In this Hebrew monologue, the speaker passionately urges Torah students to devote themselves fully to learning and prayer, emphasizing that even the most heroic sacrifices are insufficient if one does not prioritize Torah study. He repeatedly stresses the need for maximum effort—studying all night, davening with intensity, and striving for personal excellence. The talk references halachic sources such as the Shulchan Aruch, weekly Torah portion (parashat ha‑shavua), and the authority of Chacham Ovadia, using them as benchmarks for dedication. A notable claim is that it takes 49 years to receive the Torah, underscoring the long, continuous commitment required. The speaker frames this commitment as a divine obligation, asserting that God observes one’s effort and promises reward in this world and the next. The tone is exhortatory, urgent, and repetitive, conveying a deep sense of personal responsibility and spiritual urgency.
Chapters
לא משנה איזה יפה וגדול זה למות במידה של הקרול גוהים בשביל המאהב, זה עדיין לא מגיע לתלמיד תורה. אתה מבין רבותיי? זה מה ששבועט עושה. לתלמיד תורה, ללמד תורה כל הלילה. למה למדנו תורה כל הלילה? כי הלכנו ללמוד. נפגשנו ללמוד. רגעים לפני שהמציאה התחילה. מי יחזור להם? אתם מבינים, רבותיי? זיקוי ערבים, במלכה, במלכה, יש מלכה ספציאלית לבני אנשים שתודה עליהם, אחרים יהודים היו קצת קרובים לתורה. מלכה ספציאלית. אין אנשים ערבים יכולים ללכת אליו. אנשים ערבים רגילים. רק זיקוי ערבים. מלכה ספציאלית. הוא לא יכול לדסקריאת את המשחק של השלום שם. תזכרו, מה קרה? יש לנו שני דקות של משה. לגבי היחידה, שכל אחד היה ייחיד, לגבי האמת שכל אחד הגיע לגבי גדול יותר מאשר איזיקיאל הפרפט, אפילו את האנשים. הרבים, המנצחים, הגיעו למסך יותר של התוכנית של יחזק ולפרפיט, אחד המנצחים הכי חשובים. זה כבר דיינו, בקרוב דיינו, יש לי רוח ה' עלי. לפני שקיבלתי את התורה. בקרוב דיינו, בקרוב מאוד טוב. לא רק זה, אני חשבתי שני דברים. אני אשם אלוקיכם. אני אלוקיכם. אני אלוקיכם. אני אלוקיכם. אני אלוקיכם. אני אלוקיכם. אני אלוקיכם. אני אלוקיכם. אני אלוקיכם. אני אלוקיכם. אני אלוקיכם. אני אלוקיכם. אני אלוקיכם. אני אלוקיכם. אני אלוקיכם. אני אלוקיכם. אני אלוקיכם. אני אלוקיכם. אני אלוקיכם. אני אלוקיכם. אני אלוקיכם. אני אלוקיכם. אני אלוקיכם. אני אלוקיכם. אני והשאלה אלוקיכם. השנייה היא שאין אני אלוקיכם. לו משהו אחר, אין, רק הוא. זה מסוים, אפילו בלי תורה. אם אתה תלוי את השתי הרגלות האלה, אתה תהיה אנשי עבודה. כל הזמן אשם, אשם, אשם, אשם, אשם, אשם, אשם, אשם, אשם. You have only one obligation, to try the best you can. Maximum ability. Maximum efforts in davening. Maximum efforts in learning. Maximum efforts in need of. In the end, you're not such a star. You're not such a star. A few masakhtot, you know? Some parts of Shulchan Aruch, you know? A little bit parashat HaShavua. You're not exactly Chacham Ovadia, yeah? במיוחד של היום, צריך 49 שנים למתן מתן תורה, לא 49 יניים. רק לצלם מהאינטרנט, זה יקרה שנים. אבל ה' ידעת שאתה מנסה את הכי טוב שלך, זהו, אתה עשה את זה. אתה עשה את זה, אתה לא מקבל את התגובה על ידעתך. ואם אתה עושה זאת, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבאה.