כמה חמור זה חילול השם

ערב טוב אני שמח להיות כאן הערב בירושלים בשגת זאב אנחנו מתקרבים השבוע לפרשת בלק וכל פרשה בתורה אם העינים בה לעומק בצורה רצינית לומדים ממנה יסודות חשובים מאוד לחיים. עיקר הבעיה היום שאנשים לומדים את הפרשה, הם רק רוצים ללמוד את הפירוש המילולי, מה רע שהיא מפרש, מה זה אומר, ובזה לסכם את הסיפור. אבל באמת, כל ספרי המוסר בעולם שיצאו, כולם יצאו מהחומש. הכל יצא משם. כל הפרקי האבות זה מהתורה. כל ספרי המוסר, הכל מהתורה. אם תשב ותעיין חזק חזק בכל דברי חזל, לכל דבר אני מוצא לך מקור בתורה. הכל דבר. התנהגות, ניקיון, הכל. הצלות, רקמה. הבעיה שרוב האנשים, הם לא מעיינים. אז הם צריכים לקרוא ספרי מוסר ולראות מה כתוב שם. אבל בתורה עצמה, אם אתה מעמיק בתורה, אתה תראה, אתה תראה בתוך התורה ש... אתה רואה דברים שהם בית ספר לחיים, זה בית ספר לחיים. למשל, אנחנו רואים שבלאק שולח מלאכים אל בלעם, שהוא רוצה להזמין אותו לקלל את עם ישראל, יש לו איזו תכונה שיודע לקוון בדיוק בשעה, בשנייה, שהקב' הוא הופך למיטת הדין, שהוא זוהם כל יום, ושולח לו אנשים וכולי, ובלעם, מתחיל עם הנאומים שלו, אם תיתן לי את כל הכסף של זהב שבעולם וכולי. מיד חזל למידי מזה שיש לו נפש רחבה שהוא חמדן חמדן מיד תשאל, רגע רגע אבל בהגמרה יש את רביוסי ברקיסמה שגם כן תפס אותו איזה עשיר ברחוב אמר לו אנחנו רוצים שתבוא תלמד אותנו תורה בעיירה שלנו ואני אתן לך טילי, טילי, אלפים של דינרי זהב. מה שנקרא מאות אלפים, כן? רק תבוא, תעבור לעיר שלנו ותהיה הרב שלנו. נבנה לך בית כנסת, ישיבה, כולל. תבוא רק. רוצים רב כמוך. מה הוא עונה לו אם תיתן לי את כל הכסף הזהב שבעולם אין אני דאר, אלא במקום של תורה. עכשיו, על רביוסי בר קיסמה, אף אחד לא יעיז להגיד שחס וחלילה הייתה לו נפש רחבה. אבל על בלעם חזל מאוחדים שבלעם היה חמדן, אוהב ממון, אוהב כסף, לא הסבא כסף. מה ההבדל? הרי תורתנו היא תורת אמת. אם שני אנשים אומרים את אותו דבר, למה פעם אחת אתה מפרש לחיוב, פעם אחת אתה מפרש לשלילה? שתי דברים כבר לימדים מכאן. דבר ראשון, לא, הוא אמר, אם תיתן לי את כל הכסף שבעולם, אני לא מסכים לעשות את מה שביקשת. ובלעם אותו דבר אמר, אם תיתן לי את כל הכסף שבעולם, אני לא אעבור על דברי אלוקיי. מילם. מילם לכאורה נשמע ממש משהו, דיבר קצת יותר גבוה. להזכיר את הקב' ברכו. רבי יוסי אמר, אני לא אגור במקום, אלא אם כן זה מקום של תורה. שניהם סירבו כביכול למשימה, שניהם אמרו, גם אם תיתן לי את כל הכסף שבעולם, אני לא מקבל. בבילם מייד אומרים לך חזל, שהוא חמדן וכו', ורבי יוסי בר כסמך, אז ושלום, הוא אחד מגדולי התנאים. להערער עליו? ודאי שלא. אז כמה יסודות למדים מזה? קודם כל, יש הבדל בין שתי הממרות. בלעם, אף אחד עוד לא הציע לו כלום. רק אמרו לו, בוא, בלאק מזמין אותך. הוא רוצה שתבוא לקלל. לא דיברו על שכר, לא אמרו ניתן לך אלפי דינרים, כלום. הוא כבר מכניס את הדינרים לשיחה. רביוסי בר קיסמה כבר אמרו לו, הנה כך, עצי מיליון, מיליון, תגיד, כך, הכל שלך כבר, אנחנו מוכנים לתת. הוא לא היה צריך להזכיר, הוא לא היה צריך לרמוז. אנחנו כבר מוכנים לתת לך כך וכך חסף. זה לא אותו דבר. שבא בן אדם אומר, בוא תעשה בשבילי משהו, ואתה מתחיל לומר, אפילו תשלם לי כך וכך, אני לא בא. זה הכוונה, אם תשלם לי אלף, אני לא בא, אבל חמשת אלפים אני אשכול. ככה זה הפסיכולוגיה של האדם. אם זה לא ככה, הוא היה אומר, בשום מחיר אני לא יכול לעבור על דברי אלוקיי. לא היה צריך להגיד, גם תיתנו לי, גם זה. בשביל מה הוא רומז להם לתת כסף? עכשיו, בוא נגיד שיש עוד כלל חשוב מאוד שצריכים לדעת אותו. בכל מקום שהתורה מדברת על מישהו שמוחזק לרשע, דנים אותו לקף חובה. בכל מקום שהתורה מדברת על מישהו שהוא צדיק, דנים אותו לקף זכות. יכול להיות שבאחרית הימים יבוא אליהו הנביא ויגיד, זה באמת לא היה ככה. הרשע הזה פה דווקא לא התכוון לרע. אבל מה שאמרו על אבחזל שהוא התכוון לרע, אז בגלל, למה עשו את זה? בגלל שדינו שהוא אדם רשע. למשל אסאב. אסאב היה בהכל רשע חוץ מקיבודיו. בהכל הוא היה רשע. לא היה לו שום מעלה. מעלה אחת הייתה לו, קיבודיו. הם אומרים קיבוד הורים, אני אף פעם לא ראיתי שהוא קיבד את האמא. אבל כנראה דנים את זה אשתו כגופו. אז קיבלו דורים של נשא ואומרים, אף אחד לא ישווה לזה. אבל כל שאר הדברים, בעל נערה, מאורסה, עבוד עבודה זרה, רצח, הכל. כל מה שיכלו, הדביקו לו. למה? איש, צייד, צייד בפיו, איש בשדה, הורג באמות, שובר להם את המפרקת. אדם כזה, אין הרבה מה לצפות מנו. אבל כשמדברים על מישהו שהוא צדיק, מיד גם שנראה לכאורה שהוא עשה עבירה, מיד חזל מסנגרים עליו. כל העומר דוד חטאה, אינו אלא טועה. מביאים לך פלפול עצום כדי להוכיח חד משמעית שדוד לא עשה שום עבירה. אז למה בכל זאת הוא נענש? כי אנשים גדולים, גם כשלא עושים עבירה מן הדין, אבל עושים משהו שנראה כעבירה, או נראה לו טוב, גם על זה, כאשר אנחנו דנו אותם, כחוט הסערה. אבל לא בגלל שבאמת הם עשו עבירה. ויש הרבה כאלה דוגמאות. למשל, אתן לכם דוגמה. כידוע לכם חילון השם זה העבירה הכי חמורה ביהדות. כל העבירות יש להן תיקון. 36 איסורי כרת בתורה חייבים לקבל איסורים כמו שהרמב״ם כותב בהלכות תשובה. זאת אומרת משחילת שבת, עבודה זרח, המץ בפסח, כל מקום שכתוב בתורה ונחרתה הנפש ההיא, אז מי שחוזר בתשובה זה לא מספיק שהוא מתחרט ומתבייש וקיבל על עצמו לו לחזור על האבון ועושה וידועים כל יום בתפילות ועבר יום כיפור. וכל זה מחק, אבל עדיין זה עומד ותלוי. זאת אומרת, החילולי שבת לא נמחקו, העבודה הזרה לא נמחקה, החמץ לא נמחק, אכילה ביום כיפור לא נמחק. 36 היסורים בתורה אינם נמחקים רק בתשובה. אינם נמחקים בהפסקת האבון, אינם נפסקים בבושה ובחרתה ובבידואים, הם נפסקים אך ורק אחרי שמקבלים תקופה מסיימת של איסורים. כשאדם עובר צרות, מחלות, בעיות, צער גידול בנים, בעיות בנישואים, כל מיני בעיות למיניהם, גם מילואים שלושה חודשים רצוף זה איסורים. עוזב את הביזניס, הביזניס יורד, הוא בפשיטת רגל, מי ישלם לו עכשיו את כל ההפסדים? בקיצור, יש הרבה איסורים בחיים, כל האיסורים האלה מוחקים את 36 איסורי הקרד שאדם עבר אבל יש איסור אחד שאפילו אדם ישימו אותו 500 שנה בראש ויצא שהנאצים יבעטו בו, וישברו אותו, וירביצו לו, ויסרפו אותו, ויערעיבו אותו, ויערגו לו את המשפחה, וכל מה שאתה רק יכול לדמיין, לא נמחל חילול השם אחד. חמש מאות שנה של איסורי מוות, חמש מאות שנה באאושוויץ, אנשים כאן היו שם שנתיים-שלוש, חרב עליהם עולמם, ועד היום הם צלקות, אלה שנשארו עוד בחיים. חמש מאות שנה באאושוויץ לא מוחק שנייה של חילול השם. חרדי כלל ברחוב וראו אותו חילונים. 500 שנה באר שוויץ לא מוחק את זה. יפסיד מיליארד דולר, לא מוחק את זה. שנייה של חילול ה' משה רבנו הפסיד את הזכות להיכנס לארץ הקודש על חצי דקה של חילול ה' למרות שהוא התכוון לעשות קידוש ה' משה כל כולו קידוש ה' לעולם הוא לא היה מעלה בדעתו לעשות במזית חילול השם. משה חשב, מה נפקמינה אם אני אוציא מים מהסלע הזה ומהסלע הזה? הרי שלכדוש ברוך הוא אין שום הבדל. ואלה הליצנים, כל השמאלנים האלה של בלפור, כבר עושים חינגות פה. אם אתה תוציא מפה, אתה רואה צאן. יש לך פה איזה טריק. נראה אותך מוציא מפה. ואחרי כל זה, משה אמר, מה באמת? אם אני אוציא מפה הם לא מתפעלים. בוא אני אעשה נס יותר גדול יוצאים מאיפה שהם רצו למען קידוש של שמיים ועל השלושים שניות שהם צחקו משה וגם הארון לא זכו להיכנס לארץ. אחרי 120 שנה, שמתוכם 80 שנה הוא מסר נפש להיות בייבי סיטר של עם ישראל, עזב את ההרמון, היה נסיך, ברח למידיין, הגן על איזה יהודי שמצרי הרביץ לו. בקיצור, משה מסר את כל נפשו עבור עם ישראל ועבור הקב' ברחו, אבל הוא גרם בשוגג ל-30 שניות חילול ה' ו515 תפילות שהוא זיזה את כל העולמות העליונים לא עזרו לו למחוק שלושים שניות של חילול ה' וזה היה בשוגג על מנת לעשות קידוש ה' שום כוונה זדונית לא הייתה לו וקיבל כזה הונש נוראי ולא עזר לו כל המאות מיליארדי מצוות שהיה לו בצד השני לא עזר לו כל זיקוי הרבים שלו לא עזר לו כל המסירות נפש לא עזר לו שהוא הפיץ תורה בכל העולם כלום לא עזר על השלושים שניות האלה הוא איבד את חלקו בארץ הקודש והארון מה? מה הוא שייך לעניין? הארון עמד לידו במכה הראשונה הוא לא יכול היה למנוע את זה כי זה בא בהפתעה אבל כשמשה הניף את ידו להקות במכה שנייה, הארון היה חייב לעצור בעדו. מי שרואה את חברו ורע ורע ולא מגיב, לא עושה משהו כדי למנוע אותה, לא מנסה למנוע את האבון, נתפס בדיוק באותו אבון. אין שום הבדל, אם רובן עכשיו חילל שבת. והיה ביכולתך להשפיע עליו לא לעשות את זה, על ידי איזה דברים היוצאים מן הלב, על ידי תחנונים, על ידי הסברה מה זה שבת, או על ידי הפחדה, שהיית אומר לאדוני זה קראת, יקראתו אותך לעד ולעולמי עולמים, זה העבירה יותר חמורה מרצח, אתה בטוח שאתה רוצה לקחת על עצמך כזה תיק? אז הוא היה חושב פעמיים, אז אתה יודע מה, עזוב. אני לא אעשה. אם הוא עשה את כל שביכולתו למנוע ולא יצליח, הוא פתור מן הדין. זה פסוקים מפורשים. זה כתוב בנביא חסקל, ואתה כי הזארת רשע, ולא שב מרשרותו, הוא באבונו יומת, ואתה את נפשך הצלת. פסוק מפורש, לא צריך גמרה אפילו. כל אחד שיודע קצת מבין כמה מילים, יודע מה כתוב שם. פסוק מפורש. עכשיו אתה הזהרת את הראשה לא לעשות אבון והראשה התעלם ממך וממשיך עם האבון אתה את נפשך הצלת מה שמה אם אתה לא הזהרת אותו אתה נופל יחד איתו וזה הרבה לא יודעים זה גם אחד ההסברים העיקריים למה כל כך הרבה חרדים מתו בשואה למה? בגלל שבזמן השואה כבר 80% מהעם ישראלי דרדר לשאול תחתית. נשואים עם גרמניות, עם אוסטריות, עם צ'כיות, עם מונגריות, גויות. בכל אירופה ניסוי תערובת. כולם הורידו תסקנים, כולם החליפו שמות לשמות של גויים. אנשים התחילו לכתוב בסידורים ברלין במקום ירושלים. לאט-לאט נהיו גויים גמורים. רוב אירופה נהיו גויים. אנשים הלכו באוטובוסים לעבודה. רב אביגדור מילר ז'צל אומר, אני הייתי רואה לפני השואה איך אנשים היו עולים על אוטובוסים ונוסעים לעבוד בשבת. אנשים שפעם היו דתיים. עכשיו, מה קרה? אלה שנשארו חרדים כגון רבנים, תלמידי חכמים, לא עשו כמעט כלום בנידון. לא צעקו, לא זייזעו, לא נתנו מוסר, לא הוכיחו, והם הלכו בדיוק באותה דרך כמו הרשעים. הצדיקים נספו יחד עם הרשעים. למה? כי יש לנו מאות מקורות בתורה ובתנך, שמי שלא מונע מיהודים אחרים לעשות אבונות, נתפס באבונם, במיוחד אם הוא איש גדול. כתוב שאם זה גדול הדור, אז הוא נתפס באבון הדור. דוגמאי, אני חושב שיש אחד, לא משנה מי, אחד מגדולי הדור שמחזיקים ממנו, העם, ועכשיו יש איזו פרצה בדור, שנה, שנתיים, שלוש, עושים את הדבר הזה, ורק הולך ומחמיר המצב, והוא לא מדבר בעניין. ובאו אליו, אמרו לו, כבוד הרב, כך וכך הם העניינים. והוא לא מדבר בעניין, הוא נתפס באבון כל הדור. כל הדור על הראש שלו. הוא צריך לשלם על רובן ועל שמעון, זה לא צחוק זה דומה קצת למה שקורה בצבא לעבדיל כמובן שעכשיו יש חייל שעשה נגיד חייל לקח רובה והלך רצח כמה אנשים אז מיד מדיחים את המפקד שלו האישי איך לא ראית את זה את המפקד שלו יומיום איך אומרים? עכשיו, זה לא מספיק. הולכים גם לזה שמעליו. יכולים להגיע לפעמים עד הרמטכאל. מה שייך לרמטכאל? הוא יושב בכלל בתל אביב וזה בכלל היה בבאר שבע. הרמטכאל לא מכיר את החייל הזה בכלל. מאיפה לא לדעת שיש איזה משוגע שיתפוס נשק עכשיו ויתחיל לראות באנשים ברחוב? אבל רואים לפעמים שהדבר חמור הולכים עד ראש הפירמידה. ועורפים לו את הראש. וזה, היסוד הזה קיים בכל הבריאה. זה לא רק הם עשו את זה, זה גם בתורה אצלנו ככה. הרבה פעמים, כשהעם עושה משהו לא בסדר, באים למנהיג הדור ואומרים לו, אתה השם. לא רק זה. אם יש צדיקים בשכונה, צדיקים, וקרה אסון בשכונה, התורה מאשימת הצדיקים באסון. כמו בעגלה הרופאה, עכשיו מצאו גופה של יהודי, צריכים למדוד לאיזה העיירה היהודית היא הכי קרובה הגופה. יש עיירה א', נגיד, חצי קילומטר, עיירה ב', 700 מטר, עיירה ג', קילומטר וחצי, מודדים, מותחים חוט ומודדים עד לשאר של העיירה. ההיירה הכי קרובה היא השמה שהוא מת שם, שאכלה אותו איזה חיה רעה או שרצח אותו איזה גוי. למה? כי אם בהיירה הזאת היו לומדים מספיק תורה, אם היו מספיק מתפללים, הקדוש הברוכון לא היה גורם שיהיה אסון באזור שלהם. פעם היה מעשה בארצות הברית, היה גדול עולם, הרב משה פיינשטיין זצל. הרב משה פיינשטיין גר בלואו הריסה, מי שמכיר את מנתן, בתחתית בגבול בין מנתן לברוקלין, שכונה שהייתה חרדית אז, ובאו אליו, רצו אליו לחדר, הוא כל היום היה פוסק, כותב, יש לו ספרים ברמות שאי אפשר להאמין איך היה כזה בן אדם בדור הזה. עגרות משה וכולי, דרש משה, דברים מדהימים, באיזה רמה הוא היה מדבר. והרב משה פיינשטיין באו אליו, אמרו לו עכשיו איזה גוי רדף אחרי יהודי, והיהודי נדרס ומת הגופה שלו שוכבת על הקיר ועל הרצפה והקיפה שלו ליד הראש אמר להם הרב משה פיינשטיין מהדירה שלו בבניין זה לא נכון זה לא קרה רואים לו כבוד הרב עכשיו אנחנו רואים רואים את הגופה של היהודי הקיפה ליד הראש אין גויים שהולכים עם קיפה אומר להם לכם תבדקו זה לא ייתכן שזה יהודי הילד הזה תבדקו ואמרו טוב, נלך לבדוק מה מתברר שהיהודי הצליח לברוח מי שנדרס זה הגוי שרדף אחריו ואיך הקיפה הגיעה לשם תוך כדי ריצה הקיפה נפלה ליהודי נפלה על הכביש ואז פגע בו אותו בגוי והגוי נפל ליד הקיפה ומת והיו כולם בטוחים שהיהודי כי רואים קיפה ליד הראש אז כולם היו בשכונה באלם איך קרה כזה דבר פה בשכונה חרדית אז חזרו לרב משה פיינשטיין ואמרו לו, איך כבוד הרב? מה, יש לו כבוד הרוח הקודש? מה? יושב פה בחדר והוא יודע מה הולך בעולם? איך כבודו היה כזה בטוח? כי אמר לנו כמה פעמים, לא, זה לא יהודי, לך ותבדקו. מה הפשט? אמר להם הרב משה פיינשטיין, לא ייתכן שמתחת לחדר שלי, שבו אני לומד תורה יום והלילה מסביב לשעון עשרות שנים, שבחדר הזה היתרתי הגונות, ופטרתי בעיות של ניסויים, מאזרתי לאנשים, ולימדתי תורה בכל העולם, וכתבתי את כל הספרים שלי, שמזעקים את הרבים, שמתחתי יעמות ילד יהודי בדריסה. זה לא יכול להיות. ה' לא יביא אותו למות מתחתי. אם היה מת חמישה קילומטר משעה, לא הייתי מקשה. אבל פה, במקום הזה, שמסרו את החיים על התורה, פה לא יעמות בן אדם. מאיפה הוא למד את זה? מי גילה לו רזה? בגלה הרופאה. מודדים לעיר, והעיר הזאת אשמה, ואז מה הם צריכים לבוא ולהגיד? שדוחפים איזה עגלה שם, הורגים אותה, ומה אומרים? ידינו לא שפכו את הדם הזה. זאת אומרת, היה ואמינה שהם רצחו את הבן אדם, לא ביד, במעשים שלהם, שבגלל זה קרה כזה דבר. זה פלא פלאים. תראה איפה הולכת האחריות. הארון הכהן איבד את חלקו בארץ הקודש, לא נכנס על זה שהוא עמד ושתק. הוא לא ייקע בסלע. הוא יכול היה למנוע תחילול השם. בזה שהוא היה עוצר את משה. בזה שהוא לא מנע, גם הוא נתפס באבון. עכשיו תדעו רבותיי, התחלתי להסביר. כשחזל רואים שהם מדברים על מישהו שיש לו חזקיו, אדם קשר, תמיד ידברו עליו טובות. גם שעשה מעשה שלא היה ראוי לעשותו. שחזן, רואים שמדובר במישהו רשע, מועד לפורנות, תמיד ידברו עליו רע, גם אם אי פעם הוא יעשה איזה מעשה שראוי לעשות. מה עם הכלל הזה ששומעים בהרבה מקומות, שכל מיני דרשנים מלמדים את העם, שחייבים לדון את כל האדם לקו זכות, מה אתם אומרים? לכאורה זה סתירה ברורה. אם אתה אומר לי שחייבים לדון כל יהודי לקו זכות, למה חזל מדביקים לאסיו כל מיני תיקים? בעל נערה מאורסה, עשה ככה, עשה ככה, כל מה שאפשר הכניסו לו. בכלל, עם הרבה רשעים זה ככה. בלעם, זה לא כתוב בתורה שהוא שוכב עם האטון שלו. וחזל התביקו לו את התיק הזה. כך, יש רמזים על זה בפסוקים. אבל לא, אם השם היה רוצה, היה כותב שבלעם עובר עבירה, שהיא עונש מוות לגויים. דרך אגב, זה מאוד קשה על החזל הזה, שהם אומרים לך שהוא היה משמש את התונו, בגלל שגוי ששכב עם בהמה חייב מיטה. גוי, כלווחומר יהודי. אז איך אדם שחייב מיטה והוא שוכב עם האטון שלו יום-יום, השם בא ונותן לו נבואות? איזשהו פה לא מסתדר לי, לא יודע, אני שואל, איך אומרים? שאלת עדיות. אז אתה אומר שדווקא בזכות התאומה הזאת, בכוחות התאומה, הוא הגיע למה שהגיע. יש סברה טובה פה, כן, סברה טובה, כי באמת, מה שאפשר בכוחות הקדושה, השם כבר אמר, שאלה כן נגד אלה, בר אשם. גם שלא יהיה לגויים פתחון פה, לנו אין נביא, לכם יש לנו את משה, מה לנו יש? יש להם קושייה פה. כל אופן, אז אני אגיד לכם דבר שהרבה לא יודעים אותו, זה טעות מאוד נפוצה, מאוד נפוצה. אין שום חיוב באף מקור הלכתי לדון כל אדם לקו זכות. להפך, ההפך הוא הנכון. החיוב הוא, בכל סוגיה וסוגיה, צריכים לבדוק מה החזקה של אותו אדם, ועל פי זה לדון אותו. אם יש לו חזקת רשע בדבר הזה, חייבים לדון אותו לקף חובה. אין שום היתר לדון אותו לקף זכות, זו טעות חמורה. ואם יש לו חזקת קשר בדבר הספציפי הזה, חייבים לדון אותו לקף זכות. אפילו שכל הראיות מראות שהוא פשע. חייבים, למשל, אדם שיודעים בקהילה פה שהוא שומר שבת משכבר הימים. הוא לא נוסע באוטו, הוא בא לבית כנסת ברגל, לא משתמש בחשמה, לא מאשן. בשאר ימות השבוע הוא בא לבית כנסת, הוא כן מאשן, כן, אבל שבת, אף פעם לא ראו אותו מחלל שבת בפרסיה. מה החזקה שלו? של שומר שבת. אם רואים אותו עכשיו נוסע באוטו בשבת, פתאום, מיד צריכים לפתוח תהילים ולקרוא שהצהרה שלו תעבור. הוא מחלט שבת, כנראה יש פיקוח נפש. אולי ילד, אולי אשתו, אולי הוא, אולי הוא לא מרגיש טוב, הוא רץ לבית חולים, למיון. אז יש כאן חשש לטרגדיה. לכן חייבים לדון אותו לקו זכות. ראית אותו נוסע באוטו, אתה יודע שהוא שומר שבת, ראית אותו מהחלון של הבית שלך מהמרפסת, עומד עם סיגריה בפה. איך אפשר לדון אדם כזה לקרב זכות? סיגריה בפה, לא עכשיו נוסע באוטו, נוסע באוטו זה בית חולים. סיגריה בפה, מה אתה לא יכול לדעת, אולי זה הערבים כיוון עליו אקדח, אומר תעמוד בחלון עם הסיגריה. נכון, זה סיכוי קלו של אחד למיליון. אבל בגלל שיש לו חזקת קשר בשמירת שבת, חייבים לתת לו קו זכות בנושא של שבת. אבל למשל, אם ידוע שהבן אדם הזה לא מקפיד בקשרות, אוכל בכל מסעדה ומסעדה, יש משגיח, אין, לא אכפת לו הקשרות. כנס, יושב ואוכל. אדם כזה, אי אפשר לסמוך על הקשרות שלו. הוא לא אכפת לו על עצמו, אז אכפת לו עליך אם אתה תבוא אצלו בבית. הוא יאכיל אותך מכל הבלייד, כי על עצמו לא אכפת לו. אז מה פתאום שיאכיל אותך? אז הוא, אין לו חזקת כשרות במאכלים. אי אפשר לסמוך על הפטרוזיליה שלו ולא על החסה ולא על הברוקולי, אי אפשר לסמוך עליו. למה? כי היא ידועה שהוא נכנס בכל מקום, מתיישב ואוכל, לא בודק, לא שואל מאיפה הבשר, מי השוחט, איזה כשרות, שום דבר. שואב ואוכל. זה אדם שאין לו חזקת כשרות במאכלים. דוגמה, בחורה שיש לה חזקת כשרות בצניעות, תמיד מתלבשת צנוע. ופעם אחת ראו אותה עכשיו לבושה לא מאחות צנוע. חייבים להניח שקרה איזה אונס פה. אולי איבדת המזוודה שלה היא חזרה עכשיו מחול, אין לה מה ללבוש, היא נשארה, היא אמרה, עדיף זה מאשר ללכת בלי בגדים, כן? אז אני אלבש את זה, השרבול קצת קצר. למה מדנים אותה לקרב זכות? כי תמיד היא צנועה. עכשיו, אדם שידוע שהוא מחלל שבת, ורואים אותו בשבת באוטו, והבן שלך שואל אותך, אבא, למה השכן נוסע בשבת? מה אתה צריך להגיד לו, הוא עכשיו בדרך לבית חולים, כנראה קרה משהו, בוא נקרא עליו תהילים. מה פתאום? התורה אומרת להיות מטומטם? אין כזה דבר בתורה. חייבים לדון אותו לקו חובה ולהגיד שהוא מחלל שבת וזהו. ואם בסוף יתברר שהוא נסע לבית חולים, במקרה הספציפי הזה, לא חייבים לו שום התנצלות מן הדין. כלום. לא צריכים לבקש ממנו מכילה, זה שחשדנו בו. למה? החושד בקשרים, לא כבגופו. לא החושד באנשים. חושד במי שיש לו חזקת קשר. אדם שלא ידוע עליו מעולם שהוא גנב. הוא לא גזלן, אין לו שם של גנב. והוא עכשיו היה אצלך בבית ואחרי שעה התברר לך שהערנק נעלם. אסור בשום פנים ואופן לחשות בו. אסור. אבל אדם שכבר הורשה בכמה פעמים בבית דין, שגוזל אנשים, לא משלם לעובדים, כמה פעמים הוא עשה עבודה וגנב משם דברים, כבר יש לו שם מפוקפק, ועכשיו נעלם איזה משהו יקר מהבית, והמשטרה מגיעה ויש 200 איש בבית, השוטר שואל, יש לך חשוד? אתה אומר לו, הוא הגנב. הוא הגנב, תתחיל בו. יש לזה גמרות מפורשות, אני לא ממציא פה סברות. הגמרה אומרת שאחד ניגב את המגבת שלו בלי רשות במגבת של מישהו שהייתה תלויה. נעלם שם איזה חפץ יקר, שאלו את החכמים, מה אמרו, הוא הגנב. לכו תבדקו בדברים שלו ונמצא הגביע. איך הם ידעו? כי מי שלא פוחד להשתמש במגבת של אדם שהיא לא שלו, בלי רשות, ממעיס את המגבת שלו, ולא ביקש רשעות, אז נדם כזה אין לו, ירד שמיים בדינם המונות. פעם יש איזו ישיבה באמריקה, אחד קנה לעצמו חלב דל קלוריות. דל כמו מים לבנים כאלה. עכשיו, כל יום הוא מגיע לישיבה, בא לעשות לעצמו נס קפה, חצי מהחלב כבר נגמר. רק נגמירה שחרית, הוא הביא את זה לפני, מהמקולט, שם במקרר של הישיבה, סיים שחרית, חצי מהבקבוק, ריק. מה זה, אנשים לא שותים. אמר, אני אכתוב על זה פרטי. לקח טוש, כתב פרטי. למוחרת, חצי ריק. כתב פרטי, נא לא לגעת, זה גזל, אני מקפיד. למחרת, על החצי. מה עשה? ביום הרביעי, הביא את החלב, תלש את המטבקה, כתב על זה חלב עקום. לא חלב ישראל. אף אחד מיום זה ועלה לא נגע. זה רק מראה לך כמה אנחנו עם של טיפשים לפעמים. אנשים פוחדים מחלב ישראל, אבל לא פוחדים מגזל דהורה איתה. גזל דהורה איתה, שתית למישהו חצי בקבוק חלב בלי רשות, אתה חוזר על זה בגלגול. אתם יודעים מה זה לחזור בגלגול? לסבול עוד 70 שנה פה על הדבר הזה? רק על זה לבד. זה מה שכתוב בספרים, אני לא כתבתי את זה. לחזור בגלגול על גזל, במזיד עוד. על חלב ישראל מישהו יחזור בגלגול? מה פתאום? זה בכלל לא עבירה, זה מנהג טוב. מה זה חלב ישראל? זאת אומרת, פעם הגויים היו לוקחים חלב שלא היית שם לב, היו שהופכים לך חלב חמור או חלב גמלים שהוא יותר עמיד, אז לא היה מקררים. לא היה מקררים, אז עכשיו החלב תוך כמה שעות מתקלקל. מהרגע, בחום של עכשיו, 36 מעלות, חלב תפרה, נהיה לך דלי מלא חלב, 4-5 שעות הדלי הזה עומד, די, הוא מתחיל להחמיץ. זהו זה, לא רק זה גם, מצנבים, יין, הכול. הכול מתחיל להחמיץ אחרי, אין מקרר, לא היה מקרים, לא היה חומרי, איך קוראים לזה, חומרים משמרים, לא היה את כל זה. אז מה עכשיו היו עושים? אמורים, אם אנחנו נערבב את זה עם חלב של באמת מאה, זה מחזיק עוד כמה שעות. זאת אומרת, במקום לשפוך עכשיו לפח חצי גלים מהשמש שחלבתי, אז אני אצליח לגמור כמעט את כולו. אז הגויים היו עושים טריקים. אז מה היו עושים? שמים עליו משגיח, שיבדוק שאין לו שם כל מיני טריקים, חלב חמור, חלב זה וכולי. היום חלב גמלים בדקתי עולה פי 6 יותר מחלב פרה. וחלב חמור, מי שמע על חלב חמור? שמעתם פעם על חלב חמור? איפה יש כזה דבר? אבל חלב גמלים קיים, אפשר לקנות את זה בבקבוקים. אבל זה עולה פי 6 עכשיו תאים, החברות חלב איזה אינטרס יש להם במקום חלב פרה לתת חלב שעולה להם פי 6 הם יפסידו על כל בקבוק ובקבוק חוץ מזה יש מצלמות, יש משרד הבריאות, יש ביקורות ואף אחד לא חולף בידיים הכל הכל, יש לך אלפי פרות, מחברים להם את המכונות וזה מונוטומטית, על שעון השבת זה הכל עובד אף אחד עכשיו לא ייקח, ישפרוך שם חוץ מזה יש חברות מסחריות כגון תנובה וכל החברות האמריקאיות, חברות ששוות מיליארדים, אם יתאפס הדבר שאם ירבבו חלב שהוא לא חלב פרה או לא חלב כבשים וכולי, המנהיה שלהם תתרסק, הם יפסידו מאות מיליונים, אף אחד לא יסמוך עליהם יותר, מי יעשה כזה שטות? הסיכוי שזה יקרה זה אחד למאה מיליארד. וזה לא חשש מצוי ולכן מי שאכל את זה הוא לא עשה שום איסור מהתורה רק מה כיוון שזה מנהג ישראל ואנחנו רוצים כל הזמן להקפיד במנהג