אסור להתייאש רגע לפני הסוף - בנתניה
A Hebrew sermon urging listeners not to despair as the end approaches. The speaker contrasts fear of God with fear of secular authority, recounts how a wife's faith restored her husband's after he fainted touching a prohibited item, and warns against conspiracy theories like 5G and Bill Gates distracting from Torah study and repentance.
Chapters
חזק וברוך כבודו ערב טוב לכולם זה נקרא שלא באים, אז כשיעבור מה יהיה? ברוך השם. טוב, אנחנו כבר בתור חודש אלול. אתמול היה לנו סמינר בירושלים בתוך עידן הקורונה, אז שהוא מדהים. לא נפל מהסמינרים הקודמים. הרבה התחזקו, עשרות קיבלו על עצמם, מצוות, שבת, פסילין, תארת משפחה, עצמיות, כל מיני דברים, ברוך השם. לא האמנתי כבר שאם יהיה סמינר, לא יהיה, בסוף היה והיה מלא והכל היה, ברוך השם, כמו שצריך להיות. יש התחזקות מצד אחד, מצד שני יש ייאוש. המצב הכלכלי, המצב של העולם בכלל, ומה שקורה בארץ, הביא הרבה אנשים לצערנו הערב לייאוש. כל מיני בעלי תשובה שהם לא חזקים מנטלית. קום עכשיו עד רבה להתחזק יותר, כי מבינים שהקראש ברוך הוא כבר בתוך צירי לידה. אישה לפני שהיא הולדת, היום האחרון של הלידה הוא היום הכי כואב. תשע חודשים יחסית עובר על מי מנוחות. שמגיע היום האחרון, מתחיל הצירים, כמה שמתקרבים יותר לקראת הגאולה, שהתינוק יצא, ככה הכאבים מתגברים. שאלו פעם את החפץ חיים על העולם, אז הוא נתן משל. הוא אומר, היה כבר מלחמת העולם בזמנו וכולי, אז הוא אמר, עד עכשיו היה בעל הבית, בעל מקולת, והבעל המקולת הזה, כל פעם שבאו לקנות אצלו, תרשום, תרשום, אז הוא רושם בפנקס, תרשום, תרשום, תרשום, רושם. פתאום הוא בא לבית, התחיל עכשיו להתקשר לכל האנשים, בואו לשלם את החוב. מה קרה? אתה אף פעם לא לחצת. שילמנו כשהיה. לא, לא, מהר, לאסור השבוע למקולת לשלם. עוד פעם, למה לא באתם? תבואו, תבואו, תבואו, אני סוגר לכם את הזה, אתם לא תוכלו לקבל יותר מצרכים. אז אמרו לו, אבל הבית, מה קרה? השתנתה ככה. אמר, אני סוגר את העסק. עד עכשיו העסק עובד, אז תבואו, תשלמו. עכשיו אני סוגר את העסק. אני סוגר את העסק. אין לי זמן עכשיו. אמרנו, אני לא אעיה פה יותר לגבות חובות. אז עכשיו אני גובה הכל השבוע. זה המצב עכשיו. לפני הגאולה הגשמך, הוא גובה את החובות עכשיו. זה עזהת העולם. רק חבל, שיש הרבה אנשים שהחזיקו בחבל, רק כשאנחנו נענה עכשיו את החבל, הם לא מחזיקים, נופלים וטרובים. אז עד רבה, כל אחד שהוא כן חזק, צריך להיות, כל ישראל ערבים זה לזה, לא להפקיר אף חבר בדרך, כמו בקרב, שיוצאים לקרב, לא משאירים אף חייל פצוע בשטח, אין כזה דבר. כל מי שרואים שהפסיק לבוא לדרשות, שהפסיק לבוא לשיעור היומי, שכבר הוא לא בא למניין, כל מיני, היצר הרי יש לו הרבה תירוצים. כן, אבל חייבים ממש למסור נפש על כל אחד, חבל מאוד, למה? פשוט מאוד, כשהמלך, כשהמלך אומר לחיילים שלו, אני רוצה שכולם יעמדו לכבודי, אני הולך עכשיו, עוד מעט אני אחזור, לא יודע בדיוק כמה זמן, שעה, חמש, עשר, עשרים, אבל אני אחזור על בטוח. אני רוצה למצוא את כל החיילים עומדים דום כשאני חוזר. מי שיושב, מי שיושב מעל בשליחות שלו. היו שם נגיד אלף חיילים, והמלך הלך, והחיילים אחרי אחד, אחרי רבע שעה התייאש. התיישב, אומר, אני יודע מתי הוא יבוא. אחרי עברו עוד כמה דקות, עוד אחד ישב, עוד אחד ישב. ככה כל שעה יושבים עוד כמה. יושבים, יושבים, ועברו 23 שעות. כבר 900 ומשהו חיילים ישבו. אנחנו כבר, את יודעת, זה כבר בודדים נשארו. עוד ישבו, ועוד ישבו, ועוד ישבו. בסוף נשארו איזה שלושה. כמה דקות לפני שהמלך נכנס, שניים התיישבו. והנה נכנס ואחד היה עומד. אומר לו, אתה תהיה המפקד של כל הצבא יד ימיני. מכל אלה שהתיישבו, מי הכי הרבה עורק את עצמו עכשיו? הרי 999 חיילים ישבו. מי הכי הרבה עורק את עצמו? עורק את עצמו. השניים האחרונים שישבו דקה לפני. אלה שישבו אתמול, טוב, לפחות לא נשבר לי אגב, 24 שעות עמדתי. אבל זה שעכשיו התיישב דקה לפני שהמלך נכנס, דינו כמו זה שהתיישב אתמול. אין הנחות. אז הוא הכי הרבה עורק את עצמו. לכן זה אתם, אתם הצעירים, אתם שבאים פה ללמוד, או החברים שלכם שהפסיקו לבוא, שלא באים, שכן באים, לא יודע, אבל לא באים בהתמדה כמו שהיה קודם, שתתחיל הגאולה, הם הכי הרבה אוכלו את הלב. הכי הרבה. יגידו, וואו, כבר למדתי, כבר שמעתי את האמת, כבר התחלתי להתקשר, ופתאום באה הקורונה הזאת, הכניסה אותי ליהוש, והכניסה אותי ליהוש, והפסדתי את הקול לא עלינו. חבל, אבותיי, אין חוכמות פה. כתוב שהקלוש ברוך הוא מצד אחד הוא רחמן, מצד אחד הוא עוזר, מצד שני כתוב כל העומר, הקלוש ברוך הוא ותרן, יבטרו מאב. אין כזה דבר ותרן. כל אחד מקבל מה שמגיע לו. אנחנו נכנסנו עכשיו לחודש אלול. לחודש אלול. ואם לא עכשיו ומתי? אם לא עכשיו, אדם לא יתעורר עכשיו בשבועיים הקרובים לפני ראש השנה, אז מתי יתעורר? שומעים? אז עכשיו אני אומר לכם, רבותיי, זה עת לעשות לה' עכשיו. ממש צריכים התעוררות רצינית מאוד. אם זה להתפלל יותר מוקדם, אם זה להקפיד יותר במצוות. הקורונה, הנזק הכי גדול שהיא עשתה, זה הישך הדת מהתואה ומהאמת. כולם מתעסקים בטבע, בווירוס הערור הזה, במסכות, בכל הדברים האלה, אבל בדברים הבאמת חשובים כבר פחות מתעסקים. הראש של האנשים כל כך עסוק בדברים שוליים, עד כדי כך שהם כבר שכחו באמת שכל מה שקורה בסופו של דבר, זה לא הווירוס מחליט, וזה לא הטבע מחליט, אלא זה כמו שברחו מחליט. כשאנחנו מחליט איך הווירוס הזה ייכנס באף של פלוני ולא באף של זה שעמד לידו. אז עושים את ההשתדלות, מה שצריכים לעשות גם כדי שלא יכילו לשם. בדבר הזה, למשל, אפילו אחד שכבר היה לו את זה, לכאורה הוא לא מקבל את זה שוב, הוא צריך ללכת עם מסכה ולסבול. למה? הוא יודע שהוא לא יקבל, הוא לא ידביק ולא ידבק. הוא לא ידבק ולא ידביק. אז למה בכל זאת צריך בחום הזה ללכת ולהיחנק ו... למה? כי אלה שאירו אותו החילונים ברחוב, הם לא יודעים, היה לו, לא היה לו. הם מבחינתם, הוא שם פס על כולם. לא אכפת לו שימותו בגללו. אז זה נקרא חילול ה' עכשיו, חילול ה' זה לא קשור לאמת. חילול ה' להבדיל מדברים אחרים, זה מה שמתפרש בעיני הרואה. אתם צריכים לדעת את זה. למשל, אני פעם הבאתי ראייה משאלה ששאלו את הרב אל ישיב. שאלו את הרב אל ישיב, מה יותר גרוע? אחד חיפש עבודה, נהג מסעית. הציעו לו להיות נהג מסעית של חזיר, בשר חזיר, בחברה של רוסים, או להיות נהג של עיתונים חילוניים, של עיתון חילוני. אז הוא אמר, מה יותר גרוע? אז אמר לו, אתה הרבה יותר גרוע להעשה עיתון חילוני. זה אבי אבות התומעה, כל העבירות שבתורה שם. אבל בעיני הציבור החילוני פה בארץ, הם לא מבינים שהעיתון הזה זה מכת מוות לנשמות. הם מבחינת החילונים, חזיר זה הדבר הכי גרוע שיש. גם הרבה מהם לא יעיזו לאכול חזיר. אז אם יראו אדם עם כיפה וזקן וציצית, מסיעה, חזיר, מסעית, עם תמונה של חזיר, אף על פי שהוא בכלל לא הוגה בזה, הוא רק נוהג במסעית, הם יגידו זה דתי מזויף, הדתיים האלה מוכרים את אמא שלהם בשביל כסף. זה חילול השם. אבל אם יראו דתי מסיעה, עיתון מתואב, משוקץ, הם אפילו לא יבינו שמשהו פה לא בסדר. אז אין כאן חילול השם, זה דבר מצחיק, של דבר שרוצח את הנשמות, מבחינתם אין בעיה. דבר שהוא יחסית איסור קטן לעומת העיתון, זה מבחינתם סוף הדרך. אתם רואים שחילול השם זה לפי המתבונן והטיפשות שלו. גם אם הוא טיפש ובור ועם הארץ, אבל הוא מבין שעכשיו הדתי עשה משהו נורא, אסור לעשות את זה לידו, למה? אל תיתן לו פתחון פה. אז אותו דבר פה. אפילו היה לך, אפילו יש לך אישור מקמוני, אני יש לי אישור במשרד הבריאות. פתור מבידוד, פתור מהכל. אבל כשאני הולך למקומות פומביים, מכנס וזה, אין ברירה, צריך לסבול. למה? שלא יהיה להם פתחון פה, כן? אם זה במטוס, בבשדה תרופה. אז כן, זה כולנו, אז בסדר, זה אין מה לעשות, זה נגזר עלינו הצרה הזאת. דרך אגב, אני רוצה שתדעו שהגזרה הזאת של הקורונה על עם ישראל, אני לא מדבר באומות העולם, זה סיפור אחר, פה בארץ הגזרה של הקורונה היא לא גזרה על חיי אדם. הגזרה על כל, על שאר הדברים, על כסף, על פרנסה, על מצב מנטלי, על אמונה, על משברים נפשיים. כן, זה ממוטט את הכל. אבל חיים זה לא פוגע. מה הרעייה? תסתכלו, אנחנו עכשיו חודש אוגוסט למניינם. תבדקו כמה אנשים נפטרו ועכשיו נגמר חודש אוגוסט. חודש אוגוסט השנה, שנת 2020, חודש אוגוסט שעבר, שנה שעברה. חודש יולי שעבר וחודש יולי שנה שעברה. כל חודש וחודשו. תשבו את כל השמונה חודשים, שנת 2019, שנת 2020, ותראו שאף חודש לא היה עלייה בתמותה פה בארץ. כל החודשים היה אותו כמות של מתים ואפילו קצת פחות על שנה. זאת אומרת, הגזרה מהי? לא על חיי אדם. הסכנים שנפטרו כביכול מקורונה היו נפטרים בדרך אחרת, מזקנה או משפט או מכל מיני בעיות אחרות. אבל הגזרה לא הייתה על חיי אדם, הגזרה הייתה והפקדתי עליכם בהלה. זאת הגזרה, פרשת בחוקותיי, אני אשפיל אתכם עד הפער, אני אראה לכם שאתם לא שווים גרוש, אני אראה לכם שהראש ממשלה שלכם לא יודע ממינו או משמאלו, שכל אלה שיושבים בממשלה שלו הם שוטים גמורים, שמפקדי הצבא הם בכלל אין להם מושג מה לעשות, שכל הרופאים בעצמם לא יודעים מה זה ולא יודעים מה לייעץ, ואני אראה לכם שיהיה בלגן גדול וכולם מבולבלים וכולם מתווכחים וכולם שונאים אחד את השני בגלל הווירוס הזה ובסופו של דבר אף אדם בשר ואדם לא יוכל להושיע בכלום. זו המטרה של הווירוס הזה, להראות לכל העולם שאף בן אדם, בשר ואדם לא שווה גרוש. מי הפרופסור הכי גדול עד למפקד הכי גדול בצבא ולפוליטיקאי הכי מפורסם עם ההישגים הכי גדולים. כולם אבק ברוח. וזו ההכנה לפני הסוף שכולם יבינו אין עוד מלבדו. זה מה שהגמרה אומרת במסכת סוטה. הכנה לביאת משיח, מה אומרת הגמרא? כל הסימנים שיהיו בעולם, הם עכשיו כולם קראו כבר, והמסקנה, שורה תחתונה, ואין לנו על מי לסמוך, אלא על אבינו שבשמיים. תודה. והנה עכשיו מתחילים להבין. אין לנו על מי לסמוך, אלא על אבינו שבשמיים. זהו. היום יש כאן מישהו שכבר עדיין מסתפק אם אפשר לסמוך על הרופאים, אם אפשר לסמוך על ראש הממשלה או על אלה שעובדים בשבילו, אפילו על הרבנים אי אפשר לסמוך. ככה בורא עולם מראה לך שאפילו הרבנים לא יודעים כלום, וכולם מבולבלים, ואחד אומר תעשה ככה, הרשמי אומר תעשה הפוך, כי ככה השם רצה, עם כל הכבוד להם וכל הקדושה והכל, שלא יפתחו תקוות באף אדם בשר ואדם. מהרב הפשוט ביותר עד לרב הגאון ביותר ולצדיק יסוד עולם תפסיקו לסמוך על בשר ודם תפסיקו לסמוך על רבנים חיים, תפסיקו לסמוך כאל וחומר על רבנים שנפטרו. תפסיקו להיות עובדי אלילים, תפסיקו להפוך את היהדות לדת של אלילות, ללכת ולהשתכבות לכל מיני קברים של כל מיני צדיקים שנפטרו. זה לא רצון ה' אני רוצה שטיום שעובדים אליי אין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמיים, לא על רב פלוני ולא על רב אלמוני. רבנים, צריך ללמוד מהם תורה, צריך לקבל מהם מוסר, צריך לקבל מהם ייעוץ, זה כן. אבל לצמוך שהוא יושיע אותך, זה כבר מתחיל לגבול בעבודה זרה. ויש פה בארץ עשרות אלפים כאלה, שהם עובדי אלילים בהצטלה של הדת. וכל הדת שלהם זה עבודת אליל מסוים. הוא יש לו אליל כזה, והוא יש לו אליל כזה. ואותו הם עובדים. כמו שאמר לי פעם איזה אחד, אני עושה מה שאהב שלי אומר לי. אפילו יגיד לי לאכול חזיר, אני אוכל בלי סוס. זה הסכנה הגדולה. שהדת נהפכת לטמטום. שהדת נהפכת לעבודה זרה. צריכים לא לטעות, יש הבדל בין לכבד תלמידי חכמים, להעריך אותם, זה כבוד התורה, זה לא הוא, זה התורה שלו. וחלילה וכעס לא לבזות תלמידי חכמים, מי שמבזה תלמיד חכם אין רפואה למכתו, זה לא צחוק. אפילו אלף פעמים, בגלל שאתה ממנו מכילה ולא מכה, לא נמכל לך. אדם רגיל, שלוש פעמים מספיק. באת פעם, השפלת את עצמך, זרק אותך. פעם שנייה, זרק אותך. פעם שלישית, זרק אותך. עקשן, פרד, לא מוכן למכול, גאפתן. אבל אחרי שלוש פעמים, הנח להם לישראל. ניסיתי שלוש פעמים, רוב העולם רואה שניסיתי, הבן אדם הזה עקשן, גאפתן, אין מה לעשות. אלא מה? נפטר, אתה עשית את שלך. אבל אם זה חכם או אם נפלת בחכם הקשן, הלך עליך. אתה באת כבר 500 פעמים זרק אותך. כל עוד אתה בא ובא ובא ולא מחלך, ייתכן מאוד שבגללו אתה נפסיד את העולם הבא שלך. לכן צריך מאוד להיזהר, לא לבזות אף אחד, לא לדבר ולא לחלוק, עזוב אותך מזה. תדבר באופן כללי, מה האמת, מה שקר, זהו. אין לי שום עניין איתך. גם שאתה נותן ביקורת, אתה נותן שיר ומוסר, זה באמת לא חשוב מי אמר ככה ועל מי אני חולק ועל מי אני מסכים, זה לא משנה השמות. צריכים להגיד את האמת ונגמר הסיפור. זה אין לנו שום עניין, זה לא פוליטיקה עכשיו, מי יזכה בקטר. אנחנו לא בתחרות ספורט פה. אם המתאגרף הימני נצח, אז השמאלי מובס. אם השמאלי נצח, אז הימני מובס. זה לא עובד ככה בדת. כל אדם, הוא רודף אחרי האמת. יגיד את דעתו התורנית, אם חלק על מישהו גדול, חלק, יגיד את דעתו, ומי שלא מסכים, יביא ראיות כנגד. אדם בר דעת ישמע את הרעיות לשני הצדדים. והחליט עם מי הוא הולך. יש לך מי נסמוך. חכם א' אמר ימין, חכם ב' אמר שמאל, הלכת עם אחד מהם, חבר שלך הלך עם השני, אתה והחבר שלך זה דבר ויפוחו, אין לך מה לפחד. עשית כמו גדול בתורה, ככה כתוב בפרשת שופטים, לפני שבוע קראנו את זה בפרשה, ובאת אל הקוהן ואל הדיין אשר יהיו בימים ההם, כן? ושאלת ודרשת מהם כל אשר יאמרו לך תשמע בכל העם. אף על פי שהם לא מתקרבים לחכמים שהיו פעם. אפרב היום בדורנו לא מתקרב לרמב״ם, זה ברור, כן? אם היה היום רמב״ם והיו באים עשרת אלפים ראשי ישיבות נגדו, למי היינו שומעים? מילה של הרמב״ם מבטלת את כל העשרת אלפים האלה בעינף יד. ומי שחושב אחרת הוא שוטה ובור בעם הארץ. מי שיבוא וידבר על חכם בדורנו באותה נשימה עם הרמב״ם, סימן שמשהו אצלו בראש ישתבש. כי יבוא עשרת אלפים חכמים לבעל והרמב״ם מכריע את כולם. זה למה הדבר דומה? אני אסביר לכם למה הדבר דומה. אני אתן לכם ראייה נפלאה מעולם הרפואה. יש לך עשרת אלפים רופאים בקופת חולים. כל אחד מהם כבודו במקום המונח, למד רפואה, היה הרבה שנים באוניברסיטה, השקיעה איזה עשר שנים לימודים לפחות, ונהיה רופא בקופת חולים. אבל הוא לא מומחה, הוא רופא רגיל, רופא משפחה כללי. עכשיו יש לדוגמה אדם, יש לו seizures במוח. איך אומרים seizures בעברית? פתאום הוא מתעלף, פתאום נופל. אה? לא יודע, משהו אצלו במוח, כמו קצר חשמלי, אני מכיר כאלה אנשים, פתאום הם מפרקסים, יוצא להם קצף מהפה. אפילפסיה זה סוג של סיזר, אני מדבר על כל הסוגים, טוב, לא משנה. קצר? קצר, בסדר, קצר במוח. משהו פתאום קורה להם, יש כאלה לוקחים כדורים כדי למנוע את זה. אבל פתאום בן אדם מתחיל לרעוד ומתהפך לו העיניים, ממש פחד מוות זה. אז עכשיו, תבוא לרופא משפחה, מה הוא מבין? מה הוא יודע, מה להגיד? הוא יצטרך להפנות אותך למומחי של מוח וכולי. עכשיו, אם יבוא עשרת אלפים רופאים רגילים, ויגידו, צריך לעשות ניתוח, לפתוח את המוח ולעשות. ויבוא איזה רופא אחד, בעל שם עולמי במוח, איזה יפני, לא יודע מי, והוא אומר, אסור לעשות ניתוח. ניתוח, אתה תהיה משותק. עדיף שתסבול ככה כל החיים מדי פעם עם התקפות, ועזוב את זה בשקט. עכשיו, עשרת אלפים רופאים המליצו בעד ניתוח. והוא אמר אסור. למי נשמע? לאר אחד הזה. למה? אבל יש עשרת אלפים כנגדו. אלא כל אחד מתוך העשרת אלפים יש לו שבעים אחוז ידע. אין לו את כל הידע. אז עם שבעים אחוז ידע, כולם הגיעו למסקנה מוטעת. והוא יש לו מאה אחוז ידע, יש לו את כל התמונה, הם אין להם את כל התמונה, לכן לפי הרוב מה שנראה להם כדאי לעשות ניתוח. אבל הוא שיש לו את כל הידע ויודע מה ההשלכות של הניתוח במקרה כזה, הוא אומר אסור לעשות ניתוח, תישאר עם הבעיה עד יום מותך, לפחות תחיה. אז למי נשמע? לאותו אחד שיש לו את כל התמונה. אותו דבר בדור שלנו, יש איזה חכם גדול שיש לו את כל התמונה, ויש הרבה חכמים שיש להם שלושת רבעי תמונה. אפילו יצטרפו אלפים מהם, אין להם את כל התמונה לאף אחד מהם. זה ככה שזה לא משנה אם יבוא אחד או מאה או אלף או עשרת אלפים או חמישים אלף. זה כבר לא משנה. כולם יש להם תמונה חלקית. והנה הרב אלישיב, הוא יש לו את כל התמונה בכל השאס, כל הפוסקים, כל השיטות, כל הדעות. אז אחד כזה יכול לעצום את העיניים חמש דקות, להריץ את כל השאס, כל הפוסקים, הכל אצלו מונח, ולתת פסק במקום. ואף אחד משאר החכמים לא יכול לעשות כזה דבר. לכן כל מה שהוא יכתוב זה בגדר המלצה. אבל אתה בוא לחכם גדול, החכם יפסוק לך סופית. מה אתה עושה שיש לך שני חכמים גדולי עולם? ערב עובדיה וערב אל-ישי והם דנים באיזה סוגיה וחולקים זה על זה. כל אחד ילך אחרי רבו. שכנזי שהולך אחרי ערב אל-ישי ילך אחריו. ספרדי שערב עובדיה זה הערב העיקרי שלו ילך אחריו. ספרדי שערב בן ציונה בשאול זה הערב שלו ילך אחריו. ויש לך על מי לסמוך. אתה מגיע לשמיים, לא יגידו לך למה עשית נגד הרב ההוא. כי תוכל להגיד, עשיתי כמו הרב הזה. אבל אנחנו לא יכולים להכניס את הראש שלנו ואת האף שלנו בין גדולי העולם. לכן אני אומר, זה מה שאני אומר, לכבד חכמים, עשה לך רב, צא מהספק, ללכת אחריהם בישוב המים, הכל טוב ויפה. עד שעוברים את גבול הטעם הטוב, שהופכים אותו לאלוהה, פה מתחילה הבעיה. מצדיק מכבד חכמים, הפכת לעובד אליליים, כמו הנוצרים שזוגדים ליושקה. מה אתם חושבים, יושקה היה פחות חכם מהרבנים של היום? הוא למד בישיבה של רב יהושע בן פרחיה. אנחנו, אף אחד מאיתנו לא היה מתקבל לשם גם אם היינו לומדים 70 שנה רצוף. הוא היה בישיבה של טנה. אז מה חשב את האופרייר? הוא למד אצל טאנה בישיבה. זה, שהיה לו תאוות נשים, שהיא פילה אותו ודרדרה אותו. זה יכול לקרוא גם לחכמים היום. אין אפוטרופוס להריות. הוא התחיל להסתכל על הבחורות, ומפה הדרך לרחוב הייתה קצרה מאוד. גם היום זה ככה. יכול להיות בחור בין 16 ל-17, לומד, כבר גמר שעש. פתאום התבגר, התחילו לתת לו מחמאות קצת על היופי שלו, על הגובה שלו, על ה... אני יודע מה. התחיל ככה לסלסל בשערותיו. ומכאן ועלה, אנשים איתו את ליבו. למי זה קרה? לגדולי עולם. ליוסף הצדיק, לסלסל בשערותיו. מיד הכרש המחוש שלח לו את אשת פוטיפאר. היא פילה אותו בפח. למה בעלה לא יש פה טיפה? הרי זה ניסיון שאי אפשר לעמוד בו. אישה הכי יפה בעולם, גם עשירה, גם לבושה יפה, גם סמים, ובחור בן 17. ומפתה אותו, ומחליפה לו בגדים, ומתכננת אליו. אפשר לעמוד בכזה ניסיון. אחד במאה אלף עומד אולי בניסיון כזה. בודדים. אז למה כשבחור שלח לו כזה ניסיון, כיוון שהוא התחיל לצלצל בשערותיו, מה שנקרא בימינו, שם ג'ל בשיער ועמד מול המראה כל יום חצי שעה. אה, אתה מתחיל לשים לב לשטויות, אתה מתחיל ללכת אחרי כל מיני עניינים, בוא נראה אם אתה תוכל לעמוד בניסיון. אם לא היה עושה את זה, לא היה בא, לא יש את פוטיפארד. רשום, קודם כל, תודה רבה. רשום במדרש רבא, ובראשית רבה שיוצא פה קצתי, הוא זימן על עצמו את הניסיון הזה. הוא זימן על עצמו את הניסיון הזה. הוא בא לכבוש ברוך הוא כביכול לטענה שהכבוש ברוך הוא ניסה את אברהם אבינו, ניסה את יצחק, ניסה את יעקב, הוא אמר לו... הוא רצה להיות גלגל רביעי במרכבה. נכון. כשברוך הוא אמר לו, הם עמדו בניסיון ואתה לא עמדת בניסיון, ואז הוא הביא לו את הניסיון הזה. נכון, גם זה כתוב. אבל באופן כללי, תדע לך, מצווה גוררת מצווה, והעבירה גוררת מצווה. עכשיו, עבירה זה לא ממש עבירה. נספיק שאתה מתחיל להתנהג לא בצורה נאותה, זה מיד מושך אליך אש. הבנת? לכן האדם צריך להישמר מדברים רעים. ישמר מדבר רע, אם זה שמירת העיניים, כל הדברים האלה. כי מי שמתחיל להתפתות לצד היצר, מהרצת היצר, אז כבר השם ירחם, הפרשה שלנו דרך אגב היא דוגמה טובה מאוד. כי התלצל המלחמה על אויביך, ונתנו השם אלוקיך בידיך ושווי את השוויו. משהו פה לא מסתדר בדקדוק. זה תורה של בורא עולם, כן? הוא היה יותר טוב ממורה לדקדוק. אז אם הגב' פעם מדבר בלשון יחיד ופעם בלשון רבים באותו משפט על אותו אחד, משהו פה צריכים להעמיק. איך מתחיל הפסוק? כי אצל המלחמה על אויביך, בלשון רבים, יש לך אויבים, כן? אונתנו השם אלוקח בידיך. איזה מהם הוא נתן? רק אחד מהם ומה עם כל השאר? היה צריך להיות אונתנם השם אלוקח בידיך. למה כתוב אונתנו? מסבירים חזל, על מי מדובר פה? על יצר הרעי, יפה מאוד. יצר הרעי, יש לו שבע שמות. ללמדך שכל פעם הוא בא אליך בתחפושת אחרת. פעם, נשים. פעם, ליגת אלופות. פעם, קורונה. פעם, סליחות יותר מדי מוקדם, פנאטים. כל פעם הוא בא אליך בתחפושת אחרת. הוא רואה איזה מהתחפוסות שלו עובדות עליך. אם הוא בא ואומר, חלתי לך לשיעור תורה, ואתה אחד שאוהב שיעורי תורה, התגברת עליו. ניסה פעמיים שלוש לשכנע אותך לא לבוא לשיעור, רואה שהוא אין לו אפשרות, בא לך מיד בדרך אחרת. פעם ככה ופעם כאן, עד שתופס אותך. ברגע שהוא תפס את החולשה שלך, אה, הוא מתעלל בך נוקאוט על ימין ועל שמאל. ואתה רואה איך אתה כל פעם נופל ונופל ונופל, אם זה גאווה, אם זה כעס, מידות רעות. אז הוא בא בכל מיני תחפושות, לכן כתוב, אויביך. הוא יכול להיות הרבה אויבים, אותו אחד. הוא נתנו אשם, מה זה עכשיו בלשון יחיד, בידיך, לשווית השוויו. אתם יודעים, כתוב בעבד עברי, שש שנים יעבוד, הוא בשווי יצא לחופשי. יש כאן רמז, לפי הקבלה, שאם אדם רוצה להתגבר על עצר הרע, לבטל אותו, להוריד אותו עד למינימום האפשרי, שלא יהיה לו שום השפעה עליו כמעט, צריך שש שנים של עבודה יסודית, יום-יום, שעה-שעה, דקה-דקה, שנייה-שנייה. שזה מאוד מאוד קשה, צריך כוחות הנפש לזה. שש שנים לעבוד על הגאווה, ועל הכעס, ועל הכנעה, ועל האצלות, ועל כול, ועל הקמצנות, ועל צרות עין, אבל עבודה אינטנסיבית, לשחוק אותו יום ולילה. להתגבר, להתנזר ממאכלים, מכל מיני מותרות, מתענוגות העולם הזה. שש שנים תהיה עבד. בכל הכוח. עבד אין לו רצונות משל עצמו. שהוא בא לבורא עולם. אין לי שום מהוויין. אני לא רוצה פה ולא רוצה שם. הכל מה שהאנשים רוצים, אני עובד בשבילו. זהו. ובשביעי, אם החזקת שש שנים מעמד, בשביעי יצא לחופשי. זהו, כבר אין לו כוח עליך. גמרת, ביטלת אותו, נגמר. רואים כמה כאלה בדור שלנו, שלכאורה נראה שאין להם יצררה. הרוואדס, הרב קוק, אנשים בעלי כוחות, כוחות, אני מדבר, לא כוחות פיזיים, כוחות הנפש. לחיות כאלה חיים, חיי נזירות, מתנזרים מהעולם הזה, מתנזרים מהשטויות של העולם, מהאבל הבלים, מאוכל, מתפילות שעות על גבי שעות כל יום. כל יום אצלם זה כמו היום כיפור שלנו. איך אנחנו כל היום כיפור במתכנסת, בוכים, צועקים, בוכים, צורכים לכלוש ברכו, קראתי בכולב. אצלם זה כל יום ככה. שעות, היה הרב משה מלכה זצן. שעות על גבי שעות, תפילות, בבחיות. אפילו בשבת היה בוכה, הבא אלינו לישיבה. כולם מתפללים תפילת שבת קצרה. הראש עיניים כבר בחמין. והוא נשאר עוד שעתיים אחרי כולם בבחיות. בשבת בוכה. עד כדי כך שזה אחד אמר, זה לא בסדר. למה? הוא מכניס אותנו לדיכאון בשבת, אסור בשבת להיות בדיכאון. אבל הוא כמובן מנקודת הרעות שלו, במדרגה כזאת של דבקות בכנסת המרחוב, איך אפשר שלא לבכות, כשרואים את מצב העולם? בגלל ששבת אז המצב נהיה יותר טוב? עם ישראל, 80% ממנו עבוד מבחינה רוחנית, אין לו שום קשר לבורא עולם. כל כך הרבה צרות, כל כך הרבה זנות, כל כך הרבה חילולי שבת, כל כך הרבה מצעדי תואבה, כל כך הרבה דברים נוראים שרומסים ושורפים את התורה בכל מיני תוכניות מטופשות של בורים ועמי הארצות שבחיים שלהם לא החזיקו ספר ביד. רוצחים לנו את התורה, שורפים אותה לנגד עינינו, יותר גרוע ממה שהיה בתקופת הרומאים והיוונים וכל אלה. ואפשר עכשיו לחייך וליהנות מהחמין בשבת למי שבאמת ירש שמיים? אז מה? שבת, יום טוב, ושמחת בחגיך. אבל אני אנוס, לא יכול לסמוח. איך אפשר לסמוח שיש שישים אלף יהודיות חיות פה בתפרים ערבים? איך אפשר לסמוח שכל ילד שני נהיה מתואב ממצעדי תואבה פה? שמגיל... מכיתה א' כבר מכניסים לו את זה בכוח. איך אפשר? מהגן כבר. מביאים להם כל מיני סוטים שיתנו להם כל מיני שטיפת מוח והילדים האלה, ככה נהיים מסכנים. אני, הרבה פעמים אנשים צעירים, בני 17-18, אומרים לי, אני מבולבל. הם לא יודעים מה הם. הם לא יודעים מה הם. הוא לא בטוח מה הוא. אוהב את זה, אוהב את ההיא, אוהב את ההוא. ממה זה נהיה? מכל הכפירה הזאת שמכניסים להם, מביאים ואוסרים עליהם לצאת מהכיתה גם. עומד שם איזה מטועב מנהל עם מכשימו וזכרו, ואומר מי שיצא מסלקים אותו מהבית הספר. בואו נראה אותם שמביאים רב ומכניסים את כל החילונים ואומרים מי שיצא נעיף אותו מהבית הספר. איפה שוויון זכויות? איפה חוקי הדמוקרטיה? אם אתם כבר מביאים מחבלים לדבר ואתם מביאים כל מיני סוטים, אז למה אתם לא מביאים גם אחד מהצד השני? נכון? הרי זה חופש הביטוי, לא? שישמעו את כולם ויחליטו. לא, הם רמאים אלה, אין להם שום דמוקרטיה ואין להם שום סובלה. הם נוחלים ורמאים ושקרנים ונצלנים ומתואבים וכל דבר שהוא לא מתאים לרשרות שלהם, הם סותמים להם את הפה. וכל מה שמתאים לרשעות שלהם הם מעודדים בכל מחיר, גם יעלה מיליונים מכספי משלמי המסיעים. זה לא מעניין אותם בכלל. וכל מה שהם עומדים מול הבית של ביבי וצועקים, אחד יותר נבלה מהשני שם. זה חלאות המין האנושי אחד אחד שם שלא תחשבו שזה אנשים שאיכפת להם באמת מהמדינה או איכפת להם מצדק מה הייתם אותם פעם רצים להגן על איזה חרדי שהתעללו בו אם הם כאלה אומנים והם כאלה אנשים שאיכפת להם מעתיד המדינה איפה הם שמרביצים למסכנים איפה הם שמתעללים באחרים איפה הם מעניין, הם רק אכפת להם שמדובר במצעדי תואבה, שמדובר במחבלים, בזכויות של חמאסניקים, בזה הם מאוד מאוד אומניים, אבל שמדובר בזכויות של יהודים, אין להם בזה שום עניין, לכן לא נתפעל מהם. זה הכל רשעות אחת גדולה של ערב רב, וכל זה כבר נכתב לנו בזוהר, לפני אלפיים שנה, של העתיד לבוא לפני בית משיח, ישלטו בארץ אצעי הערב רב. בואו נראה, נתקדם קצת, כמה דברים שלמדנו אתמול בפרשה. קודם כל, אנחנו יודעים שצדיק זה אחד שנכנע שמכניע, לא נכנע, מכניע את הרצונות האישיים שלו לרצון השם. עכשיו מה אני רוצה? מה כתוב זה מה שצריכים לעשות. טוב לי, לא טוב לי, נחמד לי, אני ארוויח, יפסיד, שבחו אותי, יבזו אותי, זה כבר, זה דבר משני. כרגע זו האמת, זה מה שצריך לעשות. מה יצא אחר כך, איך אומרים, זה כבר לא בידי. זה מדרגה של צדיק. זאת אומרת, זה מה שכתוב, זה מה שעושים. אבל רוב האנשים זה לא ככה. הרבה אנשים הם צדיקים במה שנחמד ונוח. מה שזה אתגר, אז מתגלה הפרצוף האמיתי שלהם. אתם מכירים את המשפט? הוא דתי עד שזה מגיע לכסף. ויש הרבה כאלה. ברגע שנגעת עליהם קצת בכיס, מיד המפלצת שלהם יוצאת. הוא דתי עד שזה מגיע לתאוות הרעיות שלו. פה הוא כבר נותן תירוצים, מחפש כבר כל מיני תירים. הוא דתי עד שזה מגיע לאוכל. ברגע שנגעת לו בסטק, וזה, אז הוא כבר אומר, זה מותר, זה ספק ספק, הרב ההוא יתיר, הרב של אין חרוד מתיר, הרב הרפורמי יתיר. למה? כי עכשיו הוא רוצה לאכול. זה לא נקרא דתי, זה נקרא אדם שעושה מה שנוח לו. זה נקרא דתי לפי דעתי. זה לא טוב. זה עדיף מכלום, רבותיי, לפחות עושה משהו. כאלה לא עושים כלום. לפחות זה עושה מה שנוח לו. אבל לפחות שומר קצת מצוות, מרוויח משהו. אבל אדם צדיק אמיתי זה אדם שעושה את מה שצריך לעשות, לא מה שהוא רוצה לעשות. מה שצריך לעשות, כמו בעבודה. יש עכשיו דברים בעבודה שאתה נהנה לעשות, יש דברים שאתה שונא לעשות. אתה עושה את שניהם באותה צורה. אחד בא לחפץ חיים ואמר לו, אדם שיש לו שתי מצוות עומדות לפניו, שניהם כרגע, עכשיו יש לו אפשרות לעשות אחת מהם. איזה מהם יעשה? איך הוא בוחר עכשיו? אמר לו החפץ חיים, תבדוק איזה מצוות אתה רוצה לעשות ותעשה את השנייה. איזה מצווה אתה נמשך לעשות? המצווה הזאת? לעשות את השנייה. למה? המצווה הזאת שאתה נמשך אליה, אין לך בה ניסיון. סימן שכבר בגלגול שעבר עשית אותה. לכן אין לך הגבלה, היצרה לא מפריע לך. זה לא התיקון העיקרי שלך. המצווה ההיא שאתה לא כל כך שמח בה, היא לא כל כך מוצאת חן בעיניך, אתה עושה אותה. א', אתה נוגע בתיקון שלך, בגלל זה זה קשה לך. מה שהכי קשה לך זה עיקר התיקון שלך בחיים. תראו אצל נשים, מה הדבר הכי קשה לנשים בדור הזה? צניעות. תשעים ותשע ממאה נשים בעולם אינן צנועות. אני מדבר על הדתיות. אצל החילוניות אף אחת לא צנועה. אני מדבר על הדתיות. תשעים ותשע מתוך מאה שקורות לעצמם דתיות, חרדיות, דתי-לאומי, כל מיני מודרן אורטודט, יש כל מיני ביטויים. חסידה, ליטאית, לא משנה מה, הן לא צנועות, הבגדים שלהן צמודים, השרבולים קצרים מדי, יש להן כל מיני כתובות ודברים וכל מיני סיכות למיניהם שאסור לשים, חגורות שאסור לשים, חצאיות קצרות שבזמן שהן יושבות זה עולה מעל הברך, מי ששמה פאה, השם ירחם לזה פאות, יש היום קטסטרופה. זאת אומרת, כמעט ובלתי אפשרי היום למצוא אישה שהיא 100% צנועה כל הזמן. זה שפובשה מצנועה יכול להיות. אבל באופן כללי, שאתה יודע, תמיד תמיד תמיד תהיה צנועה, זה קשה מאוד למצוא. למה? זה עיקר הניסיון של הדור הזה. למה? כי השטן אומר, מה אני צריך להתאמץ בכל שאר העבירות? מספיק שאני מפיל אותה בזה, גמרתי עליה לנצח נצחים. כי יש חוטא, ויש חוטא ומחתי. חוטא זה דבר אחד. עשית עבירה, יש לך עכשיו בעיה עם הכרש ברחוב, עבירה אחת. עוד עבירה, שתיים. עוד עבירה, שלוש. חוטא ומחטיא זה לא הולך באחת, שתיים, שלוש. זה הולך באלף, אלפיים, שבעת אלפים, שלושים אלף. כי כל מי שיסתכל בה היום, נכנס לה לחשבון. אז ביום אחד שמסתובבת ברחוב, במיוחד בקיץ, אז ממלא הכניסה לחשבון שלה שלושים אלף עבירות. אז מה השטן צריך עכשיו לשכנע אותה לא לעשות חלות לשבת? או לא לעשות, לבשל לישיבה פעם בשבועיים? מה הבגדיל? זה מצווה אחת. עזוב, תן לה. מספיק שאני מפיל אותה בצניעות, עולם הבא אין לה. כי חוטא ומחתי, מחתי הרבים אין מספיקים בידו לעשות תשובה. אין לו חלק לעולם הבא. הוא רוצח נשמות. אז מה השטן עושה? אומר, ניתן את כל הדגש על החוסר הצניעות. וכך אני מפיל את כולם, ונגמר הסיבה. אבל היא שומרת שבת, יפה מאוד, היא אוכלת קשר, היא מקפידה, היא ככה בודקת תולעים, הכל נפלא, אבל היא מכתיעה אלפים, עשרות אלפים כל יום. ואם זו אחת שיש לה גם בכלל כל הדברים האלה, פייסבוק וזה, עם תמונות, הו הו הו. זה כבר הולך במיליונים כל יום, לא אלפים, כן? אז הנה לך דוגמה, ניסיון העיקרי של האישה זה הצניעות, וזה הכי קשה לה. שאלות החזון איש. לימוד תורה כנגד כולם, ביטול תורה כנגד כולם. אצל גבר, הכי חשוב זה לימוד תורה. שאתה כל הזמן קשור לתורה. עשה תורתך קבע ומלאכתך ערי. כל שאר הדברים בעולם צריכים להיות שוליים. פרנסה, זה, עניינים, הכל. מה העיקר? התואה זה החיים שלי, זה העבודה האמיתית שלי. כל דקה שיש לי, יש לי אומן, יש לי טוש, מוציא את הטוש מהכיס, מסמן, אני עכשיו בתור לרופא, לא משנה איפה אני באוטובוס, ברכבת, במטוס, כל הזמן אני בתוך הישיבה. זה לא משנה עכשיו איפה הרגליים שלי, זה משנה איפה הראש שלי. אדם לא נמדד לפי איפה רגליו, הוא נמדד לפי איפה הראש שלו. אם עכשיו אתה ברחוב הולך והראש שלך בגמרה, ואתה, כמו הרב בן ציונה בשעול, העיניים שלו מתרוצצות בלי הפסקה. הוא היה שוכח איפה הוא הולך בכלל. היו מוצאים אותו שעתיים רחוק מהבית. בירושלים, באזורים של חילונים בכלל. מה אתה עושה פה, כבוד הרב? איך הגעת לפה? איפה אני? שעתיים הוא לא שם לב לאן הוא הולך. שעתיים הולך, הולך, הולך. מרוב שהוא שקוע בסוגיה. אז אחד כזה, זה לא משנה עכשיו אם הוא יושב בתוך הישיבה או שהוא הולך ברחוב, כי במלא הוא כל הזמן בתורה. יש כאלה יושבים בתוך הישיבה והם בתוך הישיבה בחוף הים בזמן שהם יושבים בישיבה הראש שלהם זה עוד שעתיים ללכת לים או מחר ביום שישי שם הראש שלהם או בספורט או בשטויות כן יש כאלה יש להם גם בעיות אישיות שזה עוד יותר ניסיון אין לו שידוך, אין לו כסף, יש לו חוב, עיכולים, אז זה ממש כבר קשה להתמקד בתורה בזמן שיש לך כאלה בעיות. זה עוד יותר ניסיון, אבל זה רצון השם. ככה השם רצה, שאתה תלמד תורה מתוך דוחק, מתוך תרדות, ונראות אותך במצב הזה. אם היה רוצה שלא הלכה תרדות, היה מביא לך איזה חבילת כסף יפה. והיית מסודר, אבל הוא רצה אותך דווקא במצב הזה, שהתורה תהיה עיקר החיים שלך. בכל מחיר, היא באה לפני הכל. לפני החובות ולפני הלחצים, הכל, התורה צריכה להיות העיקר של החיים. מי שהתורה היא עיקר חייו, נאמר בו זכה, נעשית לו שם חיים. לא זכה, נעשית לו שם המוות. אני אשאל אתכם שאלה. זה שאדם זכה ונהיה עמל בתורה כל החיים שלו, ורק תורה יוצאת לו מהפה. כולנו מבינים שזכה. הלאה לנו שיהיה לנו ילדים כאלה, נכון? כל אחד רוצה שיהיה לו בן כזה, רק דברי תורה מדבר. לא מעניין אותו ספורט, לא מעניין אותו פוליטיקה, לא יודע מי ראש ממשלה, לא מעניין אותו עסקים, ביזנס, כלום. מה מעניין אותו? רק אבא, דברי תורה, ראיתי חידוש, ראיתי פורט, ראיתי ספורט, זה... יש לך בן כזה, אתה מלך. אם יש לך כמה כאלה, וואה, אתה בכלל קיבלת גנן בעולם הזה. אבל מה זאת אומרת? לא זכה נעשת, לא שם המוות. התורה. מדובר, עכשיו, שני אנשים שיושבים לומדים תורה, רובן ושימון. רובן לומד נעשת, לא שם חיים. שימון לומד נעשת, לא שם המוות. איך זה יכול להיות? זה מדובר על המצוות. צדיקים הלכו בהם, פושעים ייקשלו בהם, זה היה על המצוות. שמה שאתה הולך ושומר מצוות, הפושעים צפצפים על המצוות, אז הם נכשלים בהם. אנחנו עכשיו מדברים על לימוד תורה. שניים לומדים עכשיו, באים ללמוד. אם זה דף יומי, אם זה חצי יום בקולל, אם זה בכל היום בישיבה. איך אחד נעשית לו שם חיים ולשני אותה תורה נעשית שם ערבית? מה הולך פה? בוא נגיד ששניהם עכשיו לא שמחים בלימוד. אבל אחד אומר, למה אתה לומד? כי צריך ללמוד. אתה נהנה? לא. אז למה אתה לומד? כי מה, אני לומד בשביל עצמי? אני לומד כי השם אמר. עד רבא, זה מדרגה הכי גבוהה לשם שמיים. אני שרדתי את הרב שלי, הוא אומר, בשיעור שלו מוקלט לאחד התלמידים, הוא אומר לו, איפה היית בבוקר, באת מאוחר? הוא אומר לו, לא היה לי מצב רוח היום ולא היה לי חשק ללמוד. אז הוא בא בצהריים. אז הוא אמר לו, מי אמר שלומדים שיש חשק? גם כשאין חשק צריכים ללמוד. כשאין לך חשק לעבוד, אתה הולך לעבודה. בטח, אם לא יפטרו אותך, לא אין לך מה לאכול, אז אתה הולך לעבודה בלי חשק. למה? כי חייבים. למה כשזה מגיע לתורה, פתאום אתה לא הולך כי אין לך חשק? סימן שאתה לא מאמין שקשבך, הוא מקפיד עליך. הלימוד הוא צריך להיות בין באשך חשק, בין באמך חשק. בין בלימוד זה גמרה מעניינת, לבין זה גמרה מתישה. יש גמרות כבדות, כל מיני קורבנות, זה לא כל כך נוגע לימינו גם. אז אתה יושב שם ושואל את עצמך, מה אני צריך עכשיו את כל זה? א' עוד שבוע אני באמת לא אזכור כלום. ובט, גם אם הייתי זוכר, מה בדיוק אני הולך לעשות עם זה עכשיו, עם כל הקורבנות האלה וזה, אין במילא בית מקדש ואין מסבח ומי יודע מתי יהיה. סתם, עדיף לי ללמוד משהו שיועיל לי. אז מי שבא ולומד את זה, כמו החפצחאים שלימד את הישיבה שלו, הלכות בית המקדש, שיבוא משיח אז הם ידעו מה לעשות, אז התלמידים שם היו ממש צריכים להיות לשם שמיים, כי הם יכלו ללכת לישיבה אחרת. מה אני צריך את זה עכשיו? אני ללכת לישיבה, ללמד דברים מעניינים. שניים אוחזים בתלית, כל מיני ענייני ממונות, כל מיני הלכות שבת, מסכת שבת, ברכות, קידושים, דברים שנוגעים לחיי היומיום, לפחות אני אסכיל. יהיה לי מה לדבר גם. מה אני עכשיו אילך לתן דרשה על קורבנות או כל מיני דברים? הבנתם? אז זה נקרא מדרגה שבן אדם לומד כי ה' אמר. אז זו מדרגה גבוהה מאוד. אז שניהם לא מרוצים. אבל לאחד הנעשית שם חיים ולשני שם המוות. איך זה? זה יפה מה שאתה אומר, זה דומה למה שאני רציתי להגיד, רק קצת שונה. יש מציאות היום שני אנשים לומדים תורה אצל אחד התורה זה כל החיים אין לו שום דבר אחר חוץ מה אתה מבין שום דבר לא עומד בפני התורה לא אוניברסיטה לא מדע לא דוקטורים לא פוליטיקאים לא ביזניס לא מלאכים לא כלום השני גם לומד תורה גם כן כמו עוד מקצוע באוניברסיטה הוא אוהב גם מתמטיקה והוא לומד היסטוריה ולומד תרבות יוון ולומד פוליטיקה ולומד על הממשלה וקורא על כל מיני דברים של עולם המדע וכוכבים ואסטרונומיה והכל בשבילו חשוב גם תרבות יוון וגם התורה הקדושה וזה היום כל כך ברור כמה חזל הזהיר הוא לא ללמוד בספרים חיצוניים. עד כדקה שלרבי עקיבא אומר, רבי עקיבא אומר, הקורא בספרים חיצוניים אין לו חלק לעולם הבא. איזה ספרים חיצוניים מדובר פה? לא ספרים חלילה של זימה ותואבה. זה פשיטה. לא צריכה להגיד את זה בכלל. הוא מדובר כאן עכשיו על ספרים של חוכמת היוונים, גיאומטריה, הנדסה, דברים כאלה. מי שלומד בספרים חיצוניים, הנה, אל תקנה כך. למה? כי זה משיח את דעתך מהתורה, ואתה נהיה אקדמי. אתם יודעים באמריקה כמה כאלה יש? איזה חורבן הם מביאים על העולם? יש כאלה, הם למדו בצעירותם בישיבות, מכיתה לפתחת, אחר כך עברו לישיבה יותר גדולה, מט' עד י' ב', אחר כך נכנסו נגיד עוד שנתיים לבית מדרש, הם כבר בני עשרים. כמה שנים הם לומדים? מגיל חמש עד גיל עשרים. חמש עשרה שנה מהבוקר עד הלילה. המון, לא? זה צריך להיות מספיק כדי להיות רב. כדי להיות כבר בקיא בכל הגמרה ובכל הצוגיות. 15 שנה לימוד ועוד זה גיר סאדי אנקוטה. זה הרבה יותר חזק מאשר אתה חוזר בתשובה לגיל 25 ומתחיל מ-0. אז המוח הוא כבר עצם. הוא לא סופג כמו אצל ילד. תראו, אדם בין 25 בא לאמריקה. לא יודע אנגלית. כמה שנים ייקח ללמוד אנגלית? 30 שנה. בגיל 50 הוא עדיין מדבר אנגלית שבורה. הרבה טעויות נקדו. ילד מגיע גיל חמש לאמריקה, גיל שבע מדבר אנגלית כמו אמריקאי מלידה. מה קרה? הקב' הוא עשה שבזמן שאתה ילד, כל מה שאתה לומד נספג אצלך ולא נשכח. המוח חדש, צלול, סופג בקלות הכל. כשאתה כבר יותר מבוגר, אז הכל, חז'ל מביא דוגמה לזה, על נייר שהוא סופג ונייר שלא סופג. לכן זה נקרא גירסה דיינקוטה. אני זוכר שהיינו בישיבה, רבי גל כהן ואני למדנו במונסי בישיבה ביחד. הוא, כשהיה ילד, עד גיל נגיד 15, 16, הוא היה בישיבות, הוא גגל דתי. אחר כך הוא יצא לתקופה מהתורה, היה באמריקה, ובא לישיבה ועשה תשובה חזקה וכו'. ככה זה ההיסטוריה שלו. כשהוא בא אלינו לישיבה, אנחנו היינו בעלי תשובה שלומדים ומשקיעים וכולי, שיבה רצינית וזה. איך שהוא נכנס, היה לו כבר הכל בקלה קלות. למה? הוא למד בתור ילד. גרסדיאן קוטה. זהו, מה שאתה לומד כילד זה כבר אצלך מונח בתוך המוח, חזק לכל החיים. זה לא אותו דבר כשאתה מתחיל ללמוד את המושגים האלה בגיל מבוגר. שם אתה צריך לעמול הרבה יותר חזק. מי שהיה לו גרסה, הרבה תימנים גם באים, שנהיו חילוניים, פתאום אחד חוזרים בתשובה, נכנסים, תראה איך הם קוראים בתורה הכל, תרג'ום, זה הכל מילדותם, זוכרים מהמורי? צ'יק צ'אק, הכל מתעורר, חוזר וניאור. הכל מיד חוזר, גם אצל סורים, סורים שלמדו, היום הם סכנים, שהם היו בחלב, מה שהם למדו אז, אתה תראה איך אתה פותח לו הפטרה, הוא אומר לך את כל ההפטרה בעל פה, הוא זוכר את זה מלפני 60 שנה. ההפטרה בעל פה, הם היו לומדים את ההפטרות בקריאה, זה היה סוג של לימוד תורה, משהו לא מהעולם הזה. אתה רואה, אחרי 60 שנה הם זוכרים הכל. למה? זה נקרא גירסדיאן קוטה. עכשיו אני התחלתי להסביר, איך יכול להיות שהתורה תהפך לסם המוות? אחד, מידות רעות. אתה לומד הרבה תורה ואתה נהיה יותר ויותר חכם, אבל אתה געשתן שרוח. אתה כל הזמן מחפש להשתנת על אנשים ולשלוט ולמשוך תשומת לב ולהשוויץ ולהראות. אז כמה שאתה מקבל יותר חוכמה, אתה נהיה יותר מסוכן. עד עכשיו היית חצי חכם. היה מקומות שעוד שתקת, כי היה חכמים אחרים שם. פחדת לעשות לך סוכבושות. עכשיו, כשאתה לומד עוד עוד עוד, אז אתה כבר זלזל כבר בכולם. למה? כי כל המהות שלך זה גאווה זכוכה, זהו. לא שבאת עכשיו לתקן את המידות, אתה בא רק לרכוש ידע כדי להשתמש בזה לתועלת אישית. לכן התורה יכולה להיות מאוד מאוד מסוכנת אצל אנשים שיש להם מידות רעות במיוחד. ולכן כתוב בשולחן ארוך, אסור ללמד תורה לתלמיד שאינו הגון. מצד שני כתוב שאם בלי תורה, לעולם אדם לא יכול לתקן את עצמו. אין דרך לתקן את עצמך בלי תורה. אז איך זה מסתדר? אם בתלמיד לא עגון ואסור ללמד אותו תורה, אז הוא בחיים לא יהיה עגון. ואם אתה מלמד אותו תורה, אז אתה עובר על איסור, כי אסור ללמד תלמיד שאינו עגון תורה. אז איזה מהם אמת? שניהם אמת, רק צריך להבין. מה זה ללמד אותו תורה? ללמד אותו סוגיות, שעה, סלחות? חומש, כל מה שצריך. אל תלמד אותו את זה, עזוב. קודם כל תלמד אותו להיות בן אדם. פרקי אבות, דרך ארץ, מידות, אורחות צדיקים, מסילת ישרים. מידות, הרבה לשים דגש על המידות. מידות, מידות, מידות. עד שאתה רואה שלאט לאט הגאווה יורדת והכעס יורד. והאצלנות שלו יורדת, והחוסר התחשבות שלו יורדת, וכולי וכולי וכולי. אז אתה רואה שהוא כבר בשל יותר להיות כלי קיבול. אז עכשיו אתה יכול ללמד אותו תורה. כי אין כבר סכנה עכשיו שהוא ישכיל. הוא פחות גאפתן, הוא כבר הבין שאסור להיות גאה. הוא הבין כבר שאסור לבזות, הוא הבין את כל זה. אבל אם הוא עדיין ככה מושחת, זה יכול להיות סכנה גדולה. אבל אני אומר לכם, תשמעו טוב. האלה אותם שלמדו 15 שנה, ומה קורה להם בגיל 20? הם מודרניים, הם באים לאוניברסיטה. נכנסים לאוניברסיטה באמריקה או באנגליה, זה מאוד מצוי. לומדים שם חמש שנים באוניברסיטה עם כל הגויים וכל הכופרים, ואז נהיה להם בראש סלט מסוכן. גמרות, הלכות, שיעורים, השקפה, וחמש שנים של כפירה וכל מיני מטועבים שישבו איתם, וכל מה שהם שמעו שם, הכל נכנס ונהיה מעובב. ואז הסכנה היא נוראית. אם תראו איזה דברים הם אומרים בדרשות שלהם, איזה כפירה ואיזה השקפה רקובה, לא תאמינו, שאלה האנשים שהיו בישיבות האורתודוקסיות, לא נתפס בסכל. דברים נוראים, פייט אומן להם בעיה עם מצדת אוהבה, פייט אומן להם בעיה עם כל מיני דברים. מה שהוא מביא? איזה מסוכנים הם נהיים האנשים האלה. ממש רפורמים. למה זה? זה מה שכתוב. זכה נעשית לו, שם חיים עם התורה, זה כל החיים שלו, בלי שטויות מבחוץ, שם חיים. אם הוא מכניס עוד דברים עם התורה, הוא, וואה, זה נהיה מסוכן מאוד. מאוד מאוד מסוכן. נכון. קודם כל זה נכון מה שהוא אומר, נכון, זה לא אותו דבר אחד שגדל... מבחינת ההשתדלות והשכר הוא צודק, אבל מבחינת המציאות, מה היה עדיף? לגדול כמו או לגדול כמונו? אז אתה רואה, דרך אגב, זה דוגמה מצוינת מה שאתה נתת, שאתה מדבר עכשיו בעניינים של השקפה, שאתה רואה חכמים שגדלו בירושלים של אז או בבני ברק שלפני 70-80 שנה, עם כל החכמים הגדולים שהיו, רבי זרעתיה וכל אלה, ורב בן ציון וכל, אז אתה רואה איך הם אף פעם לא זזים מילימטר מהשקפה הנכונה בשום תחום. תמיד, אני למשל, כל פעם ששולחים לי בקבוצת וואטסאפ שאלה ששאלו אותה רב אביגדור מילר, אני כבר יודע בדיוק מה הוא יענה. אני יודע בדיוק מה הוא יענה. למה? אני יודע, אין אצלו שום סטייה בהשקפה לעולם. אין כזה דבר. למה? למד בסטובות ככל מיני ישיבות הכי טובות שהיו, של הליטאים, ושם התורה היה חיים, ולא התעסקו בשום דבר, ולא אוניברסיטה, ולא השכלה, ולא כלום. אז אתה יודע, אף פעם לא תמצא את סוט הכי טוב של שם. לעומת זאת, כשאתה רואה את המודרנים האלה, אני לא רוצה להגיד שמור, כל מיני ארגונים אמריקאים, שאני קוראים לעצמם ארגוני קירוב וכאלה, שם אתה מוצא מלא מלא אפיקורסים. דברים נוראים. דברים שלא נתפסים בסכם. ולפעמים יש להם הטליין. אתם יודעים מה זה הטליין? אנשים מתקשרים לשאול אותם שאלות על חינוך ילדים, ואם תשמעו איזה תשובות הם נותנים, מתכון לגמור לילד את הנשמה לכל החיים. עם הכפירה שלהם באוניברסיטה. הם מערבבים את מה שהם למדו באוניברסיטה ומה שלמדו בישיבה שווה בשווה. הבנתם? למשל, אחד חרדי רוצה להיות פסיכולוג. אפשר או אי אפשר? אם הוא נהיה פסיכולוג מלימוד תורה ומאמרי חזל וספרי רבותנו, הוא יופי של פסיכולוג. אבל אם הוא רוצה להיות פסיכולוג כמו בעת המודרניק, כגון זיגמון פרויד וחבריו, מצד אחד יש לו חזלים בגמרה שזה הכל פסיכולוגיה, גם חלק מהמצוות זה שיעור בפסיכולוגיה. למשל, אתן לכם דוגמה. בתורה יש הרבה פסיכולוגיה. למשל, אתן לכם דוגמה. אתם יודעים שיש בפסיכולוגיה דבר מאוד חשוב שזה מודע ותת מודע. אתם מבינים את זה, נכון? יש conscious וsubconscious. מה זה מודע? אתה מדבר עכשיו, יש לך שיחה, זה נקרא מודע. יש דברים שמשפיעים על ההתנהגות שלך שהם אצלך בתת מודע, הם נכבאים אצלך בתוך המוח, הם לא בפראנד, הם בתוך התת מודע שלך. איך מוציאים את זה? על ידי היפנוזה. מהפנטים בן אדם מתחילים לשאול אותו דברים וזה יוצא לו מטה תמודה. אבל אם אתה תשאל אותו פנים בפנים, הוא לא יודע על מה אתה מדבר. אבל אם אתה תפנט אותו ואתה תתחיל לשאול אותו שאלות, פתאום תראה איך הוא זוכר דברים לפני 40 שנה ואומר הכל. זאת אומרת, הדברים האלה מוחסנים אצל האדם בנשמה, בחדר חבוי כמו במחשב. אני לפעמים רוצה עכשיו למצוא איזה משהו שהכסנתי לפני כמה שנים במחשב, יש לי כל כך הרבה דברים, יכול לקחת לי יום שלם. אני לא זוכר איך קראתי לזה, אני צריך לעבור תקיעה, תקיעה, לעבור כל פייל, לפי מספר, איפה? יום שלם למצוא את זה. כן, אבל אם זה דבר שאני מתעסק איתו יום יום, בשנייה אני יודע איפה הוא, נכון? זה בדיוק ככה עובד המוח. דברים של היום-יום, אתה תמיד יודע ואתה ישר, אבל דברים שהם פעם ב', לפעמים אתה צריך ממש להתאמץ כדי לשלוף אותם מהזיכרון. אבל למה אני אומר לכם את זה? התורה, יש בה הרבה פסיכולוגיה. למשל, כתוב שבספר דברים, משה אומר לעם ישראל, אתם ראיתם מה הקדוש ברחו עשה לכל אלה שהלכו אחרי בעל פאור. אלה, היה עבודה זרה של הגויים, דבר נורא ואיום. היה איזה פסל, או היה איזה מקום, והגויים היו הולכים, עושים את הצרכים שלהם, ומביאים את זה ככה באיזה סיר, וזורקים את זה על הפסל הזה, ואו ששם, ממש שם היו עושים את הצרכים, עליו. תאר לך איזה דבר מטועף זה, כמו איזה שירותים ציבוריים, שמים שם איזה פסל, אנשים נכנסים, עושים את הצרכים שלהם בפנים, זה לא כמו היום, יש לך כפתור, יוצא מים, אז אני לא צריך לספר לכם מה זה, כן? מי שמכם זקן והוא היה בצבא, היו ימים כשככה היה שירותים בצבא. חור ברצפה ולא היה לחסות. פעם בכמה זמן שופכים אפרה. לחסות את הסירחון שהיה שם. אז תאר לך שיש לך עכשיו כזה מקום, וזה היה לי מקדש של עבודה זרה. הגויים באים להקריב עבודה זרה. עכשיו תגידו לי, אדם נורמלי, יהודי, ששמע את הקדוש ברוך הוא במדבר, אומר האנוכי ה' אלוקיכם אשר רציתי אתכם מרץ מצרים, והדיברה השנייה לא יהיה לכם אלוקים אחרים על פניי, אדם כזה ששמע את קולו של בוראולם וראה את יציאת מצרים ואת הסרט עמקות, על מי מדובר כאן? למי התורה ניתנה? לאלה שראו את יציאת מצרים. מבחינת אמונה, היה דור עם אמונה יותר מזאת? לא היה כזה דבר. ראו בעיניים, ניסי ניסים. דברים על מה אני עורד כל יום, באיר הולכת איתם, הנצרים טבעו בעיה, אין מה לדבר. מבחינת אמונה, ראו הכל בעיניים. אז התורם זהירה אותם, את אלה שראו את יציאת מצרים, ישמר לך, אסור לך להסתכל על בעל פאור. אסור להסתכל על זה. עכשיו אתה עובר, הגויים עובדים את העבודה זרה, אז רער לא להסתכל על זה. אני הייתי אומר, עד רבה, תסתכל על זה, תיגעל, תכי, שלא תרצה אי פעם לעבור שם יותר. נכון? אם אתה רואה כזה דבר, אפשר אתה מכי. איך מגעילים. אבל התורה מזהירה להיזהר לא להסתכל על הבעל פה. למה? בוא נראה מי פיקח פה. למה כשאנחנו מחמיר כל כך לא להסתכל על זה? זה הדבר הכי מגעיל שיש בעולם. מה? עכשיו, הדבר הזה כרגע מגעיל להתאנשמה. אין ספק בכלל. חברת בינם למכונת אמת, מה הרגשת שראית את זה? ארח, גועל נוראי. בא לי עד עכשיו להקיא, רק מהמחשבה, מה הם עושים. נכון, הכל אמת, הוא לא מגזים. באמת ניגל. תוך כדי הגועל, שזה במודע, מתפתחת אצלו תאווה בתת מודע לדבר. נורא והיום. זה דבר מדהים. התורה אומרת, תדע לך, אתה מסתכל על דברים שיש יצר הרע אליהם. אל תשכח, זה עבירה. עבודה זרה זה עבירה. כל דבר שהוא מצווה או עבירה, יש לסתן בו תפקיד. מה הוא? או למנוע ממך לעשות אם זה מצווה, או לגרום לך לעשות אם זה עבירה. כמן שהעבודה זרה, כל סוגי העבודה זרה, השטן מעודד אותך לעשות, אז עצם זה שהסתכלת, נתת הזרע אצלך ואתה תמודה. השטן עוד יחכה לך בפינה ויחליס אותך לדבר הזה. רק עניין של זמן. אל תסתכל, איך שהסתכלת זה נכנס אצלך לתוך המוח. עכשיו זה כבר הרבה יותר קשה, הבנתם? לכן אותו דבר, בשמיעת קול אישה, קול באישה ערבה. ההלכה אומרת שאם אתה מכיר את הזמרת, אסור לך להקשיב לשירים שלה. אבל אם אתה לא יודע מי, מביאים לך עכשיו איזה דיסק, זמרת שרה איזה שיר ירושלים של זהב, אתה לא יודע מי זאת. אם הקשבת לשיר, לא עברת עבירה הלכתית. כמובן הרבה לא יסכימו לעשות את זה, אבל בן אדם עכשיו שמע קול אישה והוא לא יודע איך היא נראית. לא עבר עבירה. איך שנייה הוא ראה על הדיסק איך היא נראית? אסור לא יותר בחיים לשמוע אותה. למה? כי כבר היא נכנסה לו בתוך המוח, ונגמר הסיפור. עכשיו, כל פעם שהוא ישמע את הקון שלה, מיד יידלק הזרע הזה, ויתחיל לראות, וואו, היא נראית ככה, היא נראית ככה. שזה לא נכנס, אין לו את מי לדמיין. הוא שומע הכל, הוא לא יודע מה לדמיין. אז העץ הרע לא מתעורר. שימו לב, החמוח עובד. אז אתה רואה, בתוך כדי האיסורים של התורה, התורה מלמדת אותך שיעור בפסיכולוגיה. למשל, יתום ואלמנה וגר. אלה שלושה, מה שנקרא, אזרחים מקופחים. יתום אין לו הורים, מסכן, אז הוא, יש לו בעיות פסיכולוגיות. אנשים שנפטר להם הורה בגיל צעיר. המראש שלהם, לצערנו הרב, נדפק בהרבה דברים. מה פירוש נדפק? יש להם חרדות נטישה, יש להם משברים נפשיים, יש להם כל מיני התנהגויות, שאם תלך לפסיכולוג, הוא יאבחן את זה בגלל שהורי נטש אותם בגיל צעיר. לא שההורי, או שהאבא ברח, עזב אותם, או שהוא נפטר, או שההורים התגרשו והיה נורא והיום, כל מיני דברים כאלה, זה משפיע לכל החיים. תמיד יהיה לו חרדת נטישה ותמיד הוא יחיה בפחדים, רואים את זה. אז הדברים האלה משפיעים, אז זה יתומים. ועל מנה אותו דבר, היה לה בעל, היא שמחה עליו בהכל, היא פתאום נשארה לבד בעולם. הלך לה כל הביטחון, אין לה בעל שייתן לה והעניק לה, אז היא נהפכה לנצרכת. וגר, עזב את העיר שלו, עזב את החברים, את המשפחה, בא לעולם חדש, כולם מסתכלים עליו בצורה מוזרה, אין לו חברים, הוא מתקשה איך שזה, אז הוא מולל גדול. אז התורה אומרת לך, תדע לך, אם אתה תצייר את האנשים האלה, העונש שלך פי כמה וכמה יותר קשה. אף על פי שגם לצייר יהודי רגיל זה עונש קשה, אבל אם תצייר את אלה, תחטוף מני עם מכה פי אלף יותר קשה. עד כדי כך שאם הם יצעקו אליי, אני מיד אתנקם במי שפגע בהם. למה? חשבך, הוא היה חייב להחמיר פה מאוד ולהפחיד אותנו מאוד, לא לפגוע באנשים האלה. למה? הפגיעה בהם יהיה הרבה יותר קשה משאתה פוגע באדם נורמטיבי. שיש לו הורים וגדל ויש לו למי לבוא ולפגות. אתה רואה, התורה מלמדת אותך שיעורים פה בפסיכולוגיה. זה צריך להבין, מעבר למצוות ולהשקפה של התורה, יש המון המון שיעורים בפסיכולוגיה. מי שרוצה באמת להבין את זה, ילקרא בספרים של הרב שלמה אופמן. הוא היה פסיכולוג מספר אחד בעולם, חרדי, תלמיד חכם גדול. כל גדולי ישראל הגדולים, המפורסמים, לא זזו מילימטר ולהתייעץ איתו. אני עשיתי שני סדרות מהספרים שלו, מאוד מומלט. קראנו לזה הפסיכולוגיה של המוח והנשמה, ועכשיו עוד אחד עשינו לא מזמן, הפסיכולוגיה של המוח והנשמה, יחסים, שידוחים, שזה עשר דרשות, שזה עולם מומלוא. אם אתה שומע את ה-10 הדרשות האלה, כל החיים שלך מתהפכים 180 מעלות לטובה. גם אם אתה חרדי מלידה. כלווה חומר אם אתה חילוני לשעבר. וכלווה חומר אם אתה רווק. כלווה חומר, למה? זה מכין אותך לכל ההסתכלות אחרת על החיים. מה זה? מה זה זוגיה? הכל זה משהו מדהים. איך בן אדם מגיב, איך בן אדם צריך להתנהג בפגישות. הרבה אנשים הורסים לעצמם את הזיווגים, בהתנהגות שלהם. והקשבחו גזר להם זיווג והם הורסים את זה בידיים. כמו אחד שהקשבחו נתן לו בראש השנה, פרנסה טובה השנה, והוא הלך לקזינו ושרף את זה. הפסיד את מה שהשם נתן לו. השם נתן לו אישה טובה, הוא הולך לזיווג, הורס את התגישה, מתחיל לדבר שטויות, מתחיל לעשות כל מיני דברים שאסור לעשות, פעם, פעמיים, שלוש. הבחורה לא רוצה אותו. הלך לו הזיווג האמיתי שלו, הפסיד אותו. עכשיו, אני חושב שאנחנו צריכים לעשות שמיניות באוויר, למצוא לו צ'אנס חדש, להביא לו משהו במקומה. או הפוך, היא יכולה להפסיד את הזיווג שלה. דרך אגב, אני שואל אתכם שאלה, אדם בוחר עם מי להתחתן או שזגזרה משמיים? מה אתם אומרים? אם אתה, ברמה התגונה שאתה נמצא בה, אתה אומר, היקים שמצביק דיבובים זה הקב' ברוך הוא, ואני שומע אותך על הקב' ברוך הוא שהזמנתי את הדיבוב, אז הדיבוב שלו בדוק, בטח שיעבוד מידי שם. אתה יודע שאדם רוצה ללחם, הולכים לו. אבל אם הוא מנסה, ויש תואר בהשתתלויות, הוא מנסה פה, הוא מנסה שם, הוא מנסה ככה, ותכיח אם אתה רואה, וככה הוא הולך לשיעורים ומחפש, אז מנסם שגם אתה יחזור ותוביל אותו למקום אחר. אתה עכשיו מתאר איך מוצאים את הזיווג ואם אני אעשה השתדלות או לא אעשה או אני אבטח באשם שימצא לי את האישה. אתה לא עונה לי על השאלה. השאלה שלי עכשיו היא עכשיו מישהו יציע לך בחורה. הבחורה הזאת היא גזרה משמיים או שזו בחירה שלך אם להתחתן איתה או לא. אתה מחליט. מה אתם אומרים? מה שכתוב, כתוב מהשם אישה לאיש. לא מרשיר ספקות. מהשם אישה לאיש. אפילו לבן ובטועל אמרו לאליעזר, זה מעת השם הייתה זאת, כן? אם רבקה על זה. אפילו אלה הרשאים מבינים את זה, זה לא סתם כתוב את זה בתורה. מצד שני, כתוב מזווגים לו לאדם זיווג לפי מעשיו, במסכת סוטה עמוד ב', אמר איש לקיש, מצד אחד בהתחלת העמוד כתוב שהמלאך כבר בא ומכריזים פלוני, בין בת פלוני לפלוני. זאת אומרת, לפני שבאת לעולם זה נגזר. אתה יורד כמה שורות למטה, הגמרא אומר את אמריש לקיש, מזווגים לו לאדם זיווג לפי מעשיו. לפי מי שאתה, ככה מזווגים לו. כאן אין סתירה על מה שאני אומר. בשני המקרים זה מעת השם. רק איך תקבל את זה, דעה ראשונה, לא משנה מי אתה, מה אתה, שמדביק את רבקה לרובד. בום. מגמר. לא משנה, תהיה. זהו. בת פלוני לבן פלוני. לפני שנולדת. בר אשלקי שאומר, לא, לא, לא. זה לפי איזה מדרגה אתה. אם אתה במדרגה א', יביאו לך בחורה מדרגה א', מדרגה ו', בחורה ממדרגה ו'. זאת אומרת, כל הזמן כשאתה משתפר, משתפר, משתפר, כל פעם כשאנחנו מחליפ לך את הזיווג המיועד, עד עכשיו היית צריך לקבל מליגה לאומית. עלית עוד מ', קיבלת ליגה א', עלית עוד מדרגה, קיבלת, איך קוראים לליגה הכי טובה פה? ליגת על. כן? אז קיבלת, אז כל פעם שאתה עובר ליגה, בבחירה שלך להיות צדיק, גם הבחורה שלך באה מליגה אחרת. זה מה שיוצא מריש לקיש. אז הגמרה אומרת, זה קשיה, קושיה, זה סתירה. זה פה משמע שבלי קשר לליגה, מה תהיה? השם כבר החליט מי הולך עם מי. ליגה הזאת, ליגה הזאת, זה לא משנה. ומצד שני כתוב, לא, זה הולך לפי הרמה שלך. אז איזה מהם צודקים? התשובה הגמרה אומרת, לא קשיה. אה בזיווג ראשון, אה בזיווג שני. כן? זאת אומרת, מה הפירוש? כולם חושבים שאם התחתנת פעם ראשונה זה היה גזרה. התגרשת, ועכשיו אתה הולך עוד פעם לשידוחים, הפעם השנייה זה כבר לפי מי שאתה. צריך להיות שוטה כדי לחשוב כזה דבר. מה השטות הזאת? זה באמת מה שאתה חושב? שבפעם הראשונה הגזרו עליך אם היא התחתנת, ועכשיו שהתגרשת אז היא החליטו לפי מי שאתה? מה פתאום. צריך מינימום היגיון. מה ההיגיון? פעם אחת ככה ופעם אחת ככה. אלא הרי הקדוש מסביר את זה נפלא. בתחילת העולם שהנשמות באו לעולם פעם ראשונה, אז כולם היו נשמות חדשות. אז היה צריך לגזור, מי יתחתן עם מי? אין מדרגות. כולם פה רק פעם ראשונה ירדו לעולם. אז יש בחוג עזר, בזיווג ראשון, פלונית, חתן עם פלונית בגזרה. מכאן והלאה, גלגול שני, שלישי עשירי, כל הגלגולים זה לפי מי שעצר. בסדר? אבל רגע, עוד לא ענינו על השאלה שלי. עכשיו הציעו לך בחורה, ואתה בעל הבחורה, ואתה עכשיו יושב איתה בפגישה, ואתה צריך להחליט אם אתה רוצה להתחתן איתה או לא. האם זה נגזר עליך? זאת אומרת, השם הביא לך בחורה לפי מה שהוא חושב שהיא ברמתך, וזה גזרה. מזווגים לו לאדם זיווג לפי מה עשיו. האם אתה יכול להרוס את זה בהחלטה שאתה לא רוצה אותה, או שמה שנגזר אתה חייב לעשות? מה אתם אומרים? אבל אם השם גזר, איך לא תרצה אותה? אז מה, השם לא יודע מה הוא מייעד לך? מה? הקב' ברוך הוא מזווג זיווגים, לא? אז תשמעו, תראו מה זה... אז תראו מה זה רמבם, מתוק מדבש. הרמבם אומר, האדם בוחר עם מי הוא יתחתן. זה שהקב' ברוך הוא רוצה שתתחתן עם פלונית והוא מביא אותה עד אליך דרך כל מיני שטחנים, ובדרך לא דרך, כדי להביא אותך עד לבאר. אבל אם לשתות או לא, אתה תחליץ. לא מחליטים בשבילך. למה? יש לנו כלל ביהדות. אין הקדוש ברוך הוא גוזר על האדם לעשות מצווה או לעשות עבירה. אין כזה דבר. וכיוון שלהתחתן ולהביא ילדים, מצוות פרו וו זה מצווה ראשונה ביהדות. פרו וו זה מצווה ראשונה. סימן שהקדוש ברוך הוא לא יכול לגזור עליך לעשות מצווה. אתה צריך לעשות את המצווה. סימן שאתה בוחר אם לעשות או לא לעשות. זה מקבל עכשיו משמעות חדשה לגמרי. שנים על גבי שנים, אני שמעתי דרשות, אין מה לעשות, הכל השידוחים זה ביד השם, מי שעושה השתדלות הוא שותה, מה אתה סתם מבזבז את הזמן, שב תלמד, תתפלל והכל יהיה בסדר. עכשיו מתברר שהשתדלות, אתה חייב לעשות, שאתה לא ברמת אמונה גבוהה, אז אתה חייב להשתדל, אין מה לעשות, כמו שאתה משתדל בפרנסה וכולי. מי שאין לו דאגות אף פעם על העתיד, לא צריך לעשות השתדלות, כלום. יש הרבה אנשים מבלבלים אמונה וביטחון עם הצלות. אני אסביר. אומרים לו, למה אתה לא לשטחנים, לפגישות וכולי? מה הוא אומר? אה, מה השטויות? השידוכים זה מעת השם. שיגיע הזמני להתחתן, היא תבוא עד אליי. נאום מאוד יפה. ומאוד משכנע גם. היית בטעות חושב שזה מינימום הבבסליה, הבחור הזה. אבל מה באמת מניע אותו לומר את מה שהוא... את מה שהוא אמר? מי יודע? מה מניע אותו? מה אתם אומרים? עצלות, בדיוק העצלות. מה שמניע אותו זה העצלות. הוא מתעצל לנסוע חצי שעה לפגוש את השטחנית ההיא, לנסוע עוד שעה לפגוש את השטחן ההוא, לשלוח זה, לשלוח קורות חיים, לתלכן, לשפץ את הגיל. אז הוא כבר אומר, אין לי ראש בשביל זה. אז הוא פתאום נהיה בעל אמונה. מה הרעיה שהוא נוחל? מה הרעיה? הרעיה שהוא נוחל היא שהוא כן דואג אם הוא יתחתן או לא. הוא בלחץ על זה. הוא לא ישן בלילות בגלל זה. אם הוא היה באמת בעל אמונה, הוא לעולם לא היה דואג. לא היה דואג. אתם שומעים? מי שיש לו אמונה באשם וביטחון, הוא לא דואג על כלום. כן? תקשיב, אתה יודע, יש שאלה מאוד מפורסמת. כמה השתדלות צריכים לעשות בחיים? האם לסמוך על הנס? או צריכים לעשות? כתוב בתורה, יברכך ה' לוקחה בכל מעשי עדיך. חייבים משהו לעשות. כמה השתדלות בפרנסה? שעה בחודש? עשר שעות בחודש? שבועיים בחודש? שלושים יום בחודש, חמש שעות ביום, עשר שעות ביום, עבודה נוספת באמצע הלילה. כמה השתדלות? הנוסחה היא פשוטה. כמה שאתה יותר בעל ביטחון באשם, ככה אתה צריך פחות להשתדלות. אבל איך אני ידע אם אני בעל ביטחון? אולי אני בעל דמיונות? אולי אני משקר את עצמי, אולי אני רוצה לחיות על חשבון ההורים, על גיל 30 ולישון בספה כי נוח לי, כי אמא שלי עושה לי כביסאות ומביאה לי אוכל למיטה וקפה כל בוקר, ואין לי דאגות, ואני משקר את עצמי. מאיפה אני יודע? התשובה היא ככה, אם אתה בלב פוחד, מה יהיה? אתה צריך לחתן ילדים ואתה פוחד, יהיה לי זיווגים, לא יהיה לי, יהיה לי כסף, איך אני אשלם על החתונה, כל מיני כאלה דברים, סימן שאין לך אמונה וביטחון. כי אתה פוחד. מי שבוטח באשם הוא רגוע מאוד, הוא לא חושב, מה שיהיה זה רצון אשם, אני לא מתערב. אז אחד כזה אין לו מה לעשות השתדלות. אבל מי ש... פוחד חייב לעשות השתדלות. ומי שפוחד שהוא לא ימצא שידוח חייב לרוץ לשטחנים. מי שסומך שבאמת השם יביא לו ביתו בזמנו, הוא לא צריך לשטחנים. הוא רגוע. לומד. מה קורה? מה עם שידוחים? השם עוד לא החליט. אבל למה אתה לא משתדל? מה יש להשתדל? אמרתי לשטחן שניים שאני פנוי. הקהילה יודעים. זהו. מה אני עוד צריך לעשות? אני רוצה לעמול בתורה. טוב, אני לא יודע למה מפסיקים עכשיו את השיעור. אני לא עובר לשם, או שממשיכים פה... אה? אה, לא הבנתי, חשבתי רוצים להפסיק, מכילה. רק להודיע, אז היית אומר שיש הודעה. מי שרוצה להתפלל ערבית... אנחנו נעשה ערבית פה גם אחרי. אפשר לעשות ערבית. אין בעיה. מי שרוצה להתפלל ערבית בחדר מאחורה, בבקשה. דרך אגב, זו שאלה הלכתית. אם אתה יודע שהיא ערבית אחרי השיעור, ועכשיו באמצע שיעור תורה מציעים לך ללכת לקיים מצוות ערבית, האם מותר מבחינה הלכתית או לא? מה אתם אומרים? ודאי שאסור. כי תפילת ערבית זה מצווה דה רבנן. ולימוד תורה כן נגד כולם. האם עוזבים לימוד תורה דה אורייטה כדי ללכת לעשות מצווה דה רבנן? אם לא היה עוד מניינים פשיטה שחייבים, כי זו מצווה עוברת. אה, אם יש מצויים עניין קבוע זה משהו אחר, זה צמחילה. צמחילה. מעניין קבוע, אז ודאי שיש מעניין קבוע, גם אלה שסומכים על המעניין, אחר כך אין להם עניין. זה כבר עניין אחר. אבל אם מארגנים, הרבה פעמים אתה רואה שבצד מארגניים קוראים לך. ואתה בתוך שיעור תורה, אתה בבעיה, אתה לא יכול לעזוב את התורה. אני הרבה פעמים, בתקופה שלימדתי גמרה בישיבה, היה לי איזה תלמיד שתלמיד מתנדב ללכת להביא את האוכל. אתם יודעים, באחד בצהריים יש הפסקה, אחד ועשרה מגישים אוכל, אז הולכים למשפחה להביא את האוכל. תמיד, שתיים עשרה וחצי, היה קם לי בשיעור, הולך לאוטו של הישיבה ורוצה לך להביא את האוכל. אז אני אמרתי לו, למה, למה אתה תמיד זה שצריך להיות התורן, אני לא מבין. אומר לי, אם אני לא, אף אחד לא רוצה להביא את האוכל, אז אם אני לא אלך, אז לא יהיה מה לאכול. אמרתי לו, שותה. אתה צריך לעשות את כל מה שביכולתך לשבת ללמוד תורה ולא ללכת להביא את האוכל. למה להחליף יעלום במטבע כסף? אתה מבטר על חצי שעה ללמוד תורה, זה שלושים אלף מצוות, דהורה איתה, בשביל לעשות מצווה אחת של חסד. אבל אתם יודעים, זה הרבה פעמים הוא חושב שהוא רוצה לעשות מצווה לזכות הישירה, ובאמת הוא רוצה חופש מהתורה לחצי שעה. זה באמת מה שמסתתר מאחרי זה. אז אני נתתי לו ראייה, אמרתי לו, תשמע, היו איזה שניים, היום אחד הרב אמר בישיבה, מחר אנחנו נוסעים לשדה ללמוד ביער. יש שם יער, אנחנו לא נלמד בישיבה מחר. אז אמרו, ואיך נוכל, אנחנו סומכים על השם? החיל אותנו עד היום? יא, חיל אותנו גם ביער. התלמידים הלכו, לקחו את הגמרות, הלכו ליער, לא לקחו אוכל. 10, 11, 12, 1, 1 בצהריים, אין אוכל. איזה שני חכמולוגים אמרו, הרב הזה, עזוב אותו, איך אומרים? השתבשה על עבדתו, מה הוא חושב שיפול לנו אוכל מהשמיים? בואו נלך לישיבה נוכל, בלי שירגיש. התגנבו, הלכו ברגל רבע שעה לישיבה, אכלו, סברו, עכשיו הם עומדים לחזור. אומר לו השני, מה אם אהבת לרעך כמוך? מה אם החברים שלנו מסכנים רעבים כבר שתיים בצהריים? מהבוקר לא אכלו. אתה צודק, בוא ניקח להם סיר, לחמים וכו'. לקחו סיר, לקחו לחמים, הלכו, באו מאחורי הערב, הוא היה נותן להם בדיוק שהוגמרה, שמו את זה מאחריו, התגנבו, התיישבו. אחרי עשר דקות אומרים, כבוד הרב, צדקת, תראה הקשבך הוא הוריד לנו אוכל מהשמיים. אז הרב התחיל לרקוד. אמרתי לכם, השם לא יעזוב אותנו. כולם שם צוחקים, מסכן הרב הזה. טוב, זה היה אמצע השבוע. יום שישי הרב נותן את השיעור השבועי על פרשות השבוע. אומר, יש כאן שני שאני, סני לי, שותה, אני מדמיין, אני... הלכו לישיבה לאכול, דאגו לקרש שלהם, לזכותם יאמר שהם הביאו לכולם כאן אוכל, רק הם לא יודעים דבר אחד. שהקדוש ברוך הוא, יש לו כלל בעולם. מלאכת צדיקים נעשית בידי אחרים, אלה שלא צדיקים. מה זאת אומרת? כולם שישבו כאן בטחו באשם, למדו בהתמדה ולא חשבו ללכת לאכול בישיבה. אז הקדוש ברוך הוא ראה שיש כאן שניים שלא בוטחים בו. לקח את השתיים האלה והפך אותם למשרתים שלנו. הבנתם איך זה החיים? הלכת, צדיקים, נעשית בידי אחרים. היה אצלנו אחד בישיבה, היום הוא דיין גדול בבית שמש, ראש ישיבה, מוהל, סופר, סופר סטאפ, שוחט, אין דבר שהוא לא. הכל. הוא פרופסיונל. כל דבר שהוא הלך, הצטיין בו. הוא האחד שעמל הכי הרבה בישיבה. הכי הרבה. בכל הדורות שהיו בישיבה. תארו לכם, מרוב שהוא היה עמל בתורה, הוא לא היה עורד בכלל לחדר אוכל. מישהו היה מעלה לו איזה צלחת עם איזה סנדוויץ' במהירות, הוא תוך כדי הלימוד גמרא היה אוכל חמש דקות ונגמר. אבל תארו לכם דבר מדהים מה שקרה, יום אחד הוא היה צריך לחדש את הרישיון נהיגה שלו. אז הוא צריך ללכת למשרד הרישוי, באמריקה שם. זה 25 דקות נסיעה לכל כיוון ועוד איזה שעתיים-שלוש שם אנשים יושבים בתור עד שקוראים את המספר שלך, לפחות ארבע שעות. הוא אומר לי, אתה מאמין לי שחידשתי את הרישיון בלי ללכת למשרד הרישוי? מעולם בהיסטוריה של ארצות הברית לא היה כזה דבר. אמרתי לו, איך יכול להיות? אתה צריך ללכת, הם בודקים, עושים בדיקת עיניים, בדיקת ראייה, מצלמים תמונה, אם כבר הזדקנת, השתנית, עושים תמונה חדשה, יש הליך שם, איך עושים? הוא אומר לי, תאמין לי, אני שלחתי את זה עם עוד איזה מישהו והסכימו, עשו לי רישיון חדש. למה? מי שבאמת מוסר את נפשו על התורה, אז הקב' רואה שהוא באמת אוהב את התורה, אז הוא מסיר ממנו עול דרך ארץ. ככה כתוב בפרקי אבות, כל המקבל על עצמו עול תורה, מעבירים ממנו עול דרך ארץ. מה זה עול דרך ארץ? עבודה, רופאים, פגישות, פגישות עם שטחנים, כל מיני דברים, חיסונים, כל מה שאדם רגיל יש לו, מכונאי, חשמלאי, נזילה, מעבירים ממנו הולדר חרץ, אותו בחור הייתה לו מכונית טויוטה מצ'וקמקת נס, שהיא לא מתפרקת, ישנה, בקושי זזה. שנים הוא נסע בה, שנים. נסע לברוקלין שעתיים, הלוך שעתיים, חזור, נסע לפרוט, שבתות. יום אחד הוא החליט לעשות הליגה לארץ, אז עכשיו ללוי בקור את התכשיט. אחד מהאברכים מצא איזה אברך, גם בחור צדיק, גם אוהב ללמוד, אבל לא כמוהו, לא באותה ליגה. ההוא אדם רגיל, אבל ההוא הראשון הוא מתמיד ברמה שאין דוגמתו. אמרתי לעצמי, מעניין כמה דקות המכונית הזאת תחזיק אצל הבחורה חדש. ככה אני חושב. שמעתי שהוא קונה ממנו את האוטו. למוחרת בצהריים, אני חוזר לישיבה אחרי הפסקת צהריים, אני רואה כל האוטו אשן. כל השכונה יוצא עדים, הרדיאטורי פוצץ. אני וואלה ואני אומר לו, מה קורה? הוא אומר לי, תראה מה זה, רק אתמול קניתי את האוטו, כבר הלך, פוצץ. אמרתי לו, אתה לא מבין. האוטו הזה כבר היה צריך למות לפני חמש שנים. אבל זה כמו נחו משגמזו. הבית היה מזמן צריך ליפול לו על הראש. אבל נחו משגמזו היה צדיק יסוד עולם, למות באיסורים. הוא שוכב שם במיטה. כשבאו לפנות אותו, הוא אמר לתלמידים, קודם כל תצאו אתם מהבית ותמשכו אותי. שלא תוציאו אותי ותשארו בתוך הבית. כי הוא ידע שכל הבית עומד בדרך נס. השם עושה נס יום שלא ייפול עליו הבית. איך שהתלמידים יצאו, משכו את המיטה שלו, בום, התנפל הבית. ארג מה הוא אומר? אמרתי לו, כל המכונית הזאת מזמן הייתה צריכה כבר למות. רק הצדיק המתמיד הזה נושא אבל. לא רוצה לשלוח אותו למכונאים, להחליף ברירה, כלום. ה' ברחום נותן למכונית הזאת לנסוע בניסים. עכשיו שהוא העביר את זה אליך, אתה אדם רגיל. ואדם רגיל אין ניסים כנגד גדר הטבע. אתה יודע למה הדבר דומה? יש פה עלי ניקיון, יש כאלה שסוללים כבישים, יש כאלה שעושים את הזבל, יש נהגי אוטובוס, יש כל מיני מקצועות בעולם. במקצועות אחרים שהם בזויים, אף פעם אתה לא שומע בן אדם שאומרים לו, תגיד למה אתה עובד בזבל? אם אני לא אעבוד בזבל מי יעבוד? אתה שמעת פעם מישהו עונה כזאת שובה? לא, נכון? אחד שהוא נער כל היום בעצבים, אוטובוס, בסמטאות של ירושלים, קופצים לו לכביש, כללים אותו, רבים, פתח את הדלת, זה עבודה נוראית. ועוד פה עם הלחץ של המדינה הזאת, ועם הסמטאות, והכבישים הקטנים, ואחד נכנע ככה, והאוטובוס תקוע, ווואה, זה דברים אני רואה לפעמים פה בכבישים. לא נתפס בזה. מי מוכן לכזו עבודה? אז לא אומרים לו, תגיד, למה אתה נהג אוטובוס בשכונות גאולה שם? כל הלחץ, מיליון איש בכביש, יום שישי, אי אפשר לזוז, להתפוצץ. למה אתה נהג אוטובוס? מישהו צריך להיות. אין כזה דבר. מעניין. רק כשזה מגיע לצבא, פתאום כולם יהיו צדיקים. מי יהיה אם לא אני? אל תדאג, תמיד יהיו חוטבי עצים, תמיד יהיו חיילים, ותמיד יהיו רופאים. אתה צריך לשאוף להגיע למדרגה הכי גדולה והכי טובה שיש. והקב' ברכו, הרבה שלוחים יש לו למקום. דרך אגב, תדע לך שאם כל עם ישראל היה תלמידי שדירה, לא היה צריך צבא בכלל. הצבא היה רק משהו סמלי. אבל היום כמובן שאנחנו מלאים בעבירות וביטול תורה. מה? לא שומע. שבט גן, מה הוא היה? שבט גן, מה הוא היה? מה? כל עם ישראל היה חיילים, לא רק שבט גן. תמיד היה צבא, יהושע היה לו צבא, משה היה לו צבא, דוד היה לו צבא, שלמה היה לו צבא. תמיד היה צבא. מה עשו בצבא, אתה יודע? למדו תורה. מה הרעיה? שבא המלאך לישוע בנון, אומר לו, נשלחתי על שתי דברים. אחד, שביטלתם את קורבן התמיד היום. בזמן המלחמה ביטלו את קורבן התמיד. ושתיים, מהו שתיים? שביטלתם תורה. שאל אותו ישוע, על מאיזה מהם באת? אומר לו, על ביטול תורה. ביטלו קורבן התמיד, זה חובה, חובה כל יום, קורבן של הבוקר קורבן. ביטלו קורבן התמיד, ועל מה המלאך בא? על ביטול תורה, וחרב שלופה בידו. ככה כתוב בספר יהושע, בא לו המלאך המוות עם חרב שלופה בידו. לימוד תורה זה ממה שמחיה את הכל, את המדינה, את הצבא, את העם, את הבריאות. כתוב, ועניח לכם ה' אוי וכם. אם תשמעו בקולי, אני עניח לכם אוי וכם. אז לא תצטרכו כזה צבא. דרך אגב, ביני לבינכם. מה אתם אומרים? חלילה מבלי לפגוע ולהעליב אף אחד. הצבא שלנו, מה אתם אומרים? הוא צבא טוב או צבא של נמושות? מה אתם אומרים? ראיתם את הסרטון שרץ ביומיים האחרונים? בכיתי מרוב בושה. בכיתי מרוב בושה. או אל הבושה או אל החלימה. אני הייתי חייל. בכיתי מהבושה שכל העולם רואה איזה חיילים פחדנים יש לנו. שני ילדים פלסטינאים, עשרה חיילים עם נשק ומגנים, ואיך הם ככה? והערבי עומד שתיים מטר מהחייל בפנים, זורח לו דברים על הפנים, והם עומדים שם במשך רבע שעה וחוטפים מכות וביזיונות וכללות, ומתגרים בהם ועושים מהם צחוק, והם לא עושים שום דבר. עומדים ככה עם המגן. נורא והיום אתם רואים את זה, אתם יודעים כל ארצות ערב היום גואשות. מיליארד הודעות היה על זה. תראו מה קרה לצבא הישראלי, איזה פחדנים הם. ראיתם את שני הערביות האלה איך הם הרביצו לשני החיילים הבריונים האלה איזה ביתות וגרופים נתנו להם? והם עמדו ככה והתחננו על חייהם? זה צבא זה? כל הקרבות מאז מלחמת ששת הימים וכולם הפסדנו. מספיק כבר לרמות העם. כל הקרבות, מאה לששת הימים, מלחמת יום כיפור, כמעט נגמרה פה המדינה, רק ה' מתערב, עשה לנו נס. מלחמת שלום הגליל, הפסדנו. כל המבצעים שהיה, בכולם הפסדנו. אף פעם לא הישגנו שום מטרה מדינית ב-40 שנה האחרונות. גם שכבר הצבא הצליח במשהו, באו המדינאים המטומטמים ונתנו את הכל מתנה. זאת אומרת, הקב' חומר אלך, הצבא שלנו לא שווה גרוש. גרוש הוא לא שווה. עם כל המוסד והמרגלים, והדבר אחד הוא יודע טוב, זה ההייטק, איך קוראים לזה? סייבר. מלחמת סייבר. בזה אנחנו הכי טובים בעולם. מה שהאמת, צריך להגיד. בלחיצות על כפתורים, הצבא שלנו הוא הכי טוב בעולם, אבל שזה לא צריך להיות חיילים. כל ילד בן 17 יודע את הדברים האלה היום. ילדים יודעים מחשבים, מומחים עולמיים, הם ילדים, כל דבר הם יודעים. אתה בא לילד הרלי, טק טק טק, הכל הוא יודע. יודע להיות האקר, יודע להיכנס לחשבון בנק, יודע להוריד שירים. אתה אומר לו, בוא, הם לא נותנים פה, חסמו, תן לי 5 דקות, פותח לך הכל. כל דבר חסם את האקדמיה, זה 10 דקות. אמרו שהזיק לימור רק פורה ולאקדמיה אין שום מקום. אבל איך עכשיו אתה אומר? לא. אני מדבר על מי שבן תורה. מי שחילוני ורוצה להיות איש מחשבים, שיהיה איש מחשבים. אז עכשיו הצבא השתמש בו. אני צריך ללכת להיות איש מחשבים? אני מעדיף להיות בן תורה. ואין אפשרות לשלב בין שני עולמות? אפשר לשלב, אבל מי שמשלב בין שני עולמות לעולם לא יהיה תלמיד חכם. אתה חושב שמישהו שילא חצי יום לאוניברסיטה וחצי יום לישיבה, הוא יכול לצאת ערב בן ציונה בשאול? מה אתה אומר? ודאי שלא, אבל אנחנו כנראה בבית המדרש. איך מבנה בית המדרש הזה? חסר 7.5 מיליארד גויים בעולם? קודם כל, מי בנה את כל המדינה? אין בעניין במדינה שלא נבנה על ידי הערבים. הערבים בנו לנו את כל המדינה. היום אין ערבים, יביאו סינים, יביאו טיילנדים. חסר רופאים. תגיד לי, מי רוב הרופאים בארץ? גם כן ערבים. אחיות והרופאים. אתה יודע למה? כי כל הרופאים היהודים הם באמריקה. כשאתה בא לבית חולים באמריקה, כל רופא שני זה ישראלי. למה? הוא רוצה להרוויח מיליון דולר בשנה. או לא רוצה להרוויח אלפיים דולר בחודש בקופת חולים. אז כולם בקנדה לא כל כך מרוויחים שם הרופאים, כי זה... סוציאלי כזה, אבל באמריקה כל ביקור אצל רופא זה אלפי דולרים, כל צילום זה אלפי דולרים, רק לשאול את הרופא בטלפון שלה 300 דולר הוא שולח לך חשבון. אז זה שם שודדים את המדינה חזק חזק, הרופאים. אז הרופא אומר, אני אעבוד כאן בתל אביב באי חילוב, תנו לי אולי 20, 30 אלף דולר מסקורת בשנה. עם כל העטבות, 50 אלף דולר. אני באמריקה מרוויח מיליון, מה אני צריך להיות פה? ברור, אז למה כל הרופאים בורחים. אז מי תרופס את מקומם? רופאים ערבים. כל ראש שאתה בא לפה, הבת שלי פעם הייתה פה בסמינר, היא הלכה לבית חולים, נבעלה, ילדה אמריקאית. הם שומעים שמסוכן פה עם טיפה דעה ערבים, היא נכנסה לבית חולים, חטפה אלם, מתקשרה בלחץ, מה, כולם פה מדברים ערבית, וכל הרופאים והאחיות בירושלים בבית חולים, כולם היו ערבים, לא היה יהודי אחד שם. היא אומרת, מה זה פה, זה כאילו שאני באתי למדינת ערב. אז אל תדאג, גם הערבים יודעים לרפא, וגם יש להם אחים ואחיות, ואם לא יהיו ערבים, יביאו סינים. מה הבעיה? אתה מביא סיני ב-50 דולר לחודש, יעשה בשלך מה שאתה רוצה. מה שאתה רק רוצה. אני הייתי בסין, ראיתי מה. הישראלים בסין, מה עושים? סינים עושים בשבילם הכל. חסר. מאז ומעולם. תאמין, השתמשנו בגויים. חוכמה בגויים תאמין. מה החסר לגויים מהנדסיים? כל הכלי נשק שלנו מאיפה בא? מארצות הברית, כל המטוסים, טנקים. ארצות הברית נותנים לנו נשק, משלמים, נגמר הסיפור. אז מה? אז אם לא הקיפת ברזל, הקב'ה מביא משהו אחר, חסר, מה? מאז ומעולם הקב'ה הוא שמר עלינו. אלא מה? אם אתה חושב שאנחנו כוחי ועוצמי ידי, אז בסדר, אז אתם תשמרו על עצמכם. דרך אגב, הקיפת ברזל היא לא אמינה בכלל. כל הזמן אתה שומע שרקטות נפלו בסטלונט. אני לא הייתה נופלת רקטה אחת, אבל כל הזמן, וגם הבלונים האלה עם האש, אמרו שיש אקדח לייזר. הראו לי איזה סרט וידאו, שהאקדח לייזר הזה בשנייה מפוצץ את הבלון. אז איפה האקדח הזה? כל יום יש עשרים שריפות שם. איפה הוא? בווידאו זה מאוד יפה, הדמיה וזה, וכל העולם מתפעל. תראה את הישראלים איזה לייזר המציאו. אבל במציאות כל יום יש לך עשרים שריפות. אז איפה זה ההקדח הזה? או לא יודע, אולי זה סתם דמיונות. בואו לא נסתם מהנושא, רק נסיים. יש דבר שרציתי דווקא עליו לדבר ועוד לא הספקתי, לפחות לפני שיגמר הזמן. דבר מהפרשה שקראנו בו אתמול. קודם כל, אנחנו רואים שהתורה היא שכל ולא רגש. אם עכשיו היו אומרים לך לתלות את הבן שלך, היית מסוגל? תקח אותו, תלא אותו. אתה רואה אותו ככה מפרפר למוות. היית מסוגל או לא? אם אומרים לך, קח אבן בגולדל של מילון, תעיף לו על הראש, פוצץ לו את הגולגולת. היית מסוגל? אם היו אומרים לך, אם לא תפוצץ לאלת שלך את הראש, נפוצץ לך את הראש. מה היית אומר? עדיף. נכון או לא? מה קורה אם אתה צדיק והבן שלך רשע? היית מסוגל לפוצץ לו את הראש? כנראה שגם כן לא. אפילו שהכיל אותך הרבה מרורים, עשה לך הרבה צרות בחיים וביש אותך, שהיית צריך בעצמך להוציא אותו להורג, לא היית יכול. והנה יש לנו דבר מאוד מוזר פה. כי יהיה לאיש בין שורר ומורה. מה זה שורר? שר מהדרך. מה זה נקרא? חוזר בשאלה. הוא מורה. מה זה מורה? מסרב להוראות. הכוונה מורד. איננו שומע בכל אביו ובכל אמו. והסירו אותו, הכוונה מזהירים אותו, בהתראה ובמלכות. אפילו מלכות נותנים לו להזהיר אותו. ולא ישמע עליהם. לא שומע עליהם. ותפסו בו אביו ואמו והוציאו אותו אל זקני עירו. מביאים אותו עכשיו לבית משפט, סנדרין. ואל שער מקומו. מה זה שער? הבתי דין תמיד היו בכניסה לעיר. למה? למה בית דין תמיד בשין ג' ליד כל עיר ועיר שמוקפת חומה? יש שער. עומדים שומרים. איך שנכנסת לעיר? בית דין. למה? יפה מאוד. להטיל פחד על הציבור. שאתה נוכד בסינגפור, נותנים לך מכתב, נייר. Welcome to Singapore. The land that you get a death penalty for drug trafficking. תרגום. ברוך הבא לסינגפור, המדינה שיש בה עונש מוות על מחירת סמים. דיר בלאק שלא תעיז לגעת בסמים או למכור פה סמים, אנחנו נשחט אותך. זה ה-welcome לסינגפור, בגלל זה אין שם מקרי רצח אחד בשנה. לא גנבות, לא רצח, אף אחד לא יעשה מצדד תואבה ברחובות, אף אחד לא יקשקש על הקירות, אף אחד לא יזרוק מסטיק על הרצפה. כל סינגפור תעבור עם זכוכית מגדלת, אין חתכת נייר או סיגריה על הרצפה. אין, לא צריך פועל לניקיון. לא צריך את הקבעיות האלה שבאות, שואבות, אין את זה. הכל שם כמו בית מרקחת. למה? תתעסק איתנו, נשחט אותך. זו הדרך היחידה שאנשים מבינים דרך אגב. שמו פה מצלמות, כולם רועדים. מצלמה לפניך. מה היה לפני? כולם הפכו פה לטייסים. שמו להם מצלמות, חזרו לשגרה. נרגעו. מסכות, שהיה 200 שקלים, אף אחד לא שם. העלו ל-500, פואו, וואו. מה לעשות של המסכות, כן? בתי כנסת, מי שהתאפס בלי, הבית כנסת יקבל כנס וכולי והסגרו פתאום, כולם נהיו צדיקים, באים עם מסכות. אם היו מבטלים את הכנס, והיו אומרים בתי כנסת פטורים, מישהו היה שם מסכה, אחד ממאה אולי. למה שמים מסכה? כי מאמינים בזה, לא מאמין שמאמינים בזה. פחד, פחד מהשלטונות, פחד לקבל רפורט. אנחנו, במקרה שלנו, זה גם פחד מחילול ה' אנחנו לא רוצים לעשות חילול ה' בסדר. אבל נחזור רגע לעניין. אז לקחו והוציאו אותו אל זקני עירו ואל שער מקומו, הכוונה לבית דין, כן? זה השער. ואמרו אל זקני עירו, באים לדיינים, הם צריכים להלשין על הבן שלהם. הוא עכשיו הגיע לגיל בר מצווה, אוטוטו יש לו בר מצווה. במקום לקנות לו תפילים וללמד אותו קריאת התורה, מביאים אותו עכשיו לבית דין ומלשינים עליו שהוא פושטק. יורד מן הדרך, כל היום עושה סטייקים ושותה יין, ולא אכפת לו ממצוות. בנינו זה, שורר ומורה, איננו שומע בכולנו, זולל וסובה, בשר ויין. כל מה שמעניין אותו זה תענוגות העולם הזה, לא מעניין אותו תורה ומצוות. הורגמו כל אנשי עירו באבנים ומת. עכשיו האבא ואמא רואים מה התוצאה של ההלשנה שלהם. לוקחים את הילד הזה, הם פוצצים לו את הראש עם אבנים. אתם מכירים סוג הורים שמסוגלים לעשות כזה דבר? יפה מאוד, רסת את כל הדבר תורה. צריך לטפק, עוד דקה. תחשבו שלא שמעתם מה הוא אמר. לרגע, תדמיינו. אתם מכירים הורים שמסוגלים לעשות כזה דבר? אני לא מכיר. ולא רק זה גם, לא רק זה. הרי יש לנו קרן שהקשבך הוא לא מבקש מאדם לעשות דבר שהוא לא יכול לעשות אותו, שהוא לא מסוגל. אין, הוא בא, הקשבך הוא בא בטרוניה, לבריאותיו, בדברים שהם לא יכולים לעמוד. לא מבקשים ילד בן שלוש להרים מקרר לקומה עשירית אם לא יהרגו אותו. אין כזה דבר. כולם מבינים, זה תינוק, הוא לא יכול להרים כלום. הקדוש ברכו נתן לך ניסיון, אין כזה דבר שאתה לא יכול לעמוד בו. אז עכשיו, האם הקדוש ברכו נתן ניסיון כזה להורים כאלה, בזמן שהיה סנדרין והיו הוצאות להורג? לא היה כזה דבר. כמרה אומרת, לא היה מעולם בין שורר ומורה, שהוציאו אותו להורג. אז למה יש את זה בתורה? ללמד מוסר. בוא תראה מה מגיע לך, ילד. תלמד, זה היה צריך להיות הסוף שלך. לא עושים לך כלום. אבל תלמד מה היה צריך להיות הסוף שלך. אותו דבר עם מחללי שבת. מתי הוציאו מחללי שבת בסקילה? אפילו לא פעם ב-70 שנה. למה נראו ויראו, עשו איזה פעם ב-70 שנה, איזה הוצעה להורג? וזה עוד נקרא בין דין קטלנים. אז אחד שאל אותי פעם, תגיד לי, אז אם באמת כל מה שאתה אומר והדרשה שלך על שבת זה רק בבחינה תיאורטית, בשביל מה כל כך הרבה זה כתוב בתורה, מחלל שבת מות יומת 12 פעמים, ונחרתה הנפש האי מהמאה, וכולי, וסקילה, והגמרה בסנדר נדברת, וסוקלים אותו, ואחר כך תולים אותו על העץ, אחר כך מורידים את נבלתו, וזה כל הטקס הזה, מלבישים אותו בקוטונט, לוקחים אותו לער, זורקים אותו מלמעלה, מדרדרים עליו סלע, אחר כך זורקים עליו, מה זה כל זה? הרי זה באמת לא עשו. היום בכלל אין הוצאות להורג, כבר מאז חורבן בית המקדש אין הוצאות להורג, אז בכלל אין על מה לדבר היום. לא מוצאים להורג, לא מחללים שבת ולא מוהים ולא אף אחד אחר, שחייבים מוות. אין הוצאות להורג. אז למה כל כך מדגישים את זה בתורה כל כך הרבה פעמים, אם בקושי זה יקרה פעם במאה שנה? מה אתם אומרים? של מה צריך ללמוד וללמוד וללמוד על דבר שהוא נקרא באנגלית hypothetically speaking. זה רק מבחינה תיאורטית, זה לא באמת מבחינה מעשית. זה לא הרתעה? אני גם חשבתי שזה הרתעה, כשהגעתי למסקנה שזה גם לא הרתעה. אתה יודע למה? אני אגיד לך למה זה לא הרתעה. בגלל שאלה שעושים את החילוד שבת, הרי יודעים שלא יוציאו אותם להורג. כי פעם ב-70 שנה מוצאים אחד, שווה להם לקחת את הסיכון. אין, אין, אין הוצאות לאורך, אז זה לא הרתע. כמו שעכשיו הפסיקו להטריד אנשים עם המסכות, כמו שהטרידו לפני חודש. לפני חודש, מכות, מושכים אנשים על הרצפה, הבינו שכבר העם איך אומרים, החול מזה, הורידו פרופיל. יכולים לתת לך רפורט, אבל לא המשכו לך למעצר וכל הדברים האלה. אז נרגעו קצת. בירושלים כבר מסתובבים, כבר לא. ירד הלחץ. מפלץ הלחץ ירד. למה? ככה זה אנשים. אם הם מבינים שהמשטרה לא מקפידה, עושים. יש מקומות מקפידים על חדורת בטיחות, כולם בלחץ. יש מקומות, אף פעם השולטר לא יעצור אותך על חגורה, אלא אם כן כבר עשית עבירה אחרת, הכניס לך גם על חגורה. אז אנשים שם לא בלחץ, שמים, לא שמים. הכל בהתאם לידע. יהודים שמחמירים, מכבדים. יהודים שמקלים, מזלזלים. זה דרך העולם. אחד שיודע שאבא שלו לא קפדן, מתעורר בתשע. עד שהוא מגיע בכנסת תשע וחצי, עד שחוזר הביתה, 11, הלך היום. אומר לו אבא שלו, מה קרה? אתה מתפלל כזה מאוחר. מה אומר? בין הזמנים. מצא פתרון, בין הזמנים. מה, בין הזמנים צריכים להפסיק להיות יהודי? מה? אין ישיבה, אז מתפללים בצהריים? דרך של היצר הרע. אתה לומד קשה כל התקופה, תתפרק. זה הצד היצר הרע. הפוך, פה אתה נבחן. שעכשיו המשגיח לא בא מהיר אותך בשש וחצי בבוקר, דופק לך בדלת בישיבה. נו, איפה אתה? מתחילה התפילה עוד עשר דקות. למה עוד לא התלבשת? אז מה המשגיח? אתה פוחד, אז אתה קם. אבל שהמשגיח לא שם, אתה רובץ כמו פגר. למה? כי אין לך באמת עירת שמיים. אם היה לך עירת שמיים אתה צריך משגיח שהעירותך אתה כבר היית מקוון את השעון והיית הראשון בבית מדרש. בזה האדם נמדד בדברים שהם רק בינו לבין השם. זה מה שרבי יוחנן ברכת תלמידיו הלוואי שיהיה עליכם מורה שמיים כמורה בני אדם. ביום שאתם תפחדו מבורא עולם כמו שאתם פוחדים מהשוטר פה ברחוב, או מהכנס, או ממה יגידו, אז מצבך יהיה טוב. משמע, שאם באמת היינו מגיעים למצב כזה שהשם והשוטר היה שניהם אותו דבר בעינינו, זו עוד נחשב התקדמות גדולה. משהו שכרגע זה הרבה יותר גרוע. שאנחנו מהשוטר פוחדים, אבל השם אנחנו מצפצפים. זה מה שמשהו פה. אני מברך אותך שתפסיק לצפצף על השם, ושהשם יהפוך בעיניך לפקח. זה מה שהוא אמר. אז כשאתה שומע את זה, אתה אומר, איזה בושה, איזה מין ברכה זאת. איזה מין ברכה זאת. ברכה גאונית. הלוואי שהיינו מגיעים לרמה הזאת, שהיה אצלנו מוחשי הפחד מהשם. מישהו שבטעות הדליק אור בשבת, הוא נפל והתעלף, הגאון הבינה בטעות, נגע בקליפות של פיסטוקים, לא יודע מה. קליפות, שזה מוקצה. איך שהתברר לו שזה זה, הוא התעלף. אהיר אותו, ראה את זה, התעלף. אהיר אותו, התעלף. אהיר אותו, התעלף. כל פעם שנזכר שהוא נגע במוקצה, זה מצווה דה רבנן מוקצה. איסור דה רבנן. לא דור הייתה. כל פעם, וואו, אז מה עשתה אשתו? לקחה את זה, התחילה לאכול. קליפות. למה היא התחילה לאכול? להראות לו שזה ראוי למאכל, זה לא מוקצה. אז הוא הפסיק להתעלף. הערי הקדוש נגע בזקן, פתאום הוא נזכר ששבת, כל השבת היד שלנו הייתה בזקן. פחד להוציא אותה. אולי זה התלוס שערה. היה להם מדרגות שנראה על שמיים שאנחנו בכלל לא מבינים מה זה. זה בכלל לא בליגה שלנו. בסדר, השמחור יודע מה הרמה של הדור, כמו שאמרת שם, ומה היה לפני 500 שנה. בכל מקרה, אז הכנוס שמרחור, אז אמרתי לאותו מחלל שבת, עצם זה שאתה חילוני, ואתה קורא בתורה 12 פעמים שזה מה שמגיע לך שיעשו לך. שיזרקו אותך מער וידרדרו עליך סלע ויעיפו עליך אבנים. גם שאתה יודע שזה לא יקרה. ולא יעשו לך את זה באופן מעשי. אבל זה שאתה יודע שבספר של בורא עולם כתוב שזה מה שמגיע לך. אפילו שעזבנו אותך עכשיו. איך אתה יכול לישון יום אחד להירדם בלילה? איך? איך אתה יכול להסתכל על הפרצוף של עצמך במראה? שבורא עולם שנותן לך חמצן אומר שזה מה שמגיע לך שיעשו לך. שבורא עולם הוא אב הרחמים. אין יותר רחמן מבורא עולם. זה ברור, כן? הוא המציא את הרחמים. זאת אומרת, כך עכשיו את הרב הכי רחמן שאתה מכיר בעולם. רחמן, מרחם על איתושים, מרחם על חתולים, הולך מאכיל את הציפורים. מה שהוא אומר? אתה, מגיע לך שיפוצצו לך את הראש. איזה בושה. מלא היה רב קשוח, אכזר, והוא אומר לך שמגיע לך שאתה לא כל כך מתפעל. למה? הוא קשוח זה, זה קיצוני. אבל אם הרב הכי עדין, הכי רחמן, הכי מתחשב, אומר מגיע לו שיפוצצו אותו. זה כבר בושה הרבה יותר גדולה. ואם הקדוש ברוך הוא שהוא שיא הרחמים, אומר שזה מה שמגיע לך זה שאתה מחלט שבת, מה זה משנה עכשיו אם קיבלת את העונש או לא. טיפש. זה כבר לא משנה, זה כבר לא רלוונטי. עצם זה שכתוב עליך בתורה שזה מה שמגיע לך, זה היה צריך להעיר אותך שבעים אלף פעם כבר. לעשות תשובה ולא להעיז לעולם לך לנשח. זו הסיבה שזה כתוב בתורה, לא באמת שלהרוג. וזה כתוב דרך אגב במפורש מה שאני אמרתי עכשיו. זה כתוב בספר היחסקל. מה כתוב? חי ה' אני נשבע בשמי כי לא אכפוץ במות המת. כי אם בשובו מדרכו הרעב, אחי, אני לא מחפץ להמיט את הרשעים. זה כתוב פעמיים באותו עמוד. פעם כתוב לא אכפוץ במות הרשע, ויותר לבתא כתוב לא אכפוץ במות המת. מה משמעות מות המת? המת כבר מת. ללמד אותך שמי שלא שומר מצוות ולא מקושר לקדוש ברוך הוא ולתורה, הוא בעיני השם כבר מת. מבחינה רוחנית. ודרך אגב זה גם פסוק מפורש. אני יש לי דרשה שלמה שמוכיחה שכל הפעמים בתורה שכתוב חיים, זה דובר על חיי הנשמה, לא חיי הגוף. כי הגוף הוא תמיד מת. מהרגע הראשון שהוא נוצר הוא מת, הוא גוש בשר. גוש בשר אין לו חיים. הדבר היחיד שחי זה הנשמה. אז אם בורא עולם קורא לנשמה מתה, שכתוב אם תשמרו בקולי ואם תשמרו את מצוותיי, למען תחיו. כדי שתוכלו לחיות. זאת אומרת, מה אני עכשיו? מת. אם החשבך אומר לי, אם תשמע בקולי ותשמור את המצוות שלי, אז תחיה. אז מה אני עכשיו? מת. פסוק מפורש. אז יש לך אנשים נוסעים פה במרצדסים ושולטים בכל מיני חברות גדולות ויש להם משרתים ומה לא? ובעיני בורא עולם הם נחשבים מתים לגמרי. חד וחלק. ו... זה פשיטה, זה פשוט, כי ככה כתוב שכל ארבעה מיטות בדין שבטלו הקדוש ברכו יש לו עדיין את הסמכות להוציא את האנשים להורג אם זה לא בעולם הזה אז יהיה בעולם הבא פשוט אי אפשר להימלט מהעונש זה כולם מבינים זה א' בית של יהדות אחד משלושה עשר עיקרים של היהדות היא הוא שהקדוש ברכו משלם שכר לצדיקים ומעניש לרשאים והרי לא יעלה על הדעת שהאדם למשל כמו היטלר עם אח שמו ש עשה כל כך רע בעולם, ומיליונים של מיליונים מתו, והנחרב העולם כמעט לגמרי, שכל ההונש שלו יהיה סבל של עשר שניות. בום, ומת. לפי אלה שמאמינים שבאמת הוא התאבד. יש כאלה אומרים, הוא הצליח לברוח, וחי בארגנטינה, ומת איזה שלושים שנה אחרי. אני לא יודע, אתם יודעים, קונספירציות יש בלי סוף ביוטיוב. היום זה כבר עידן הקונספירציות, אפילו רבנים כבר נופלים בשטויות האלה. פתאום מתחילים לדבר איתך על 5G, על כל האלומינטי וסדר עולמי. אתה מבלבל לנו את המוח עכשיו, השטויות האלה. תמקד בתורה ותלמד אנשים לחזור בתשובה ושהתורה היא מן השמיים. מה עכשיו אתה נכנסת לנו לקונספירציות יוטיוב? עוד מעט יעשו שיעור בישיבה. היום נלמד על 5G. מה זה שייך לבתי כנסת השטויות האלה? לא מספיק יש שוטים באינטרנט שכל יום ממציאים דברים חדשים? אתה רוצה לשעבד את החיים שלך? חיסונים, בילגייץ, רוצה להרוג את העולם? סכנה בילגייץ הזה. הפכו אותו ליותר גרוע מהיטלר. זה עוד אחד שתרב 17 מיליארד דולר לצדקה, לאפריקה, לכל מיני... החליטו שהוא היטלר. מישהו הציע סיפור, קפצו על זה מיליונים. זה שצריך לדלל את אוכלוסיית העולם, גם אני אומר. אז מה זה אומר שאני היטלר? מה אומר שאני ארוג מישהו בידיים? אתה יודע למה צריך לדלל את אוכלוסיית העולם? כמה שיש פחות רשעים בעולם, יותר טוב לעולם. כתוב, רשעים ישנים, טוב להם וטוב לעולם. צדיקים ישנים, רע להם ורע לעולם. בעולם אז יש לך שבעה וחצי מיליארד איש, שני מיליארד נוצרים, כולם עובדי אלילים, עובדי עבודה זרה, מזיקים לעולם כל רגע. יש לך 600 מיליון בודהיסטים, מזיקים לעולם. יש לך מאות מיליוני אינדואיסטים, מזיקים לעולם. יש לך 1.8 מיליארד מוסלמים, חלק מהם מזיקים לעולם בגלל שהם רוצחים או בעד לרצוח, לא כולם אמנם. אלה שלא רוצחים, הם לא מזיקים לעולם. אתה מבין? אז כבר יש לך 4-5 מיליארדי שמזיקים לעולם. אז העולם היה נפלא אם הקשבך הוא היה קצת מסנן את הרשעים מן העולם. ואם הקשבך הוא היה לוקח את כל הערב רב, תומכי החמאס, תומכי התואבה, מעיף אותם מן העולם הזה, מצבנו היה הרבה יותר טוב. נכון? נו אז מה, אז הוא צודק ביל גייץ, אז הוא... ביל גייץ הוא גוי צדיק. ביל גייץ הוא גוי צדיק. אתה ראית את הדרשה שהוא נתן ליהודי שהוא הציע לו לעבוד בשבת? יש איזה יהודי שהוא דתי, שביל גייץ הזמין אותו לתת דרשה בספר של מייקרוסופט, עולמית, והוא אמר לו שהוא בשבת לא יכול, אני לא זוכר את כל הפרטים של הסיפור וביל גייץ נתן לזה מה זה דרשה יפה. כאילו לשבח את היהודים וכולי. עזוב. קונספירציות אש בלי סוף. יש לך מעל מיליון קונספירציות ביוטיוב. מעל מיליון. אם אתה תתחיל עם זה, לא יהיה לך דקה לתורה. זה דרך אגב הצעת היצר הרע. היצר הרע מעוניין שידברו על השטויות האלה. מעוניין. קודם כל זה לא מועיל כלום, בגלל שגם אם זה היה האמת, מה לנו ולזה? אנחנו צריכים עכשיו להיות צדיקים, החיים ומוות ביד השם, זהו. זה לא בידי, זה לא שעכשיו אני יכול ללכת ולשנות את כל העולם ולהחליט מי מזיז ומי לא, אם יש כזה ארגון ואם הם שולטים בממשלות. מה רענו ולזה? אנחנו האזרח הפשוט, תפקידנו לעשות את מה שצריך, לחיות על פי תורה ומצוות, להתפלל, לעשות, ללמוד תורה, וזהו. מה אנחנו עוד יכולים לעשות? מה עכשיו נראה? כתוב בתורה, וויאר תערה מקרבך. למה לא כתוב וויאר תערה מהעולם? למה רק מקרבך? למה והיה מחנך קדוש? למה שלא יהיה קדוש גם בלס וגאס? למה שלא יהיה קדוש בסין? למה כתוב ויארטה ארמיקר, תפל בבעיות שלך. יש פה ילדים מסוממים, יש כאן כל ילד מקושקש בקעקועים, יש כאן משברים משפחתיים, כולם רוצים להתגרש, יש כאן מכה של רווקים ורווקות, יש כאן רוני, יש כאן כופרים חצי מדינה שונאי השם, שונאי תורה, שונאי חרדים, יש כאן אלף ואחת בעיות חמורות. זה מעניין אותי עכשיו, אלומינטי וכל השטויות שלהם? בואו נפתור את הבעיה שיש לנו פה. יש לנו מצעדי תואבה של מתואבים שמחתיעים את כל הארץ, מטעמים אותה ומביאים עלינו אסונות ומחלות וצרות יום ולילה. ואין פה צפה. אין פה צפה. אף אחד לא מדבר בכלל. הם עולים לירושלים, מטמעים את העיר, נכנסים ברחבת בית המקדש, כל הרפורמים הערורים האלה, שמתחתנים עם כלבים ביוטיוב. תסתכל ביוטיוב איך הם מתחתנים עם כלבים. פתאום מעניין אותם עכשיו ספר תורה בקוטל. אלה שמתחתנים עם כלבים, אלה שעושים ברמיץ ועלי כלב, אלה שכולם כמעט גויים דרך אגב. כמעט ואחד מהם לא יהודי לפי ההלכה. סתם גויים, מאזר העמלק. אלה אלה, באים לכאן להילחם על הכותל. וראש ממשלה וכל מיני ליצנים שיושבים פה, צריכים לפתוח את הדלת לרפורמים. מה זה רפורמים? זה משמידי העולם האלה, מי אלה? כל מה שקשור, אנחנו שונאים, אוהבים. שים לב, תראה, זה תמיד הולך ביחד. שמאלנים, הומואים, אוהבי חמאס. שים לב, כל הרע ביחד בבן אדם אחד. למה לא יהיה אחד שהוא כזה מצד אחד, מצד שני יהיה ימני? אין, זה תמיד הולך ביחד. תסתכל, תראו אותם, אלפים, כולם, ליברמן, לפיד, כל הזועמה של העולם מצביעים להם. הם בעד תואבה, הם בעד ערבים מחבלים, הם בעד... לא יהיה להם שום בעיה, הם ערבים. שיהיו ערבים, שיהיה חיוב שלהם הכל, כל עוד הם לא רוצחים. חיים, חייבת אין לחיות, אין שום בעיה, אנחנו לא גזענים. אסור לסנוע אף אדם בעולם, לא יהודי ולא גוי. רבי חיים ויטל אומר, ואהבת לרעחה כמוך, כולל את הגויים. על איזה גויים? גויים צדיקים. לא גויים שמטעבים את העולם, הופכים אותו לתואבה. גויים שהם אנקישמיים, שרוצים לרצוח אותנו. זה היה כבר סיפור אחר. רבו עביאל קראמי, כולביך, קודם רב דיבר על מה שנכנס במקוותת המידע מאחורה. שכל דבר כאן שאתה רואה דרך העיניים שלך, זה בעצם משמח לדבר על זה עוד דבר. נכון. אז מה אנחנו עושים בעצם כדי לעקור את הדבר הזה? אי אפשר לעקור אותו. ברגע שהוא נכנס לראש, הוא שם על הנצח. רק מה? הרב בן ציון אבא שרון אומר, אי אפשר לעקור את היצרים. רק אפשר לדכא אותם לרמה נמוכה. זאת אומרת, אתה לא יכול לעקור מעצמך את היצרים הטבעיים שלך. כל מה שנולדת עם זה נשאר בך עד יום מותך. וגם מה שהתקלקלת בראיות אסורות נשאר בך לנצח. אני עכשיו יכול להפנית אותך ולהגיד לך איזה דברים אסורים ראית בגלגולת שעבר שלך. גם אם נפטרת צדיק, גם אם עשית תשובה ונפטרת תלמיד חכם בגלגולת שעבר. כל דבר תואבה שראית מוקלט בנשמה לנצח נצחים. ומה הרעייה? עושים היפנוזה לאנשים, מגלגלים אותם, זה נקרא ריגרסיה, והם מספרים דברים שהם ראו בחיים הקודמים. אתה רואה, הם תארים לך איפה הם היו ומה הם ראו. הכל מוקלט. אי אפשר למחוק את זה. האריה הקדוש אומר, כשאתה מגיע לשמיים ותור בעל תשובה, עדיין רואים את כל העבירות שעשית וזה בושה נוראית. מצד אחד זה כבוד כי אתה בעל תשובה והפסקת עם השטויות. מצד שני, אתה מת מבושה שכולם בעולם של אמת רואים מה היית. היית עושה עבירות, גויות, גזל, לא יודע, כל מיני דברים. זו בושה נוראית בעולם האמת. אז מה הוא מציע? איך נעקור את זה, את הבושה הזאת? הוא אומר שאתה בוכה, שאתה עושה תשובה, אשמנו, בגדנו, יורד לך דמעות, במיוחד יום כיפור. קח את הדמעות האלה ותמרח אותן על המצח. ככה, בזמן שאתה בוכה, נגיד בתפילת נעילה ביום כיפור, אתה תופס את הדמעות, מורח אותן על המצח, וזה מוחק את הרקורד של העברות שעשית לפני שחזרת בתשובה. אף על פי שאתה לא נהנש על העברות האלה, מכל מקום רואים את זה בשמיים. אתה רוצה שלא יראו? תיקח את הדמעות של התשובה, ותמרח אותם על המצע. אז אחד, כמו הרב עדס, א', אין לו עבירות, וגם אם היה לו עבירות, הוא בוכה כל יום, אין לו בעיה. יש לו מספיק חומר מוחק. אבל אנחנו מלאים בעבירות, ובקושי דימה יורדת לנו פעם בחודש, מצבנו לא טוב, צריכים להתחיל לפקוט. לב נשבר ונתקע, אלוקים לא תפזק. והדבר האחרון להיום, עוד שתי דקות וסיימנו, בלי נהדר. שימו לב מה כתוב. כתוב, לא תראה את שור אחיך או את שיאו, השיא שלו, נידחים. הלכו לאיבוד. והתעלמת מהם. אסור לך להתעלם. לא תעמוד על דמריך, חבר שלך הולך להפסיד פה איזה 300 דולר, השיא שלו, תכף יגנבו אותו. לך, תחפש אותו, תביא, תחזיר לו את זה. ארנק שלו נפל, תשיב את העבודה, כן? עשיב תשיבם לאחיך. מה שמה לאחיך דווקא? אין לך חיוב לחפש עכשיו גויים ולהחזיר להם עבדה, אם הם איבדו. אחיך אתה חייל. אבל אחיך זה רק מי ששומר מצוות. מי שמחלל שבת, אין לך שום חיוב לא להשיב לו עבדה ולא להחזיר לו את השה שלו. שום דבר, הוא לא נקרא אחיך, הוא יצא מכלל אחיך, שנאמר ונחרטה נפש האי מהמאה. הוא לא שייך לעם ישראל. מחלל שבת, הרי הוא כגוי לכל דבר. אין שום חיוב לאהוב אף מחלל שבת, אלא אם כן הוא תינוק שנשבע, שגדל בסיביר או בקיבוץ, באמת הוא לא יודע כלום מה החיים שלו, אז אסור לסנוע אותו. אבל כל אלה שיודעים ששבת זה יום קדוש ומחללים אסור לאהוב אותם זה נגד ההלכה. תסתכל ברוכות צדיקים שנאמר הכיך על המצוות יש לדרשה שלמה שלוש שעות על זה עם כל המקורות. רק מי שהוא הכיח הרעכה למצוות מותר לאהוב אותו. אסור לאהוב אנשים שמורדים באשם. מי שאוהב אנשים שכפויי טובה ומורדים בקדוש ברכו, סימן שהוא בעצמו שונא את הקדוש ברכו. כי מי שיורק על אבא שלך, אתה לא יכול לרוץ לחבק אותו ולתת לו מחמאות, נכון? רגע, לא סיימתי. אז אסור. ומה שכתוב שצריכים לדון כל אדם לקו זכות, זה בדברים שיש לו חזקת קשר בלבד. אם הוא ידוע שהוא שומר שבת קבוע, ועכשיו רואים אותו באוטו בשבת, חייבים לדון אותו לקרף זכות שאולי יש מקרה חירום. אבל אם יודעים שזה מישהו בשכונה שמחלל שבת כבר 30 שנה כל שבת, מה פתאום לדון אותו לקרף זכות? מה, התורה אמרה להיות מטומטם? התורה מלמדת אותנו להיות שודים? מה פתאום? אלא אתה צריך להגיד זה רעשן עושה בשבת. יש פה הרבה סילופים, יש כל מיני דרשנים מבלבלים כל מיני דברים, מלמדים דברים לא נכונים, צריך להיות זהירים למי מקשיבים. מי שיודע תורה באמת, יגיד לך חד משמעית, אין גזרה לא לדבר לשון הרע עליהם, מותר לדבר עליהם לשון הרע, אין חיוב להשים להם עבידה, הם לא מצטרפים למניין, אפילו בבית קבעות יהודי אסור לקבור אותם. ולא רק זה, יש בה הלכה גם, אני ממש מתבייש להגיד את זה, אבל זה כתוב, שהם נפטרים מן העולם, צריך ללבוש לבנים ולעשות מסיבה. אסור לשבת עליהם שיבה, ככה כתוב בהלכה. אני לא כתבתי שולחן ארוך. תסתכלו בשולחן ארוך אם אני צודק או לא. אם לא, תקבלו מני אלף דולר, כל אחד. צריך לעשות מסיבה. יש איזה רב גדול פה בירושלים, אחד מצדיקי הדור, אח שלו ירד מהדרך, נהיה חילוני בצעירותו ונהיה כתב טלוויזיה מפורסם. ביום שאחיו נהיה חילוני, הוא קרא וישב עליו שיבה. ביום שאחיו מת, הוא עשן סיבה. כמו שכתוב בשולחן ארוך. זה ההלכה. איי, עכשיו יבואו ויגידו לך, לא, מה פתאום. נכון, יש כאלה שהם לא יודעים כלום מה החיים שלהם. הם לא עושים את זה מרוע. אבל רשי אומר שכל מי שיודע שיש בו אל העולם, וכל מי שיודע שיש כזה דבר תורה, וכל מי שיודע שיש כזה דבר שבת, שזה יום מיוחד, הוא לעולם לא יכול להיות פינוק שנשבע. לעולם. למה? כי הוא יודע יש ה' הוא מבין, הוא רואה שיש תורה ויש דחיים, והוא יודע ששבת זה יום מיוחד ויש יהודים בעולם ששומרים שבת, היה עליו חיוב לבוא ולברר. ומה הרי היה? מיליון בעלי תשובה גדלו כאן במדינה של כופרים, לימדו אותם דברי כפירה בבתי ספר החילונים ושנאה לדת, והתעלו מעל לזה וחזרו בתשובה. איך אנחנו חזרנו בתשובה? לימדו אותנו רק כפירה, רק שטויות. יום אחד שמענו משהו, משתננו. והיום אנחנו אחרים. אז למה אחרים לא יכולים להשתנות? למה אני לא תינוק שמשבבו הוא כן יהיה? שנינו גדלנו אותו דבר ושנינו ראינו אותה אמת. אלא שהוא לא מעוניין להשתנות. עכשיו לסנגר עליו ולהגיד שהוא לא ה' טוב, תשאיר את זה כבר לקבל שברכו. אני רק רוצה לסיים, אני נותן לכם פה ראייה חזקה מאוד כמה זה חשוב זיקוי הרבים. תשמעו טוב. אומר, לא תראה את שורחיך, אבסיון ידחי ויתעלם תמיהם, השב תשיבם לאחיך. שומעים? ואם לא קרוב אחיך אליך, אתה לא יודע איפה הוא עכשיו. מי יודע איפה הוא בסוף העולם? איפה עכשיו ניסה חודש לחפש אותו? ולא ידעתו, אתה לא מכיר של מי זה. זה לא שעכשיו זה חמור שאתה יודע שהוא שייך לשכן שלך. אתה לא יודע של מי זה. אתה יודע שזה שייך ליהודי, אבל אתה לא יודע למי. או ראית זוג תפילין ולא כתוב על זה שם. אתה יודע שזה של יהודי, רק אתה לא יודע של מי. מה אתה עושה? והספתול תוך ביתך והיה עמך עד ראש אחיך אותו. אתה שם פתקים, סימנים, נמצא כך וכך, מי שיבוא ייתן סימנים נחזיר לו, טוב? וכן תעשה לחמורו ולסמלתו ולכל עבדת אחיך אשר תובד ממנו. לא תוכל להתעלם. תזכרו את המשפט הזה. לא תוכל להתעלם. דוגמה שנייה, מיד לאחר מכן. לא תראה את חמור אחיך או שורו נופלים בדרך. עכשיו זה כבר צער בעלי חיים. השור או החמור התמוטטו מהמשקל ששמו להם על הגב. נפלו להם הרגליים והמסע נפל, או שהוא עדיין קשור אליהם והם לא יכולים להזדקף. ואתה הולך ורואה את זה, אומר ככה, אסור לך להתעלם מהם, רק הם תקים עמו את הבאמה. חייב לעזור להרים. כמו שאחד תקוע עם האוטו, תעזור לדחוף. אל תלך ליד ותיתן לו להיות תקוע בכביש עכשיו, כן? אז מה עכשיו השתי דוגמאות האלה? אומרים חזל דבר מדהים, תשמעו טוב. אומרים חזל, אומרים אם שור או חמור בזוי, מה זה חמור? כמה שווה חמור כבר? אלף דולר? בהגדיל, חמור. חמור של אחיך קרה. חמור של אחיך צריך עכשיו עזרה. אין לך רשות להתעלם. אם אחיך קרס, אחיך עכשיו זרוק על הרצפה, כלב החומר, נכון? אם על החמור אתה חייב לרוץ לעזור, על אח שלך עצמו כלב החומר, נכון? ואם האח שלך, הגוף שלו קרס ואתה חייב לעזור לגוף, אם הנשמה שלו עבודה מיליארד פעמים כלב החומר. נכון? גדול המכתיעו יותר מן ההורגו. יותר גרוע להכתיע בן אדם לעשות עבירות מאשר לרצוח אותו בגוף. אז להציל את נשמתו הרבה יותר חשוב מלהציל את גופו, כן? באותה מידה. אומרים לך חזל, אם החמו של אחיך קרה או שהוא הלך לאיבוד, אתה חייב לעשות שמיניות באוויר כדי להחזיר אותו למצב הקודם. אז מה עם אחיך? עבוד, נהיה חילוני, מצביע יאיר לפיד. אתה חייב לעשות שמיניות בעולם, להחזיר אותו בתשובה. הנה ספר, הנה USB, הנה דיסקונקי, הנה, הנה, הנה, הנה, יש סמינר, בוא איתנו. מה שאתה רק יכול, אסור לך להרפות ממנו. בן דוד שלך, שכן שלך, בוסט שלך, פועל שלך. וזה הבעיה שלנו היום. אנשים עד אישיים, יש לו בן דוד, הוא לא כל כך בן אדם רע. קצת, רבע שעה, נותן לו איזה ספר. הנה, הבאתי לך ספר עם הקדשה. הוא מתחיל להתעניין, קורא, משתנה. אין חוכמות. התורה משנה אנשים. רק מה, היום יש בורות נוראית. ומה המצווה הבא בתורה? כי ייקרא לך כאן ציפור. שלח תשלח את האם ואת הבנים תיקח לך. מה זה עכשיו שמתקשר לשני המצוות הקודמות? אתם יודעים, זה סמיכות בתורה יש קשר. זה מאוד דומה. למה הקרשבח הוא עשה כזו מצווה מוזרה, שאתה רואה ציפור, אתה מגרש אותה מהקן, לוקח את הגוזלים, האמא חוזרת, משתגעת. ראיתם פעם? אני ראיתי בעיניים. היא משתגעת, ככה מפרפרת מעל הקן, היא לא מבינה איפה נעלמו הגוזלים. זה צער נוראי. כשהרב עובדי עשה את המצווה הזאת, הוא היה בוכה. בוכה ומתנצל בפני הציפור. מה אעשה שכך גזר הקדוש ברוך הוא? זה נגד רצוני. אבל מה אני יכול לעשות? אני מבטל את הלב ועושה מה שהתורה ציפתה. למה הקדוש ברוך הוא עשה כזו מצווה אכזרית בתורה? הרי הקדוש ברוך הוא צער בעלי חיים, רחמן, אסור להתעלם לישור שנפל. נכון? כל הזמן מאכיל את החיות לפני שאתה מאכיל את עצמך. מה קרה פתאום כזו סתירה? אז מה אומרים? הציפור עולה לשמיים, היא בוכה לקדוש ברכו ומביאה רחמים על העולם. אז למה הקדוש ברכו עשה כזה דבר בעולם? שצריכים לצייר את הציפור שתעורר רחמים על העולם. הוא לא יכל למצוא דרך קצת פחות אכזרית לעורר רחמים על העולם. אז השאלה, הקושיין נשארה בעיניה. אז אני אגיד לך פירוץ יותר טוב מזה, תשמע. אני יודע, אני מכיר את זה. אני רק אומר לך, אני אגיד לך, תרוץ עוד יותר טוב מזה. והוא משכנע מאוד. שמע, טוב. כשאדם עכשיו מגרש את הציפור, ולוקח את הגוזלים ושם אותם באיזשהו מקום, הלב שלו נשבר? נשבר לחלוטין. ממש מרגיש לא טוב עם המצווה הזאת. אין פחות, אין להם, כן יש לו לב של אבן, אבל אם זה בן אדם עם לב, ממש כמו שרב עובד היה בוכה. הלב שלו נשבר שהוא צריך להפריד בין אמא לילדים שלה. לעתיד לבוא הבן אדם הזה יגיע לשמיים יראו לו את כל החיים שלו ויראו לו את היום שהוא הלך ביער וראה ציפור וראה קל וגירש את האמא ולקח את הגוזלים ושם אותם בפינה ויומיים הוא לא ישן בלילה מרוב צער. משה בוא תאכל אין לי תאבון. מה קרה? עשיתי היום מצוות שילוח, אכן. מה זה כואב לי על הגוזלים ועל האימא? כואב לו הלב. טבעי לחנותין. יגיד לו הקדוש ברוך הוא, תשמעו, בזה נסיים. יגיד לו הקדוש ברוך הוא, אלפיים שנה הבנים שלי עבודים, נהיו יותר גרוע מגויים, שונאים את התורה שלי, נלחמים בישיבות, עושים את כל הדברים הכי נוראים שרק אפשר לדמיין, ואתה פעם אחת לא בכית ככה שאני איבדתי את הילדים שלי. על ציפור בזויה נשבר לך הלב שהיא איבדה ילד אחד, גוזל או שניים. ואני ששמונים אחוז מהעם שלי איבדתי אותם ונהיו גויים ומתחתנים עם גויים ומתנהגים כמו בעלי חיים ומורדים בתורה ונלחמים בה ורוצים לשרוף אותה ועושים תוכניות מטופשות בטלוויזיה ועושים צחוק ממשה רבנו ומהילדים שלי לא ראיתי פעם אחת שהלב שלך ככה נשבר בה כמו היום שאתה גירשת את היונה מהגוזלים ואז אכלנו אותה בגדול הקב' הוא השתמש בזה נגדנו ליום הדין. לכן איך מתקנים את זה? אתה צריך להרגיש שצער השכינה על כל יהודי עבוד. שאתה רואה איך הוא נראה עם כל הכשכושים המטופשים האלה על הגוף שלו וכל הבגדים הקרועים שהוא לובש. ממתי בן של הקדוש ברוך הוא לבש בגדים עם חורים וקראים? ממתי? אם אני שהייתי ילד, מי שהיה לובש בגד קרוע, כולם היו רצים אליו. אתה צריך עזרה? היום משלמים פי חמש על הג'ינס. בגלל שאיזה טמבל קרא אותו עם איזה סכין גילוח. עולם של טיפשות ממדרגה ראשונה שלא היה כדוגמתו. הפסקת פרסומות. מה נעשה? זהו, ככה חינכו את הילדים, ככה הם גדלו. היום מי שהולך עם ג'ינס לא קרוע, הוא לא נורמלי. מה? אתה כזה פרימיטיבי? אני, יש לי חליפות. אני כבר מעל עשרים ומשהו שנה לובש חליפה כל יום. אני לא לובש ג'ינסים, לא לובש כלום. אז לפני עשרים שנה, כשהיית קונה חליפה, נכנסה הרחב. היום נהיה אופנה כמו כל ההומואים האלה, הכל צמוד כמו מגנט לגוף. אתה רואה את הנוער, המכנסיים בתחתי צמוד להם לרגת כמו תיץ. אתה אומר לעצמך, זה מגיעיל את הנשמה. מה זה עכשיו בבגדים הצמודים האלה? אז, כשאתה בא לחנות לקנות חליפה, המוכר צוחק עליי. אתה פרימיטיבי, כבוד הרב, עזוב, זה לא באופנה, תיקח גזרת שרה. כוח רוצה להפוך אותי לאחד מהמתואבים האלה במצעדים. בכוח. למה? הוא לא יודע. שום דרך אחרת. לזה הוא גדל. אדם הוא תוצר של הסביבה. באיזה סביבה שתגדל אותו, זה מה שייצא ממנו. בעזרת השם סיימנו. השיעור הזה היה גם לעילוי נשמת אורלי בת אסתיר. ולעילוי נשמעת קריב בין נז... נז זה מחטאב. מה? מחטאב? זה השם של המשפחה, מחטאב? פתק קטן. -פתק קטן, כן. זהו. וגם כל מי שאתם ביקשתם שהשיעור אלה ילו נשמתו. אה, נותנת לי. כן, כן, כן. סליחה, שמתי אותו בכיס, שנייה. זה הפתק הראשון שנכנס. הנה הוא. בעזרת ה' ונעשה תפילת ערבית עכשיו. בואו נראה מה כתבת פה. להצלת כל עם ישראל, בריאות, זיווגים טובים, מהירים, שלום בית, נחת מיוצא חלציהם, פרנסה, זרע של קיימה, חזרה בתשובה לכל עם ישראל, אחדות, קבלת משיח צדקנו, רפואה שלמה, והשם יבטל מעלינו במהרה את המגפה. עכשיו בתפילת ערבית אומרים להציל אותנו מדבר, חרב, חולי, צהרה. מה האחרון ברשימה? מגפה. צריכים לקוון שהשם יסיר את המגפה. הבנתם? ברוך ה' לעולם. אמן ואמן. רבי חנני, אמן הקשי, אמון ירצה, גדול של כל אזרקות ישראל. לפיכך הרבה עליהם תורה ומצוות, שנאמר, אדוני חפץ למען צדקו
More from Mike
(English Subtitles) Debate: ראש בראש באולפן על תכלית החיים 💥 הרב יוסף מזרחי 🆚 נאור נרקיס
