫למי היה אומץ להגיד ‫חוץ ממנו כזה דבר? ‫אמר להם, זה הבן שלכם. ‫זה התיקון שלו. ‫אני פעם קיבלתי טלפון ברגע האחרון, ‫יש זוג בעלי תשובה, ‫נפטר אבא של האישה. יש 150 חילונים בפרלון, נוג'רזי. 20 דקות ממונסי. אתה יכול לבוא? כולם חילונים פה. אני בדרך. באתי לשם, ים של חילונים. כולם התיישבו ככה, הווילה גדולה, כל הבית מפוצץ אנשים. התחלתי לדבר מה זה יהודי, מה זה גוהים, אני מספר עכשיו מה ההבדלים בין יהודי לגוי, איך הגויים מוסרים נפש על השטויות שלהם. אין שם כלום, מלא טעויות, ותורתנו תורת אמת, מעמד הר סיני. תדבר עליהם ברמה שלהם. יושב שם איזה ישראלי אחד עם שיער ככה, אסוף עם קוקו, ג'קט אור ומשקפיים כאלה, אני לא אשכח את הפרצוף שלו. אני יושב פה והוא בערך השלישי משמאל. יושבים כולם בצורת חכם גדולה כזאת. כל רגע אומר לי, תחליף נושא. תחליף נושא. עכשיו אני אומר, מי זה החצוף הזה יגיד לי על מה לדבר? אני דווקא אדבר על זה. אני עכשיו לא מבין מה הוא אומר לי. תחליף נושא. אני מבשיך. עמד על שנאה, מיליונים שמעו נעה. צעקו נעשה ונשמע. שמונים אלף דתות וקטות של בלוף, של שקר, מוחמד זה עד אחד אין להם הסיפור שלהם על כל מלא טעויות ואצלנו אף פעם לא תמצאו טעות ואנחנו עושים טובה והם מוכנים למות עבור הדף שלהם הספר שלהם זה הכל בלוף אמרתי לך תחליף נושא איך אומרים סיימתי את מה שיש לי לומר איך שסיימתי זה שבידו, זה בריון כזה קם. הוריד את הכיפה. מכירים את הכיפות האלה שעפות ברוח ששמים בה? הוריד את הכיפה, שם אותה על הכיסא. אני הולך. עוד עשר דקות אני אשאר פה. אני חייב להתגייר. דרוזי. דרוזי, גזם ישראלים, היה בצבא. חי פה באיזה כפר של דרוזים. חי באמריקה בינתיים. זה עם הקוקו, חבר שלו, באו ביחד. למה אומר לי מתחילת הדרשה תחליף נושא? מאיפה אני אמור לדעת שבשיבה יושב שם גוי? עברית, ישראלית, לכל דבר. כל הזמן הוא היה אומר לי תחליף נושא כדי לא לפגוע בדרוזי הזה. אבל תשמעו מה קרה. איך שהדרוזי קם ואמר, אני עוד עשר דקות אתגייר, אני חייב ללכת, ‫כבר היינו איסורי מצפון. ‫אומר לו, זה עם הקוקו, ‫אז תהיה גבר ותשאר עד הסוף ‫ותתגייר. ‫אומר לו, אני לא יכול, ‫יארגו אותי בכפר, אבא שלי וזה. ‫ואז הדרוזי הכניס לו ‫מנה אחת הפיים. ‫אומר לו, תגיד לרב איפה ‫אתה הולך אחרי הדרשה, תגיד לו. ‫150 איש. הם התחילו להתווכח ביניהם. תגיד לו, תתביישו לכם. יש לכם כזאת דת ואתם צפצפים על הקדוש ברוך הוא ככה? יצא. אני חושב, הדקה שהוא דיבר היה יותר מהשעתיים שאני דיברתי, מבחינת ההשפעה שהיה להם. אני לפעמים, כשאני רוצה לחזק חילונים שמתווכחים איתי, אני שולח להם איזה צרור של 20-30 אימיילים של גויים, שכתבו לי אימילים, והם כותבים איך הם מוכנים למות, העיקר לא למות גוי. למסור הכל, לבטר על האישה, על הילדים, על הבית, על העסק. אני אבוא, תעזור לי להתגייר. הכל אמת, אני הבנתי שהכל אמת. אני אומר לו, תראה, זה גוי מוכן לבטר על הבית, על כל כך הרבה בשביל לבוא, אולי נתייחס אליו. ואתה מתחננים אליך כבר שנה, עושה טובה. אז לפעמים זה באמת משפיע. ‫פתאום נכנס לאדם בושה, אומר, ‫תראה, הגויים מתחננים להתגייר ‫ואני ככה עושה טובה. ‫רבותיי, החכם בן ציון זצה ‫לאמר משפט שהרבה לא שמים אליו לב, ‫אבל בואו רגע נלבן אותו. ‫הוא אמר, אתם יודעים מה ההבדל ‫בין אדם שהוא מצליח בחיים ‫לבין אדם שנכשל בחיים? זה העיון על החיים, כמו שהרמחא דומה, העיון, מעיינים על כל דבר בחיים. למה זה ככה ולמה זה קרה? ולמה השם מראה לי את זה? ומה אני יכול ללמוד מזה? ברגע שאתה מעיין על כל פרט בחיים, קודם כל אתה גורמד המון מטעויות של אחרים. כי הרבה פעמים אנשים עושים טעויות ומשלמים אם זה ביוקר, משלמים אם אתה שם לב, ‫אז זה מונע ממך לעשות ‫את אותן טעויות ‫וללמוד בדרך הקשה. ‫כמו שאומרים פה בצבא, ‫מה שלא בדרך הראש? ‫-בדרך הרגליים. ‫יפה מאוד, בדרך הרגליים. ‫לא תלמד בדרך הקצרה, ‫נלמד אותך בדרך הקשה. ‫כמו שאני, כשהייתי בצבא, ‫הייתי בבעד ארבע, בתירונות. ‫אז המפקד צעק לי, ‫מזרחי, אתה רואה את ההר הזה שם, את הגבעה, יש שם עץ. 60 שניות, רוץ ותחזור, ותביא לי עלים, להוכיח שהגעת לעץ. ואני, כמה ימים בצבא, אני הראש שלי עדיין בתל אביב, חוף הים, ככה בקושי עושה את עצמי ככה, כאילו אני רץ. חשבתי שנפלתי על פרייר. חזרתי אחרי דקה וחצי, במקום דקה. הוא אומר לי, מזרחי, 90 שניות. תשעים שניות, אתה מרציני. יש דברים שלא יוצאים לך מהראש. אחרי הרבה שנים, אומר לי טוב מזרחי, אתה מתחכם, אה? מה שלא למדת עכשיו בדקה, אתה תלמד עד אור הבוקר. תביאו לו את המכשיר קשר הזה שוקלטון. שמו לי על הגב עם אנטנה כזאת נוגעת בשמיים, ראשו מונח בשמיים. כל הלילה רצתי. ‫הדור הבוקר, יאללה, שיר הזה. ‫לבוחרת, כשהוא אמר לי 60 שניות, ‫ואחרי 30 שניות כבר הייתי עומד לידו. ‫מזרחי למד, ראיתם? ‫תלמדו אתם ממנו ‫לא לחזור על אותה טעות. ‫הבנתם, רבותיי? ‫כשאתה רואה אנשים שלמים ביוקר ‫בחיים על המעשים שלהם, ‫למה לא תלמד מהם? למה תחזור על אותם טעויות כדי שגם אתה תעבור את מה שהם עוברים? חכם עיניו בראשו. תראה מה קרה לה הוא, תראה מה קרה לה היא. בואו נתעורר לפני שגם לי זה יקרה. הבנתם? עד כאן יש שאלות על מה שדיברתי או לא? אין שאלות, יש? הנה, שאלה אחת, כן. הרבנים שאומרים לך אתה בסדר, הסיכוי שיחזירו בן אדם בתשובה הוא אחד למיליון. הם רק ייתנו לו להרגיש טוב עם העבירות שלו ולהישאר איכשהו, לכבד קצת את הדת במקרה הטוב, להפסיק עם הגויאב, עם הקעקועים, ועם הדיסקוטקים, בחוף הים, בשבת, והעבירות באינטרנט, אין סיכוי שהם יוציאו אותו משם, במיוחד אם זה כופר. היחידים שיכולים להציל אותו, זה האנשים שיכולים לבצע בו ניתוח לב פתוח. הבנת? אז אפשר להוציא אותו מהתומה שהוא נמצא בו. בלי זה, אין שום סיכוי. אבל אני אגיד לך יתרה מזאת. מי יודע יותר טוב איך מקרבים אנשים? בני אדם או הקב' ברוך? ‫אז אנחנו יודע יותר טוב, נכון? ‫ואיך השם אמר לקרב אנשים? ‫איך השם אמר לקרב? ‫תקרא בתורה, ‫אני אראה לך מאה פסוקים. ‫איומים, ‫הזהרות, ‫אפחדות, ‫מכות קשות, ‫עד כדי איבדון נצחי. ‫ומי לנו גדול מראשי ‫מבחינת אלה שפירשו את התורה? ‫ראשי הוא גדול המפרשים, נכון? מה הרשיע הראשון בפרשת אחרי מות? וידבר השם אל בני ישראל אחרי מות... וידבר השם אל משה אחרי מות בני הארון למות, נכון. יפה, חכו סבלנות, התחלתי כבר. שאלתי אתכם מה הרשיע שתקתם. עכשיו אני אומר לכם. נזכרתם, בסדר. רעשי מביא שני סוגי רופאים. רופא תפקידו להציל חולה ממוות, נכון? רב תפקידו להציל נשמה ממוות. זה ברור, זה רופא של הגוף, זה רופא של הנפש. אוקיי. אומר רעשי שני סוגי רופאים. אחד אומר לחולה, אל תלך למקום מתח אב, קר, שלא תחלה. והשני אומר לו, אל תלך למקום כזה שלא תחלה ותמוד כמו הרובן. אותו אחד שעשה את זה, ובגלל זה הוא מת. מי מבין הרופאים הוא רופא טוב, שזרזו יותר? השני, שהפחיד אותו. אין דבר יותר יעיל בחיים לגרום לשינוי יותר מפחד. לא רק בדת, בכל דבר. מהרגע ששמו בו מצלמות בכל הארץ, כולם נוסעים לאט. אין ברירה. לא היה מצלמות, כולם פה קראו את הכביש. אני יודע, גדלתי פה, אני יודע מה היה פה. היום כולם רועדים. כל בן אדם שנכנס לאוטו, שם על הקרס הענקית שלו את החגורה. לא נוח. אלף שקל. כל אחד שיש לו עכשיו עניינים, ביזניס, טלפונים חשובים, לא נוגע בטלפון. רועד. למה כל שנייה, שוטר פה, שוטר שם, מצלמות. פחד מוות, שלושת אלפים שקל. הפחד משנה את האדם בעל כורחו. אהבה, לפעמים משנה, לפעמים לא משנה. הקב' ברוך הוא גילה את דעתו, לאהבה ולהיראה את ה' ויערה את המלוכך. לכן, זה לא משנה מה אני אומר וזה לא משנה מה האחרים אומרים, זה הכל בלבולי מוח. משנה מה כתוב. מה שכתוב במקרה הזה הוא לצידי מאה אחוז, כלום לא לצידם. הם סתם מבלבלים את המוח. וגם, הרי היה בשטח, אחי, אותם אלה שהם משבחים והם מספרים לך כמה אתה נפלא וזה, ואף פעם לא יגידו לך להפסיק חלל שבל ולהפסיק עם הבחורות. כמה באמת הם זוכים להפסיק בתשובה? אני הרי עבדתי עם עשרות מהם. הם בעצמם עודים לי כלום. אחד מגדולי הדרשנים פה אמר לי בסמינר באמריקה, כל כך הרבה עבודה קשה וכמעט ואף אחד לא חוזר בתשובה. מיד ניצלתי את הרגע, אמרתי לו, אתה יודע למה? כי השיטת עבודה שלכם היא לא נכונה. הוא אומר לי, מה פירוש? אני אומר לו, אתם צדיקים, מוסרים נפש, מלמדים תורה, הכל טוב ויפה. נכון? אבל, מה זה שעון שבת? נשארים פה עד עשר וחצי בלילה בשבת, יפה. בקיצור, שומע, אמרתי לו לבן אדם, השיטה לא נכונה. אומר לי מה? אני אומר לו חייבים לזעזע את הציבור. אתה זוכר איך פתחתי את דבריי פה היום? דרשה שהציבור לא מזדעזע, אינה דרשה. רגע, רגע, אז תשמע מה הוא אמר לי. כן, אבל לא נותנים, קשה, פוחדים להפחיד אותם, הם יברחו, כל הדברים העידועים. משכח העניין. כעבור חודשיים שלוש, שוב הייתי עם הדרשן הזה, אבל הפעם לא בניו יורק, אלא הפעם בלוס אנג'לס. סמינר בשבת. סמינר בשבת. אומר, יש את הבח שלו ואי הור סמינר בשבת זה יותר הור ממה שהיה ירווחנו מזה אתם רואים בכל דבר רע יש דבר טוב סוף סוף אני רואה אתכם עכשיו וואו וואו מה הגזימו כאן כמה פעמים טוב בקיצור תשמע, תשמע, תראה, אם אתה לא רואה שזה יד השם, אז אין לי יותר מה לענות. אין לי, אין לי. אבל דוגמה כזאת לא הייתה ולא תהיה גם כנראה. נס כזה. תשמע טוב. אני והוא בסמינר בלוס אנג'לס. יום שבת, סעודה שלישית, אנחנו יושבים בשולחן אוכלים. אני אומר לו, רבנו, אני יכול לתת לך עצה? כן. שנינו עכשיו הולכים לתת דרשה על שבת. אני באנגלית ואתה בעברית. יהיה לך פה איזה שלוש מאות איש. כמעט כולם חולה לשבת. תיתן את הדרשה הרגילה שאתה נותן על שבת, אין שום בעיה. רק שני דברים תוסיף לדרשה שלך. כדי שהיא תהיה יעילה. הוא אומר לי, מה? אני אומר לו, תגיד פה לכולם, תגיד פה לכולם שהעונש בתורה, קודם כל שמחלל שבת בתורה כתוב, הרי הוא כגוי לכל דבר. הוא נחשב כמו גוי בעיני ה' הוא קראת את עצמו מעם ישראל. ושהעונש בתורה יותר גרוע מהעונש של בן אדם שרצח. עונש יותר חמור. לכן כולם פה צריכים להבין כמה זה חמור לחלל שבת. מסתכל על הדרשן הזה, שהיה אז מספר אחד מבחינת פרסום פה בארץ, מעל לאולמות, לטלוויזיה כל הזמן. יצרו לו עיניים מרוב תדהמה. אמר לי, מה? איך אני יכול להגיד כזה דבר? בארץ, בארץ לא מרשים לנו אפילו להגיד את המילה הונש. במקום שאני עובד איתם, לא מסכים שאני אגיד את המילה הונש. וכלווה חומר לא לתאר את ההונש, כן? איך אני אגיד כזה דבר? אמרתי לו א', אתה לא בארץ, אתה בלוס אנג'לס. ב', זה שבת, אין מצלמות. וג', אם מישהו יתלונן, תאשים אותי, אני לוקח אחריות. תנסה, תראה, אמרת לי לפני חודשיים בניו יורק, כל כך הרבה אתה עורק את עצמך, כל כך הרבה אנשים מקשיבים לך, אתה אמרת כמעט אף אחד לא חוזר בתשובה. אתה אמרת. אז אני רוצה לעזור לך שהרבה כן יחזרו בתשובה. תנסה, תראה. חושב, חושב, חושב. לא עניין לו מני, תאמין לי, רק בגלל זה הוא הסכים. לא שכנעתי אותו, פשוט לא עניין לו מני. הוא אומר בסדר, אני אנסה, אני אגיד. הלך לדרכו, אני הלכתי לדרכי, הנה נפגשנו שוב במלאב המלכה, סעודה רביעית. יושבים בשולחן, עכשיו זה כבר מוצאי שבת, ובסמינר יושבים מעל 500 איש בלוס אנג'לס, במלון, ועכשיו נותנים את המיקרופון מבן אדם לבן אדם לבן אדם, כל אלה שרוצים להגיד, הסמינר התחיל יום חמישי בצהריים, כבר השפיע מאוד על הרבה מהאנשים שם. אז כל אחד אומר, איזה סמינר, איזה רבנית, איזה רב, איזה דרשות, איזה טוב, איזה אוכל, היה שם איזה קבלן שבונה וילות, עד היום הוא גר שם בלוס אנג'לס, בוואלי. הוא כבר היה בעל תשובה שנתיים, שומר שבת. ואשתו מגונדרת, גברת מגונדרת, מאה אלף דולר תכשיטים עליה, בגדים של כל מיני מפורסמים. אומר, אשתי גם כן רוצה להגיד משהו, היא האחרונה שדיברה. כולם דיברו? היא האחרונה שדיברה, כבר הייתה לך שעת לילה מאוחרת. נתנו לה את המיקרופון, והיא אמרה ככה, היא אמרה בעלי שומר שבת שנתיים אבא שלי דתי כל החיים שלו עוד ממרוקו בעלי ואני היינו בכל הדרשות והסמינרים הכל ביחד הוא חזר בתשובה ושומר שבת ואני שבת זה יום כיף בשבילי. אני לוקחת את האוטו עם חברות, נוסעת מהבוקר עדיין, אני אשאירה לו אוכל, הוא שומר שבת, ואני כל השבת עם האוטו עם החברות. ובמשך שנתיים בעלי מתכנן אליי כל שבוע, שבת, שבת, שבת. ואבא שלי מארץ, ביתי שבת, ביתי שבת, ביתי שבת. זאת אומרת, הוא מימין, הוא משמאל, ואני אפילו לא שקלתי להתחיל לשמור שבת. אף על פי שכל מה שבעלי ראה, גם אני ראיתי. כל הדרשות, הכל הדרשני, הכל אותו דבר, גם אני ראיתי. אבל שני דברים שהדרשן אמר עכשיו בדרשה, כל כך זהיזהו אותי, שאני מיד מקבלת על עצמי שמירת שבת. שני הדברים שאמרתי לו, ניאמרה בדיוק ברמקול. הוא יושב לידי בשולחן, העיניים שלו התהפכו ככה, הוא היה בהלם. הוא תפס את הראש ככה, אומר לי, יו, איזה שיעת נשמה יש לך. ככה המילים שלו. אמרתי לו, מה זה קשור אליי בכלל? אני רק אמרת לך מה להגיד להם, זה כתוב בתורה, מה אני, אני כתבתי את התורה? תראה את ההבדל. שני משפטים שמזעזעים את הבן אדם בדרשה של שעה וחצי, השפיעו עליה יותר מכל השעה וחצי שדיברת דברים יפים. רק את שני הדברים האלה הזכירה, וזה מה שהחזיר אותה בתשובה, וחודש אחרי הזמינו אותי לדרשה אצלה בבית, של הוילה הענקית בלוס אנג'לס, עם מגרש טניס, הוציאו את הרשת, 50 מכוניות חונות על המגרש טניס, ועוד כל הרחוב, מרחק של זה, 200 מטר מכוניות, 250 איש, קייטרים ממסעדה גלת קשר, עובדי משרד החוץ, שגריר, כל מיני אנשים. מי לא הביאו? הבית שלנו הפך למרכז של תורה. כל דרשן שהיה מגיע אז ללוס אנג'לס, ברשה אצלם בבית. זה יום גודל כמעט של החדר הענק הזה. תראה איך איזה בילה. נהפך למקום של תורה. והרבה עד היום חוזרים שם בתשובה. מאות לעניות דעתי כבר נהיו שומרי שבת בבית של האישה הזאת. וכל זה ממה? מלהגיד לבן אדם מה כתוב מהסרט הדיברות. עכשיו אני שואל אותך. נחזור למה ששאלתי אותך. הקדוש ברוך הוא ‫יודע לקרב יהודים יותר טוב מאיתנו ‫או אנחנו יודעים יותר טוב ממנו? ‫הוא יודע יותר טוב, נכון? ‫עכשיו, אם השם כותב תורה, ‫ובתורה חצי ממנה זעזערות ‫ואפחדות ואיומים, ‫חצי מהתורה זה ככה, ‫אתה יודע, ישמר לך, ישמר לך, ‫היניכם הרואות לאת אשר עשה השם ‫לאלה שהלכו אחרי בעל פאור, ‫ולעומת זאת, ואתם הדבקים ‫באשם אלוקיכם, חיים כולכם היום, ‫ואלה שלא נעלמו מן העולם, ‫והרשאים מתו בציאת מצרים 80 אחוז, ‫התורה מלאה באפחדות, ‫איומים וטרגדיות. ‫חטא העגל, 24 אלף ארוגים. ‫70 שנה מלחמות פה ‫עם הישמאלים, תשמעי אדם, ‫עוד לא הגענו ל-24 אלף ‫ואי רצון שלעולם לא נגיע. ‫אבל זה 70 שנה של קרבות, ומלחמת קיום יום יומית, עשרים וארבע אלף ארוגים. אבון, העגל, חטא המרגלים, חטא אחד, ארבע עשרה אלף שבע מאות ארוגים. חטא אחד, עשרים וארבע אלף ארוגים. חטא אחד, שלושת אלפים ארוגים. כל בעיה, אלפי ארוגים. כל זה בתורה, וראו את זה בעיניים שלהם. למה? למה צריך להיות כזה קשורה? למה יש כזה דבר? מוות. למה צריכים לראות גופות פה מתות פה על הרצפה? ילדים רואים אנשים מתו. למה צריך לבלוע את כורח ועדתו? 24,000 איש מתו בגלל כורח. ועוד אחר כך באו להרביץ למשה ולאהרון. בגללכם זה קרה, כל זה. ואחר כך... בגלל זה זה הגיע ל-24,000 איש. בגלל שלא רק שלא למדו מוסר שהשם בלה אותם, עוד היה להם תלונות. ומה השם עשה? לא קירב אותם ונישק אותם ואמר להם אתם צדיקים. השמיד אותם ליד כולם. ומה כל התהילים מלא? מסניך, השם אסנה, תשמי את הרשאים, אל תיתן להם תחומה. כל התורה מלאה בזה. אבל אני לא יודע, בדור הזה אנשים יש להם אולי תורה אחרת. ‫הם אולי מושפעים מהאוניברסיטה, ‫מהשמאלנים, מהגויים, ‫לא יודע, מהנוצרים, ‫אני לא יודע ממי. ‫לא מהנוצרים, ‫כי אצל הנוצרים מדברים על ההונשים. ‫גם אצל הערבים מדברים על ההונשים. ‫רק פה רוצים לעקור ‫ולסלף את כל התורה. ומי שעושה את זה אין לך פשע יותר גדול מזה, בגלל שאנחנו צוחקים על הרפורמים, אבל אנחנו הרבה יותר גרועים מהם. אם בא רב תלמיד חכם שיודע גמרא, יודע הלכה, יודע מוסר, ומכבי את זה מהציבור בגלל שהוא רוצה פופולריות, או שיש לו דמיונות שעל ידי שהוא יכבים מהם את ההונשים הם באמת יהיו צדיקים, אז הוא בעצם רפורמי בתחפושת. ‫בגלל שהרפורמי, ‫הוא מסכן גדל באמריקה, ‫החיללו אותו שפנים, ‫בחיים הוא לא... זה גמרה ביד. ‫אז מה שהוא למד זה מהאוניברסיטה, ‫אז לכן הוא מדבר את השטויות האלה. ‫אבל אחד שגדל בישיבה, תלמיד חכם, ‫צדיק, ירשמיים, ‫לבוא ולהגיד בדרשות שטויות כאלה? ‫מה זה זה? ‫הבנת? אז עכשיו מה שאני אומר ‫הוא ככה, שים לב. ‫האם הקדוש ברחוי יעשה פעולה ‫שהיא תעזור לרובן ותציל את חייו? ובאותו שנייה היא תהרוג את שמעון יש היגיון בזה שהקדוש ברוך הוא עושה משהו שהוא טוב למען עם ישראל הוא טוב לכולם או שלחלק הוא טוב ולחלק השני הוא מוות אם השם רוצה לתת משהו טוב נותן טוב לכולם אם משהו רע כולם נאנשים הייתכם שהקדוש ברוך הוא יכתוב בתורה דברים מזעזעים עזרות ואפחדות ביודעין שבאחד מן הימים בעולם זה ירחיק יהודים ממנו יעלה על הדעת כזאת שטוט לחשוב מה אתה אומר? הרי הרי אותי זה זעיזה והחזיר בתשובה הפחד. אולי גם אותך, אולי גם אותו ועוד אלפים שאני מכיר. אז בזכות הפחד המון המון חזור בתשובה. עכשיו יש טענה שהפחד מרחיק חלק. אז היתכן שהקב' ברוך הוא יעשה בפעולה אחת טוב ורע? יציל חלק מבניו ואת החלק השני הרחיק? ייתכן כזו שטות לחשוב? ‫עד רבה, אתה רק חיזקת את דבריי. ‫נעשה אדם בצלמנו. ‫משה אמר לו, למה אתה אומר נעשה? ‫תגיד, נעשה. ‫הקבש הבחור אמר לו, ‫רוצה לטעות, יבוא ויטעה. ‫מי שמחפש לעשות עבירות, ‫הוא כבר נמצא תירוצים. ‫היום גם אפשר לערוץ, אבל גם לילה. ‫בוא נשיב עוד... ‫מישהו שומע את זה, אומי, ‫לא, אתה בעולם הזה הוא ככה, ‫לא אתה בעולם הזה. אתה בעולם הזה... תשמע טוב תשמע אני בעצמי אמרתי את זה ואני אומר את זה לאורך כל הדרך רק לדבר על פחד ואונשים וודאי שזה לא יעבוד כתוב בתורה לאהבה או להירה אני חושב מניסיון של עשרים וארבע שנים שהמינון המינון הנכון הוא 80% לדבר חיובי על היופי שבה יהדות, על השבר, על היושר, על הילדים, על הטעם המשפחתי, על שלום בית, על כמה השם עוזר לנו ומציל אותנו וכמה ניסים קוראים וכמה גמרה עמוקה ואיזה חוכמה יש ואיך אנחנו ישפענו, הכל, אני עושה את זה, אתה מכיר, אני עושה את זה בלי סוף. אבל חייבים להצמיד לזה גם תו עזרה. רבותיי, העולם זה לא הפקרות. יש מחיר למי שמורד דעשם ומתעלם מנו. אפילו אתה לא נכנס לפרטים. מספיק שאתה אומר את המשפט הזה, רבותיי, יש מחיר לשלם למי שהתעלם מהתורה, כל מי שיש בו קצת אמת, מתעורר לברר. אפילו אנשים שחירי חוקים. הכי רחוקים, אם אתה בא לרופא פעם ראשונה ואתה מאשן שלושים שנה והמצב של הרעות הוא חמור מאוד ושירול והרופא יורד עליך כרתג אומר אותך אם הוא רופא טוב כמו שרשי אמר יש רופאים שהם לא טובים, אומר ככה כמול ולך סגן המצוות אבל רופא טוב, מה הוא אומר לך? בוא, בוא, חביבי, בוא. שמת שיקוף רעות על המסך, מדליקת מנורת פלורסן, אתה רואה את כל השחור הזה? זלזפת בתוך הרעות שלך. שלושה חודשים אתה מת. אתה לא מתבייש, יש לך ילדים בבית, אישה, ככה אתה רוצה להשאיר אותם יתומים? ההוא מקבל אלה. רגע, אל תגזים, אתה קיצוני. קיצוני, אבל אכפת לי מחייך. תתעורר מהר. השני אמר, אתה יודע שזה לא בריא להשם, לא כדאי, תשתדל. כן, אתה דוקטור, תצודק, תצודק. איך שיצא, הוא אפילו לא זוכר שהיה אצל הדוקטור. הבנת? מציאות, אין מה לעשות רבותיי, הפחד הוא המעורר הגדול ביותר לעבודת השם. אני לא שומע. בדיוק. נכון, נכון, נכון. אני אמרתי, אני רק הנקודה שלי הייתה שלעולם לא ייתכן שהקדוש ברוך הוא יעשה פעולה של חלק מהיהודים היא תרועיל ולחלק השני היא תזיק. אין מציאות כזאת. זה אצלנו לפעמים קורה, כי אנחנו בני אדם. אבל לא ייתכן שהקב' הוא יגזור על אחד טוב ועל השני רע בלי שום סיבה. הוא יכתוב בדברים בתורה שלו דבר של חלק מהיהודים זה יעזור להתחזק, ולחלק השני זה יגרום נזק רוחני. איך ייתכן כזה דבר? מאלה אנחנו יודעים שיש כלל ביהדות, הבא להתאר מסעים בידו, ומי שבא להתאמה, אז פותחים לו, לא עלינו. וגם כתוב, מגלגלים זכות לידי זכאי, מגלגלים חובה לידי חייו. כל הדברים האלה. ויודעים ששכר מצווה מצווה, שכר עבירה עבירה. כל המשפטים האלה הם כולם יחידה אחת. ונכון שיש אנשים שאין להם את הזכות לשמוע את האמת, ‫או לקבל את הדיסק הנכון ‫או את הספר הנכון, זה נכון. ‫ויש אנשים שחשבו חום מונע מהם ‫בכוונה כי אין להם זכות, ‫זה גם נכון. ‫אבל אין מציאות שיהודי ‫יפתח תורה ויקרא, ‫ובגלל זה הוא יתרחק מהשם. ‫אין כזה דבר. ‫כי הקב' כבר ידע את כל החישובים ‫של כל הדורות וכל האנשים שבעולם, ‫ואם היה אחד כזה שהתורה תזיק לו, היא לעולם לא הייתה נכתבת בפומבי. דברים שהקראש ברוך הוא לא רצה שכל אדם ידע, שם בזוהר, בסוד. בזוהר כתוב מי שהולך ארבע צעדים בלי נטילת ידיים חייב מיטה. מי ששפך זרע לבטלה פעם אחת אין לו חלק לעולם הבא. ואי אפשר לעשות על זה תשובה. דברים חמורים מאוד כתובים בזוהר. זה לא, זה אסור בכלל להגיד את זה. אני עכשיו אמחוק את זה מהווידאו. אחרי הדרשה. למה? זה ייאש הרבה אנשים. אתה רואה שזה לא כתוב בתורה? גם על השטיש כתוב דברים חמורים מאוד. עזוב, ארבע צעדים בלי נטילת ידיים חייב ניטה. אתה רואה שזה לא כתוב באף מקום, רק במקומות של יחידי סגולה. לך, אדון רמבן, ממך אני מצפה לא ללכת ארבע צעדים בלי נטילת ידיים. אבל האיציק הזה מישנקין, שילך גם ארבע מאות צעדים בלי נטילת ידיים. העיקר שיעשו נטילת ידיים, אתה מבין? איציק מישנקין לא יקבל מיטה על זה שהוא הלך בלי נטילת ידיים. מובן. יש כמו בספורט, יש ליגות. יש את הליגה הראשונה, הליגה השנייה, הליגה השלישית. אם אתה בליגה השלישית, לא דנים אותך כמו שאתה בליגה הראשונה, זה לא אותו דבר. מבינים איפה באת? עוד שאלות יש? כן. ‫שאלה טובה שאלת. ‫חזל כבר דאגו ממה שאתה אמרת, ‫והם ידעו שהם יהיו רבנים גדולים ‫שהתנו דרשות והתנבאו על בית משיח ‫והתנו תאריכים, וזה לא יקרה, ‫זה יגרום לנזק עצום בקרר עם ישראל. ‫רגע, רגע, רגע. ‫ולכן חכמים הטילו כללה. ‫אמרו, טיפח רוחם של מחשבי הקיצים. ‫מי שמחשב את הקץ אומר, ‫בתאריך כך וכך יהיה הקץ, טיפח רוחו, חס וחלילה, שפיצה על השלם מהגוף. זו רשון קשה. מתי היום תגיד למישהו, לך להזזל, גמרת אצלו. כבר לא ישמע דרשות שלך יותר. טיפח רוחם של מחשבי הקיצים, זה בערך אותו דבר. לך להזזל, כן? את מי הם קיללו? רבנים גדולים. הרבנים הכי גדולים בהיסטוריה חשבו את הקץ. תראה, ספרים בקבלה עושים חשבונות של עמיקווה, 5,760 ביצים, הסבא של אחידה, בשנת 5,760 יבוא הגואל, שזה 5,760 ביצים, שזה שיעור של 40 שעה, שזה עמיקווה, בשנה הזאת הקשבוכוי תאר את העולם. הכל חשבונות הגיוניים מאוד. אבל לבוא ולהתחייב על זה בספרים או בדרשה, פה הטעות. זה הצעת עצרה גם לרבנים גדולים, אתה רואה שזה קרה. אפילו הרמב״ם כותב טיפח רוחם שמחשבים, הוא בעצמו חישב את הקץ. ועוד אחרים. זאת אומרת, אף אחד לא התכחש לזה. אז עכשיו, שמע, טוב. כל דרשן, כולל אני הקטן וכולל הגדולים, צריך להיזהר מאוד, כשמדברים על הנבואות של הנביאים, להגיד, אנחנו לא יודעים מתי זה יהיה. ‫לפי הסימנים שיש בגמרא, ‫נראה שזה עומד להיות קרוב מאוד. ‫לא בטוח, אנחנו לא יודעים, ‫זה חשבונות שמיים, ‫אולי השם ישא את הקץ ‫שיחזור עוד יהודים בתשובה, ‫אנחנו לא יודעים. ‫אולי גם מה שקרה עכשיו, ‫עדיין זה עדיין אומר ‫שיהיה עוד 100 שנה, אנחנו לא יודעים. ‫מה שכן אנחנו יודעים, ‫שלפני 60 שנה, אף אחד מהסימנים שהגמרה נתנה שיהיה בעולם הסימנים האלה לפני בית משיח, אף אחד מהם לא היה בעולם. ועכשיו כל הסימנים כבר קרו. לכן, יש סיכוי גדול מאוד שאות אותו יהיה גוג ומגוג וכל הבלגן וכבר העולם ארוך לזה וכבר יש נשק להשמדה עמונית וכבר רואים שכל העולם קם עלינו, על ירושלים, רואים מה הולך פה. וזה הכל מתאים למה שכתוב בנברות. אבל עדיין להתחייב על תאריך אי אפשר. ולכן אף אחד לא יבוא בקלונות. ובאמת אתה צודק, היה פעם איזו דרשה שהיה בזמנו פופולרי מאוד, והוא היה כל הזמן נותן תאריכים, הנה השנה, תשע חודשים, והרבה באו אליי באותם זמנים, שהיה מאוד פופולרי ואהוד, ואמרו לי, הנה הוא הפתיח בתאריך כך וכך, ולא קרה כלום, ונהיה מזה נזק, והיינו צריכים לתקן את הנזקים שהוא עשה. בגלל שהוא התחייב על כל מיני תאריכים בדרשות ושם היה הרבה אנשים ושמעו את זה ולא לכולם יש שכיחה. יש כאלה ממש חיכו וספרו את הימים עד לאותם ימים ופתאום לא קרה כלום. ואין לאף אחד מאיתנו לא את היכולת לנבא את העתיד, לא לנבא תאריכים ולא רק זה, אין לנו אפילו אחוז הבנה בדברי הנביאים. מה שכתוב למשל בנביא זכריה, תקרא את זה אלף פעם, עם כל המפרשים אתה לא מבין אחוז ממה שיהיה. הרמב״ם בעצמו אומר כל אלה הדברים לא ידע אותם האדם איך יהיו עד שיהיו. זאת אומרת, הוא אומר לך במילים אחרות, אפילו אני, בתור אחד מגדולי הפרשנים והרבנים, לא יודע תמונה ברורה. ולא רק זה, אפילו יעקב אבינו שבא לגלות את הקץ, אני לא יודע בדיוק מה הוא עמד לומר להם, הקראש ברוך הוא התערב לו ובלבל אותו. מסתם ממנו. אתה רואה מפה, שהקראש ברוך הוא יש לו אינטרס שאף אחד לא ידע את הקץ ובדיוק איך יהיה ומתי יהיה. למה? למה? למה באמת כל כך מפריע לקבש ברוך הוא שנהידה את הקץ? מה? כי זה ייבטא לגמרי את הבחירה החופשית. זה סותר את כל תכלית הבריאה. זה סותר את כל תכלית הבריאה. רגע, אולי הקבש ברוך הוא יש לו עכשיו איזה טלפון להגיד לנו את התאריך, בכל זאת. בכל מקרה, אבל זה סותר את כל תכלית הבריאה. למה? כי אם אני עכשיו ידע, דוגמה, או אתה, או הוא, או היא, או כל אחד, ידע שיש לנו עכשיו עוד 60 שנה. ‫אין לחץ. ‫אני בן 20, לא אני, אתה. ואני עוד 60 שנה אני אהיה בן 80, מתאים לגיל 75, אני אתחיל לתת גז, לקח את כל המיליונים שגזלתי והרווחתי בשבתות, בחילולים וזה, אני אתרום את הכל לדיסקים, אז כבר לא יהיה דיסקים, בטח יהיה כל מיני דברים חדשים, ואני אחזיר יהודים בתשובה ואני אפיץ אלפי ספרים, אני אחלק אותם לכל החילונים, ואני אתפלל במסירות נפש, ואני לא אצא מבית המדרש וכל שעתיים מיקווה, ואז הוא יצטרך להיות במדרגה הכי גבוהה בעולם הבא, כי במעקום שבעלי תשובה עומדים. אבל בשביל מה לחיות עכשיו 70 שנה רשם? זאת אומרת, ברגע שאדם יודע את הקץ ומתי יהיה הקץ, מיד הוא נחלש. רואים מכאן שאחד הסיבות העיקריות שבן אדם שואף להיות צדיק, זה האקדח על הראש. החרב. אולי מחר זיהה ואני אעבוד. היום אחד כתב לי אימייל, עכשיו אין לי זמן לחפש את זה כי קיבלתי המון אימיילים היום, אבל היום הוא כתב לי אחד, אומר שמעתי את הדרשה שלך של ז'ום, או אתמול, אני לא זוכר למה הוא התכוון, אחת הדרשות האחרונות שנתתי בימים האחרונים, ונכנס בי פחד גדול מתקופת גוג ומגוג. מה אתה מייעץ לי לעשות מעכשיו כדי להינצל על בטוח? דעתי לו תגמרה, תורה, גמילות חסדים, תשובה, כל הדברים האלה. זאת אומרת, מה אתה רואה? פתאום נכנס בו מין דחף כזה לעשות תשובה ולתקן את הטעויות, כי הוא מבין שאולי מחר יהיה מאוחר. אף פעם פי שאני לא אמרתי את העריכים. אבל הוא הבין שזה יכול להיות קרוב מאוד. נראה לך, אגב, שתדעו, במקרה ואתם לא יודעים, אין רחוב במדינה שלא מקוון עליו טיל מאיראן ומלבנון ומסוריה. ‫אין רחוב פה במדינה, שאתה יודע, ‫אני מדבר עם אנשים, ‫ואנשים מודיעים, ‫ואנשים שהם עובדים במוסד ‫ומקשיבים לכל מיני שיחות ‫של איראנים וכאלה, ‫ואני אומר לך, ‫אין טיל מאלת ועד החרמון. ‫אין מקום אחד שלא מקוונים עליו ‫טילים ענקיים, סקדיים, ‫מסוריה ומאיראן, מלבנון, ‫ים בין החיזבאללה ומהחמאס, רקטות, טילים, טילים כימיים וטילים של סקדים ענקיים מאיראן, אין פה מקום שלא מקוון עליו טיל. זאת אומרת, אם האקדח מקוון עלינו, על איזה שלוש מאות איש מקוונים עליי את האקדח. ככה. כולם מבינים שכל יום שעובר ואני עדיין חי, זה לא נס, זה מיליונים של מיליונים של ניסים. לחיות במציאות כזאת שמקוונים עלינו מאה אלף טילים. מאה אלף טילים. רק בלבנון לבד יש עשרות אלפי טילים שהעבירו להם במשך השנים. אין להם איפה להחסן את זה. בסור יש מחסנים ענקיים של נשקים, של דברים נוראים ועיומים. ונשקים שחס וחלילה אם טיל אחד נופל פה, במקום הורג לי לפי, שחונק אותם. במקום, או גז חרדל, זה נופל עשרת אלפים איש, כל האור שלהם נמס. מה זה? איזה דברים נוראים. כבר ירו את זה במלחמת איראן-עיראק, 20-30 שנה. מלחמת איראן-עיראק, אחסדם חוסן ירה על האיראנים טילים. אני הייתי אז משק אבח בצבא, הייתי חייל. הראו לנו סרטים שלא הראו פה בטלוויזיות, ואז לא היה אינטרנט. סרטים שהיו סודיים, רק בצה למשקי אבח לימדו. אתה לא מאמין. אתה רואה את הבתי חולים מלאים שם באיראן, באנשים בלי אור. אין להם אור, הכל חורים, כל הפנים חורים. והם למדים אותנו איך להתחבא בתוך שקיעות כאלה, מתכסות, שזה נופל על השקית, זה לא חודר אותך, אבל את האור זה אוכל. ויש להם אלפים כאלה. ויש להם יכולת שיגור לראות כאן אלפים כל כמה דקות. לא אחד ולחכות שעה ועוד אחד, לא. אם חס וחרילה, חס ושלום, הם יתאחדו ביניהם ויגידו מחר בשעה כך וכך, יורים את כל המאה אלף, בלי הפסקה, הלך עלינו. לא יעזור צהל ועוד חמישים צהל ביחד לא יעזרו. אתה יודע, זו פניקה, תהיה פה שריפה אחת הייתה פה בקרמל, איבדו פה את כל ההשתונות. איבדו אשתונות, התחננו לארדואן הנאצי לשלוח מטוסי כיבוי. תאר לך באיזה מצב נואש היינו שקראנו לנבל הזה, שישלח לנו מטוסי כיבוי. אתה יודע מה יקרה אם יפלו פה מאה אלף טילים? כמה שרפות תהיה פה? כמה מיליון ארוגים ברחובות תהיה? חס ושלום. רואים מכאן, שהקב' הוא מציל אותנו כל דקה ודקה כנגד כל הסיכויים. ואם אתה חושב שממשלת ישראל תגיב בפצצת אטום, אתה חולם הממשלה השמאלנית שחצי ממנה בוגדים בעם ישראל. ושונא השם, ואוהבי רוצחים ופלסטינאים וכאלה. בחיים אף אחד פה לא יסכים להוריד פצצת אטום על אף מדינה. גם אם יהיה פה קטסטרופה. לא ביבי ולא אף אחד אחר. אולי חזן, אם הוא יהיה ראש ממשלה, הוא יציל את המצב, כן. אבל חוץ מנו אני לא מאמין שיש עוד מישהו שיעשה את הדבר הנכון. אפילו שיש לצבא שלנו צוללות בים כדי להשמיד את כל העולם. יש לנו 200 פצצות אטום שמכירים, יש לנו הרבה יותר. והרבה מתוכם מורכבים על צוללות בלב ים. וכל כמה צוללות וכאלה וסטילים וכאלה, יש להם פקודה ליום הדין. אם חליל הישראל תותקף, הם יקבלו פקודה, אם בכלל אפשר לי לתת להם פקודה, שהם כבר לא במדינת ישראל, הם בים הגדול. להגיב משם בטילים ופצצות אטום. א', מה זה יעזור לנו? אנחנו כבר לא נהיה פה. זה כמו שמשון, תמות נפשי עם פלישתים, זה הועיל לו, הוא לקח אותם איתו. ובעת עדיין אני לתומי סובר שלאף מנהיג לא יהיה תאומץ לתת תקודה על הצבא, להוריד פצצת אטום, אפילו לא על איראן. וגם אם יהיה כזה מנהיג, אל תשכח שבאיראן יש קרוב ל-30 אלף יהודים, כמעט כולם דתיים. מה שלא יהיה כאן, זה קטסטרופה נוראית. אם יורידו על איראן, על צ'יראז, על תאיראן, על אספאן, יש שם מלא בתי כנסת, יש שם ישיבות, אני מקבל מאיראן כל הזמנים איליל. אנשים מקשיבים, אפילו עשיתי תרגום לפרסית, מרוב שיש לי שם צופים. וצופים באנגלית גם, יודעים אנגלית שם. והרבה אנשים מאזינים לדרשות, והרבה התחסקו, והם שולחים לי סרטונים מתאישה באב, איך הם קוראים קינות, כל הצעירים באים בבתי כנסת באיראן, לא פחות דתיים מההתחסקות שיש פה. אז מה, תוריד עליהם קצת קצת אטום, אבל עכשיו זה צחוק? אתה מבין? על מי תוריד? על צרפת? גם שם יש חצי מיליון יהודים. על מי תוריד? על ניו יורק? על ארצות הברית? יש שם שישה מיליון יהודים אומרים. כל מקום שתלך להתקיף, גם שם יש יהודים. אתה מבין? בקיצור, זה מצב ביש. ואין לנו על מי לסמוך, זהו, רק זה נשאר, דברי הגמרא. אלא על אבינו שבשמיים. אין על מי לסמוך, אין. לא על טראמפ, עם כל הכבוד לו, שהוא באמת אכפת לו, והוא בסדר, אבל הוא בן אדם. הוא רק בובה שהשם מזיז, זהו. בסופו של דבר, אם טראמפ רוצה להטיב לנו, והשם חלילה לא, דברי הערב ודברי התלמיד, דברי מי נשמעים, מובן? לכן אני אומר לכם רבותיי, קודם כל תציל את עצמך. תהיה אנוכי. בתשובה מותר להיות אנוכי. חייך קודמים אומרים חזל, אם אין אני, למי לי? ואם אני והחבר שלי במדבר ולי יש מים ולא אין, אני חייב לשתות, אסור לי לתת לו. אלא אם כן הוא תמיד חכם גדול שהדור נצרח לו, אז אני חייב לתת לו את המים ולמות. למה? למען עם ישראל. בסדר. אבל באופן כללי, אתה רואה שחייך קודמים, אפילו לפני בינך, אפילו לפני אבא שלך, אפילו לפני כל אחד אחר. אלא מה אתה רואה מפה? שעכשיו אני כאן אציל את עצמי. והיה חלילה ותהיה כאן קטסטרופה, משהו בסגנון של השואה, חס ושלום. לפחות אני אלך למקום טוב בעולם הבא. אמרה לי איזה אישה אחת, שהיא איזה מזכירה באיזה משרד, הייתי שם לפני כמה ימים, תגיד, תגיד, אני שומע את הדרשות שלך, אני מה זה בלחץ? מה? בכלל חילונית היא. אז היא אומרת לי, וואו, וואו, מה יהיה עם האיראן הזה וזה? רצו לשים לנו פה עשר פצצות עכשיו ביום העצמאות? היא מבועטת. אז אני אמרתי לה, ממה את כל כך דואגת? האמת היא אומרת לי, אני לא דואגת על עצמי, אני דואגת על הילדים. אמרתי לה, אם נמחא את הילדים עד עכשיו, את, זה גם ילדים שהקראש ברחו. הוא דאג להם עד היום, היא דאג להם גם עכשיו. ואני אמרתי לה, תגידי, ואם חזבך לי להזריקו עלינו פצצת אטום, ונימחה כולנו ברגע. באמת לא נרגיש כלום. זה אפילו לא שנייה. שנייה, הכל נגמר. אתה אפילו לא מספיק להרגיש כאב אפילו. מיד הנשמות נשלפות מהגוף. חצי שנייה זה יקרה. ברגע שזה קרה, תוך חצי שנייה כולם הלכו. אז אני... רגע, רגע. אז עכשיו, ברגע שזה קרה, מה את פוחדת? אז את והילדים שלך תהיו עכשיו מרחפים. בואי למושי, תן לי יד. כל העולם יהיה תחת עננה כזאת ענקית כמו שהיה בנגסקי וירושימה. אבל אנחנו נעוף ככה מעל הכל ולא נרגיש שום כאב. החוכמה, אמרתי לה, היא מניע צדיקים אורשיים. אם יצדיקים, אז רואים לנו. הלכנו למקום טוב, זה ביג דיל. נצטרנו מהמשקנתה, מהבירוקרטיה, מהמילויים, מהמחבלים, מהשמאלנים. תראו מכמה רע ניצלנו. ומה כל כך פוחדים מהאטום. ואם אנחנו רשעים, אז גם בלי האטום נגיע לשם. מה להפכנינה כבר? אז היא אומרת לי, אתה מה זה מלחיץ? חשבתי, תנחם אותי. ‫מה אני מלחיץ? ‫אני כתבתי את התנאה, ‫תבואי בתלונות לנביא זכריה, ‫לנביא ישעיה, לנביא יחזקן. ‫לפני שהם סיימים, רבותיי, ‫שני הודעות. ‫שתי הודעות. ‫השם זיקה אותי, ברוך השם, ‫להוציא את הספר הראשון ‫לפני חודש בערב. ‫יש כאן דוחן בחוץ, ‫מי שמעוניין, אני מנליץ. אין אנחתו מאידה ליסתו, אז אני לא יכול להתחיל לשבח את עצמי או משהו, אבל זה קטעים שהוציאו מהרשות במשך השנים, שהם הקטעים הטובים ביותר, המחזקים ביותר, המוכיחים ביותר והמכוונים ביותר מבחינת השקפה. ואני כבר רואה תוצאות בשטח שכל בן אדם מתנדנד או חילוני שקרא את זה, קיבל שוק חיים. זה הכל מרוכז לספר אחד. ממש עבדנו על זה עבודת פרח כדי שזה ייצא טוב. שלא יישאר לו אפילו טענה אחת. לכן, כל אחד מכם, שיש לו חברים, מכרים, שכנים, דודים, לא יודע מה, כדאי מקסמי מעשר, זה סך הכל 60 שקלים, 2 במאה, בעזרת נשיר נשימי זכאות ישיה לי איזה תרומה ענקית ואז אנחנו נזמין את זה מחוץ לארץ בזיל הזול ונחלק את זה בחינם, כמו הדיסקים ושאר הדברים שאנחנו מחלקים בחינם. כרגע אין כסף, צריכים לחסות תעלות, אין מה לעשות. אבל כל אחד יקנה כמה ויחלק את זה לחברים, מתנות, יום הולדת תן לו ספר, יום הנישואים תן להם ספר, חבר שלך, שכן שלך, בעל המקולת, אני יודע מה המנקה פה, לא יודע מה, שווה לך, נאמן לכם, תראו אתם קונים את עולמכם, כל משפחה שתקבל את זה, נכנסים שם אנשים, קוראים, לומדים, זה מאוד מאוד חזק, מאוד מחזק, כדאי מאוד, דיסקים יש פה הרבה בחינם, עוד דבר, הודעה אחרונה ואז נראה אם יש עוד שאלות ונסיים. יש כאן בחור צדיק בשם יואל, הנה הוא נשען פה על הדלת שם. הוא בא כמעט לכל הדרשות שלי בהתנדבות. מאז שהתחלתי לתת דרשות לפני כמה שנים פה בארץ, הוא בא, הוא בנה דוכן מעצמו, הוא שם דוכן בחוץ, אנשים תורמים לו כסף ביציאה, כל הכסף הזה, אנחנו שים בזה דיסקים ומחלקים בחינם. ואני מעיד לכם, שמהכסף שהוא אסף עד היום, אני יודע בוודאות על מאות חילונים פה במדינה ששומרים היום מצוות רק בזכות הדוכן הזה. הוא עושה את זה בחינם, הוא נשאר עד מאוחר, אשתו לבד בבית, אל תתעלמו ממנו בהציעה, לא בשבילי, בשבילכם. כל מה שאתה עושה, אתה עושה למענך. אתה מחזיר מישהו בתשובה, זה למענך, לא למעני, זה למען השם ולמענך. כל מה שעשית אי פעם בשביל מישהו, זה אך ורק בשבילך. ולא רק שאתה הנזכר הראשי פה, כל מה שהוא יעשה מעכשיו ועד עולם, הכל יבוא לך לחשבון, בילדים והנכדים. אולי באמת נסיים בסיפור שקרה לי, שהוא מסמר שיער. אולי חלק מכם שמע את זה, אבל אני שמעתי, סיפרתי את זה כבר 300 פעם. כל פעם שאני מספר את זה, נהיה לי צמרמורת בגב. כי זה נושא שראיתי בעיניים. אספר לכם מה קראתי, ומה זה לעשות בשביל אחרים. הייתי באיזה דרשה, הנה שחר שמה, איפה הוא? פה? שמה הלך כבר? שמה, הנה זה היה מדובר בחברה של אשתו. הנה, שלא תגידו אני מספר עכשיו צ'יזבטים. שני הסיפורים שסיפרתי לכם, על שם זימן של שני האנשים יושבים פה באולם. שחר, שמי, אשתו והוא היו עושים לי שיעורים בניו יורק, כמה שנים עבר מאז? חמש? לא, יותר. כמה, עשר, שתיים עשרה? כמה שנים אתה בארץ כבר? חמש שעותה בארץ, זה היה בערך חמש שנים לפני שבאת. בערך לפני עשר שנים, לאמא של שמי יש גן ילדים, ובגן ילדים היא נדבעת המקום לעשות שם שיעורים לחילונים וחילוניות. ואני הלכתי לעשות שם שיעורים. אז פעם אחת נתתי שם דרשה, ובסוף הדרשה באה חברה של אשתו, איזו ג'ינג'ית אחת בת עשרים, דתייה, והיא ממוצר רוסי, אמנם היא גדלה באמריקה, אבל היא ממוצר רוסי, ההורים שלה, והיא, קוראים לה רג'ינה, והיא באה אליי בסוף הדרשה שמה בגן ילדים, אמרה לי, אתה ממונסי עם הישיבה, אולי באמת תיתן לי, תעזור לי למצוא שידוך, אני רוצה אחת בן תורה שלומד בישיבה. ראיתי באמת בחורה מאוד צנועה, מאוד עדינה, אמרתי, תרשמי את הפרטים שלך, השם יעזור אם אני אמצא מישהו, אני אודיע לך. והנה כעבור כמה חודשים חזרתי שוב לאותו גן, והייתי כבר מרכיב את המחשב, את המקרינה וכו', ואני אומר לאשתו של שם, החברה שלך, ג'ינג'יטה, היא לא באה היום לדרשה. אז היא אומרת לי, אה, כן, כן, היא בדיוק התחתנה. אז זאת אומרת, בחודשיים שלוש, מאז שהיא דיברה איתי, בעוד שבאתי לשם שוב, היא כבר התחתנה. אז פתאום היא אומרת לי, אתה רוצה לשמוע איך היא התחתנה? מה כבר הכי התחתנה? הכיר הבחור בשידוך, יצאו, אהבו זה את זה, הכל הסתדר, התחתנו, לא? מה כבר יכול להיות בזה? אבל אני הרחתי מפה, שאם היא אומרת לי כזה דבר, מה שמה? יש דברים בגו שם, שאנחנו לא יודעים. עכשיו, אני למעלה מסדר את המקרן, את החוטים וזה, יש לי כמה דקות. תספרי. עכשיו, כולם שם מלא אנשים חילוניים, זה, אז היא אומרת לי שהיא באה לאמריקה, היא חברה שלי מילדות. אז ההורים שלה לא היה להם כסף לשים אותה בבית ספר יהודי, בישיבה לבנות. אמרו להם, יש כאן איזה ארגון שאוסף כסף מרוסים עשירים, ועוזר לרוסים עניים. לכי תמלי אפליקיישן, בבקשה, ואולי ישרו לכם סיוע, כי פה, שם הישיבות עולה הרבה כסף, זה לא כמו בארץ. שם עולה מאות דולר עם כל ילד, לחודש. הלכו ההורים שלה, השיגו אישור, מצאו מממן. המממן הזה בכלל חילוני, רוסי, הסכים לממן ישיבה של ילדה שהוא לא מכיר. מגיל קטן היא הלכה עם אשתו של שמאי לישיבה. למדו בבית ספר יהודי. היא התגדלה להיות דתייה לתפארת. כשהיא דיברה איתי הייתה בערך בת 20 אז. והנה, אחרי שהיא אמרה לי תמצא לי שידוך, היא הלכה לאיזה מקום, לא יודע בדיוק איפה היא הייתה, והיא הכירה שם איזו חילונית אחת, חילונית פנתה אליה, היא לא נבושה צנוע, לא כלום. ככה, אני רואה שהדתייה, דיברו לא יודע מה, פתאום מה התברר, היא אומרת לה, אני חושבת שיש לי בשבילך שידור. איזה שידור כבר תבוא לחרדית מחילונית ברחוב, באיזשהו מקום, לא יודע איפה זה היה. אז היא אמרה, לא, אני מחפשת בחור הישיבה, אני לא רוצה, כן, כן, כן, מצוין, אחי, אחי יחשבה בישיבה, באור שמח, שישה חודשים, מתחזק מאוד, הוא רוצה בחורה מאוד דתייה, הוא רוצה ללמוד תורה. אז האיש אמר ככה, לא יודע, עשו את כל מה שעשו, איכשהו יצאו לשידוך. מצאו שזה באמת זיווג מן השמיים. עכשיו ההורים של הבחורה, הרוסים, העניים, צריכים ללכת להכיר את ההורים של הבחור, שעכשיו היא בתהליכי שידוחים איתו. הלכו לאיזה מקום בברוקלין, שכונה של עשירים, ושם התברר שהאבא של החתן זה הבן אדם ששילם במשך שנים רבות את השכר לימוד של הילדה הזאת. משבעה וחצי מיליארד איש בכדור הארץ, רוסי, חילוני, עשיר, באים אליו, אומרים לו, יש עכשיו ילדה יהודיה, במקום שתיפול בפובליק סקול ותהיה גויה שם ותתחתן עם גוי, תעשה מצווה, תן כל חודש כמה מאות דולרים. רובם היו אומרים, מה, השתגעת? מה לי ולמה? קח מאה דולר, עזוב אותי. אבל אותו אחד משום מה, התעלה על הניסיון שהיה לו, ושילם במשך שנים, ובסוף הקרשברחו נתן לו לבן שלו את מי? את זאת שהוא גידל בכספו. יכול שיהיה מקרה כזה לבד בלי יד מכוונת כל רגע ורגע בעולם או לא? מה הסיכוי מבחינה סטטיסטית? הסיכוי הוא אחד למיליארדים. זה לא קורה, קשברחו. אך ורק מהקרשברחו. ואיך שהכנסת ברוך הוא מגלגל את הדברים בעולם, לפעמים אתה נשאר פעור פה. פעור פה. יש עוד שאלות לפני שהם מסיימים? אז ברוך השם, קיבלתם את התשובות לכל השאלות, לפחות לאת אתה. אני רוצה להודות למארגנים, מי זה הרב רוז, כל שתקחו פה ועזרו פה ומממנים פה, וכולכם שישבתם פה זמן רב בעזרת השם, ורק תזכרו מהשיעור הזה, לא מספיק ללמוד תורה ולהתחזק ולתקן את המידות וכולי. חייבים למסור נפש על כל אחד ואחד, בגלל שלפחות חצי מהחילונים פה בשעה אפשר להחזיר אותם בתשובה. החצי השני זה הרבה מעמרב רב, קשה מאוד יהיה. גם אם תעבוד אלף שנה. אבל החצי השני הוא בשעה, בקלטת אחד, בדיסק אחד, תורה ומדע. בספר הזה, נתת לו, אני אמור, וואו. אני, הסרט הראשון שהוצאתי, אינפורמציה אלוקית לפני 20 שנה, זה הסרט הראשון בתולדות עם ישראל, להחזרה בתשובה. אז זה היה קלטות טאפ, לשמיעה בלבד. לא היה בכלל דיסקים. הוצאנו סרט אינפורמציה אלוקית. רציתי לתרגם אותו לאנגלית. אמרו לי, יש כאן איזה ארגנטינאית עובדת באולפני הרצליה. היא מוכנה לתרגם. יאללה, כך וכך, אלפי דולרים. סרט של 72 דקות. אני חי באמריקה, אני רוצה להפיץ עשרות אלפי קלטות וידאו. אמרתי, היא נאמנה, היא עובדת של הטלוויזיה, היא מתרגמת את כל הסרטים פה. פה באולפנים פה. מישהו שהכיר אותה אישית, דיבר איתה, היא מוכנה לעשות את זה. אמרתי, יאללה, תן לה את כל הטקסט. תוך כדי שהיא תרגמת הסרט, חזרה בתשובה. שעה סרט. היא לא יכנעה להישאר הגישה, היא מתרגמת עכשיו את המילים והיא רואה את הסרט. היא חזרה בתשובה. אז אני אומר, הסרט הזה יחזיר פה אלפים בתשובה. שיהיה בר איתן חסרו ון לבני ברק, כל חודש העושה עשרת אלפים. מרוב שהוא התלהב, כי זה לא היה עדיין בעולם, סרטים להחזרה בתשובה, לא היה כזה מושג. מקסימום היה צילום של דרשן מדרשה, זהו, יושב ככה כמו שאני יושב פה מול המצלמה. לא היה עריכה, מוזיקה, תמונות, קופצים מתמונה לתמונה, מראים כל מיני סרטונים ברקע, לא היה כל הדברים האלה. שיהיה בריוב הלובדיה, שהוא עשה את הסרט הזה, הוא עבד על זה 300 שעות, היה לו איזה מין קופסא כזאת פרימיטיבי בגודל של מקרר. לא היה מחשבים כמו היום, תוכנות, הוא עבד על זה ידענית. עד שזה יצא לאוויר העולם. וכמה ברכה היה בסרט הזה, למרות שהוא נעשה בצורה פרימיטיבית. זה מה שאני אומר. אתה נותן לבן אדם ספר, יכול להיות שבעוד שבוע אתה תראה אותו, אחי, אני כבר מניח תפילין. אני הבנתי, וואו, אני באלם, לא ידעתי שמחלל שם זה כזה חמור. לא ידעתי שאפשר להוכיח שהתורה מן השמיים כל כך בבירור. זה מטומצת לכל העניינים. יש לפעמים ספר הוכחות, ספר מוסר, ספר, פה יש הכל. הכל בצורה שזה הולך לפי הסדר הנכון, לפי ניסיון של הרבה שנים. לכן אני ממליץ לכם על זה מאוד, אל תתקידי לכם, לחברים, לילדים שלכם, לשכנים, להורים, כל מי שיודע לקרוא עברית ומבין, חובה לתת לו כזה ספר וגם תניסקים ויש לנו גם USB וגם יש את יואל בחוץ תודה רבה ולילה טוב רבי חנניה בן עקשיה אומר