המחיר הכבד של חיי בלוף ודמיונות
The speaker delivers a sprawling, impassioned monologue that critiques contemporary religious leadership, political entanglement, and the moral dangers of praising the wicked. He begins by pointing out the logical absurdity of a rabbi who is simultaneously loved by all factions—including those he condemns—arguing that such universal approval mathematically proves the rabbi must be praising the wicked, which in turn weakens true repentance. He then argues for anchoring oneself in the teachings of early authorities (Rambam, Rashi, the early sages) rather than the myriad later rabbis whose innovations he distrusts. The talk moves to a discussion of Chabad, the Tanya, and the evolution of religious institutions over generations, warning that original teachings become distorted. He shares vivid anecdotes of modern synagogue scenes where congregants film, dress inappropriately, and treat the holy space like a beach, illustrating a broader secularization and loss of reverence. The speaker interweaves political commentary, denouncing Israeli leaders such as Netanyahu, Gantz, and others as opportunistic, noting how religious parties are courted for power rather than principle. Throughout, he emphasizes the transformative power of teshuva (repentance), recounting emotional moments when listeners wept at his sermons, and stresses that true repentance restores closeness to the Divine. He concludes with a call to reject compromising Torah values for political or social gain, urging a return to authentic, uncompromising religious leadership.
Chapters
ערב טוב לכולם. ברוך השם זכינו להיפגש כאן במודיעין הלילה. כשהזמן הולך ועוזל מתקרבים בצעדים מהירים לקראת רגע ההכרעה יום הדין הגדול והנורא, שנה גורלית, חזק וברוך כבודו, תודה. שנה גורלית מאוד שהייתה, והשנה הבאה, מסתמה, היא תהיה לא פחות גורלית. חייבים התעוררות מסיבית של כל חלקי העם, כדי שמזות ה' בשנה הבאה עלינו טובה, לא חס ושלום. לא חס ושלום מעבור את אותו סיעות שעברנו בחצי שנה האחרונה. בכל מקרה, כלמן דוד רחמן על התו אביד, זה אנחנו יודעים. ואדם לא מפסיד לעולם מהאיסורים, גם זה אנחנו יודעים. אבל חזל בעצמם אמרו, לא הם ולא סחרם. כולם ידעו שאיסורים זה מתנה הכי גדולה שיש. איסורים מוחקים את 36 איסורי קרט, אם אדם עשה תשובה, 36 איסורים, רק איסורים בייעוד יכולים למחוק אותם. יש 36 איסורי קרט. ללא איסורים הם לא נמחלים. חשבתי באמת, אמנם אין זמן בשעה, שעה ורבע, נכסות את כל ההלכות תשובה, אבל כמה, כמה ההלכות שעוד לא קראנו עדיין, ככה לחדד את הצומת לב של הציבור. מה זה באמת תשובה? מה זה? הרי ידוע שמגמרא במסכת ראש השנה כתוב שלושה ספרים מפתחים, כולם מכירים. ספרי צדיקים, ספרי רשאים, ספרי בירוניים, צדיקים נחתמים מיד לאלתר, לחיים, רשעים נחתמים מיד למוות, בנונים עומדים ותלויים בין ראש השנה לכיפור. עשו תשובה, נחתמים לחיים. לא עשו, נחתמים למוות. יש קצת קושייה פה, מה בכלל צריך את הספר בנונים הזה? של מה צריך אותו? הרי בסופו של דבר הם יהיו או רשעים או צדיקים. בעל קורחם. הם יהיו חייבים לבחור צד. אז של מה צריך לעשות להם ספר? נכון, יש ספר צדיקים, יש ספר רשאים. הם כרגע פיפטי פיפטי. אי אפשר לשים אותם, לא בספר הזה ולא בספר הזה. ועוד כמה ימים יתברר לאיזה ספר הם ייכנסו. מבינים את השאלה או לא? יכול להיות באמת, לא יודע, זה באמת קושייה. יכול להיות באמת שאולי עכשיו אנחנו מכניס אותם לספר בינוניים. כן, כן, טוב. יכול להיות שהקדוש ברוך הוא מכניס אותם לספר בנוניים. באמת קושייה, כי הם בעצמם לא יודעים כרגע מה הם. כל אדם, הרמב״ם אומר, חייב לראות את עצמו כאילו חציו חייו, חציו זכאי, עשה מצווה אחת, הכריע את עצמו לכב שרוד ואת כל העולם גם, כן? עשה עבירה אחת, הכריע את עצמו ואת כל העולם לכב חובה. ואם עכשיו אדם בא אל הרב, אומר לו, כבוד הרב, מה אני? אומר לו, אתה פיפטי פיפטי. אז הוא אמר לו, טוב, הנה, אני עכשיו אעשה מצווה, הנה, שמתי מאה שקלים בקופה, אז עכשיו אני זכיתי, להפכתי לקף זכות, נכון? הכרעתי את עצמי לקף זכות. אומר לו הרב, לא, עכשיו נהיית פיפטי פיפטי. הוא אומר, מה? לפני דקה אמרת שאני פיפטי פיפטי. הוא אומר, כן, הכל רגע ורגע, כי עוד שלא יודעים מה המצב. חייבים לראות את עצמנו כפיפטי פיפטי. עוד פעם שמת, עוד פעם 50-50. עשית 100 מצוות, עוד פעם 50-50. כי אולי לפני זה היית בחיסרון של המאה המצוות. אולי היית 51-49. המאה המצוות האלה עשו את זה 50-50. כי מה שאתה לא יודע, אתה חייב להניח. הנחה יסודית. שהמצווה הזאת היא הולכת להציל לי את החיים ואת כל העולם. ככה אתה צריך להסתכל על כל מצווה ומצווה, וככה על כל עבירה ועבירה. אז ממילא צריכים להבין דבר אחד, הרי חזל הם היו האנשים הכי חכמים שהיו אי פעם בהיסטוריה, של כל העולם. לא היו אנשים יותר חכמים מהם ולא יהיו אנשים יותר חכמים מהם. איך אני יודע שלא יהיו? פשוט מאוד, הדור הולך ופוחט. כל דור פחות מהקודם, ואנחנו כבר עברנו עשרות רבות של דורות, אז אין לנו שום סיכוי להפיל על חזל, כן? חוץ מזה כתוב שכל גזירה שבית דין קבע צריך בית דין גדול בתורה ובמניין כדי לבטלו. לכאורה זה קצת מוזר. איך אפשר לבטל גזירה? הרי אף בית דין בדור הבא לא יהיה גדול בתורה. ומה זה גדול במניין? יש לך 71 או 23, יש הרכבים בבית דין. סנדרין או 71 או 23. איך יכול להיות גדול יותר במניין? אי אפשר לשים יותר מ-71. מה תשים? 80, 90? מה תשים? בעצם במילים אחרות זה טריק פה. יש כאן איזה סוג של טריק. לא רוצים להגיד לך במפורש כל גזרה שדור מסוים גזר עולם אי אפשר לבטלה. לא רוצים להגיד כזה דבר. אין מה אמרו. אתה רוצה לבטל? תביא בית דין יותר גדול בתורה ובמניין. ואלו ישקלו מה בדין הקודם גזר והראו אם זה לא רלוונטי אז הם יפסקו נגד ויבטלו את הגזרה דרך אגב מבחינה תיאורטית מבחינה תיאורטית מבחינה תיאורטית אף פעם לא יהיה מציאות כזאת, שבדין הבא יהיה יותר טוב מהבדין הקודם בתורה. אף פעם לא יהיה, כי המוריים בעצמם הודו כבר שהם לא יורדים לסוף דעתם של התנאים. ולכן יש לך כל כך הרבה עריכות כדי לפרש את המשניות, אז לא יהיה מציאות כזאת. ואף על פי כן יש לי דרשה שלמה על המון גזרות שבוטלו במשך השנים, פלא פלאים, נגד הכלל הזה. צריך להבין איך זה, זה באמת קצת מסובך להבין. יש הרבה דברים שכבר עברו מן העולם ואף אחד לא שם עליהם לב יותר. שאני שואל את השאלה, באיזה דור ביטלו אותם? אבל בזמן חזל היו נוהגים בזה. פתאום נחשוב על זה כבר נעלם מן העולם, אף אחד לא שם על זה לב. טוב. זה לא הנושא, לא רוצה לסתות. בכל אופן, יש כאן שאלה. חזל הרי היו האנשים הכי חכמים שהיו בהיסטוריה. גם פסיכולוגים הכי גדולים. הם ידעו את נפשו של האדם יותר מכל אדם בעולם. וחזל, אומרים לנו משהו פה שקשה להבין אותו. הרי חזל כל שנה רואים בראש השנה, כתוב, צדיקים מיד נחתמים לאלתר לחיים. רשאים מיד למוות. מה, חזל לא רואים כל שנה שדבריהם לא מתקיימים? הנה, עכשיו היה ראש השנה. יש לך בארץ, נגיד היה אז בזמנה, נגיד מיליון איש, נגיד. כן, מתוך המיליון, נגיד שהיו הרבה רשאים, כן, תגיד עשרים אלף רשאים. לא נפלו עשרים אלף איש ומתו. ראש השנה, מוצאי ראש השנה, הנה, עשרים אלף גופות על הרצפה. זה אף פעם לא קרה. וגם מצד שני, לגמרי מה שאומרים, הצדיקים מיד נחתמים וחיים, גם זה קצת קשה. לא רואים במציאות את זה. אז מה, חזל, לא ראו שזה לא קורה? מה, רשעים, היום עם דוגמה, לפי ראש השנה של היום, שבעים, שבעים אחוז מינימום היו צריכים מוצאי שבת ליפו למות. מחלל שבת, אין להם זכות קיום. אין למחלל שבת זכות קיום. זה שהשם מחיה אותו, זה חסד גמור. מעיקר הדין הוא כל שניה מתחייב במוות. למה? כתוב בתורה, פסוק 12 פעמים. מחלל שבת מות יומת. הרמב״ם אומר, מות בעולם הזה, יומת בעולם הבא, ונחלטה הנפשאים מהמאה. כל שניה שהוא חי, זה חסד. בדין לא מגיע לו למשום. זה הדין. אז הנה, ראש השנה עוד שבועיים יהיה. מה, ייפלו עכשיו שלושה מיליון איש וימותו? לא. שנה שעברה נפלו ומתו? לא. שנה לפני היה? לא. לפני מאה שנה היה? לא. נפטרים, עולם כמנהגו נוהג. לפעמים עד רבה, לפעמים ראש השנה הסתיים, צדיק נפטר. גדול הדור. יום אחרי צום גדליה, בום, נפטר איזה רב גדול. אז מה קרה? איך הוא לא נחתם לחיים? אז מה אתם חושבים, שחזל היו עברים, מה הם לא ראו את המציאות? דבר שכל טמבל כמוני מבין, הם לא היו מבינים, ואינם שהיו מבינים, נכון? אז מה מסתתר פה? חזל צריכים להזיע כדי להבין מה הם, דיברו דברים עמוקים, לא דיברו דברים שטחיים. חזל שאומרים, מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת. מה חשבת שהם דיברו על מי שעכשיו מכין חמין יום שישי, סידר את הסיר יום שישי בבוקר, אז יהיה לו מחר בבוקר והקידוש, מה לאכול? זה כל טיפה שיודע, מה, זה צריך חזל בשביל זה? בשביל זה צריכים גמרה? כל גוי תשאל אותו, מנקה פה שמנקה פה ומנקה שם והמנקה. אגיד, אם אני אכין סירי היום שישי יהיה לי מה לאכול בשבת? בטח. ואם אני לא אכין? לא יהיה לך מה לאכול. נו, זה צריכים עכשיו גמרה? מה הם מדברים? מה זה מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת? מי שטרח בעולם הזה שזה ששת אלפים שנה, כנגד כל יום בבריאה זה אלף שנים, כן? אז מי שתרח, אנחנו עכשיו לקראת הסוף. זהו, אנחנו כבר מסיימים אוטוטוט היום השישי. ונכנסים לאלף השביעי. אחרי בית משיח ותחיית המתים יהיה האלף השביעי. האלף השביעי זה השבת. והעולם הזה כבר היה בו שבעה מחזורים. כתוב שהר' ברוך הוא בראו לעמוד והחריבם. אז כראיתי בספרי המקובלים כתוב שהסוד הוא כמו בשנת שמיטה. יש לך שבע כפול שבע, וויובל שנת החמישים. זאת אומרת, כל עולם היה ששת אלפים שנה, והיה לו שבעת האלף השביעי, ונחרב. ששת אלפים שנה, אלף השביעי, נחרב. ששת אלפים שנה, ככה, שש פעמים. ועכשיו בחיים שלנו, בעולם שלנו, אנחנו כבר מתקרבים לשנת הששת אלפים. חמשת אלפים שבע מאות שמונים, ועוד אותו מגיעות ואחד. 81? אז אנחנו נקרא את הסוף. לחזל גם אומרים, באלף השישי ולא בסופו יבוא הגואל. זאת אומרת, מה זה ולא בסופו? עושים כל מיני חשבונות, לפחות 200 שנה לפני הסוף. איך הם ידעו? יש פסוק בשיר השירים, האלף לכאן של עומו ו-200 לנותרים. איך הם למדו את זה? מזה לא מקשים כאלה קושיות, בגלל שכל הגזרות, כל הגזרות של חזל, וכל הדרשות שלהם על הפסוקים, מלכתחילה אתה לא יכול להבין. אתם יודעים, לא פוסקים מפסוקים. הפסוקים מהתנ״ך לא פוסקים על החמל. למשל, אם היית צריך עכשיו לפרש מילולית, מה זה לא תבשר גדי בחלב אמו? אם אני עכשיו רוצה לפסוק מהחומש, איך הייתי צריך לפסוק, לא תבשל גדי בחלב אמו? יש גדי, אמא שלו עכשיו עומדת לידו, חולבים אותה, לוקחים את החלב, רוצים לקחת את הבייבי, את התינוק, לשחוט אותו, לקחת איזה סטייק ממנו, לצפות אותו בחלב של אמא שלו, לשים אותו על המנגל. זה נקרא, לא תבשל גדי בחלב אמו, לפי החומש. זה מה שהתורה התכוונה, מה פתאום? מה התורה דיברה? לא לבשל חלב ובשר. זהו. של כל סוגי הבאמות. פרה וזה, אתה לוקח עכשיו כפס, לא משנה מה, לוקח חלב, מבשל את זה ביחד, אה, אתה דהורה איתה. אתם רואים שלא מפרשים מילולית. כל מה שכתוב מילולית צריך ללכת לתורה שבעל פה לראות למה הכוונה. אז רבותיי, אנחנו אז באלף השביעי עכשיו מתקרב, אז אנחנו עברנו שבעה מחזורים של שבע. ובשנה החמישים התעקע בשופר גדול. נכון? היום כיפור תוקים ומשחררים את הקרקעות ואת העבדים וכולי. יש כאן סוד גדול. מה זה משחררים את העבדים? אחרי שהיו עבדים של היצר הרע ששת אלפים שנה בעולם הזה, תהיתה בנו עשה מאיתנו צחוק, עכשיו סוף סוף העולם מגיע לקיצור ואנחנו נכנסים לאלף השביעית והמשיח תכף יבוא והתעקב בשופר גדול והקראשון שלנו שוחט את השטן מבטל את היצר הרע וכולם משתחררים זה מה שכתוב הלבד עברי שש שנים יעבוד הוא בשביעי יצא לחופשי, מסבירים המפרשים, מי שעובד שש שנים חזק נגד היצר הרע, נגד השטן, על המידות שלו, עובד על זה, קוטש אותם מהבוקר עד הלילה, עבודה יומיומית, אם מחזיק מעמד שש שנים ולא נשבר, ברז'נה השביעית עוזב אותו היצר ונכנע לו. פתאום אתה רואה לפעמים רבנים גדולים, הגיעו עד גיל מסוים, ומפה ועלה אין להם כבר יצר הרע, זהו. פרשו מהשטויות, ויתרו על הביזנס, נכנסו לעמלים בתורה יום ולילה. למה? החזיקו מעמד ששנים, בשבילי יצא לחופשי. כן? אז אנחנו עכשיו בשבע של השבע. שבע כפול שבע. אנחנו לקראת הסוף. אנחנו נכנסים לשנה ארבעים ותשע משבע עולמות שהיו. ואיך שיגמר האלף השביעי ואנחנו כולנו יש לנו סיכוי להיות שם כי אחרי שהמשיח יבוא אין יותר מוות לא מתים יותר אין גלגולים יותר לא נולדים ילדים יותר זהו זה העולם מגיע לתיקונו לתקן העולם במאה חודש עדי הקב' ניקה את כל הרשעים מן העולם בין בהם גויים בין בהם יהודים לא אישי רשעים בעולם נשארו רק צדיקים כמו שכתוב שארית ישראל לא יעשו אבלה ולא ידברו כזב, יש פסוק שארית ישראל, מה זה שאנחנו, מה אומרים בסליחות? שארית ישראל שמור, שארית ישראל, מה זה שמור? שארית ישראל. אלה שישארו אחרי הניקיון הגדול, את אלה כבר תשמור, לא את הרשעים. לא מבקשים בסליחות שהרשעים ינצלו. להפך, בעבוד רשעים רינה. כמה שיש פחות רשעים בעולם, מצבנו של עם ישראל יהיה יותר טוב. עם ישראל לא נמדד לפי כמות, נמדד לפי איכות. עדיף שיהיו חמישה מיליון צדיקים מאשר חמש מאות מיליון ורובם רשעים. הרשעים ישנים טוב להם וטוב לעולם. הם מזיקים לעולם כשהם ערים. שהם ערים ומזיקים לעולם. העולם, יש לך פה, מסתובבים פה 4-5 מיליון בכלל לשבת, אוכלים תרף, בועלים נידה, עושים מצעדי תואבה, מכחמים בדת, עושים כל מיני תוכניות מטופשות כדי לרמוס את קודשי ישראל. אלה, אם הייתם יכולים לנקח אותם, העולם היה נפלא פה. נפלא, אף אחד לא היה חולה, אף אחד לא היה סובל, לא היינו עוברים את מה שאנחנו עוברים, בגללם כולנו סובלים, כי מי שעושה חור בעוניין שלו, בחדר שלו, כולם טובים יחד איתו, אין מה לעשות. זהו זה, ואם יש לך חייל אחד מופרע, טיפש, בזמן הקרב שעושה שטויות, כל החיילים יחד איתו סובלים, כי כולנו יחידה אחת, אין מה לעשות. זה מה שכתוב בעבוד רשעים רינה, זאת אומרת, עד רבה, זה דבר גדול לעולם. כן? אז מה רואים מפה? שכתוב שערית ישראל, לא יעשו אבלה, אלה כבר, אין להם יציר הרע יותר, גמרנו. מי יעלה בער השם, נקי חפאים עובר לבב. מי שיש לו לב נקי, מי שיש לו ידיים נקיות, מי שלא פוגע באנשים, מי שלא רומס אותם, מי שלא עושק אותם, לא גוזל אותם, לא עושה להם הונאה, מרמה אותם, במיוחד הגרים, אלמנות, יתומים. לא פשוט. לא פשוט. מספיק כשאתה בא לבית של דירות, שאתה איש עמיד, ועכשיו לא משלבים חסכר דירה, ואתה לוקח עורך דין, ואתה מוציא אלמנה וילדים מהבית, אתה בצרכות גדולות. מעיקר הדין מגיע לך כסף, מה השאלה בכלל? זו דירה שלך, שילמת כסף, קנית אותה, נתת לה, מחרת לה את זה, היא לא משנה את המשכנתה או שהיא סוחרת ואין לה איזה סחירות, אז באמת מן הדין, אם תיקח אותה לדין תורה, הדיינים חייבים לפסוק לטוב אתך. ומה אם ועשית ישר והטוב, יש כאן דין, ועשית ישר והטוב. אתה צריך לא תמיד לעשות מה שכתוב. כתוב לא חרווה ירושלים, אלא כיוון שהעמידו שם את הדין. מה שנקרא בימינו, היו פדנטים. היו יקים. יקים, קפדנים. מה זאת אומרת? זה טוב להיות יקה. קפדן, הגיע בזמן, מאיר על כל מה שלא בסדר. נכון. זה אמור להיות ככה. אבל יש במציאות שהיקא הזה נהפך לחולי נפש. אני רואה את זה כל הזמן. וזה הורס את החיים ואת הנישואים, וזה הורס את הילדים, זה הורס את כולם. הוא לא יכול להבליג שהוא רואה שמישהו עושה אבירה. אז מילא, אם זה אנשים זרים ואתה הרב אתה צריך לתקן את מעשיהם, מצוין. תדבר. אבל מה קורה שזה אשתך? מה קורה שזה הבן שלך? כמה שאתה יותר תרד עליהם והכל אתה צודק. גם ירושלים הם עידו עליה את הדין, הם צדקו. ואנחנו בסוף הכרים את ירושלים. למה? עשו מה שכתוב, לא זזו מילימטר. הגיעו לטירוף הנפש. כל דבר קטן הערה, הערה, הערה. מה קורה לבן אדם? פורק עול. עזוב, לא רוצה לשמוע יותר. יצא מתוך שהיו לך כוונות טובות, הרסת את האישה, הרסת את הילדים. אז זה קורה להרבה קפדנים. קפדנים, אתם יודעים, יש בדיחה על היקם, אלה הקפדנים שמקפידים על כל דבר ודבר. קודם כל, הם מביאים שעון אטומי לבית כנסת, לא מביאים שעון רגיל. שחס וחליל הערבית לא יתחיל שתי שניות לפני הזמן או אחרי הזמן. זה לא בדיחה. זה לא בדיחה. שעון אטומי, זאת אומרת הלכחות הסערה, שלא יש שום ויכוח. אז עשו על זה בדיחה. אחד סיפר לי פעם בדיחה, הוא אומר, אחד בא לאיזה בית כנסת יקה, הוא בא לגביי, הוא רואה שנפיע שעון, צריך להתחיל תפילת ערבית. הוא אומר לו, שמעתי שתפילת ערבית זה ב-29, הוא עומד להתחיל עכשיו, נכון? אומר לו הערב, לא, עכשיו. ארבע שעות, מה אתה מזייף? ארבע שעות, ארבע שניות. ארבע שניות, זה כבר גובל במחלת נפש. פעם הייתי בבית של איזה אחד שהיה שנים במזרח. קונג פו, מרשל ארץ, אתם יודעים מה זה? שיחק אותה ברוסלי. הלך ליפנים שם, שלמדו אותו, רוצה להיות נינג'ה, סמואי, כל השטויות האלה. ושם היפנים, הם נראה לי יותר ייקים מהגרמנים הם. אז שם מטולים את החרבות בצורה מסוימת, יש כללים. כל פעם שאתה בא ללחם, אתה עושה ככה, סנסי, יש להם תרבות. בקיצור, ראו, באתי לפעם הביתה, אני רואה זוג נעליים, הנעלי בית שלו עומדים בזווית של החדר, מקבילים זה לזה. כמו בחניות, עם המכוניות. קלטתי שסידרו את זה ממש ישר. אמרתי, בוא נבדוק. עם הרגל שלי נתקלתי באחד הנעליים, סיבבתי את זה. כבר לא עומד מקביל. מיד הוא רק סידר. עוד פעם באתי בזה, עוד פעם רק סידר. מחלת נפש או לא? מיליון אחוז, מה השאלה? באנגלית זה נקרא COD. OCD, סליחה, OCD. OCD זה דיסורדר, זה הפרעה נפשית. אתם יודעים מה זה? היה פעם אחד, אני היה לי לפני, לפני איזה תשע, לא רגע, סליחה, אני אגיד לכם כמה זמן. לפני, סליחה, חמש עשרה שנה, הייתה לי שנה אחת מכת מוות. איך אומרים? רצרה ועודפת צרה. איך זה קרה לי? אני בגאוניותי או בטיפשותי הבאתי את זה על עצמי. למה? היה לי איזה בחור אחד פרסי שבא אליי לראש השנה עם האחות שלו. ותוך כדי אחות שלו, אני קלטתי שהבחור הזה יש לו OCD. הוא חוזר על מילים בתפילה, שמע, שמע, שמע, ישראל, ישראל, כל מיני דברים כאלה. הוא חוזר וחוזר וחוזר. אמרתי לאחותו, הוא מקפיד לחזור כמה, כל כך הרבה פעמים, זה לא טוב לחזור בתפילה על אותה מילה 20 פעם. זה לא טוב, זה משבש את התפילה. אז היא אמרה לי, יש לו OCD וזה, השם יעזור, הוא צריך אישועה. לא ידעתי אז מה זה OCD. גם היום אני לא כל כך יודע, אבל הבנתי את העיקרון. אז אמרתי לה, מה זאת אומרת? היא אומרת, הוא הולך למקווה? הוא תובל, יוצא, מתנגב, עומד להתלבש? לא עשיתי טוב. עוד פעם תובל. יוצא, תובל. כל היום הוא במקווה 300 פעם הוא תובל. עוד הוא לא השתכנע שהוא תבל טוב. בעיה נפשית. קצר בראש. אז הוא לא, אף פעם הוא לא מסתפק. כל כך ריחמתי על המסכן הזה. אמרתי רבנו, אני לא יודע איזה מטומטם הייתי, אבל לא יודע. שיחקתי אותה צדיק, בקיצור. אני אומר לקבל שברחו בתפילה, רבנו, של עולם האיסורים של המסכן הזה, תביא אותם עליי. איזה שנה הייתה לי. מאלה היה האיסורים שלו באים עליי והוא היה משתחרר מהאיסורים. נו, אז חצי נחמד, פרודי צלת מסכן אחד. אגב, הוא נשאר עם האיסורים שלו עד היום, אני חטפתי גם. כמה צריכים לזהר, רבותיי. כמה צריכים לזהר, באמת. אתם יודעים שאומרים על אשתו של חכם עובדיה, שהוא היה במצב לא טוב הבריאותי, וביקשה במקרה שברחו כך אותי במקומו, ומיד היא נפטרה. ככה מי שסיפר לי. צריכים להיזהר. אם אתה כבר רמיץ כזה, אז קבל את הדין. לא כמוני. אחרי שהתחילו לי המכות, התחלתי להתחרט. כי עד שאתה לא מקבל את המכות, אתה רק מבין כמה השני סובל ממה שאתה רואה מהצד. אבל שזה על בשרך, זה שבעתיים יותר כואב. אפילו האדם הכי קרוב אליך סובל, אתה סובל איתו. אבל לא באותה רמה כמו שהוא סובל. לא באותה רמה. למה? אני אתן לכם דוגמה. באתה עכשיו לא עלינו ניחום אבלים. אחד יושב, בוכה על הרצפה, נפטר מישהו יקר אצלו. הרגשת מאוד מדוכא, עצוב, בכדוך, שאתה יוצא מהניחום אבלים, קיבלת איזה שיחה, מישהו סיפר לך בדיחה, אתה מתגלגל מצחוק. מה? לפני חמש דקות בכית. עכשיו אתה צוחק? למה? כי היית שם, הרגשת איתו איסורים, אבל לא ברמה שלו. כי הוא, אם היו ספרים לו עשר דקות אחרי בדיחה, ודאי שלא היה צוחק. אתה רואה שהאיסורים שלך ושלו הם לא באותה מהמדרגה. ולך אגב, גם תדעו שחולה שסובב, ומתפללים עליו, מי יכול להציל אותו הכי הרבה? הוא עצמו. תפילת החולה על עצמו, מועילה יותר מתפילת אחרים על החולה. ידעתם את זה? ממי למדנו את זה? מישמעאל. אברהם זרק את עגר ואת ישמעאל למדבר, נתן להם קצת מים ולחם, נגמר האוכל, הם עומדים להתייבש למוות, אז עגר שמה את ישמעאל ככה רחוק, שלא תראה אותו מת כמתחווה הקשת, ככה רחוק. מה זה? כאילו כמה מרחק של חץ וקשת? שמה שמה אותו. שלא תצטרך לראות ולשמוע אותו. היא הלכה, בכתה עליו, התפללה על בניו, והוא בכה על עצמו. ומה כתוב? הישמע השם לכל הנער. לא לכל אימו. ואימו הייתה צדקת והוא היה רשע. זה החידוש. אם לצדיק מתפלל עליך, ואתה בעצמך צדיק, מתפלל על עצמך, והקב' הוא קיבל את תפילתך, למה לא? צדיק וצדיק. ואתה מרגיש את הכאב יותר, לב נשבר ונתקל, הוקים לו תפזה. אבל אם אתה רשע, כתוב שהדגמרה לפעמים מדברת בלשון מטאפורה. לשון בני אדם. אל תיקח את זה כפשוטו. כתוב שיש כמה דברים שהקב' הוא מצטער שהוא ברא אותם. ואחד מהם זה ישמעאל. אין כזה דבר. שלא תבין את זה בטעות, כפשוטו. אם אתה מבין את זה כפשוטו, אז זה כפירה. כן? כאילו חלילה, הקב' הוא לא יודע מה הוא עושה. הוא מתחרט. כמו שכתוב בפסוק, ואי נחם השם. הוא הצטער שברא את האדם. איזה מין דבר זה. הרי הקב' הוא יודע את כל העתיד ואת כל הגלגולים ומה יהיה ואיך ייגמר. מה זאת אומרת ואי נחם? אם אי נחם, אז אל תברא מלכתחילה. אגב, זה פלפול אדיר בגמרה. שנתיים וחצי ישבו בית שמאי ובית אילן והתווכחו על סוגיה אחת. שנתיים וחצי גדולי המוחות שהיו בעם ישראל. גדולים. כל בית שמאי, כל בית אילן. שני ישיבות, מתווכחות, פסקים, עונה לו, מטרץ, עונה, מטרץ, עונה, שעתיים וחצי דיון. על מה? על שאלה אחת. אם נוח לא לאדם שבא לעולם או לא. מי שלא מבין, זה בשמיעה הראשונה נשמע שהם מתווכחים על שאלה כפירתית. מה אתה שואל כזו שאלה? הרי יש לנו כלל. כלמן דאבין רחמנה על התו אביב. כל מה שעושה הקב' הוא עושה לטובה. אז אם ה' בר את האדם זה לטובה. אם הקב' המיש את האדם זה לטובה. נתנו תורה לטובה. כל מה שנתנו זה לטובה. כל מה שעשה לטובה. אז מה השאלה? מה אתם שואלים? איזה מין שאלה זאת? אם עכשיו הקב' נתן לאדם מתנה, האם שייך לשאול אם זו מתנה טובה או לא? יורד משהו תמה מן השמיים, חלילה. אלא על מה מדובר? מה מדובר פה? לא שאלו ודענו אם טוב לו לאדם שבא לעולם, דענו אם נוח לו, צריך לדקדק, טוב לו זה כפירה, נוח לו זה שאלה לגיטימית. אני אסביר. אם הקשב החוברת האדם וברא בני אדם ונולדים בני אדם ומתגלגלים פה נשמות, אז אתה יכול לשאול אם טוב שהאדם בא לעולם? יש לך חוצפה לשאול כזו שאלה? אני החלטתי שזה טוב. גלגלתי אותו לעולם. מה אתה שואל אם זה טוב או לא? לא שוייך. על זה אף אחד לא שאל. שלא יהיה ספקות פה. על מה באמת יתווכחו? אם נוח לו. מה השאלה? מה זה נוח לו? החיים של האדם מלאים באיסורים. אין יום ללא איסורים בחיי האדם. אין יום ללא איסורים. יש איסורים גדולים ויש איסורים קטנים. יש אדם עשיר, הרבה כסף, חי, נהנה מהחיים, המיליונים זורמים, יש לו בעיות בבטן. כל פעם שנכנס לשירותים מלחמת עולם. הוא מלא באיסורים. אה, ביג דיל. הלוואי שלי היה כאלה יסורים והיה לי את המיליונים שלו. לא בטוח. למה? כי המיליונים שלו הוא כבר התרגל אליהם, הם לא מסמכים אותו. זה חלק מהחיים שלו. אבל היסורים בבטן הורגים אותו והם יאשים אותו והוא סובל מזה וזה פאנצ'רים עושה לו. ולגב, אם הוא בטיסה הוא סובל, בכל מקום שהוא הולך. יש לו קרון, זה נקרא קרון דיזיז. מחלת קרון. נורא ואיום, בן אדם אוכל חד חד פיצה, פוצצת לו הבטן. הוא לא יכול לאכול כל דבר, יש לו בעיות בבטן. זה, אגב, זה אחד משלושה דברים שמצילים את האדם מן הגיהנום. שלושה דברים מצילים את האדם מן הגיהנום. מה הם? מי זוכר בעל פה מה הם? חולי מאים, מה עוד? שעה רעה, מה עוד? מה? לא? מה? עניות, דקדוקי עניות. שלושה דברים, חולי מאין, אישה רעה, דקדוקי עניות. אז אתה רואה שאפילו אם קיבלת אישה רעה גם זה לטובה. מה עדיף, אישה רעה שלושים שנה או גאנום שלושים אלף שנה? להיות באר שוויץ, מה עדיף? אתה עוד תתגעגע מאוד לאישה רעה הזאת, אל תדאג. תצעק, למה היית רק עד לפה ולא הגבר קצת את הלחץ? למה הדבר דומה? יש איזה יהודי הלך ביער, בא איזה גוי, קלט שהוא לבד, אמר, הזדמנות לפוצץ אותו, את היהודי הזה. תפס מכל, בום, בום, בום, מרביץ לו היהודי, ככה תפס את המכל, בוא הנה, תלך, בואת בו, מרביץ בו, נוגח בו. היהודי חוטף על ימין. למזלו, פתאום מופיע המלך עם שיירה של רוכבים. המלך קלט את התמונה הזאת, אמר, תעצור, מה אתה עושה? הוא אומר, לא אכפת לך, אני מרביץ לו. הוא אומר לו, מה זאת אומרת, אני המלך פה, ואני לא מסכים שאזרח ירביץ לאזרח אחר. תעשרו אותו מיד. עכשיו היהודי כולו שותה דם, תביאו את היהודי לארמון שלי שהרופא האישי שלי יטפל בו. איך אומרים? ונהפוך הוא. מהפך, אלא אור. יהודי אז כבר עומד למות. פתאום המלך מביא אותו להרמון. מביא אותו להרמון וכו'. נותן לו רופא כמה ימים, טיפל בו ניקת הדם, תעצמות, הכל עובד, ברוך השם. אמר, טוב, עכשיו נעשה משפט. הביאו את הגוי. אומר לו המלך, כמה פעמים נתת לו מכות? כמה פעמים ניקה את האוטו? עכשיו הגוי עושה חשבון, איפה נבנה, אולי המלך היה שם לפני ורע. נכון? אז אמר, בערך מאה מקות נתתי לו. הסתכל על היהודי, הוא אומר, זה נכון? הוא אומר, כן, בערך מאה מקות נתן לי. הוא אומר לו, תן לו על כל מקה שנתת לו אלף רובל. זה הדין. מה קרה? היהודי התחיל לפקוט. מה אתה בוכה, יציק? תירגע בותק. מה אתה בוכה? בוכה שעות. זה מזכיר לי איזה אחד עלה לאוטובוס, איזה קמצן אחד, אז התחיל לבכות, בוכה, מה קרה אדוני? איזו אישה שואלת אותו. כולם יש להם כסף לאוטובוס, רק לי אין. אל תדאג, הנה זה לו בגדיל, שילמה לנהג. אחרי דקה הוא עוד פעם בוכה. מה קרה עכשיו? אומר, כולם קיבלו עודף, רק אני לא. נותנים לו אצבע רוצה את כל היד, כן. בקיצור, המלך אומר, שלם לו אלף רובל על כל מכה שנתת לו. אז היהודי פרץ ובכי. בוכה, בוכה. הוא אומר, מה קרה? אני לא מלך פר? לא עשיתי משפט צדק? הוא אומר, לא, אתה נפלא, אתה מצוין. אז מה הבעיה? אם אני הייתי יודע בזמן שהוא מרביץ לי שעל כל מכה אני עתיד לקבל אלף רובל, לא הייתי תופס את המכל ונלחם? הייתי מקבל שלוש מאות מכות, היה לי פי שלוש כסף עכשיו. זאת אומרת, האיסורים יש להם תג נחיר, זה לא בא בחינם. במיוחד אם אתה מקבל אותם באהבה. אם אתה שמח באיסורים או שאתה מקבל את זה, מצדיק את הדין, לך השם הצדקה, ולנו בושת הפנים. זה מה שכולם אומרים ביום הדין. ככה למדנו את זה. ממי? ממי למדנו את זה? את הבושה ביום הדין? איפה, מה המקור? אחרי יוסף יוסף שהתברר להם שהוא חי ועוד הוא מושל בכל העולם כל הכסף שבעולם ביד שלו גיל שלושים היה מושל על כל העולם גיל שבע עשרה זרקו אותו לבור מכרו אותו עכשיו פתאום הוא שליט על כל מצרים אחרי 12 שנה בכלא אז כתוב ולא יכלו לענות לו כי נבהלו מפד העתיד אדם ביום הדין להיבהל כל כך שהוא לא הוכן מילה להוציא. שאלו אותו מה שמך? לא מדבר. מהלחץ. מבולבל, ממלמל. מה שמך אדוני? ככה תקוע. מהלחץ? שאדם בלחץ המוח מפסיק לעבוד, יש לו כיפאון. אז האחים חטפו כזה שוק, שפתאום זה שכבר היו בטוחים שמזמן הוא מת, וזה פתאום הוא חי ועוד הוא שולט. וואו, מי יודע איזה מכה אנחנו הולכים לקבל עכשיו. אז זה מה שקורה לאדם ביום הדין. פתאום הכל מתפוצץ לו בפנים, והוא לא יודע איפה להתחבא. זה מה שכתוב, לך על שם הצדקה, ולנו בוש את הפנים. מה נשאר לנו חוץ מלהתבייש? לתקן כבר אי אפשר, נפטרנו מן העולם. אז בוא שתפנים, לפחות הבושה הזאת תציל אותנו. כן? ההונש העיקרי בעולם הבא זה הבושה. לפני המסרפות, לפני שמכניסים אותך בתנור הימני או בתנור השמאלי או בתנור העליון, לפני זה, הממד שעורג אותך הכי הרבה זה הבושה. תזכרו, זה עולם בלי חומר, אין פה עכשיו זה, הבושה מכריעה את האדם. בקיצור, רבותיי, נחזור לעניין. אז הגמרה אומרת, ספרי חיים נפתחים, ספרי מתים, חכמים אורים מיד נחתמים לחיים, נחתמים למוות. זה לא קורה הרי. אף פעם זה לא קרה. למה ממשיכים להגיד לנו את הדבר הזה? תשובה, שימו לב. כל מקום שכתוב בתורה חיים, אף פעם לא מדברים על חיי הגוף. רק על חיי הנשמה. לגוף אין חיים. לא היה ולא יהיה חיים. הגוף זה חתכת קרש. זה אין לו חיים. עכשיו אני מזיז אותו. הוא חי? הוא לא חי. אני מזיז אותו. הגוף מת. מי מזיז את הגוף? הנשמה. מה זה גוף? חול. אוסף של מולקולות. הנשמה מזיזה, הנה הנשמה עכשיו מזיזה את היד. תוציא את הנשמה רגע מהגוף. אני יכול לעשות ככה? אפשר לנשום, אפשר לטייל, ללכת, אפשר לזכור משהו. איפה הלכה כל האינפורמציה? המוח פה, לפני שנייה הוא היה חם, גוף חם. עדיין הגוף לא התקרר, הוא רק יצא הנשמה לפני דקה. לפני דקה נתן לנו נאומים, גאון, חריף, מתמטיקאי, לא יודע מה. פתאום נפל, הלב עוד פה. הכל פה, כל האיברים פה, המוח פה, דם עוד בגוף. מה קרה הנה? איפה האינפורמציה נמחקה? לא נמחקה, היא יצאה עם הנשמה. כל האינפורמציה היא בנשמה, לא רק של הגלגול הזה, של כל הגלגולים. באמת, מציאות כזאת יבוא ימים שיעשו פה לאנשים יותר טיפול בהיפנוזה. ואז העולם יקבל שוק כשיראו מה זה. שמאפנטים אנשים מחזירים אותם אחורה בזמן, זה נקרא רגרסיה. ריגרסיה, regression באנגלית. חזרה בזמן. עכשיו הבן אדם בן 70 יושב לך על הכיסא, אתה אומר לו, תסתכל, אתה מצייר נקודה על הקיר, אתה אומר לו, תבהב הנקודה הזאת על הקיר, חמש דקות, אל תחשוב על כלום, תרפה, תנשום, תנשום עמוק. לנשום עמוק, לא לחשוב על כלום, רק להתמקד בנקודה הזאת על הקיר. יש כאלה עושים את זה עם הטליון, גם זה עובד. הנקודה על הקיר זה בדרך כלל, הוא עכשיו מסתכל על הנקודה, ולאט לאט הפסיכולוג, פר-פסיכולוג, מתחיל ככה לדבר לתוך התעתמודה שלו, ופתאום הבן אדם ככה חצי מעולף. עכשיו הוא כבר לא בהכרה. עכשיו אתה מדבר איתו, אתה נכנס ישירות, ביטל תת המודעה נכנס ישירות לתת מודעה, למחסן. מה זה התת מודעה? הנשמה. אבל מה זה נשמה? כל הגלגולים מאוחסנים שם. זה לא רק עכשיו הגלגול הזה. עכשיו בתוך הנשמה אתה יכול להחזיר אותו לימים שלפני שהוא נולד. נגיד שהוא בן 70, תחזיר אותו מהשנה אחורה. איך? איך הוא מדבר? בשפה אחרת. עד עכשיו דיבר איתך עברית, פתאום עכשיו שהחזרת אותו לפני היום שהוא נולד, מתברר שהוא היה בגלגול של אדם ערבי. יהודי מארצות ערב. עיראקי, לא יודע מה, לבנוני, חלבי. ידבר איתך ערבית שוטפת. תחזיר אותו עוד מהשנה אחורה, ידבר איתך צרפתית פתאום. היה בצרפת. פתאום עכשיו אתה רואה, איך קוראים לך? שם אחר. איפה אתה חי? עיר כך וכך. מאוד מעניין. עכשיו עוד מה תאיר אותו מההיפנוזה, הוא בכלל לא זוכר מה קרה. תגיד לו, אתה זוכר מה היה? לא, איפה הייתי? מה קרה? מה אני עושה פה? כלום. שום דבר הוא לא יודע. נכנסת ישירות למחסן ושלפת משם אינפורמציה. הוא לא מודע לזה. אז עכשיו אתה מראה לו סרט שהסרט איתה בזמן שהוא היה בהיפנוזה, הוא רואה את עצמו, מדבר צרפתית. הוא אומר, מה אני? אני לא מבין מילה בצרפתית. מה אני אומר פה? זה מהגלגול שלפני מאה שנה, אדוני. היית חי בפריס. הנה, תראה. מה אני אומר? ומתרגמים לו מה הוא אומר. עכשיו מתברר לו שבגלגול שעבר קראו לו פרנסואה. היה צרפתי. עכשיו קוראים לו איציק. הגלגול שעבר היה פרנסואה. מתברר לו שהיה צרפתי מצרפת. יכול לראות אם הוא היה דתי, היה חילוני, אפשר לברר את זה. בהיפנוזה אפשר לשאול, מה העבודה שלך? גבי בית כנסת. או, בסדר, אז הוא דתי, בית כנסת, מטפל באנשים, טוב מאוד. מה התפקיד שלך? אני כותב ספרים. איזה ספרים? ספרי קודש. או, המיל חכם. התגלגל. אפשר לברר את זה, רבותיי. רק מה, יש בזה בעיה אחת, מי יודע מה היא? מה הבעיה? ולעשות כזה דבר. מבחינה הלכתית זה מותר, אבל אסור לעשות סיאנסים, להביא נשמות, להטריד אותן. לעולם הזה אסור. אבל לעשות היפנוזה אין אסור. אבל השאלה למה? למה זה מסוכן? פה צריך, דרך אגב, שהולכים לטיפול בהיפנוזה, צריך להביא שומר. שומר. במיוחד אם זה אישה. אם המטפל זה אדם לא ירש שמיים. דרך אגב, כשזה מגיע להעריות, אין אף אדם שהוא ירש שמיים. אין אפוטרופוס להעריות. יכול להיות רב גדול, יכול להיות הכל. מגיע לדברים האלה, אסור לסמוך על אף אחד. הגמרה אומרת, אין אפוטרופוס להעריות, אין על זה שליטה. החוכמה בהעריות הוא לא לעשות את הצעד האחד יותר מדי. אם לא עשית את הצעד אחד יותר מדי, לא תיקשל. אתה לומד תורה, שומר על העיניים, אתה לומד מוסר, אתה לא הולך למקומות שעשו, לא יוזם כל מיני שיחות שעשו, אז לא טיפול. עשית עוד צעד אחד יותר רחוק, מפה מתחילה הנפילה שלך. יוסף הצדיק. הקב' הוא שלח לו ניסיון שאי אפשר לעמוד בו. את האישה הכי יפה בעולם, והוא בחור בן 17, בשיא תאוותו. מיד התגרתה בו כמו שהדוב. איך אומרים? גרה בחת הדוב. התגרתה בו. איך השם נתן כזה דבר? זה לא פר, מה? לקח על ילד בן 17 לתת לו ניסיון עם האישה הכי יפה בעולם, בגדים של נפשה בוקר, לא נפשה ערב? מי יעמוד בכזה ניסיון? כמה גם הוא יכול לעמוד? יום יעמוד, יומיים, שבוע, שבועיים. הולך לחיות אצל השנים. מהבוקר עד הלילה מפתה אותו. נו, כמה זמן הוא יחזיק מעמד? מה הביא עליו את הניסיון? הוא. איך? סלסל בשערותיו, סידרת הבלורית. מכירים את הדתיים האלה עם הקיפה בגודל של שקל והבלורית עד התקרה? פעם בא לי אחד כזה, לא היה שום צלט של ספק שהאדם הזה נגוע בהעריות. עוד צריך להיות נביא כדי לראות את זה. קודם כל הוא שרף אלפי שעות במכון כושר. למה גבר הולך למכון כושר ועורק את עצמו יום והלילה? אחד ממאה בשביל בריאות, תשעים ותשע בשביל לעשות עבירות עם בחורות. זו המציאות. ברגע שאתה רואה את הבריון הזה כל היום, אם הוא קצת עשה קצת, לא רוצה שיהיה לו שירים מדלדלים, קצת שיהיה לו בריא, בסדר. אבל אם זה הפך לאובססיה, הכל כאן גאווה ונשים. עכשיו בא לי אחד כזה, אני רואה אותו כולו בריון וגם בלורית מסודרת ככה טוב טוב עם הספרי הזה. איך אומרים? אפילו תירה עליו לא זז. צערה אחת לא זז. ואז הוא דיבר איתי ואני אומר לו, תשמע, אתה חייב לעבוד על הבעיה הזאת שיש לך. הוא אומר לי, מה? אמרתי לו, אנשים. תסתכל עליי ככה. אני חשב פתאום אני איזה בבסלי או משהו. אולי יש לי רוח הקוטג'. הוא אומר לי, מה אתה רואה? מה אתה רואה? אני אומר, אני רואה בלורית שבע מטר וכל היום מפמפה משקולות, מה אני מבין? אל תדאג, אין לי לא רוח הקוטג' ולא שום דבר. לא נבואה ולא הבנה גם. זה פשוט צריך להיות סופר טיפש כדי לא להבחן. אם אתה מסדר ככה רבע שעה כל יום את הבלוריפיה שתייצא מהבית, בשביל מי זה? בשביל סבתא שלך? בשביל השכן? האראקי? החיית? בשביל מי זה? זה רק בשביל הבחורות. זה שעושה קוקו וזה שמעמיד את השערות וזה שעושה כל מיני דברים, בשביל מה כל זה? זה אך ורק בשביל זה. לא רק זה, אפשר להוסיף על דבריך גם, שאם תהילים נפתח באשרי מי שלא ישב במושב ליצים, מכאן ראיה שההגנה הכי טובה לאדם בעולם זה הסביבה. אם אתה תלך לגור בסביבה של אנשים חרדים עם עירת שמיים וכולי, תהיה כמותם. ואם אתה הולך לגור בתל אביב, בעוד שנתיים גם אתה תבוא עם דגל צבעוני. כי זה מדבק. זו מגפה פה עכשיו. כשאני הייתי ילד, בבית ספר שלי היו 400 תלמידים, בית ספר א' ד' גורדון בבת ים, מכיתה ת' עד י' ב', ארבע, היה כמה כיתות, כמה כיתות ת', כמה י', י', א', י', 400 תלמידים, היה אחד כזה. אני לא רוצה לספר לכם מה עשו לו התלמידים. זה לא היה ישיבה. זה היה בית ספר חילוני. כולם חילוניים. התעללו בו התעללויות שממש בושה לספר. ביתות, אגרופים, השכו לו בסערות, זרקו אותו על הרצפה. לא יכלו לסבול שיש כזה בן אדם. החילוניים! היום הוא נהפך למנהיג של הבית ספר. אותו אחד היום, מסכן, הוא נולד בדור הלא נכון. הוא היה מאוד נשי כזה, אתם יודעים, ככה עם הידיים, והוא הולך ככה כמו אישה. כנראה שזה עוד לא תרצבן את כל הארסים בבית הספר. מה זה בא לנו, יושב לנו פה בכיתה? כאילו, מה אתה בא לפה בכלל? לא, בלי קשר לדעת. לא קשור, הם לא היו דתיים. הם בעצמם, חג לשבת, הכל. שומעים? היה אחד בבית הספר שלי שהיה העבריין של העיר. העבריין של העיר. אתם יודעים מה היה הפשר שלו? כולם רעדו ממנו. בכיתה ח' רעדו ממנו כל העיר. מה היה האבון שלו? מה? הישן סיגריה. היה בן 13, 13.5, היא כיתה ח'. היה עומד בצד. בספצלים, באת בית ספר, ומעשן. בא לבית ספר עם סיגריה ביד. כולם רעדו מנו. איזה שנה זה היה, אני אעשה לכם את החשבון. אנחנו מדברים על בית ספר, בית ספר גורדון. אני חושב שזה היה כיתה אחת, כיתה אחת, זה שנה האחרונה, בית ספר יסודי. אנחנו מדברים פה על כמעט לפני 40 שנה. 38-39 שנים. מה זה? דור וחצי. דור וחצי. זהו. כולם רעדו מנו. ההורים היום מזהירים את הילדים. תיזהר לו להיות לידו זה, זה מסוכן. למה? מה יש לסיגריה? היום אתה בא, ילדים מישיבות הכי טובות מסתובבים לך עם סיגריות. בושל וחרפה. מה זה? מפזר אשן. כל היום לומד גמרות, אוספותי עם זה, מערשה. ברומו של עולם הולך לאשן סיגריות. נו, יש בושה יותר גדולה מזו? נפזר אשן ככה. מעלה אשן כתורת כלשהו. בושה? או אלא בושה לחלילה? חוץ מה שזה איסור דוראית, שזה משמרתם לנפשותיכם, זה עוד עניין. הרי אם תבוא לאותו אחד שרוצה להתחיל לאשן בגיל, בכיתה ח' תביא סיגריה, תן לראות מה זה. יאללה, בוא נו, תהיה קול, מה אתה ככה? תראה, תכנס לחבר'ה, קח גם אתה. אז אם אחד כזה יבוא ויגידו לו, בוא בוא ניתן לך עכשיו סטייק חזיר לבן עם רוטף שמנת, בוא. נכנית רוץ, תלק לך, אתה לא רואה שאני דתי, מה, מה? דתי, אה? דתי, דתי, מה של סיגריות? סיגריות עורקת עבל אדם, זה נשמע אותן לנפשותכן. לכן גם הפוסקים יודעים, מי שכבר עמוק בזה הוא מכור. מי שעמוק הוא מכור. אז פחות מחמירים איתו, כי יודעים שהוא לא יעמוד בזה. רואים, רואים, אנשים לא יכולים להפסיק. הורגים את עצמם ולא נגמלים. אבל מי שעוד לא התחיל ומתחיל, זה פשע גדול. מה אתה מתחיל? זה כמו לאכול חזיר. חזיר זה איסור דהורה איתה, ונשמרתם לנפשותיכם זה איסור דהורה איתה. מי שלא שומר את גופו, נפש, בריאה בגוף בריא, עובר על איסור תורה. פעם, לפני 40, 50, 60 שנה, לא היה את הידע של היום, לא ידעו כל כך על סרטן הריאות, דברים כאלה. היום יש הרבה כאלה, אבל אז לא כל כך ידעו. עוד סברו בתמימותם שסיגריה היא בריאה, היא מוציאת היציאות בקלות, ולכן כולם בשירותים האשנים. הרבה פעמים אתה רואה, אתה אכל שירותים ריח של סיגריות, אפילו בשירותים ציבוריים. למה? אנשים אומרים שזה עוזר להם לעיכול. נראה לי שזה סתם דמיונות. אבל גם אם זה אמת, אז מה, אתה מרוויח שקל ומפסיד מאה? עוזר לך להציעות ואחר כך אתה מקבל סרטן וצרות ומחלות וריח רע ושיניים שחורות וצהובות וכל מיני בעיות אחרות של פוריות. יש בזה ים של בעיות. שהקב' ברת העולם הוא לא ברת האדם ככלי לספוג ניקוטין 70 שנה לתוך הרעות ראיתי פעם סרטון שמישהו עשה הדמיה איזה נזק נגרם לרעות מסיגריה אחת לא יאומן כל הרעות נהיות צהובות מסיגריה אחת וכמובן עם מעשן קבוע הרעות שלו זה גוש של זפת מכירים את אלה שהולכים, עולים שלוש מדרגות ומשתעלים ונחנקים? זה התוצאות של זה. וכן, הורים צריכים מגיל קטן להפחית הילדים שלהם מאוד מהדבר הזה. אני כל הסיבה שמעולם לא ישנתי ואפילו לא ניסיתי פעם אחת לראות מה זה. ילד הוא סקרן הרי. ילדים מרים עם הרצפה לנסות מה זה. פה מתחילה הצערה, הסקרנות. כי אבא שלי, עליו השלום, כל כך היה מזהיר אותי ומפחיד אותי. תיזהר לו להתחיל, תיזהר, החיים שלך ירסו, תראה כמה אני סובל מזה, תראה, תראה. כמה בן אדם מפסיד, כבר היה לי עוד דירה היום, וכל מיני, היה נותן לי שקיפת מוח, שכל פעם שהייתי ככה סקרן לראות מה החבר'ה, שהתחילו לעשן, מה הם מרגישים, מיד הייתי נזכר, עזוב, אל תתחיל עם זה, תהיה מסכן. זה עזר, אתם רואים. אבל ההורש שלא מדבר עם הילדים שלו, אז הם הולכים, עושים שטויות. מי יחנך אותם? העצים? מי יחנך אותם? רק נסיים במה שהתחלתי לומר. כל מקום שבתורה כתוב חיים, הכוונה לחיי הנשמה. שנאמר, אלה המצוות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. המצוות מחיות את האדם. אבל, לא רק על זה מדובר, אלא שימו לב טוב, מדובר על עוד משהו. כתוב, אם תשמעו בקולי, אם תלכו בחוקותיי ושמעו בקולי וכו', ועשיתם את מצמותיי, למען תחיו. ככה הפסמתו. כדי שתחיו. מזה מובן שמי שלא שומע מצוות ולא הולך בדרכי ה' הוא לא נחשב חי. כי התורה אומר, אחרי שתשמע בקולי ותלך בדרכי ותשמור את המצוות שלי, אז תחיה. אז מה אני היום? מת גמור. למה? כי הנשמה מתה. והגוף הוא כבר היה תמיד מת. אז כולך גוש של גופה אחת גדולה. אין לך נשמה, היא מתה בתוכך. הנשמה מושבתת והגוף מת תמיד, כי הוא גוש של דומם. אז הבן אדם מת. ככה כתוב חי השם כי לא אכפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכו הרעב בחי אני רוצה שהמת יחזור בתשובה כדי שיחיה אבל מה זאת אומרת המת? לא אכפוץ להעמית את המת איך אפשר להעמית מת? הוא כבר מת, תבעט בו עד מחר, הוא מת אלא בעיני השם הוא נחשב מת בגלל שהוא לא מחובר אליו הוא מנותק, הוא מחלל שבת זה מספיק, גמרנו, הוא נחשב מת גמור, מבחינה רוחנית. לכן הקשבח הוא אומר, מה שכתוב בתורה, מכלל שבת מות יומד ונחרתה הנפש, זה לא בא באמת להתנקם, לתת לו סבל, מה שמגיע לו, לא זו המטרה, אני לא חפץ להמיט את המת, הוא כבר מת, מסכן, הוא כבר עכשיו מת, מה היה עזוב עכשיו לצקול אותו? אלא מה? כל זה בא כהתרעה, כאפחדה, כהתעוררות, כדי שיחזור מדרכו הרעה כדי שיחיה. ולכן אפילו פעם ב-70 שנה בקושי יוציאו מישהו להורג. בין דין קטלנית. היום אנחנו יכולים לפעמים 200 שנה בלי ארוג אחד. לא מוצאים להורג. השם כבר יטפל בכל אחד, מה אנחנו צריכים לשפוך את הדם? אז לכן מה שכתוב, ספרי צדיקים נפתחים, צדיקים נחתמים מיד לאלתר לחיים, לא מדברים עכשיו על הגוף. מה הגוף? מה הם לא רואים שהרבה רשעים גם כן נשארים בעולם הזה, ויש דווקא צדיקים שכן נפטרים מיד אחרי ראש או שנה. מה הם לא רואים? רואים! אז מה הם נכתבו הפוך מהמציאות? אם אנחנו יודעים את זה הם ידעו ודאי. הם לא מדברים בכלל על הגוף. לא מדובר פה בכלל על הגוף, לא מדובר כאן על חיים בעולם הזה בכלל, אלא מדובר כאן על חיי נצח. כל שנה מסכמים שנה. איזה שנה הייתה לך שאמרת מצוות, למדת תורה, נתת הצדקה, נמנעת המעבירות, התחזקת באמונה, אז עכשיו שינו לך V. השנה נכתבת לחיים מיד. זאת אומרת, אם אתה מת היום, הנשמה שלך לאן הולכת? תהא נשמתו, נכון, מה אומרים? תאף, נון, צדיק, צרורה, בצרור החיים. הנשמה שלנו נפטרה, אנחנו מאכלים לו, כותבים על הכבר את זה בראשי תיבות, שתהא נשמתו צרורה, שתצטרף הכוונה, לצרור החיים. איפה היא? הרי הגוף כבר בכבר, כבר התולעים הסתערו עליו, אוכלים אותו כבר מהבוקר עד הלילה. כן? אז מה עכשיו אומרים? לא, אבל נשמע שלא שהיא תהיה צרורה בצרור החיים, שם זה חיי נצח, אז זה מדובר. לכן אומרים, צדיקים נחתמים מיד לחיים לאלתר. עכשיו, סיכום של השנה. אם היום אתה מת, הגוף שלך מת היום, לאן הנשמה שלך הולכת? לעולם החיים, לחיי נצח. ואם אתה רשע, מיד סוגרים עניין. אם אתה מת עכשיו, אין לך עולם הבא. אתה הולך למקום של דיראון עולם. כשהרמב״ם אומר, נחרטים ועובדים לעד ולעולמי עולמים. פחד מוות. פחד מוות. גדול הפוסקים. ההלכה למעשה. נחרטים ועובדים לעד ולעולמי עולמים. אז מה קורה עכשיו, אם בן אדם מגיל 13 עד גיל 73, כמה שנים עבר? 60 שנה. 40 שנה היו רעות, 20 שנה היו טובות. האדם הפכפך. יש תקופות הוא צדיק, יש תקופות הוא אסב. תלוי במצב רוח. תלוי בפרנסה. תלוי אם יש לו אישה נשוי, לא נשוי. קיבל ילדים, לא, זה משפיע על המצב רוח שלו. אז עכשיו, לפי מה נפסוק עליו? בסוף, הוא נפטר, בגיל 73, נפטר. מתוך 60 שנה היה 40 שנה נחתם למוות. למוות, למוות, למוות, למוות. ו-20 שנה נחתם לחיים. 40 למוות, 20 לחיים. מה צריך לנצח על המשקל? מה קרה בסוף? אה, אתם יותר מדי חכמים פה, זה לא פה. וכאורה בהיגיונה צריך להיות לפי הרוב. אדם נשפט לפי הרוב שלו, כן? אלא מזלנו שהכל הולך אחר החיתום. אם הסוף שלו היה צדיק, הסוף שלו היה צדיק, אז שוכחים את, לא, אין מזכירים לבעל תשובה את עברות, העבירות שלו. עכשיו בדרך לפה אמרה לי איזה אישה בטלפון מאמריקה, שהציעו לבת של השידוך, הבחור, היא שאלה על הבחור, הבחור מהישיבה שלו, הוא אמר שהוא הבחור הכי טוב שיש, מכל התחילות. אוהב תורה, לומד תורה, עמל בתורה, נחמד בעלמידות, נאה, עשיר גם, במשפחה עשירה. בקיצור, מה אתה עוד רוצה יותר מזה? אז למה האישה מודהגת? כי כשהוא היה ילד, שלחו אותו לפאבליק סקול. פאבליק סקול, מי? כיתה א' עד ח'. הורים שלו לא התברכו בסכל, שולחים את הילד שלהם למוות. מכניסים אותו לבית ספר, השפן קיבל נזלת, כן לציפור. כל מיני שטויות שמלמדים שם, הילד יוצא סוחרר בעבלי העולם הזה. אז עכשיו, באיזשהו שלב שהוא נהיה כבר בעצמו בוגר, נגיד גיל 14, 15, אמר להורים שלו, אין עוד. הכנס לתלמוד תורה, ישב שנים ועמל בתורה, והיום הוא צדיק גמור. מה עונים עכשיו אישה כזאת? הבת שלה דתיה מלידה, לא הייתה בפאבליקסקול, כל החיים שלה במוסדות חרדיים. והבחור היום, מה הוא? צדיק גמור, עמל בתורה. אבל יש לו עוד קיים. הוא למד השפן קיבל נזלת. הוא למד על הרצל, שהוא היה משיח. שאלתם את עצמכם למה יש הרבה פרסים שקוראים להם הרצל? עבדו עליהם הציונים, פתחו להם בית ספר בפרס, גם בעיראק עשו את הטריק הזה. הפרסים של פעם, כולם היו צדיקים, כולם היו צנועים, כולם היו אוהבי תורה, מכבדים חכמים. לא היה כזה דבר, בנים ובנות ובית ספר, מה איפה היה כזה דבר? אלה הרשעים הקומוניסטים, שונא השם, אמרו נפתח בתי ספר בכל מדינות ערב כדי לתפוס את הספרדים הצדיקים האלה ולהפוך אותם לגואים נלמד אותם יעני עברית נשים להם דגל ישראל כל מיני סממנים דתיים לפטוט אותם ונעביר אותם על דתם ככה כשהם מגיעים לארץ לא יהיו לנו קוץ בגרון כבר יגיעו חילונים והם הצליחו מאוד במזימתם הרישאים האלה. כמעט כל העיראקים כופרים היום בעולם. כמעט כולם, לפחות 90 אחוז שוני דת הכי גדולים בין הספרדים זה העיראקים. לא בגלל שהעיראקים אנשים רעים. פשוט לפני מאה שנה פתחו להם בית בגדד, בית ספר אליאנס, והעבירו את כולם על דתם. אצל הפרסים זה קצת פחות חמור, גם כי יש הרבה כופרים. אבל פחות במספר, אני רואה, אני 25 שנה, אני דיברתי עם כל הקהילות בעולם, אני רואה מה הולך. אצל הפרסים, הנזק פחות חמור ממה שעשו לעיראקים. אבל למשל, גם אצל המרוקאים עשו את הנזק הזה. גם כן, הפכו אותם לציונים דתיילונים עד שנהיו חילונים לגמרי. אני בהשפעה צרפתית. הוא צרפתי, הוא לא מרוקאי. הוא כבר מפריס. שאני הולך למונטריול בקנדה, יש שם קהילות שלמות של מרוקאים. הם כבר מסתכלים על עצמם כצרפתים בכל דבר. נכון שמי שקנדי בקובק, הוא יודע להבדיל מי מרוקאי ומי קנדי צרפתי. אני לא, שאני לא יודע להבדיל. שומע מרוקאי שם מדבר צרפתי, עם אחד שהוא גוי צרפתי. אתה מבין, אנחנו לא מבינים. הבנתם? גם יש כל מיני ניבים של ערבית. אתה יודע להבדיל עכשיו ערבי שמדבר מאיזה מדינה הוא? למשל, אצל הלבנונים והחלאבים יש הבדל קטן מאוד בצורה של הניגון של האותיות. הם מושכים קצת יותר את הסוף של המילה. זה, איך אומרים? זו תורה בפני עצמה, הניבים והשפות. איך הכל התפתח וכו'. יש אנשים מומחים בזה. חוקרי שפות, כל מיני כאלה. כל אופן, מה העניין? העניין שהם כבר הרקחו, רצחו נשמות במדינות האלה. כשהם כבר הגיעו לכאן, הכניסו אותם בקיבוצים, והיום שש דורות לאחר מכן, הבן, בוא נקרא לו יצחק, בן של משה, בן של אהרון, בן של אברהם, בן של יוסף. יוסף זה זה שהם רצחו. שמתם כמה דורות, אז מה אתה מצפה מילד עיראקי היום? אבא שלו כבר היה כופר, סבא שלו כופר, אבא של סבא שלו כופר, ואבא של אבא של סבא שלו כופר. שש דורות. מצד אחד היו בן ישחי וכל מיני רבנים גדולים, חכם עובדי, הרבה באומי מוצפי, סלמן מוצף. היו מאות עיראקים גדולי עולם. זאת אומרת, מי שהם הצליחו להגיע אליו, גמרו עליו. ומי שלא נשאר הכי צדיק שהיה. תראו, הרבנים הכי גדולים היום בעולם הם עיראקים. למה? כי בהם לא פגעו. פעם היה הרבה רבנים מרוקאים. היו גדולים במרוקו מתקופת עריף, אלף שנה היה הרבה מרוקאים גדולי תורה. בדורות האחרונים זה התדלדל. היו עדיין, היו הרבה, אבל לא מה שהיה פעם. אבל היו מדינות ששם היה הרבה מייצרים חכמים. הכי הרבה היה בעיראק. יצאו מאיראקי ים של חכמים מקובלים מלא. אבל באותה מידה לקחו את הרוב של האיראקים והפכו אותם לחילונים כופרים שונאי דת. זה ממש מדהים. מה עשו? עשו את זה לפרסים? עשו את זה למרוקאים? אצל התימניים לא נכנסו. מעולם לא היה תימני אחד מחלל שבת על אדמת תימן עד לרגע זה. שמה לא הכניסו את המודרניזציה בנים ובנות ביחד. ילדה תימניה בת שלוש מסתובבת בתימן עם כיסוי ראש. היום נשים נשואות עושות לבעלים שלהם את המוות עד שמסכימות לשים פאה פרוצה שיורדת כמעט עד הרצפה ומטטה את הרחוב בזמן שהיא הולכת. גם זה בתחנונים. מדמיינת שהיא איזה תנועה, איזה רבנית. אז הפרימיטיביות שהייתה בתימן אוהילה להציל את כל יהדות תימן ולא היה שם מחלל שבת 1, 2600 שנה. אתה יודע, אני אגיד לך סוד. מה הם ההתרוגים הכי טובים בעולם? תימנים, זה גם הכי יקר. למה התרוג תימני הוא הכי יקר והכי מאודר? פשוט מאוד. הוא היחיד שוודאי לא הרכיבו אותו. למה? בכל המדינות האחרות הרכיבו את רוג עם לימון. כדי לשבח את הפרי, זה נהיה יותר יפה, צהוב, יש לו פחות כל מיני קטמים. הרבה יותר קל לגדל לימונים מאשר אתרוגים. מאוד עדין אתרוג, צריך לאסוף אותו. אם יש קצת קר בבוקר, טל, זה, זה פוגע באתרוגים. זה לא פשוט לגדל אתרוגים. אבל אם מערבבים את זה עם לימון, אין הרבה מה לעשות. תן לו קצת מים וזהו. עובדים על האנשים. אבל התימנים היו כל כך פרימיטיביים, שהם לא ידעו להרבב את רוג ולימון. לכן שמה נשארו אתרוגים לאורך כל הדורות. וזכינו אנחנו שיש בנו אתרוג. אני אומר לכם ניסיון. במשך 25 שנה, רוב השנים הייתי קונה אתרוגים רגילים. אומרים לך, השקחה חזונית, השקחה... השקחות שמות הכי בומבסטיים. כל יום כסוף סוכות, אני פותח את האתרוגים, כולם היו לימונים לאורך כל השנים. עד שאמרתי, נגמר הבלוף הזה, אם קראו לי כל מיני תעודות הכשר, רק קונה תימנים. וזה אומנם עולה פי שתיים, פי שלוש, אבל זה שווה, כי בסוף הסוכות אתה פותח אותם, כולם אתרוגים ללא שום ספק. מה אתה רוצה? לברך ברכה לבקר שלך סוף חמישים דולר? זה שווה? אז שלוש. לכן זה גם מצער. יש לי, אני זה שכן, יש לו חתן אמריקאי, אשכנזי, ליטאי יקה. מה לו ולהתרוג תימני? פעם אחת הוא שמע שהתרוגים תימניים לא ידעו להרכיב אותם, הוא בעצמו הבין שההתרוגים שלהם זה, עם כל הקשרויות האלה. אז הוא כל סוכות בא אלייך לחמיב, שהוא שכן שלי, הוא בא אליי מיד. איפה ההתרוג התימני שלך? מברך עליו. אומר לפחות ביום הראשון סדורה איתה, לפחות אני אצא מדורה איתה. שאריה מזדרה בנן, אפשר גם לצאת באחרים. אבל פה, הוא בא אליי, הוא מחפש אותי, אם אני לא נמצא, הוא חוזר. למה? כדי לקיים מצווה ודאי של ארבעת המינים. אז באמת, אני רק רוצה לקרוא לכם קטע אחד ונסיים. ככה כתוב, איזה הוא, איזה היא, סליחה, איזה היא תשובה גמורה. שבא לידו דבר שעבר בו דבר שהיית רגיל בו עבירה קבועה היה לך חברה עשית איתה עבירות פרשת עמנה הלכת לישיבה באת לשכונה אחרי שלושה חודשים לחג קפצה עליך אה מה נשמע איזה יופי איזה הפתעה מתי באת אולי תבוא אמא שלי רוצה להגיד שלום לחמם את היחסים לפתח חטאת רובץ. רק התחלת לפתח איתה שיחה, הלך עליך. מה, איך מתנהגים במצב כזה? סליחה, אני מאוד מצטער, אני עכשיו תלמיד ישיבה, אסור ללדבר איתך. אני מאחל לך הצלחה וכל טוב, וגם שאת תסכי לחזור בתשובה, ומיד מתחיל לרוץ. תעמוד עוד 20 שניות, ונראה איפה תהיה מחר. אין אפוטרופוס לעריות. לכן כל הזמן שומעים בתקשורת, ההוא והוא, זה עשה ככה והוא עשה ככה, בטח שעשה ככה. לדבר, כל העם סוגר את עצמו עם נשיים, אין לו שומר על הראש, אז זה, אז בוודאי שיהיה צוות, מה השאלה. וזה כמובן כתוב בגמרא, זה גדולי עולם, אבא חילקי, הנכד של חוני המעגל, נכד של חוני המעגל, באו אליו שני שליחים מהבית דין, שהתפלל על גשם. הוא מתפלל עשר דקות על גשם, יורד גשם. איזה צדיק יסודולא. אתם מכירים מישהו כזה בעולם? הוא וברורי העולם יש להם הסכם. אני אתחיל לקרוא לזה שני פרקי תהילים, הרי בואו נשמנתם לנו גשם, מבול יורד. אם היה רב כזה היום בעולם, כמה מיליארדים היה לו בחשבון? היה עובר את ביל גייץ. גם הגויים היו באים אליו. גם ביל גייץ היה עומד בטוב כדי לתת לו מיליון דולר אם אתה מצליח להוריד גשם בוא יש לי איזה מחלה ולדודה שלי ולאשתו בוא בוא כבוד הרב ניתן לך הרבה כסף דבר עם בורא עולם אתה יש לך קשר ישיר לא? מה היה העבודה שלו? אבא חלקייה מה היה העבודה שלו? נאה גמונית נאה גמונית בימים של היום הוא היה נהג מונית. בימים של אז היה עובד בשדה, שכיר. קבלנות. נותן לו הבעל השדה לעבוד, לעדרור, לנקש אסבים. אב הכי צדיק והכי מקושר עם בורא עולם בעולם עובד בניקוש אסבים. בשביל מישהו, לא בשדה שלו. מי אלה בשדה שלך? אתה עובד על הגינה שלך. עובד פרועל. במילים אחרות, אחמד. מי היום עושים את כל העבודות האלה? אחמד, מוסטפאי, סמאיל. נכון או לא? איך ייתכן זה סבבה? איפה היו עם ישראל? אני לא מבין. איך לא רצו להפסיק אותו, כבוד הרב? זה לא כבוד התורה. מה אתה מנקש הסבים ועודר פה עכשיו, עושה לנו הרוגות? אתה מדבר עם ברור העולם, יורד מבול. מה זה פה? תבריאו לו קרקערה, שמשים, בית, ארמון. שום דבר. הוא גם לא היה מדבר איתם עד שהוא לא סיים לעבוד, כי יש לו אי גזל מבן הבית. אולי הגזול לו איזה דולר שניים. למה אני אספר לכם את זה? בזמן שהלכו אליו הבית, אשתו יצאה מגונדרת לכבודו. אז אשתו עלתה ראשונה, הוא הלך אחריה, והם עלו אחריו. אז שאלו אותו, תגיד כבוד הרב, יש כאן כמה דברים לא ברורים. כתוב שאסור לאדם ללכת אחרי אישה ברחוב, אפילו אשתו. למה אפילו אשתו? כי לא יודעים שהיא אשתו. מאיפה הם יודעים? רואים איזה צדיק הולך אחרי אישה ברחוב, לומדים מזה עתר. הנה, אם הצדיק הזה הולך אחרי אישה ברחוב, ראיתי אותו, אז גם אני יכול. לא, זו אשתו, אבל הוא לא יודע שזו אשתו. אז אומרים, אפילו אחרי אשתו אסור. טוב? שואלים אותו על שני חכמים שבאו מהבית דין, איך זה שכבודו הלך אחר אשתו, אמר להם, מה אתם מעדיפים? שאני אלך לפניה ואתם תלכו אחריה? במילים אחרות הוא אומר להם בפנים, אני לא סומך על הצניעות שלכם. לא ייתכן שאשתי תעלה במדרגות ואתם תלכו אחריה ולא תסתכלו אחריה בצורה לא צנועה. לכן אני חייב לעמוד בינה לבינכם כדי להסתיר אותה. הוא אומר את זה לשניים שמחיים מתים. כל מי שהשם שלו מוזכר בגמרא הוא מחיים מתים, תנאים, המוראים. אנשים מחיימתים ואין אפוטרופוס לעריות. לא סומכים עליהם בעריות. זה דבר מפחיד. אחר כך אמרו לו, למה אשתך יצאה מגונדרת לכבודך? למה אשתך יצאה מגונדרת? אמר, כדי שלא אתן את עיניי באישה אחרת. זאת אומרת, הוא לא מוציא את עצמו מן הכלל. גם אני, אם אשתי לא תהיה מטופחת בשבילי, גם אני אסתכל על נשים אחרות. אז הרבנים המקובלים הצעצועים השקרנים של הדור הזה שלא יודעים א' ב' הרבה מהם, סתם עשו את עצמם, הגדירו את עצמם למקובלים. איך אמר הרב יעקב אילן אצלנו פעם בישיבה, הוא בא לדבר בניו יורק, אומר היום כל מי שבו ועם הארץ לא יודע לגמרא הולך להיות מקובל. מה זה השטויות האלה, מה זה? מקובל, קודם כל, לגמור את כל השס, כל הפוסקים, תהיה ענק בתורה, אז תתחיל ללמוד קבלה. המקובלים האמיתיים לא ישר הלכו לקבלה, מה פתאום. אדם בא לבית ספר לרפואה, מה הוא לומד קודם כל? מה זה אקמול או איך עושים ניתוח לב פתוח? מה הוא לומד קודם? תראה לך שהוא שיעור ראשון, רוצה להיכנס לניתוח מוח, ובעוד שנתיים ילמד מה זה אקמול או לחץ דן. מה יגידו על הבית ספר הזה? שותים. מלמדים ברוורס, מה הולך פה? נכון? ילד נכנס כיתה א' אומרים לו אנחנו נתחיל איתך בסדר ההפוך. בכיתה א', נלמד אותך מה שמלמדים בי' ב'. בכיתה ב', מה שבי' א', בכיתה ג', מה שבי'. ילד אחד יעבור, כולם יהיו זרוקים ברחובות. צריך לכל דבר סדר. אז בכל אופן, תראו דבר מעניין. אומר הרמב״ם, לא סתם הוא הביא את הדוגמה הזאת, אצל הרמב״ם הכל מדוד. זה שבא לידו והדבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו, הוא פירש ולא עשה כן מפני התשובה. לא שעכשיו איזה אימפוטנט נהיה עיוור, הוא כבר בן תשעים, כל מיני, הוא חולה, משותף, לא יודע מה. לא מסיבה כזאת, אלא הוא בריא ועיתן ומלא בתאוותו לעשות העבירה לא מהירה ולא מכישלון כוח. כיצד? בוא ניתן דוגמה אומר הרמב״ם. כיצד? הרי שבעל אישה בעבירה, עבירה שלא, עשה איתה איסורי מידה, חי איתה כבעל ואישה, כן? ולאחר מכן נתייחד עםה והוא עומד באהבתו בה, מה שנקרא מאוהב בה עדיין. לא שכח אותה, היה בישיבה כמה חודשים, איך שראה אותה, בער בו האש שלו. כן? ובכוח גופו ובמדינה שעבר בה הוא פירש ולא עבר, זהו בעל תשובה גמורה. ואם הוא עד גנב, מה הרמב״ם אומר פה? נגיד שהוא החזיק מעמד ולא נגע בחברה שלו. יש לנו ערובה שהוא לא גונב עכשיו כספים? אולי הוא גנב, זה שהוא יצליח להחזיק מעמד ולא לעשות איסור כרת. אולי הוא חייב כספים לאנשים, אולי הם מתקשרים אליו כל יום, היי, תן את הכסף, למה אתה לא משלם, עזבו אותי, מנתק עליהם. אין מקרים כאלה? אולי הוא מזייף בשמירת שבת, אז מה זה הרב? זה בעל תשובה גמורה. חזק וברוך. ככה אני תירצתי. אם בזה הוא יכל לעמוד, כל דבר שבעולם הוא יכול לעמוד בו. כי אין דבר יותר קשה מזה, כי אין אפוטרופוס להעריות. ואם בזה הוא עמד, אז אם דבר אחר יבוא לידו, אם הוא באמת רוצה, הוא עובר אותו בקלות. סימן שיש לו אופי. סימן שהוא יכול להתגבר על תאווה חזקה מאוד, תאוות החומר. מובן רבותיי, זה דבר אחד, ועוד דבר אחד לסיום. נכון. ומהי התשובה שיעזוב החותך את או, ויעשור הוא ממחשבתו, שינקט את החטאים הממוח, ויגמור בליבו שלא יעשה הוא עוד, אני לא נוגע בזה יותר, לא עושה את הדלר הזה יותר. שאמר יעזוב ראשה דרכו וכן יתנחם על שעבר. היא התחרט מאוד על מה שהוא עשה. חבל, אלווהי שהייתי יכול לחזור אחורה ולתקן. שנאמר כי אחרי שובי ניחמתי. אחרי שחוזרים בתשובה, מה השלב הבא? ניחמתי, ניחם על הרעה. מה זה ניחמתי? מתחרט. מתחרט על מה שעשיתי ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה אחת לעולם שומעים? אבל יש פה בעיה יש כאן בעיה הרי כתוב שאדם לא יפתח בעצמו עד יום מותו ומביאים ראייה מיוחנן כהן גדול שמונים שנה שימש בקודש הקודשים רצוף בלי למות בסוף נהיה אפיקורס הצטרף למפלגת שינוי. איך זה קרה כזה דבר? הוא נהיה כופר. 80 שנה, כהן גדול. 80 שנה, תאר לך, יש לך עכשיו גדול הדור, פוסק הדור, 80 שנה. מגיל 20 הוא נהיה ענק בתורה עד גיל 100. עכשיו הוא כבר בן 100. 80 שנה הוא הרב הראשי של כל העולם. פתאום אומר, רבותיי, אני מוריד את הקיפה, את הציצית, הנה התפילין שלי מצטרף למרץ. הלך על כל העולם, גמרנו. שמונים אחוז מהדתיים ירדו מהדרך. אז מה זה שהעיד עליו יודע תעלומות? הרי אדם הבכירה בידו, פתאום יכול להתאפך. לכן הגב' לא מייחד את שמו על אף אדם שעוד חי, חוץ מיצחק. למה הגב' אמר אלוקי יצחק בזמן שהוא עוד היה חי? כי הוא כבר היה עיוור. העיוור אין לו עצר הרע, הוא לא רואה. כי העין רואה והלב חומד. ברגע שהוא לא רואה, גמרנו. הוא חי במחשכים או שבעה ניאשם. מה? חשוב כמד, ודאי. מי דרכי התשובה להיות השב צועק? זה הבעיה שלנו, הנה, פה. פה הליקוי. מי דרכי התשובה להיות אשר צועק תמיד לפני השם בבכי? מי כאן בוכה כל יום שירים את היד? כך חשבתי. מי כאן בוכה ביום כיפור, כל היום כיפור עצוף, שירים את היד? מי כאן בוכה בשעה האחרונה של תפילת נעילה שירים את היד? או, יש אחד או שניים. זה המצב שלנו, רבותיי. אפילו תפילת נעילה קשה להוריד דמעות. הערי הקדוש אומר צר לי להחזיר אתכם. הערי הקדוש אומר שמי שלא הורדים לו הדמעות באופן טבעי בכיפור או בראש השנה וכולי זה סימן שהנשמה שלו היא עדיין לא נקייה. יש עליה הרבה קליפות. היא לא מרגישה באור השכינה. כי אדם אני אגיד לכם, אני זכיתי לשמוע מאות סיפורים על חכם בן ציון אבא שאול, מערב שלי, הוא היה תלמיד שלו, כמו בן, אוכל אצלו בשולחן שבת, לומד איתו חברותות, דברים שאני שמעתי, אי אפשר להאמין שהיה בדורנו כזה בן אדם. היום הייתי אצלו, סיפר לי היום, אומר לי, היו הרבה גדולי עולם, נתן לי את כל השמות של כל הפוסקים גדולי הדור, אומר לי, אבל חכם בן ציון לא היה כדוגמתו. אומר, המוח שלו היה מהיר מברק. התחיל לספר לי דברים שהיו בבית דין. אומר, אנשים, אומר, סיפר אחד, הרף פריד, גם גאון עולם, ראש שבע, גאון עולם. אומר, אנחנו באנו לדין תורה, המון אנשים, ים של כספים, עסקה מסובכת. בתוך חמש דקות של דיבורים בבית דין, הוא אמר, הוא צודק, אתה רמאי. חמש דקות הוא הבין את כל הצמונה. זה לא נתפס בסכם. איזה מוח היה לו, כזה חריף. איך בשניות הוא היה מבין הכל. ואיך העיניים שלו מתרוצצות, זה כאילו המוח שלו זו מתנה מיוחדת משמיים. היום סיפר לי מישהו אחר סיפור, שהייתה איזה רבנית, והייתה, מביאה לרב בן ציון כל מיני נשים שצחות בחיזוק, ברכה, שייתן להם ברכה. פעם אחת היא הביאה איזה אישה אחת בהיריון, והיא נכנסה לפתח הדלת, איך שהוא ראה אותה? הוא אמר, אוי, אוי, אוי. הוא עושה ככה, אוי, אוי. ההיא נבלה, מהר הוציאה את הבחורה הזאת החוצה. אז הבחורה אמרה, מה קרה? הוא אמר, אני לא יודע, אני אבדוק. באה לשמש, אומרת לו, כבוד הרב, מה קרה לרב? הוא לא נתן להכניס אותה. הוא אומר, לא יודע, תשאלי אותו, כנסי. נכנסה הרבנית הזאת, הוא נקר, הכבוד הרב, שלא נתן לאישה בהיריון להיכנס, אמר, איך אתן לה להיכנס והיא נושאת ממזר בבטן? רוח הקודש גלוי. רוח הקודש גלוי. הוא לא יוציא שם רע לאישה, אישה בהיריון נכנסת, יגידה לה שיש לה ילד ממזר, סוף הוא מאבד את העולם הבא שלו ברע, בשנייה, עם כל גדלותו. מי שמוציא על אישה בת ישראל בהיריון, אשת איש, ואומר שהילד שלה ממזהר, זאת אומרת, הוא אומר שהיא זנתה והיא מגיעה להמיטה, כן? מוציא לה כזה, הורגת, לא רק אותה, הורגת כל המשפחה, הורגת את כל הצאצאים, את כל היחוס שלהם. מי ה... אנחנו היינו מייזים לעשות כזה דבר? אנחנו הקטנים. אין לנו לא רוח הקודש ולא רוח הקוטג'. לא היינו מייזים להגיד כזה דבר. אם הוא אמר את זה בכזו החלטיות, סימן שיש פחדים. ומלא ביסורים, נפלו לו איזה 12 תינוקות. אחת נפטרה, והיא נזכרת שהפלה, כל רגע נופל, נופל, נופל, נופל. פחיד. אבל ענק בתוריו, וסי הענבה. לא היה ענב כמוהו. שוטף שפונג'ה בבית, מרים את המכנסיים עד הברכיים, ושוטף. אנשים היו באים אליו לשאול שאלות בזמן שהוא שותף את המצווה. קלף במיה. המוח הכי חריף בכדור הארץ בתורה. מלחכם עובדיה גם אמר פעם אחת. הרי אני לומד איתו. מהירות מחשבה כמוהו אין באף מקום. ומקלף במיה. מערבב את החצילים לכבוד שלנו. גם זה רק מגדיל את הגדלות שלך. כמה שאתה יותר ענק בתורה, היו באים לבית דין באיזו נהירות, הוא היה חותך דברים. המשתגים, האשכנזים המשתגים. אבל איך הוא התגלה לעולם? הוא היה שנים לומד שמה וזה, הוא לא מפרסם את עצמו. היה רם בפורט יוסף, וזהו. אלה האשכנזים, תלמידי חכמים, היו כל פעם מבכים בהלכות. כל פעם אנו שואלים אותו, מה דעתך? וראו שהוא מבכי. מה דעתך? מה דעתך? יום אחד היה איזה עניין רציני מאוד, שאלו אותו, והוא ענה להם תשובה שהפעילה אותם על הקרשים. אמרו לו, אכפת לך לכתוב לנו את התשובה הזו? אנחנו לא נזכור את הכל. כתב להם את התשובה, נתן להם, הם באו לרב אלישיב. שאלו אותו את אותה שאלה, אמר מה שאמר, אמרו לו, יש איזה עברך ספרדי, שלומד איפה שאנחנו יושבים בערב, והוא נתן לנו את התשובה הזאת. מה דעתו של כבוד הרב? הרב אל-ישיב התחיל לקרוא את התשובה, אמר להם, אברך ספרדי? זה גדול עולם, מה אברך? מי זה? תביאו אותו מהר אליי. וככה יצא הדבר. זאת אומרת, אם לא היה, המקרה הזה יכול להיות שהוא היה נפטר ולא היו עוד, חוץ מתלמידיו, העולם לא היה יודע מי זה. הכול ענבה, ענבה, ענבה. תמיד היה אומר, תנמיך את עצמך, תנמיך. מה יהיה כמו, מה לעשות? תנמיך את עצמך. להעביר על מידותיך. תבליג. תבליג, אל תענה, עזוב, ככה, זה הדרכו הייתה. אז באמת, מדרכו של השב להיות צועק תמיד לפני השם. ואיך נזכרתי בחכם בן ציון, הנה עכשיו נזכרתי. איך נזכרתי בו עכשיו? שהוא אמר פעם בדרשה, דבר שלי קראת הלב. הוא אמר, יש לי רגעים שאני מצליח כל כך להיות דבוק באשם. הוא היה בוכה כשהוא היה אומר את זה. באמצע השיעור. עכשיו יש לו שיעור גמרא בישיבה מול התלמידים. פתאום היה מתחיל לפקוט. והיה אומר, יש רגעים כאלה שהדבקות שלי באשם היא כל כך חזקה שאני חייב להשיח את דעתי מהקדוש ברוך הוא כי אני מרגיש עוד כמה שניות הנשמה שלי תצא. ואני מת. אנחנו זכינו פעם לשבריר של הרגשה כזאת? תחשוב איזה כיף. תחשוב איזה כיף, איזה סוטול רוחני. לא יודע איך לקרוא לזה, איזו התרוממות על נפש, לא יודע מה. של האדם ככה, איך כתוב? צמה נפשי לאל חי, דווקא נפשי, כל מיני פסוקים של דבקות. מסתברת אין שום סיג שום הפרעה בקשר של הנשמה שלו עם בעולם. שום מכשולים, שום מחיצות, שום קליפה, כלום. קשר הכי חזק שיכול להיות. אתם יודעים, זה כמו בחשמל. אם יש לך חוט עם כמה סיבים, הוא לא מוליך טוב. אבל אם זה חוט אבה והוא ככה, עם הרבה הרבה סיבים, הוא מוליך מצוין פי עשר זרם יותר. אותו דבר פה, הנשמה. יכול להיות שיש לה קצת קשר עם בריאולם, ושבין הקליפות והחושך, יש גם כמה הפזיקים של אור. אבל בן אדם שמגיע לכזו מדרגה, הנשמה שאין לו דמוקה ושכינה וכזו רמה, שבעית יהיה השם נגדי תמיד. אי אפשר להבין כזה דבר. אפילו לא בתפילת נעילה. כל השנה שלך תלויה בשעה הזאת, איזה לחרב, איזה לשלום, איזה... הכל הכל הולך להיחתם. מה אומרים? חותמנו לחיים. שנה אחרונה. מלא לחפץ בחיים. לא אומרים כותבנו יותר. זהו, זה נהפך לחותמנו. זו הצ'אנס האחרון. חותמים את העניין, סוגרים את התיק. מה שאתה יכול לעשות לפני, לא תעשה בכל השנה אחרי. בשעה הזאת. כמה אנשים פספסים את התזמון. מה שאתה יכול לעשות בשעה בכי של לב נשבר ונתקה אלוקים לא תפזעה בשעה אחת של תפילת נעילה אתה לא תעשה בכל ה-11 חודש שיעבור אחר כך תפקד כמה שאתה רוצה זה לא יתקרב לשעה הזאת אין כתרוג, אין, כשאתה רוצה להוציא את המלאכים מבית דין שלמעלה זה רק יקר שברחו זה אבא שלך עכשיו שופט אותך לבד, בלי שופטים אחרים, בלי אין, כולם יצאו החוצה, זה אתה ואני, נו בוא נסגור עניין, בן. בוא, תראה לי שאתה החלטת להשתנות. תן לי סימן. הרבה פעמים יש לאבות או גמת נפש גדולה מהבנים שלהם, במיוחד בדור החלוש הזה והשחור, התגלגלו לדור הזה כל הפסולת של כל הנשמות של כל הדורות, כך הרשבי אמר, לפני אלפיים שנה. שבדור הזה הוא לא היה רוצה לחיות, שבו חשף את כל הפסולת של כל הנשמות של כל הדורות והיא גלגלת כולם לנשן סחרון. רואים את זה בנוער היום. איפה הנוער של היום, איפה הנוער של לפני 30 שנה? איזו נפילה דרסטית, נפילה חופשית, בלי מצנח. אז ההורים יש להם הרבה עוגמת נפש, כי אבא הוא זה מהדור הקודם, הוא רואה איזה בן יש לו, איזה שעה הוא מתעורר, איך הוא מתנהג, איזה קרבולות, הג'ינסים המצמודים המטופשים האלה עם אחורים וכל מיני נעליים מוזרות, כל היום עם המסך הטמא הזה והפרצוף שלו, עושה תורה שבע להתפלל רבע שעה, מזל שעוד מניח תפילין אם הג'קט תלוי על הכתפיים. עשר הוא נכנס לבית כנסת, למה עם קריאת שמע? איזה קריאת שמע הוא פה? תורר רק שעה אחרי סוף זמן קריאת שמע. אבא שלו רואה כזה דבר. בבית ספר הוא לא לומד, כל יום מתקשרים, הבן שלך סתם תייר פה. היה לו ממנו הגרועוגמת נפש. אז כל פעם שהבן הזה מבריק באיזו הברקה מפתיעה, מה קורה לאבא? מיד מתעוררת בו תקווה חדשה. אפילו אחרי שיחזב אותך שלוש מאות פעם, יאללה, אולי הפעם ריבונו של העולם, בבקשה, בבקשה. אז נותן לך עוד פעם את המכה, וזה מה שאומרים, כי גודל הציפיות, כך גודל האכזבות. אז בין, בבני אדם אסור לצפות מאף אחד לכלום. אל תפתחו בנדיבים בבין אדם שאין לו תשועה, תעצר רוחו, ישוב לאדמתו. אסור לפתוח באף אדם. אל תפתח שום תקוות בבני אדם. מהאיש הכי פשוט עד לרב הכי גדול בעולם. אל תפתח ציפיות. תפתח ציפיות, תחטוף סכין בלב או בגב. בגלל שפיתחת ציפיות, לא תוכל להתאושש. כי כבר בני את המגדלים באוויר, אני הולך לקבל, יעשו לי, יכניסו אותי. אל תפתח ציפיות. אבל אב לבנו חייב לפתח ציפיות. לא אותו דבר. מה שאתה צריך לעשות עם רשעים אחרים אסור לך לעשות עם הבן שלך יש עכשיו רשע אסור להכניף לו אסור לשבח אותו אסור לאהוב אותו זה הלכות מפורשות תסתכלו באורחות צדיקים בשער החנופה אפילו מחמאה אחת למחלל שבת אסור לתת גם שהוא עושה מצווה לשם שמיים בשום פנים ואופן לא לשבח אותו אפילו לא ברמז בפומבי בצעד תבוא, תגיד לו כל הכבוד, תודה רבה, עשית, תרמת, בית כנסת מעריכת לתרומתך, כל טוב יפה. אבל בשום פנים ואופן לא לשבח אותו בפומבי, כותב העורכות צדיקים, למה? כי האנשים ילמדו מזה שאין בעיה להיות רשעים, תראה איך משבחים את הרשעים. וגם הרשעים ילמדו מזה שהם יכולים להישאר רשעים שאין לחץ. הנה, אוהבים אותי פה, הרבנים, כולם שבחים אותי. זה יגרום חורבן לעולם. שום פנים ואופן, אם עכשיו בא בן אדם ומישהו משבח אותו, מיד תגיד, אפרה לפומה. רשעה מרושעה. שהילד שלך חס וחלילה לא יקבל את הרושם שאתה משבח אותו בגלל שהוא איזה שחקן כדורגל. או איזה זמר קסטות. או אני יודע, איזה קריין בטלוויזיה, או איזה טייס קרב. מה לזה? מה לזה? כולם מחללי שבת, אוכלי שרצים. שום פנים אף אחד אסור לשבח אותה. אבל אם זה בן שלך, גם הוא אוכל שרצים. גם הוא מחלל שבת. גם הוא לא עוקב לתפילה. אסור חלל, לבזות אותו, אסור... אתה רבה, אתה צריך להחניף לו. אתה צריך להודד אותו, צריך לבנות אותו. זה שונה. יש לך אחריות עליו. מישהו אחר, הוא יצא מכלל רעך. מישהו שלא שומר שבת, אין בו מצוות ואהבת לרעך כמוך. אסור לאהוב אותו. זה נגד ההלכה, זה טעות. יש דרשנים מתאים טעם. אהבים לאהוב את כולם. עלווה היא שאתה תאהב את הצדיקים כמו שהשם אוהב את הרשעים. סתם בלבולי מוח, הכל שקר. השם לא אוהב את הרשעים, אני אומר את זה בכל דרשנה. עד שאנשים יקלטו את הטעות שלהם. אסור לאהוב רשעים. אתם רוצים שאני אקרא לכם את המקורות? או שאתם סומכים עליי? על זה דיברתי. זה ההונאה של הציבור. לא רוצה לדבר עליו, הוא חבר אישי שלי. תשאל אותו, אתה איך הוא עושה את זה? ברוחות צדיקים כתוב לו ככה. תשמע טוב, אני אקרא לכם, שלא תגידו שאני ממציא. מי שמכיר אותי יודע שאם אני אמרתי משהו, ברוך השם, אני לא זוכר שפעם מישהו הוכיח אחרת מה שאני אמרתי בהדרשה. 25 שנה. לא קרה פעם אחת. לפעמים אנשים שורחים קושיות. אני עונה להם את התשובה, מבין להם את המקור, מיד הם מתנצלים. אני לא זוכר. לא חלילה שאני משוויץ. אני כלום, כלום, כלום אני. כלום. אפילו לא התחלה של כלום. אבל אני מאוד קפדן ומאוד זהיר להידבק למה שכתוב. לא לחיות בדמיונות או במשאלות לב. כולם רוצים שכולם יהיו צדיקים. גם אני רוצה שכל החילונים יהיו צדיקים וילכו לגן עדן. בשביל מה אנחנו עושים בדרשות? לחזק אנשים כדי שיזכו לזה. אבל לשקר ולדמיין ולתת מחמאות לרשאים, אוי, לנו מיום מדהים. אפילו בהספד, אם אתה אומר, עכשיו בזמן שכולם בוכים, גם עכשיו אתה לא רוצה להגיד מילה טובה על הנפטר, אסור. אסור להגיד עליו שהוא היה צדיק. אם אתה מכיר שהוא עשה איזה מעשה טוב, תגיד בלוויה. פלוני וזה, פעם היה מדובר בזה, טוב. שלא תעיס בטעות להגיד, הוא היה בעל צדקות, הוא היה בעל לימודים, היה תלמיד חכם, חס וחלילה, מה זה? זה שקרים הכל. דובר שקרים, לא עיקרון לנגד עיניי. האמת, אני כבר נרדמתי באמצע הדרשה, לא יודע אם שמתם לזה, אני יומיים לא רשמתי, גם בלילה של תמור, גם שישר. היה לי כמה קטעים באמצע הדרשה שאיבדתי את החמצה למוח. אני מקווה שלא הדגשתם. זה קרה לפחות פעמיים. אבל עכשיו, פתאום חזר לי קצת האנרגיה, בגלל שהנושא הזה מאוד כואב לי. אז אתם יודעים שאתה עכשיו נדלק, אנדרלנין, פתאום מעיר אותך. בוא אני אקרא לכם, תשמעו. היחס לרשעים. עשיתי על זה אוסף. חילוק בין יחס לכופרים בייעוד ג' יסודות הדת לבין שאר סוגי הרשעים. בוא נראה. מה כתוב? מדברי הרמב״ם למדים אנו כי חודש שאינם מאמינים והפיקורסים אפילו הוא רעשה לתאבון במעשיו, אוכל לא קשה, עושה דברים מהתאבה, לא שהוא נגד השם. הוא מאמין, הוא נעשה קידוש גם הכל, אבל יש לו עבירות של תאבון. הוא לא שולט ביצרים שלו. אז, לפי שיטתו אסור לנו לסנות אותו וצריכים גם לאהוב אותו. למה? כי הוא כן מאמין באשם, הוא לא אפיקורס. אבל, הרמב״ם ממשיך, המינים והפיקורסים והאומרים מן התורה מן השמיים והמוסרים והמשומדים כל אלה אינם בכלל ישראל במילים אחרות 99.9% מהחילונים שעושים תיאטרון בובות ועושים צחוק על משה רבנו וכופרים בתורה ושונאים רבנים ושונאים חרדים כולם הפיקורסים כולם מינים וכולם גם מוסרים טובים בבית משפט חילוני מי שטובע בבית משפט חילוני, היא בית העולם הבא שלו והוא לא מצטרף למניין. גם אם יש לו זקן וגם אם יש לו גלביה, מה זה משנה מי הוא. זה לא משנה, גם הוא יודע את כל הגמרה בעל פה. ברגע שלקח יהודי שומר שבת וטבע אותו בית משפט חילוני, ולא עבר דרך בית דין קודם, שיתנו לו היתר לזה, היא בית העולם הבא שלו. אפילו שלום אסור לדרוש בשלומו. אסור להתחתן עם הילדים שלו. אסור להגיד לו שלום. אסור לעשות לו ביזניסט. אסור לצרף אותו למניין, אסור לתת לו להיכנס לבית הכנסת. אסור לקבור אותו עם היהודים. צריכים לנדות אותו לעד ולעולמי עולמים. זה מוסרים, אלה שהולכים וטובים, או שמנשימים למסך נזל יהודי אחר. או לכל מיני דברים. אם זה אחד שהולך ומזיק לציבור, אני יודע, איזה פדופיל, איזה אחד עבריין שבא למרביץ ושובר רגליים, אז מותר למסור אותו למשטרה. חובה. אם מישהו יוצא את המחיות שלך, אני אגיד לך אם היית שואל אותי את זה לפני שלושה ארבעה חודשים הייתי אומר לך שהוא פושע אבל עכשיו שראיתי איזה ליצנים קובעים את החוקים של הקורונה אז אסור למסור אף אחד לזה כי הם לא יודעים מימינם או שמאלם כלום הם לא יודעים. כל פעם מישהו ממציא משהו חדש, כל מה שהם אומרים לא שייך, המסכות האלה לא עוזרות שום דבר, הן רק מזיקות. אני יכול להוריד לך איזה מאה ראיות של רופאים שעשו ניסיונות עם השן, איך זה יוצא מתוך הקרץ. סתם, זה סתם בלבור. סתם אנשים נחנקים, לא בא להם חמצן למוח, כל מיני אנשים סובלים מזה עוד יותר. בקיצור, זה לא מועיל כלום. אבל בחום הזה, אני לא חושב שהבעיית, בחום הזה, לגבי בקרוב, אני אומר שוב, אלה שקברו את כל הרגולציה לגבי הקורונה, הם בעצמם לא יודעים מימינם ומשמאלם. ואתה רואה שרופאים גדולים בכל העולם מדברים נגדם. זה לא עכשיו אני, אני לא, אני לא סכמת את עצמי בתור מבין ברפואה. אני אומר לך מה אני ראיתי מרופאים גדולים בעולם, שמראים הוכחות שהנסיכות האל רק מזיקות, הן לא מועילות. מה עכשיו, יש לנו בעיה. אם אנחנו נלך בלי מסכה, יגידו חרדים, חילול, זה עושה חילול השם. זה שהמסכה היא מטופשת ומזיקה, זה כבר ברור, אין בזה ספק. אבל אף על פי כן חייבים ללכת עם זה. למה? כי גם ככה הם מחפשים סיבות לסנות הדעת, וגם ככה נהיה חילול השם. אז אין לך ברירה, אתה צריך ללכת כמו טמבלה, מתפנים, אתה הולך עם מסכה. אבל שאתה לבד, אם אתה עם חברים, כמו עכשיו פה, מה אתה צריך לסבול את זה עכשיו? זה גם חושם לך את החמצן למוח. אבל רגע, אני רק אקרא לכם, רק עכשיו ממכם ברשותכם, אני אקרא לכם מה כתוב, ואחרי זה אתם יכולים ללכת ולבדוק, אתם יכולים ללכת ולבדוק, שאני לא ממציא דברים. אני קורא לכם מה כתוב. רק נראה איפה זה בדיוק, טוב, הנה. יש לי כל כך הרבה אוספים, אפילו אני לא זוכר באיזה תקיעה זה. אם אתה לא מרענן את הראש פעם בשבוע... אני אתחיל להגיד לכם את זה בעל פה עד שאני אמצא את זה תוך כדי דיבור. בספר עורכות צדיקים, יש פרק שנקרא שער החנופה. כתוב, ארבע קטות, כוונה קבוצות, עינם, מקבלים פני שכינה. אחד מארבע כתות האלה זה כת חנפים. אנשים שמתחנפים לרשעים, משבחים אותם. שם באורחות צדיקים הוא מביא את כל הסיטואציות, שאתה משבח אותו בפניו, שאתה משבח אותו שלא בפניו. למה החל שבח רשע שלא בפניו? אם אתה משבח אותו בפניו, אולי אתה פוחד מנו, אולי הוא אדם עליב, אבל אם הוא לא פה, מה אתה משבח אותו? מלא היית מנסה להתחנף אליו עכשיו שהוא פה, שירשת את בעדו, שיתמך עבודה מחר. יש שם כל מיני פוליטיקות ואינטרסים פה. אז שמה הוא מביא, הוא מכסה את כל מה שמותר וכל מה שאסור. שומעים? ושמה זה חובה לכל יהודי לראות כמה זה חמור. כתוב, מצדיק רשע ומרשיע צדיק, תואבת השם גם שניהם. מי כתב את זה? שלמה המלך, החכם של האדם, רוח הקודש. מצדיק רשע, אומר על הרשע שהוא צדיק. צדיק שלי, שאני אוהב אותך, כולכם צדיקים, כולכם יעלומים, אין כזה דבר חילוני, כל ישראל יש להם חלק מהעולם הבא, נכון? יש הרבה שמדברים ככה, נכון? הכל שקרים. אין כזה דבר. לא נכון, זה לא נכון שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. יש המשך, יפה מאוד. למה רוב העם לא יודעים את ההמשך? כי זה לא בתפילה. בתפילה שמו את החלק החיובי של המשנה. כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא וכו'. והנה ההמשך מהו, ואלה שאין להם חלק לעולם הבא. ואחד מהם זה העושה עבירות ביד רמה בפרסיה. במילים אחרות, כל החילונים. תחשבו, חללים שבת בפומבי. זה במשנה, זה כתוב שם במשנה. הפיקורסים, המינים וכו'. לא רוצים לעורר כי תרוג בתפילה. מה, עכשיו אתה בא לשופט, אתה עורך דין של מישהו, אתה אומר, תראה, כל אלה שזה מגיע להם, שלהם זכויות. מה, עכשיו תתחיל לקרוא לו שכתוב בחוק שיש כאלה שאין להם זכויות. הלך על הקליינט שלך. אנחנו באים עכשיו להורא רחמים אצל השם, אז אומרים רק את החלק החיובי שירחם עלינו. לא נגיד לו ואלה שאין להם חלק לעולם הבא שזה מדובר עלינו, לא עלינו. מה אתה בא להזכיר את זה בפני השופט? תראה איך עכשיו אחד עומד בפני השופט, השופט כבר שוקל, אולי לתת לו איזו הנחה בעונש, הוא מתחיל לפרט את העבירות שלו. מה אתה עושה, טיפש? עכשיו נזכרת לדבר? שתוק. משתיקים אותו, כן? כן. לא, לא. לא צריך להתחנף אליהם. להיפה. כתוב להרשה כעת שיניו. קודם כל נותנים לך כנסות. ראית מה? תפסו איזה אישה עם שלושה ילדים, נכניס לזה אלפיים שקל. אין להם לב אלי. עכשיו רואה אישה שתברך עם כמה ילדים, נתנו לה איזה אלפיים שקל כנס. הבעלה מסכן כל החודש בכלל לא מקבל את זה. זה לא שחשוב שיש פה איזה מידת הרחמים או שיש להם איזה רחמים וכולי. אז קודם כל להגן על עצמנו, בוא נגיד בתכלס. דבר שני, מה נעשה? זה לא מדובר פה על חנופה. התורה אומרת שאסור לעשות חילול ה' וחילול ה' זה בעיני המתבונן. זה הבעיה. זה לא מה אמת, מה שקר, זה בעיני המתבונן. הבנת? למשל, אם עכשיו מישהו ראה אותך לוקח בסופרמרקט משהו ומכניס לכיס, והוא לא יודע שבלבית אמר לך אני מרשם לך לקחת, זה נראה שגנפת. עשית את זה בצורה חשודה, והוא הבין שהדתי גונף פה שוקולד עכשיו בסופרמרקט. מה הבין החילוני? הדתיים האלה עם הקיפה והזקן אוכלים. תראה, הוא גונב, קורא לקצין ביטחון, אדוני, ראיתי אותו גונב, וכולם מסתכלים, ואיזה בושות נהיה. אחר כך, בעוד שעה, יבוא אבא לבית, יגיד, מה אתם עושים? אני אמרתי לו, אני הרשאתי לו. אבל החילול ה' כבר נגרם. משה רבנו לא נכנס לארץ על דקה חילול ה' והוא השתדל לשם שמיים. שהוא עיקר בסלע, וכולם צחקו, ולא יצא מים לדקה. הוא עיקר פעם שנייה, יצא מפל של מים. אבל על הדקה הזאת נגזר שלא ייכנס לארץ. וזה בא לעשות לשם שמיים, להגדיל את שמו של השם. כי חילול השם, זה לא משנה מה האמת, זה משנה מה יצא מזה. ואם בישת את השם אפילו לדקה, אפילו לא בכוונה. אז זה דבר חמור מאוד. זה אחד הדברים שהכי הרבה צריכים לזהב מהם, כי אין על זה מכילה. אפילו לא יום כיפור, אפילו לא איסורים, לא מוחקים חילול השם. עד יום המיטה. רק יום המיטה, יום האמיתה הוא היחיד שמחפר, הנה מצאתי, בוא נקרא לכם משלי, משלי י' זין עד ת' דבר. ככה כתוב, ת' דבר עד י' זין. כתוב, אומר לה רשע צדיק אתה, עקבו הוא עמים. מה זה עקבו? הכניסו לו חנית בלב. זה מה שכתוב. אני לא אומר, אני לא ממציא, אני קורא מה כתוב. שומעים, והוא מעניין החנופה. ועתה ידבר על מצדיק רשע, ומהפך בזכותו שלא בפניו, ולא מדרך חנופה. לא שהוא רוצה עבודה מנו, של עכשיו עושה לו חשבון. אז הוא מתחיל להתחנף אליו בפניו, אחרי שהוא הולך הוא מדבר מאחרי גבו. לא על זה. הרשע לא פה. הוא רשע במקום אחר, ומישהו מדבר עליו, והוא משתיק אותו. לא נכון, הוא צדיק, אין כזה דבר חילונים. הם כולם יעלומים, מכירים את אלה? כל הזמן קופצים, יש להם כוונה טובה, אני לא אומר שלא, אבל הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות. שמעתם? אז בואו אני אקרא לכם, תשמעו טוב. אומר, ולא בפניו ולא בדרך הנופה, לא שהוא צריך ממנו איזה אינטרס עכשיו, רק באהבתו אותו. מאשר יקר בעיניו, אוהב אותו, זה בן דוד שלו, חבר שלו, גדל איתו ואמר תואבת השם הוא מי שמשבח מחללי שבת רשעים הם תואבת, אתה נהיה בעצמך תואבה אתה בעצמך נהיה תואבה? מה אני שומר מצוות, לומד כל היום בכל אל, מה תואבה? שיבחת רשע שמכעיסת שם ומורד בו סימן שאתה בעצמך לא אוהב את השם. איך אתה יכול לשבח מישהו שמורד באשם? איך? מישהו שיורק על אבא שלך, תשבח אותו? אז תשמעו טוב. והלא כתוב, מסניך אשם מסנה. תהילים, קופלה מתת, פסוק חף א', מי ששונא אותך אשם, אני שונא אותו. מי אמר את זה? גדול הצדיקים, דוד המלך. וחייב להקלוטם. מה זה להקלוטם? מה זה להקלוט? לעשות אותם קלים, לזלזל בהם, להפוך אותם לאפסים. בפומבי אין בזה רשון הרע. אני קורא לכם מילה במילה, שלא תגידו מילה שאני אמרתי. זה בכלל לא קשור אליי פה. קורא לכם מה כתוב. כמו שנאמר, ובוזי היקלו. מי שמבזה אותי, השם אומר, מצווה להקלוט אותו. להפוך אותו לאפס. הבנת? שבא יאיר לפיד, אתה צריך לספר לעולם שאפילו תעודת בגרות אין לו. שהוא אנלפבט ובורו ועם הארץ, ודפקט מארץ הדפקטים. ושבא אחד אחר, אתה צריך לעשות ממנו צחוק שכולם ידעו להיזהר לו להיות כמו הפלגמט הזה. אתה לא יכול לשבח אותו. רגע, אל תגיד. שנייה, תן לסיים קודם כל. אחרי זה תגיד. עכשיו, אולי אחרי שאני אסיים לא יהיה לך מה להגיד כבר, בוא נראה. אני, תזכרו, אני לא אומר כאן כלום, אני לא מערב את דעתי. אני רק אומר מה כתוב. אתם תחליטו אם אתם רוצים לשמוע או לא. וזה האיש לא די שלא יצנעם ולא יקלע אותם, אף יאהבם ויחבדם ויצדיקם וכמה לא אבונות וחטאות. חצוף שכמו משבח רשאים. לא רק שלא מתאב אותם ומקלע אותם וזה עוד משבח אותם ברוב חוצפתו. הם צדיקים, אין כזה דבר חילונים, כולם יעלומים. ככה מדברים. זה מאוד מאוד מכיס את השם. זה לא מעניין אותי איזה זקן יש לו ואיזה כובע ואיפה הוא למד. מה שהוא אומר אמת או שקר, שקר לגמור. מטעה את הציבור ומרמה אותם. הבנתם? ואני אומר לכם עוד פעם, יש אנשים שעושים את זה מטוב ליבם. לא אפשר פה להגיד שהם עושים את זה מרוע, הם מתכוונים לטוב, הם חושבים שאולי אם הם ישבחו את הרשעים, אז הרשעים ירצו להיות דתיים. דבר שמעולם לא הוכח. להפך, זה נקרא באנגלית כאמפטבלינם. אתם יודעים מה זה כאמפטבלינם? תרדמת נוחה. בהריסה, משקיף את הרשע בהריסה ומנדנד אותו, נו מי, נו מי, ילדתי, טוב לו, ארוי מזקן, משבח אותו, בלי להגיד שמות, אתה זרקת שם איזה שם, אבל העיקר להבין את העיקרון, באמת השמות לא מעניינים, אני לא אכפה חלילה לסגור חשבון פה עם אף אחד, מה שמעניין זה העיקרון. היום זה רובן, מחר זה שמעון, היום זה חסיד, מחר זה ליטאים, אחרותיים זה ספרדים. זה לא משנה כרגע. יש אנשים שעושים את זה, ויש אנשים שנזהרים לא לעשות את זה. ואלה שעושים את זה, טעות גדולה בידם. ואני הראתי לכם כבר איזה עשר מקורות, אבל יש לי עוד הרבה יותר, חכו. קודם כל את הדתיים תמיד צנעו ותמיד צונעים. מאז ומעוד. זה כתוב עשרות פסוקים על זה. תדע לך, ביום שהרשעים יאהבו את הדתיים, סימן שהדתיים בעצמם רשעים. הבנת? ביום שפתאום יכתבו לך בעיתונים השמאלנים שווחים על רבנים, תדע שהרבנים האלה רשעים כמו תם. כל מי שהשמאלנים נלחמים בו ומקללים אותו ועושים עליו כל הזמן כתבות שקריות, סימן שהשם מת עליו. מי שהשמאלנים משבחים אותו וקוראים לו זה רב טוב, זה רב מתון, סימן שהוא כולו בלוף. תדע לך עוד כלל, רב שכולם אוהבים אותו הוא בלוף. רב שכולם שונאים אותו הוא בלוף. רב שחלק אוהבים אותו וחלק שונאים אותו, יש סיכוי שהוא אמת. לא בטוח, אבל לפחות פה יש סיכוי. רב שכולם אוהבים אותו, אין סיכוי שהוא אמת. רב שכולם שונאים אותו, אין סיכוי שהוא אמת. לא יכול להיות. מה, גם הצדיקים שונאים אותו? משהו פה לא בסדר. רב שהרשאים אוהבים אותו. רב שכל ההומואים אוהבים אותו. איזה מן רב זה? הוא בחיים לא אמר שיש על זה עונף סקילה וקראת. אם הוא היה אומר את זה, הם היו מתחילים להפגין ליד הבית שלו. זורקים עליו דברים. אם הם אוהבים אותו, סימן שהוא משבח אותם. אם הוא משבח אותם, השם לא סובל אותו. זה מתמטיקה. זה שיעור במתמטיקה פה. מתמטיקה פשוטה. רגע, רגע, חל, בלי שאלות. תכף תראו איך הכל נהיה ברור כאשר אמש. שאלה טובה. אני אגיד לך, אני לא רוצה להתקשל בלשוני. כשיש לי דברי הרמבם לפני 900 שנה כמעט, או רשי, או כל גדולי הראשונים, ויש לי רבנים שחיו לפני 100-200 שנה, שמביאים לי כל מיני הגיגים למיניהם, שאני לא יודע מאיפה הם הביאו אותם, אני מעדיף להתעלם לגמרי מדבריהם, ולדבוק בדברי הראשונים שעליהם אנחנו חיים. שולחן ארוך, עם כל הכבוד, זה לא הרב ההוא, או הרב הזה, או הדמור הזה, או הדמור השני. מה זה שולחן ארוך? אתה יודע לדרך אגב, ומישהו פה הזכיר, אמר את המילה חבד. האם חבד של היום, היום מקיימים את דברי התניה? אתה יודע מה קורה בעולם? היה לך מיליון בעלי תשובה כל שנה. אתה יודע מה זה תניה? אני שוקל לעשות סדרה על התניה. כבר יש לי את הספרים. רק צריך את הזמן, השבת להכין את זה. אתה יודע כמה מוסר יש שם? דברי השם חוצבי לאבות הש יש שם. אתה מכיר היום דרשן בדורנו שמביא קטעים קשים מתוך הטניה? איפה? זה מייסד החסידות של חבד. זה המקור האורגינל. לפעמים מקימים איזה אגודה או איזה חברה או איזה משהו בצורה מסוימת ואחרי כמה דורות זה נהיה משהו אחר לגמרי. לגמרי אחר. הבנת? אז רגע, רק שנייה. אני אקרא לכם את הסוף ובזה סיימנו. אחרי זה תשאלו כמה שאלות שאתם רוצים. וזה האיש, לא די שלא יסנהם ולא יקרה אותם, אף יאהבם ויחבדם ויצדיקם וכמה לו אבונות וחטאות. כי בכבוד הרשעים, תחזקנה ידי החוטאים. כשאתה משבח רשעים, החוטאים אומרים, אה, כנראה שזה לא נורא להיות רשע. הנה, הם אוהבים אותי הדתיים. ולא ישקצו בני אדם את העבירות, ולא יגנו את החטא, וגם תמשול יד הרשע. הם מקבלים כוח, כי משפחים אותם. כן? ויהיו דבריו נשמעים. פתאום מוניה מנדה אמר המחלל שבת הכופר הזה. פתאום באים הדתיים לעשות לו כבוד. פתאום מזמינים אותו לדבר בישיבה. מה אכפת לי שהוא ראש ממשלה או שהוא שר ביטחון? מה זה אכפת לי? אלה לפי התורה לא מצטרפים למעניין, מה אכפת לי איזה תואר נתנו לו פה, הבגץ. מה זה מעניין אותנו הדברים האלה, אנחנו מעניינים אותנו רק בורי עולם. וממשיך ואומר, ויהיו דבריו של הרשע נשמעים, וימשוך רבים אחריו, וגם ישפיל הצדיקים והחכמים, בעל יעצור כוח להשיב רבים מאבון. בקיצור, הוא מונע תשובה בעם ישראל. הוא אויב של עולם התשובה, מי שמשבח רשעים. כי הוא מחליש את הצדיקים שמתחזקים. הם נחרשים שהם רואים כזה דבר. מה זה? הכל כסף? הכל פוליטיקה? הם מתחנפים לרשאים? אני משתדל, הוא מסתכלים עליי, והוא שמתן קצת כסף, כולם מתחנפים אליו, ותואבת רשא ישר דרך. נהיה תואבות של הרשאים ישר בעיניו, כן? הוא כתיב, בית רשאים ישמד. ואוהל ישרים יפריח. הסוף של הרשעים האלה, כולם זה שמד. להישמדם הדעת, כמו שכתוב במזמור שירי יום השבת. ובהינתן כבוד לרשעים ושפל לצדיקים, אין המון העם מהדרים לעבודת השם. כבר אין לעם בשביל מה להיות צדיק. תראה את הרשעים, איך מכבדים אותם בבית כנסת. וזה תחליט אובדן הנשמות, מי שמשבח רשאים רוצח נשמות. כאן, זה מה שכתוב פה. צדיק שלי, אהוב שלי, השם אוהב אותך, אין לך מה לדאוג. הרב שלנו יפתיח וימשוך אותך מהגיהנום. בלבולי מוח. שומעים? תחליט אובדן הנשמות, כי העולם ברעו השם התברך לכבודו. ומי שעושה כזה דבר פוגע בכבוד ה' כמה פעמים בחיים שלכם אמרתם שומר ה' את כל אוהביו ואת כל הרשעים בכל רב ואת כל הרשעים אז אם הוא אוהב אותם אז למה ישמיד? למה? יש לך בן שאתה אוהב אותו אתה רוצה להשמיד אותו? ונסיים בדברי הרמב״ם הנה במקרה יש לי אותו מול העיניים זה רמב״ם פרק זין. תלכו תשובה. רמב״ם פרק זין, הלכה זין, שבע שבע, תזכרו. אומר הרמב״ם, אתמול אמש, אמש, מה היה? היה סנוי. מה זה סנוי? מי יכול לענות לי? היה סנוי. אמש היה סנוי. הנה, פרק שביעי, הלכה. הנה על החזאים, הנה תשמעו טוב. אומר ככה, כמה מעולה מעלת התשובה. אמש, אתמול הכוונה, אמש היה זה מובדל מהשם אלוקי ישראל. מובדל. שלאמר אבונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלוקיכם. אהבון שלך גורם שאין לך קשר איתי. יש הבדלה בינינו. כרטיס אדום קיבלת. צועק ואינו נענה. צועק, ריבונו של עולם, אשתי חולה, אני כואב לי, הפסדתי. אינו נענה. שמור קודם כל שבת, אחרי זה תבוא לדבר איתי. זה רמב״ם, לא אני. כשנאמר, כי תרבו תפילה. כן? מה כתוב בהמשך? שהשם לא ישמע לתפילה הזאת. עושה מצוות וטורפים אותם בפניו. עושה מצוות, המשפחות תופס אותם, מעיף לו את זה בפרצוף. עוף מפה. רמב״ם! אם זה היה אני, תזרקו עליי ביצים. מאיפה יש לי כזה אומץ להגיד כאלה דברים? קורא לכם את המקור של השולחן הארוך. כל השולחן הארוך מבוסס על רמב״ם כמעט. אומר, שאומר, עושה מצוות וטורפים אותן בפניו. שומעים, שנאמר, מי ביקש זאת מידיכם רמוס חצי רי? אתה בא לבית כנסת בשביל לדבר? בא עם נכנסיים קצרים לתפילה? בא עם ג'ינסים עם חורים כמו אומלס לתפילה לבית השם? זה מה שאתה עושה? מעיף לו את זה בפרצוף. רבותיי, זה דברים חמורים, זה לא צחוק. מי גם בכם ויסגור דלתיים והיום עכשיו שחזר בתשובה הוא מודבק בשכינה תראו איזה קפיצה מביוב לקודש הקודשים שומעים והיום הוא מודבק בשכינה שנאמר ואתם הדבקים באשם אלוקיכם חיים כולכם היום צועק ונענה מיד צדיק מיד השם עושה לו נס בום שנאמר והיה תרם יקראו ואני אהנה עושה מצוות מקבלים אותם בנחת ושמחה שנאמר כי כבר רצה האלוקים את מעשיך ולא עוד אלא שמתאווים להם. הכוונה, חשבונו, הוא מתאווה שהצדיק יפתח תהילים או גמרה. מתאווה לזה. מחכה, נו, נו, מתי, מתי? מתאווה להם. שנאמר, ואהבה לאדוני מנחת יהודה וירושלים, כי עימי עולם וחשנים קדמוניות. מה זה ערבה? ערב. מתוק בפיו. שומעים? ועוד הרמב״ם אומר, רבותיי, שימו לב, בהלכביו גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה, שנאמר, תשובה, ישראל, עד השם אלוקיך. ונאמר, ולא שבתם עדי נאום השם. ונאמר, אם תשיב, ישראל, נאום השם, אליי תשוב. כלומר, אם תחזור בתשובה, בי תדבק. והתשובה מקרבת את הרחוקים. ובזה אני מסיים, ואם יש לכם שאלות תשאלו עכשיו. אמש, אתמול, היה זה סנוי לפני המקום. מי זה המקום? הקב' ברוך הוא. אמש, אתמול, לפני שחזרת בתשובה, הקב' ברוך הוא שנה אותך. משוקץ, מרוחק, ותואבה. תואבה. שמעתם? עוד פעם, אני חוזר. סנוי, משוקץ, שקץ, מרוחק, אוף מפה, אל תיכנס אליי, ותואבה. תואבת השם, תואבה. והיום, אחרי שחזר בתשובה, הוא אהוב ונחמד וקרוב וידיד. איזה יופי. לפני שעתיים, השם אמר, אוף לי מהעיניים, לא יכול להסתכל עליך, פושע. אמר רבונו של עולם, באתי לדרשה עכשיו, שמעתי דרשה, נתן לי פצצה בפנים, העיר אותי מהדמיונות שלי, מהחלומות שלי, תוך כלי הדרשה הוא חוזר בתשובה. אני, היו לי עשרות דרשות משוחשנים שראיתי בקהל באמריקה שאנשים בוכים. גברים ואנשים, תוך כלי הדרשה. פתאום הגיעו להקררה, נפל להם פתאום ההבנה איזה רשעים הם. זה הרג אותם. התחילו לבכות, היית רואה אנשים, כשדברתי על נחלדי שבת, היו בוכים בקהל, יורד להם דמעות. יש תשובה יותר טובה מזאת? בזמן שאתה שומע מוסר יורד לך דמעות? ואתה מערער תשובה אז ברגע שבן אדם הוא רואה מה זה כוח של תשובה? אתמול הקשבר חוסם אותי ברשימה השחורה, לא יכול להסתכל עליה, אני צועק, אני אומר, למה השם לא שומע בקולי? כמו דרב? איך ישמע בקולך, את מסתובבת בלי בגדים ברחוב שלושים שנה, מכתיעה אלפי גברים כל יום, איך ישמע בקולך? אפילו שאת באה להדליק נרות שבת, את באה בלי בגדים, שעבולים חתוכים, מכנס קצר, לא יודע מה, חולצות בטן, בלי גרם של בושה. אני כבר לא מדבר על זה שלפעמים אנשים ככה באים לבושים לבית הכנסת גם. איזה דברים ראיתי, לא יכולתי להאמין שכזה דבר יכול להיות. אני פעם הייתי עד לשבת, חתן בבית כנסת, מפרוער בעיירה של מיליונרים. כולם שם עשירים ככורה. אי אפשר שם לקנות בית בפחות משלושה מיליון דולר. אין. זה הכי נזול. יש שם בתים עד מאה מיליון דולר וכולם שם עשירים. ויש שם הרבה בעלי תשובה, תתפלו. לא רוצה להגיד את השם, כי אחר כך ידעו על איזה בית כנסת אני אדבר. בכל אופן, קרה שם דבר מדהים. הרב שמה, זה רב שאיך אומרים בארץ? לא רואה בעיניים. לא מעניין אותו, אין אצלו חנפנות, אין אצלו השתכבות לאשירים, כלום. ככה, סרגל. שבת חתן, מביאים משפחה, ים של חילונים מגיעים עם מכוניות, עומדים על המדרכה של הבית כנסת, נכנסים עם אייפונים בעזרת נשים, מצלמים באמצע השבת. החתן עולה לעלייה לתורה. צורקים סוכריות, מצלמים עם אייפונים. ואיך הן לבושות, רחמנה לצילן. פתאום, לא שמתי לב, פתאום אני שומע צריכות. קום מפה פושעים. שלא תדרכו פה יותר. זרק אותם כולם מהבית כנסת. הצטרכו שלא תדרכו פה יותר. מה, זה חוף הים פה? באים לבזות התורה? זרק אותם. הייתם צריכים לראות איך הם ברחו כמו עכברים. ביום שבת. זרק אותם מהבית כנסת. בתוך הבית כנסת מצלמים וידאו, אייפונים, מדברים, באים ממכוניות, מכנים את המכונית וליד הדלת של המכונית, גרם של כבוד אין להם. קח אותם למסגד, תראה איך הם כמו טטא, הם הורידים את הנעליים. למה? אולי אחמדי פגע. אבל לרמוס את התורה בבית הכנסת, נביאים מצלמים בתוך הבית כנסת, אין לך בושה? אני לא מדבר איך היו לבושות, השם ירחם, בא לבית כנסת כמו חוף ים. לפחות שאתה בא למקום של קדושה, שמתפללים, לפחות תשחק אותה צדיק. מה אתה בא ככה פעם פס? ולא רק זה, מה שהדליק אותו זה שהיה איזה עשיר אחד, גאפתן, שסירב לשים קיפה. יש שם קיפות, נכון, שנכנסים, עושה ככה, עם הגאווה שלו. ככה הזיז, החל להביא לו איזה תלמיד, זה הדליק אותו. זרק לו ככה את היד, עזוב, אל תגידי מה לעשות. יאללה, בתוך המתכנסת. בא אצלנו בתוך המתכנסת להפריע. מה אתה בכלל בא למתכנסת, אני לא מבין. בשביל לרמוס את התורה. אני פעם הייתי באיזה שבתון, אי אפשר היה לשמוע מילה מהקריאה של התורה. מילה אי אפשר. באתי לגבי שם, אמרו לי, מה אתם מסכימים לעשות פה בר מצווה? אמר, אנחנו בית כנסת עירוני. באים פה אנשים, רוצים לעשות בר מצווה, כמה משלמים לכם? 200, 300 שקלים? של 200 שקלים אתם שורפים את התורה פה ככה? כל שנייה הרב, והם מדברים ומצלמים וצועקים וצוחקים. מי שלא שמוע את הקריאת התורה? איפה מצאנו שמותר להוריד מהתורה ומההלכה כדי לרצות את הרשעים? איפה? אתה רוצה להחזיר רשעים בתשובה? תעלה אותם לרמה של התורה. אין יותר להוריד את התורה לרמה של ההם. טוב, תהיה ככה, לא נורא. ומי יש יותר? אין יותר. אם יש מצבים בחיים שרשה היום עושה עבירות גדולות, ועכשיו הוריד לעבירות יותר קטנות, והוא בא אומר לך ככה זה טוב? אסור להגיד כן. מותר להגיד פחות גרוע מקודם. סוף כל סוף אתה לא רוצה שיחזור לעבירות הגדולות. אפשר להגיד זה פחות גרוע מקודם. אסור להגיד זה טוב. משתפרת, זה כבר גבולי. השתפרת זה כבר גבולי. אתה יודע, יש שיפור, יש איזה קו אדום שמעל הקו הזה זה מתחיל להיכרש שיפור. אם אדם עלה מ-0 ל-10, נכון, אפשר לקרוא לזה השתפרת, אבל זה בגדר בדיחה, מה השתפרת? דוגמה, עכשיו הבן של מישהו הולך לבית ספר, כל מבחן מקבל 0, היום, הפתיע, קיבל 15. אז עושים לו מסיבה עכשיו. מסיבה. מה מסיבה? מסיבה למו אישי. מה? קיבל 15 מתוך 100, בבחינה. קצת נשמע בדיחה, נכון? קיבל 60, למרות שזה עלוב, אבל לפחות עבר. זה נקרא השתפרת, אתה מבין מה אני אומר? ולכן אומרים, מה אומרים? לא אומרים לו מחמאות, אלא מה אומרים? זה פחות גרוע. למשל, אחד אומר לי, כבוד הרע, אני יכול להדליק את הטלוויזיה מלפני שבת ולא לגעת בה ולראות כל השבת כדורגל? מותר לעשות את הדבר? זה ביזיון השבת, זה לא כבוד לשבת. אתה יושב, עושה קילוש, והקריין הדביל צורח, כאילו עכשיו הבת שלו מצא איזה שידוח או משהו. אמרתי לאחד, שהוא זכה באיזה גביר, זה אחד תלמיד שלי ספורטאים פורסם, אמרתי לו מה אלה כל הדבילים מסביבך מנשקים את החתיכת מתכת הזאת בדמעות כאילו זה ספר תורה שניצול משהו וואו משהו שבאים היהודים ובוכים שהצליחו להציל ספר תורה מנשק איזה חתיכת מתכת מטומטמת שכאילו הם ניצחו באיזה משחק אמרת לו מלך כל הפלגמטים מסביבך מה הם מבינים מה החיים שלך אבל אתה כבר מקשיב לי שנתיים אתה כבר שמע את הדרשות וקראת ספרים איך אתה גם ככה בוכה ומחזיק את הגביעה המטופש הזה צודק כבוד הרב באמת לא חושבים על זה סתם משתלט לך על הראש ברגע אלה אחרים מה יש להם בחיים זה הגביעה הזה זה החיים שלהם אז אמרתי לו תגיד אני מתערב איתך שביום שנולד הילד שלך בברית שלא לא היית ככה שמח כמו החתכת מתכת המטופשת הזאת. זו מציאות. ראית את ההועדים? מה עושים? קופצים למים, כאילו שזכו בלוטו. מה הרווחת אתה, אדון הועד? מה הרווחת אתה? שהביאו כמה גויים מאמריקה והם זרקו קצת כדורים לסל ובסוף ניצחו גויים מרוסיה. מה אתה הרווחת? בתוך הרקענות. היא רצון בעזרת... אני מקווה שהשיעור הזה לא היה חזק מדי. אם כן, תמחלו לי. אני קראתי לכם מילה במילה. מישהו צריך לקרוא, כן? בבקשה. אני לא יודע אם זה פוגע או לא, אבל משהו חשוב בקשר לפוליטיקה. אני רוצה להגיד שנפי וגנץ, הם נשארים מאוד, לא יודע, אבל אני רוצה להגיד לך משהו חשוב, שלא יודע מה. שביבי נתניה יותר גרוע מיהם, והיו גראפס מואמי ואורי ממילי. הוא יותר גרוע, לא בגלל התקשורת בגלל שאני אחד כי אני שמעתי אותו כשהוא מדבר כבר עשר שנים. הוא יותר גרוע מלפית, ומי שמתחבר עם ביבי נתניהו הוא יותר גרוע מלפית מפניקנס. לא דבר ערב, אני מאמין צריך לזרוק אותם, זו לא שאלה. אבל ביבי נתניהו הוא מחובר מהדתיים, אבל זה הכול בשביל אינטרסים. אבל כל הפוליטיקאים זה אינטרסים. כן, אבל הוא יותר גרוע. אני טוען שהאוגזיה לא יהיה יותר חילונות מאשר בי. תראה, אני אגיד לך מה, באמת הרבה פעמים היה נראה שעולה איזה מועמד, ובסוף הוא היה יותר טוב מהשני. כולם רצו את זה, ובסוף השני זכה והתאכזבנו, ובסוף יצא לטובה. אתה זוכר? זה היה עם ג'ורג' בוש. ג'ורג' בוש נגד אלגור, כל היהודים רצו את השני, בסוף היה אחלה ג'ורג' בוש ליהודים. היה מלחם בסדם, יצא לטובה. לפעמים גם באמת, גם נראה שפתאום איזה ראש ממשלה שלא רוצים, פתאום עולה ופתאום כן יהיה טוב. אבל אני אגיד לך, לסיכום, לסיכום, עזוב, חבל להרוס את השיעור הזה על פוליטיקה. זה נבלה וזה טריפה והוא נבלה וזה טריפה. אמת אין בפוליטיקה. אם אתה מחפש על אמת, אתה לא במקום הנכון. אבל למה לא בין ביבי? ביבי יותר... אני אגיד לך, יש רק... רק הבדל אחד יש בין ביבי ללפיד, אם כבר אתה מתעקש לדבר על זה. שלפיד הוא מדבר בגלוי נגד הדת ונגד החרדים. וביבי, אולי הוא חושב כמו לפיד, אני לא יודע, אני לא קורא מחשבות. אבל ביבי לא אומר בשפתיים להילחם בחרדים, להילחם בישיבות, הוא לא מדבר ככה בפנים. הוא מתחבר לחרדים בשביל לשמור את הכיסא. אבל גם השמאלנים שהם רוצים להרכיב ממשלה הם פונים לחרדים. אנחנו צריכים להחזיר את עוד מיליון חילונים בתשובה, ואז החרדים יפנו לחילונים להשלים להם מפלגה, הבנת? שאנחנו נהיה הראש. ואז ניקח איזה רב חרדי, תלמיד חכם, רציני, שיהפוך פה את כל המדינה הזאת מסדום למדינת ירושלים. ברוך אדוני לעולם, אמן ואמן. שאלה, בבקשה. שאלה. אנשים דדיק, אין דדיק, מה קורה דדיק? תתחיל להתרגל, להגיד איש יקר, עדיף. עכשיו אני אומר את זה בקטע של קרב אותו, עכשיו הוא אומר אני צדיק, הוא אומר אני צדיק, אני לא צדיק. הוא עכשיו מנסה להתפשטן במעשית לו, גם אם הוא לא רוצה או לא רוצה. אני לא רואה את זה כמוך, אני רואה שברגע שאתה אומר לו צדיק, הוא אומר אה, אם הוא הדתי אז זה קורא לי צדיק, כנראה שאני לא כל כך גבוה. אם הם מקבלים לי כל הזמן מושג, ועכשיו אני גם לא צדיק על עדיין, שמע, זה שלפעמים נפלט לנו ואומרים למישהו צדיק שלי, צדיק, צדיק, צריכים להיזהר. קראתי לך ברוכות צדיקים כמה זה חמור להגיד את זה. זהו, צריכים להיזהר. ברוך אדוניי לעולם, אמן ואמן, רבי חנני.
More from Mike
(English Subtitles) Debate: ראש בראש באולפן על תכלית החיים 💥 הרב יוסף מזרחי 🆚 נאור נרקיס
