A Hebrew monologue about a father's decision to pull his children from public school and send them to yeshiva instead. The speaker shares a ten-year-old story of one family's emotional struggle with that choice, arguing that yeshiva education prevents distress and builds spiritual stability.
Chapters
הפריארטייה של אופטה היא לסביר את הילדים, כי אחרי זה תקווה לזה. אני אראה לכם דוגמא. עשרה שנים לפני, אני נותן לכם דוקטורט בבית של משרד ישראלי, קווינס. הוא היה עם ילדים קטנים שם. אני אומר לו, עכשיו, ברוך השם, אתה הולך לשומר שבת, אתה ואימא שלך, והשני, אתה צריך להחליט את הילדים לישיבה, אתה לא יכול להחליט אותם בשלום. הוא אמר לי, אהה, לא, לא, השיבות הן מאוד אמשיכות, אתה יכול להגיד, זה כל כך הרבה זמן. אתה צריך להשתמש, השם נתן לך את הילדים האלה, אתה צריך להחליט אותם בשלום. ובשלום, לא יש סיכוי להחליט אותם בשלום. אני אגיד לו, תשמע, אני אומר לך עכשיו, זו אמרגנציה. הפריארטייה של אופטה היא לסביר את הילדים שלכם, כי אחרי זה אתם יקראים על זה אתם יקראים ואתם יקראים על זה הוא לא תשמע אותי, הוא קיבל אותם בשלילה פשוט כשהוא ראה אותי, אני יכול להגיד, כל האנשים בסופר מרקטים שם הוא התחיל לקרוא איסטריקטי 50 שנים, קרואים, שחקים אני לא אמין את עצמי שאני לא שומע אתכם אתם לא יודעים מה קרה לי עם הביתה הזאת שגורמתי להכניס אותו לישיבה הוא התחלתי להגיד לי מה קרה עם הביתה שלו, הוא התחיל לתקן דרוקים דרוקים מגיעים כל יום לביתה שלו, מגיעים לביתה שלו, הילד שלך קיבל דרוקים, הוא צריך לתקן דרוקים, מגעים, פוליס, פרובלים, קיבל כל קרדיט שלו, קיבל את הקרדיט שלו, פורג את החכמות שלו, הוא נפגש את הביתה שלו, נפגש את המדע שלו, הוא נפגש את כל החיים שלו, הוא אמר לי, מה, מה קבלתי ומה נפגשתי, אני אגיד לך,
