הרב יוסף מזרחי בראיון לירון אילן ללא שום צינזור: "אתה פשוט לא עושה הנחות"
In this uncensored, conversational interview, Liron Ilan speaks with Rabbi Yosef Mizrachi, a prominent diaspora rabbi who travels to Israel each Elul to deliver lectures and inspire teshuva. The rabbi explains why he returns every Elul, describing it as a preparatory period for the High Holy Days and a time when many secular listeners begin to adopt Torah observance. He emphasizes the power of media, noting that his English‑language talks reach a global audience via YouTube, far exceeding the impact of local Israeli rabbis. Mizrachi argues that objective science actually confirms the Torah’s timeline, dismissing evolutionary and geological chronologies as speculative and funded by large grants. He contrasts two motivational models – fear ("yirah") and love ("ahava") – asserting that fear, rooted in biblical tradition, is the most effective driver of spiritual growth, though love also has a role. The rabbi shares his personal journey: born in the United States, served in the Israeli army, married an American woman, and now lives in the U.S. while maintaining strong family ties in Israel. He discusses the challenges of diaspora life, the concept of Israel as a divine gift, and his desire to bring Jews back to observance through focused, high‑impact teaching rather than mass‑attendance events. Throughout, he references classical sources (Rambam, Psalms, King Solomon) to support his positions and critiques modern scientific claims about the age of the universe, offering a short‑versus‑long argument for proving a young‑earth timeline. The interview ends with reflections on personal responsibility, the role of commandments, and gratitude for the dialogue.
Chapters
תלוגר בארץ.
נכון.
הזכרת קודם שהמתנות של ריבונו של עולם זה ארץ ישראל.
אני מאוד שמח שהשמרת את זה, אתה יודע, הרמת לי להנחתה נפלאה.
הרב יוסיף מזרחי, אשריך שאתה מהירח אותנו.
עונג גדול.
אשריך שאתה בארץ.
גם כן עונג גדול.
אתה לא חי פה, אתה חי בניו יורק.
נכון.
אבל באת לפה רגע לפני החגים למסור שיעורים.
אלול. חודש אלול. קבוע, אני מגיע באלול, כן.
למה חודש אלול קבוע?
הכנה לראש השנה, עשרת הימים של בן ראש השנה לכיפור, הימים הנוראיים. אתה צריך מחנה לפני, אתה יודע, מתחילים עם הסליחות, זה זמן של התעוררות. אז אני מוסר דרשות בכל רחבי הארץ, וברוך השם, אנחנו כבר רואים במשך שנים רבות שהרבה מתחזקים, ונכנסים כבר לשנה חדשה, שהם כבר שומרי תורה ומצוות, או באופן חלקי, או אפילו לפעמים באופן מלא.
לתוך השוואה לעולם שלי, העולם שאני מתעסיק בו, לעולם הזמרים והמוזיקה, אתה נשב לאחד מהמובילים, למרות שאתה לא חי פה בארץ.
כן.
הדרשות שלך נצרכות היטב ברשתות השונות, וזה יתרון ענק שאתה בטח מודע לו.
נכון.
מוסר שיעורים כמובן בחול וגם בארץ. זה משהו שאתה יודע, חופף להרבה רבנים שדיברתי איתם בשיחות האחרונות, אבל אני לא יכול להשתמש במושג הזה אצלכם, הכוכבות.
כן.
כי זה אוטומטית מזניק אותך לאיזה עמדה שאתה לא רוצה להיות בה אולי.
בדיוק, אנחנו מבינים שאנחנו כלום, מה אני עם אחיי, הריקות גדולי ישראל שהיו פי מיליון יותר גדולים מאיתנו, מגדירים את עצמם ככלום. אברהם אבינו אמר, אנוכי אפר ואפר. דוד המלך אמר, אנוכי תולעת ולא איש. משה ואהרון, שהיו הגדולים ביותר, אמרו ואנחנו מה? כי תלינו עלינו. מה אנחנו? מי אנחנו בכלל? זאת אומרת, אם האנשים הכי גדולים בהיסטוריה החשיבו את עצמם לכלום, אני יכול להחשיב את עצמי למשהו?
אבל אתה מודה למעמד.
כן, מודה למעמד.
אתה מודה להתעניינות, אתה מודה לפופולריות.
מה שהכי הרבה משמח אותי זה לא הרעש והצלצולים והתשומת לב וכל הסלב הזה. אני אדם מאוד פרקטי, מעניין אותי כמה בעלי תשובה זכיתי לעשות. זהו, לקרב אותם, שמור שבת, מצוות. זה הקו שלי לאורך כל הדרך. אני מעדיף למשל שיהיו לי חמישים איש רציניים עם ראש על הכתפיים, לתת להם דרשה של שלוש שעות תורה ומדע, הוכחות שהתורה היא מן השמיים, הם קמים באורות גדולים, ממחר אתה כבר לא תזהה אותם. מאשר יהיה לי חמש מאות שהם ככה קלי דעת, לא רציניים, באו ככה לשמוע קצת וללכת.
מה שאתה אמרת עכשיו, המשפט הזה שמחבר את התורה והמדע.
כן.
זה בעצם, אני חושב, הדבר שהכי ככה מטשטש אנשים.
נכון.
כי כל מי שרוצה להאמין, ואני תמיד אומר שלפעמים יש איזו אינטליגנציית יתר, שאתה מתחיל עם כל השאלות האבולוציוניות האלו, ואז זה מתנגש.
נכון.
ואתה יודע על חבר בין העולמות.
יפה. כי אני אגיד לך מה, הדעה רווחת בקרב הציבור, שיש סתירה בין המדע לבין התורה. והתשובה היא בדיוק להיפך. המדע האובייקטיבי האמיתי מאשר את התורה במאה אחוז. מה שסותר את התורה זה המדע הספקולטיבי, וכמעט כל מה שאתה שומע היום מעולם המדע, ספקולציות, גיל העולם, הכל ספקולציות. ואם היה לנו את הזמן, הייתי מוכיח לך אחד לאחד, במשך שלושה ימים, את כל מה ששמעת מהמדענים, איך הכל בלוף אחד גמור ועונעת הציבור. ובדרך כלל, הסיבה שהמדענים עושים את זה, כי הם מקבלים תקציבי עתק. על כל המחקרים האלה מכל מיני, מארצות הברית, מהממשלה, מכל מיני קרנות, זה הכל בלוף אחד גדול. בסופו של דבר, אני יכול להביא לך מדענים שמוכיחים שהעולם הוא בסך הכל בין כמה אלפי שנים, בדיוק כמו שהתורה טוענת, וכל מה שהיה, דינוזאורים, כל זה היה לפני המבול של נוח. לפני 4200 שנה, אין סתירה. רע כל החשבונות שלהם, של המיליונים והמיליארדים, הכל מה שנקרא בלבולי מוח. אבל אני אגיד לך עוד משהו. אני בדרשות שלי אומר, רבותיי, יש לי שתי דרכים להוכיח לכם שהעולם הוא בין כמה אלפי שנים. הדרך הארוכה והדרך הקצרה. מה אתם מעדיפים? כמובן, כולם צועקים הקצרה. מי יש לו סבלנות היום לדרשות ארוכות? אז אני אומר להם, תראו, יש כאן 100 אנשים בחדר, כולנו עכשיו צריכים להגיד בין כמה פלוני. נגיד שזה אחד איציק, כל אחד יגיד שם אחר. אחד, שתיים, עשר, עשרים, שלושים, חמישים, כל אחד אמר גיל אחר. בסופו של דבר, מתוך המאה גילאים ששמענו פה, במקרה הכי טוב, מי צודק? אחד. וגם זה לא בטוח. יכול להיות שכולם טעו. אבל במקרה הכי טוב, רק אחד צדק. עכשיו, אם יש מאה דעות לגבי גיל הבחור הזה איציק, וכל אחד אומר שהוא חישב את הגיל שלו באותן שיטות מהאוניברסיטה. ואני רואה שההבדלים ביניהם הם עצומים. אני צריך לבזבז דבר על כאלה ספקולציות. אחד אומר העולם בין 4 מיליון שנה, השני אומר 300 מיליארד שנה. זה אומר 10 מיליון שנה, זה 300 מיליון שנה. כל אחד זורק מספר, והמספרים אפילו לא קרובים זה לזה. לכן בר דעת, מיד מבין שהכל שם זה בזבוזמן, הונאת הציבור, ולכן חבל לבזבז על זה את הזמן.
אני הגעתי לסוג של תובנות אחרי כל הסיבוב הזה, שאני מחפש באמת הרבה תובנות. שבסופו של דברים אתה בא מתוך החילוניות לדת, יותר קל לך. שאתה נולד לדת, אתה מקבל את הדברים מוזרקים אליך מהרגע שאתה נולד, אבל כשאתה בא מהעולם ואתה היית חילוני. נכון, נכון. ואז הגעת לתוך העולם הזה.
נכון.
זאת אומרת, משהו לקח אותך מפה לפה. מה לקח אותך?
אז אני אגיד לך, אני, הכל השינוי אצלי היה, אני הגעתי לארץ, התחתנתי עם אשתי, אשתי אמריקאית, הייתי בן 25, ואז בסוף השבוע...
זה כבר היה אבל אחרי שהיית בארצות הברית, קודם כל.
שהייתי כבר בארצות הברית, מגיל 21 סיימתי צבא, היום אחרי טסתי לארצות הברית, כעבור ארבע שנים התחתנתי, באתי עם אשתי כאן לארץ, התחתנו פה בתל אביב, ואז כמה ימים אחרי החתונה, יש לי בן דודה, שהוא אחד מהרבנים הכי גדולים היום בעולם, ענק, מקובל, קדוש, צדיק, ואז בזמנו, כבר אז הוא היה גדול. הוא אמר לי, עשו לך שבע ברכות? אני אפילו לא ידעתי מה זה. אמרתי לו, מה זה שבע ברכות? הוא אומר לי, אתה יודע, לחתן ולקלה, באים, מביאים כיבוד, ושמחים ושרים. אמרתי לו, לא. הוא אומר, טוב, תשמע, כיוון שלא עשו לך, לפחות תיתן לנו את הזכות, תבוא לירושלים, נעשה לך שבע ברכות. הגעתי לירושלים, באו כל השכונה, הביאו גות, ממתקים, מאכלים, כל אחד בא אליי, מזל טוב. אמרתי, בואי, הדתיים האלה מאוד נחמדים. אף אחד פה לא מכיר אותי. נשאו פה כבר איזה 150 איש, כל שנייה מישהו מביא משהו, כולם חפקים אותי, מזל טוב, תצליח. ברחים אותי. אמרתי, איפה יש כאלה דברים? לא רגיל לעולם כזה. ואז ישב איתי הבן דודה שלי, ניהל איתי איזו שיחה של בערך שעתיים, הוא אדם מאוד מאוד חריף, ואני, ברוך השם השם, נתן לי גם שכל רציונלי להבין דבר מתוך דבר, נתן לי כמה הוכחות שאי אפשר היה להתווכח איתן. אבל אחד המשפטים שהוא אמר לי, וזה אתה יכול גם להשתמש כשאתה מדבר עם חברים שלך, אמר לי ככה, תשמע. יש שתי אפשרויות, או שאתה בעולם החילוני שלך צודק, שם האמת, או שאני בעולם הדתי החרדי שלי צודק ושם האמת. עכשיו בואו נציין מתוך הנחה שאתה צודק. אתה כבר בנקאי, באמריקה הייתי כבר סוכן של בנק. טוב לך, אתה מתפרנס, אתה עושה זה, טוב לך, אתה שמח בחלקך. אני פה בישיבה מתענק, תלמידים, תורה, פילוסופיה, דברים יפים. אני טוב לי, יש לי אישה, ילדים טובים, אני גר עם שכנים טובים כמו שראית. לי טוב, לך טוב. יום אחד שנינו נפטרים, שנינו נהפכים לכל, אנחנו טקו. אבל אם אני צודק, ואתה טועה, ויום אחד שנינו ניפטר. אני, על פי מה שכתוב בספר של בורא עולם, הולך לחיי נצח עם עונג שאין כדוגמתו בעולם הזה, לנצח נצחים, ואתה הולך לסבול לתקופה ארוכה מאוד מאוד מאוד. שווה לך לבדוק או שאתה רוצה להתעורר שכבר יהיה מאוחר? אז המשפט הזה...
אבל זה על תיאוריה. שלמשל, אני יכול להגיד לך שאני לא מסכים איתה כל כך.
למשל.
אני אגיד לך למה. אני חושב שבהרבה מהדברים, כשבאה תיאוריית הפחד, כי פה אתה מדבר בעצם על משהו שקצת מפחיד.
נכון.
והרבה פעמים מדברים על תיאוריית הפחד. אני דווקא יותר דוגל בתיאוריית האהבה.
או, אז אני אגיד לך...
אני לא אוהב את ריבונו של עולם, לא מתוך עירה ומתוך פחד.
אני מאוד שמח שאמרת את זה, אתה יודע, עירמת לי להנחתה נפלאה. אני אגיד לך, אני מסכים עם מה שאמרת. אבל בתורת בורא עולם, כתוב תשע פעמים לאהוב את השם וכתוב שמונה עשרה פעמים לפחד מהשם. עכשיו, לפני שאתה מסיק מסקנות, תן לי לך, תדל לך קצת את התובנות ואתה תראה שאתה תסכים איתי, לא איתי, עם התורה, עם הרמב'ם, עם כל גדולי ישראל, הרי כמובן אני לא המצאתי את השיטה, כן? אז בוא, אני אסביר לך דבר אחד. קודם כל, פחד בניגוד למה שהציבור אוכז, זו המתנה הכי יפה בחיים. היא מצילה אותנו מאין סוף בעיות. מצילה אותנו מסמים, ממאסר, בשדה קרב, מילדים לא טובים, מבעיות בנישואים.
ממחלות.
מכל מיני מחלות, מהשמנה ואז מחלות לב וכל מיני בעיות שאתה יודע, אני לא צריך לספר לך מה זה. עכשיו, הפחד מציל מהמון צרות.
הפחד מכבד את זה.
הפחד הוא הכוח הדוחף הכי טוב שיש בבריאה. וגדולי עולם אמרו את זה, לא אני, שלמה המלך, הוא יותר חכם ממני וממך, נכון? החכם שבאדם, הוא אומר, אשרי אדם מפחד תמיד. כמה שאתה יותר פוחד, אתה יותר חכם. אחד הסימנים של פחד, פחד יש לו שני סימנים, בושה, ופחד. אם יש לך ילד קטן, אתה רוצה לדעת אם הילד הזה חריף וחכם, שני דברים אתה צריך לבדוק בו. שיש בו גושה, שהוא מתבייש לעשות דברים לא בסדר ליד אנשים, סימן שיש לו דעת, והדבר השני שהוא פוחד לקחת סיכונים. אומרים לו, תקפוץ, תקפוץ מהמקומה השנייה לבריכה. לא כולם קופצים כמו שותים, רק הוא לא קופץ. אומרים לו, למה לא קפצת? מה אני צריך לקפוץ? אם הראש שלי יפגע בבריכה, אני אהיה משותק על כיסא גלגלים כל החיים, מה יצא לי מהקפיצה הזאת? תן לטיפשים לקפוץ. אסור רושם לשתי שנים.
אבל אתה לא חושב שבסופו של דבר לקרב אנשים?
תכף נגיע גם לקירוב. אני אוכיח לך כל דבר אחד לאחד, אל תשכח.
לא, אני מקווה את התיאוריה של מה אתה אומר.
ראיתי גם זקנתי, אני 28 שנה בענף, והרי אומרים, אין חכם, אלא קיבל ניסיון. וניסיתי את השיטות הרחרוכיות ואהבה.
לא, לא רחרוכי.
זה אומנם חשוב. דרך אגב, לא, שלא תבינתי נכון. זה שאני...
מה אתה מצפה בסופו של דבר מאדם שיאמין, מתוך עיראה ופחד או מתוך אהבה? שניהם.
שניהם. כתוב בתורה, לאהבה ולהיראה. אהבה בלי עיראה היא לא שווה כלום, עיראה בלי אהבה היא גם כן לא ש אבל אם היינו נאלצים לבחור אחד מן השניים, את העירה. העירה ודאי מועילה הרבה יותר כעובדה, שבן אדם שבא לדרשה ויוצא בהרגשה שאיכשהו הוא מחלל שבת ובועל נידה ואוכל טריפות ומרמה וגונה ולשונה רק כל היום, איכשהו השם מקבל אותו ואוהב אותו ואין שום בעיה.
כי יש הרבה מקומות שהרבה אנשים אומרים את זה, שגם אם עשית ככה וככה וככה וככה, מספיק שהלכת ביום כיפורים וצמת, או הלכת לסליחות, ואתה יודע, יש לאנשים איזו תחושת מעגל כזאת, שאוקיי, כל שנה אני אחזור לחטאים ולעניינים האלו, ואז אני מגיע למכבשה של חודש הסליחות והרחבים.
אור, אבל בואו קודם כל נגיד כזה דבר. לא כל מה שאומרים אנשים חכמים תמיד אמת. יש הרבה רבנים טובים, צדיקים, עם לב טוב, עם לב רחמן, אוהבים את ישראל, רוצים לקרב אותם. לפעמים פולטים דברים שאינם מדויקים על פי הרמב'ם ועל פי שולחן ערוך, ואומנם הם באו לעשות דבר טוב, אבל יצא מתוך הטוב שלהם הפוך, ואני אסביר לך למה. אם אתה בא ואומר לאדם שעובר על כל העבירות של התורה, אל תדאג, אתה צדיק, השם אוהב אותך, מה המוטיבציה שלו להשתנות? איך שהוא מחייל שבע? אין לו שום מוטיבציה. יפה מאוד. אבל אם אתה בא ואומר לו, יפה, עשית מעשה גדול, עכשיו שמחת, אתה קדוש ברוך הוא מאוד, אפילו מעשה קטן שעשית, תמשיך. כתוב, תח לי פתח כפיתחו של מחט, ואפתח לך כפיתחו של אולם. אל תר את חזרה. תנצל את זה עכשיו. מצווה גורר את מצווה. אני לא בא ואומר לו, אתה צדיק, אין לך מה לדאוג, מצבך טוב בשמיים. מצבו גרוע בשמיים. אבל, לפחות הוא עכשיו התחיל איזה תהליכון קטן, שיכול כבר להביא אותו לכיוון האמת. ואז נלמד אותו. מה צריך ללמד? אבל אני עדיין לא סיימתי לענות לך לגבי העניין של העירה. אתה צריך להבין דבר אחד. אנחנו לא יכולים לפעול מרגשות הקרס, צבאות קרס. חייבים להידבק למה שכתוב בתורה. ובתורה אמרתי לך, שלמה המלך בתנך כותב, אשרי אדם מפחד תמיד. דוד המלך, שהוא אחד מהצדיקים הכי גדולים שהוא בבריאה אי פעם. תקרא את התהילים, תבין מי הוא היה. אז דוד המלך כותב, סמר מפחדך בשרי. אתה יודע שהגוף נהיה חידודים חידודים, צמרמורות מפחד ואתה רועד מהמה וחלילה עומדים להקריא זגזר דין, אתה בין חיים למוות, כולך רועד, אתה לא אכלת כבר שלושה ימים. ככה דוד המלך מתאר את מצבו, סמר מפחדך בשרי. עכשיו הוא היה בערך פי 100 מיליון יותר צדיק ממני וממך. והוא, ככל שהוא היה יותר גדול ויותר דבוק בשכינה, הוא הבין מה גודל הדין. אז הדין הוא נורא בשמיים. אני לא המצאתי את זה. בעולם לא התייעצתי ביום שהוא בר את העולם, את מי להניש ואת מי לצ'פר. גם לא...
לא, כי אני אגיד לך למה. אתה פשוט לא עושה הנחות. אני הבנתי את זה מראש, שדיברתי עם יונתן שמפיק את הסדרה.
נכון.
אמר לי, הרב מזרחי אין את זו הנכות.
נכון.
כל פיו ולבו שמים, ומה שיש להגיד אומר.
כן, עכשיו אני אגיד לך עוד.
כי אתה יודע, זה נורא נוח, סליחה שאני...
יפה.
זה נורא נוח, שאני בא לשיעור, שאני בא לשיעור, וקורה לי גם שאני בא לשיעורים, ובאמת, אתה יודע, יש קצת מכבסה. אתה עושה ככה, אתה עושה ככה, אתה אומר, זה מה שנקרא, רציתי להגיד את זה באנגלית, אבל לא כל כך, זה all in, כאילו, או הכל או כלום.
נכון, all in or nothing. זהו, אז השאלה, אני אגיד לך עוד פעם, תראה, אמרתי לך שוב, חלילה לא מוריד מקבודם של אותם דרשנים. הם, כל אחד, זה השיטה שהוא מבין שעבורה היא עובדת. דרך אגב, זה גם עניין של אישיות. יש אנשים שהם מאוד רכים בנפש שלהם. הם לא מסוגלים להוכיח, לתת דברים חדשים. יש כאלה שהם לפעמים קוראים לך, אני רוצה שתדבר על נושא כזה וכזה אצלי בבית הכנסת. אני אומר, מה שאני יודע, אתה יודע ועוד. כן, אבל אני אין לי את היכולת לעמוד כמוך ולדבר לציבור בצורה כזאת, לכן אני חייב להוכיח את הציבור שלי. אז אני מזמין אותך בתור אבורח, תבוא תדבר. כולם יבינו את המסר, מי שישתנה, ישתנה, מי שלא, זה כבר עניין שלו. עכשיו תראה, אתה צריך להבין, בתורה היא מפחידה, זו האמת. יש בה אומנם דברים נפלאים, יש שכר גדול, יש את ארץ ישראל, יש עולם הבא, להטיב לך ולבניך עד עולם. מצד שני כתוב, למען ענותך, אני לפעמים מענה אותך, לנסותך, הכל זה ניסיונות. לראות את אשר בלבבך, את תשמור מצוותיי, אם לא. או שכן תשמור או שלא, למרות שאני מקה בך. ניתוחים, בעיות, צהרות, הפסדי ממון, כל אחד וחבילה שלו, כל זה מתוך אהבתי אליך. כאשר ייעשה ריש את בנו, כך השם ילוקח עמי הסרקע. אב שאכפת לו מבנו, קשוח איתו. לא נתן לו להסתובב עם פרחכים באמצע הלילה ברחובות, כי אתה יודע מה יש שם. לכן אב קשוח, הוא כל הזמן אישית לוחצת על בנו, מה עשית? איפה היית? למה ככה? למה לא? מצד שני, הוא נותן לו פרסים. שעושה דבר טוב, צריך להודד. יופי, מצוין, אם תמשיך ככה אני קונה לך אוטו. עוד חודשיים יש לך טסט, בעזרת ה' אם תעבור, אז הילד מצד אחד מבין, כדאי לי להיות סדיק. מצד שני לא משתלם להיות ראשון.
בעולם כזה חומרי, שאנחנו חיים בו, אתה מדבר על סחר שהוא בלתי נראה בעיני הרבה אנשים, בסופו של יום. כי אנחנו מדברים, עזוב רגע את מה שהאדם מקבל בעולם הזה, ובאמת אני חושב שתמיד אנשים איכשהו, המתמטיקה שלהם היא מתמטיקת החומר.
כן.
לא תמיד מעריכים. אני, ברוך השם, שמח כל כך, שעברתי את מה שעברתי, כי למדתי גם להעריך את מתמטיקת הבריאות והגוף, שכולנו נורא גיבורים תמיד להגיד, העיקר הבריאות, העיקר הבריאות, עד שאנחנו לא מרגישים. ובאמת עם המון תפילות והמון דברים שרגשתי שזה קורה. אנשים לא תמיד חושבים במתמטיקה הזאת שלך, כי אתה אומר, שמע, אתה סובל בעולם הזה. יש הרבה אנשים שעוברים גאנום בעולם הזה.
נכון.
אבל בכל זאת אתה אומר, אבא, מעביר אתכם את הגאנום הזה? כדי לתת לכם שכר הרבה יותר טוב בעולם הבא, תדבקו בו.
בדיוק עמדתי לומר לך את סוף הפסוק, זה בדיוק מה שאתה אמרת, כיוונת בדיוק להמשך הפסוק. למען ענותך, לנסותך, לראות את אשר בלבבך, תשמור מצוותי אם לא, מה המשך? להטיבך באחריתך. כל הניסיונות והמכות והאיסורים שאתה עובר, תעמוד בהם. בסוף יבוא הפרס הגדול, באחרית, כשנפטרים, הגוף יורד לאפר כי ממנו לוקח, והנשמה תשוב לבעליה כי הוא נתנה. ואז מתחיל השכר האין סופי הנצחי. יש חוקים בתורה, לא אני קבעתי אותם. שוב, אם היהור היום התייעצים איתי במה לעכל ובמה להחמיר, ייתכן שאני הייתי אומר דברים שונים ממה שכתובים בתורה, אבל אני לא פקטור. אני תפקידי ללמד מה שכתוב בספר של בורא עולם, לכן אסור לי לסתות ממנו, אסור לי לסלף, אסור לי לנסות למצוא כן בעיני כל מיני חוטאים, כדי לתת להם להרגיש טוב עם העבירות שלהם, כי בסופו של דבר אותם חוטאים לעולם לא יסלחו לי. על זה שאני הרדמתי אותם, ואמרתי להם שמצבם טוב, אין להם מה לדאוג, השם אוהב אותם, אבל זה סותר את מה שכתוב ברמבר.
אז רגע, כשבא אדם, והוא אומר, תשמע, אני לא מסוגל לקחת עליי את כל ה...
אז אומרים לו, תתחיל.
מחלשת כן יכול. זה כן עומד לזכותך, או אתה אומר...
כל מצווה שאדם עושה יש לו עליה שכר. ומצווה גורר את מצווה. כשאדם עשה מצווה אפילו קטנה, היא פותחת לו זכות לעוד מצווה. נתן צדקה, משמיים מסיים לו, קוראים לו לזה תפילה. בא לתפילה, משם מזמנים לו לשמוע שיעור תורה. בא לשיעור תורה, איזה מישהו כבר שאל אותו אם יש לו תפילין, אני יכול להביא לך תפילין. דבר מוליך לדבר. כי הכלל הוא כזה, מי שבא לקראתי, אני בא לקראתו. ומי שמורד בי, בסופו של דבר אני מוחק אותו לעד ולעולמי עולמים. וזה פסוקים מפורשים. ואין לאף אדם בר דעת שום סמכות לסלף את מה שכתוב. לעטיבך זה יהיה בחר איתך. אתה רוצה לדעת מה יהיה השכר? תשמע איזה משפט יפה. אם תיקח את כל תענוגות העולם הזה, של כל בני האדם, מוזיקה, כסף, טיולים, נשים, תקשיטים, מה שאתה רק רוצה, בגדים, בתים, אני יודע מה, ספורט. תחבר את כל התענוגות של כל בני האדם בעולם, מבריאת העולם ועד סופו, כל אדם זה 70-80 שנה במוצא, תכפיל, תעשה הרימה של כל התענוגות שהיה להם. זה נשים, זה כסף, זה מעמד, זה כבוד, זה כוח, זה ספורט, זה תהילה, זה פרסום, זה הכל מה שאתה רוצה. תחבר את הכל של מיליארדים של אנשים, של 6,000 שנה עולם, יהיה לך ער מכאן עד הירח. כל זה לא ישווה לשעה אחת של שכר של יהודי שומר מצוות בעולם הבא. איפה זה כתוב? שים לב מה אני אומר לך פה, וזה תכפיל באין סוף זמן. כתוב, יפה שעה אחת של קוראת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה. זאת אומרת, כל העולם הזה מתחילתו ועד סופו, כל הטוב שהיה בו, שעה אחת של קורת רוח. מה זה קורת רוח? מה שיקרה לרוח שלך בעולם הרוחני. השעה הזאת של מה שהרוח שלך, הנשמה שלך הולכת לעבור בעולם הבא, היא כבר עדיפה על כל מה שהיה בעולם הזה. ואת זה תכפיל באין סוף. ואת זה אפשר להפסיד בלחלל שבת.
אני רציתי לשאול אותך משהו במישור האישי. אתה לא גר בארץ.
נכון.
הזכרת קודם, שהמתנות של ריבונו של העולם זה ארץ ישראל.
נכון.
ואתה בגלות.
נכון. אתה יודע שמי שחי בגלות זה עונש? כתוב, ותקיע ארץ אתכם. אז כנראה העונש שלי עוד לא הסתם.
תקיע ארץ אתכם זה כל כך קשה להגיד את זה על עצמך?
תראה, כשאני עזבתי את הארץ לא הייתי צדיק גדול. סיימתי את הצבא, גיל 21, לא חייתי כשומר מצוות. והארץ הקיעה אותי, כמו שהקיעה מאות אלפי ישראלים עד היום. עכשיו, כשכבר הגעתי לארצות הברית, והתחלתי להיות מזעקי ערבים, הצלחתי מאוד. דרך אגב, אתה מכיר את ההצלחה שלי בארץ.
שם, כן.
אבל שם זה בערך פי 20. כל דרשה באנגלית, יש לה פי 20 יותר צפיות, בגלל שזה הולך להמון ארצות.
אתה דורש באנגלית.
כן. אז זה הולך להמון ארצות, לכל אירופה, לאוסטרליה, נוזינלנד, אפילו לארצות ערב. אנשים שדוברי אנגלית, זה מגיע ביוטיוב לכל העולם. אז עכשיו אני בארצות הברית, כבר הקמתי ארגון כזה בינלאומי בכל ארצות הברית, וזה משפיע על המון אנשים. אז השאלה היא כזאת, באיזה כמה שלבים בזמן הקריירה אמרתי, טוב, אולי באמת כדאי לבוא לארץ, כי אני הייתי מאוד נהנה להיות פה. אבל אז אומרים לי, אז מי יהיה פה? בארץ ברוך השם יש הרבה דרשנים, יש הרבה שיעורים בכל מקום, כל שכונה יש רב שכונה. מה יש פה? מה פה יהיה? פה יש רק רבנים אמריקאים על הגבול של רפורמים קונסרבטיביים. הרבנים האמיתיים הם רק בישיבות, הם לא מדברים ביוטיוב. יש פה כמה בודדים שנותנים דרשות כמוך בסגנון שלך לזעזעת האנשים להתעורר. תפסיק עכשיו עם זה, אז מה יהיה? אז זה שיקול אחד. שיקול שני, שיש לך אישה אמריקאית וילדים אמריקאים שגדלו כאמריקאים, דוברי אנגלית, הם לא רוצים לחיות בארץ. אתה יכול להכריח ילדים לעבור למדינה אחרת? טוב להם שם, החברים שלהם שם, התרבות שלהם שם, כל מה ששם. חוץ שם, הדינות היא..
אבל נראה לי קצת האוצר יתריד התרבות האמריקאית.
כן, ברור שאני לא שכחתי את הישראליות שלי.
לא, אומר אני כאילו, אתה יודע, יש אנשים שאני יכול לצלוחח איתם ולהרגיש ששמע, הם שם.
הם שם, נכון.
אני מניח שאתה מגיע לפה, חוץ מחודש אלון, אתה מגיע לפחות שלוש פעמים בשנה, לפחות. אז כאילו הלב... א' פה.
כן, תראה, אמא שלי עדיין גרה פה.
שתיר.
ואחותי כאן. בכל זאת, יש לי משפחה פה. אבל עוד פעם אני אומר, עיקר הגרות שלי לארץ, הן לדרשות. אני לא מגיע לטיולים או לחופשה. זה לא מעניין אותי, החופשות והדברים האלה. אם אני מגיע לארץ, זה אך ורק במשך העשר שנים האחרונות, כל ביקור שלי בארץ היה למטרת דרשות. לצילומים, ערוץ אלפיים, כל מיני דברים שאנחנו עושים. מצלמים, ממפיצים, זה מגיע להמון אנשים, ואז כל פעם שאני מגיע, אני רואה את התוצאות של הביקור שעבר. אנשים באים אליי בדרשות, לפני שלושה חודשים הייתי בדרשה הזאת, אתה כבר רואה שהכסרי ראש, זה כבר אנחנו חזרנו, התקרבנו, הצלת אותי, נתת לי יצא כזו, העברת את הילדים, העברתי את הילדים לישיבות, ניצלו לנו החיים, כל מיני דברים כאלה. זה נותן לי את הכוח להמשיך. כל עוד יש כאלה דברים, אי אפשר להפסיק. העונייה הטובה, צריכים להציל אנשים, והרמב״ם מסכם את זה במשפט אחד, וזה יסביר את הכל, הרמב״ם בלכות תשובה פרק זין, הלכה זין, הוא כותב שמה, על אדם שמורד באשם, מה שנקרא בימינו חילוני, הוא לא בהכרח רוצה למורד באשם, אבל במעשים שלו הוא בוחן מה שבא לו, הוא לא אכפת לו, הוא לא מודה, הוא לא מתפלל, הוא לא מניח תפילין, הוא לא שומר שבת, חגים בשבילו זה סתם הוואי, והוא חי כמו אחד שהוא לא יהודי. אז מה קורה? הרמב״ם אומר, אמש, לפני שחזר בתשובה, הרמב״ם מביא מה היה מצבו לפני ומה מצבו אחר. הרמב״ם, זו הלכה למעשה. זה לא רבנים של דורנו שנותנים כל מיני סברות עליהם ומה שהם משתוקקים שיהיה. הרמב״ם, ככה דנים בשמיים. פרקטי, זו המציאות. והרמב״ם כותב, אמש היה סנוי משוקץ מרוחק ותואבה. ארבע תיאוריות שלמות יש לך פה על המשפטים האלה. סנוי, לא צריך להגיד לך מה זה סנוי. סנוי בעיני בורא עולם, משוקץ בעיני בורא עולם, מרוחק מבורא עולם, זה רק אותו, ותואבה, שזה העולם הכי גרוע מהכל, אין דבר, אתה יודע למה זה תואבה, זה מה שמטילים בשירותים. זה היה מצבו בעיני בורא עולם. והיום הוא אהוב ורצוי וקרוב וידיד. מה זה ידיד? יד ויד. יד ויד ידיד. י' ד', י' ד', ידידות. זאת אומרת, אתמול זרקתי אותך, אוף ממני, לא רוצה לראות אותך, אתה תואבה בעיניי, אתה משוקץ בעיניי, והיום אני מחבק אותך ומושך אותך ולוחץ היד ואיך אומרים, מת עליך. כל זה רק בזה שאמרת, ריבונו שלה, אני מצטער, מה שעשיתי, תמכל לי, אני אוהב אותך, בסופו של דבר היצרה הכריעה אותי, אני מוריד את האגו, אני מתחיל להשתנות, ואז מיד החשבח הוא הופך אותך 180 מעלות, ממשוקד ומרוחק ומנודה, לאהוב, לידיד, לחבר, מה יכול להיות יותר טוב מזה?
הרב מזרחי, תודה רבה. במאמר דבריך, רכשתי ידיד.
יפה מאוד. גם אני, תודה רבה.
More from Mike
(English Subtitles) Debate: ראש בראש באולפן על תכלית החיים 💥 הרב יוסף מזרחי 🆚 נאור נרקיס
