התעוררות רוחנית בעולם - בנס ציונה
The speaker delivers a wide‑ranging discourse that weaves together practical Jewish observance, mystical narratives, and social critique. He begins by emphasizing the importance of daily mitzvot, quantifying them and illustrating how even modest acts (e.g., giving charity each day) accumulate to massive spiritual weight. He recounts the classic Talmudic story of the three sages—Rabbis Yehuda, Yossi, and Shimon bar Yochai—who debate the Roman Empire, using it to illustrate three modern rabbinic archetypes: the complacent preacher, the silent diplomat, and the outspoken activist. The lecture then pivots to modern challenges: the overwhelming complexity of technology and its impact on Sabbath observance, the prevalence of mental‑health disorders, and the doctrine of reincarnation as a framework for personal flaws. He critiques contemporary rabbis who either flatter the powerful, stay silent, or loudly condemn, arguing that true Torah leadership must balance honesty with compassion. The talk also touches on inheritance law, the prohibition of non‑Jews learning Kabbalah, and the societal danger of secularism eroding Torah knowledge. He concludes with a call to action—distribute books and CDs, study G‑mara, and revive sincere devotion.
Chapters
ערב טוב לכולם. ברוך השם, אנחנו חוזרים אתמול משבתון שהיה לנו בארצלי הפיתוח. מקום כזה נהיה מקום של בתי כנסת, וחזרו בתשובה שם הרבה חבר'ה. הופתעתי. אני זוכר לפני 30 שנה, לא חושב שהיה שם דתי אחד. אבל כמו כל העולם, כתוב בנביא שלפני בית משיח, הקב' ישליך רעב בעולם לרוחניות. לא רעב ללחם ולא צמה למים, כי אם לשמוע את דבר השם. ורואים את זה לא רק אצל היהודים, אפילו אצל הגויים. כל העולם פתאום מתעורר, מוסלמים, נוצרים, מיסיונרים בכל פינה. יש כמיהה לרוחניות. ככל שהעולם הולך ומתפתח יותר מבחינה חומרית, החומרניות הולכת ומתפתחת ומגיעים כל רגע להמצאות חדשות וזה הולך ונהיה יותר ויותר נוח וכמעט, אדם כבר כמעט לא צריך להזיז אצבע היום, הכל מחשבים, רובוטים, עניינים. יש כבר מכוניות שנוהגות אפילו לבד. היא יכולה לישון, בעוד שעתיים היא תעורר בטקסס. מה קרה? המכונית נסעה לבד, כן? זה עניין של עוד כמה שנים, בטח זה גם יגיע לפה. אז האדם מגיע למצב כזה שכבר שום דבר לא מרגש אותו, שום דבר. אז הנשמה זורקת מבפנים. כך אחר כך הבחור אמר שלפני בית משיח הוא ישליך כזה רעב בעולם. רעב ללחם אין, ברוך השם, אפילו העני הכי גדול, יש לו מה לאכול. צמא למים, גם כן אין. כולם יש להם. מקום לישון, כמעט כל האנשים גם כן יש להם. אז מה נשאר? נשאר רב לרוחניות. אתמול קראנו בפרשת השבוע את פרשת בהר. פרשת בהר היא בעיקר רובה מדברת על שנת שמיתה. שש שנים עובדים את האדמה, אז כל אדם היה חקלאי, כולם. לא היה רופאים כמו היום, אורחי דין, אנשי מחשבים, נהגים, כל העבודות המודרניות האלה, לא היו. מה היו אנשים? או מגדלי בהמות, או מגדלי תרנגולים, וכולם היו מגדלים בגינת, הגידולים שלהם, אוכל, פירות, עגבניות, ירקות, וגם היו שוחטים בעצמם, ועושים גבינות בעצמם, ככה היה העולם. מביאים מים מבאר או מהאגם, ככה החיים היו, היו בונים את הבתים בעצמה מעץ, עם תר, סוגרים אותו עם זפת, מלמעלה, מהצדדים, ככה העולם היה, עולם אחר לגמרי. לא היו הוצאות כמו היום. היום בגלל שאיכות החיים כביכול מבחינה חומרית, כל הזמן עולה, עולה, עולה ומתפתחים כל הזמן, אז רק עלות החיים הולכת ועולה. צריך עוד מכונית, וצריך ביטוחים, ודלק, וטולים בדרכים, וצמיגים, והרבה בגדים, ושעונים, וכל מה, טיולים, ונסיעות, וחופשות. רק אדם נהפך לעבד של החומר, כי הוא צריך הרבה הרבה כסף כדי לממש את התאוות שלו. הפעם זה לא היה ככה, לא היה, מה היה לעשות? לא היה חשמל, לא הייתה אלקטרוניקה, לא מכוניות, לא כלום. בונים לך בתים מעצים, אוכל עושים לבד. עיקר ההוצאות היה, בעיקר זה התלמודי תורה. ללמד את הילדים תורה, להביא להם ללמד וזהו. חוץ מזה לא היה הרבה הוצאות בחיים. אף על פי כן היו עניים, כמו שהגמרה מביאה לנו כל מיני מעשיות עם עניים וכולי, היה עניים, זה לא שלא היה. העולם בנוי בצורה כזאת שחייב שיהיה בו עניים. חייב שיהיה בו עשירים, חייב שיהיה בו עניים. הגמרה אומרת שהרומאים שאלו את החכמים, אם אלוקיכם אוהב את עם ישראל וכולי, למה יש כל כך הרבה עניים? כאילו יש בה, אז הוא אמר שהעניים נבראו כדי לזעקות בהם את העשירים, להציל את העשירים מהגיהנום. שהעשיר שעושה עבירות ועכשיו נותן הרבה כספים לצדקה, זה מה שיציל אותו ביום הדין. אז יוצא שהעניים עושים טובה לעשירים, אבל העשירים, בחוסר שכלם, הם חושבים שהם עושים טובה לעניים. ככה זה עולם הפוך. אז בכל אופן, באמת, אז פרשת בהר היא מדברת על שנת שמיתה. שש שנים עובדים את השדה, מגדלים, משקים, קוצרים, מוכרים, עוד פעם שוטלים. טוב, מגיע שנת שמיתה, ניסיון אדיר באמונה. ניסיון, שנה לא מגדלים כלום. שנה אין פרנסה. תחשוב, יש לך חנות עכשיו. מקום שוקק, מלא ביזניס. שנה, כל שש שנים, שנה שביעית, אתה סוגר את החנות לשנה. יש מישהו שיכול היום לעמוד בניסיון כזה? לך עכשיו לבעל מסעדה. תגיד לו, כן. תגיד לו לבעל מסעדה, שש שנים תעשה ביזניס, תחגוג. מי תעריך כך וכך, שנה אסור לך לפתוח. אבל יש הוצאות. חנות או לקסף, עניינים, לא אכפת לנו. שיש שנים תעבוד, בשביעי תצא לחופשי. שבתון. כמה אנשים יעמדו בזה. אז היום הניסיון יהיה קשה מאוד. גם אז היה ניסיון לא קל. היום אנשים לא עומדים בניסיונות, לכן יש קרן. קרן שעוזרת לחקלאים בשנת שמיתה. מה נעשה? אנחנו קטני אמונה. לא מה שהיינו פעם. פעם היינו בעלי אמונה. דרך אגב, האמונה, תמיד הייתה אתגר, לא רק מהיום. גם בזמן חז'ל היה, היו אנשים חסרי אמונה. קודם כל אנחנו רואים ביציאת מצרים שבני ישראל לא הייתה להם אמונה. עובדה. כשבחור אמר להם, אל תשאירו מן למחר, תאכלו, תהנו היום, מחר אני אדאג לכם. וחסכו בכל זאת למחר. אתה רואה שלא היה להם אמונה. לא היה מים, התחילו לפקוט. לא היה אוכל, התחילו לפקוט. מלחמה עומדת לפרוץ, התחילו לפקוט. זה לא אמונה. אמונה זה אדם שלב, רגוע. מה קרה לך, אדון משה? עומדים הגויים לשחוט אותנו, הם בדרך. מה פתאום? השם הבטיח שנגיע לארץ, יתן לנו תורה. מה יש להתרגש? עזוב, תתרכז בגמרה. מה? אבל הגויים מתקרבים. מה אתה בלחץ? איפה האמונה? אמונה זה לא דבר קל. אמונה זה עבודה יומיומית. רוב האנשים, כמעט כל הסבל שלהם בחיים בא מחוסר אמונה. אם אדם היה מתקן את הדבר הזה, שום דבר לא היה שובר אותו. כלומר, הוא אומר את רבי יוחנן מתו לו עשרה בנים. מי יכול לעמוד בזה עשרה בנים לקבוע? בן אדם, משפחה, הנה פה עכשיו אנחנו בכניסה לפה, יש כל השמות של החיילים שנהרגו בהגנה על המולדת. משפחה שוקלת, חייל אחד, אין להם יותר חיים. עשו פעם פה תוכנית, יושבים 20-30 שנה בבית האלמין, מהבוקר עד הלילה, יראו פה הורים. אין להם חיים, אין להם יותר חיוך. 20 שנה אחרי שנפל להם ילד, אין להם חיוך על הפנים. כל הזמן הפנים שלהם חצי בוכות. לא משנה, מרוויחים כסף, חיתנו ילדים אחרים, הבכי על הפנים לא יורד. לא יורד. זה כל כך כואב הלב לראות את זה. אז תאר לך עשרה בנים מתו לו. והוא חי כרגיל, כי לא קרה כלום. מתי הוא השתגע? כשהחברותה שלו נפטר, לא היה לו עם מי ללמוד תורה ברמה. היה, כולם רצו ללמוד איתו. אבל כוכב כמו רישלקיש לא היה. כזה חריף. הלך לו הטעם של החיים. על זה אומרים, יש ביטוי. או חברותה, או מיטוטה. אם יש לך חברות הטוב, מישהו ששווה, מישהו שיודע ללמד, זה הדבר הכי יפה בחיים. ואם אין לך את זה, עדיף למות. עד כדי כך. היום אנחנו, זה נשמע לנו כאיזו בדיחה עצובה. מה עדיף למות? מה חסר דברים בחיים לחיות בשבילם? אמר כבר איזה חכם, אם אין לך משהו ששווה למות בשבילו, אין לך גם משהו ששווה לחיות בשבילו. משפט חכם. אם עכשיו אומרים לך יש איזה משהו או מישהו שאתה מוכן למות בשבילו, הילדים שלך, אשתך, כל משהו, הרב שלך, משהו, אתה מוכן למות בשביל מישהו? אם אתה אומר כן, סימן שיש ערך גדול לחיים שלך, שהמישהו הזה הופך אותך לאדם מאושר. עד כדי כך שאם אתה אומר, אם צריך, חז וחליל, אני מוכן למות במקומו. סימן שעכשיו בחייך יש ערך לחייך, אבל אם אין לך שום דבר ששווה למות בשבילו, כלום, קח את זה, קח גם את זה, קח גם את זה, לא אכפת לי, קח. מראה שלחיים שלך אין ערך, משפט חכם. בכל אופן אז רבי יוחנן היה הולך לנחם אנשים שנפטר להם ילד אחד, היה מנחם אותם, לי מתו עשרה בנים. דווקא דיברתי על זה בימים האחרונים, גם בשבתון ברצליה פיתוח, שאלתי אותם שאלה, האם מותר להתנחם בצרות של אנשים אחרים? מה אתם אומרים? מה דעתו של הקדוש ברוך הוא בעניין? עכשיו חס וחלילה הפסדת 100 אלף דולר. ואחרי 10 דקות שמעת שבן דוד שלך הפסיד מיליון דולר. שניכם סוחרים בבורסה. באיזשהו מקום זה גרם לך קצת לנחמה. וואו, איזה מזל. אם אני הייתי מפסיד את המיליון, הייתי נמחק. עכשיו אני עוד יכול להתרשש. אין צמדש שמישהו אחר יפסיד הרבה יותר ממך, אז זה נחם אותך ונותן לך כוחות להמשיך. כמו פה, רבי יוחנן בא לאנשים, אתם איבדתם אחד, אני איבדתי עשרה, לא נורא, עוד מתחיית המתים, עולם הבא, נחזור לראות את הילדים, היה מנחם אותם. האנשים אומרים, רב, זה איבד עשרה, ואנחנו ככה בוכים? יש מעשה אמיתי שהיה. רב חסידי, הרבא מקלואיזנבורג, מצאנס, חסידות צאנס קלואיזנבורג, גם כן הרגו לו עשרה ילדים בשואה, מול העיניים שלו, מסכם. הרגו לו עם המחשימה האלה המפלצות, הרגו לו עשרה בנים, אבל הוא הצליח לשרוד את המלחמה. הוא בא עם החסידים שלו, אלה ששרדו על אונייה לנוג'רזי בארצות הברית. בדרך היו שם 400 איש באונייה, 400 ניצולים. אז אף אחד כמובן לא היה לו ציצית, הבגדים שלהם היו שחורים משחור, לא היה להם שום דבר, הם ככה איך שהם. עלו על האוניה וברחו. אז בדרך הוא אמר, יש לי עוד זוג ציצית. יש לי עליי אחד, הצלחתי עוד אחד להביא איתי. ואני יכול להסתדר עם אחד. ואני רוצה לעשות הגרלה למי מכם לתת את הציצית. קם מיד איזה אחד חכמולוג, מה שנקרא בעברית חכמולוג, מיד תפס את החולצה שלו, קרא אותה מהצד, וקרה גם את הצד השני, ועכשיו החולצה נהייתה פתוחה משני הצדדים, נהיה לה ארבע כנפות. אומר, אני עכשיו מחוייב בציצית, הם יש להם חולצות רגילות, הם לא חייבים בציצית. אני עכשיו נהיה לי חיוב מהתורה. אז אמר לו הרב, תשמע, נכון, אבל מה אני אעשה שכתוב בתורה, את מוצא שפתיך תשמור. אני כבר אמרתי שאני אעשה הגרלה, אין לי ברירה. חייב לעשות הגרלה. אבל אם אתה כזה צדיק, לשם שמיים, שקראת את החולצה היחידה שיש לך בחיים, בשביל לא לבזבז מצוות ציציית, אין לי ספק שהמספר שלך יעלה בגורל. וכך היה. מתוך 400 איש, המספר שלו עלה. מעשה שהיה על העונייה. קיצור, הם הגיעו לנוג'רזי, והקים שם קהילה. בנוג'רזי. אחרי זו תקופה, בא לו איזה אחד החסידים, כבוד הרב, אין לי חיים, אין לי מנוחה, הילד הזה שארגו לי, ככה, בוכה לו, בוכה לו. ועכשיו הרבא, בוכה יחד איתו, בוכים שניהם, בוכים, בוכים. פתאום ההוא נזכר שלרבא ארגו עשרה בנים. כבר שכח לרגע. אמר לו, רגע, רגע, רגע, מה אנחנו בוכים על הילד שלי? אנחנו צריכים לבחות על העשרה בנים שלך, זה הרבה יותר גרוע משלי. אתה יותר מסכן ממני, הוא אמר לו. אז זה הרבה, אמר לו, חס וחלילה. אני לא מסכן, אני מאושר, לא חסר לי כלום. אומר לו, אז למה אתה בוכה על הילד אחד שלי? אתה עליי בוכה, אז אתה צריך לבחות פי עשרה על העשרה שלך. אומר לו, כשבאים אליי אנשים לספר לי על הצרות שלהם, ואני רואה איך הם סובלים, בגלל שאין להם אמונה באשם, אז אני נכנס לראש שלהם, ומשתתף בצהרם. למרות שבשבילי זה לא צהר. זה לא צהר. הילד בגן עדן, מה יש לפקוט? הוא במקום טוב, מה, אני אמור להיות שמח. רק מה, אנשים פועלים מהלב, לא פועלים מהסכם. אכן, זה הלב שבור. הלב שבור, הבן אדם בוכה, הוא לא מתפקד, כן. ככה הוא היה. אז נחזור רגע לעניין. אז באמת, הניסיון הוא עצום. שנה שלמה לא להבוא את האדמה, לא לגדל יבולים, אין הכנסה. היום, כיוון שלאנשים אין אמונה, אין ביטחון. אז עשו להם קרן לשמיטה, שעוזרת לחקלאים. נותנים להם מספיק כסף לחיות לשנה מהקרן הזאת של תרומות, כדי שישמרו שמיטה. כמו שכתוב בתורה, ושבתה הארץ. אבל אם אתם חושבים שחוסר האמונה התחיל בדור הזה, אז התחלתי להסביר. אתם רואים שבתורה היה בעיות של אמונה, היה. בזמן הגמרא היה בעיות של אמונה, היו. איך אנחנו יודעים? יש תקנה ביהדות שנקראת פרוסבול. שמעתם על זה, פרוסבול? פרוסבול זה תקנה שהלל, הלל הזקן תיקן. כדי שהעשירים ילוו כסף לעניים. למה? כתוב בתורה שמי שמלווה כסף, יהודי שמלווה כסף לאדם מסוים, ליהודי אחר, מתי הוא צריך להחזיר לו את ההלוואה, כל עוד לא הייתה שנת שמיתה. אם מגיע שנת שמיתה, כל שבע שנים יש שנת שמיתה, השמיתה היא משמטת את החובות, משמטת אותם, כביכול מבטלת אותם. אז השירים שהיו באים להם העניים נאמר מיד אחרי שנת שמיתה, אז השירים היו אומרים אין מה להיות לחוץ, יש עוד שש שנים. כך הלוואה לכמה? שלושה חודשים, כך. מקסימום איתה כאב יש ענה. יש לך לגבות. אבל אם עכשיו העני מגיע חודשיים לפני שנת שמיתה, יצחק, תעזור לי, אני צריך לדחוף כסף, החגים, זה אין לי כסף, זה. עזוב, עזוב, מה אני עכשיו אתן לך עוד חודש, תגיד לי שנת שמיתה, הלך הכסף. תבוא אליי אחרי שנת שמיתה. ראו החכמים שאף אחד לא עוזר לעניים. פוחדים שהכסף ילך. עשו תקנה, אתה באמת לא מלווה לעני, אתה מלווה את זה לבית דין, והבית דין הזה עכשיו עושה מה שהוא צריך בכסף, עוזר לעניים, והבית דין קבע את הכסף בשבילך, עושים שטר, כאילו הבית דין הפך פה עכשיו לבעל הכסף. תקנה, טריק, טריק קשר. למה? אם לא היו עושים את זה, אף אחד לא היה נותן הלוואות לעניים. אז תראו שכבר אז, לפני אלפיים שנה, הייתה בעיה של אמונה. הרי בתורה כתוב שאם בא אליך אני, ומבקש ממך צדקה, וחומר הלוואה, על הלוואה אפשר למכון, להגדיל, לא שילם, אוקיי, יאללה, קח את זה צדקה. אבל יש גם סיכוי לקבל את זה חזרה. אם על הלוואה, אם על צדקה התורה אומרת שבא אליך אני, פתוח, תפתח את ידך, לא. תפתח את היד. והתורה אומרת, לא יערה לבבך בתתחלו. כשאתה נותן לו צדקה לעני, אל תרגיש רע על זה, אתה רק מרוויח, אל תהיה טמבל. לא יערה לבבך בתתחלו. למה? כי בגלל הדבר הזה יברכך השם אלוקיך בכל מעשה ידיך. יש יותר טוב מזה בחיים? כזו ברכה? ואותו טמבל שלא רוצה לתת לה אני, מאה דולר אפילו, רץ לבבות כל שני וחמישים, צ'קים ותרומות שייתנו לו איזה ברכה כי הילד חולה או כי הביזנס קצת חלש. מה אתה, מה יעזור לך הבבא הזה בכלל? שלא לדבר כבר על ה-99% מהבאבות שהם נוחלים גדולים ורמאים וגנבים והכול. עזוב את זה, אני כבר לא מדבר על זה. אפילו בבא אמיתי, בבא צדיק אמיתי, שבאמת עושה את זה בשם שמיים, לא בשביל הכסף. תיתן, תיתן, לא תיתן. הוא לא מקפיד. אנחנו אומרים, זה כבר עכשיו אמיתי. הוא עדיף על הכרח שברחו? זו אבטחה בתורה? אלא מה? לא מאמינים. העיקר עושה לנו קיפה וזקן, אבל לא מאמינים. זה המציאות שלנו היום. אין אמונה. אני שאלתי בדרשה אתמול בסעודה שלישית, לפני סעודה שלישית, לפני מנחה. נותנתי להם שם איזה שלוש שעות רצוף. אז אמרתי שם, מי כאן חושב שיש לו אמונה באשם? כולם ירימו את היד. נסת יפה, גדול, מפואר, מלא אנשים. אמרתי להם, אני מוכן להחזיק את התורה פה, מאחוריי, בערון קודש. ולי שווה שבועה דאורה איתה שאין כאן בבית כנסת הזה בן אדם אחד שיש לו אפילו אחוז אחד אמונה בקדוש ברוך הוא. כולם הסתכלו עליי כמו אני איזה חייזר בעולם אחר. ואיפה נפל עלינו זה עכשיו? אפילו אחוז אמונה. אז כולם ככה מסתכלים עמומים וזה. אז אמרתי להם טוב, עכשיו אני אסביר לכם, תכף תראו איך אתם כולכם מודים. נדעתי להם איזה שען דרשה, כולם הבינו. איך אומרים? יש עוד הרבה עבודה כדי להגביר את האמונה. כי מה זה אמונה? אמונה פירושה שאתה לא דואג על כלום. כלום. אתה לא דואג על כלום. חייבים לך, לא שילמו לך, אני יודע מה, כוח. אין כזה דבר. ילדים לא יפחתנו, אין לך בית, עומדים לזרוק אותך עוד שבוע מהדירה, החורף, איפה אתה גור. שום דבר לא מזיז לך. אני עורך בעולם הזה. כל דקה שאני נושם זה בונוס. כל מה שמעבר לנשימה זה מתנה. לא חייבים לי כלום. אני אגור ברחוב? אני אגור ברחוב. איסה בקורקינט? איסה בקורקינט. ילך ברגל? ילך ברגל. ישן במקלט? ישן במקלט. העולם הזה כערף עין. אם אין לך שום ציפיות, ואתה פייטר, אז שום דבר לא מפחיד אותך. אבל ככל שיש לך יותר ציפיות, כך גודל האכזבות. למה אנשים כל כך מיועשים ומדוכאים וחצי עולם על פרוזק ותרופות נגד דיכאון? למה? כי יש להם ציפיות ענקיות מהחיים. כל אחד מצפה להיות גיידמאק, טראמפ, לא יודע, כל השמות האלה. וכיוון שהוא לא מצליח, אז הוא מאוכזב. זה מצפה שיהיה לו ככה, והוא מצפה שיהיה לו ככה, וזה ככה, ורוצה ש... כל אחד חושב שאלה שלו אולי יהיה איזה גאון אדור, וכשזה לא הולך כמו שהתוכנית, או בנדלן לא הולך לו, הוא כבר תכנן בו עוד 20 שנה, שיהיה לו כך וכך דירות, ופתאום לא עובד, ופתאום ככה. אז כל דבר שציפית ולא קרה, מה קורה? שובר לך את הלב, מוציא לך את החשק לחיות. עד שמגיעה זה נקודה שאתה כבר מתייאש כבר. אומרת לך, תורה רבותיי, שבע פעמים שבע, זה הסוד של השמיטה. שבע זה מספר חשוב מאוד ביהדות. שבע זה מספר חשוב מאוד ביהדות. למה הקלשבחו כל כך אוהב את המספר הזה שבע? מי יודע? מה עכשיו? הרי הקלשבחו המציא את המתמטיקה. הוא המציא את כל המספרים, נכון? יש עשר ספרות מ-0 עד 9, עשר ספרות ואיתן בונים את כל המתמטיקה, אין יותר. השם המציא עשרה מספרים, מה הוא נדלק דווקא על שבע? התשובה, שבע זה ממד רוחני. כל דבר בעולם יש לו שישה ממדים, צפון, דרום, מזרח, מערב, מעלה ומטה. זה נקרא היטל על, היטל תחתון. שבע, פירושו יציאה מעולם החומר לעולם הרוחני. ומה זה שמונה? שמונה זה אינסוף. זה כמו שיש לך עכשיו כביש, כביש מהיר. אתה כל הזמן נוסע ישר, אבל אתה לא שם לב, הוא ענק, הוא של מאות קילומטרים, שהוא נוסע בצורת שמונה, כי כל פעם זה קצת. אז אתה כל הזמן נוסע ישר, ישר, ישר, ישר, ואתה כל הזמן נשאר באותו שמיניה. זה דרך אגב, שמעתי שיש דעה כזאת בקרב המדענים אפילו, שהאוניברס, איך קוראים, היקום, היקום, כל הגלקסיות והכל, יש הרי שאלה, איפה זה ייגמר? תיסע בחללית עכשיו, במהירות האור, נגיד שימציאו איזה טיל חללית שיורים אותה ונגיד שהיא ניתנת על ידי השמש ונגיד שהיא לא צריכה דלק והיא נוסעת ונוסעת ונוסעת במהירות של טיל שיורים אותו. יום אחד זה אמור להגיע לסוף של היקום, לא? היקום צריך להסתיים באיזשהו מקום. אם היקום הזה הרי זה יצירה של בורא עולם, כל דבר יש לו גבולות. הנה, החדר הזה, יש לו גבולות. גבול פה, גבול פה. עיר, יש לה גבולות. מכונית, יש לה גבולות. מטוס, יש לו גבולות. כל דבר יש לו גבולות. ירח, מפה עד לפה. גלקסיה, מפה עד לפה. אז מה זה היקום הזה? אין לו גבולות? זה שעוד לא הגענו לשם, זה לא אומר שאין גבולות. מצד שני, המחשבה היא כזאת, נגיד שנגיע לגבול של היקום, שאין יותר עכשיו כוכבים ולא יהיה יותר גלקסיות, אז מה יהיה? מה יהיה עכשיו? יהיה קיר? מה יהיה? מה יהיה? חלל חדש? חייב שיהיה משהו, כי אם אתה מסוגל ללכת לשם, אז יש שם קיום, ואם אין, אז אתה צריך לתקע באיזה קיר. נכון? צריך להיות כמו פה, בעולם הזה. יש לו גבול, העולם, כדור. זהו, לצאת מהגבולות שלא יהיה אפשר. אז לכן הם מגיעים למחסקנה שכלית הגיונית, שכנראה שזה הולך הכל בצורה של שמונה. זה לא משנה, תיסעה ותיסעה, אף פעם לא תגיע לסוף, כי תמיד זה יחזור אותו דבר. בסדר? גם זה הגיוני. דרך אגב, זה לא פותר את הבעיה. בוא נראה מי פיגח פה. חזק אתה, זה היה מהיר מדי. מה באמת יש מהחוץ לדפנות של השמונה? גם צריך להיות קיר. השאלה הזאת אף פעם לא תיפדר. יש אנשים שואלים, על הדרך אני אכניס לכם איזה קוריוז מדעי. שאלה טובה הם שואלים. אומרים, תגיד, אתם אומרים, אתם, הדתיים, המעצבנים, אומרים שהכנוס בחוב הרת העולם ואת הגלקסיות ואת הכל, נכון? ואתם בעצמכם מודים, כמו שהמדענים אומרים, שיש כוכבים שהם נמצאים במרחק אלפי שנות אור מכדור הארץ. שנת אור, כמה מהירות האור בשנייה, מי יודע? 300 אלף קילומטר בשנייה. תכפיל את זה ב-60, זה בדקה. תכפיל את זה ב-60, זה בשעה. תכפיל את זה ב-24, זה ביום. תכפיל את זה ב-365, זה שנה. מספר מפה עד רחובות. האורך שלו. מספר ענק. זה שנת אור. שהאור מטייל בשנה. מיליארדים של קילומטרים, כפול מיליארדים של קילומטרים, מהירות אדירה. זה רק שנת אור אחת. שנת אור אחת. אומרים לך שיש כוכבים שנמצאים אלפי שנות אור. זאת אומרת, את המספר הזה מכאן עד רחובו תכפיל בכמה אלפים. זה נהיה מכאן עד אפולה. האורך של המספר. אין סוף ספרות. אין סוף ספרות. זה המרחק מהכוכב עד אלינו, והרי העולם הזה, אתם טוענים, אתם הדתיים המעצבנים, אתם טוענים שהוא סך הכל ששת אלפים שנה מקסימום, אנחנו שנת חמש תלפים שבע מאות שבעים ותשע, לא? אז איך רואים כאן את האור של כוכבים שנמצאים אלפי שנות אור מכאן? הרי כל העולם, כל האוניברס, כל היקום הוא רק פחות מששת אלפים שנה, אז האור בחיים לא היה מגיע לכאן. שאלה טובה או לא? מה אתם אומרים? שאלה שנשמעת לכאורה גאונית. אבל היא שאלה טיפשית. למה היא טיפשית? בעיה בשביל הקב' הראשון, הקב' בר את העולם, היה לו אינטרס, זה פסוק בתורה, שאנחנו נראה את כל הכוכבים האלה בשמיים, זה היה אינטרס שלו, איפה זה כתוב? סעו מרום עיניכם וראו מברה אלה. פסוק מפורש. עכשיו, אם הכוכבים הרחוקים האלה, אף פעם האור שלהם לא היה מגיע לכאן, אז לא היינו רואים כלום. מה היינו רואים? חמישה כוכבים? עשרים כוכבים? בגדיל. עכשיו, רואים בלי סוף, אז מבינים. אז הקבלוס פרחו שברא את כל היקום ושם כל כוכב במקום שלו, והשמשות והמחזירי אור, הכל היה עם הקו של האור. עד לכאן נברא. הוא נברא בצורה כזאת, הנה יש כאן עיגול, ומהעיגול הזה יוצא קרן אור. עם פה כדור הארץ, ופה הכוכב שנמצא אלפי שנות אור. מרחק של אינסוף מיליארדים של קילומטרים. עכשיו, הוא נברא, הכל נברא בשנייה. בום! כל הכוכבים במקום. עם כל הקווים של האורות. זהו. מה עשית לנו עכשיו פה, קושיות? כי אחרת מה זה לא שווה, אז מה השם יברא את זה? הרי אף אחד לא יראה את זה. הרי הכל נברא בשבילנו. איך אנחנו יודעים שהכל נברא בשבילנו? מי יודע? איך יודעים? זה גמרה מפורשת, זה גמרה מסכת ברכות עמוד למד ב' הגמרה אומרת... הגמרה אומרת ככה, ריבונו של עולם, אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, אדם נושא אישה בשנית, וזוכר מעשה ראשונה. ואתה עזבתנו או שכחתנו? פירוש. האדם עכשיו היה נשוי כך וכך שנים, התגרש. המחלה של הדור. כמעט כולם מתגרשים. טוב. התגרש. עברו להם נגיד 20 שנה. היה גיל 23 שהתגרש, הגיע לגיל 43, זכר עוד פעם להתחתן. עכשיו באים אליו נגיד שהוא בן 50. תגיד, מואי שלה, מה שלומך? מה שלומת? אשתך לשעבר. מי? אשתך לשעבר? איך קראו לה? אני לא זוכר. מה זאת אומרת? זאת שהיית נשוי לה, שהיית ביתה וזה. לא, לא, אני לא זוכר, ממש לא זוכר. יש כזה דבר? הוא זוכר אותה טוב טוב ואת אמא שלה עוד יותר טוב. שומעים? הוא לא שכח אותה, אל תדאג. אז הגמרה כבר אומרת, אדם מתחתן בשנית. עדיין זוכר שהיה פעם נשוי למישהי אחרת. אין אף אחד ששוכח כזה דבר, נכון? החכמים נותנים את זה כמשל בטרוניה לקדוש ברוך הוא. באים אליו בתלונה. מה אומרים לו? אדם שכועס על גרושתו, נגיד, שונא אותה, רב איתה, לא יודע מה, עדיין זוכר אותה אחר 20 שנה. ואתה כבר שכחת אותנו, הכרפת לנו את בית המקדש, שרקת אותנו לגלות. אמר לה הקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא עונה לעם ישראל תשובה, ביתי, זאת אומרת בת שלי, ביתי, יוטבט מזלות ברתי ברכיה. זה האורסקופ. סיבוב שלם של כדור הארץ מסביב לשמש לוקח שנה. כל חודש כדור הארץ עובר 30%, מ-12 עד 1, 30%. מ-1 עד 2, 30%. 2 עד 3, 30%. עד שמסיים סיבוב שלם, 360 מעלות, 365 ימים. יוצא פה כמעט מעלה ביום. שמתם לב? כמעט מעלה ביום הוא עובר, טוב? ומפה גם האירוסקופ, באיזה יום נולדת, באיזה שעה, איפה כדור הארץ היה, לפי זה מחליטים על המזל שלך בחיים, תראה, תרוויח, תפסי, תהיה בריא, הכל שם מוחלט, טוב. אז הקראש הבא, הוא אומר, ביתי יוטבט מזלות בראתי ברקיע, ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלושים חייל. ועל כל חיל בראתי לו 30 ליגיון, ועל כל ליגיון בראתי לו 30 רעטון, ועל כל רעטון בראתי לו 30 קראטון, ועל כל קראטון בראתי לו 30 גיסטרה, ועל כל גיסטרה תליתי בו 365 אלפי ריבו כוכבים. ריבו זה רבבה. תוסיפו עוד 4 אפסים. וכל זה לא בראתי אלא בשבילך. כאילו עם ישראל. ואת אומרת עזבתני או שכחתני? אתם מעיזים להגיד לי שאני שכחתי אתכם ועזבתי אתכם? בראתי לכם טריליונים של טריליונים של כוכבים. מה אני צריך את הכוכבים האלה? תן לי אגורה על כל כוכב, עדיף, מה אני צריך כוכב? תביא לי שקל במקום. היום כבר יש מטומטמים קונים באינטרנט כוכבים. כבוד הרב, אתה לא תאמין, קניתי לאשתי ותנה ליום הניסויים. מה? קניתי לה כוכב. כן. כמה עלה לך הכוכב? -500 דולר. יוצא שיש לו בבעלותו קרקע שיותר גדולה מכל כדור הארץ. יש רק בעיה אחת, הוא לא יכול לממש את הכניעה הזאת. אבל יש כוכב נקרא על שמו. ככה עובדים על האנשים. כשאני הייתי ילד, היו עובדים על אנשים אחרת. היה חנות ברחוב בלפור ובת ים של ג'ודייקה. ג'ודייקה. יום אחד אני נכנס לשם ותורי ילד, אני רואה קופסת סרדינים עם דגל ישראל על המכסה. אתם זוכרים את הקופסאות של המקרל האלה, הארוכים האלה כזה? רגע, לא יודע, אולי הבלופ הזה עוד ממשיך. אני לא יודע. אני שואל אותו, מה יש בקופסא הזאת? זה נראה כמו סרדינים. הוא אומר, לי כלום. אני אומר, אז למה אתה מוכר את זה? הוא אומר, באים פה תיירים, רוצים לקנות אוויר מארץ ישראל. מותחים את זה איתם במטוס. מוכרים, קונים את זה בכסף. בסדר, יש גם כאלה בעולם, נו. בכל אובן, נחזור לעניין. אז רואים שיש בחור רצון שנראה את כל הכוכבים? אז הוא ברא את הכוכבים עם האור שלהם. למה באמת השם ברא את הכוכבים בשביל עם ישראל? כדי להראות לך אין לי שום מגבלה הנבראה עליך מיליארדים של כוכבים ותנועות וגלקסיות, הכל באלפית השנייה. ככה שתבין שאין לי שום מגבלה, גם רואה כזו עוצמה, במיוחד בדור שלנו שגם הבנו מה זה, פעם לא הבינו מה זה, רואים נקודות, מה יודעים? כמו מטוס, שהיית ילד, ראית מטוס בשמיים, הוא נראה לך כמו הצעצועים הקטנים האלה, שאתה קונה בחנות לילד, ידעת שהמטוס הזה זה בגודל של 500 מושבים, הוא נראה לך מפה נקודה, אבל זה, כולם מבינים היום, היום אתה מבין, זה מטוס ענק, זה רק הוא נראה קטן. היום כבר מבינים מה העוצמה של הכוכבים האלה, יש כאלה פי אלף יותר גדולים מכדור הארץ, או יותר. ענקים. והם כולם בסיבובים, ומשהו מדהים איך זה עובד. נחזור לעניין. אז אומרת התורה, יש כאן מחזוריות של שבע. כל שבע שנים, שנת שמיתה. שנה השביעית, שמיתה. שבע כפול שבע, שבע שמיתות, זה כבר ארבעים ותשע שנים. השנה החמישי, מאי, יובל. תוקעים בשופר. מתחילה שנה חדשה, תוקעים בשופר על היובל. מה קורה ביובל? הכל חוזר לשלמות. האדמות חוזרות, הבתים, כל מי שמחר, הכל חוזר. ככה כתוב בתורה, מסבירים חכמי הקבלה, יש כאן סוד. יש כאן סוד. מה הסוד? כתוב בקבלה, כתוב דבר מאוד מעניין. משהו שקשה קצת להבין אותו בפשט. הקדוש ברוך הוא ברא עולמות והחריבם. ואחר כך כתוב. איזה עולמות הוא ברא? מסתמה לא מדברים על כוכבים ריקים. כי מה, צריכים לכתוב כזה דבר בגמרא, שהיה פעם איזה כוכב ריק מלא קרח, ואין שם בכלל חמצן, והה' הכריב אותו. ביגדיל, נגיד שהיה כזה דבר. זה לא שייך לך לכתוב את זה בגמרא. אלא על איזה עולמות מדובר? עולמות כמו פה, עם אנשים בפנים. היו עולמות. מסבירים המקובלים, זה העולם הזה שלנו, הוא לא העולם הראשון. זה פעם שביעית שיש עולם. כל העולמות שהשם ברא היו גם כן ששת אלפים שנה והאלף השביעי שנת שמיתה אלף השביעי כמו שהולך להיות פה ועכשיו אנחנו כבר בשבע כפול שבע בשנת ששת אלפים עד אז המשיח חייב לבוא מה יקרה? נכנסים לשנת שבעת אלפים שאף אחד כבר לא ימות כבר אין ילודה, אין גלגולים יותר, אין יצר הרע, אין כלום. העולם חוזר למדרגת אדם הראשון לפני החטא. אין מלחמות, גר זהב עם כבש, כן? לא יישגו אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה. כל הפסוקים האלה שכתובים בנביאים. ואז, אז, מה יוצא בסופו של דבר? כשאנחנו מסיימים את העולם הזה, אנחנו יוצאים כביכול נגמרו כל השבע עולמות. שבע כפול שבע. זה היובל. ומפה, כל העולמות שהשם ברא והחריב, כל המחזור הזה של שבע כפול שבע, הכל נגמר. ואנחנו עכשיו בעולם הזה, דרך אגב, שימו לב טוב, מתי אנחנו, בתוך הששת אלפים שנה, כתוב כנגד כל יום בבריאת העולם, יש אלף שנים בעולם. יום ראשון, אלף שנה. יום שני, אלף שנה. יום שלישי, אלף. יום רביעי, אלף. יום חמישי, אלף. אז כבר חמשת אלפים שנה עברו. יום שישי התחיל, נכון? כל שעה זה אלף חלקי עשרים וארבע, נכון? כי הרי יום שלם, עשרים וארבע שעות זה אלף שנה. יוצא כמה רבעים מתוך האלף השישית כבר נמצא מאחורינו. שלוש. שלוש, שלושה רבעים. כי עברנו כבר את שנת 750. אנחנו 5779. אנחנו כבר 29 שנים ברבע האחרון של הבריאה. מבריאת העולם, מבריאת העולם. ועד עכשיו, 23 רבעים מתוך 24 רבעים עברו. נכנסנו לרבע האחרון שהוא יום שישי בערב. כניסת שבת. עכשיו אנחנו ברגעים האלה בכניסת שבת כבר. מריחים כבר את האלף השביעית. על זה יש תוספת שבת. זה מה שחזל אומרים. באמת משיח צריך לבוא בסוף האלף השישי. אז מה שם עוד 221 שנה? אז אנחנו כבר לא נהיה פה. לא, לא, לא, רגע, רגע. כתוב באלף השישי, ולא בסופו יבוא הגואל. מסבירים החכמים, 200 שנה לפני, שכתוב בפסוק, האלף לך שלומו, כאילו שלומו זה שלמות, ו200 לנותרים. מה זה לנותרים? נותר זה שומר. לאלה ששומרי שבת. יש מצווה שחייבים תוספת שבת. חייבים לקבל שבת מבעוד יום, שעוד אור. אז נותנים לך קצת, נותנים לך 200 שנה מתוך האלף, כאילו קצת, עוד שעה, כמו שהרבה מתחילים, שבת, שבע, שש וחצי, אבל שבת זה שמונה וחצי. כבר שש וחצי פללים ממך קבלת שבת רבע לשבע כבר. זה כבר ממש אוטוטו עומד להיות. רוב הסיכויים שזה יקרה ממש עכשיו, בדורנו. עכשיו כבר מבינים שהעולם בשל לזה ויש כבר אטום בכל פינה. הכל כבר ברור. רואים שהעולם מוכן, מוכן לפיצוץ הגדול. וזה הסוד, רבותיי, זה הסוד של השמיטות האלה. כל שבע שנים, שנת שמיטה, כל הדברים האלה וצריכים, וגם ניסיון גדול באמונה. ברוך אתה, ה' אלוהים המלך העולם, שהכל נהיה בדברו. היום, לא יודע אם שמתם לב, היה פסח שני, 14 ביאר. בתורה כתוב, מי שהיה תמה לא יכל עכשיו להשתתף בקורבן הפסח שעשו אז בזמנם. הקבל ברוך הוא, באו התנאים למשה, אומרים למה היא גרה מאיתנו, מה אנחנו אשמים, נטמנו בלי חבנה, מה, אנחנו לא יכולים לעשות ליל סדר, לאכול מצות ומרור וקורבן הפסח? מה? אז באמת, אתה חושב אחו אמר לו למשה, הם צודקים. לא לדאוג, אני נותן להם חודש אחרי פסח. טוב או לא, פסח, תחגוג פסח. היום אין בית מקדש, אין תאומה ותארה כמו שהיה אז, אז זה רק יום סימבולי. לא באמת חוגגים פסח היום. יש כאלה, דרך אגב, אוכלים מצות היום קצת, זכר, טוב. כן. אבל בכל אופן, היום זה יום של ישועות. יום מאוד מאוד של ישועות. מי שמת מול בלילה, עד היום בלילה, התפלל חזק וזה, זה יום שמסוגל מאוד שהתפילות יתקבלו. בכלל, אנחנו גם בשבוע של רשבי. וגם היה הילולה של רבי מיר בעל הנס. זאת אומרת, כן, היום. אז יש כמה מעלות היום שהיה ליום, ובזוהר כתוב שהשבוע כולו, שבוע הזה כולו מסוגל לאישורות. כולו. עד יום שבת הבא. מהשבת שעברה עד לשבת הבא. מאוד מעניין. ואנחנו עומדים להיכנס ללאגבה אומר, וזה דבר מאוד מעניין. שאלתם את עצמכם, מה המיוחד ברבי שמעון בר יוחאי שהוא נהפך לכזה לג'נט, להגדה? מה? הרי היו עשרות אם לא מאות של תנאים והמוראים. מאות. כולם היו ענקים בתורה. כולם. מה, חסר? כל אחד מהם היה ענק בתורה. ולא מצאנו באף מקום שחוגגים ילולה עם כל כך הרבה מאות אלפי אנשים לאף אחד, אפילו לא למשה רבנו. בזיין, בניסן עושים ילולה למשה רבנו עם מאות אלפי אנשים. אולי אצל משה, כי לא יודעים איפה הוא קבור. בסדר. אני אומר, זין בעדה, עושים לילולה למושה? לא. עושים קצת פה ושם, מדברים על זה כמובן, אבל אולי בגלל שאין למושה קבר. אבל עדיין, כל התנאים האחרים שקבורים בגלים, ראיתם פעם שיש איזה יום בשנה שבאים לשם מאות אלפי אנשים? שמעתי שכבר במירון, מעכשיו כבר יש אנשים שם. כל השבוע. כל שנה יש יותר אנשים שם. עכשיו מישהו שלח לי סרטון מלפני 90 שנה, שחור לרן. שכבר היה שם אילולה לפני השואה 20 שנה לפני השואה היה במרון אילולה לרשבי רשבי רבי שמעון בר יוחאי מה לעשות של רבי שמעון בר יוחאי? מה הוא זכה? כתב תזורה האם הוא יותר גדול מרבי עקיבא? התשובה היא לא רבי עקיבא זה היהודי הכי גדול שהיה בהיסטוריה. עבר את כולם, אפילו את משה רבנו. תזכרו, אם מישהו שואל אותך, מי הבן אדם בכדור הארץ, מי בריאת העולם ועד סופו שהגיע למדרגה הכי גבוהה שבן אדם יכול להגיע, התשובה רבי עקיבא. למה? משה קיבל מהקבלו שברחו את כל התורה בדיסק. דיסק made in heaven, not made in China. דיס מיידין צ'אן, לפעמים הם קופצים קטעים. נכניס לו הכול על מגש, ב-40 יום ו-40 לילה. אפשר ללמוד את כל התורה ב-40 יום ו-40 לילה. אז משה קיבל את זה כמת ענה מהשם. משה היה צדיק, ענה, והיה לו זכויות, ברור. לא צריך... הם מבינים מי היה משה. אבל משה לא השיג את מה שהשיג ב-80 שנה של עבודה יומיומית ולימוד מהבוקר עד הלילה ובתנאים ובתוך כדי סכנת חיים. רבי עקיבא סיכנת חייב ללמד, להקהיל קהילות ברבים וללמד תורה, עד שבגיל 120 תפסו אותו הרומאים, שמו אותו עם איזה פאפוס אחד, לא יודע, בבטל של מעשר, כנראה איזה אחד שהוא עוניית דתי לוני. ולפני שיעצרו אותו, הוא בא לרבי עקיבא, אומר לו, תתבייש לך, מה אתה מלמד תורה ברבים? אתה לא רואה שהאומה הזאת, הרומאים, נתנו להם כוח משמיים, מלכות, והם שולטים פה, למה אתה מתגרה בהם? אז רבי עקיבא אמר לו, ישמעו אוזניך, מה פיכה מדבר? זה כמו אחד שהיה עכשיו שואל, ויש דגים בים. עכשיו הדגים, הדייגים זורקים רשתות, רוצים לתפוס את הדגים. אז הדגים מתמרנים, בורחים. רואים נפלה רשת, עושים סיבוב. מצליחים לברוח. אז בא השואל, אומר להם, דגים יקרים, בואו תעלו לחוף. תעלו אליי לחוף. שתנצלו מהדייגים. אומרים לו, טיפש, אנחנו בתוך המים שאנחנו מומחים בתמרונים וסוכים וזה, לא בטוחים. אתה אומר לנו, נעלות לחוף? על בטוח נמות עוד לפה שלך ללואה שלך ככה אמר לו רבי עקיבא מה התורה זה שם חיים זכה נעשית לו שם חיים תורה מגנה ומצלה תורה מצילה מהרבה טרגדיות מצרות ממוות ממחלות מהרבה דברים אנחנו שלומדים תורה ומלמדים תורה נמצאים כל רגע בסכנת חיים כי אלה מחפשים אותנו להרוג אותנו כי לא מוכנים שנלמד תורה. אתה רוצה שנפסיק ללמד תורה? הסיכוי היחיד שלנו לשרוד גם את זה נפסיק. בקיצור, אחרי תקופה תפסו את רבי עקיבא, הכניסו אותו למאסר. את מי השליכו יחד איתו בכלא, אותו דתי לוני. אומר לו, אשריך עקיבא, שנתפסת על דברי תורה. אני, מה יצא לי מזה? תפסו אותי על סתם, על איזה עבירות רכוש, משהו. אותי זרקו למעשר, אותך זרקו למעשר. אבל לפחות אתה זכית, לימדת תורה. אני לא לימדתי תורה, לא למדתי תורה, פחדתי מהם, גמרתי כמוך. אבל לך לפחות יש מה לקחת לעולם הבא. הוא היה באיזה גיל? 120 שנה, רבי עקיבא, לפני שסרקו את בשרו במסריקות של ברזל. אז היה לו איזה תלמיד שהביא לו מים, הביא לו איזה דלי מים כל יום. חצי מהמים הוא היה עושה נטילות ידיים, והחצי השני הוא היה שותה, אדם זקן. יום אחד התלמיד הביא דלי מים, והשומר לא מצחן בעיניו, מה זה אתה מביא לו כל כך הרבה מים? בעט בדלי. אז נשפח חצי על הרצפת כשהוא הצליח להרים את זה, חצי כבר נשפח. אז כשהוא הגיע לכלא, הוא מביא לרבי עקיבא. אז רבי עקיבא אמר לו, למה לקח לך כל כך הרבה זמן היום להגיע? אתה לא יודע שאני זקן, אני תלוי במים האלה כמו אוויר לנשימה? אומר לו, מכילה הכבוד הרע, מה אני אעשה? השומר, תפס אותי בעט בדלי. עכשיו רבי עקיבא רואה שהדלי חצי מלא. אז הוא אומר לו, טוב, תן לי לפחות לעשות נטילת ידיים שאני אוכל לאכול. הוא אומר לו, כבוד הרב, מה עכשיו נטילת ידיים? אין מים אחר כך לשתות. אין, היום יש חצי מהכמות. ונטילת ידיים זה לא מצווה מהתורה, זה מצווה דה רבנן. זה תקנת חכמים. וזה בכלל לא היה תקנתו של רבי עקיבא. הוא לא סבר שצריכים ליטול ידיים. החכמים אמרו שצריכים ליטול ידיים, למה? כי נחרב בית המקדש, והכוהנים חייבים ליטול ידיים לפני שאוכלים את הלחמים שם, צריכים לאכול אותם בתהרה. ועכשיו הרבנים אמרו, מי יודע כמה דורות לא יהיה בית מקדש, אם אנשים יתרגלו לאכול לחם בלי נטילה, גם הכוהנים יתרגלו לאכול נחם בלי נטילה. בעוד כמה מאות שנים שיבנה בית המקדש, כבר השכחו שחייבים לעשות נטילה. לכן אנחנו עושים עכשיו חוק, כל עם ישראל צריך ליטול ידיי. זה מה. אז רבי עקיבא, הוא יודע שלא צריכים נטילה. אני לא כהן ואני לא בבית המקדש ואני זקן ואני צריך מים לשתות. מה אמר לו? זה לא אנשים רגילים, זה גאונים, זה תלמידי חכמים גזרו גזרה, מה אני אעשה? חבריי גזרו גזרה, והוא היה הכי גדול בעולם, אבל היה לו ענבה. חבריי תיקנו שצריכים תינת ידיים, עשנו תינת ידיים. בקיצור, אחרי זמן הוציאו אותו לנמות, עמדו שם כל תלמידיו, רואים, תארו לכם, תנסו רגע לדמיין, תנסו רגע לדמיין, וחילה שאני משתמש בכזאת דוגמה, אבל אני רוצה להדליק לכם את כוח הדמיון. תנסו חס וחלילך מיליון פעמים חס ושלום, כן, רק לדוגמה, שעכשיו החמאס עם אחשימם, תאפסו אחד מגדולי הדור, לא יודע, הרב קניאפסקי, הרב שטרנבורג, אחד מהרבנים הגדולים, הכי גדולים בעולם שהם כבר גיל 90, 100, מביאים אותם עכשיו לעזה, ועושים לך עכשיו בשידור ישיר בפייסבוק, ביוטיוב, איך הם לוקחים מסמרים, מפשיטים את הרב הכי גדול בעולם, וחותכים אותו לחתיכות ככה של ברזל, והם צועקים צמאי דם כאלה. מה יקרה פה בארץ? נראה לי, אלפים של אנשים ימותו מאתקף לב של צער. מאתקף לב של צער. רק ממכזה מחזה. אנשים לא אוכלו לתפקד, כבר לא אוכלו ללמוד, לא אוכלו כלום. אנשים שצריכים להתחתן, היוותלו כבר. איך אני יכול להתחתן בכזו אווירה? זה יהיה חורבן נוראי. זה יהיה דבר נוראי. זה עכשיו מה שקרה פה. הולכים רב בין 120, שמים אותו בשוק, להנה כולם, עומדים היהודים שם בוכים. ואיזה רשעים, איזה אחזרים, חותכים אותו לחתיכות של בשר, בגלל שלימת תורה. שומעים? עומדים שם תלמידיו, אומרים לו עקיבא, את כאן? נו מה, למה אתה מחכה? תגיד שם המפורש, תהרוג את כולם פה. אומר להם, כל חיי, אני אומר קריאת שמה, ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך וכל נפשך וכל מועדיך, פעם ראשונה בחיים התגלגלה לי זכות לעבוד את השם, לאהוב אותו בכל לב אבך ובכל נפשך מה זה בכל נפשך, אפילו נוטל את נפשך גמרא אומר סוף סוף יש לי הזדמנות, אני כבר, אני זקן, אני במלא ימות עוד מעט לא יהיה לי עוד הזדמנות כזאת למות על קידוש השם אתם רוצים שאני אבטל את זה? על הרשמה ישראל וכך הפרחה נשמתו ומשה רבנו, לפני שהקב". הוא לקח אותו ביום פטירתו, הוא העלה אותו על ההר, הראה לו את ארץ ישראל. הראה לו את כל הדורות, אפילו עכשיו את הדרשה הזאת שאנחנו עושים פה היום בנס ציונה, משה ראה. ואת השבתון שהיה לי ברצליה, פיתוח, גם זה הוא ראה. הכל הוא רע. כל מה שהתרחש פה בארץ, השם העביר הכל. ראה את השמאלנים, ראה את מצדי התואבה, ראה את האירוויזיון הערור הזה וכל החילולי שבת. שמעתי שהזמר הישראלי קיבל מקום 23, מתוך 26. 26 יותקי ווקי. אבל למה 23? גימטריה, שבת קודש. הולכים נגדי, זה מה שיקרה, 23. שמעתי גם שהשיר שלו היה הכי יפה אומרים, לא יודע, אולי אנשים משוחדים, אומרים דווקא היה לו שיר יפה, הכי יפה, אף אחד לא נתן לו נקודות, אף אחד, למה? שבת קודש. כמעט רייה קטנה, בלי אפסים. 23. אין דבר שלא רמוס בתורה, אין. בקיצור, עכשיו רבי עקיבא, משה ראה את כל הדורות, פתאום הוא רואה את רבי עקיבא, ככה נשחט. דרך אגב, אתם יודעים מה עשו בגופה של רבי עקיבא? אחרי שהוא נפל מת, לעיני תלמידיו. מה עשו בגופה שלו? זה לא מספרים כל כך בישיבות. לא נעים. מה עשו בגופה שלו? חתכו אותו לחתיכות כמו סטקים ומכרו את זה באטליז. שמו את זה בסלסלות ומכרו את זה. למי שרוצה לקנות את הגופה של הרב. עכשיו, משה רבנו ראה את זה. את המחזה הזה הוא ראה. הוא אמר לקדוש ברכו, הוא ראה את רבי עקיבא מלמד, והוא לא מבין מה הוא אומר. איזה מדרגות של לימוד. משה אומר לקדוש ברכו, יש לך כזה יהודי בעולם? זה עקיבא בן יוסף, ונתת את התורה על ידי. למה? הוא הולטרטומניה. משה ענה ואין אצלו עכשיו משחקים של כבוד. זה לא פר, היית צריך לתת איתו את התורה. בסוף השיעור רבי עקיבא אמר, כך מקובלנו ממשה רבנו מאר סיני. וכך הוא אמר. משה אמר, וואו, נותן לי את הקרדיט. זאת אומרת, הוא לקח את מה שאני קיבלתי ופיתח את זה. הוא מגיל 40 חזר בתשובה, התחיל עם א' ב' במקום שבעלי תשובה עומדים, אפילו צדיקים גמורים אינם עומדים, ולמד 80 שנה עד שנהיה היהודי הכי גדול בהיסטוריה. והוא רבו של רבי שמעון בר יוחאי. עכשיו, רבי עקיבא העמיד 24 אלף תלמידים, קטן שבהם מחיה מתים. קטן שבהם יכול להחזיר את הנשמה לגופה שיקום לפני שהם חסים את הקבר. אומר, אני עכשיו גוזר, מכניס לו חזרת הנשמה לגוף והוא קם. עד כדי כך הם היו גדולים. ועל מה השם לקח אותם? 24,000 מתו, רק חמישה שרדו. ומהם התחילה כל התורה. הכל התחיל מאפס. 24,000 תלמידים. דרך אגב, אם פעם מישהו ישאל אתכם, מה האסון הכי גדול בתולדות עם ישראל? אני ארענן את זיכרונכם. אני אגיד לכם כמה מהאסונות המפורסמים שהיו. פילגש בגבעה, שבט בנימין, נלחמו בעם ישראל מלחמת אחים, הרגו 40 אלף איש. 40 אלף יהודים פה מתו בארץ במלחמת אחים. פנחס עם כוזבי בצור, ואיך קראו לו שם, ראש שבט ראובן, זמרי בן צלו, ראש שבט, לקח גויה, כוזבי בצור, נכנס איתה להאוהל, עמדו שם עם ישראל בחור, זו הייתה טרגדיה מבחינתם שיהודי ייגע בגויה, מה זה זה? איפה נשמע כזה דבר עבוד בטומבי, בלי בושה? עבוד הוא מעליף גם את משה. מה, אשתך לא גויה? אומר לו ככה, כאילו מה, אתה מי? ואתה גם לנו אתה מתניינים, למרות שאתה גיורת. מה ההבדל? גיורת, גויה, אומר לו. הכניס אותה לחדר, עומדים שם בוכים וזה. כמה מתו? 24,000 מתו. חטא העגל, 3,000 איש מתו. היה עוד אסון עם הבשר ועם כורח ועדתו וכולי, 14,700. קיצור, כל אסון היה אלפים רבים של ארוגים. כל מקרה כזה שהיה. והנה המקרה הזה. ומקום המדינה ועד היום, 24,000 כמעט ארוגים חיילים. כמו שראיתם, חלקם פה מופיעים על הקיר. ושואה. שואה. כמה מיליונים גם כן מתו. ו... היו ארוגה בטר, יש כל מיני דעות כמה מתו שם, יש גם דעה אחת שגם היה מיליונים, יש דעה מאות אלפים, טוב, מה שלועס גם היה אסון נוראי, שלוש שנים לא קברו את הגופות, היה נהרות של דם ברחובות, נהרות, איך שיש שיטפונות והמים עכשיו רצים ברחובות לפעמים פה בארץ, דמיין שככה זה היה, של דם. ולא רק זה, לקחו גם את הגופות הרומאים האלה עם מכשימם, והשתמשו בהם לעשות גדרות בחצרות שלהם. לקחו כמה גופות, עשו ערימה, קשרו אותן ביחד, ככה היו בונים גדרות. תאר לך עכשיו, אתה הולך בית של יהודי שהרומאי פלש אליו, הרומאי פלש לבית, כל האדמה מוקפת בגופות של רבנים, של צדיקים, ככה זרוקים. אסון נוראי זה היה. והנה האסון הזה, שעליו אנחנו עכשיו מתאבלים באומר, בלי מוזיקה ותספורת וכולי. מכל האסונות שמניתי, מסתם היו עוד שלא, אני לא זוכר את כולם, מה האסון הכי גדול בתולדות עם ישראל? רבי עקיבא ו-24,000 תלמידיו. זה האסון הכי גדול. למה? מי יודע למה. הנה, הרגע אמרתי לך שהם פנחס וזה, שהרג את זמרי בן סלור, באותו זמן היה מגפה, 24 אלף איש מתו, אותו דבר. פלגש מגפה עוד יותר, 40 אלף מתו. בשואה מתו מיליונים. למרות שלא ברור כמה. הסברתי את זה כמה פעמים בעבר. קמים עליי, צועקים, מתעצבנים, אבל זו האמת. אני לא פוחד מהם. לא כל מי שמת בשואה היה יהודי, הרבה מהם היה אליי ממעות גויות. כמו באמריקה עכשיו, רוב השמות היהודים באמריקה הם גויים. רוב המכריעה. ליבוביץ', לפקוביץ', זה, כהן, לוי, מזרחי, כמעט כולם גויים. כבר 200 שנה מתבוללים. מאז שהתחילו הרפורמים. מתבוללים, מתחננים גויים חופשי, חופשי, חופשי, ועוד בשבתות גם. ועוד, ולפעמים גם בכנסייה גם. או בבית כנסת רפורמי שזה יותר גרוע אפילו מכנסייה. זה המציאות של אמריקה היום. אותו דבר אירופה. כל העולם ככה. כל העולם. קהילות שלמות נמחקו בגלל התבוללות. אתם יודעים כמה יהודים היו בספרד? עזוב עכשיו את גירוש ספרד. אפילו אחרי זה, היו קהילות גדולות, מדריד, ברצלונה. לא נשאר כלום, אני לא יודע אם יש מניין שם היום. וכל זה, זה מההתבוללות. ופה בארץ גם כן עכשיו יש התבוללות מסיבית. ב-20 ומשהו שנה אחרונות. המון המון מתחתנים פה עם גויות. כי הביאו לכאן מיליון מרוסיה, מחבר העמים, והם בעצמם מודיעים הממשלה ש-800 אלף מהם גועים. וזה כבר דור שני עכשיו. הילדים שלהם נולדו פה בארץ, ישראלים לכל דבר. והחילונים, לא אכפת להם, רואים איזו רוסיה יפה, יאללה, היא נולדה פה בארץ, שקוראים לה מירי, אני יודע מה, כל מיני שמות ישראלים. מתחתנים איתם חופשי, וכל הילדים שלהם גועים. היה לנו מעשה כזה בסמינר. בטבריה לפני שנה וחצי שנתיים. מעשה כזה מדהים. אני בא לסמינר, מותן שם דרשות, יום שישי בבוקר, אוכלים ארוחת בוקר, בא איזה בחור חמד, כבר התחיל להתחזק מהדרשות, יש לו כבר כיפה, ציצית, שומר שבת, תפילים, תפילות, קדם יפה בכמה חודשים. אומר, אפשר לשבת אצלכם בשולחן לאכול? בטח, בבקשה, שב. הוא יושב עם אבא שלו. הבחור בעיר, יש לו גוונים בעירים, והאבא שלו מרוקאי. יושבים ביחד. מרוקאים, ישראלים. אנחנו מדברים, מדברים, מדברים. בדרך כלל, תמיד, אני חושב, אנחנו שם לי את המילים למה שהבן אדם שיושב איתי צריך לשמוע. כמו שקרה לי בבבר לילס, דיברתי שם בבית כנסת הכי גדול בקליפורניה, שלושת אלפים איש. זו כנסייה ענקית שהפרסים קנו אותה, הפכו אותה לבית כנסת. נצח זה נקרא. אחרי התפילה מאות אנשים יושבים, גמרתי את הדרשה, אני יוצא החוצה, באיתי איזה פרסי אחד, בן שישים בערך, שזוב כריח, רואים עליו השיר ככורח. מבברלינס. בברלינס אין בית פחות משלושה מיליון דולר. אתה לא יכול להיות עני שם. כמו ארצילי הפיתוח, עכשיו הייתי שם. אין, אי אפשר לגור שם אם אתה עני. רק הבית לבד, אתה כבר מיליונר. רק הבית, עזוב עכשיו, אין לך פרוטה עכשיו. הבית עצמו כבר זה לבד, זהו. בקיצור, אני הולך עם הפרסי הזה, והפרסי הזה נפתח לו הלב אחרי הדרשה שנתתי, כשדיברתי שם על שבת וזה, אומר לי, הזכרת לי את הימים שהיינו בפרס, אבא שלי היה צדיק, שם שמרנו שבת כמו שצריך, אבל באנו כאן ללוס אנג'לס, זה כבר עולם אחר, ביזניס וזה. התקלקלנו פה. פה אנחנו כבר לא שומרים, אתה רואה? נשארנו דתיים כזה, אבל לא ממש מדברים על שבת, מספר לי כל מיני עניינים ואני מדבר איתו. פתאום, out of nowhere, בלי בכלל שום עזרה, שום... התחלתי לדבר איתו על אלה שאוספים כספים לצבא. באמריקה. אני אומר לו, יש אנשים, הם רוצים לעשות טוב. מספרים להם כל מיני סיפורים, שכאילו נותנים את הכסף הזה לחיילים. סתם בלבולי מוח. הם הולכים, אוספים מיליוני דולרים. איפה הכסף הזה מגיע לחיילים? סתם... לפחות היו אוספים לישיבות, היה להם זכות בתורה. אני רואה, כמה שהוא היה שחום, נהיה סגול. התחלף לו כל המבט. בעלה החזתו. עכשיו, הייתי בחור צעיר, נגיד ב-23, 24. אתם יודעים, אלה הפרסים הם מדהימים, במיוחד האמריקאים. אז הוא מושך לי את השרבול. רביי, רביי. We have to go. מה, we have to go? רק יצאנו מהבית כנסת. אה, we have to go, we're late, we're late. רק שנייה, שנייה, ממשיך את זה. אני, איך אומרים? ממשיך וממשיך. ספר לו מה היה קורה אם הכסף היה מגיע לישיבות. פתאום הוא, הבחור הזה אומר, באמת, הרב, אנחנו חייבים ללכת. ממש הומשך לי את השרבול. עכשיו, אני קלטתי, אם זה כזה חצוף למשוך לי ככה את השרבול, כנראה שקרה פה איזה משהו. וגם אני רואה הפרסי הזה נמחק לו כל החיוך מהפנים. אז אמרתי לו, מה שדיברנו, שלא יהיה חז וחלילה, זה לא אישי, כן? סתם, הוא אומר לי, no, no, it's okay. התחלתי ללכת, השר הצעדים, הצעיר הזה אומר, וואי, וואי, מה עשית? אמר לו, מה? הוא אומר, זה 20 שנה הנציג של צהל באמריקה. את כל המיליון אם הוא אוסף להם. הוא עושה את הכנסים, מביא את כולם, את כל לוס אנג'לס, לוקח אולמות, מפרסם. אני לא מכיר מזה. זאת אומרת, אתה לא רואה שהה' שם לי בפנים שישמע, שיאסוף כסף לישיבות? של התורה יהיה לו פי מיליארד יותר זכויות. אתה יודע, מה זה לתמוך בתורה? מאלה הכסף המגיע לחיילים. נו, לפחות היה מצווה בזה. אבל לאיפה מגיע? מי יודע לאן הולך בכלל? אני הייתי בצבא, אני קיבלתי פעם כסף מאמריקה, שתי סטירות, קיבלנו שירותים, לא רוצה לספר לכם איך זה היה נראה. כן? בקיצור, זה רואים שמסיעת הלשמיה ברגע הנכון שהשם רצה שמישהו יגיד לו את זה, הרי אין אף אחד שייך להגיד לו כזה דבר, מהרבנים של המקום שם, באישים ממנו. בא מישהו מבחוץ, אמר לו את זה. אותו דבר פה, במקרה הזה. לפעמים אתה רואה, הגדוש ברוך הוא שם לך, את המילים בדיוק בשנייה הנכונה. אני יושב בארוחת בוקר במלון בטבריה, מתיישבים לי הבחור הזה, עם אבא שלו. עכשיו אנחנו מדברים על הסמינר, פתאום, סטייה 90 מעלות. התחלתי לדבר על אריק שרון. מה שראיך אריק שרון בסמינר עכשיו? הם ספר שאימא שלו הייתה גויה והוא היה גוי הלוחם הכי גדול בתולדות צהל מעניין מי הם שלושת הלוחמים הכי גדולים בתולדות צהל? מי יודע? אחד אמרתי לכם שרון שתיים רפול ושלוש קהלני אחד תימני אסלי יהודי ושניים גויים גם רפול וגם אריק שרון, שניהם גויים. אמא שלהם גויה. עכשיו, אני מספר שאימא של שרון קראו לה ורה, ועשו לה סתם, גיעו רפורמי, נתנו איזה חתכת נייר, יאללה, יהודיה. היא לא שמרה בחיים מצוות, שנאת הדת בכלל. היה בצהל, אז הרב גורן, הוא היה הרב הראשי, הוא היה מתחנן לשרון כל הזמן, תן לי לגייר אותך. תן לי לגייר אותך. הוא היה עונה לו אני יותר יהודי ממך כי הוא בראש שלו יהודי זה מי שחי ונלחם בצבא זהו לא מבין שזה נשמות וזה טוב עכשיו שאני מדבר פתאום אני רואה המרוקאי הזה התעורר אומר לי רגע רגע מה זאת אומרת אני גם הבאתי איזה רוסיה לאיזה מישהו נתן לי על המקום נייר אני אומר אבי לא הייתה יהודי? הוא אומר לא אני אומר לו, והיא שמרה מצוות? היא התחילה לצחוק. הוא אומר, איזה מצוות? היא לא סובלת את הדת. לא שמרה שבת, לא כלום, צניעות. מה פתאום? אי אפשר לדבר איתה על דת בכלל. סתם, הוא אומר, כן, הלכתי למקום, שילמתי כסף, נתנו לי תעודה. זהו, ככה הבאתי אותה לפה. אני מסתכל על הצדיק הזה, אני אומר לו, אתה הבנת מה קרה פה? תסתכל עליי עמום. הרגע התברר שאתה גוי. עם הציצית שלך, עם הקיפה, עם כל מה שאתה עושה. משמיים, השם הכניס לי לדבר על שרון. עכשיו אני מבין למה. כדי שתשמע, שתלך, אל תדע, אני אשלח אותך מהר לגיור. ואז הוא זרק לי את הפצצה. אומר לי, אבל כבוד הרב, בסדר, אני אלך לגיור. אתה אומר שזה צ'יק צ'אק כי אני כבר שומר מצוות. אבל אחותי נשואה פה לישראלי ויש להם שלושה ילדים. אמרתי לו כל השלושה הילדים האלה גויים וגם האישה הנה ישראלי אשתו ושלושת בניו כולם גויים עכשיו חז וחלילה אם הייתה שואה והנאצים היו הורגים את המשפחה הזאת הרגו חמישה נפשות אחד היה יהודי ארבע גויים הבנתם מה קרה באירופה הרגו המון המון 50 מיליון הרגו השאלה כמה מהם באמת היהודים לפי ההלכה רק השם יודע לפי ההלכה. על הנערות, גם באמריקה. אחד קוראים לו קוהן, הוא אומר להם אף ג'וויש. אין כזה דבר אף ג'וויש. חצי יהודי. אם אשך יהודי, אתה יהודי. אם אשך לא יהודי, אתה לא יהודי. זה לא משנה השם משפחה. לא משנה איך קוראים לך. רוזן, צווייקס, טרן, קוהן, לוי. השמות משפחה זה כלום. לא אומר שום דבר. אני הכרתי יהודים, קוראים להם קריסטופר, ג'קסון, סמית. שמות גמורים של גויים. לאמה עם היהודיה. אני אפילו הכרתי בן אדם באמריקה שקוראים לו קריס כהן. הוא אומר לו, תגיד, אתה יהודי? הוא אומר, כן. אני אומר לו, מי קורא לבן שלו קריס? עכשיו, היום, אני לא ידעתי אף מה לשאול אותו, זה היה לפני 25 שנה. לא ידעתי אז מה לשאול אותו. אם היום זה היה, הייתי שואל אותו רגע, אמא שלך יהודייה? כנראה שלא. האבא, קוראים לו כהן, אבל האמא כנראה הייתה גויה, קראה לו קריס. זה הסיפור של עם ישראל. אז עם כל ה... כמובן שעדיין מתו המון המון אנשים, אין בזה שם שום שאלה, זה כמובן. אבל אני עכשיו אומר לכם דבר שהוא נשמע תמוע. האסון הכי גדול בתולדות עם ישראל זה ה-24,000 תנאים שמתו עם רבי עקיבא בתקופה שלו. למה? מי יכול להגיד לי למה? בגלל סינת חינם, בגלל שלא, לא בגלל סינת חינם, בגלל שלא נהגו כבוד זה בזה. חורבן בית המקדש זה סינת חינם. שממש שנו. פה לא שנו. זו העבירה יותר קלה. לא חיבדו זה את זה. אחד אמר משהו, לא לוקחים אותו מספיק ברצינות. זהו, זו הכמנה, לא חיבדו זה את זה. במדרגה שלהם, השם מאוד עקביד. ועכשיו אני אלמד אתכם יסוד חשוב מאוד להבין איך העולם הזה מתנהל. בשמיים כל בן אדם יש לו ערך. ערך מספרי. חמש, מאה, חמש מאות, שבע מאות, שבעת אלפים, מיליון. כל אדם יש לו ערך. לפי מה הערך שלו נקבע? לפי כמה מיליונים יש לו בחשבון? אך ורק לפי הרמה הרוחנית שלו. יש אדם אחד בעם ישראל שיכול להיות שווה כמו חמישים אלף יהודים אחרים ביחד. למשל, יש לך בטבריה את הצדיק הגדול, הרב קוק, או בירושלים, הרב עדס, זה לא אנשים רגילים, זה מלאכים גמורים, שהם לא יודעים בכלל מה הם עושים פה בעולם, זה רק ה' יודע. כל היום תורה ומצוות וחסדים ותפילות וטעניות והשיניים של הרבקו כבר נפלו כבר כל היום טעניות וכל היום צומות ופחיות ושלוש שעות תפילת שמונה עשרה כבר חמישים שנה, שישים שנה, זה לא אנשים רגילים מה כמות המצוות שיש לאדם כזה לבד בחשבון שלו בשמיים, הוא יותר מחמישים, אולי מאה, אולי מאתיים אלף ביחד. כך חילוני מצוי. כמה מצוות הוא עושה ביום? שתיים, שלוש? כמה מצוות הוא עושה ביום? אם הוא מניח תפילין, אז מצווה. שני מצוות, יד וראש. אם. יש חילונים מניחים תפילין. אוקיי. אם הוא לא מניח תפילין, אז איזה מצוות הוא עושה? נגיד שהוא ראה איזה קופת צדקה, שם נגיד חמישה שקלים. מצווה. הנה, אחד מהתורה. מה עוד? נגיד שהוא מקפיד לאכול אוכל קשר. נגיד. אז לפחות הוא לא עושה עבירות. אז הנה, יש לו פחות עבירות. אבל לא מברך על האוכל, הוא לא עושה ברכת המזון, לא נטילה, לא כלום. תחפשנו, תחפשו לי. איזה מצווה חילוני עושה כל השבוע? בוא נשמע. חילוני לא שם ציצית. מה? אף חילוני בעולם לא מכבד את ההורים שלו כמו שההלכה מחייבת. כמו שההלכה מחייבת, הם לא יודעים, זה לא אשמתם. יש כאלה, אוהבים את ההורים והם מנסים לכבד, אבל כמו שהתורה דורשת, הם לא יודעים, לכן הם לא יכולים לקיים. אסור לשבת בכיסא שלו, אסור להתפרץ לדבריו, כל מיני דברים שהם עושים, הם לא יודעים שזה אסור, כשהוא נכנס לבית צריכים לעמוד, אסור אף פעם לסתור את דבריו, כל מיני דברים, כל מה שהוא אומר, אתה חייב להסכים מיד, ללכת, לך תקנה לי, תביא, זה לא קל. לכבד הורים, גם הדתיים, רובם לא מצליחים לעמוד בזה. אז עזוב את זה. בואו לא ניכנס לדברים שאי אפשר גם להוכיח אותם. תגידו לי, מצוות תכלס, כמה? בואו, איך אומרים? דבר דוגרי דברים על השולחן. כמה מצוות חילוני עושה ביום? לא גונב. לא גונב זה לא עושה עבירה. אני לא שאלתי עכשיו. אני גם עכשיו לא רוצח. הנה, אני יושב פה אתכם. ברוך השם, בשעתיים הקרובות אני לא ארצח, אלא אם כן תעצבנו אותי. אבל באמנות מלעשות, דרך אגב, להימנע מלעשות עבירה גם כן יש שכר. איך יודעים את זה? שצריך לתת לכלבים את הנבלות. אם יצא לך בשחיטה נבלה, לכלב תשליחו נוטו. שואלים למה? למה לכלב? מלא עורבים, קלקלו את אליהו הנביא, נתנו לו אוכל. מובן. אבל למה כלבים? על זה שלא נפחו במצרים. ביגדיל. הם לא הפריעו, אבל הם לא עשו מצווה. הם לא עכשיו הלכו, שמרו אדני ישראל, נשכו את המצרים שבאו להרוג אותם. זה כבר מצווה קיומי, שהם עשו פעולה. הם רק ישבו בשקט, ישנו או ששתקו. הם לא נפחו. אז עד זה מגיע להם שכר? אתה רואה מכאן שגם מי שיכול היה להפריע ולא הפריע, יש לו על זה שכר. אבל אני לא מדבר על זה. אני מדבר מצוות בפעולות. נו, תנו לי. תנו לי, עד רבה, אני אשמח לשמוע. הנחת תפילים. אמרתי הנחת תפילים. אמרתי, אלה שמניחים, הרוב לא מניחים. אוקיי, הנה, אמר היהודי בצוות פיקור חולים. ברוך השם, אני מקווה שאין להם הרבה חולים במשפחה, אז פעם, פעמיים בשנה הם הולכים לבית חולים. אני מדבר יום-יום עכשיו, עזוב פעם בשנה לבית חולים. כן? אנחנו הולכים לבקר אנשים שלא מכירים לגבי מה חיילים שנפצעו במלחמה טוב מאוד, כמה פעמים בשנה? כמה פעמים? כל יום? כל יום? הולכים כל יום? יש אנשים שתתפלא אבל כן אז וי יש אנשים, אני מדבר אופן כללי עכשיו מצוות יומיומיות תראו רבותיי באיזה מצב אנחנו נמצאים אנחנו כבר חמש דקות ולא מצליחים למצוא מצווה אחת אפילו מה? אה, מזוזה. יש להם מזוזה בדלת. טוב מאוד. ברית מילה. לא, ברית מילה זה היה פעם, שנולדו. שנולדו. ברית מילה צריכים לשמור על הברית. להתהלך בארץ. להתהלך בארץ, סגולה טובה, נכון? כתוב, ארבע עמות זה מצווה, כן. אבל זה לא מתרייג מצוות דרך אגב. אני מדבר מתרייג מצוות. לכבד זקן. נגיד רואים זקן, קמים לו על באוטובוס, בוא, סבא, שב, או מעבירים עיוור את הכביש, מצווה של חסר. אבל זה לא דברים יומיומיים. זה היה כשאני הייתי ילד. אותי חינכו, עולה זקן או אישה בהיריון לאוטובוס, קמים ונותנים להם לשבת. היום שמעתי שיש כאלה שמקימים תסכימים, קום זקן, תן לה שבת. גם זה שמעתי. בואו נשאיר את זה, זה נושא קצת רגיש. תכנס כמעט ואין אף מצווה. אתם יודעים איך אני איתכם לארג'? תגיד שיש כל יום עשר מצוות, בסדר? כמה זה בשנה? 3,500, 300. זה כל הסיפור. מה? רגע. כן? גר, אם אתה הולך לסופר, אני יום אחד הולכתי לסופר, היה חסר לי, היה חסר לי כסף, יפה. זה מצווה מהתורה. חסד, צדקה. יפה מאוד. אבל אלה לא מצוות יומיומיות. את כל פעם מביאה לי אחד בחודש, אחד בשנה. נו לי מצווה יומיומית שאתה עושה, יומיומית. למשל, הולך לטפל בסכנים, בבית סכנים, יום יום. או דוגמה, הולך נותן כסף לעניים כל יום, הולך מחלק להם כסף. כל יום שם כסף בקופת סדקה. זה נקרא מצווה יומיומית. בואו נתקדם, נתקדם. נתקדם, נתקדם. בקיצור, גם תגיד עושה עשר מצוות ביום, מגיע לשלושת אלפים, תגיד ארבעת אלפים בשנה. אלה מה שמניתי אותם, עושים את זה ביום, אפילו לפעמים בשעה. כי מספיק שעה לימוד תורה, זה כבר שישים אלף מצוות. שעה לימוד תורה. אז כבר השעה לימוד תורה של הרב עדס או אחד הצדיקים, ועוד בכזו מסירות נפש, אז זה כבר מגיע למיליארדים. לכן אתה רואה שיש לפעמים יהודי אחד שיכול להיות שווה כמו מאה אלף על המשקל מבחינה רוחנית. ולכן, ברגע שלקחו לנו 24 אלף תנאים שכל אחד מהם היה במדרגה הכי גבוהה, הכי גבוהה שאפשר להגיע. תורה, מצוות, מסירות נפש, גאוני העולם. תחשוב עכשיו כמה מאות של מאות של מאות של מיליארדים הלכו יחד איתם. מבחינה רוחנית. לא מבחינה פיזית. מבחינה פיזית היו אסונות יותר גדולים, נכון? אמרתי לכם, פניגש והגבעה, השואה, הרבה, זה כבר עבר את ה-24,000. אני מדבר מבחינה רוחנית, לא היה אסון כזה גדול. כל יום היה קרוב ל-1,000 לוויות. כל יום, רבותיי, בכל אחד מימי העומר. תאר לך עכשיו לאיזה לוויה תלך. תאר לך, בן אדם עכשיו מתלבט, למי אני אלך? להו, להו, להו, להו. יש כל כך הרבה רבנים, היום כוברים אותם. מה נעשה? זה היה אסון נוראי, חורבן נוראי. נשארו חמישה בכל הארץ שמהן התחילה התורה. אני שאלתי אתכם בראשית דבריי, מה הזכות של רשבי, רבי שמעון בר יוחאי? אני אספר לכם מה עשה. ואתם תתחילו להבין מה הולך פה רבותיי זה ממש פלא פלאים הדבר הזה אבל אחת לתמיד לפחות נבין מה הולך פה תשמעו טוב קודם כל הסיפור של רשבי הוא ככה ישבו ביחד דרך אגב, הסיפור הזה אני מאוד אוהב אותו. למה אני אוהב אותו? בגלל שיש פה מסר עצום לכל אחד מאיתנו בחיי היומיום. בסוף אני אדגיש לכם מה המסר אם תזכירו לי. אבל קודם כל בואו ניכנס לפרטים של הסיפור. ההגמרה המעניין, הסיפור הזה יצא במסכת שבת עמוד למד גימן. לג. יצא טוב, הסיפור של רשבי, טוב. הגמרה אומרת, שלושה גדולי העולם, תנאים קדושים, רבי יהודה, רבי יוסי ורבי שמעון בר יוחאי, שוחחו ביניהם על השלטון הרומאי. הרומאים שולטים בארץ, חיילים מסתובבים, סוסים, ועם ישראל חי בארץ, כן? רבי יהודה אמר, כמה נעים מעשיהם של אומה זו. הוא מתחיל לשבח את הרומאים. תראה מה זה, מה הם עושים. בנו שווקים, עשו כאן שווקים בארץ, חנויות, פתחו קניונים, דיזינגוף, גנאיר, ראשון לציון, עשו קניונים. תקנו קשרים, בנו קשרים. תראו בקיסריה יש כל מיני קשרים, כל מיני מקומות, קשרים שהרומאים בנו עד היום, הם קיימים. תקנו מרחצאות. פעם לא היה אמבטיה, Made in Italy. שיש מיובא, אתה לוחץ על כפתורים, בא לך מים לעין, מים מפה. אני לפעמים הולך, מתארח בבתי של השירים, כל מיני מקומות באמריקה. עכשיו אני, אני ישן שם, נותנים לי חדר, זה יותר טוב ממלון 20 כוכבים. יש להם אחוזות וילון. כל פעם יש לי, לנסות להבין איך המקלחת עובדת. כל כך הרבה כפתורים. לא יהיה אומן כי סופרמה הולך שם. אתה מבין, פתאום עכשיו בטעות, אתה לוחץ על הכפתור הזה, פתאום בא לך מאיזה פינה, זה... בום, ישר לתוך העין. מלמעלה, מלמטה, מפה, משם. עכשיו, כמה פעמים... אני רק פוחד שלא יהיה מים קרים, אז אני משאיר את הדלת של המקלחת פתוחה. פתאום זה מהקיר. יוצא איזה משהו... כמו איזה קרן לייזר, מעיף את זה ישר על המראה ממול, כל המקלחת עצפה. אז צריך לאחזות שם ספונג'ה וזה. למה? אני לא מפענח איך המקלחות שם עובדות. כל כך הרבה ברזים, איזה דברים. זה לא נתפס בזכר. עכשיו הייתי בסין, שמו אותי מלון עשרה כוכבים, ריץ קרלטון. שירותים, עשרים כפתורים. עשרים כפתורים. אחד, חימום. שתיים, זרם מהיר. שלוש, זרם קצר. ארבע, נשלף כזה דבר לקינוח. כל מיני דברים. אתה משתגע שם. אור כחול, אור אדום. עכשיו אני אומר לבן אדם, מה נעשה פה בשבת? אי אפשר בשבת ללחוץ על הכפתורים. אז העולם כבר נהיה יותר מדי משוכלל, זה כבר נהיה כאב ראש. לך עכשיו תפענח. אני יש להיות עכשיו באמריקה, חצי מהדברים שיש שם אני לא יודע. מה אני עכשיו מבזבז ימים ולילות ללמוד את הספר הזה? יש שם ספר באופי של גמרה. אתה רק פותח אותה, אתה מקבל ייאוש. ככה, פונקציה כזאת, אמרתי, עזוב אותך, מצפצף, נוהג, איטוטים. לא נהגתי עוד במערכת החשמלית שם, המחשב. לא יודע, עכשיו יש כל כך הרבה כפתורים, איך תדע מה זה עכשיו? משגעים את הבן אדם, בקיצור. אז הוא אומר, איזה יופי שהם עשו קשרים, בנו שווקים, תקנו מלחצאות. אז היו מלחצאות ציבוריים. כולם היו, יהודים, גויים, באים למרחץ. לא היה בבית מלחצאות. ברכות כאלה. רבי יוסי שתק. בזמן שרבי יהודה שיבח את הרומאים האלה, רבי יוסי עמד שם, לא דיבר. לא אמר טוב, לא אמר רע, כלום. רבי שמעון בר יוחאי הגיב בחריפות. מה אתה מדבר? כל מה שהם עשו, עשו בשביל עצמם. בנו שווקים כדי להושיב בהם פרוצות, לשים את הפרוצות שלהם שם. בנו מרחצאות כדי לעדן את עצמם. מה עשו בשבילנו? בנו קשרים כדי לגבות עליהם מכס, תול. כמו היום, בכבישים, כל מקום אתה צריך לשלם. עשו את זה בשביל עצמם. כדי לגבות עליהם היחס, ישב לידם אחד, קראו לו יהודה בן גרים. ההורים שלו התגררו את ההרתרי, הוא עוד כזה חצי גוי. הגמרה אומרת, גוי שמתגייר, כמה דורות לוקח להם להתנקות מהפסולת של הגויות? כמה? עשר דורות. כל דור יותר טוב מהקודם. האבא שהתגייר, אבן קצת פחות תאומה. כך עד שזה מתנקה לגמרי. אתם שומעים? אז היהודה בן גרים הזה, איך אומרים בארץ? שטינקר. שמע ככה, רץ מהר לחבר'ה שלו לשעבר לרומאים, לאלג'ין. בואי נעט, תשמעו, יש לי בשבילכם בשורה ישר לעיתון. מה? שמעתי את שלושת הרבנים הכי גדולים מדברים עליכם. מה היה? זה יהודה, הרב הזה שיבח אתכם, אמר כל הכבוד לכם, תראו מה עשיתם בארץ, בניתם. זה השני, לא דיבר כלום, שתק, לא מכה. וזה רבי שמעון בר יוחאי, איזה פה יש לו לכלך לכם, אמר שאתם רק מכפת לכם מעצמכם וזה. שמעו ככה הרומאים, ואלה עם הגאווה שלהם מה אתה מצפה גזרו יהודה ששיבח את המלכות התעלה רבי יוסי ששתק כאילו שתיקה כהודעה יגלה שולחים אותו לגלות מהעיר מעיפים אותו מפה לאיזה עיר ציפורי גם כן בצפון ורבי שמעון שגינה את המלכות יוצא להורג נייד פשטה שמועה שהם מחפשים את רבי שמעון בר יוחאי כדי להרוג אותו. יוצא להורג. איך ששמעו ככה, מהר רבי שמעון בר יוחאי לקח את הבן שלו, רבי אלעזר, וברחו. בצפון, אתם יודעים, הערים גבעות, מצאו להם איזה מין מערה להתחבא שם. בהתחלה, אשתו של רשבי הייתה מביאה להם כל יום לחם וקד מים. למה? כי שיהיה להם אוכל. אחר כך רבי שמעון בר יוחאי אמר עוד מעט הם יעקבו אחרי אשתי הם יראו לה אני בער או שיוציאו את זה ממנה בעינויים אמר לה מהיום ועלה אל תבואי לפה יותר אי אפשר אנחנו נסתדר כתוב שנעשה להם נס, היה שם בסביבה ליד איפה שהם היו עץ חרובים והיה קצת איזה נחל כזה של מים הם אכלו חרובים ושתו מים כמה שנים סך הכל 13 שנה 12 שנה יצאו לכמה דקות חזרו לעוד שנה ואחרי 13 שנה מת הכסר והם יצאו מהמערה בשנים האלה המלאך לימד אותם את כל התורה עכשיו מה קרה שם? לא היה להם בגדים, היו מורידים את הבגדים, תולים אותם על העץ ומה הלאה עכשיו היו עושו בור באדמה, נכנסו כל הגוף הבור באדמה, חיסו את עצמם עד לחזה והיו לומדים, ככה לומדים הוא והבן שלו אחרי זה שהיו צריכים להתפלל יצאו מהבור הזיזו את החול, יצאו, התלבשו התפללו, עוד פעם הורידו את הבגדים למה? כי אם היו נשארים הבגדים 13 שנה הבגדים היו נהרסים אין לנו עוד בגדים לפחות שישאר לנו בגדים לתפילה ככה היו שם 13 שנה ולמדו שם תורה עד שהגיע הזמנם והקב' ברכו כבר שלח שמועה בעיר שהכסר מת, אין מה לפחד והם יצאו טוב, זה הסיפור עכשיו, אני רוצה לשאול אתכם שאלה. שמעו טוב. מה לימדים משלושת הרבנים האלה לגבי היום בעולם? התשובה, גם היום יש שלושה סוגים של רבנים, בדיוק כמו שהיה אז. לא סתם הגבלה מביאת הסיפור הזה. שלושה סוגים של רבנים. יש רבנים, לא עלינו ולא עליכם, שלא טיפלו בידיים שלהם, שכל היום משבחים ומתחנפים לרשאים. אתם צדיקים, אין לכם מה לדאוג. הרב שלנו הבטיח, כולכם, כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, אין מה לדאוג. תבואו. עבוד הרב, אנחנו באים בשבת ברוטו לבית כנסת. לא נורא, העיקר שאתם באים. ככה זה הגולד שלהם. יש איזה עשיר תרם צ'ק, מושיבים אותו על הבמה, כותבים, נדבד כך וכך. כל החיים שלהם בלופחת גדול. אין שום קשר בינם ובין השם. רק מגבירים את החילול השם, משפחים את הרשאים ועושים חורבן בעם ישראל. למה? כי העם רואה שהרב מכבד עשירים מחללי שבת, מתחתנים עם גויות, עושים עבירות. אז העם אומר, אה, אם ככה זה לא נורא. אם זה היה נורא, הרב היה מחבק אותו, יושב לידו על הבמה, מערך אצלו כל שבת אצלו בשולחן. כנראה שזה לא כזה חמור. גם אנחנו נהיה ככה. או שאנשים מקבלים רושם שכסף מחפר על הכול. גם אנחנו ניתן קצת כסף ונעשה מה שבא לנו. בקיצור, זה מביא חורבן לעם ישראל. לשבח את הרשעים זה עבירה חמורה מאוד. זה במקרה שלנו היה רבי יהודה, משבח את הרומאים. תראה איזה מקבנו, עשו. משבח אותם. יש כאלה רבנים פרווה, דיפלומטיים. לא משבחים את הרשעים, יש להם גבולות. אבל בחיים לא יגידו תוכחה, לא יגידו לו למה אתה נוסע באוטו. עשו, כאילו, לא רואים. הוא בא עם המכונית, לא אומר לו למה אתה בא בשבת עם האוטו, למה אתה בא עם פלאפון לבית כנסת, למה יש לך כזה קורקור, למה אתה מתלבש כמו גוי, למה כל הגוף שלך קשקושים, כמו ילד בן ארבע, עם כל הקעקועים האלה, כלום. לא יגיד לו, קח דיס, קח תלמה, תבוא לש... כלום. שום דבר. לא אומר לו טוב, לא אומר לו רע. לא אומר לו, אתה צדיק, אבל גם לא אומר לו תתעורר אדוני אם אתה תישאר ככה אוי לך מיום הדין כלום ויש את הצד השלישי, שזה הרבנים שמוסרים נפש וצועקים וצורחים ומזהירים וכותבים ספרים ועושים דיסקים ומתחננים לחילונים והולכים אליהם, הולכים לאיפה שהם יושבים שיבה ולוויות ולחולים וכל רק מה שאישר לעשות, הרבה רעש, שיתעוררו ויפסיקו עם העבירות כדי שיחזרו בתשובה, והם אלה גם שחופפים את האש. הם אלה שמקבלים בתקשורת את כל הפצצות, כן? על כל מה שאמרו ואמרו, מחפשים אותם. מי משלושת הסגנונות רצוי בעיני השם? מה אתם אומרים? מי השם אוהב? הכי הרבה מכל השלושה. אלה שכל הזמן מנשקים את הרשאים ואומרים להם אתם צדיקים, אתם צדיקים, אתם צדיקים. אין כזה דבר, חילונים, כולכם צדיקים. אין מה לדאוג. או אלה ש... מה שנקרא בארץ ראש קטן. עזוב אותי, אני לא מחפש מאומות, לא מחפש מריבות. אני נותן שיעורים פה. זהו. מי שבא זה לא בעיה שלי. איי, אפשר עושים ככה וככה, מה אתה רוצה ממני? אני לא יכול לתת פה מוסר. אני מכיר כן, עזוב אותי, אני לא נותן מוסר. לא מוכנים. העיקר, לא רוצה להריב עם אף אחד, לא עם הצדיקים, לא עם הרשעים. עזבו אותי. תן את המזכורת בסוף החודש, נגמר הסיפור. למד אותך גמרה, דף יומי, כמה הלכות. עזוב אותי. לא רוצה מאומות פה, לא רוצה זה, עזוב. ענך להם לישראל. ויש את אלה אש יוקדת. אנשים באים לדרשה, חלק בורחים, לא יכולים להתמודד עם האמת. חלק, חלק מזדהזים בנפש. וואו. אם הוא צודק, אני אבוד. אני, המשפט הזה הפך לי את כל החיים. המשפט הזה. המשפט הזה, זה רק זה יכול לשנות אותי, שום דבר אחר לא משנה אותי. אני ישבתי עם הבן דודה שלי בירושלים, הוא אמר לי, בוא נעשה חשבון. מה החשבון? אם אתה צודק, והתורה לא מהשם, והדת זה סתם המצאות, אני, טוב לי איך שאני, מבסוט, לומד תורה, יש לי תלמידים, אישה, ילדים, שלום בית, נהנה מאוד מהחיים שלי. ואתה שם באמריקה עם כל העניינים שלך וזה, גם אתה טוען שאתה נהנה. אז שנינו נמות, נהפך לחול, ושנינו נהננו בחיים. אתה באמריקה עם הכשכושים שלך, ואני פה בירושלים עם החיים שלי. מסכים? אז שנינו טקו. אם אתה צודק אבל אם אני צודק והתורה מבורא עולם יום אחד שנינו נמות אני אגמור במקום של עונג אינסופי למיליארדים של שנים ואתה תגמור במקום של ייסורי מוות למיליארדים של שנים זה יהיה הסוף שלך שווה לך ללכת ולבדוק שאתה רוצה לקחת את הסיכון. אמרנו. זהו. אדם צריך מטומטם להתעלם מכזה דבר. אומרים לך כזה דבר, איך לא ירדו לך הרגליים? הידיים? איך לא ירד לך הלב? מה אתה אומר? אבל יש סיכוי שיש. זה שהם לא מאמינים, זה לא אומר שבוודאות שאין. למשל עכשיו יבוא מישהו, יגיד, אין לי אחות. אולי כן, אולי לא, אולי הוא משקר. יש אפשרות עכשיו להוכיח? אין, לא יודעים. אולי יש לו אחות באיזשהו מקום בעולם. אני יכול להישבה שאין לו אחות? לא. דרך אגב, אפילו אנחנו לא יכולים להישבה. אנחנו יכולים להישבה שאין לנו אחות? נגיד אחד, משפחה, רק בנים. והאם יש לכם אחות? לא. תישבו. יכולים להישבה? לא. אולי אבא שלהם לפני 50 שנה היה לו איזה בת מחוץ לנישואים? דרך אגב, זה החוק במדינה גם. שנפטר בן אדם, אז האימא, האישה שנשארה בחיים יורשת, והבנים יורשים, הבנים, הבנות, מחלקים את הירושה, אני חושב, חצי לאימא והשאר לילדים. אלא אם כן הילדים חותמים על ויתור. זה נקרא, איך קוראים לזה? בירושה יש לזה איזה שם. אז הולכים לשגרירות או לזה, והם רושמים עם נוטוריון שהילדים לא רוצים כלום, שהכל יישאר לאימא. אז מה אתם חושבים אחרי זה? משרד ה... לא יודע איזה אחד המשרדים הממשלתיים פה, מפרסמים בעיתונים, מודעות, אדם פלוני אלמוני נפטר, אם יש למישהו טענה בעיזבון שלו, יש לו אני חושב 60 יום, 90 יום לבוא ולטעון. לא נותנים את הכסף לאימא. כלום, לא נוגעים בזה. למה? אולי יש איזה בן מחוץ לנישואים, או בת, שיבוא עכשיו לטרון, שים כאילו מודעות וזה. אפילו אלה החילונים מבינים, יש כאלה דברים, מה אתה יכול לעשות? קיצור, נשאבה שאין לך, אתה לא יכול. אז המציאות, רבותיי, שברגע שמנהל מדבר איתך ואומר לך כזאת טענה, והרי הטענה הזאת היא לא טיפשית, כי אתה רואה שהן אלפים רבים, אלפים רבים של גדולי ישראל שמרו תורה, הקפידו, חיו על פי התורה עד לפני 200 שנה, כולם היו דתיים, כולם, בכל העולם. לא יכול להיות שכולם היום תומתמים, רק הקומוניסטים הציונים פתאום הם חכמים, בשבע דורות האחרונים. מה היה 3,200 שנה? כולם היום תומתמים? כל הרמב״ם וכל הגדולים האלה, כולם סתם, לא יודעים כלום. הרי חצי מהרחובות פה במדינה קרוי על שמות יהודים גדולים רבנים. אבן גבירול, מה זה רחוב אבן גבירול? תלמיד חכם גדול. רחוב הברבנל, בית חולים הברבנל. 500 שנה היה שר האוצר בספרד, גאון עולם, הברבנל, מפרש על החומש, על התורה. כל השמות האלה, רחוב רמחר, רחוב רבי עקיבא, רחוב רמב״ם, מי אלה כל אלה? רחוב רשי? כל אלה גדול לעולם, מה זה? רחוב אלפנדרי? כל השמות, חצי מהרחובות פה. אז מה, כולם היום תומתמים? אה? כולם? רק ביבי יודע מה תכלית החיים? אה? איך קוראים לה עליי, של המרץ הזאת? תמר? הרבה מרי מביאה, באמת. הבנתם מה אני שואל, רבותיי? אתם שמעתם מה אמרתי או לא? כולם היום תומתמים, אז יש לך טענה, או לך תוכיח, לך תבדוק. יש שאלות לפני שמסיימים. זהו. אין שאלה אחת אפילו. לא יכול להיות נו דורון, any questions? a lot of questions תחשוב, תחשוב על איזה שאלות בבקשה כן? אישה שקוראת תהילים סחרה ענק בשמיים אבל חוץ מהתהילים צריך גם, כמו שאמרת, ללמוד הלכות, ללמוד מה צריכים לעשות. כן, ודאי. גם גבר שקורא תהילים, שכרו גדול מאוד. תהילים זה לא רק לנשים. רק גבר שלומד תורה, גמרה וכו', זה עדיף לו אפילו על תהילים, כי לימוד תורה כנגד כולם. אבל גבר שנגיד אין לו עכשיו ראש, הוא תרוד, הוא לא יכול לשבת, להתרכז, לפחות הוא קורא תהילים, פותח לו את הלב, זה מחזק באמונה. חוץ מזה, התהילים, עצם הקריאת תהילים זה גם לימוד תורה. כי הרבה מהפסוקים שמופיעים בתהילים בגמרה מביאים אותם ודנים עליהם. זה גם לימוד תורה, רק יש לימוד תורה באיכות. למשל, גמרה זה איכות הכי גבוהה שיש. יש איכויות קצת פחות, חומש, הלכות, כל הדברים האלה. אבל גמרה, רמבר כותב, אחרי שבן אדם כבר הגיע למדרגה, הוא ילמד תלמוד כל החיים שלו. כי זה העומק של כל התורה, זה דברים אדירים. הבנתם? לפני שאני אשכח, כן, בבקשה. כן. כן? מי, מיכא? מיכא לא היה תינוק ביציאת מצרים. אה, מיכא, לא, בפירמידות, בפירמידות שהכניסו את מיכא בשיפוצים, בעבודות, הוא היה תינוק. אבל ביציאת מצרים הוא כבר היה איש, היה לו פסל, הוא קרא לאנשים לבוא ולהשתכבות לפסל שלו. רד שהוא ליווה אותו לנילוס, אתה אומר לי איזה נדרש כנראה, אני לא יודע איפה זה כתוב. התינוק הוא היה בזמן העבדות, בזמן נציאת מצרים הוא היה איש לכל דבר. כן. יש עוד שאלות? כן. כן. שאני לא יכול להניע אותי, עכשיו אני טוען, אני לא יכול לעשות מצוות ככה, ככה, ככה, בכל מיני דברים. יש אחד, אמר לי, שאם אנחנו, בדור הזה, אנחנו, רצארים, או רוב עם ישראל, לא עושים שום משאבה, אולי אנחנו, מישהו אמר, עשה את המצווה, בוא נגיד, זאת אומרת שבאת גלגול קודם, פה הוא בא ו... לא, לא, לא, לא, אתה קצת לא כל כך הבנת איך זה עובד עם הגלגולים, אתה צריך להבין, תראה, מי שמתגלגל עוד פעם זה רק לתקן את מה שהוא עוד לא תיקן, מה שהוא תיקן אין לו יצר הרע לזה, למשל, יש עם חילוניים ישרים, אנשים ישרים, כסף זה כסף, לחיצת יד זה לחיצת יד, שלמים בזמן, יש להם הזדמנויות לגנוב, הם לא גונבים, באים לתקן, שמים להם מצלמה נסתרת, הם אומרים בדיוק מה הייתה התקלה. כן, יש כאלה חילוניים, כל מיני אנשים ישרים. איך זה יכול להיות? הרי הם לא לומדים תורה. מה, אין להם יצרה לגנוב? יכולים לעשות מיליונים בגנבות. מי ידע? מכונאים חילוניים. אם הוא לא ישר, כל בן אדם שנכנס גוזל מנו עוד אלף שקל על הדרך. אבל אם הוא ישר, אומר לך זה היה פיוז, שתי שקלים, נגמר. יושר, אתה רואה שזה נולדים איתו, יש אנשים נולדים ככה. למה החילוני אין לו יצר לגנוב, לשקר, חלק מהם? כי בגלגול שעבר הוא כבר תיקן את היושר. אבל יש לו עכשיו נגיד תאוות נשים. כי בזה הוא לא היה בסדר בגלגול שעבר, לכן לזה יש לו כן תאווה. אבל בממונות הוא כבר תיקן, אז אין לו שום תאווה לגנוב. להפך, אם הוא יגנוב הוא ירגיש גועל נפש. הבנת? ולעומת זאת, יכול להיות דתי שאין לו, נגיד, תאווה לחלל שבת כי הוא כבר שמר שבת גם אין לו תאוות נשים כי הוא היה תמיד בן אדם צנוע וכולי אבל יש לו תאוות ממון ולגנוב ולרמות ולא לשלם בזמן ומילה זה לא מילה למה? כי ככה הוא מת זאת אומרת, מה שכבר תיקנת, מה ששמרת בקיגוש העבר, אין לך עכשיו יצר הרע ללכת אחורה. אין לך יצר הרע. אין לך יצר הרע, אתה לא תעשה את העבירות האלה. הבנת? רק מה שהיית חלש, זה מה שאתה צריך לתקן. וזו גם הרעייה שאם עכשיו יוולד לזוג, שמעתם על הסיפור לפני שבוע, על הזוג שמתו להם שני ילדים, לא עלינו, ונולדו להם שלישייה? שמעתם על זה? במכה שלישייה נולדו. שניים נפטרו וכמה חודשים אחרי נולדו שלישייה. תוך כמה חודשים. אר כזה, פלא. מה רבו מעשה לך, אשם? זה לא נס, תגידו יותר. בקיצור, אז הנה, עכשיו אלה נולדו להם שלישייה. תבוא עכשיו לשלושה תינוקות האלה עוד כמה חודשים, תביא להם שקית במבה גדולה. תן לכל אחד שקית במבה. תבוא לראשון. מועיש אלה, תן אחד. נותן לך אחד, תן עוד אחד, תסתכל עליך ככה, נותן לך עוד אחד, תן עוד אחד, תתחיל לפקוט, טוב טוב, ככה ככה, בא לשני, תן אחד, נו, תן אחד, לא, מה נתתי לך, אני התעסקי, תן אחד, לא רוצה, נקחת לו צריכות, נחנק, שלוש שעות על השטיח, מה עשית? נקחת לו רמבה אחד, אחד לא רוצה לתת, אתה נתת לו את הסכית, הוא ילד בן שנה, מאיפה הוא מבין עכשיו, יש אולי מאה סכיות במבהרון, מה אתה בלחץ? אחד לא מוכן לתת, תבא לשלישי, תן, נותן, תן, נותן, תן, נותן, אחרי איזה פעם רביעית אתה אומר, תביא עוד אחד, הוא כבר הבין עניין, נקח לעצמו איזה ארבע, חמש, נותן לך את כל הסכית, זה מה שקרה, מה אתה מבין מזה? אף אחד לא לימד אותם, יש במבה, אין במבה, זה יקר, זה עולה כסף, תהיה קמצן, תהיה נדיב, שום דבר, הם לא שם מודרשות על צדקה, על נדיבות, על קמצנות, כלום. שלושה אחים, תאומים, כל אחד טבע אחר. אחד קמצן רצח, השני נדיב רצח, והשלישי בינוני. מאיפה זה בא? מאיפה זה בא, מה? ה-DNA, הרי זה אותו DNA, הם שלושה תרומים, מאיפה זה בא? פשוט מאוד, אחד היה נדיף גדול, נותן צ'קים, תורם, כל מי שבא אליו יוצא עם חבילה, מת מהעולם, אבל נגיד שלא היה שומר שבת, נגיד, נולד, אין לו את האהבה של קמצנות, הוא כבר היה לארג', מה יש לו כן? חלל שבת, זה המבחן שלו עכשיו בחיים. כסף לתת, אין אצלו בעיה. ויש אחד, היה בן עוני, לפעמים נותן, לפעמים לא, יש לו גבולות, קשה לו לתת, אז זה לא מושלם, אז הוא בא עם אותה מידה. והשלישי, כאמצן רצח, לא ייתן לך עגורה. לא ייתן לך, ראית את ההוא שנגבר עם הרולסטרוי שלו? פתח קבר, נכנס לקבר עם הרולסטרוי שלו. וכל הכסף. יש איזה אחד אמר לרב, כבוד הרב, אני בבקשה רוצה שתקבור אותי עם התיק הזה, עם כל הכסף. הוא אומר לו, למה? מה אתה עושה עכשיו עם הכסף בתוך הקבר? הוא אומר לו, בתחיית המיתים יהיה לי כבר תיק מלא, מלא במזומנים. אז ביום הלוויה, הרב, הבנים שמעו שהאבא ביקש שהוא יקבור אותו עם התיק, אז רואים, הרב הגיע, עם מעטפה קטנה כזאת. הוא אומר, רבותיי, אבא שלכם ביקש לקבר עם כל האיזבון שלו, הוא זורק את המעטפה לתוך הקבר. אמרים לו, מה זה? איפה התקמלי המיליונים? הוא אומר, בסדר, אני נתתי לו צ'ק. לקח את הגזובנים, זרק לו צ'ק. יש אוזה אחד אומר לרב, כבוד הרב, שאני ייפטר מן העולם, תגבור אותי מאיל ארוך, חם, וחמש דולר בכיס. אומר לו הרב, מה עכשיו פשר הבקשה המוזרה הזאת? אומר לו, תשמע, אני מכיר את הבנים שלי, אלה אגואיסטים, סוציומטיים, כפויי טובה, עוד מה תהיה תחיית אמתיים, אני יודע שאני אקום בתחיית המתים, לא יהיה לי מיל, אולי יהיה חורף, ואני רוצה כוס קפה, אפילו כוס קפה הם לא יקנו לי. לפחות שיהיה לי חמש דולר מוכן בכיס לכוס קפה. אומר לערב, אם יש לך כאלה בנים, אתה כבר לא תקום בתחיית המתים. כנראה שלא חינכת אותם כמו שצריך. הבנתם? דמיונות הכל. כן, בבקשה. יש ספרים טובים, יש ערב וואיה, הוא מאוד מאוד מכניר אבל, אלה שרוצים להיות קומנדות. יש ספרים אחרים שמסבירים איך בודקים כל ירק וירק, משרים את זה עם הסבון, כמה זמן, הכל. דרך אגב, יש היום הכל באינטרנט אפילו. כן, ערב גוגל, הוא מראה לך כבר, יש לך סרטונים, יש לך התשובות, כן. ויש כאלה אומרים שגוג ומגוג זה גוגל גוג גוגל זה בתוך המילים גוג ומגוג שזה כבר יעורר את כל העולם למלחמה כן לגויים? כן גם לרוב היהודים אסור ללמוד קבלה אבל לגויים פשיטה שאסור, כן? מי מלמד אותה? אנשים הכי רשעים בעולם מלמדים אותה. הם באמת יודעים קבלה, הם שומרים שבת, הם שומרים מצוות, הם אוכלים בשר טרף, מי הם? זה סתם אנשים שמצאו דרך לעשות מיליוני מהגויים התמימים. הוציאו ממנה עשרות מיליוני דולרים עד היום. עוד פעם אני אומר לך, גויים אסור להם בכלל ללמוד תורה חוץ מדברים שקשורים לגויים ודברים שהם כלליים דברים שקשורים לעם ישראל, הלכות של שבת אסור להם ללמוד וקבלה גם רוב היהודים אסור להם ללמוד לא לנשים ולא לבורים ועמי הרצות הרי הקדוש מביא את התנאים מי מותר לו ללמוד קבלה, בין 40 נשאו, הקיים פרורו, גמר כבר את כל התורה, בקי בכל התורה, אנשים שחיים חיים מאוד מאוד דלים, לא אוכלים בשר, בקושי ישנים, אלה יכולים ללמוד קבלה. מה, אנשים מחללי שבת ילמדו קבלה? זה כמו עכשיו אחד שבא לאוניברסיטה, בחיים שלו לא למד רפואה, הוא רוצה להיכנס לשיעור איך עושים ניתוחי מוח. אומרים לו קודם כל תלמד מה זה הכמול אחרי זה לחץ דם אחרי זה מה זה ניתוח אחרי זה בסוף תגיע גם לניתוחי מוח מה בסוף אתה נכנס לי לקבלה כן אמרת שמי שמותר ללמוד קבלה זה אדם שלא אוכל בשר ולא זה בשבת מותר לאכול בחגים אני מניחה שאנשים שלומדים קבלה גם רבנים אוכלים בשר יש ויש. זה לא אחד התנאים הקריטיים, הבשר. אומרים שהבשר, דרכו נכנס העצר הרע לאדם. אבל, עוד פעם, אחד התנאים זה שהאדם יהיה בקיא בכל התורה. הגויים האלה, הם יודעים תורה? מה הם יודעים? הם לא יודעים כלום. סתם עובדים עליהם, גם איזה קבלם למדים אותם. ספרים להם כל מיני דברים, והם אוכלים את זה. רגע, אני רוצה לדעת. היא הייתה בקבר הערב. כן. מה? מותר ללכת? מותר לה, כי היא גויה מי יכול לעצור אותה? מה יעשו? מה יעשו? ישימו משטרה? לא נותנים לך להיכנס? בכלל היום מישהו שרוצה לכם להתפלל באיזה קבר כלשהו בעולם אפשר למנוע ממנו? אי אפשר לנשים יהודיות לא כדאי בכלל להיכנס לבית קברות בכלל אפילו לקרובים שלהם ככה כתוב שהסתן מרקד ביניהם שאנשים באות לבית הקברות. לא כדאי בכלל. גם לא כדאי. לאנשים לא כדאי בכלל ללכת לבית קברות. במיוחד לא אישה בהיריון. גם לא להשכרה של ההורים. מה היא צריכה ללכת להשכרה? תעשה השכרה בבית או בבית הכנסת, מה? עושים השכרה, עושים שיעור, שיעור תורה, לעילוי נשמד, זה הדבר הכי גדול שיש. הכי גדול שיש מביא מישהו שיחזק את האנשים ידבר חזק וכולי זה הדבר הכי טוב שיש בכל רמה אמרתי כתוב בגמרא שבין הנשים שהן באות לבית הקברות השטן מרקד ביניהן ככה כתוב. ועכשיו, אחד הרבנים נתן פעם דרשה יפה על זה, אומר, בית הקברות, מי יש לו עכשיו ראש להסתכל על נשים? זה רגע עצוב, הנשים שבורים, עצובים, לא נעים, מה עכשיו, להסתכל, לבדוק איזה נשים באו? אז אפילו במקום כזה, שכבר הנשים, הראש שלהם לא בנשים, ביצר הרע, לא מומלץ. אז תארי לך במקומות אחרים מה הולך. אתם מבינים או לא? כן, בכל רם רק. איך מתייחסים ל... לכל העניין של המחלות של מה? -המחלות נפש. המחלות נפש? אחד הבעיות החמורות ביותר היום בעולם זה מחלות הנפש. זה מה שאני מזהיר את כל אלה שמתייעצים איתי בשינוכים, צריכים מאוד מאוד מאוד מאוד להיזהר כי המון המון אנשים הם חולי נפש. המון. יש אנשים שהמצבי רוח שלהם משתנים מקצה לקצה תוך שניות. עכשיו הם צוחקים, מתגלגלים, מאושרים, פתאום בום! לקצה שאי אפשר לחיות איתם. בלתי אפשרי. ימין, שמאל, ימין, שמאל. אדם לא יודע מה לעשות. פוחד לדבר, פוחד זה... זה סוג אחד. יש כזה דבר שנקרא Manic Depression. Mania Depression בעברית. שלושה ימים הבן אדם בהייפר, הייפר, מדבר, רץ, כמו אחוז תזזית, בום! פתאום הוא כמו מתמוטט, עושה כל מיני דברים שאי אפשר להאמין. זה דברים בכימיקלים במוח. יש אנשים, יש להם סקיזופרניה. גם זה מאוד נפוץ היום, לצערנו הרב. סכיזופרניה. ויש עוד המון המון מחלות נפש אחרות. גם כעס זה מחלת נפש. אנשים קריזיונרים, כל דבר, צועקים, בועטים, מרביצים. זה גם כן מחלת נפש. יש מחלת נפש שנקרא קמצנות. תארי לך, אישה מתחתנת עם אדם קמצנת. הוא לא מוכן לתת לה שקל, כלום. בודק לה ברשימות, עושה לה חשבונות, מה קנית במקולת. יש כאלה. נורא והיום. איך אפשר לחיות? חייבים לבדוק. כן? צריכים לסיים. רבותיי, נגמר לנו הזמן. וואו, כבר נהיה הרבע ל-11. לא, יאומן, איך הזמן טס? אה? ממש, היה נדמה לי שבקושי שעה אני מדבר. טוב. אני מודה לכם שבאתם היום. לא לשכוח ביציעה, רבותיי, רק הודעה אחרונה, שנייה, שנייה. לא לצאת מכאן בלי לקחת כמה ספרים, שחר עומד בחוץ. כל אדם שמכיר, חברים, משפחה, שכנים, מקספי מעשר, תקנו ממנו ספרים שלי ותחלקו אותם לאנשים, זה משנה לאנשים את כל החיים. זה ספר חזק מאוד, מאוד מאוד מומלץ. לא לצאת בלי לקחת ספרים. לא לפחד. ויש כאן דיסקים בחינם. קחו הרבה דיסקים לחלק. כמה שיותר מחלקים דיסקים, יותר אנשים חוזרים בתשובה. ברוך ה' לעולם. אמן ואמן. רבי חנניה ונקשיה אומר. מצא, קדוש ברוך הוא, לזעקות ישראל. ולפיכך ירבע להן תורה ומצוות, שנאמר, ה' יחפץ למען צדקו יגדיל תורה ויהדיר.
More from Mike
(English Subtitles) Debate: ראש בראש באולפן על תכלית החיים 💥 הרב יוסף מזרחי 🆚 נאור נרקיס
