A rabbi teaches that every Jew should see himself as 50% good and 50% flawed, using a Gemara and Rambam. Each evening, review your day in a calendar: note what was positive and what lacked, then set concrete goals for tomorrow. Fear God, not people.
הגמרא והרמב״ם, שזה 600 שנים לפני שהחבץ התחיל הרמב״ם, בגלל השאלות של הגמרא, אמר שכל יהודי צריך לראות את עצמו כ-50-50 50% עדיני, 50% רעיון אם אנחנו רק חושבים שאנחנו רעיוניים, ואז, כמו שאמרתי, אולי הייתם קצת לאט, אנחנו נחליף אם חושבים שאנחנו רק רעיוניים אם חושבים שאנחנו רק טובים, אנחנו לא נחליף אחר כך, אנחנו נשתמש בדוק ככה שאנחנו, עם אף פרוגרס אז אנחנו צריכים לראות את עצמנו כ-50-50, והרמב״ם אומר, בגלל השאלות של הגמרא, אם אתם הולכים לעשות עכשיו העבודה הבאה, אם זה יהיה עבודה פוזיטיבית, עבודה טובה, מצווה, אתם תשכחו את השקל לצד הפוזיטיבי, ולכן אתם משפטים את כל העולם. כדי ללכת לצד פוזיטי. אם אתה הולך לעשות סין, אתה תכניס את עצמך לצד נגטי, וכל העולם לצד נגטי. זה כמו שהאנגלית צריכה לראות את עצמך כל דקות של החיים שלה. אבל, יש משהו שאתה אומר שצריך להצליח עליו. האנגלית צריכה לדעת את עצמה כל יום, לפני שהיא ילדה, מה אני עושה בטוח, מה אני עושה בטוח, לנסוע את האידאולוגיה שלה, לנסוע איך היא יכולה להסביר את האנגלית שלה. איך הוא יכול לעבור את איכותיו, איך הוא יכול לעבור את איכותיו או איכותיו שלה, גניבה, איך להחליט את האוהב ואת האגו ואת האנגר ואת החשבון על אוכל ועל זמן ועל חיים מוניסטיים מוניסטיים מוניסטיים ועוד מילים דברים אחרים. אם אדם לא מבקש את עצמו, אף אחד לא יכול. בזמן שהוא יהיה מבקש, אחרי שהוא מת, זה יהיה לפעולה לפעולה. אז אם נגיד את עצמנו עכשיו, אם אני לוקח את יום שלי היום, מה שעשיתי היום נכון? מה שעשיתי אחר? ואני אראה את זה בקלנדר שלי. היום אני לא הייתי עם יום טוב כזה, אני נפגע. ואני לא עשיתי יותר צדקה היום, אני לא עשיתי יותר תורה, אני לא תפסתי להתפס, כל מה שאני עשיתי טוען, ואז אני כותב מה שאני כותב, ואז אני אומר, אוקיי, למטה צריך להיות יום יותר טוב. אז זה כמו שאתם מבקשים את עצמכם. אתם לא מבקשים את עצמכם להתפס את עצמכם או להתפס את עצמכם, זאת לא עבודה שלכם, אבל אתם צריכים למבקש את עצמכם, ואתם צריכים להיות קריטיקים על עצמכם, בגלל שאם אתם לא תעשהו את זה, במיוחד לא אף אחד יכול. עכשיו, אני רק רוצה להכניס מה שאני רק התחלתי להסביר. היום, אנשים חיים עם מניחה כזו, שזו ממש טובה, שלמצוא את ה' זה לא משהו טוב. האמת היא האמת. תביאו את זה לדעתכם אחר כך. זו גדולה למצוא את ה', לא מנגינה. זה לא משהו שאתם צריכים להשמיע עליו. לפחד את האנשים? כן. אנחנו פחד את האנשים כל הזמן. אנחנו פחד את הקבוצים, אנחנו פחד את הפוליץ, אנחנו פחד את הטרוריזם, אנחנו פחד את הרבה דברים אחרים, שזה נורמל. אנחנו לא צריכים לפחד כל כך הרבה אנשים, אבל אנחנו פחד את האנשים כל הזמן. אם אנחנו פחד את האנשים, לא צריך להגיד, אנחנו צריכים לפחד את האנשים שקבוצים אותנו, ונבחר איפה אנחנו נכנסים כשנמות. את האמת שלנו היא במהלך שלו. אם אנחנו לא נפגע במהלך שלו, מי בדיוק אנחנו נפגע במהלך שלו? רבי יוחנן בן זכאי היה 120 שנים. בקיצור לפה, כל הילדים שלו נפגעו במהלך שלו. והם ראו שהוא מפגע בפחד, לפה שהוא מת. הם שואלו לו, רבי, למה אתה כל כך נפגע? הוא אומר, אם אני יכול ללכת בקבוצה של אנשי קבוצה, שהיום הוא כאן, ולמרות הוא מתי, אני עדיין אשכרה אשכרה אשכרה אשכרה אשכרה אשכרה אשכרה אשכרה אשכרה אשכרה אשכרה אשכרה אשכרה אשכרה אשכרה אשכרה אשכרה אשכרה אשכרה אשכרה אשכרה אשכרה אשכרה אשכרה אשכרה אשכרה אשכרה אשכרה אשכרה אם אתם הייתם נכנסים לתורה כל שלך, אתם הייתם הכי נכנסים לתורה, אתם הכי נכנסים לתורה כל שלך, אתם הייתם הכי נכנסים לתורה כל שלך, אתם כל הייתם שלך, הכי נכנסים לתורה אתם הייתם הכי נכנסים לתורה כל שלך, אתם הייתם הכי נכנסים לתורה כל שלך, אתם הייתם הכי נכנסים לתורה כל שלך, אתם הייתם הכי נכנסים לתורה כל שלך, אתם הייתם הכי נכנסים לתורה כל שלך, אתם הייתם הכי נכנסים לת הוא אמר להם, אני שומע אתכם שאתם תפחדו את ה' כמו שאתם תפחדו את האנשים. כשאני קראתי את ה' גמרא' לפעם הראשונה במהלך שלי, אני הייתי קצת מפחד, לדעתי. זו הבלשים הכי גדולות שהרבי צריך לתת לתלמידים? לא יכול לתת להם משהו קצת יותר ממוחמדים? אז אני אמר, מה זה כל מיני בלשים? עד כמה זמן, כשאני הייתי לוקחת את הביתה, 2 ע'מ, אם אתם יודעים, הדרך מקווינס למונסי, היא כל הזרח, אין לית, מאוד מגניבה, במובן 2 ע'מ, אין כאבים על הרחוב, אבל יש הרבה סנג'ים חייבים. הפטרולים, במושגים, בכל מקום הם יכולים, הם חייבים. ברגע, סיירן, 2 ע'מ, אההה, מתחילים להיכנס לביתה כבר. תחזור! אתם יודעים איך רציתי! הרעיון מתחיל ללכת. מאוד רעיון, הרבה רעיון יותר ממהלך. אז, רכבי רכבי, רגישיון, עכשיו אתם יודעים, זה ג'רזי, הם מאוד קטנים שם. מי יודע אם הוא יכול לתת לי לרכבי רכבי. אנחנו לא יודעים עם הם, אתם אנשים. הרגשים את הרגשים, התחלתי להרגיש את הרגשים, לנקוד שאני לא יכול אפילו לקחת את הרגישיון מפה. כשזה כל כך נגמר, הייתי צריך לנסות כמה דקות לרחוץ. והגמרה באה לגבי שלי, אמרה שם עלי, תראו איך אני אוהב את הטיפולים האלה. הרגלתי ככה, כמעט קיבלתי קרקע. כשהסירן התחיל, זה מפחד לך, פתאום אתה רואה את כל הסירקלים סביבתך, 4 ו-7 יולי, אתה יודע, הרבה קלר. ואז כשאתה מרגיש, אוקיי, אני חסר כמה עשרה דולר, זה לא אינסטגרם, אבל מה קרה? ואז אני זוכר את הגמרא, ואני אומר, אתה יודע מה? עכשיו אני מבין את הרבי. נחשב שאם כשאנחנו נעשה סצין, אנחנו נשאר ככה. הטלפון, השחרר, אוי, מה שאני עשה? אז אנחנו לא נעשה עוד סצין. למה אנחנו נעשה סצין 2 דקות אחרי? בגלל שהסצין הראשון לא השחרר אותנו! מאוד פשוט, אם השאלה הראשונה תשכחת אתם, אתם לא תוכלו להתכוון את זה. הטבע שזה הלך בצלם, זאת אומרת שזה לא משמע לך, אתם לא רוצים להעביר את שמיים, פשוט.
(English Subtitles) Debate: ראש בראש באולפן על תכלית החיים 💥 הרב יוסף מזרחי 🆚 נאור נרקיס
