המניעות והקשיים בלימוד תורה - בישיבת נזר ישראל

הזכות והכבוד שלי לבוא לכאן לא בפעם הראשונה, ברוך השם, לישיבת נזר ישראל, ולראות בחורים פה שגודלים מבחינה רוחנית, ברוך השם. חלק אני מכיר כבר עוד לפני שנכנסו לכאן. חשבתי לדבר בדברים שמצויים היום אצל בחורי ישיבה. בחורי הישיבה רווקים, לפני חתונה. נכנסים לישיבה, הם צריכים להתמודד עם כל מיני משברים שמסביב. זה הכובעות. צריכים להתמודד עם כל מיני משברים שמסביב. משפחה, חברים, לימודים, פרנסה, עתיד, מה יהיה איתי? מה יצא לי מזה? נו, אז אני אהיה עוד 20 שנה תלמיד חכם. נו, אז מה? אבל מה עם זה? ומה עם זה? ומה עם זה? הרי זה כל הזמן מקונן בראש. וגם ראיתם, יש פה כמה שיכולים להעיד, שלפני שבן אדם נכנס לישיבה, פתאום נותנים לו הצעות עבודה, פתאום כל מיני פיתויים מדהימים, איזה מפתה, אני, תלך, תלך לישיבה, אבל רק תישאר שלושה חודשים, ניתן לך מזכורת כפולה וכולי, רואים איך הכל, איך זה בנוי בצורה כזאת, שהסתן יעשה הכל רק כדי שאדם לא יושב כאן בישיבה. אז באמת, יש כאלה אנשים שהם גיבורים. הם התעלו על השטן, התעלו על הניסיון, ניצחו, הגיעו לישיבה. אבל השטן עבד עליהם, נכנס אצלם בדלת האחורית. בזמן שהם בתוך הישיבה, כל רגע ורגע הם בבלבולים ובעירורים. מתי להגיד לראש ישיבה שאני עוזב, מתי ככה, מתי זה, מתי זה, כל רגע שנייה, הראש שלו כל הזמן, הוא לא מתמקד ועמל כל כולו בתוך התורה. רואים את המציאות הזאת. ובספק כל הזמן, כל יום, אני כל הזמן מקבל הודעות מבחורי ישיבה מכל העולם. ככה ואני ככה. רואים אחד, בן אדם, אין לו אפילו, כשהוא כבר שם, את היישוב הדת, להתבטל מכל מה שמסביב, ולהתמסר כל כולו לתורה. והסיבה שזה קורה, כמובן יש יצר הרע, שטן מנסה לשבור את האדם, אבל יש כאן דבר מעניין. אנשים לא מצליחים להבין מה פירוש המשפט, כל עם קבל על עצמו עול תורה, מעבירים ממנו עול דרך ארץ. זה משפט חזק מאוד, תודה. משפט קריטי מאוד, חזק מאוד, שאם אדם יפנים את המשפט הזה בחיי היום, יום שלו יתחיל את היום, ולשנן אותו כמה פעמים, מי שמקבל על עצמו עול תורה, הכל, הכל נעשה בשבילו בחיים. הכל. מה אני מתכוון? יש אנשים שקוראים לעצמם חרדים, דתיים, אברכים, רבנים, קדושים, באבות, מה שאתה רק רוצה. ויש להם בעיה חמורה בהבנה של האמונה והביטחון באשם. בעיה חמורה. אם תשאל אותם, תגידו, אני אשאל אתכם שאלה. אבא, יש לו שני בנים. אחד מורד בו, לא עוזר, לא מתחשב, כפוי טובה, לא בא לעזור בחנות, כלום. השני, מוסר נפש עבור האבא. הוא הולך עכשיו לשחק כדורסל עם החבר'ה, אבא אומר, אני צריך עכשיו עזרה בחנות. אין בעיה, אבא, החבר'ה יקחו את הכדור, אני לא בא. מה הרי? האבא שלי צריך עזרה בחנות. רץ לחנות, מרים ארגזים, כל יום. אני צריך לנסוע לתל אביב, לך להביא משם משהו. אין שאלה, אבא, רץ. והשני, אז אוהב אותי, אתה גם, לא מעניין אותי, לא רוצה שאני אשמוע מך. לאיזה מן השניים האבא יעזור יותר בבוא היום, שהוא יצטרך לחלק את הירושה או את החלוקה? מה אתם אומרים? מי יותר מוצא חן בעיני האבא? זה אלה שמורד בו, מתעלם מנו, והולך רק אחרי מה שהוא רוצה? הוא איגואיסט, לא אכפת לו מאף אחד? או זה שמבטל את רצונו בפני רצון אביו. מי ירוויח בטווח רחוק יותר? המורד או המסור? מה אתם אומרים? המסור. מה תגידו לי אם אני אגיד לכם שרוב בחורי הישיבה היום בעולם אומרים המסור, אבל באמת חושבים שהמורד יקבל יותר. קבר אותם למכונת אמת, תראה שזה ככה. היגיון, המסור, בטח שהמסור. מה, אל תיפש? עשרים שנה עבד בשבילי, הוויתר על רצונו, הקריב, והוא רק צפצף עליי. אז אני אלך עם המורד? מה פתאום, אני אתן לזה את הכל. או לפחות 90 אחוז. איך אני, מה אני מתכוון? כמה פעמים קורה שבחור ישיבה חושב בראש, מי יודע, אולי אני עושה טעות חמורה. הכנסתי לפה נגיד אחרי צבא, גיל 21, אני כבר פה 4 שנים, אני בן 25. עוד לא התחתנתי, אין לי פרוטה בבנק. מי יודע אם בגלל שאני עכשיו מקרי ויושב ולומד פה, בסוף אני אוכל אותה. תראה, אח שלי כבר הנדסאי, הבן דודה שלי כבר יש לו חנות, זה כבר נשוא עם ילד, הוא מסתכל על העולם. כמובן, השטן הוא עורך דין, משהו, משהו, הוא מביא לך את בדיוק את מה שאתה לא צריך לראות. יוצא שבן אדם שחושב ככה, בעצם אומר במילים אחרות, אני על ידי שאני אקריב מעצמי עבור בורא עולם ישאבד את רצוני לרצונו ישמח אותו יעמול בתורה יוותר על הנשים ועל הכסף ועל התענוגות של העולם הזה בזכות זה בורא עולם יכניס לי סכין גדולה בגב זה מה שיוצא שאנחנו אומרים זה בדיוק הנקודה. ככה יוצא. כי אם אתה באמת אפילו חושש שאתה תפסיד בעולם הזה, או מה שנקרא בטווח רחוק, בעצם מה שאתה אומר, צעל ידי שתשמע בקול בורא עולם ותעמול בתורה ותקבל על עצמך עול תורה ותוותר על יצירות ותענוגות וקשקושים וחוף הים ולא יודע מה, אז בזכות זה, הקדוש ברוך הוא ינחית עליך מכה. איך אומרים? על זה ששמעת בקולו. זה אפילו חלטת מין האנושי ברחוב לא יעשה כזה דבר. כך אדם ברחוב הכי אפס שיש, שאנשים ניגלים מנו, ותעשה לו עשרים אלף דברים למענו. כך, הנה, אני עובד בשבילך, אני עוזר לך, אני מוותר על הרצוני, מה אתה צריך? תגיד. אני מקריב, מקריב עבורך. בסוף הוא יגיד, וואו, כמה הבן אדם הזה עשה בשבילי. אל תיגוגו, עזוב אותו. עזוב אותו. אז זה כל, זה מה שקורה פה. כל הזמן השטן בא ואומר לך, אתה מפסיד, אתה מפסיד, אתה מפסיד. בעצם זה שאתה נופל במלכודת הזאת, אתה בבעיה גדולה. זה מה שהקב". אמר למושה רבנו ביציאת מצרים. מה תצעק אליי? מה זה שייך? זה מה שדיברתי עכשיו. הקב". רואה עכשיו את עם ישראל בוכים ביציאת מצרים. הים עוד לא נפתח. יש הבטחה שהים ייפתח? יש. יש הבטחה שנקבל את התורה? יש. יש הבטחה שנאצה במצרים ברכוש כבד? יש. יש הבטחה שהקב' ידון את הגוי שעינה אותנו? יש. יש הבטחה להגיע לארץ הקודש? יש. יש הבטחה לבנות את בית המקדש? יש. יש שש הבטחות. פרסונל גרנטי של בורא עולם? יש. ועומדים ובוכים. כי המצרים מתקרבים. זאת אומרת, לא סומך על ההבטחה שלך. אתה, אני הלא ליפול איתך, ריבונו של עולם. מה, אני מכילה, אבל אני לא בוטח בך. לא סומך עליך. אז כולם בוכים. אז משה צורך לקב' ברוך הוא כאילו על זה שהמים לא נפתחים. ואז הקב' ברוך הוא עונה לו, מה תיצק אליי? דבר על בני ישראל ואיסאו. מה הפירוש? יש כאלה חושבים שהקבל'ה אומר לו, זה לא הזמן להתפלל עכשיו. לא כל החיים מתפללים. צריכים גם לעשות משהו. זה יכול להיות נחמד, אבל זה לא הפשט פה. הפשט זה שהקבל'ה אמר למשה, מה תצעק אליי? אין לי מה לעשות. תקעתם אותי. תקעתם לי את התוכנית. מה זאת אומרת, תקענו לך את התוכנית? מה, אתה חוזר לך? לא, חזו חלילה. הסתן מתנגד. סתן אומר, הלאה לו עובדי עבודה זרה, והלאה לו עובדי עבודה זרה. תראה איך הם לא בוטחים בך, תראה איך הם בוכים. מה ההבדל בינם לבין המצרים הטמאים האלה? זה נבלה וזה טריפה. אז עכשיו הוא אומר למשה, אני חייב עכשיו מעשה, מעשה שיוכיח שאתם לא, שאין לכם בכליל הספק. דבר על בני ישראל וישראל, כנסו מהר למים. שיגיעו המים עד לאף ואתם עומדים להיחנק, אז השטן יגיד, טוב, אני מושך את העתירה שלי, אין מה לעשות. הם הוכיחו שהם בודחים בך. זאת אומרת, אם לא נכנס מחשון, אז מי יודע אם היינו פה היום. אולי היה כל נגמר שם, למרות כל ההבטחות. דבר מעניין זה, רבותיי. תדבר על בני ישראל ואיסאות, תחייך, תעשה מה עושה שתמור עכשיו. אם אתה יושב בישיבה שנים, וכל יום אתה מלא בחששות, אז אין לך אמונה. אז מה זה, מה הולך פה? אתה יודע לדקלם גמרות, איזה יופי, אתה מבין תוספות, מערשה, מה שאתה רוצה זה חריף, חריף, חריף, לא שווה קליפת רשום אפילו. כל היום יושב ודואג. דאגות. איזה מין דבר זה, אני לא מבין. אתה ירשע מים, אתה עבד השם, אתה דואג על העתיד, מה יהיה איתך? אה, ריבונו של עולם, אבל יש מציאות שאנשים שישבו תקופה ארוכה מאוד בישיבה, האנשים האלה, חלק מהם או שלא התחתנו, חלק שאין להם פרנסה, מה, אתה מכחיש את המציאות? מי אמר לך שהיה להם פרנסה וחתונה אם הם לא היו בישיבה? מאיפה אתה יודע שזו לא הגזרה שלהם בגלגול? אולי הם היו נשואים בחיים שעבר, שעברו ארבע פעמים ועינו את הנשים שלהם והתיקון שלהם להיות רווקים. מאיפה אתה יודע? מה זה קשור לישיבה? הישיבה גרמה למישהו להיות עני? לעולם לא. לעולם אין אדם מעני מן הצדקה וכלווה חומר מלימוד תורה. שלימוד תורה כנגד כולם יותר חשוב מצדקה. אז אם היא צדקה, אף אחד לא נהיה עני על זה שאתה נותן כסף, לימוד תורה שאתה נותן את הזמן שלך, הרי גם אתה נותן כסף. בזמן שאתה יושב בישיבה, אתה כל יום תורן כסף. היום היית מרוויח 300 שקל, 400 שקל. אז ויתרת על זה לשלם ללמוד תורה, אז אתה נותן צדקה כל יום. לכבודו של בורא עולם. אז מה אתה אומר שמזה תהיה עני? פעם אמר לי איזה אחד בישיבה, הוא אומר לי, כבוד הרב, אני חושב שאני אעזוב את הישיבה ואני אצא לעבודה. אמרתי לו, למה? הוא אומר, תראה, מה עכשיו אני אעשה? מציעים לי שידוחים. אני אלך לשידוח. כסף לטבעת אין לי. תכלס, אני עכשיו אלך, אני צריך לקחת את הבחורה לאיזה מקום, לשבת איתה, לקנות קפה, משהו. אין לי כלום, אין לי 100 דולר עליי אפילו. אז מה אתה אומר? אני אלך יעבוד, יחסוך כמה אלפי דולרים שאני אהיה מוכן ליום החתונה. אז אני אמרתי לו, תגיד, יש לך שאלה? מי אמר לך שבכלל יהיה לך שידוח? מה, מה? אתה מפחיד אותי? מה, מה? איך אתה מדבר? מה זאת אומרת? על סמך מה אתה חושב שיהיה לך שידוח? הוא אומר לי, אני סומך על בורי עולם, מה זה? ומי אמר לך שיום אחד יהיה לך ילדים? וואי, כבר נראה שאתה לגמרי הורג אותי. מה, מה? רוב העולם יש להם ילדים. אני סומך שבורי עולם ייתן לי ילד, למה לא? אמרתי לו, ישמעו אוזניך מה פיכה מדבר. אתה שומח שבעולם יביא לך אישה מתוך מיליוני נשים, את זאת שמתאימה לך, עד אליך, אתה מאמין. אתה מאמין שמטיפת נוזל ייצאו לך ילדים, דבר מדהים כזה, אתה מאמין, נכון? אני שומח על בעולם. אבל אתה לא מאמין שהוא יאכיל אותך וידאג לך על מה שאתה צריך. רק מה הבעיה? אני אסביר לכם מה הבעיה. בעיה שבחוסר האמונה, אנחנו הורסים לעצמנו את מה שהשם הכין לנו. זו הבעיה הכי גדולה. מלא אתה לא מאמין, לא מאמין, אז ידעונו אותך על זה שאין לך אמונה. בסדר, זה איך אומרים one thing, בעיה אחת. פה הבעיה היא חמורה שבעתיים. שבזה שאנחנו לא מאמינים באשם, בגלל זה הוא לוקח מאיתנו את מה שהוא הכין לנו. כמו שכמעט קרה ביציאת מצרים. וכמו שכתוב בתורה, ובדבר הזה אינכם מאמינים בי, אחרי כל מה שעשיתי לכם אתם עוד שואלים שאלות? עד מתי תתלוננו? עד מתי? עד מתי? יש הרבה פסוקים בתורה כאלה. לכן זה לא מספיק רק ללמוד ולהיות שקדן ולדעת הרבה תורה ולהיות פלפלן. ולזכור כל סעיף בשולחן ארוך. זה יפה מאוד. אבל צריך למעשה להיות עבד השם האמיתי. אין חששות, אין פחד. ‫ואם לא תתחתן, לא יתחתן. ‫יש בורא לעולם, ‫הוא יודע מה טוב לי. ‫ואם לא אהיה לך ילדים, ‫לא אהיה לי ילדים. ‫אבל זה כואב הלב, כואב הלב. ‫כל החיים האלה הם בייסורים. ‫ללמוד תורה זה לא ייסורים. ‫שבור טרוס זה לא ייסורים. ‫לשבת בחום ולהזיע זה לא ייסורים. ‫יש הרבה ייסורים. ‫אז עוד ייסור, עוד אחד ועוד אחד. ‫החיים האלה כערף עין. ‫בן אדם שהולך ללמוד נהיגה, ‫כמה זמן הטסט? חמש דקות. ‫כמה זמן הוא ינהג? 70 שנה. מה זה חמש דקות ביחס ל-70 שנה? אם עכשיו הוא יושב במכונית של האטסטר והמסגן לא עובד, וילחרו את חום, אומר לו המסגן קולקל, אוף, איזה מין דבר זה, הרסת לי את החיים, מה, אני לאכול, אני מדוכא, מה קרה? מה זה פה חם? ההגה קשה, הכיסא לא נוח, הידית קשה, אומר לטמבל, תעבור את החמש דקות האלה ותלך למסגן, מה אתה רוצה? עוד שנייה נגמר, מה אתה עכשיו עושה מעדות חקירה על חמש דקות? עזאל אומרים, העולם הזה הוא כערף עין ערף עין, אתם יודעים מה זה ערף עין? מה זה ערף עין? זה מצמוץ וזה נגמר מצמוץ וזה נגמר, זהו זה ועל המצמוץ הזה כמה תלונות ובחיות אתם יודעים הרבנו ‫לפיאן, המשגיח הגדול ‫של כפר חסידים, ‫הוא נפטר זקן מופלג. ‫מאוד זקן הוא היה. ‫הוא סיפר שהוא בעיניו ראה ‫זקנים בדור הקודם, ‫לפני 130 שנה בערך, ‫שהיו יושבים בבית המדרש ‫ולומדים תורה, ‫ולא פעם ולא פעמיים ראינו ‫באמצע הלימוד ‫מרוב המתיקות ומרוב הנחת ‫והשמחה שהייתה להם, ‫היו עיניהם זולגות דמעות ‫מרוב המתיקות של התורה, של הלימוד. ‫אדם יושב בזמן שלומד גמרא ‫ובוכה מרוב עונג, מרוב התעלות הרוח. בכי של התרגשות, כמו לאבדיל שעכשיו ביתו מתחתנת אחרי 40 שנה שלא מצא שידוך, איזה נס, איך הוא מודה להשם, כולו רועד, הוא מתעלף עכשיו. אדם כזה עכשיו, במצב הזה, אכפת לו מהמצב המניות שלו בבורסה? עכשיו הבת שלו באמצע החתונה, אכפת לו ירד היום המניות, הלך, מעניין אותו? זה רגע הכי מאושר לחייו עכשיו. ‫לאדם שלומד מעניין אותו העולם? ‫לא מעניין אותו העולם. ‫אבל להגיע למדרגה כזאת של לימוד ‫שמרוב מתיקות הבן אדם ‫יורדות לו דמעות, ‫זה דבר גדול. ‫היום בוכים בגלל סיבות אחרות, ‫על שטויות. ‫על מה בוכים היום? אדם צריך לדעת שעל ידי זה רואים איפה הוא מונח בעבודת השם. מי קרא לו כמה פעמים בחיים שלו שהוא בזמן הלימוד התחיל להרדת לו דמעות של עושר? הסטייפלר שהיה גומר מסכת היה מחזיק את הגמרה ומקיף את השולחן. ככה מחזיק את הגמרה, כאילו זה מתן תורה. כמו עקפות של שמחת תורה ובוכה והיו מציצים. אנשים היו מציצים לראות. אני, איפה שאני גר, מי שמכם מכיר, זה נקרא מונסי בניו יורק. פעם ראשונה שבאתי למונסי לפני מעל 20 שנה לתפילת שחרית בווישניץ. יש בניין גדול, ווישניץ. כל רבע שעה מניין, מלא כיתות, שטיבל, מניינים, מניינים, מניינים, בלי סוף. נכנסתי לחדר, ואני רואה איזה חסיד אשכנזי, אז הוא היה, לדעתי, בין 50 ומשהו. עומד בפינה, יש דלת, יחצי פתוחה. עומד בפינה, קופץ, קופץ, רץ, חוזר, קופץ, בוכה, צוחק, מתיישב, קם. מסתכל עליו, אני אמור, ואני רואה שם איזה חמישים חסידים בחדר, פללים, אף אחד לא מסתכל עליו, התרגלו. איך שנכנסתי, אני אוהב לבחון דברים לעומק, מיד עלה לי בראש, אמרתי, פה יש כאן שתי אפשרויות. או שכרגע נתקלתי במשוגע הכי גדול בעולם, או שנתקלתי בצדיק הכי גדול בעולם. אין באמצע. 50-50. לא חסר משוגעים היום. מה חסר? בואי נראה מה האנשים עושים, איזה דברים מוזרים. בסדר, אז אתה מבין שהוא לא שפוי. אמרתי זה או המשוגע הכי גדול, או שזה הבן אדם הכי דבוק באשם בכדור הארץ. אחד מהשתיים, איפה יש כאלה דברים בזמן תפילה כאלה? פחיות, קפיצות, ריצות, יושב, שמע, ישראל. זה לא יום כיפור בנעילה עכשיו. הלוואי עלינו להיות רבע ממשהו כל יום ביום כיפור בנעילה. התחלתי לגשש, אומרים לי, הוא מגיל 13 ככה. הדבקות שלו, מהקדוש ברחו של הבן אדם הזה, זה ליגה בפני עצמה. מגיל 13. אחד אומר לי, אבא שלי הייתו בכיתה. מגיל 13 הוא כבר ככה. זהב שמע, אני יודע של מי, גלגול של מי הוא. איזה מתיקות בתפילה. פחיות. צוחק, בוכה, קופץ. אתם צריכים לראות איזה קפיצות. קופץ, קופץ, קופץ. המשמע שלו מדהים. אנחנו כמו פסדים שם בשביל השריר של ביתך. זהב, אה, מריד את כל החדר. ‫פעם איזה חסיד, חסידי סטולין, ‫הם צועקים בתפילה. ‫אם אתה פעם תלך למניין סטולין, ‫יש להם שיטה לצעוק. ‫אה, צועקים. ‫בא איזה ליטאי דוקטור ככה, ‫אתם יודעים, יושב שם בשקט. ‫במניין של הליטאים ‫אתה בקושי שומע ציוץ. ‫מאוד שקט שם. ‫אז הוא נכנס, ‫הדליטאי יושב שם, ‫אז זה עוד החסית סטולין לידו, ‫ככה עם הפירות שלו עפות ככה, ‫צועק, תעתה. ‫אז זה הדוקטור האמריקאי הזה ‫אומר לו, אקסקיוז מי? ‫אתה לא חושב שאתה מפריע? ‫אני לא מצליח להתרכז בתפילה. ‫מסתכל על המחסית, ‫מתן לו מה זה סתירה. ‫הדוקטור הזה בחיים שלו ‫קרה לו כזה דבר. צעק. איי! אומר לו החסיד, למה אתה צועק? אתה מפריע. אומר לו, אתה מבין למה צעקת? כי כואב לך, נכון? שכואב צועקים. אני לא כמוך הדוקטור המיליונים זורמים לי לחשבון, יש לי ילדים להכיל 13 בבית. עוד יומיים זורקים אותנו לרחוב. אז אני צועק. אתה יושב פה בזמן שתגמור את התפילה, נכנס לך 2,000 דולר לחשבון. מהרגע שאמרת אלוקינו ואלוקי אבותינו עד עלינו לשבח 3,000 דולר עשית מה אני עושה אני עכשיו בחום הזה בלכות הולך אוסף דולר דולר שכואב צועקים ומי שלא צועק הוא אדיש האדישות הזאת משלמים עדיה כתוב על זה בתורה תאחד אשר לא עבדת את השם אלוקיך בשמחה ובטוב לבם מרוב כל הכל היה לך, הכל לקחת כמובן מאליו. שמרת המצוות. רובוט היית מושלם. Made in China, Made in Japan אפילו. רובוט מושלם. בסין אנשים כמו רובוטים. עכשיו הייתי בסין, לפני עשרה ימים. מדהים מה שהולך שם. איזה מוסר עבודה, איזה... הייתה שם איזה סינית, בת חמישים, לא יודע, הם נראים... הסינים, חוקי הטבע לא עובד עדיהם. אי אפשר לדעת מי בן 20, מי בן 50. זה מדהים שם מה שעולה. אין להם סקנים, לא גודל להם, יש להם אור של תינוק. כולם רזים. מיליונים של סינים ראיתי, לא ראיתי אחד שמן. כולם מקלות כמו העמוד הזה. מה הולך פה? הייתה שם אחת בבית כנסת, מגישה או ספא. אמרתי לבן אדם שם, מה זה, היא לא הולכת הביתה, לישון זאת? שלושה ימים היא פה עובדת בלי הפסקה. ‫הוא אומר לי, כן, ‫זאת היא עובדת על בטריות. ‫16 שעות ביום, איזה ריצות, ‫מרים מה, מביאה, מגישה, ‫אוספת, שוטפת כלים, ‫מביאה כיסאות. ‫איזו התלהבות בעבודה, רובוטים. ‫להיות רובוט לא חסרים, ‫אבל להיות רובוט עם נשמה, נפש, ‫שקשורה, מתחברת, משמחה, הרב אליעזר בן דוד בשנת 1978 ננסה לארגנטינה, התארח אצל איזה מישהו בברונוסיירס, בתוך כדי שהוא יושב אצלו בערב בדירה, פתאום הוא שמע שעגע הדירה, כל הרחוב רועד. זה לא מפסיק. מסתכל על המארח, מה זה? מה קרה? אומר לו, כנראה עכשיו ארגנטינה הכניסו גול. יש עכשיו אליפות העולם בכדורגל, ארגנטינה משחקים פה עכשיו בבונוס איירס. כנראה נתנו גול. הוא יוצא, מסתכל מהחלון, רואה אלפי ארגנטינאים עם דגלים, רצים, קופצים על הגדרות, קופצים לתוך המים, מורידים חולצות, צרוכים. אז הוא אמר, וואלה, אני למדתי עכשיו מוסר רציני לחיים. אני אליעזר בן דוד, כל החיים שלו בתורה, בישיבה. בחיים שלי לא קרה פעם אחת שרצתי ככה כמו משוגע ברחובות משמחה ומאושר. כמו הפלגמטים האלה. של חתיכת סמרטוט שבעטו אותו לתוך רשת, הם מוכנים למות. איזה אושר, איזה דמעות של אושר. ביום של החתונה שלו, האמיגו הזה לא בכה ככה. עכשיו הוא מתחתן, מה הוא חרך ככה מאושר ורץ ברחובות? הבת שלו התחתנה, הוא ככה היה מאושר? אבל מישהו בעד בחתיכת סמרטוט? אומר עד רבה, עד רבה, על אחת כמה וכמה אם הטיפשים האלה על חתיכת סמרטוט הגיעו לכזה אושר ואנחנו יש לנו כזה קשר עם בורא עולם, תורה קדושה ואפילו דמעות לא עוזלנו ארבעים שנה בכולל אז מה קורה פה? אז משהו פה לא קשורה. הוא עובד, זה כמו מזגן שאין בו את הגז הזה שמקרר. הוא עובד, אבל הוא מוציא חום. משהו פה לא בסדר. כלפי חוץ זה נראה שזה עובד. מראה לך, 20 מעלות. מוציא אוויר חם. במעגל סגור התורה הזאת. לא מתקדמים, רבותיי. ברוך השם, בן אדם צריך להגיע להכרה בזכות התורה, חוץ מזה שאין עוד מלבדו כמובן, שכל מה שקורה לו ומתפרש בעיניו כרע, מיד הוא רץ להודות להשם. לא לבקש עכשיו, תעזור לי, תיקח את זה ממני, אני מבקש. תודה רבה לכל, תודה, רק תגיד תודה, תודה, תודה, תודה. אני כבר בן שלושים, לא נשוי, תודה רבה, מי יודע ממה הצלת אותי עד היום. תראה מה הולך היום בחיי הנישואים של אנשים. תודה רבנו של עולם. קשה? לא קשה. אתה יודע מה טוב. תודה ככה, תודה שאני לא מבין, תודה שאני כן מבין. הכל תודה. תודה על הטוב, תודה על הרע, כי אין רע. אז זה ברור, זה דברים ששמעת מיליון פעם, אבל ליישם את זה. ליישם את זה. אין לך כסף. תודה רבנו של עולם, איזה מזל. מי יודע אם היה לי כסף, מה הייתי עושה. מי יודע, יש לי איזה ידיד, כל פעם הוא אומר את אותה שטות. אי אפשר לעצור אותו. מה הוא אומר? ביום שיהיה לי כסף, אני מיד עובר לפלורידה. הוא גר במונסי. היה לו שטבח שמו, יהיה רצון שבחיים לא יהיה לך כסף. הוא אומר, למה, למה אתה מקלל אותי? אני אומר לו, טיפל, שאני מברך אותך, אתה מקלל את עצמך. אתה הטיפש, לא אני. אני מאחל לך להישאר בעיר של צדיקים ולהיות מושפע מהם. אתה רוצה שיהיה לך כסף ללכת לפלורידה, מה יקרה שתלך לשם? אם אתה עובר מקריית ספר לתל אביב, מה יקרה איתך? אחרי חודש שאתה שם. עדיף לא לענות. מספרים שפעם הלכה מגיד מדובנה בדרך בשבת, ‫והוא ראה איזה מישהו פורק עול ‫שהיה מאשן בשבת, ‫רחמנה לציגן. ‫מוציא את הסיגליה שלו ‫בפנים של הרב, ‫גדול הדור המגיד מדובנה, ‫ומאשן בפרצוף שלו, לא בסתר. ‫לא בסתר. ‫זה היה דבר מאוד חריג, ‫כי עד שנת 1940 ‫אף אחד לא הזלשן ברחובות פה בארץ. לא היה כזה דבר, מי שרצה לנשן היה הולך לפרדסים להתחבא, לא היה כמו היום, חילונים, הרחובות מלאים בשבת, מכוניות, מוזיקה, רעש, לא היה כזה דבר. אז הוא בא בפרצוף של המגיד מדוון הזה, אמנם היה לפני 200 שנה, על אחת כמה וכמה, שאף אחד לא עז לחלל שבת בכלל. אז מסתכל על עבריו, אומר לו, אתה כנראה שכחת שהיום שבת. הוא אומר לו, לא, אני זוכר טוב מאוד שהיום שבת. ‫הוא אומר לו, אז כנראה ששכחת ‫שבשבת אסור לבאר אש ולאשן. ‫הוא אומר לו, לא, לא, ‫אני זוכר טוב מאוד שאסור לאשן. ‫אני יודע, ואף על פי כן אני מאשן. ‫אמר לו הרב, אני רואה ‫שאתה איש אמיתי, איש אמת. ‫אתה יודע שהיום שבת ‫אתה לא מסתיר את זה ולא משקר. ‫אתה מודה באמת, ואתה מודה ‫שאתה גם יודע את ההלכה, ‫אם ככה אין מקומך בעולם השקר. ‫זה אלמדה שקרה. ‫אתה צריך מהר ללכת לאיפה שאתה שייך, ‫לעולם האמת. ‫וכך היה. ‫היה עוד מעשה דומה. ‫בא איזה אחד לגאון חידה, ‫זה לפני 300 שנה. ‫הוא חי במרוקו. ‫הוא אומר לו, ‫בשביל מה צריכים לגדל זקן? ‫הנה, אני מגלח את זה בסכין, בתאר. ‫כמו שנולדנו. ‫נולדנו עם זקן? לא. ‫מה צריך להיות זקן? ‫נגדן, נרלח, כמו שנולדנו. ‫אומר לו הגאון חידה, אתה צודק. ‫היא רצון שתחזור להיות ‫כמו שנולדת, בלי שיניים. ‫נפלו לו כל השיניים. ‫אומר לו, אתה רוצה לחזור להיות ‫כמו שנולדת? ‫גם את השכל שהיה לך בתור תינוק ‫שיחזור לך. ‫מבינים, רבותיי? ‫אני אשאל אתכם שאלה, ‫מה ההבדל בין המילה עייף ‫למילה יגאה? ‫הגאה זה אחרי מעשים מתישים. ‫זה עייף. ‫אתה עובד קשה, נהיית עייף. ‫לא, יגאה זה מלשון עמד, ‫היא יגאה בפורה. אם אדם לומד הרבה שעות, הוא נהיה עייף מהלימוד ונרדם. תראו, שניהם מסמלים על עייפות, זה ברור, נכון? השאלה איזה סוג של עייפות. מה זה עייף ומה זה יגאה? עייף זה פיזי, יגאה זה נפשי. בדיוק. עייף זה פיזי, יגאה זה נפשי. ‫מה יותר מטיש את הגוף? ‫עבדת עשר שעות, ‫הרמת ארגזים על הגב כל היום, ‫או עשר שעות ישבת, ‫עמלת בלהבין תוספותים ‫הכי קשים בשס? ‫מה מטיש אותך בצורה כזאת ‫שאתה נופל לשולחן ‫ואתה לא יכול לקום? ‫שאלה. ‫החזוני לא יכול היה לקום ‫מהכיסא למיטה, ‫למרות שהמרחק ביניהם ‫היה פחות ממטר. לא יכול היה לקום מהכיסא, אחרי האלימות שלו שהיו נמשך שעות רבות בעמל ובריכוז, היו צריכים להרים אותו והוא היה צנום ונמוך, מאוד רזה. צריכים מאוד להרים אותו ולשכיב אותו על המיטה. לא יכול היה לקום. חכם בן ציון אבא שאול אמר שזה היה בקבלה במדרשים מסוימים, אבל זה לא היה בחומש. חומש, ילד בכיתה א' כבר קורא, רואה מה כתוב שם, רואה מה היה הסוף של הרשעים, רואה מה יהיה הסוף של הרשעים, רואה מה ההונשים של אלה שמורדים באשם. ככה אשם רוצה. ועובדה שגדולי ישראל אומרים שמגיל 6 כבר צריכים ללמד את הילדים לסחר ועונש. ‫אז לכן אל תדאג. מעולם לא קרה ‫שחילוני יתרחק מזה שורש ‫שיש אונשים בתורה. ‫תירוצים לא חסרים. ‫הוא רצה פשוט לברוח, ‫אז הוא מצא בזה תירוץ. ‫עובדה שיש אונשים אחרים, ‫במשטרה, במערכת החוק של המדינה, ‫כולם חיים בהתאם, ‫כי זה עולה כסף, ‫כי אתה תישב בבית סוהר. ‫כולם מתאימים את עצמם למערכת ‫בחוסר ברירה. ‫רק כשזה מגיע לתורה, ‫לכולם יש הרבה מה להגיד. ואני אגיד לך גם משהו, חלילה שלא השתמה כשחצנות, זה פשוט עובד, השיטה שלי היא עובדת, חזק, יש המון בעלי תשובה כל יום, כל יום מקבלים מעל עשרים הודעות, כל יום, כבר תקופה של מעל עשרים שנה, אתה עושה את החשבון לבד, זה מה שמקבלים, תאר לך כמה לא יודעים עליהם. עצרו אותי השבוע מעל אלף איש שחזרו בתשובה מהדיסקים מעל אלף בשיעורים זה אני הדוד שלי תראה מה עוד זה לא נתפס כמות הבעלי תשובה למה כי ככה האנשים מבינים להאהבה ולהיראה את השם בלי היראה שום דבר לא זזה הכל דמיונות אפילו רבי נחמן מברסלב, שהברסלבי עם אהבה, אהבה, ריקודים, עניינים, הוא כותב שאי אפשר לעבוד את השם ללא עירת העונש. אין כזה דבר, זה דמיונות הכל. אפילו הצדיקים הגדולים. אי אפשר, ככה שעשה את העולם, מה אתה יכול לעשות? בלי עירת העונש שום דבר לא זז. עד שאדם לא מבין שיש מחיר למעשיו, הוא לא מוכן להקריב ולהשתנות נגד הטבע שלו. מתי הוא מוכן להתאמץ כשהוא מבין זה יעלה לי ביוקר. בלי זה שום חבל, זה סתם בזבוז זמן. אני אומר לך, אני הכרתי מאות דרשנים, דרשני פרווה, פוליטיקלי קורקט, חלק מהם ברגע שלהם מת התוודאו בפניי. כל כך הרבה דרשות ואף אחד לא חוזר בתשובה. ואני אומר להם, זה בגלל שהשיטה שלכם לא שווה גרוש. גרוש היא לא שווה. סתם כוסות רוח למת. בסוף הדרשה, אף אחד לא זוכר את הדרשה. אתה חושב שמישהו מכם יזכור מה דיברנו פה היום? אנשים מחר, מחרותיים לא זוכרים את הדרשה, אבל אם נתת עליהם שלוש נוקאוטים טובים בשיעור, זה בעוד 20 שנה הם יזכרו. כשאני דיברתי אתמול בדרשה בחולון, מחלל שבת עונשו יותר גרוע מרוצח, כבר כמה אנשים מאתמול אמרו, אנחנו מזועזעים, אין לנו ברירה, אנחנו חייבים לשמור שבת. אם לא הייתי אומר את זה, אתה חושב שהם היוניים שומרי שבת? שהם הבינו עכשיו מה זה מתחיל לשבת? הם מתחילים לשמור שבת. עוד שאלות? כן. יש מקום ללוחות הברית? לא יודעים איפה לוחות הברית. יום אחד כשמשיח יבוא, נמצא הרבה אוצרות ודברים, אבל כיום לא יודעים איפה הם. יש עוד שאלות? כן. ‫מה עם הדרך, לגבי מה שאני שאל, ‫מה עם הדרך של שלושת חבר'ה מההרצאה ‫להנחית אטומים, ‫אבל הרבע הזה כאילו, גם כאילו, ‫כדי שלא אחרי ההרצאה הלך לי ‫להתאבד ברוב ה... ‫לא, לא, אמרתי לך, ‫צריך לאהבה ולהירה. ‫תראה, תסתכל על כל הדרשות שלי. ‫הדרשות משולבות בדברים, בסיפורים, ‫בדברים נחמדים, ו... ‫במכה בפטיש. לא הכל הדרשה צעקות וגיהנום שעתיים אתה שמעת פעם דרשה כל השעתיים תיזהר יחלו אותך יצרפו אותך אין כזה דבר אני מעצמי אומר עוד צריך גם להגזים מספיק שלוש ארבע בשיעור מתוך שעתיים זה מספיק הבן אדם הבין את המסר ‫אתה צריך להבין, ‫כשאתה נותן לבן אדם עירה, ‫אתה זורע בתוכו זרעים שינוותו. ‫כי אני אסביר לך מה קורה. ‫כרגע הוא עוד לא מעכן. ‫הוא מתחיל לחשוב, ‫זה לא יכול להיות, ‫הוא מגזים, הוא פנט, ‫זה לא יכול להיות, ‫הרי החבדניק לא אומר ככה. ‫החבדניק אומר, ‫אתה צדיק, אתה יושב ליד רבי עקיבא, ‫אין זה שאתה מחלל שבת. ‫אין בעיה, אין לך מה לדאוג. ‫הרבי הבטיח. ‫ככה הוא אומר לו. ‫אז מה פתאום שאני אצודק? ‫הוא נראה הרבה יותר צודק ‫מא� ‫אז מתחיל לו סערת רגשות, ‫הוא מתחיל ללכת לישוא או לברר, ‫הוא מתחיל להיות מבולבל. ‫לוקח לו זמן להקל. ‫אבל מה קורה? ‫שים לב, בעוד שבועיים פתאום ‫יש לו איזו תאונה. ‫מה הדבר הראשון שבא לו לראש? ‫הנה, אני מתחיל לקבל מכות. ‫גנבו לו כסף. ‫הנה, הוא נזכר. ‫שים לב, כל הזמן יחזיר אותו ‫לאותת ברשה. ‫זה ככה עובד. ‫אתה מכניס לו עירה בתוך הלב, ‫זה כמו ששמת גרעין בתוך האדמה, ‫הוא מתחיל לנבוט, ‫לא יעזור כלום. ‫-הם לא הזמינו את זה. ‫הם לא הזמינו את זה. ‫-שלא יזמינו. ‫אתה מכיר מי שיותר עסוק מני? ‫תסתכל כמה דרשות יש לי ביוטיוב. ‫אלפים של דרשות, ‫והרבה מהן לא יכול לעשות. ‫לא יכול לעשות, אני אומר, ‫אני מצטער, אני לא יכול וזה. ‫יש מקומות... ‫עכשיו הייתי בסיני טיש אותי, ‫15 שעות טיסה מינויות. עכשיו יש לי טיסה לדרום אפריקה, אני עושה חשבון, אומר מה עכשיו, אני עטוף 30 שעות, אני לא חזור, לא יודע, אני מתלבט. לא קטו, יש לנו דרשה ברמת בית שמש, תודה רבה לכם רבותיי, ברוך ה' לעולם, אמן ואמן.