הרב יוסף מזרחי - דרך השם רמח"ל

ערב טוב. שמח להיות כאן ברעננה היום. ברוך השם, והשיעור הזה יהיה בזרת השם לאילוי נשמת דוד אליהו בן יצחק, שרה רבקה בת יאיר, הקוהן דוב בן יעקב, לאה בת פנחס, משה אריה בן שרה רבקה, אליעזר אלכסנדר בן שרה רבקה, הודית, יהודית, בת שרה. בעזרת השם. או, החלונה הייתה מכם גנדה. אנחנו נדבר היום, רק אני אתן לכם קצת טעימה מהספר של הרמחל, רבי משה חיים לוצטו, דרך השם. אחרי שתשמעו את הקדמה קצת וקצת מההתחלה, אז יהיה לכם חשק אולי... יהיה לכם חשק אולי לראות את השאר. אני עשיתי עכשיו סדרה על זה באנגלית. כבר שש דרשות, שעתיים וחצי כל אחת. אז אני כבר על 15 שעות בערך, ועוד לא הגעתי לחצי ספר. ספר מאוד עמוק, קשה מאוד להבין אותו, גם לישראלים שיודעים עברי טוב. קשה מאוד להבין את השפה ואת העומק שלה, זה לכן צריך לפשט את זה, שאנשים יבינו על מה הוא מדבר. אתם יודעים, הרמחל הוא כתב מעל מאה ספרים, אבל כולם נעלמו. לא היה לנו את הזכות, לא היה לנו את הזכות כנראה לקבל אותם. אבל הספרים שהשפיעו מאוד על העולם זה דרך השם ומסילת ישרים. שאפשר היום להיות יהודי בלי ללמוד מסילת ישרים בעל פה, קשה מאוד. כל תכלית החיים, השקפה האמיתית. אלה הרבנים שהשפיעו מאוד על העולם. כמובן היו אלפים של רבנים, אבל יש רבנים שהשפיעו על העולם מאוד. מה פירוש? למשל הגאון מבילנה. השפיע מאוד על העולם. העולם לא היה אותו דבר בלעדיו. רבי יוסף קארו, הערי הקדוש. האור החיים הקדוש, הרמחל, אלה אנשים שהשפיעו מאוד על העולם. כמובן היו אלפים של תלמידי חכמים וספרים חשובים, אבל יש ספרים שבלעדיהם לא היה יהדות היום. אחד זה הרמב'ם, רבנו יונה, חובות הלבבות. אלה הספרים שהאדם חייב לדעת אותם טוב טוב. שזה עיקרי הדת ועיקרי תכלית החיים. ובאמת הספר שלו כבר בפתיחה הוא כותב הרמחל, דרך אגב הרמחל הוא נפטר בגיל צעיר מאוד, הוא לא הגיע לגיל 40 אפילו. ולא רק זה, הוא הספיק לכתוב מעל 100 ספרים בפחות מ-40 שנה, והוא היה מכבי את מידת החסידות שלו, הוא היה רזה מאוד, מאוד רזה, קושי אוכל, סיגופים, טעניות, תבילות במקווה שהיה קרח באיטליה, הוא היה חי בפדובה באיטליה, הוא היה שובר את הקרח בחמש בבוקר, באיזה עשרים מתחת לאפס, היה נכנס בתוך הקרח, הוא היה חי חיים שאף אחד לא יכול לעמוד בזה. בעקבות הדברים האלה גם הוא נהיה חירש באוזן אחת. זה פגע לו באוזן, הקרח, התבילות בקרח, והוא היה מחביא את זה. הוא לא היה רוצה שידושו אותו, ותפסו אותו הלחם, התלמידים עקבו אחריו. וגם היה לו עוד זמן להתפרנס בכוחות עצמו. הוא היה מלטה שעלומים. דיימן, דיזיינר, קאדר. פאלישר. לא פאלישר, זה משהו אחר, אבל איך היה, אני לא יודע איך היו מנטשים יעלומים לפני 250 שנה, היום יש את האופנים האלה והם מסתובבים, והם כל המכשירים, אני לא יודע איך היו עושים את זה לפני 250 שנה, אבל הוא עוד התפרנס במכוחות עצמו, לא מצדקות. וכמובן, בגיל צעיר מאוד כבר התגלה לו מלאך משמיים, כי אנשים כאלה יש פעם באלף שנה, והוא התחיל להגיד שהמלאך אומר לו דברים, והתחילו הרבנים הגדולים, בני 70, 80, כך, הלרדת לחייו. מי אתה? אתה לא מתבייש? איך אתה אומר כאלה דברים? שמלאך מדבר איתך וזה, ואחרי זה אסרו עליו ללמד קבלה. אמרו לה, אתה עוד לא בן 40, מה אתה מלמד קבלה? וכו'. הליצו אותו לכתוב, שלא ישימו אותו בחרם. זה מעניין, הרבה אנשים גדולים מאוד בעולם, ירדו לחייהם. גם הרמב״ם היה ככה. גם הרב נחמן מברסלב, ירדו לחייו. אפילו הקרובי המשפחה שלו, בעיר שלו. ירדו לחייהם. גם כשהיה בעל שם טוב, אז הגאון מבילנה דיבר חזק מאוד נגד התחלת החסידות וכולי, שזה לא הדרך. בקיצור, הרבה אנשים גדולים שהשפיעו על העולם, הם נקראים באנגלית controversial. מי שלא קנטריברשל הוא לא משפיע כלום על העולם. האנשים היחידים שמשפיעים על העולם זה רק הקנטריברשל. אנשים שכולם מקבלים, סימן שהם לא מזיקים לאף אחד. אתם יודעים, שחקן שמשחק כדורגל, לפעמים הוא משחק טוב ומוכים לו כפיים, לפעמים הוא משחק לא טוב ומקללים אותו. הכל לפי העניין, נכון? אבל שחקן שיושב על הספסל אף פעם לא משחק, לא מקללים אותו. כולם אוהבים אותו. אין לו אף פעם בייט-גיימס, הוא כל הזמן יושב על הבנצ' ויושב בסופסל. אבל הוא לא משפיע שום דבר על המשחק, על הקבוצה. מי שרוצה להשפיע חייב להיות קנטריברשל. הרב שח היה מאוד קנטריברשל. הרב עומד יאיר סאף היה מאוד קנטריברשל. הרבנים שהשפיעו על העולם היו קנטריברשל. הרב משה שטרנבורג, גדול הדור היום, יש לו המון המון אויבים ומתנגדים ונלחמים בו וכולי, והוא גדול הדור, הוא היום הפוסק העיקרי שיש, שנשאר בדור, מכל הצדיקים שנפטרו. בקיצור, בלי להיות קונטריברסיאל, לא מתקדמים לכלום. וכבר אמר איזה חכם, רב שכולם אוהבים אותו, הוא לא שווה כלום. רב שכולם שונאים אותו גם לא שווה כלום. רב שחצי אוהבים אותו, חצי שונאים אותו, תבדוק אצלו. ככה אפילו היה אצל משה. אצל הרמב״ם היה ככה. הרבה גדול לעולם. חלק היו מוסרים נפש עבוריו, וחלק נחמו בהם בחירוף נפש. למה? כי תמיד זה יהיה העולם, אם רב אוהבים אותו גם הצדיקים וגם הרשעים, סימן שהוא אף פעם לא מוכיח את הרשעים. הם נוח להם בחירבתו. הוא אף פעם לא אומר להם שהם חבלי שבת, ושהם אוכלים תרף, ושמתחתנים גויים. לא מזיז להם. כל עוד הם נותנים את התרומות שלהם, הכל בסדר. אז נוח להם בחברתו. יכולים אפילו לאשן בשבת לידו. לבוא עם המכונית, לחנות ליד בית כנסת. הוא לא אומר כלום. והריגוד, הוא לא מפריע. הוא לא נודניק. אבל רב שעומד על האמת של התורה וכואב לו, מיד הוא רואה כזה דבר, הוא עומד ומדבר. ‫כמו שהיה הרב ויגדור מילר, ‫זה גדול הדור של כל העולם, ‫לא היה כדוגמתו, וכנראה כבר ‫לא יהיה יותר בעולם אחד כמוהו, ‫שהוא היה... ‫הכי גדול בהשקפה, הכי גדול. ‫בהלכה יש הרבה גדולים, ‫בגמרא יש הרבה גדולים, ‫בהרבה דברים יש הרבה גדולים, ‫אבל השקפה, כמו שרב אביגדור מילר, ‫לא חושב שהיה אי פעם כזה דבר. ‫שהוא היה אמת צרופה, ‫בלי חנופה, בלי פוליטיקה, ‫בלי חשבונות, ‫בלי לחשוב על כסף או על פופולריטי, ‫וכמה יבואו ולא יבואו ‫ומה יגידו עליי, ‫אף פעם זה לא עניין אותו. הוא היה דבוק בקב". באמת, לכן הספרים שלו היום הם מצילי חיים. אני דיברתי על הספרים שלו בדרשות שלי. מאז המחירות שלהם עלו פי 10, ברוך השם. אין להשיג. כי זה הולך לכל כך הרבה מקומות. אנשים לא ידעו מזהב אביגדור מילר, חוץ מעולם הישיבות. כל אלה ששומעים, מתחסקים, לא ידעו מי זה בכלל. היום גועים קנו את כל הספרים שלהם. אני מקבל אימיילים מגועים, אומרים לי, אני קורא את הספרים, זה שינה לי את כל החיים. מתחננים להתגייר. רק מהאמת של התשובות וחובות הלבבות ועל פרשת השבוע, ועל השקפה של העולם, אז רואים מיד מה זה היהדות האמיתית. והרב אביגדור מילר לא ירדו לחייו. לא נלחמו בו כל המודרנים, כל רבני האוניברסיטה, נלחמו בו. ‫כל הכופרים והרישאים ‫נלחמו ברב אביגדור מילר. ‫אז כל עוד הוא היה חי, ‫היו מלחמות, ‫היו עושים נגדו מלחמות. למה? ‫כי לא יכולים לקבל את האמת. ‫כי מישהו שבא ואומר את האמת, ‫מיד אלה המודרנים ‫שרוצים להיות חצי-חצי, ‫ימציאו מושג מודרן אורתודוקס. ‫מה זה מודרן אורתודוקס? ‫אורתודוקס זה טוב מאוד, ‫מודרן זה רע מאוד. ‫זה שעת נז. ‫אי אפשר גם זה וגם זה. ‫מודרן זה כפירה באשם, ‫כי אשם לא אוהב חדש. התורה אסור שתשתנה לעולם והאמת של התורה זו האמת והצניעות זו אותה צניעות ואהבת השם זו אותה אהבת השם וחילוד שבת זו אותו חילוד שבת וצדקה זו אותו דבר יש מקומות שמותר יש מקומות שאסור לתת צדקה ‫והרפורמים זה אותו דבר, ‫והקונסרבטיבים זה אותו דבר, ‫וההרדים האמיתיים זה אותו דבר, ‫הכול אותו דבר, ‫שום דבר לא משתנה, ‫רק אנשים כל הזמן מנסים ‫לשייך את עצמם לכל מיני גרופס. ‫זה לא מעניין אותנו, ‫הפוליטיקות האלה. ‫אותנו מעניין שמן אדם צריך לשאוף, ‫לעולם יהיה אדם יראה שמיים ‫בסתר כבגלוי, ודובק באמת, ודובר אמת בלבבו, לא רק שהוא אומר אמת בפיו, אלא בלבבו אפילו, שלא עולה לו במחשבה אפילו דבר שזה עקום. כן? ירי שמיים בסתר כבר גלוי. גם שאתה בחוץ, אתה ירי שמיים ליד אנשים, וגם שאתה בחדרי חדרים, רק אתה והשם, אתה עדיין אותו ירי שמיים, אתה לא עושה הצגות. כמו שאתה ברחוב, כך אתה בחדרי חדרים. יש כאלה, פעם היה לי איזה תלמיד חדשה בלשיעורים שלי, שהוא היה נהג של איזה מישהו מאוד מפורסם, שקוראים לו בארץ רב, אבל הוא הדבר האחרון שהוא זה רב, אותו אחד. והוא אמר לי, תשמע, תראה איך הוא מתנהג בפרסיה, ואיך כולם קונים את הבלוף שלו. אם הם רק היו יודעים מה שאני שומע, שאני נוסע איתו במכוניות, ולאיזה מקומות הוא הולך, ומה הוא עושה, היו תולים אותו. אנשים נשכים לו את היד ואני משתגע, אני לא יכול לראות את הבלוף הזה. אז אתם מבינים שיש אנשים שהם בחוץ צדיקים, ובתוך חדרי חדרים, השם ירחם מה שהם עושים. במילים אחרות, רבותיי, מי שקורא את הספרים של גדולי עולם האלה, גם אם הוא בא מרקע מודרני, גם אם הוא חמחות או בצורה אחרת ממה שהתורה דיברה, לאט לאט הוא משתנה. ואז שהוא מתחזק, הוא לא יכול לסבול בלוף. ותדעו לכם, מי שרוצה להיות אהוב בעיני השם, חותמו של הקדוש ברוך הוא זה אמת. אין דבר שאין אצל הקדוש ברוך הוא. כל הדברים הטובים שיש בעולם זה הכל מעת השם. הכל יש בעשם. מכל המעלות שיש בעולם, במה הקדוש ברוך הוא מתהדר לשים את החותמת שלו, אמת. חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת. ולכן הרמב״ם אומר, צריך לדבק באמת, בלי קשר, מה ייצא לי מזה? לא בגלל השכר, ולא בגלל הפחד מהעונש, ולא בגלל הגנדן או הגאנום, אלא כיוון שהשם אמר, וזאת האמת, ולכן אני משורבד לאשם בלי שאלות, בלי תהיות, בלי קושיות, בלי הבנות, בלי חוסר הבנות. וסוף הטובה, אומר הרמב״ם, לבוא. בסוף תקבל את מה שמגיע לך, אין מה לדאוג אם זה עוד שנה, אם זה עוד חמש שנים, אם זה עוד עשרים שנה אין מציאות שהדן יקופח מי שעשה את רצון השם ונלחם בתאבות שלו ונלחם בשקר ונלחם בכל הבלוף שיש מסביב היום וזכה להיות עבד השם במיוחד בדור כזה חשוך סופו להיות במדרגות הכי גדולות בעולם הבא, זה כבר אמר האריה הקדוש לרבי חיים ויטל לפני 500 שנה, שהם היו באלף דרגות מעלינו, אלף דרגות. הוא אמר לו לרבי חיים ויטל, תדע לך שמעשה קטן בדור הזה נחשב כמו מעשה גדול מאוד בדור התנאים. ‫כיוון שאנשים, הרמה ירדה מאוד. ‫זה לפני 500 שנה, ‫הייתה לי איזו רמה, ‫אבל ביחס לתנאים הרמה ירדה מאוד. ‫אומר לו, היום בדור כמו שלנו אז, ‫מעשה קטן נחשב למעשה גדול מאוד, ‫והיום... חמש מאות שנה אחרי, ירדנו בעוד אלף דרגות. אז אם בדור הערים מעשה קטן, היה נחשב מעשה גדול, היום בדור של אינטרנט וכל מקום מסכים, ואנשים מסתובבים כמו באמות ברחוב בלי בגדים, ושקר, ורמהות, ועונה, ופוליטיקה בכל מקום, ואלימות. והרי חזאל אמרו שלפני ביד משיח, פני הדור, אחד הסימנים, פני הדור יהיה כפני הכלב. מכל החיות יש שני מיליון סוגי בעלי חיים. למה חזה לא אמרו פני הדור כפני החזיר? יותר מעליב. פני הדור כפני החמור. נכון? יש הרבה חיות. פני הדור יכלו למצוא חיות אחרות. למה דווקא בחרו בכלב? מלך, כלב, הוא נאמן לבעליו, הוא מועיל, הוא עוזר, שומר על הבית, שומר על הכבשים. אז יש בו תועלת. הוא יכול להקריב את חייו, להציל את חייו, הבעל הבית שלו. מה יוצא לנו מחזיר? איזה תועלת יש בו? כל מקום, כל דבר אוכל, כל דבר קורע, שובר, כל היום רק רוצה לזלול, מתפלש בבוץ. מה זה? אז היית גם אומר שפני הדור יהיה כפני החזיר. אלא מהי? חזיר הוא לא עז פנים. חזיר, נכון, הוא אוכל ואוכל ואוכל ואוכל ולא מועיל בכלום, אבל הוא לא עז פנים. גם חמור הוא לא עז פנים. גם פרה, סוס, כבשים, אף אחד מהם לא עז פנים. היחיד שהוא עז פנים זה כלב, מה פירוש? אם עכשיו אנחנו נלך ברחוב, יהיה חמור לידינו, וניתן לו ככה איזה צ'אפחה על הראש, לחמור, מה הוא יעשה? כלום. כלום דבר, יזיז קצת את הראש ונגמר. ניתן לחזיר סתירה? גם שום דבר. הכלב, אתה לא צריך לגעת בו בכלל. אתה הולך ברחוב, יש לך שם איזה וילה, הכלב עומד שם מעבר לגדר, רק הוא שומע מישהו הולך צעדים, קופץ על הגדר. רוצה לקרוא אותך לגזרים. מה עשיתי לך? מה לי ולך? תן ללכת ברחוב. לא. רץ, רץ, קופץ. ואם תעשה לו ככה עם היד, עד מחר בבוקר הוא ינבח. ככה אנשים יהיו לפני בית משיח, חזל אמרו. מי שמכם הוא נכנס לכתבות באינטרנט ורואה את התגובות, רואה בדיוק איך החכמים צדקו. אנשים קוראים אחד את השני על שטויות, על איזה כללות וגידופים וביזיונות, רבנים גדולים, מקללים, מבזים, אנשים שהעולם עומד עליהם. סתם, בלי שום סיבה. בלי שום סיבה, סתם. ממציאים עליהם סיפורים, ממציאים עליהם עלילות, קוראים להם בשמות גנאי, דברים שלא היו מעולם. ‫תמיד היו חילונים בעולם, ‫זה לא דבר חדש. ‫היו כבר לפני 100 שנה, 200 שנה, ‫אפילו לפני 1,000 שנה ‫היו פה ושם מוצאים כמה חילונים. ‫אומנם הם התביישו בפרסיה ‫לעשות עבירות, אבל היה. אבל שיבזו בצורה כזאת אנשים ורבנים ואנשים. זה לא היה מעולה. זה מה שחזל אמרו. אחד הסימנים לפני ביעת משיח זה מה שיהיה. והנה הרמחאל עשה לנו סדר בדברים. בלעדיו היה קשה מאוד להבין תכלית החיים, איך הכל עובד, מה הולך בשמיים. עיקר הספר הזה זה מתאר איך מנהלים את העולם בשמיים. המלאכים, האופנים, הסרפים, הקב". מי זה השטן? מה תפקידו? הכל אתה לומד מפה. מה הם יודעים על העולם העליון? מישהו מבין שמה שהוא עושה פה נשלח לעולם העליון, משפיעה ויורד חזרה? זה כמו אימילים. אתה שולח אימיל למישהו, מעצבן אותו, היא ריפלי. אם אמרת לו משהו טוב, שולח לך משהו טוב. אמרת לו משהו רע, שולח לך משהו רע, נכון? כל מה שהבן אדם עושה פה עולה לשמיים, אנלייז, מאבדים את זה, ויורד חזרה. הוא מסביר את הכל, איך זה עובד, ואיך הניסיונות עובדים, ודברים מדהימים. בקיצור, זה ספר שמאוד חשוב. אני אתן לכם קצת תהימה היום. כמובן אי אפשר יהיה הרבה להספיק, אבל לפחות שנקבל. הנה קראתי שם הספר דרך השם, כי הנה הוא כלל, מדרכיו התברך, שגילה לנו על ידי נביאו, והודיענו בתורתו, ובהם מנהלנו ומנהל כל בריאותיו". זאת אומרת, יש נביאים בעולם, בריאולם שולח אותם, הם נותנים מסרים, יש את התורה, וככה מנהלים את העולם. וחילקתי אותו לדלת חלקים. ספר מחולק לארבע קטגוריות. האחד מדבר בו על כלל יסודות המציאות ופרטותיו. כל מה שהשם ברא, כל היסודות, כל ה-foundations, הכל, הוא מסביר דבר דבר. השני, איך השגחה של השם מנהל את העולם? איך הוא משגיח? השלישי, מה זה נבואה? מה הנבואה עושה בעולם? והרביעי, מה זה עבודת השם? שומעים? מתחיל בפרק ראשון, חלק ראשון, בבורא יתברח שמו, מדבר על מציאותו. כל איש מישראל, האמת גם גויים צריכים לדעת את זה, אבל הספר הזה נכתב בעיקר ליהודים כמובן. כל איש מישראל צריך שיאמין וידע שיש שם מצוי ראשון קדמון ונצחי, והוא שאימציא, הוא ממציא כל מה שנמצא במציאות. והוא האלוה ברוך הוא. זאת אומרת, כלל ראשון להבין את החיים, אי אפשר להגיד אני אתאיסט ולהבין משהו מהעולם. זה אי אפשר להבין כלום. דרך אגב, כל מי שאומר לכם אני אתאיסט, זה הכל שקר. אין אחד בעולם שהוא אתאיסט. זה סתם בלבולי מוח. כי כל אדם שבא ואומר, אני התאיס, ומין אחרות, הוא אומר, אין לעולם בורי. אז תשאל אותו, תגיד, הספר הזה איך נהיה, לבד, או שמישהו יתפיס אותו ותקטק וסידר, ועשה רווחים? האם אתם מכירים אדם שמאמין שספר נהיה לבד? משפח דיו בפרינטינג אאוס ופתאום נהיה ספר? יש כזה בן אדם שטוען כזאת טענה? אני לא נתקלתי באחד כזה. ואם יבוא אחד שיגיד הספר נהיה לבד? משפח דיו במעבדה ונהיה ספר. מה היינו אומרים על אחד כזה? אתם מוכנים להתחתן איתו? או איתה? אתם מוכנים שהוא יבוא אליך כעורך לשבת? אחד שותה כזה? אתה מוכן? ודאי שלא. אבל אנחנו רואים שבאוניברסיטאות הכי יוקרתיות בעולם, כל פרופסור הוא כזה. כולם טוענים שהבינג בנג והכל נהיה מקרי, והיה מיליוני פיצוצים, ופתאום נהיה תא. איך נהיה תא? תא הוא יותר מתוחכם מאיר שלמה. תא, סל, little cell, microscopic. יש בו תכנון כמו לתכנן עיר. מה, האם העיר יכולה להיות מפיצוץ, בניינים, שבילים, דשא, פרחים, עצאים, פחי זבל במקום, הכל עומד כמו שצריך, מה, אפשר להגיד שמישהו עשה את העיר הזאת, שלא עשו את העיר הזאת, שזה נהיה לבד, ואין אחד שלא... יש מישהו שמאמין שהמיקרופון נהיה לבד, יש מישהו שמאמין שיתוש נהיה לבד, אתם יודעים מה זה ייתוש? הרי מה זה איתוש? הוא יותר מתוחכם ממסוק אפאצ'י, שעולה איזה 20 מיליון דולר. מסוק, אליקרופטר, יש לו מגבלות, הוא לא יכול לעשות מה שאיתוש עושה. מסוק גם עם טיל כתף, ככה, זה שארבים עכשיו יורים פה על הארץ, יכולים לכוון עליו ולפגוע בו, להפיל אותו. כבר הפילו מסוקים עם טילים של 500 דולר. פוגע במסוק והוא נופל. אז מסוק מוגבל, מאוד מסוכן להיות במסוק, זה יכול להיפגע מאוד, לפעמים יורים מקילומטרים, פוגעים במסוק, אם זה אינפררד, זה הולך על החום של המנוע, פוגע בו, נגמר הסיפור, ואם הוא פוגע באיזה חוט חשמל, גם כן נופל. יש הרבה בעיות, איתוש, הוא כבר מרואה אותך מ-100 מטר, הוא כבר יודע בדיוק על איזה וריד הוא נוחת, איך שהוא מתקרב בשקט, שקט, שקט, שקט, אתה לא שומע רעש, פרופלור, שום דבר, אין לך דרך לתגונן, הוא יורד ככה, נוחת לך על היד או על הרגל, לא משנה, על הבריד, מיד על הבריד, שנייה לפני שהוא פוגע עלך בגוף, הוא שופך ספרי אנסטיג'ה, ארדמה, מרדים את האור, במקום, זה תוך פחות משנייה מרדים את האור, הוא נוחת לך על היד, אתה לא מרגיש שהוא עליך. הוא קודח לך חור בבריד, עם כזה מקדיחה קטנה שיש לו, החור שהוא עושה באור זה כמו לקדוח בטון של שיש פיט, של שתי מטר. כך מקדיחה, אתם רואים אתם אלה שעובדים בכבישים, ככה שעות, כדי לעשות חור? אתם יודעים מה זה שש פיט? פעם שאני הייתי בצבא בחיל האוויר, במטוסי 16 יש טילים הרי. המטוסים מוכנים לצאת. והיה איזה משהו תקלה, בערך יש פינים שתוקעים את זה בתוך הזה, זה עושה שורט, שאי אפשר שהטיל שלו, הטיל לא ירע בזמן שזה על הרצפה, אבל פעם או שלא היה פין או שלא ידע מה קרה שם, פתאום טיל ירע בתוך הבסיס. טיל שמטוס F-16, זה נקרא טיל אולב. הטיל אף ממול, זה הכל מתחת לאדמה, זה בטון באובי של אולי שלוש מטר. הטיל פגע בבטון, עשה חור, גדול, אבל לא הלך הולדווי, לא עבר. החור שהאיתוש עושה יותר גדול מאחור הזה. שואב לך את כמות אדם שהוא צריך לחיות, אף, ואז מתחיל לגרד. אתם יודעים ואיזה תמרונים הוא עושה אם תרצה לרדוף אחריו. זה 300 מיליון דולר לייצר מכשיר כזה מכני. וכמה כאלה יש בעולם? ביליונים. עכשיו תבוא ותגיד זה נהיה לבד. ניתוש נהיה לבד? מי שאומר כזה דבר, סליחה שאני אומר את זה, הוא לא נורמלי. גם כי זה מסוכן לחברה. לכן הרמב״ם וגם הרמח״ל וכל גדולי העולם תמיד מתחילים את הספרים שלהם, קודם כל צריכים להבין, יש בוס לעולם. בלי זה אין הבנה בכלום. ואני אומר לכם, אין אחד שהוא אתאיסט. מי שבא ואומר לכם, אני אתאיסט, תביא אותו אליי, אני מוכיח לכם בחצי שעה שהוא שקרן. חבר אותו למכונת אמת ותגיד לו, אתה מאמין שהמוח שלך נהיה מפיצוץ? עשרה טריליון חיבורים נהיה מפיצוץ? אם הוא יגיד כן, המכונה תעלה באש. אז שאן ייצא מהשקרים שלו. אני הייתי בתוכנית של הכופר הזה, עמנון לוי. מכירים אותו? זכותו יגן עליו. עמנון לוי, הכופר. כל שניה היה אומר לי, אני הטאיסט, אני הטאיסט. טוב, כמה פעמים? שמענו, אתה הטאיסט. מתגאה, אני הטאיסט. אל תנסה להחזיר אותי בתשובה, אני כבר 30 שנה עם רבנים, אדמורים, הייתי בניו יורק, אני כתב לענייני חרדים, אף אחד לא הצליח, גם אתה לא תצליח. אחרי שאמר לי איזה 20 פעם, אני אתאיסט, בתוך כדי שאני מדבר איתו, אמרתי לו, אתה יכול לשתוק 5 דקות? 5 דקות תן לי לדבר, אחרי זה דבר כמה שאתה רוצה. אז הוא שתק 3 דקות. בשלוש דקות האלה, הכנסתי לו כזה פחד שהעיניים שלו יצאו. אמרתי לו, עכשיו ראיתי אצלך נקודת שבירה. מה הוא אומר? נכון. איך ידעת? אמרתי לו, מהשפת גוף שלך. הוא הודע, הוא גם שם את זה בטלוויזיה, בתוכנית. הוא לא מחק את זה. 99% מה שאני אמרתי הוא הוריד. אבל את הקטע הזה שעכשיו אני הכנסתי לו פחד מבורא עולם ומה מחכה לו ביום הדין, הוא שם את הקטע הזה והוא רעד. ‫ומה אתם חושבים היה איתו? ‫אחרי יומיים ראו אותו בקבר ‫של הצדיק מיבניאל קורא תהילים ‫עם כיפה על הראש. ‫האתאיסט, שכל החיים שלו צועק, ‫אני אתאיסט. ‫אתם חושבים שאני חידשתי לו משהו? ‫הייתי שמח לקבל את הקרדיט, ‫אבל זה שטויות. ‫הוא כבר לא היה אתאיסט, ‫הוא יודע שהכול אמת. ‫פשוט מאוד, הוא מצא דרך ‫לעשות מיליונים בעצם. ‫והדרך היחידה שהוא יהיה פופולרי ‫זה לפנות לאלה ששונאים דת. ‫זה כל העניין. מה הוא יעשה? מה הוא יגיד כשהוא חזר בתשובה? יזריקו אותו, מה צריכים אותו? לא צריכים כאלה, כן? אבל אין אחד שמאמין בשטות הזאת. כולם יודעים שלעולם יש בורא. שמס הכנסה שהולך מכתב לחקירה, מה המשפט הראשון שכולם אומרים? לא, או מיי גאד, לא, פליז, גאד, לא. מה קרה? חזרנו שטטאיסט. מה גד? מה קרה? בשעת צבא בין, בג'ונגלים של לבנון, חיילים קיבוצניקים, למי צעקו? לאמא שלהם שתציל אותם? לפרופסור מאוניברסיטת תל אביב? למי הם צעקו? בזמן צהרה צעקו אלוקים, תציל אותי. כולם יודעים, בשעת צהרה, למי יש לפנות? לבור העולם, זהו זה. ‫טוב, אז אחרי ההקדמה הזאת ‫אומר הרמחאה על כל איש מישראל ‫צריך לדעת בוודאות ‫יש בורא לעולם והוא מנהל את הכול. ‫עוד צריך לדעת שהמצוי הזה ‫התברח שמו... אין עמיתת מציאותו מושגת זולתו כלל. תדעו, אומר הרמחל, שאין שום דרך לאף אדם בעולם, מתחילת העולם ועד סוף העולם, להבין מי זה ומה זה הקדוש ברוך הוא. אין דרך לדעת. יכולים ללמוד על דברים שהוא אוהב בתורה, יכולים ללמוד על דברים שהוא שונא, יכולים לראות דברים שהוא עשה בעקבות מה שאנשים עשו, דברים טובים, דברים פחות טובים, יכולים לשמוע מה הוא אמר לנו לעשות, כל זה אנחנו לומדים עליו, אנחנו לומדים שהוא אוהב חסד, לומדים שהוא אוהב יושר, לומדים שהוא שונא זימה וזנות וכל מיני דברים שהם נגד חוקי הטבע, הוא לא אוהב את זה, תואביו. אבל זה עדיין לא אחוז של אחוז של אחוז של הבנה מי זה בורא עולם ואיך הוא מנהל את העולם ואיך הוא משגח על מיליארדים של פעולות כל שנייה ושנייה והכול מתחבר, זה דברים שאנחנו אין לנו בהם הבנה. אז אומר הרמחא, לא משנה כמה תהיה גדול, אין דרך להבין את מציאותו כלל, חוץ ממנו. כמו שהרמב״ם אמר, אילו ידע תיב, היי תיב. אם אני הייתי יודע מי זה הקב' הוא בפרטי פרטים, מעל לפתיו, להסביר לך מי זה הקב' הוא, אני הייתי הוא. כי היחיד שיודע להסביר מי זה הקב' הוא זה הוא. לכן כל אדם שאומר, בוא אני אתן לך עכשיו חודש נאום מי זה הקב' הוא, רק אפשר להגיד ממה שכתוב בספרים, בתורה, בנביאים, בכתובים, חז'ל, גמרות, אבל אין לנו שום השגה. גם לגבי המצוות אנחנו לא מבינים אף מצוות. נכון שבגמרה החכמים עשו לנו חיים קצת קלים ונתנו לנו טעמים למצוות כדי שאנחנו נבין ונזדהה יותר עם מה שהקראש ברוך הוא אמר לנו לעשות. אבל האמת האמיתית היא שאנחנו לא יודעים אף מצווה למה הקראש ברוך הוא עשה אותה. לעולם גם לא נדע, רק בעולם הבא. בעולם הזה אין לנו דרך לדעת. למה יש מצוות כבד את אביך ואת אמך אי אפשר לדעת. למה יש מצווה לאכול מצע בפסח? אי אפשר לדעת. למה יש מצווה לשים תפילין? אי אפשר לדעת. למה יש מצווה בשבת לא לעשות מלאכות? אי אפשר לדעת. רק הוא יודע. ‫אז מה עם מה שהחכמים אמרו? ‫אוכלים מצע בגלל שבצקם של אבותינו ‫לא הספיק להחמיץ, נכון? ‫ביציאת מצרים. ‫מה קדם למה? ‫התורה או סיפור יציאת מצרים? ‫מה היה לפני? ‫התורה הייתה... ‫974 דורות לפני בריאת העולם, ‫כבר לכלוש ברוך הוא ‫הייתה תריאג מצוות. ‫והחכמים אמרו לנו, ‫הסתכל ברורה איתה וברא עלמה. ‫הקדוש ברוך הוא הסתכל לפי התורה, ‫זה נקרא בלופרינט. ‫הסרטוט הסכמטי של העולם זה התורה. ‫הקדוש ברוך הוא הסתכל ‫בתרייג מצוות, ‫ולפי תרייג מצוות בראת האדם. ‫כיוון שיש מצווה לשים תפילין ‫על הזרוע השמאלית, אסל חזרוע. ‫כיוון שיש מצווה לשים את זה ‫בין עיניכם, אסל חרוש, ‫עם שני עיניים שמצטלבות. בגלל שכתוב ככה בתורה שצריך לשים תפילין בין עין אחר, עשה לך שני עיניים. כל מה שאתה רואה בעולם, זה קודם כל בגלל שזה היה כתוב בתורה. עכשיו, בתורה כבר היה כתוב, לאכול מצע. ‫עוד לפני שבכלל הגענו למצרים, ‫עוד לא היה אבותינו בכלל. ‫עוד לא החמיץ בצקם. ‫זה כבר היה לה, כאן השברכו, ‫לפני בריאת העולם. ‫אז מה עכשיו אתה בא אומר לי ‫שהיו בחיפזון יצאו? ‫אלא כאן השברכו הלביש ‫סיפור על התשרית. ‫היה כבר תסריט, ‫ועכשיו אתה רואה את הסרט. ‫אבל התסריט כבר היה לפני ‫שהיה הסרט. ‫ושם היה כתוב שחייבים ‫לאכול מצע בפסח, זהו זה. ‫ועכשיו שכבר היה כתוב, ‫השם גלגל שיצאנו בלילה, ‫אז הוא ממצרים, ‫ולא היה זמן להכין. ‫אם לא היה כתוב לאכול מצע, ‫אז היינו מוצאים לחם ממצרים, ‫לא היה שום בעיה. ‫היי, למה יש לך הורים? ‫כי כתוב בתורה, ‫כבד את אביך ואת אימך. ‫בגלל זה אסור לך הורים. ‫לא בגלל שיש לך הורים, ‫אתה צריך לכבד אותם. ‫בגלל שכתוב בתורה, ‫כבד את אביך ואת אימך, ‫אז עכשיו אסור לך הורים. ‫כי את מי תכבד? ‫כתוב שיש לך אבא ואימא. ‫מה הבעיה? בשבילך, ‫הקבלו שברכו לעשות ‫שאתה תיוולד על איזה עץ, ‫כמו תפוז, יום אחד התפוז נופל על הרצפה, נשבר, יוצא איזה איש קטן, ומתחיל ללכת, ולאט לאט גודל, ראיתם פיל? רק נולד, מתחיל ללכת. זהו, מסתדר. ביתה שניים אימא שלו נותנת לו בראש, הוא הבין עניין. הוא קם והולך. גם צבי, רק נולד, אחרי דקה הולך ורץ. בעיה בשביל הקב". שבן אדם היוולד על עץ, היו עצים, ואנשים היו נולדים על עצים. ‫אלא יש מצווה בתורה ‫קבל את אביך ואת אמך, ‫לכן עשו לך אבא ואמא. ‫ולמה יש סיבה ‫קבל את אביך ואת אמך? ‫לעולם לא נדע. ‫אז אם אתם תגידו, ‫רגע, מה זה לא נדע? ‫ההורים שלך דאגו לך, ‫הביאו אותך לעולם, ‫נתנו לך כספים, ‫שלחו אותך לישיבות ללמוד תורה, ‫בחו עליך, התפללו עליך, ‫מה לא עשו בשבילך? אז מה, אתה לא רוצה להכיר טובה להורים? אז בגלל שההורים שלך עשו בשבילך, תכבד אותם. זה שטוט, זה לא נכון. ‫עכשיו מחבל מהחמאס, ‫נסעת בכביש והיה לך פאנצ'ר, ‫ועצרת עכשיו מישהו ‫שיעזור לך עם הפאנצ'ר, ‫עזר לך אחמד, עצר אחמד, ‫שהוא כבר הרג יהודים ‫במסגרת תפקידו בחמאס, ‫לא יודע, פתאום היה לו ‫איזה מצב רוח טוב, עצר, ‫החליף לך גלגל. ‫מה, אתה לתת לו 100 שקל? ‫אמר, לא, לא, בסדר, ‫לא צריך, הלך. ‫אם אחרי יומיים תפגוש ‫את האחמד הזה, ‫לא תלך לעזור לו, ‫זו הכרת הטוב. ‫זה א', ב', של היהדות, ‫הכרת הטוב. ‫אז אם מחבל חמאס רוצח, ‫שעזר לי, עשה לי איזו טובה, ‫אני מחויב להכיר לו טובה. ‫להורים שלי על אחת כמה וכמה, ‫זה לא צריך להיות כתוב בתורה, ‫זה כל טמבל מבין את זה. ‫לאנשים זרים, למנקה, ‫אני מכיר טובה. ‫לאחד שעזר לי בכביש, ‫לשוטר שלא נתן לי רפורט, ‫אני מכיר טובה. ‫תודה, תודה, אני מעריך את זה. ‫אם מחר תראו אותו, ‫זה אחלה גבר זה. ‫אז אתה מכיר לו טובה 20 שנה, ‫ואם היה לך איזה רב טוב ‫לימד אותך בישיבה, ‫אתה לא שוכח אותו 100 שנה. ‫במילים אחרות, ‫אז למה יש כיבוד הורים? ‫ככה, כי ה' אמר, ‫למה? לעולם לא נדע. למה צריך לשים על הלב ועל המוח? לעולם לא נדע. חזאל נתנו טעמים לשעבד את המוח, לשעבד את הלב, אבל הסיבות האמיתיות, אין לנו יכולת לדעת מי זה הקדוש ברוך הוא, אין לו דמות, אין לו דמות הגוף, אי אפשר לדמיין אותו, אפילו לא כאותיות, לא כצבע, לא כאור, אסור לדמיין את הקדוש ברוך הוא. יש פסוק, אל מי תדמיוני ואשווה. כל דמיון שיהיה לכם עליי הוא לא נכון. וכל מחשבה שאתם חושבים שאתם מבינים את המחשבות שלי, גם זה לא נכון. כי לא מחשבותיי מחשבותיכם, ולא דרכיכם דרכיי, להבין אותי זה כמו שתולעת תגיע למדרגה של נשר. נשר עוברת כל העולם ביום. תולעת עד שהיא תזוז מילימטר, שעתיים עבר. ‫אז מה, התולעת יכולה להיות ‫בליגה של הנשר? ודאי שלא. ‫זאת אומרת, לנו... ‫דרך אגב, זה גדלות. ‫אדם שמבין שהוא כלום, ‫אדם שמבין שהוא לא מבין שום דבר ‫אצל הקב". זה גדלות. רוב האנשים חושבים שהם מבינים, זה נקרא איסטרה בלגינה קישקישקריה. חזן אומרים, יש לך קופת סדקה. אם תכניס בפנים אלף מטבעות של עשרה שקלים, יש הרבה כסף בפנים. הוא לא עושה שום רעש. צפוף. דחוק. לא זז. תכניס מטבע אחת של עשרה גורות, כמה רעש יעשה? ‫זה נקרא איסטרה בלגינה, ‫מטבע בקופסא. ‫קיש קיש קריה, קורה הרבה קיש קיש. ‫עושה הרבה רעש. ‫כמה שאנשים יותר טיפשיים, ‫הם עושים יותר רעש. ‫ראינו בכנסת כמה פוליטיקאים ‫שהם בחיים שלהם פעם אחת ‫אפילו לא פתחו את התורה. ‫אין בכלל ספק בזה. ‫מעולם, אם לא החזיקו חומש ביד, ‫לא פתחו. ‫אחד מהם שהיה ראש ממשלה, גאון גדול, אמר שיום כיפור זה לא בתורה. שוטש כמוך. אתה פתחת פעם את התורה? לא. אז מה אתה נותן נאומים על התורה? תתמקד במה שאתה מבין. מה אתה מדבר על דברים שמעולם לא למדת, ולא קראת, ולא שנית, ולא שמעת, ולא כלום. ‫אבל ככה זה. ‫כמה שאנשים יותר טיפשיים, ‫ככה הם מביאים את דעתם ‫בדברים שהם לא מבינים. ‫אדם חכם יודע את המגבלות שלו. ‫מדברים כאן עכשיו דוקטורים ברפואה? ‫למה אתה שקט? ‫אני לא דוקטור. ‫זו שפה של דוקטורים. ‫מדברים ארכיטקטים על לבנות בניין? ‫למה אתה שותק? ‫מה, אני ארכיטקט? ‫אני לא מבין כלום. ‫מדברים מתכנתי מחשבים ‫על איזו תוכנה חדשה? ‫למה אתה שותק? ‫אני לא מבין כלום. ‫מה אני אשחק אותה שאני מבין? ‫חזל אומרים, שלמה המלך אומר, ‫גם אביל מחריש יחשב לחכם. ‫מי שאביל, כלומר שנקרא טמבל, ‫בנושא מסוים, לא מבין כלום, ‫והוא יודע שהוא טמבל ולא מבין כלום ‫והוא סותק בגלל זה ‫כדי לא לעשות דבושות, זה חכם. ‫זאת אומרת, שלמה אומר, ‫שלמה החכם שבאדם, ‫אומר שאדם שאין לו שום ידע, אבל הוא מבין שהוא לא שווה כלום ואין לו ידע, הוא נכרע חכם בגלל שהוא שותק. כי ממש מה שרוב האנשים לא שותקים, מדברים למרות שהם לא מבינים כלום. אז אומר הרמחל, שימו לב, זו יסוד חשוב מאוד לחיים להבין את זה, כי הגאווה לא נותנת. הרי היצר הרע כל הזמן בא אומר לך, מה? אתה עורך דין גדול, אתה איש עסקים גדול, אתה טייס קרב, אתה ככה ואתה ככה ואתה סופר ואתה ראש ממשלה, כל אחד והתפקיד שלו. והיצר הרע מדמיין לך עכשיו דמיונות באוויר, מה? מי זה הרב הזה? מה? אתה לא פחות ממנו, אתה... אבל אדם שיש לו ראש בקודקודו, הוא יודע את מקומו. מה שאני מבין, אני מתעסק. מה שאני לא מבין, אני שותק. ממשיך הלאה. ממשיך הרמחל ואומר, אין עמיתת מציאותו מושגת זולתו כלל, רק הוא יודע מיהו. ורק זה נודע בו שהוא מצוי, דבר אחד אנחנו יודעים על הקרשברכו. רק דבר אחד, רק זה נודע בו. מה הוא? שהוא מצוי, כל הזמן הוא פה, שלם, אין לו שום מגבלה, שום דפקט, הכל מושלם אצלו, בכל מיני שלמות, כל סוג של שלמות שיש בעולם, יש בו. אין לו מגבלה של זיכרון ואין לו מגבלה של כוח ואין בו מגבלה של יכולת ואין לו מגבלה של שכל ואין לו מגבלה של ראייה ושמיעה וכל מה שאתה רק רוצה הוא בשליטה מלאה כל דבר ודבר הוא לעולם לא צריך שינה אין לו שום עייפות אין אצלו שום דבר, אין אצלו באמת כעס, ואין אצלו באמת עצב, ואין אצלו באמת שמחה. למה התורה מדברת, וחרף השם, יש הרבה פסוקים שאם נעשה דברים שהם לא בסדר, הקשבך הוא יכעס עלינו. אבל מי שכועס זה סימן שהוא מוגבל, הוא לא בשליטה. כי הרי התורה בעצמה אומרת שאסור לכעוס. כל הכועס שולטים בו כל מיני גיהנום, חזר אומרים. כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה. אז איך כתוב שהקשבך הוא כועס? אז חליל אמר, יש לו מגבלה, הוא לא שולט בעצמו, ודאי שלא. אז שואלים, אז למה כשאנחנו משתמש בצער, עצבות, שמחה, מה זה כל ה... אז הרמב״ם אומר, באיזה שפה אתה רוצה שהתורה תדבר איתך? אתה בן אדם מוגבל. אתה רוצה שהתורה תדבר איתך בשפה של המלאכים בעולמות העליונים, אתה לא תדע על מה מדובר בכלל. התורה מדברת איתך ביכולת שהשם נתן לך. אתה מבין כעס, אתה מבין עצב, אתה מבין טוב, אתה מבין שמחה, אתה מבין כל הדברים האלה. עכשיו, כשאתה עושה מעשה שאסור לעשות בתורה, כתוב שהשם כועס עליך מאוד. אז אתה מבין, לא כאילו להתעסק עם השם. האחרון שאני רוצה שייחס עליי זה הקב". מי רוצה להכיס את השם על עצמו? זה לא ברור. אז אתה רוצה מיד, אתה מבין, אם לא היה כתוב את זה לא היית יודע. או שיש דבר כזה שמסמך את השם. שזה גורם לקב". שמחה גדולה. למשל, שמלמדים תורה, שלומדים תורה, שמחזירים יהודים בתשובה. זה דברים שמסמכים אותו מאוד. אבל מה? הקב". לא היה מושלם בלי זה? היה מושלם בלי זה. שבני ישראל כולם צדיקים הוא מושלם. אם כולם חס וחלילה היו רשעים, הוא עדיין מושלם. וזה כתוב ביוב שם, כתוב מפורש, אם פעלת, מה עשית לו ומה זה, אתה לא יכול להשפיע עליו, אתה לא יכול להוסיף לו, לגרוע ממנו, איתך הוא בלעדיך, הוא מושפע, הוא לא צריך אותך, הוא לא זקוק לך, לא שימם לו, אז למה הוא בר את העולם? עוד מתנבין, רמך להיכנס לזה. מתקדמים הלאה, ואומר, ‫לא תמצא בו חיסרון כלל, ‫ואולם דברים אלה ידענו ‫בקבלה מן האבות ומן הנביאים. ‫איך אנחנו יודעים את זה? ‫כל מה שאנחנו יודעים ‫זה עבר אלינו מדור לדור, ‫ממעמד הר סיני ועד היום. והסיגום כל בני ישראל במעמד הר סיני, ועמדו על עמיתתם בבירור. הפעם היחידה שאנשים הצליחו להבין מי זה הקדוש ברוך הוא, ולהבין על ההתנהלות שלו, זה היה במעמד הר סיני. למה? כי כולם עלו למדרגת נביאים. אנחנו לא נביאים אין לנו הבנה של נביא אבל כתוב שבזמן מתן תורה כולם הגיעו למדרגה של נבואה ורוח הקודש ראתה שפחה בים מה שלא ראהי חזקאל בן בוזי אחד משלושת הנביאים הכי גדולים שהיו זה הנביא חזקאל והוא גם זה שהחיה את העצמות היבשות, שבט אפרים, אלפים שמתו, החזיר אותם לחיים, והוא היה נביא חשוב מאוד, וכל שפחה, מה זה שפחה? חד שמנקה, כן? כל שפחה ראתה בקריאת ימסור ובמעברת אר סיני, ראו מה שהנביא חסקה לא יכל לראות. כל מי שהעבר, התרפה. כל מי שהחרש, התרפה. כל מי שהחסר לו בעל מום, התרפה. דבר מדהים. זה היה רגע כזה שלא יחזור לעולם. שכולם הגיעו למדרגת נביאים. כל אחד כמו משה. והנה, אז אומר המחל, הם כבר זכו באותם שלוש שעות של מעמד הר סיני, עמדו על עמיתתם בבירור. זאת אומרת, היה ברור להם מה הולך פה. ‫ולמדום לבניהם דור אחר דור. ‫כיום הזה, שכן ציווה משה רבנו ‫עליו שלום מפי הגבורה. ‫העבירו את התורה במסורה. ‫פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ‫והודעתם לבניך ולבני בניך. ‫אומנם, גם מצד החקירה ‫במופתים הלימודיים ‫יעמתו כל העניינים האלה. אומר הרמחל, נכון שאנחנו קיבלנו הכל על מגש, וזה עובר מדור לדור, אבל יש הרבה מהדברים שקיבלנו על מגש וקיבלנו את זה במתנה, שעל ידי חקירה שכלית יכולנו להגיע לזה בעצמנו. למשל, אברהם אבינו, הוא לא היה במעמד הר סיני, הוא הצליח להכיר את הקדוש ברוך הוא, ולהבין שיש בורא לעולם ושכולם עובדי אלילים ושחייב שיהיה פה משהו אחר. הוא הגיע למדרגות גבוהות מאוד שהיה מוכן ליפול לאש עבור הבורא והיה לו אמונה וביטחון וכולי, גם בלי שהוא קיבל את זה במתנה. מי היה אבא שלו? אבא שלו היה עובד אלילים, מוכר אלילים. כן? אז מימי לרבותיי, אומר הרמחל, מכוח הנמצאות ומשיגיהם אשר אנחנו רואים בעינינו על פי חוכמת הטבע וההנדסה, התכונה ושאר החוכמות שמהם תילקחנה הקדמות אמיתיות אשר יבלט בהן ברור העניינים האמיתיים האלה. אומר הממחל, עכשיו שאתה לומד מתמטיקה, אתה לומד הרבה על הקדוש ברוך הוא, אתה לומד גיאומטריה, אתה לומד על הקדוש ברוך הוא, אתה לומד פיזיקה, אתה לומד על אטום, דבר כזה קטן, מה הוא יכול לעשות בעולם? אתה לומד על הכיפאון של המים, איך האוקיינוסים קופים ואיך זה מתהפך וכל מיני דברים שקורים בטבע. אתה רואה כל חיה וחיה תנשמת, התלף, הכביש, צו, צו הוא בקושי זז. בשנייה יוכלו אותו. בשביל מה לברוא צו? עשו לו שריון, נכנס בפנים, עריה, עד מחר, שואג. אין לו מי לדבר, הצו הוא כמו פלדה. אז אתה רואה, כל אחד ואחד קיבל את הנתונים לפי תכליתו בחיים. כי הכוונה שאתה לומד על העולם, ואתה רואה על החמצן, ואתה רואה מים, ואתה רואה איך העולם מסודר, וכל זה, ופירות, ואיך הם מסודרים, והבטן, והכאבה, והלב, זה מה שאומר, הנביא מבשרי, איך זה אלוהה? מספיק שאני מסתכל על הגוף שלי ואני רואה את הקדוש ברוך הוא. אפשר להסתכל על נפלאות הגוף ולא להבין שזה הקול השם? בוודאי שלא. קודם כל, דרך אגב, אתם הרבה לא יודעים את זה, הגוף הוא כל הזמן מתחדש. למשל, הקבע שלנו היום זה לא קבע שהייתה לנו אתמול. אתמול בערב הייתה לך קבעה שהיא כבר לא קיימת. עכשיו יש לך קבעה חדשה. כל דקה הקבעה מייצרת חצי מיליון תאים חדשים. היא כל הזמן מתחדשת. יש מאין, היא מתחדשת כל הזמן. למה? עכשיו נגיד האדם אכל סטייק. הסטייק יורד לקבעה, חתיכות חתיכות, אבל הוא עדיין, יש לו חתיכות, צריך לפרק את זה. בקבעה יש אסיד. מיצים חריפים מאוד, חמוצים מאוד, חזקים מאוד, שיכולים לפרק ברזל אפילו. ואז האסיד הזה מתחיל לאכול, כמו חומצה, זה אוכל, אוכל, אוכל את הבשר ומפרק אותו לחתיכות קטנות, ואת האנרגיה והוויטמינים זה יוצא, והשאר הולך לסינון. אלא שירותים. עכשיו, האסיד הזה אוכל את הבשר. מי גילה לו לאכול את הבשר שאכלת במסעדה, ולא לאכול את הקבע? גם הקבע זה בשר. ממה הקבע עשויה? מאותו חומר של הסטייק. מה זה סטייק? זה קבע של פרה. ולך יש את הקבע שלך. נגיד אדם עכשיו אכל דג חי, לוקח סלומון, לוקח חתכה גדולה כמו בסושי, אוכל אותה. מה מפרק את הדג הזה? המיצים האלה של הקיבה. אז למה הם לא מפרקים את עצמם? התשובה, הם מפרקים את עצמם. הם מפרקים את עצמם. לכן כל דקה יש חצי מיליון תאים חדשים, מתחדשים. ואם נגיד יהיה רק 499 אלף תאים, זה נקרא אולקורס, או באנגלית אולסר. ואז כן לפעמים לחתוך את הקווה ואסור לאכול חריף ומצטפוזים, סובלים מאוד אנשים ש... כי יש להם פצע בקווה, כי הקווה לא התחדשה במלואה. יש חלקים חסרים. ושאוכלים עכשיו, אז כיוון שיש פצע, אם אתה שם פלפל חריף על פצע, מה יקרה? אתה צועק עד השמיים. וכן יש אנשים, אם עכשיו הם שטו מצטפוזים או קפה או פלפל חריף, הם צורכים מכאבים. למה? כי יש להם בקבע קיסרון קטן בכמה טעים כל דקה. לכן נותנים להם כדורים וכל מיני דברים. בקיצור, רואים, מהגוף רואים מי זה הקבל שברחו. ממשיך הרמחל. או צריך שידע שהמצוי הזה התברח שמו הנה מציאותו, מציאות מוכרח שאי אפשר ליעדרו כלל. אי אפשר שיש שניה אחת בעולם שהקב' ברוך הוא ייעלם ממנה. נגיד עכשיו הקשב החומנאי לכל הגלקסיות, מיליארדים של גלקסיות, יש כוכבים פי אלף מכדור הארץ, כולם זרזים בסיבובים, ככה גלקסיות שלמות, עם מיליארדים של כוכבים שכל אחד פי אלף מכדור הארץ, כולם בתנועה, וכל כוכב בעצמו בתנועה, ואף אחד לא פוגע באף אחד, וזה דבר מדהים, כל הדבר הזה. בוא תגיד לשנייה שהקשב הבחור עזב את העולם לאיזה דקה, מה קרה? הוא רוצה עכשיו לצאת לטיימאוט. די, כמה אפשר לטפל בעולם? אני אקבל טיימאוט. אם הקראש ברוך הוא ייקח דקה טיימאוט, מה יקרה? לא דקה. חמש שניות, טיימאוט, נגמר העולם. למה? פשוט מאוד. מה גורם לעולם להיות עולם? מי יודע מה המסה של העולם? אתם למדתם קצת פיזיקה או לא? מה המסה של העולם? משקן סגולי של העולם, מה הוא? לא תאמינו, יותר קטן מקוקי, מקוקיה, מאוגיה, אוגיה, אוגיה עגולה, מסטיק עגול, זה כל העולם. איך זה יכול להיות? העולם ענק, ערים, זה, מה, בניינים, מה עם כל זה? האטומים זזים בצורה כל כך מהירה, אי אפשר בכלל להבין איזו מהירות הכל זז. שזה עושה לך אשליה, כאילו שיש עולם. כאילו שיש בניין. כמו מה זה, זה כמו פן, וינטלטור. וינטלטור יש לו ארבע זרועות, נכון? כשאתה לוחץ על... לאט, רואים שהוא מסתובב. אם אתה לוחץ על הכי מהר, הוא מסתובב כל כך מהר שזה נראה עיגול שלם. לא רואים ארבע זרועות, אתה לא רואה שם צלב. מה אתה רואה? עיגול מלא. אם תכניס את האצבע, מה יקרה? תקרה איתך האצבע. למה? אבל זה יש רווחים. אבל אני רואה שזה מסתובב מהר, זה נראה עיגול מלא. אותו דבר, החומר, כל עולם החומר, הפנועה של האטומים הוא כל כך מהר, שזה נותן לך את עולם החומר. לכן, כשהקב' הוא מסלק לשנייה אחת את האנרגיה שהוא מחיה בעולם, כל החומר קורס, כמו פיתה הודית. ראיתם פעם אינדיאן ברד? ראיתם או לא? אני פעם הלכתי לביסדה הודית במנתן, לפני 30 שנה. והייתי שם, המחירים נפגעים מאוד נחמדים, המחירים סבירים מאוד, אבל הפיטה האודית הזאת, שזה נראה כמו כדורי מים של הילדים, אתם מכירים את הכדורים הגדולים האלה שהילדים משחקים איתם בבריכה? ככה זה נראה. הוא מביא לך את זה ככה, כזה גדול, והוא רוצה למכור לך את הפיטות. הוא אמר, אנחנו עכשיו אוכלים אותו, מה, עם אורז אני אוכל לחם? הוא לא רוצה לחם. אבל הוא לא וותר. ואז אני הבנתי שבעצם כל הרווח שם זה הלחם. על האוכל הם לא מרוויחים, על הלחם ועל הדרינקס. השתיעה. אז אמרתי, טוב, נו, נשתיק אותו כבר זה, הרג אותי עם האינדיאן ברד, אינדיאן ברד, אינדיאן ברד. אמרתי, טוב, תביא אחד. עכשיו הוא מביא את זה ככה, נפסתי את האצבע שלי, עשיתי בוחור. יצא כיתור כמו ברכבות. הלחם הזה הנפוח, ירד, ירד, ירד, ירד, עשיתי בו ככה, אפילו one bite לא היה ככה, בשנייה אתה בולע אותו, נגמר. ארבע דולר הלך. אבל זה נראה, זה עוד עשני עשרים ומשהו שנה, זה היה כמו עשר דולר של היום. זה הרווח. על הסנט הזה שעולה להם הלחם, מוכרים לך אותו בשתי דולר אז, פים אז 200 וזה הרווח, והם מוכרים הרבה, כל שולחן. מחריכים אותך לקחת. זה ככה העולם. זה נראה גדול, כי יש תנועה מאוד, אבל ברגע שקשבו אנחנו מסלק את ההשגחה, הכל ברגע קורס. נו, לך תאמין עכשיו שאתה הולך על רצפה קילומטרים, וכל הרצפה הזאת זה אטומים שזזים במהירות כזאת מלאה, שאין לך רווח ליפול. אם עכשיו תוריד את המהירות של האטומים, תוריד, תוריד, תוריד, אתה יודע מה יקרה? תלך צעד שתיים, בשלישי תיפול. לא יהיה נורא. כמו בוינטלטור, אתה רוצה להכניס מקל, אתה לא יכול, אם הוא מסתובב במהירות מלאה, אתה לא יכול לדחוף מקל. אבל אם תוריד את המהירות, לאט לאט ככה, לאט, אתה יכול להכניס את המקל ולדקוע אותו. זאת אומרת, רואים, שכל עולם החומר, זה ההשקחה כל כל שנייה בקשר החומר, זה מה שהוא אומר פה. הוא אומר לך שצריכים להבין שאין מציאות כזאת של שנייה ‫שיש אהדרו, שהקדוש ברוך הוא... ‫זה מה שאומרים, ‫הנה לא יענו ולא ישן שומר ישראל. ‫אין מציאות שהקדוש ברוך הוא ‫יוצא לחופשה או להפסקה. ‫אין כזה דבר. ‫ועוד צריך שידע ‫שמציאותו התברך ‫אינו תלוי בזולתו כלל. ‫זאת אומרת, המציאות ‫של הקדוש ברוך הוא, ‫האקזיסטנס של הקדוש ברוך הוא, ‫לא תלוי בשום דבר חיצוני. הוא עצמו, לא צריך שיחיו אותו, לא צריך שיתנו לו אנרגיה, ולא צריך שיתנו לו חמצן, ולא צריך שיתחפו אותו, שום דבר. האקזיסטנט שלו הוא מושלם ותמיד ונצחי. אלא מעצמו הוא מוכרח המציאות. זה למשל אנחנו יכולים להבין. יש דוגמה לזה שאפשר להבין, זה השמש. השמש, היא פי אלף יותר מכדור הארץ, פי אלף. תחשבו איזה כדור ענק של אש. והשמש היא מאז מיליוני קילומטרים מפה, ובמרכז של השמש יש חמש עשרה מיליון מעלות צלזיוס. עד שזה מגיע לקצה של השמש, זה יורד לשתי מיליון. ואז יש את הנרטיק, את הקליפה של השמש, כמו קליפה של טרפוז, זה הנרטיק, זה מה שכחזל אומר, אם הקב' הוא יוציא חמה מנרטיקה בעתיד לבוא, לנקות את העולם מכל הרשאים, ככה כתוב במדרש רבא, אני אומר, הנרטיק הזה, זה מה שכתוב בדוד המלך בתהילים, לשמש שם, אוהל בהם, אוהל זה כיסוי. להעיל, לחסות. אז השמש יש לה כיסוי. מה זה הכיסוי הזה? הוא עוצר את כל הרדיאשן, את כל הקרינה. אז בצד הפנימי של הקליפה, שתי מיליון מעלות. בצד החיצוני של הקליפה, זה יורד ל-6,000 מעלות. ומשם עד לכדור הארץ, זה יורד ל-30, 25 מעלות, כדי שנוכל לחיות פה. דבר מדהים שהקדוש ברוך הוא מכל האינסוף אפשרויות איפה הוא יכול היה לשים את כדור הארץ אין סוף אפשרויות. הוא שם אותו במקום היחיד ששם אפשר יהיה לחיות. שאפשר יהיה לגדל עצים ועירקות, שיהיה פוטוסינתזה, שלא נקפא, שלא נשרף. המקום היחיד, אין סוף. זה לא ביליאנס או טריליאנס. אין סוף אפשרויות. החלל הוא אינדלס, הוא לא נגמר החלל. אפשר היה לשים את הכדור הארץ פה ופה ופה ופה. אין סוף אפשרויות. ‫מתוך טריליונים של טריליונים ‫של טריליונים עד שנה הבאה, ‫טריליונים של אפשרויות, ‫איפה כדור הארץ הוא צב? ‫במקום היחיד ששם אפשר לחיות. ‫ויש עוד טיפשים שאומרים, ‫אין לה עולם בורא, נו. ‫איך אפשר לחשוב על שטות כזאת, ‫להגיד את זה אפילו? ‫חוסר מחשבה. ‫אז אומר הרמחה, להמשיך, ואומר, הוא לא תלוי בנבראים ולא צריך מהם כלום, היה מושלם לפניהם ויישאר מושלם לנצח. זה בעצם מה שאומר. ועוד צריך שתדע שמציאותו של הקב". הוא ללא שום הרכבה. יש למשל שעון רולקס. 100 אלף דולר. אם אתה לא מבין בשעונים, אז מה אתה אומר? פריירים, אנשים טיפשים. מי משלם על שעון 100 אלף דולר? ואם יש ריצ'רד מיל בכלל, זה יותר יקר מבית. יותר 2 מיליאן, 3 מיליאן. אני זלזלתי בשעונים השבצרים. חשבתי שזה סכם, עונה. עד שהייתי עכשיו לא מזמן בפלורידה, בשבתון, ואיפה התערכתי? בבית של אחד שאבא שלו מומחה עולמי לפירוק שעונים שבצרים והרכבתם. והוא לימד את הבן שלו. והתחלתי לדבר איתו על שעונים, והוא הראה לי וידאו איך הוא מפרק שעון, יש שם איזה 200-300 חלקים. בכלל זה לא נתפס איך הקב". נתן בינה לאיזה גויש וצערי להמציא כזה שעון. אתם יודעים כמה חלקים וקפיצים ודברים יש שם? איך הגוי חשב לעשות 200 או 300 חלקים, כל חלק זה משהו אחר, ולהרכיב את כולם ביחד כדי שזה יעבוד לנצח. איך זה? זה דבר שזה כמו נבואה. עכשיו, אני ראיתי איך מפרקים את זה. אתה רואה 200 חלקים על השולחן. זאת אומרת, אתה זוכר איך להרכיב את זה? זו האמנות. אין הרבה בעולם שיודעים. עכשיו, השעון מתי נהיה מושלם שכל החלקים מורכבים? אם תוציא משם קפיץ, או כפתור אחד, או איזה משהו שם בתוך השעון, אפילו שהוא שווה נגיד 20 דולר. השעון שווה 100 אלף דולר. אבל חלק בפנים, קפיץ ששווה 20 דולר, אם אתה מוציא אותו, השעון, לא שווה כלום, הוא לא עובד, מי ישלם על שעון שלא עובד? עד שתקנו אותו בכמה אלפים, אי אפשר למכור אותו. זה נקרא הרכבה מושלמת, מכונית מרצדס, יש שם איזה 300-400 חלקים, תוציא חלק אחד, הוא לא מניע. תוציא סנסור אחד, הוא לא נוסע. שכל החלקים ביחד, אז האוטו מושלם. תוציא חלק שניים, הלכה התשלמות. אומר הרמחל, אצל הקב' זה לא ככה. אין אצלו הרכבות, הוא לא מורכב מכמה דברים. הוא אחד ויחיד שלא מורכב מכלום, לא היה לו שום תוספות, שום אפגרד, שום דאונגרד, ‫אף פעם לא היה, ‫והוא לא תלוי בשום דבר. ‫אתם צריכים להבין את זה. ‫ואז ממשיך הרמחן ואומר, ‫כל השלמויות נמצאים בו. כי הנה בנפש יימצאו כוחות רבים שונים שכל אחד מהם גדרו בפני עצמו. למשל, הזיכרון זה מערכת אחת. גוף האדם, עכשיו הוא מדבר על האדם לעומת הקדוש ברוך הוא. אצל האדם הוא מורכב כמו לגו. מוח, ראות, לב, מערכת הצבים, קבע, כליות, הכל מורכב כמו שמרכיבים מכונית. אומר, בן אדם, יש לו מערכת זיכרון, אפשר לעשות משהו לזיכרון, שער הגוף נשאר, אבל הזיכרון הפסיק לעבוד. או דוגמה, דימיון, יש כוח דימיון, שאתה יכול לדמיין תמונות וציורים וסרטים בתוך המוח, ולדמיין שזה אמר ככה וזה לבוש ככה וזה הלך ככה וזה קפץ ככה, זה דברים שלא קיימים במציאות. מכלום, אתה רואה סרט בתוך המוח, אתה עוצם את העיניים ורואה סרט שמעולם לא ראית, אתה מדמיין עכשיו החבר שלך עוד מעט יגיע ויביא לך אוכל וסתם דמיונות. ילדים ונשים יש להם הרבה דמיונות. למה? כי הם פועלים הרבה מן הרגש. והרגש, הוא מפתח הרבה דמיונות. מי שרציונלי ולומד הרבה תורה, ויש לו חוכמת השכל, הוא לא מדומיין. אבל העולם מלא באנשים שהם הבורים ועמי הרצות, ולכן כל בן אדם שאני כמעט מכיר, הוא חי בדמיונות. אנשים חיים בדמיונות. כשאני מדבר איתם, אני רואה שהם לא מציאותיים. והם מפסידים על זה הרבה זמן וכסף, על הדמיונות שלהם. מצד שני, מי בסוף ממציא את ההמצאות הכי גדולות בעולם? אלה עם הדמיון. שיש להם כל מיני רעיונות, וצוחקים עליהם, ופתאום אחד תפס, ומשנה את כל העולם. ממשיך הרמחל ואומר, אצל האדם יש דימיון ויש זיכרון ויש את הלב ויש כל הדבר, כל אחד זה מערכת בפני עצמה והיא לא קשורה לשנייה, נכון? בסופו של דבר, כשאנחנו מקשר את כולם, אבל זה בפני עצמו וזה בפני, יכול להיות שיהיה לך הלב חזק מאוד, אבל זיכרון לא עובד. יכול להיות הפוך, זיכרון חזק מאוד, אבל הרי הרב יפסיק לעבוד. טוב. מהי הגדלות של הקב". הוא? פשטותו, שהוא הכל חלק אחד. ‫אין בו שום חלקים. ‫החלק הזה יש בו את הכול. ‫גם זיכרון, גם ראייה, גם עשייה, ‫גם כוח, גם... הכול. ‫בדבר האחד הזה, ‫לא צריך חלקים חלקים, ‫זה קשור לזה, זה, זה... ‫אין אצלו כזה דבר. ‫כלומר, פשטילתו יגדלותו, ‫שהוא מושלם ללא שום הרכבות, ‫ולעולם לא צריך שום תיקונים ‫ושיפוצים והחלפת חלקים. ‫והנה באמת, אומר הרמחל, ‫הדרך הזה רחוק מאוד ‫מהשגתנו וציורנו. ‫קשה לנו בכלל להבין. ‫וכמעט שאין לנו דרך ‫לבהרו ומילות לפרשו. ‫אין לנו אפילו איך לפרש את זה, ‫אם ננסה. ‫כי אין ציורנו ודמיוננו תופס, ‫אלא עניינים מוגבלים. ‫אנחנו, הקב". תכנת אותנו. ‫אופס, איפה המצלמה? ‫תבדוק שזה לא זז, המצלמה. ‫תבדוק שזה לא יכול להיות ‫שפגעתי בזה. ‫-בסדר. ‫אז אומר הרמחאל, אומר, ‫אנחנו מתוכנתים, ‫הקב". תכנת אותנו להבין ‫רק דברים שהם במוגבלויות של הטבע. ‫דברים שהם פיזיים, ‫דברים שהם מעולם החומר, ‫וגם לפי חוקי הטבע. זה מה שהחושים שלנו מרגישים, זה מה שהשכל שלנו יכול לצייר, ובברואים יש הרבה עניינים נפרדים, אבל אין לנו את היכולת להבין דברים רוחניים. אפילו נשמה אנחנו לא מבינים מה זה. אנחנו יודעים שזה איזה כוח, כוח אלוקי, רוחני, הוא נכנס כמו גז כזה לתוך הגוף, ובזכותו אנחנו מדברים וזוכרים וטועמים ואוכלים ושרים וצמחים ועצובים, זה כל הנשמה. ברגע שהיא דולפת החוצה, כל מה שיש לך לא שווה כלום, אין לו תפקוד. אבל אנחנו יכולים להבין מה זה נשמה? כן, אנחנו קוראים בספרים שהנשמה נראית כמו הגוף. אבל אין לה חומר, אין מה לתפוס, היא גם לא מוגבלת, היא רואה בלי מגבלות לכל הכיוונים. בסדר, רואים, מבינים, זה חלק אלוה הממל. אבל עדיין בדברים רוחניים אין לנו השגות. אנחנו גם ראינו בספרים מה זה המלאכים, יש להם כנפיים, איך הם נראים, חלק מהם יש להם פרצופים של חיות, חלק מהם זה אש, אש יוקדת, אי אפשר להתקרב אליהם. אבל באמת להבין מה זה מלאך, אנחנו לא מבינים. אנחנו רק מבינים ממה שהתורה אמרה לנו, אבל להבין דברים רוחניים אין לנו השגה. כן? אומר הרמחל, ואנחנו מתקרבים לקראת סיום, אומר בעצם, אי אפשר להקיש מהנבראים לבורא. זאת אומרת, אל תנסה להבין את הקב' ברוך הוא בדרך שאתה מתוכנת להבין את העולם הזה. כן? וכל הנבראים הם כולם מוגבלים. מי הגביל אותם? הבורא. הוא קבע שזה יהיה לו משקל כזה, וזה יהיה קל, וזה יכול לעוף, וזה לא יכול לזוז, וזה זז, וזה צריך מים כדי לחיות, וזה צריך שמש, כל מה שהוא עשה, לכל יצירה ויצירה, הוא קבע חוקים. גם החיות יוכלו, למשל, לטרוש, מה הוא אוכל? דם. תיתן דם למישהו אחר, זה לא יעזור, הוא לא יחיה. כן? אז כל דבר ודבר עם המוגבלויות שלו לפי היצרן, וכלומר, כשאנחנו רואים בריאה ויצירה, חייבים לומר שמשהו שאינו יצירה ואינו מוגבל התחיל את כל היצירות. זאת אומרת, המסקנה המתבקשת, גם אם לא הייתה לנו תורה. נגיד שלא היינו נולדים יהודים, נולדנו בזימבבווה. והיינו רוצים עכשיו לחשוב, מה הולך פה בעולם הזה? מי עשה אותנו? מי הביא אותנו לעולם? אז היינו חייבים להגיע למסקנה שאדם שהוא בעצמו יצירה, שמישהו בנה אותו וברא אותו, והגביל אותו, הוא לא יכול לברוא עולם כזה. כי הוא בעצמו מוגבל. ואם יש כמו, יש הרבה כמו, אז זה לא יכול להיות. אז זה חייב להיות איזה כוח על-אנושי, כוח עליון. שאין לו שום מוגבל להיות וגם הוא חייב להיות אחד אז למה לא נגיד כמו ההבנים שיש כמה אלים אם היה שני אלוהה הם היו מתחילים להריב אחד עם השני אם יש שני אלוהה אז כל אחד מהם מוגבל כי יש את השני שיכול להזיק לו אם יש שני אלוהה שהם כל יכול נכון, אנחנו אומרים על הקבל שלנו שהוא כל יכול, אחד מה-13 קרים של היהדות זה שקבל שלנו היה, ומצוי, ושולט, והכול, טוב. אם עכשיו יש שני אלוהה, ואתה רוצה להגיד עליהם שהם כל יכול, זה יהיה שקר. כי אם יש אחד שיכול לפגוע בך, אז אתה לא כל יכול. כי הוא כל יכול, אז כל יכול יכול לפגוע במי שהוא רוצה. אז איך יהיה שניים שהם כל יכול, ובאותו זמן הם יכולים לפגוע זה וזה? מבחינה פיזית, זה בלתי אפשרי. מובן מה שהם אומרים פה? לא. זו ספרה מתמטית פשוטה מאוד. אי אפשר שיש שניים שהם כל יכול, ובו זמנית הם יכולים לפגוע זה בזה, זה לא שייך. לכן הוא הסביר פה ש... ממה שצריך להידע עוד, שהמצוי הזה, מוכרח שיהיה אחד ולא יותר. שאי אפשר שיימצא מצויים רבים שמציאותם מוכרח מעצמו, כמו שהקדוש ברחו, אין כזה דבר. אלא אחד בלבד, שהוא השלם והמוכרח. וכולי. וכל המצויים האחרים מצויים מכוח יימצאו. שהוא רצה שכך יהיה. והוא ברא בפיו. אמר, והיא אור אז נהיה אור. וזהו, ונהיה עולם. לסיכום, נמצא, זה רק פרק ראשון, שימו לב רבותיי, רק פרק ראשון, נמצא כלל הידיעות השורשיות האלה, שש. יש שישה דברים שצריכים לדעת אותם יום, יום, שעה, שעה, כל החיים, בלי זה אין אמת, אין יהדות. מהם, נסכם ובזה סיימנו, ‫האמיתת מציאותו התברח, ‫שהם מבינים שהוא פה וקיים ומשגיח. ‫שתיים, שהוא שלם, מושלם, ‫בלי שום מגבלה. ‫שלוש, שבלעדיו אין קיום לעולם, ‫שהוא מחיה כל שניית העולם, ‫הוא האנרגיה של כל הגלקסיות ‫והעולמות והאנשים וכו'. ארבע, שהוא לא תלוי בשום דבר אחר מהנבראים, לא צריך מהם כלום, אין לו עכשיו איזה חיסרון בגללם או שהם יכולים להציל אותו ממנו, אין לו שום תלות בהם. חמש, שהוא פשוט, הוא לא מורכב, פשוט, הכוונה בלשון הפיזיקה, מופשט, שאין לו הרכבות. אוריג'ינל, זהו, בלי הרכבות. ושש, ייחודו. שאין דבר כזה, לא יכול שיהיה כזה דבר, ולא יכול שיהיה עוד בורא. זה האיכות שלו, שהוא היחיד ואחד. זה אחד משלושה עשרה מקרים של היהדות. שאם היה עוד אחד, אז זה היה גורע ממנו, וממלא, אז זה כבר לא כל יכול, ואי אפשר לסמוך עליו. והרי ברור, לדוגמה, שאם הייתה טעות אחת בתורה, חס וחלילה. דבר שהתורה דיברה עליו ובסוף יתברר כטעות. מה היינו אומרים? איך ייתכן שבורא עולם טועה טעויות של בני אדם? למשל, בקוראן, בקוראן יש הרבה טעויות, אז מבינים שזה לא מבורא עולם. בברית החדשה של הנוצרים יש הרבה טעויות, אז מבינים שזה לא מבורא עולם. בתורה שלנו אין אף טעות. אם הייתה טעות, הם מבינים שזה לא מבורא עולם. למשל, אצל המוסלמים כתוב שאמן ופרו נפגשו. איך יכול להיות? אמן זה אלף שנה כמעט אחרי פרו. והם נפגשו בגיהינום. אבל בעולם הזה הם לא יכלו היו לפגש. שני רשעים שונאי ישראל, אמן ופרו, שני נאצים, נפגשו לפי הקוראן כדי להילחם בקדוש ברוך הוא של היהודים ככה כתוב בקוראן עוד דבר מוזר כתוב בקוראן שהדוד של יושקה הדוד של יושקה הוא משה רבנו ככה כתוב בקוראן איך קרה כזאת טעות הם ידעו של אמא של יושקה קוראים מרים או מריה, או מרי, אותו דבר, אותה אישה. ואם אחותו של משה רבנו מיריאם קראו לה, אז מיריאם ומיריאם. אז הכותבת שיסבת, ושמו קוראן, כתב שמיריאם, אחות של משה רבנו וארון, הגיע להעיר בהיריון. ‫ושאלו אותה, מה זה? ‫עוד לא התחתנת, ‫את רק עשית חופה וקידושין ‫ובאה לך לך, ‫ועוד לא עבר לגור איתך. ‫לא היה ייחוד. ‫מה זה הדבר היון ככה? ‫ואז התחיל להם הסיפור, ‫אלוקים בא, הבר אותי בחלום, ‫אני הבטולה, ‫וכל הבלוף הזה של הנצרות. ‫אז הנוצרים המציאו את הבלוף ‫והמוסלמים לקחו את הבלוף ‫והלבישו עליו עוד בלוף. ‫מהו? שהמיריאם הזאת, ‫שאימא של יושקה, ‫היא גם אותה מיריאם ‫שהיא אחות של משה ואהרון. ‫מיריאם, בת אמרם. ‫וכמה שנים מפרשש בין שני המיריאם? ‫-1,300. ‫-1,300 שנה. ‫מיריאם, אחות של משה, ‫זה 3,400 שנה. אלפיים שנה. טעות, אלפיים שנה בין מיריאם, לא, סליחה, נצרות זה אלפיים שנה, אלף, שלושת אלפים ארבע מאות, אלפיים, אלף ארבע מאות שנה הברש בין מיריאם, אחות של משה, למיריאם, אמא של יושקה, בספר שמתיימר להיות מבורא עולם, כותבים כאלה שטויות, ממלא יודעים שזה לא מבורא עולם, סתם אנחנו חוטפים פה טילים. אם הם רק היו קוראים את השטויות שכתוב פעם ולשמים לב שזה לא מבורא עולם, הכל היה נגמר. ‫מה נעשה? נגזר עלינו לסבול. ‫ונצרויות הרבה יותר גרועה. ‫כל דף שם יש שטויות. ‫זמים אלה, באסלאם עוד יש דברים ‫שמדהים, אבל בנצרות ‫זה ממש נורא ואיום. ‫טעויות כאלה שלא נתפסות בסך. ‫אז מהם אלה? ספרים שנכתבו ורואים בהם טעויות אנוש. למשל, אצלנו בתורה כתובים דברים שאף אחד לא יכול היה לכתוב אותם לעולם. למשל, את זה תאכלו מכל אשר במים, כל אשר לא סנפיר וקסקסת, תאכלו. אתה רוצה לאכול דגים קשרים? סי-פוד. מותר, בתנאי אחד. שיש לזה קסקסים וסנפירים. שרימס לא קשר. לא קשר. קריש, לא קשר, אין לו קסקסים. דולפין, לא קשר, אין לו קסקסים. דאג סלומון, יש לו קסקסים, יש לו סנאפירים, קשר, לא צריכים לדעת השמות. אתה בא לצ'יינה טאון בניו יורק, שלום מיסטר ברוסלי, מה שלומך? תביא לי בבקשה לראות קצת, תעשים קצת דגים שנראה. יש לך את זה ואת זה, שמות סינים, אני לא מבין מה הם בכלל. מה אכפת לי, אני לא צריך להכיר את הדג, אני רואה עכשיו דג שיש לו קסקסים וסנאפירים, קשר, תביא מזה, תביא מזה, כל מה שאני רואה קסקסים. אומרת, התורה שבעל פה, שהיא ניתנה ביחד עם התורה שבכתב, גם לא צריך את שני הסימנים. ‫אם יש קסקסים, תמיד יהיו סנאפירים. ‫ככה אני בראתי את העולם. ‫אין יצור אחד בים מתוך מיליונים ‫של סוגים ודברים שחיים בים ‫שאני נתתי בגוף שלהם קסקסים ‫ולא שמתי סנאפירים. ‫לכן אם אתה רואה קסקסים, ‫תדע שהיו סנפירים. ‫לכן אם אתה בא למיסטר ברוסלי ‫ואתה רואה חצי דג, רק את הראש, ‫לא רואה את הסנפירים. ‫סיני אחר קנת את הזנב ‫ואת הסנפירים. ‫אתה רק רואה חצי דג עם קסקסים. ‫איפה הסנפירים? אין. ‫לא צריך שיהיו. ‫התורה הבטיחה, אם יש קסקסים, ‫בטוח שהיה סנאפירים. ‫איזה אדם בשר ואדם יכול ‫להתחייב על כסדרר? ‫ועוד, כשמרשה תורה ניתנה, ‫עברו כבר 3,300 שנה ‫וכל הזמן יש אכלאות. ‫הדגים כל הזמן מתערבבים אחד עם ‫השני ויוצרים זנים חדשים. ‫מי יכולה להתחייב ‫שאף פעם לא יהיה כזה יצור? מי מכיר את כל הים? שלושת רבעי העולם זה מים, 72% מהעולם זה מים, אלפי קילומטרים עומק, קילומטרים שלמים, אלפי מטרים יש עומק, ולחץ עצום, אי אפשר בכלל להגיע לקלרקאית של האוקיינוס. מי יכול היה להתחייב שלעולם לא יהיה כזה יצור במים? התשובה רק זה שבראת העולם. והוא אמר ליהודים, זה מותר לכם לאכול, ואם אתה רואה קסקסים, אין מה לדאוג. היה גם סנאפירים. אם היו מוצאים דג אחד בעולם שיש לו קסקסים והוא נגמר עם זנב, הרי יש הרבה דגים שהם נגמרים עם זנב. לא לכולם יש סנאפירים, עם הזנב הם שוחים, כמו נחש. אם היו מוצאים דג עם קסקסים ואין לו סנאפירים, כל היהדות הייתה נופלת. כי עכשיו מצאנו טעות. התורה הבטיחה של העולם לא יהיה כזה דבר. כל שיש לו קסקסת, יש לו סנפיר. אז מה? אז אחד היה מביא את הדאג, אומר, הנה, תראה, קסקסים, ואין סנפירים. היה כזה מקרה. כמעט. הכופרים יושבים יום ולילה למצוא את הדג הזה, כבר שנים. יש להם עליי סרטונים. הם לוקחים פטעים מה... ועושים, כאילו השער הבנים ממציאים דברים. אז הם הביאו איזה דג, מה זה? איזה שם שלא יודע מאיפה הם מצאו אותו. אומרים, הנה, אתה רואה? יש לו קסקסים ואין לו סנאפירים. מה מסתבר? יש דגים שהסנפירים שלהם נכנסים לתוך הגוף, כמו בסירה, שאתה מוריד, עם המנוע יורד המנוע בפנים, ומעלים אותו למעלה, כשהם מורידים אותו למים, הוא מתחיל לסתובב, אבל אם אתה רוצה לעלות, יש לו בבטן סנפיר גדול, שהוא רוצה להתחיל לסחוט, הסנפיר יוצא, והוא מנווט. אלה כבר שמחו עד שחטפו סתירה. במילים אחרות, רבותיי, מה אתה מבזלס את הזמן שלך? אם בורא עולם אומר שזה לעולם לא יהיה, זה לא יהיה, נגמר הסיפור. ומי שמכם ילך בשבת לבית הכנסת, השבת יש בהר בחוקותיי, תשימו לב, טוב, טוב, טוב, לכל מילה בפרשת בחוקותיי. ותגידו לי, אם יש שם מילה אחת שלא קוראת לנו עכשיו, היום, אתמול, שלשום, לפני שבוע, מחר, מילה אחת שמה מהכללות ומהצהרות שלא קורה לנו יום-יום. תקראו שם את המילים, תראו. יש כמה פרשת פתרון? פתרון בכלל, אבל עכשיו בחוקותיי זה בעיקר מדבר על הערבים שהם יהיו פה בארץ, הם יעלו מעלה-מעלה, אנחנו נחיה בפחד מהם ובבעלה. לא לשכוח, בזמן שהתורה נכתבה, אתה יודע מי זה היה ישמעאל? היה להם כמה מועלים במדבר, לא היה להם כלום. היה להם מדינות, ערב הסעודית, סוריה, עיראק, לא היה את כל זה. זה היה יושבי... למה קוראים להם ערבים? כי הם בערבה, במדבר. ערבים חיים בערבה. היום הם כבר יצאו מערבה, חוץ מהבדואים שהשתלטו לנו על הדרום. אין יותר ערבים בערבה. הם כבר בדובאי, בערב הסעודית, בבגדד, בכל מיני מקומות, חיים ברגיל. אבל בזמן שהזוהר נכתב לפני 2,000 שנה, הם היו יושבי מדבריות עם גמלים, לא היה להם כלום, מה היה להם? לא היה להם את הנפט של היום, לא היה להם שום דבר. וכבר אז אמרו לך שהם יתרבו וישלטו על העולם והצהרו את ישראל. למה קוראים להם ישמעאל? הזוהר אומר, אוי לא לישראל, על היום שבו נימול ישמעאל. שעתידים בני ישמעאל לעקב מבני ישראל בשובם למולדת. זה נכתב לפני אלפיים שנה. אחרי חורבן בית המקדש, הזוהר אומר, יום אחד יבוא והקב'ה יחזיר את בני ישראל לארץ הקודש, ומי יעקב אותם? בני ישמעאל. ולמה קוראים לו ישמעאל? שבני ישראל יצעקו לקב'ה מכל הלב, ואז הקב'ה ישמע, ישמעאל. של מה הוא עשה את ישמעאל? כדי לענות את ישראל. והזוהר אומר, אי אפשר שישראל וישמעאל שניהם יהיו למעלה. כשישראל מעלה את עצמו למעלה במעשים טובים, תורה ומצוואות, היהודים בעלייה, ישמעאל שוקע. כשהיהודים עושים עבירות ופריצות ותואבה וכל הסינת חינם שיש, ישראל יורד, אז ישמעאל עולה. יש שאלה? כן. זה לא דווקא, את העניין הזה שאמרת, זו לא הבלכה שיצחק ניתן לסאב, זאת אומרת שאם אתה תהיה למעלה, הוא יהיה... סאב זה מישהו אחר, זה לא ישמעאל. סאב זה כל אירופה וכל העמים ואמריקה. אותו סגנון של הבלכה. הוא אמר לך הרבה חת תחיה. הברכה של אסב היא שכתוב, והיה כאשר תריד, הוא פרק טעולו מעל צווארך. זאת אומרת, הקריש ברוך הוא אומר, שעם ישראל הוא עושה את כל מה שצריך, אין לאסב את הכוח, הידיים ידי אסב, אין לאסב את הכוח לפגוע בנו, כי הקול קול יעקב, והידיים ידי אסב, זאת אומרת שהקול של יעקב נשמע, אסב אין לו כוח. אבל כשעם ישראל לא עלינו מפשל ומזייף, אז כוחו של אסאב עולה. עכשיו הזכרת לי סיפור ובזה נסיים. פעם היה איזה בחור אחד, שהוא ואשתו התחילו ככה להתחזק מהדרשות של, לפני בערך 22 שנה, משהו כזה זה היה. בחור ישראלי, גר בקווינס, עובד בנדל'ן, שהיה לו קוקו. צער ארוך. יום אחד שמעתי שהוא התחיל ככה להתחזק וזה, אמרתי לו, אני רוצה להזמין אותך אליי לשבת. מה, באמת? וואו, איזה טוב. אמרתי לו, אבל רק משהו קצת לא נעים, אני גר בשכונה של חסידים. הילדים החסידים הם לא מכירים את עולם הבלוף. הם גם רואים במקום של כולם יהודים וזה. אם נראו אותך בא עם הקוקו הזה לשכונה, אני פוחד שיתחילו לצעוק לך שייגץ, גוי, אני פוחד, הם לא יודעים, החיים שלהם לא ראו גוי וזה, הם רק רואים חסידים. אז אולי תסתפר לפני שתבא. אומר לי, מה, לקח לי שנים לגדל את הקוקו הזה וזה. אבל אני מבטיח לך, אני אבוא עם הקוקו בתוך הקובע. אני אביא קובע, אני אדחף אותו בפנים, אף אחד לא יראה. אמר כאילו, מה, כל השבת תלך עם הקובע? הוא אומר, כן, חוץ מזה שאני נכנס לחדר לישון, כן, אני בשולחן, אני אהיה עם הקובע. עם איזה קובע הוא בא? של הנהגי לימוזינה. העגול כזה. גם היה פעם בקר סרוויסט, בא עם הכובע של הנהגים עוניות של הלימוזינה. קיצור, הוא יושב אצלי כל השבת, מתחסקים, מוצאי שבת, אני אומר לו, אתה לא באמת מאמין שאני אתן לך לצאת מהבית שלי עם ככה שערות? יאללה, בוא למקלחת, אני מוריד לך את הכוכו. לא, לא, מה פתאום, אני שנים. הוא התחיל ללחץ. אמרתי לו, אתה כבר שומר שבת, אוכל קשר, מה אתה מסתובב עם הקוקו הזה? מה אתה גוי? בוא, נוריד לך את זה, עזוב. לא, לא. בסוף ראיתי שאי אפשר. אמרתי לו, אתה יודע מה? בוא נשאל את הקדוש ברוך הוא אם הוא אוהב את הקוקו הזה שלך או לא. הוא אומר לי, מה זאת אומרת, נשאל את הקדוש ברוך הוא? אמרתי, אנחנו נגיד תפילה, ניקח את התורה, אתה תפתח. מה שייצא בצד ימין למעלה, זה מסר משמיים. אתה חייב לקיים. מסתכל על אשתו. מה את אומרת? אומרת, כן, בוא נראה. אמרתי לו, אבא, תדע לך אם יוצא מסר שאתה צריך להוריד את הקוקו? אתה מוריד את הקוקו. מבטיח שלא, זה לא צחוק. זה נקרא גורל אגרה. הוא אומר, כן. הוא כבר היה סקרן. מעניין מה ייצא. מה יצא? שורה ראשונה מימין. והיה, כאשר תריד, הוא פרקת עולו מעל צווארך, תחיה. קטע בתורה שכתוב על אסעה ועל יעקב. אמרתי לו, תראה, תהפוך את כל התנך, אין שום פסוק שמדבר על עול על הצוואר. פרקת אולו מעל צבא חמלי אני אמור רבי יוסף אני אמור ואתה יאללה בוא למקלחת לא לא נזוב אתה לא ספר אתה אני מבטיח מחר אני נכנס לספר בצהריים ואני מסתפר אמר וקיים חזר בתשובה מלאה. נעשה נס במקום. תארו לחבר'ה, זה כזה דבר. היה לי מקרה דומה לזה על נידה. היה לי איזה זוג, חיים ביחד, חזרו כבר בתשובה מלאה, אבל חיים ביחד. באו לשבת, שמתי את הבנות, היא וחברה שלה אצל השכנים, עכשיו הם יושבים אצלי בשולחן שבת, מה אני אדבר? אני מדבר על איסור כרת, נידה. שלוש שעות, אוגוסט, לא אשכח את זה, הייתי נוטף זהה עם המזגן, בית מלא אנשים. ואי אפשר להפריד ביניהם. ואני אומר לו, תשמע, תן במילא עוד מה תתחתנות. היפרדו על החתונה. הוא אומר לי, מה, אנחנו בקושי משלמים שכר דירה בית אחד בברוקלין. מה, עכשיו אני אקח שתי שכר דירה? איפה יש לה? לא צריך שכר דירה, אני מביא אותך לישיבה, ואני שם אותה במדרשייה, אין שכר דירה. הוא אומר, לא, אני אומר, אני עובד במעוניות. אני עובד במוניות, אני צריך לחסוך כסף. ליצור מה שאני עושה לא עוזר. בסוף אמרתי, יאללה, חביבי, בוא נעשה גורל, נראה מה הקשבח הוא אומר. אתה מוכן? הוא שואל אותה, את מוכנה? כן. אבל תזכור, מה שיוצא, אתה חייב לקיים. הוא אומר, כן, בטח. מה, זה לא צחוק. שלוש שעות, רבותייך, יש שלוש שעות ויכוחים. פתח שורה ראשונה מימין, ואל אישה בנידת תומתה לא תקרב לגלות הרוותה. הבחורה הזאת נתנה צריכה, רצה לחדר. השנייה, החברה שלה, רצה בעקבותיה, והוא עמד ככה, לא אשכח בחיים את הפרצוף שלו. מסתכל על הגר יד שלו הייתה רועדת. זה לא יכול להיות, זה לא יכול להיות. שלוש שעות אני מזיע סתם. אתה רואה? הכנסתי אותו לישיבה, הכנסתי את הבנות למדרשייה. אחרי כמה חודשים נסעו לארץ להתחתן, חלפו זה שנתיים-שלוש, פתאום אני, שולחים לי איזה וידאו, אחרי איזה דרשה של איזה דרשן, מראיינים אותו, פתאום יוצא, קובע שחור, ציציות, שלום וזה, חזרת בתשובה, הוא סיפר את הסיפור. אמרתי, או, עכשיו אני רואה מה יצא מהנס הזה. יצא אברך, התחתן איתי, קימו בית חרדי לתפארת. היה שווה לכבוש ברוך הוא לעשות נס גלוי, כי מי יודע איך זה הנגמר, אם הם חוזרים לדירה לחיות עוד, מי יודע איך זה הנגמר. השם עשה נס גלוי, אבל לא כל יום יש ניסים גלויים. וגם אסור לסמוך על הנס. אני עושה את זה רק שכבר אין יותר שום עצה. ניסינו ויכוחים, לא הוכיח, הכל, לא עבד כלום. אז מה יש להפסיד? או שייצא משהו, או שלא ייצא כלום, כי באמת הפסדתי כבר את הוויכוח. הם קמים והולכים. אני אומר, אם השם יש לבן אדם הזה זכות, אולי יש לו איזה סבא צדיק, לא יודע, בפולין, במרוקו, לא יודע איפה, ‫אם יש לו זכויות, ‫השם יעשה לו מסגלון, ‫ואם לא, אז לא קרה כלום. ‫הוא במלא עומד ללכת. ‫והיה איזה שש-שבע פעמים ‫שהניסים כאלה. משהו לא מהעולם הזה. ומי שרוצה לקרוא על כולם, יקרא את הספר שלי, יוסף חוכמה, יש שם את כל הניסים שקרו בשנים בדרשות, שמנו את הכל בפנים. כי האנשים הרי לקחו את זה מהדרשות, סיפרתי אותם בדרשות, ומהדרשות כתבו את הספר. אז את הניסים נכניסו בספר. זה מאוד מחזק. ברוך ה' לעולם, אמן ואמן.