אשרי מי שעמלו בתורה - בהרצליה

מי שעשה חשבון, הווירוס הזה, קוראים לו קורונה, פוחל עבר מן החי, גימאפריה. אנחנו אומרים בבוקר, ברור שלא עשה ניגוי, אנחנו, מזל שאנחנו לא ככה, תיאר לך, זה בעלי חיים הולכים על שניים. האמת שאומרים שלא עשה ניגוי, צריך לכוון על טראמפ, על איזה ראש ממשלה או איזה מלך, לא על אלה, אלה מה זה פשיט הרע. זה גם אפילו גויים מבינים שהם לא רוצים להיות כמו אלה. אנחנו מדברים על הגויים הכי מצליחים, אלה השחקנים, העשירים, אנשי העולם הבלוף, שכביכול מקנים בהם. או אלווי שהייתי עשיר כמו ההוא, אלווי שהייתי מפורסם כמו זה. בסופו של דבר, בואו נראה לאן זה התפתח, נראה לאן זה יגיע. יש מישהו הראה לי איזה מדרש מלפני שלוש מאות שנה, כתוב שם מפורש שהקב' יביא זה מחלה לעולם, שחסן את העולם. אף פעם לא שמעתי על המדרש. עכשיו אנשים מתחילים לחטט, לחפש בספרים. כי כולם יודעים שיהיה גוג ומגוג, והנבואה בית בזכריה, שני שליש מהעולם יימחקו. זה דברים מפורסמים. דברי הנביאים, דברי הזוהר, כל מיני דברים שמדברים על הגאולה, על הסוף. כמה אנשים ידעו שזה יכול לעבוד דרך חיידה כזה, שפתאום אנשים ידבקו ו... מי ידע כזה דבר? זה גימטרי השובבים עם מקול אליו. וואו, וואו, וואו. זה התחיל בשובבים. וזה גם בא, זה גם בא, בשתי הפרשות שמדברות על המקות, שהשם הוריד על הגויים. פלא פלאים. הרי אתם יודעים שהרבה דברים מתקשרים לפרשות השבוע של השבוע. אתם יודעים יש לפעמים מתנצנצת באדם רוח הקודש או נבואה אפילו אדם מדיעות פתאום נזריקה בו איזה נבואה קטנה אתם יודעים אז גם אני נתתי דרשה אחרונה שלי לפני שעליתי על המטוס זה היה חוש סוף חודש דצמבר למניינם בערך חמישה שבועות אחורה לפני שהתחיל כל זה ואני דיברתי בהדרשה באנגלית מישהו שלח לי את זה. אני כבר שכחתי מזה בכלל. מישהו שאומר לי, בוא תראה, נזרקה בך נבואה. אני דיברתי שב-2003 היה גם כן משהו דומה, שסר שזה התחיל, ופתאום, בדרך נס, זה נעלם. לא מובן. הרי זה היה צריך, אנשים לא צריכים להמשיך להידבק לנצח. מתבקעים, מתבקעים, מתבקעים. איך אפשר לעצור את זה הדבר? כל הזמן זה מטייל. אבל מה קרה? פתאום הקב'ה חועלים את זה. בדרך נס גלוי גמור, בלי בכלל ספק שזה נס גמור. אז אני דיברתי, אני אמרתי אז בדרשה, אני לא מבין איך ה' הוא עצר את זה, איך הוא סובל כזה עולם. אם אני הייתי במקומו משקיף על העולם, מכמות הזעזוע שהייתי מקבל בתור אחד שמנהל את העולם, לא הייתי יכול שנייה לסבול את העולם הזה. כנראה שהכוח של לומדי התורה הוא כזה חזק כדי לאזן את המצב כי אחרת איזה סיבה יש לך שאנחנו נחזיק על זה עולם כל שני הגילויי העריות בכל העולם כל שני הדברים הכי מטועבים שאפשר לדמיין אין יותר כבר ערך בעולם למוסד הנישואים אין ערך לביזניס הכל מושחת, הכל שחיתות, הכל כפירה אנשים הגיעו למדרגות יותר גרועות משל בעלי חיים. אפילו בעלי חיים כבר יש להם יותר כבוד אחד לשני. לא סתם נאמר פני הדור כפני הכלב יהיה לפני בית משיח. אני תמיד התפללתי למה בחרו דווקא כלב. יכולו להגיד פני הדור כפני החזיר. כפני הנחש. חסר חיות דוחות. אלא מה? כלב הוא שונה מכל השני מיליון בעלי חיים שמכירים, כלב הוא היחיד שהוא אז פנים במדרגה כזאת שאין דוגמתו. מה הפירוש? אתה הולך עכשיו באיזה וילה פה בארצליה, רק עברת ליד הגדר, לא עשית כלום, לא זרקת עליו שום דבר, לא נתת המכה על הגדר, רק הולך במדרכה. רוצה לרצוח אותך. כלום לא עשית, קופץ על הגדר, רץ אחריך, נובח. מה אם אתה עושה לו ככה? וואה, עד ארבע בבוקר הוא ינפח. תיתן לחזיר ביתה בראש, כלום לא קרה. הלך. הפינה. היחיד, שבלי לעשות כלום, ישר רוצה לרצוח אותך, בפעיף, נובח, נובח, מוכן לשחוט אותך, מזה זה הכלב. זה הרמז של חז'ל, שלפני בית משיח, החוצפת תסגה, שאנשים יאבדו את הדרך ארץ, חוכמת סופרים תשרח, כבר לא סובלים יותר רבנים, אנשים, דתיים, אבריכים. כן? נורא והיום זה. ירחת עם ההסו, מי שיש לו עירת שמיים, פנת, רוף, נמאס, כפייה, דתה, יש להם כל מיני מילים. הגיעו למצב שיש פה איזה זמר חרדי, ששר שירים מילות קודש סוף סוף בן אדם שר מילים קצת לעניין חוץ מהדברים התפלים שלהם אז אפילו עליו אמרו שזה הדתה כאילו מה עכשיו בא להחזיר אותנו בתשובה בשירים שלו? עד כדי כך רוצים לסגור לך את הפה שלא תגיד מילה של תורה אז אני שואל איך אנחנו יכולים לסבול כזה עולם אז כנראה שבאמת הוא כבר לא נמאס לו לך תדע עכשיו, אולי נמחק שלושת רבע עולם עם החיידה כזה. קום שבעה וחצי מיליארד ירד למיליארד אולי. בעיה שזה, אנחנו לא יכולים להימלט מזה בעצמנו, אני אסביר לכם למה. למשל מדינת ישראל, ממה היא חיה? ממה היא חיה? יש לה קצת ייצוא. איך המדינה מכניסה כסף? הרי רוב האנשים פה בקושי משלמים מס, כמעט כולם עניים. עשרים אחוז מהציבור משלמים מס הכנסה. השאר הם לא יכולים אפילו לשלם. אין להם יהיה מאיפה. יש כמה משפחות עשירות, הם משלמים, והשאר חיים מהיד לפה ואומרים בקושי את החודש. אז מאיפה ההכנסות של המדינה? חוץ ממעם ומכירת בתים וכאלה דברים, שזה עיקר ההכנסה. רוב ההכנסה זה מהמכירה לחול, מהייצוא. מוכרים ציוד חקלאי, מוכרים נשק, מוכרים כל מיני הייטק. ולמי מוכרים הכי הרבה? לסין. תשע מיליארד דולר הזמנות נעצרו עכשיו. מדינה כזאת קטנה, התקציב שלנו מארצות הברית שתיים וחצי מיליארד בשנה ומתחננים אליהם ומתחנפים אליהם יום ולילה. תשע מיליארד יצאו, עוצרים. אתה יודע מה יקרה פה? היום אמר לי הרב חיסקי, הורידו את הקצבה משמונה מאות שקל לחמש מאות שקל, לא מתביישים. הברכים שבקושי יש להם מה לאכול. הורידו להם עכשיו ארבעים אחוז מהקצת שנותנים להם. שמונה מאות שקל. מאתיים דולר בחודש. גם מזה לקחו להם את הכסף. אני לא יודע מה הסיבות. אולי באמת לקופה של המדינה אין כסף. לא יודע. אבל אם אין למדינה כסף עכשיו, עוד חודש הם יבינו באמת מה זה אין כסף. שאין יותר הכנסות. אין למי למכור. כל העולם יהיה מושבט. כל דבר שהיום אתה מחזיק ביד זה Made in China. הכל. סטנדרים, כויסא אור. הכל זה Made in China. אין יותר Made in China, נגמר. אתה רוצה עכשיו לקנות כיסא במקום 200 שקל, יעלה לך 800. זה מה שכתוב בגמרה. אני מקשר את כל הגמרה, שלא תחשבו שבאתי לתת לכם מבט לחדשות פה עכשיו. זה נוגע לתורה שלנו, מה שאני מדבר. זה ההלכה היומיומית, עכשיו מה עושים? עוגרים אוכל, לא עוגרים? זה דברים שצריכים משהו לתת עליהם את הדין. איזה הוא החכם הרואה את הנולד? זה לא פשוט. צריכים לתכונן, לצפות כבר לאן זה הולך. ועכשיו אני הבנתי, אני תמיד התפלאתי, כתוב בגמרה, כמה דברים שלכאורה לא מובנים. אחד מהם כתוב, אין בן דוד בא, עד שלא תחלה פרוטה מן הכיס. מצד אחד כולנו כבר עשרים שנה אומרים, אנחנו באחרית הימים, המשיח יבוא בזמננו, כבר כל הסימנים קרו. אז אני תמיד שאלתי את עצמי בחדרי ליבי, בסדר, הרבה סימנים ממה שכתוב בגמרא בסעותה כבר קראו, אבל איפה עד שהפרוטה תכלה מן הכיס? די, יש הרבה מיליארדרים עשירים, אנשים חיים, מבזבזים, מה, עכשיו פתאום תוך שנה הכל ייגמר להם הכסף? עכשיו מתחילים להבין מה זה הפרוטה תכלה. לא יעזור לך, לא תוכל לקנות כלום, כל החנויות בסין סגורות, כל החן קניונים, הכל סגור, אין אחד, אתם יודעים מה הם עושים לאנשים? מישהו שיודע שאנשו חולה, בא עם המשטרה, סוגרים לו את הדלת עם קרשים ומסמרים שלא אחרצת מהבית. שמעתם כזה דבר? כמו בשואה. הם נחמים בינם לבין עצמם עכשיו. עכשיו שמעתי שסינים שולחים בכל מיני מקומות בעולם, קבלים ביתות, מכות, אנשים מרביצים להם, זורקים עליהם דברים. בגלל שהם אוכלים כל מיני כלבים וכזה תראו מה הבאתם לעולם עכשיו העולם מתחיל להתעורר עכשיו כולם מחפשים למה האלה כל פעם מביאים לעולם מחלות האנשים האלה אתמול הם אמרו משהו מזעזע האמת כאב לי קצת הלב ששמעתי את זה הם אמרו לממשלת ישראל אל תהיו אלינו כפויי טובה הדוב הסיני, הענק, המיליארדר, בעל הנמלה. אנחנו אפילו לא... העיירה קטנה בסין. כל העיירה שם זה עשרות מיליוני אנשים. זה אי אפשר להאמין שמה הולך. אני הייתי שם לא מזמן, הלכתי לעשות שם שבתון. יש שם קהילה, יש שם הרבה חלבים, יבואנים, שם בגואנג'ור. תוך חמש עשרה שנה הקימו מאות בניינים, כל אחד מאה קומות, שמונים קומות. כולם נוסעים שם בפרארי, רולס רויסים, בתי מלון עשרה כוכבים. הם לקחו את כל הכסף של העולם. נהיו מעצמת על. פתאום אנחנו מוריד אותם ברגעים. עד אפר. הם אמרו לממשלת ישראל, אל תהיו כפויה טובה אלינו. אנחנו היחידים שפתחנו לכם את הדלת בשואה. לא נותנים לסינים להיכנס לארץ. כל סיני שמגיעים שולחים אותו חזרה. באו סינים לפה, לא נתנו להם להיכנס. אז הם אמרו, עכשיו זה באמת שאלה הלכתית. מה עושים עכשיו? גוי שאיציל אותך. נגיד שהיית בזמנו, פתח לך את הדלת, החביא אותך, נתן לך איפה לבוא בשואה. אם לא הייתה ישיבת מיר עוברת לשם, גם הם היו מתים. משם יצא הרבה תורה גם. זה לא שאנחנו צריכים להכיר להם הכרת הטוב. מצד שני, אם מישהו שעכשיו, אתה חייב לו הכרת הטוב, שיציל פעם את חייך, ועכשיו הוא צריך שאתה תציל את חייו, אבל יש כאן צעד שבזה אתה תיפגע. אתה יכול לדבק. איך אתה יודע? אולי הוא חולה. זה מצב לא קל. כמובן, מבחינה הלכתית אין לך חיוב. אתה יודע שחייך הקודמים, אפילו בהכרת הטוב, שזה דבר גדול, אפשר קצת להקשות על זה ממשה רבנו. מי יכול להביא לי ראיה ממשה רבנו שזה קצת קשה מה שאמרתי? הקדוש פרחובה אומר למשה רבנו לך תיגע לבני ישראל ממצרים מיליונים עומדים למות עוד מעט תוציא אותם להם נכנסים בשער החמישים תכף מה הוא אומר לו לקב". אחי העון היפגע, איך אני אעשה כזה דבר? אני אפגע בו. מה זאת אומרת איך תפגע בו? זה פיקוח נפש של מיליונים. שהיא פגעה. הפלא הגדול זה שהקב". לא אמר לו אתה חושב לי עכשיו על היפגעה. מיליונים עומדים פה למות, אתה מדבר איתי על היפגעה. אמר פיקוח נפש דוחי הכל. שהיא פגעה. שהשם כביכול בתשובה שנתן לו הסכים עם הכושייה שאמר לו אל תדאג אני מעיד לך שהוא יסמך בליבו וראה וסמך בליבו זאת אומרת חשבך הוא יכול היה לענות לו מבחינה הלכתית ואני אומר לך שהוא לא ייפגע וגם אם היה נפגע ביקוח נפש יותר חשוב מזה שהוא ייפגע עם כל הכבוד לו אבל מזה שהשם אמר לו אני אומר לך, אני מעיד לך שהוא לא ייפגע משמה הוא יסכים עם השאלה שכביכול עדיף שמיליוני ירדו בשער החמישים של התומה ולא יצאו משם מעולם ולא ייפגע צדיק אחד פלא פלאים זה פלא על משה שהגשה כזו קושייה ופלא מהתשובה של הקבש ברוך הוא שכביכול מסכים עם הקושייה חשבתם על זה פעם? זה מזעזע אז לפי זה, הכרת הטוב, וכבוד לאח הבכור, וכל מיני, שלא יהודי לא ייפגז, דברים הרבה יותר קשורים מה שחשבנו. בכל אופן, אני תמיד אומר לאנשים, כולם פוחדים למות הרי. אף אחד לא רוצה למות. טבע האדם, אפילו רגעים לפני עוד, מנסה להתאפס בחיים. אני בזמנו, לפני עשרים שלב בערך, הביאו לניו יורק את הרב ניסים יגן זצל שהיה חולה מאוד במחלה הביאו אותו למנתן לבית חולים אז אני הלכתי לבקר אותו בבית חולים שבועיים לפני שהוא נפטר זה היה אז הוא היה אחוז אמה אחוז אמה שלא להיפטר מן העולם כל בן אדם שהיה עובר שם בבית חולים אנשים פשוטים בעלי תשובה עם ג'ינסים שבאו ככה, שמעו שהוא שם, באו לבקר, תן, בוא בוא, תן לי ברכה, בוא תן לי ברכה, בוא בוא אתה, בחור 22, איזה חג שזכיתי קצת, קרב אותו, בוא בוא תן לי אתה ברכה גם. שאל אותו איזה רב שהיה שם, מה כבוד הוא מבקש ברכה מכל אדם וזה. אז הוא אמר, מאיפה אני יודע איזה זכויות יש לאנשים האלה? אולי אחד מהם יש לו איזה זכויות שאנחנו לא יודעים, שבזכות הזכות שלו, הברכה שלו תתקיים בי. אז רואים שבן אדם, אפילו גדול ככל שיהיה, הוא כל זאת רואה, פוחד. מי שצדיק, יותר מהמוות עצמו, הוא פוחד מה יהיה. בדין, כמו רבי יוחנן, בגמרא, שתלמידיו באו, וכל חייו בתורה, וכל חייו בקדושה, והוא רואה, אז ראיתי הסבר יפה שהוא פחד שאולי היה לו איזה בצורת לימוד או בהשקפה היה לו איזה פגם אפילו אדם כזה פחד אולי טעיתי בדרך ואז הוא בירח את תלמידיו הלוואי שיהיה לכם מורה שמיים כמורה בני אדם אז אני שמעתי פעם ראשונה את הגמרה הזאת אמרתי איזה מין ברכה זאת זה ברכה זאת? זה על הגבול של כללה זה קצת בושה להגיד כזה דבר. אתה בא לאחד הלוואי שתפחד מהשם כמו שאתה פוחד מהשוטר פה בצומת. לא כל כך נשמע טוב. אז אני קצת בתוך תוכי אמרתי, אלה, זה לא יכול לתת להם איזה ברכה קצת יותר רצינית. עד שתפס אותי איזה שוטר בניו יורק בשתיים בלילה, ככה הייתי כבר נואש להגיע הביתה, שעת לילה מאוחרת, שם באמריקה, זה כבישים עם מלא עצים, כמו ג'ונגל כזה, בצדדים. חושך אמים. לא בכל הכבישים יש אור. חושך, רק האורות של האוטו. אתה בשתיים, אין אף אחד בכביש. אתה נוסע, פתאום נשעות. יוצא לך מהסיכים, מהעצים, איזה ניידת. ושם השוטרים, זה לא כמו, אה, אחי, בוא, למדנו ביחד בתיכון. לא אותו דבר שם. אתה לא יכול לצאת מהאוטו, אתה לא יכול לזוז, אתה לא יכול לדבר. באים לך שתיים עם יד על האקדח ככה, אחד משמאל, אחד מימין. עם פנסים כזה מפחידים, כאילו למרולות כאלה חלק מהם נאצים ממוצע מלאקי, ממוצע גרמני או עירי זה לא... אתה לא יכול לדבר, אין פה עכשיו רגע, רגע, אדוני, תשמע אם אתה בטעות יוצא מהאוטו, וואו וואו וואו הולים לישר לראות בך אז כל ההורות, מלחיץ, רדו לי ככה הידיים איפה הראשונות ואיפה זה הרגשתי שהידיים שלי רועדות, שהאדם בלחץ מול העיניים שלו לא רואה מה קורה עיניי, עיניים ולא היראו מהלחץ אני פותח את המגירה, הראשונות מול העיניים שלי ורוב הלחץ אני לא מצליח לראות עד שבסוף נתתי לומר שצריך, אחרי כל זה שנסע כבר פתאום חזרה לי הגמרה הזאת לראש אמרתי אם הייתי מפחד מהקדוש ברוך הוא דקה אחת בחיי כמו שעכשיו הייתי לחוץ אז באמת הייתי צדיק גדול. אז הבנתי את הברכה שהוא נתן להם. ברכה שמדברים לבני אדם, אנחנו לא מלאכים. פעם מישהו כן מרגיש שהידיים שלו ככה רעדו, שדיבר איזה לשון הרע של מישהו נפלט לו, שהוא עומד להתעלף עכשיו והדופק שלו עלה למתיים, אני אספר לכם למי זה כן קרה. חכם עובדיה יוסף זצל, ההשמש שלו הרב חכה פעם אחת בטעות הגיש לו תפילין רבן אותם לפני רשי טעה פעם אחת אחרי התפילה ההשמש קלט שהוא טעה בסדר הוא נכנס לחדר של הרב הוועדיה היו יושבים שם כמה חברי כנסת באו לאיזה פגישת בוקר ליד כולם הוא אמר לו כבוד הרב אני טעיתי היום בסדר נתתי לכם רבן אותם ורק בסוף רשי עכשיו שמתי לב אז הרב לא רצה לבאש אותו ליד האנשים. אז אמר לו, טוב, שמי יעזור, תשתדל פעם. הוא בא להיות זהיר שזה לא יקרה. הוא אומר, הוא סיפר את זה, הרב חקרני, באוזניים שלי שמעתי. לא סיפור מפה מפה. הוא באוזניים שלי שמעתי אותו מספר את זה. איך שקמו החבר'ה כנסת האלה ויצרו, הוא ישב מהבוקר עד הלילה, מתשע בבוקר עד שש בערב, והיה בוכה ככה, ומרביץ על היד. בירכתי ברכה לבטלה, בירכתי ברכה לבטלה. בכלל לא בטוח שזו ברכה לבטלה. ברכה זה ענוס, מה? אתה נביא, מה? מביאים לך תפילין, אתה סומך על זה. זה לא כל כך, זה ענוס, זה בלי חוונה. עונש ודאי אין כאן. אין כאן עונש. אז אני נביא, מה? אני מלאך, מה אני יכול לדעת? עשיתי את מה שאני עושה. אדם שילם את הכסף הכי גדול על תפילין, הכי גדול שאפשר, לקח לסופר הכי טוב ובסוף יצא לו עלינו פסול. הוא ענוס. בסדר, איבד את השכר, אבל לתת לו עונש על זה. אבל מרוב הרמת עירת שמיים, לשבת כל היום ולפקוט על כזה דבר, תאר לך על מה הוא בכה דברים יותר רציניים. אם על זה הוא ככה בכה, אז תאר לך מהו בכלל דברים אחרים? אתם יודעים, אנחנו בוכים גם כן. אבל 99% מהדברים שאנחנו בוכים עליהם זה שטויות. והתברר לנו ביום הדין שלא רק שלא היינו צריכים לפקוט עליהם, היינו צריכים לרקוד בזכות הם. רק אנחנו בהבנתנו המוגבלת מפרשים את זה כדבר רע. למשל, האדם עכשיו נפל לו שידוך. ממורמר, לא קם בבוקר, איפה משה? למה הוא לא בתפילה? זה כבוד הרב, תן לו איזה יומיים לירגע אחרי ארבע פגישות, הבחורה שברה לו את הלב חודש לא לומד, חודש לא מרוכז, חודש מיואש, מדבר על לעזוב את הישיבה הרב עליו עולמו היה אחד כזה בישיבה אצל הרב שח בפונוביץ' שפתאום הפסיק לבוא להשחרית שלושה שבועות לא מופיע עד שזה הגיע לידיעת הרב שח, שאל מה קרה, שאל את זה שגר איתו בחדר, אומר, מעט שהשידוך שלו נפל, הוא לא מתפקד, במשבר. שואל אותו את הזה, מי החברות הייתה איתו בישיבה? אמר לו, קרה לבחור הזה. תגיד, מה אתם לומדים? איזה גמרה? לומדים קידושים. איזה עמוד? אומר לו, איזה עמוד. אומר לו, תשמע, אומר לו, מה הדבר האחרון שלמדתם? הוא אומר, עמדנו על זה, אני יודע מה, איזה תוספות כך וכך. שעה מאז זה עשו, הוא אומר כן, טוב. אחרי שעה, הרב שח נכנס לאולם של הישיבה, אומר, יש איזה, לא, לא תוספות, זה היה רבי עקיבא איגר. יש איזה רבי עקיבא איגר שמדבר, אני לא זוכר איפה זה. הוא אומר לו, בא אליו, לבחור הזה. אמרנו, תגיד, אתה בטח יודע איפה זה. ליד כולם. אתה בטוח יודע איפה זה. אתה יודע במקרה איפה הרבי עקיבא איגר מדבר על זה? זה מה שהוא למד אתמול בדיוק. הוא אמר לו, כן, כן, כבוד הרב, אנחנו. הוציא לו את הגמרא, הביא לו, העירה לו. אחרי שבוע כבר עמדו בתור בשביל השידוכים בשבילו. זה אחד שהרב שח שואל אותו בשח. שאל אותו העוזר שלו, הרב שחי. אמר לו, מה כל ההצגה הזאת הייתה, כבוד הרב? הוא אומר לו, אני שמעתי שהוא במשבר, הבחור הזה. חשבתי איך להוציא אותו מהמשבר. נפל לו שידוח. מיד לשודך, לא מהר, משהו טוב. כי כמה שהוא השקע יותר במחשבות, הוא יותר יורד. זה דרכו של הסטטל. לשקע את האדם עמוק. איך שיצאה השמועה בבני ברק שהרב שח שאל את הבחור הזה שאלה בגמרה, יצא שמו בכל קצוות וכבר עמדו בתואר בסוף אחרי שקם התקופה קצרה מאוד התארס והתחתן אחד הדברים אצל האדם זה שהוא מפסיד משהו הוא מאוד מיואש אבל אם מביאים לו תחליף ברגע הוא שוכח את מה שהוא הפסיד מביאים לו תחליף אבל קוד און אין לו תחליף וכל הזמן שבור בגלל הדבר הזה. בקיצור, אנחנו מענים את עצמנו בגלל חוסר אמונה. זה גם כן מזכיר לי מעשה שהיה עם חכם עובדיה, אולי שמעתם את זה, שבאה איזו אישה זקנה עיראקית, דווקא בדלת, בשנים האחרונות של חייו, שואלת את השמש, איפה עובדיה? ככה, במילים האלה, איפה עובדיה? מי את? קוראים לי כך וכך. מה הצריכה? הייתה לי צריכה שעובדיה יעזור לי. אני אישה ענייה, הוא מכיר אותי, תגיד לו שכך וכך נמצאת פה בדלת. נכנס, אומר לו, כבוד הרם, משהו מוזר, זה איזה אישה, לא רב, לא כלום, עובדיה, רוצה לדבר עם... אמר, אני מכיר אותה, תכניס אותה. מי זאת הייתה? זאת הייתה השידוך הראשון שהוא יצא. כבר עמדו להתארס. עמדו לסגור לחיים באותו שבוע. לפני שהם עמדו לסגור לחיים, היא שאלה אותו שאלה, תגיד, עובדיה, אתה תיקח אותי לפעמים לקולנוע? איזה קולנוע היה? זאת אומרת, הם בערבים, של הערבים אז, ממצרים. אתה תיקח אותי לקולנוע? אמר לה, השתגעת, אני, בן תורה, אכנס לקולנוע? טוב, אתה אל תראה את הסרט, אבל אני צריכה משהו מעניין, מה אני אעשה? אמר לה, אני לא יכול לשבת בקולנוע, זה מושב לצין, זה מה? אמרה אז איזה חיים יהיה לי? אז מה כל היום תלמד? אז מה יהיה איתי? אני צריכה משהו גם קצת אמרה אני מצטער אני לא יכול ללכת לקולנוע אל תבני עליי מה אמרה לו? אם ככה אז אני לא רוצה להתחתן איתך אז הנסיעה נוקה רבותיי אדם כבר סגור בראש שלו נאול סוף סוף יש לי שידוך מה עכשיו בגלל דבר כזה לשבור את השידוך? ואיזה ניסיון זה? אנחנו מסתכלים עכשיו ואומרים, טוב מה הניסיון? מה הוא הולך לכולנוע? תתפלו, זה ניסיון קשה מאוד. אדם כבר מורה לעצמו היתרים בשעה צרה. זה לא בשבילי, אני אסגור עיניים, אני אערער בגמרא. לא חסר תירוצים. סתן אלוף. אני פה אבל אני באמת לא פה. בסופו של דבר נשבר השידור. עכשיו היא חוזרת אחרי 60 שנה. שלא שמע ולא ראה ממנה. היא רוצה כסף. שמעה שהוא התאשר. כל המקיים תורה מאוני, סופול קיימה מאושר. בתחילת דרכו, הרבי זרעתיה שלח אותו להיות רב במצרים, אחרי שביקר אצלו בחדרון, איפשהו גר. והיה שם דמיתה. שולחן מעץ ראוע, ושני כיסאות מעץ, ולכל אחד מהם היה מזלג אחד, צלחת אחת וכוס, ולא היה אפילו כוס וצלחת לתת לרב האזרעתיה שיישב איתם בשולחן. לא כיסא ולא מזלג ולא כלום, מרוב העוני. כל כך הוא ריחם על העוני שלא אמר לו, יש עבודה במצרים להיות רב. ככה הוא הגיע לשם, בזכות אותו ביקור. אז, שבה האישה הזאת, אחרי שנתן לה את הכסף, את הצדקה, לפני שהיא יצאה היא אמרה לו, תדע לך דרך אגב, יש לך מזל גדול. הקדוש ברוך הוא אוהב אותך. מזל שלך שלא התחתנת איתי. אני אכרה כל חיי. לא יכולתי להביא ילדים. אז בואו עכשיו נעשה חשבון. אם אדם נכשל בניסיון אחד שהשם מביא לו שישים שנה הוא יכול לסבול כל העולם הבא שלו נראה אחרת יש לך ילדים בני תורה זה עולם הבא אחר מאשר אין לך ילדים בכלל כולם מבינים ברם איזה כאב ועוד ברם שהם גדולי תורה זה בכלל ועוד לא אחד כמה כמה כולם הרבה הרי זה משובח כן כמה שתהיה צדיק זה ודאי עולם אומלואו שיש לך עוד כמה ילדים שממשיכים להרביץ תורה ומפיצים את התורה שלך בכל העולם. אז תארו לכם ממה הוא ניצל. וזה מזכיר לי דבר שקרה, יש איזה רב אמריקאי, יש ישימות לאמריקאים פה בירושלים, הרבה אתם יודעים, גם לבנים, גם לבנות. ויש איזה רב אחד, יושב שם בן של איזה מיליארדר אחד, שהוא נותן צדקות לכל הישיבות. מפורסם, איש עשיר מאוד. בעל צדקה. כל פעם הישיבות פונים אליו, שולח להם צ'קים. אז יום אחד, הראש ישיבה הזה, אשתו אומרת לו, תגיד, למה אתה טס באקרנומי? למה אתה לא טס בביזנס קלאס? אתה בן תורה, אתה ראש ישיבה. זה לא כבוד התורה. אומרת לו שאתה תישב ככה כמו סרדין אנשים במטוס רואים אותך יושב זה לא כבוד לתורה אמר לה תשמעי גברת אני טס מכספי צדקה באיזה כסף אני קונה את הכרטיס כסף שאנשים תורמים לישיבה אני יכול להרשות לעצמי במקום 1,000, 1,200 דולר, לשלם 4,000 דולר על כרטיס? שלוש פעמים בשנה? 10,000 דולר בשנה לסרוף בשביל שיהיה לי כיסא קורצה מרווחת, ובמקום צלחת מפלסטיק, צלחת מחרסינה? זה מה שצריך, אני צריך לעשות? זה לא נכון. את הכסף, להקדוש בך, הוא לא חסר. זה לא יבוא על חשבון הצדקה. היא פלפלנית, אשתו. זה כבוד התורה, יוצא שכרך בהפסדך, רבנים גדולים תשים ביזניס קלאס, אתה לא פחות מהם. בקיצור, ידעת לשכנע. אבל הוא בכל זאת, יש לו לב יהודי קשר, ואין לו לב לשרוף את הכסף. אז אחרי שהתווכחו, התווכחו, התווכחו, בסוף ההמרה לו, טוב, לפחות תלך שם לאלעל, תשאל אם יש להם מקום פנוי, כי אתה טס הרבה, אולי הם עולכם בחינם. יש להם מקום פנוי. ‫אז עוד היה אפשר לקבל, ‫היום גם זה כבר דמיונות. ‫בא אליהם, אומרים להם, ‫אני אטס אתכם כל חודשיים, שלושה, ‫אולי אתם יש לכם מקום ‫בביזניס קלאס בשבילי. ‫בדקו, כן, אדוני, אתה באמת לקוח טוב, ‫כך, נתנו לו. ‫אחרי זה, אחרי כמה חודשים, ‫איך אומרים, תאמור, הורוד, ‫כי טוב הביזניס קלאס. כבר אדם מתקשה לו לחזור אחורה. צבוע כלכלי השתפר וזה קשה מאוד לחזור אחורה. לא סתם אחד שהיה עשיר ונהיה עני קודם לאחד שהיה עני כל חייו בעלכות צדקה. כי זה בעיה פסיכולוגית, זה לא רק בעיה כלכלית. הם מחיים פה את הנפש. יש עניין כלכלי של צדקה. מישהו עכשיו צריך כסף. נותנים לו. אבל יש כאן את הצד הפסיכולוגי שהוא יותר על הצד של פיקוח נפש. אז באמת, הוא בא פעם שנייה, נתנו לו. פעם שלישית, התרגל כבר, הוא בא, בודקים, ברור לאדוני, היום את תשם לה עד אפס מקום. אין שום כיסא פנוי. הוא אומר, מה? אני לקוח כזה טוב, בטוח יש, תבדקו טוב. לא, אין. תקראו למנהל. אבל אני הבוס קראו למנהל המנהל בא כן אדוני הנה אדוני בוא תסתכל כל המקומות תפוסים מה אתה רוצה שאני אוריד מישהו ששילם? איך אומרים סגר עליו הגולל הלך למטוס עבל וחפוי ראש איכשהו נכנס למטוס הרי עוברים בביזנס קלאס בהתחלה קר בזה מישהו שלום כבוד הרב מישהו ככה מגונדר. שלום, מי כבודו? אני אבא של ארי. זה הבן של ארי. ארי שלומד אצלנו בישיבה? הוא אומר, כן. או, נעים מאוד. אנחנו סוף סוף מכירים פנים בפנים. הוא אומר לו, לפני שכבודו יגיד משהו, בטח כבודו אולי מקפיד עליי, שכבר שש שנים שולח לי כל שנה בקשה לתרומה, ואף על פי שאני תורם לכל כך הרבה ישיבות, דווקא לישיבה של הבן שלי אף פעם לא תרמתי. אבל לפני שכבודו יחשוד בי, אני רוצה לספר את הצד שלי לסיפור. הוא אומר לו, כן, בבקשה. הוא אומר, תראה, בפעם הראשונה שכבודו שלח לי בקשה לתרומה, מיד כתבתי לו צ'ק עשרת אלפים דולר, שמתי אותו על השולחן, והיה מיועד למשלוח. נכנס אצלי כעבור כמה דקות ראש ישיבה אחר. ראה את הצ'ק, אומר, תשמע, יש עניין, לא תעמוד על דם רעך. אני מחויב להגיד לך שהכסף הזה הולך להזזל. אני במו העיני ראיתי שהרב הזה טס בביזניס קלאס. אתה רוצה שהכסף שלך ילך לתורה או שילך לביזניס קלאס? שמעתי ככה, נכנס בי יצררה, קראתי את הצ'ק. אבל עכשיו שאני רואה במו עיניי שכבודו נכנס בפנים לאקונומי אני חייב מיד לתקן את הטעות שלי בוא נעשה חשבון, שש שנים, שש הזמנות, שש בקשות שישים אלף דולר השם לא צ'ק במקום ומאז ועד היום כנראות שאנחנו לא צ'קים עכשיו בוא נעשה חשבון אם הוא היה מקבל ביזניס קלאס באותו יום, כמה היה עולה לו הקורסה המטופשת הזאת? שלוש מאות אלף דולר. איך הוא היה מרגיש נפלא, איך אני עובד עליהם כל פעם, נותנים לי בחינם, קיר קורסה של ארבע אלף דולר באלף מאתיים דולר. איך אני, איזה חכם אני, אנשים טיפשים, שלמים על זה ארבע אלף. אני כל פעם מקבל את זה חינם. היה מרגיש נפלא. מה אתה חושב, סטאנט פרייר? זורק לך. עשר לוקח ממך מאה. מכירים את המשל הזה שאחד אמר למשרד שלו, איזה מלך, תעשה לי טובה, אם מישהו פעם בא ואומר לך לוריד את החולצה שלו, תוריד את החולצה בשום פנים ואופן. הוא אומר לו, אתה המלך, ככה גזרת, אני מקבל. הוא בא אליו אחד, הוא אומר לו, בוא נהיה שלך גיבנת. מה זה יש לך גיבנת? מגיעי כזה צעיר, אין לי שום גיבנת, מה אתם בלבלים? אנחנו נוכיח לך שיש לך גיבנת, תוריד את החולצה. לא. אנחנו מתערבים איתך עכשיו על מאה אלף דולר, על מאה אלף דולר שיש לך גיבנת. אם תוכיח שאין לך גיבנת, מאה אלף דולר, הנה הכסף. העבד אומר, אני עכשיו אביא למלך מאה אלף דולר, אני אפוק לראש המג'רדים. מיד הוריד את החולצה, אומרים לו, אללה, אתה צודק, אין לך גיבנת, קח את המאה אלף דולר. ההורד שמח וטוב לב מגיע למלך תראה איזה דבר גדול קרה היום הבאתי לכבודו מאה אלף דולר אוי ואי אומר המלך אל תגידי שהורדת את החולצה אומר כן אומר מטומטם אני התערבתי איתם שהם לא יצליחו להוריד לך את החולצה על מיליון דולר בשום מחיר לא הורידו לך את החולצה זה המשל מה אני משאל אדם, השטן משכנע אותו שהוא יודע יותר טוב מה הקדוש ברוך הוא מה טוב יש לו אלף ראיות לכל דבר בסופו של דבר, מה כתוב זה מה שהשם חושב או מה שאתה כבר בנית מגדלים באוויר רבותיי, אתם פה אני יודע שאתם עדיין כמה שתלמדו כמה שתשמעו דרשות ככה זה טבע האדם אף פעם לא תבינו כמה ברי מזל אתם פשוט לא תבינו החפץ חיים עשה חשבון כל שעת לימוד תורה כמה זה? 60 אלף מצוות יום בישיבה 600 אלף מצוות עכשיו תעשו לבד את התקופה שאתם יושבים פה כמה כבר הרווחתם עכשיו הנקודה היא אם אדם חוזר בתשובה ולא נכנס לישיבה שומר מצוות אבל לא בא ללמוד כמה שנים ייקח לו לעשות שישים אלף מצוות? מה שאתם עושים פה בשעה? שנים. שלוש, ארבע, שבע שנים, עשר שנים. עשר שנים מה שאתה עושה פה בשעה. חמישים שנה מה שאתה עושה פה ביום. ואתם חושבים זה צחוק? כשזה מגיע לכסף, כולם פיקחים, כולם נבונים, כולם יודעים את התורה. יודעים לעשות חשבונות זה משתלם, זה לא משתלם פה אני ארוויח ככה, פה אני ארוויח ככה רק כשזה מגיע לדברים רוחניים כולם נהפכים למטופשים גמורים הכל אצלם הפוך אני אשאל אתכם שאלה אדם שזוכה בלוטו מה התגובה שלו? ראיתם פעם מישהו שזוכה בלוטו? רץ ברחובות כמו משוגעה מוריץ החוצה, ככה רץ, קופץ על גדרות. יש! יש! בוחד, צוחק, צורח, נופל, קם, קופץ למים. כמו בבון. איך בבון משתולל בספארי. לא אכפת לו מהבושה לא אכפת לו מה יגידו כל הדברים שאיכפת לו עד עכשיו הכל נמחק כרגע הוא חייב לשחרר את האנרגיה הזאת שנכנסה לו בלב אם לא הוא משתגע תכף חייב לצרוח, לשתולל זה בשעת שמחה וזה גם בשעת צער אותו דבר תגובה יותר מדי אי אפשר להכיל את זה אם הוא לבד בחדר אז הוא צורח, קופץ יש, יש, יש חייב מהר להתקשר למישהו שהוא אוהב לספר לו על הבשורה הוא לא יכול לאגור את זה בפנים חייב לשחרר מעניין שחזל אמרו לפי שלמה המלך דאגה בלב איש יסיכנה יסיכנה בשין יסיכנה בסמך יסיכנה לאחר אבל לא אמרו שמחה בלב איש גם כן יסיכנה גם זה היה צריך להיות כתוב לא יודע למה הם לא כתבו את זה כי גם שמחה אי אפשר לשמור לבד בלב יש כאלה, נגיד שנים לא היה להם ילדים. רק כשהאישה נכנסה להיריון, ישר מתקשרים לרב. אני בדרך כלל מקבל את השיחות האלה. כל הכבוד הרב, יש לי חדשות נפלאות. מה? עכשיו נודע לנו שאשתי בהיריון. כמה זמן? עוד אותו חודש. אני אומר לו, אתה לא יודע שעד שלושה חודשים לא מספרים? לא יכולתי, לא יכולתי כבר. אני חייב לספר למישהו. להורים אני לא מספר, אבל לך אני מספר. חייב ספר, חייב להוציא את זה מהלב, בפנית זה הוריג אותו. אז הוא רץ, אחד שעכשיו רץ ברחובות, כמו משוגע כי קיבל, אני יודע מה, 50 מיליון דולר, התזלחה בלוטו. עכשיו אני שואל אתכם שאלה, בן אדם שמניח תפילין, שכרו בעולם הבא יותר מהלוטו, פשיטה, נכון? כל תענוגות העולם הזה לא יישבו למצווה אחת אפילו. שהכל נהיה בדברו. כבר חייבים לך את כל כדור הארץ. זה ברור. לא סתם הגמרא אומר את שכר המצוות בעיה על מלאקה. כי אי אפשר עכשיו לתת לכל הצדיקים על כל מצווה שלהם את מה שמגיע להם בעולם החומר. איך תחלק את העולם ביניהם? אם הנבוכדנצר הרשע הזה קיבל את כל כדור הארץ לשבעים שנה על זה שהוא חיבט את הקדוש ברוך הוא פעם אחת בחייו, שהוא העביר את השם של הקדוש ברוך הוא מסוף הפסוק, מסוף המשפט, לתחילת המשפט, זהו, הלך שלושה צעדים, שלושה צעדים, אחד שאיטלר היה ילד לידו. תחשבו, אחד שהיה מתועב וסנו ורוצח המונים חיבל את הקב". גוי והלך לכבודו שלושה צעדים והכניס את השם של הקב". לפני המלך היסקיהו במכתב בהתחלה זה היה בסוף המשפט בהתחלה הוא כתב לכבוד המלך היסקיהו ואנשי ירושלים ואנשי ארץ ישראל והאלוקים שלהם אמר רגע רגע, אמר לשליח, חכה חכה, בוא הנה תביא רגע, תיקן, שם את הקרשבכו בהתחלת המשפט, זה כל מה שעשה. למה שלח מכתב למלך עזקיהו? כי ראו שהשמש לא שקעה באותו יום. ולמה השמש לא שקעה? כי הקרשבכו שלח את הנביא ישעיה למלך עזקיהו לומר לו, תתכונן, הגיע זמן לך למות. למה? לא קיימת מצוות פרעורבו? מצווה ראשונה בתורה. תריאג מצוות פרעורבו? לא קיים. הוא אומר, מה? הכנסת ברוך הוא לא יודע שאני גזרתי על עצמי לסבול, להיות רווק? רע הבינה שאני רואה ברוח הקודש שייצא ממני בן כזה רשם, אנשי מכתיע רבים? אני מוכן לסבול כל חיי ולא להביא כזה רשם לעולם? אז כביכול זו תורה וזו סחרה אני גוזר על עצמי לסבול כל חיי בלי אישה לא להגיע לשלמות לא טוב להיות האדם לבדו וותר על כל זה רק שלא להחתית הרבים ומגיע לי על זה הונש אני קצת עשיתי את זה קצת יותר דרמטי כן אבל הוא בכל זאת היה לו קושייה על הנביא איך זה ייתכן אז אמר לו טוב אם ככה אני אעשה תשובה תן לי את ביתך לאישה הבת של המלך, של הנביא שהיה. תן לי את ביתך לאישה. קודם כל תבקש בקשבחו שאמחן לי, אני אעשה תשובה. חזר אליו הנביא, אומר לקשבחו, אוסיף לך חמש עשרה שנה לחייך. מספיק זמן להתחתן ולהביא ילדים. טוב, אומר לו, אז תן לי את ביתך לאישה. סדרו שחתונה, התחתן, יביא את הרשע הזה לעולם. והרשע הזה הכתיב את הארץ, שישים שנה שם פה פסלים בכל הארץ. רק מה שהוא לא ראה, שבסוף ימיו הוא חזר בתשובה. זה לא כתוב בנביא הרמיעה שהוא חזר בתשובה. למה? במקום שבעלי תשובה עומדים, אפילו צדיקים גמורים אינם עומדים. אז למה לא כתוב בנביא שהיה שם, שהמלך מנעשה חזר בתשובה? איפה זה כתוב בדברי הימים, בסוף התנך? אז שואלים, למה זה לא כתוב שם? איפה שכתוב שהוא עשה עבירות, תכתוב שהוא עשה תשובה. איך אפשר לכתוב עליך שאתה בעל תשובה בזמן שהעבירות שהנחת והמכשולים ששמת בארץ עוד רוצחים נשמות יום יום? רוצחים נשמות. אתה כבר נהיית בן תורה, בת על הישיבה, לומד, מתחזק, עובד על עצמך. הפסלים ששמתם כל הארץ עוד באים לשם, שותים ומשתכבים אליהם. אפשר לכתוב עליך בנביא שאתה חזרת בתשובה בזמן שהדברים שעשית עוד מפעילים פה קורבנות אבל אחרי כמה מאות שנים הכל כבר נעלם אז כתבו את זה ובסופו של דבר אותו אחד גם רצח את הסבא שלו את הנביא שהיה הוא עשה חור בתוך עץ התחבא שם בפנים ממנו תפס אותו חתך אותו לפרוסות כמו נקניק על זה שנתן לו מוסר זאת אומרת, הוא לא טעה. בחיזיון שלו, המלך עזקיהו ראה שהוא הולך לצאת ממנו אדם שכמעט יחריב את כל הארץ בו. אבל בסופו של דבר, הוא אמר לו, תן לי סימן שבאמת השם נותן לי 15 שנה לחיי. אז הוא אמר לו, היום השמש לא תשכח. אלה בבבל, בעיראק, ראו ככה, נהיה להם קושייה. למה אין היום שקיעה? מה קרה פה? אמרו, רק היהודים יכולים לענות על זה. עכשיו, כשהוא בא לשלוח לו את השליח, הוא שם את הקב' בסוף המשפט, העביר אותו לתחילת המשפט, על זה הקב' נתן לו שלטון בכל העולם, 45 שנה הוא בעצמו, והבן שלו מהלך 23 שנים, והנכד שלוש שנתיים בסך הכל השלושה האלה המשפחה הזאת שלטה בכל כדור הארץ שבעים שנה כולם שילמו להם מס כולם השתחבו להם על שלושה צעדים שכיבד את השם אז עכשיו בן אדם הולך לבית הכנסת עשרים דקות בקיץ פה בבלכות פה בעד לכאן עשרים דקות להתפלל כל שלושה צעדים מגיע לו את כל העולם לשבעים שנה תעשו לבד את החשבון כבר כל העולם שייך לו לאלף שנים, אם לא יותר, על פעם אחת שבא לבית כנסת. תכפיל את זה בכל החרדים שבאים לבית כנסת. אין איך לחלק את העולם. לכן אי אפשר מבחינה טכנית לשלם שכר בעולם הזה. אין, מבחינה טכנית. זה לא שעכשיו, אה, אני רוצה לקנות... אין נציאות כזאת. לכן זה רק לעולם נצחי, השכר. אז אני שואל אתכם שאלה, וזמננו עוזל, אני רואה. כשבן אדם מניח תפילין, בראש שלו, הוא יודע שזה יותר רווח מכל כדור הארץ? הוא בוודאי יותר מהלוטו? יודע או לא יודע? יודע. אז למה הוא לא רץ כמו משוגע ברחובות? הרי אם עכשיו נודע אותך שירווחת בלוטו, אתה רץ כמו משוגע. מרוב... שמחה אדירה! פרד של שמחה! וואו! מאה מיליון שקל! וואו! רץ! קופץ! תגלגל על הרצפה כמו משוגע! אז למה שאתה מניח תפילין או שאתה מסיים איזו סוגיה אתה לא רץ כמו משוגע ו... איזה כיף יואו! מה קרה? אני אשאל אתכם שאלה אם יבוא אליכם בן אדם ויציע לכם היום מיליון שקל לא להניח היום תפילין כלומר מחר ללג על יום תפילין וטל מצוות הסדר או רייטה. שני מצוות בעצם, שליד ושל ראש. תמורה לזה, אני נותן לך מיליון שקל. תסתדר בחיים. מי היה מסכים לבטל מצוות תפילים של מיליון שקל? אני בטוח שלפחות תשעים אחוז מהאנשים שיושבים פה לא היו נופלים בפליטוי הזה של המיליון שקל. למרות שאני לא מכיר אותכם אישית. אבל אני לפחות מאמר שלפחות תשעים אחוז לא היו נופלים בזה גם אלה שעניים כל הרצון שלהם שאליים מיליון שקל שיכולים ללמוד בישוב הדת לא היו מבטלים יום של תפילין עבור מיליון שקל נמצא שבמעשים מצוות תפילין שווה בעיני כל אחד שיושב פה לפחות מיליון שקל ואם היית מרוויח לו מיליון שקל היית רץ כמו משוגע והנה מוחשי אתה לא מוכן להפסיד מצוות תפילין בעבור מיליון שקל סימן שגם במציאות זה שווה לך מיליון שקל לא רק באגדות חזן במציאות הנה אני בוחן אותך עכשיו אתה מוכן לוותר על מיליון שקל בעבור מצוות תפילין תפילין שווה לפחות מיליון שקל בשבילי ליום אחד אז עכשיו זה מתמטיקה פשוטה הייתי צריך גם כן לרוץ, כמו שאני רץ בעבור המיליון שקל האלה בשמחה, הייתי צריך לרוץ בעבור כל פעם שאני נניח תפילים. כי הנה, הוכחתי לך שזה שווה בשבילי מיליון שקל. ואני לא מוכן לוותר על זה. אז מה קרה פה? משהו פה מבחינה טכנית לא מסתדר. אתם מבינים את ההשוואה פה או לא? התשובה, דרכו של השטן, לקרר את האדם בעבודת השם. לקחת ממנו את השמחה שבמצוות. זה עיקר הניסיון בחיים. היום זה כבר לא ככה, היום הניסיון זה אם לשמור מצוות או לא. אבל פעם כולם שמרו מצוות, מה? לפני 3,300 שנה ביציאת מצרים, כולם שמרו מצוות. היו, עושים עבירות של מידות, סינת חינם, קינה, כל מיני דברים כאלה, כורח. אבל שמרו מצוות. האדם הרגיל היה מוחזק לשומר מצוות. כולם שמרו מצוות. אז על מה השם בא אלינו בתרוניה, תחת אשר לא עבדת את השם הלוקחה בשמחה ובתוב לבב מרוב כל? כולנו מכירים את הפסוק הזה, אבל לא שמים לב לשני מילים האחרונות בפסוק. בדרך כלל הדרשנים גם לא מצטטים את זה. מה הם אומרים כשהם רוצים להוכיח את הנקודה שאין לנו שמחה בעבודת השם? תחת אשר לא עבדת את השם מלוקך בשמחה ובתוב לבב זהו פה מפסיקים את הציטוט זה טעות חמורה עיקר העניין זה השני מילים האחרונות על זה הטענה מרוב כל לא היה חסר לך כלום כל מה שהיית צריך לעבודת השם נתתי לך על מגש כל מה שהיה טוב לך תשאלו רגע רגע רגע רגע מכילה לא כל מה שהייתי צריך נתת עלי צריך בית? אני צריך אוטו? אני צריך שידוך? מה נתת לי? אני יושב בישיבה, אין לי 200 שקל בחשבון בנק, אני כל הזמן מודאג מה יהייתי. זמן אמץ, מכילה, מה שאמת, אמת. אז מה, הטענה הזאת מכונה לגבי כולם? יש אנשים שהשם יכול לבוא ולהגיד להם, נתתי לך הכל, ואין להם מה לענות. באמת, נתתה לי הכל. בית, אישה, ילדים, שכל, יופי, חוכמה, כסף, כל מה שאדם צריך. בריאות. אין לי טענה. מה ש... אמת, אמת. אבל הנה אחד אחר, אין לו כלום. מה נתתה לי? כלום. אפילו לחשוב דקה על המוח שלי לאכול. מוח סתום, חשבון בנק ריק, מחלות, צרות, רווקות, בלי ילדים, אוגמת נפש, בקושי מקום לישון יש לי. אז מה נתת לי? אז מה, איך הפסוק הזה יהיה נכון לגבי כל אחד ואחד? אתם מבינים מה אני שואל או לא? או שזו שאלה מטופשת. שאלה של כפירה הזאת. עצם השאלה זה כפירה. למה? כי הרי היחיד שיודע מה טוב לעבודת השן של האדם זה הוא. ואם זה המצב שהוא שם אותך בו, סימן שלא יכול להיות יותר טוב מזה פעם אמרה לי זה אחת בדרשה למה השם עשה ככה? היה לה טענות לכם נחמדות למה צריך ככה? ולמה ככה? ואלווי שזה היה ככה? ולמה צריכים לישון? בשביל מה לבזבז זמן על שינה? הרבה שאלות שכולם שואלים למה השם עשה כזה עולם? בצורה כזאת אם היה תלוי בי הייתי מעדיפה שיעשה כך וכך וכך וכך יש לה הצעות איול כן? אז אני אמרתי לה, תגידי ראשנתך שאלה רגע. כל מה שאת אומרת במוח אנושי, הוא מוח די הגיוני. גם אני לפעמים שואל, בשביל מה אני מבזבז זמן על שינה, לא חבל על הזמן הזה? היה עושה את האדם, שלא צריך לישון. היה הרשמונים שרנה רצוף, בשביל מה צריך לישון? לא חבל, זה זמן של תורה, זה זמן של פרנצה. מה צריך את זה? בשביל מה יש עייפות בכלל? אני יכול להביא לכם עכשיו מיליארד שאלות הגיוניות. לכאורה אני גם לא מאמין שיש להם תשובה בהבנה שלנו. אולי פה ושם, תראה בספרים, מסברים לזה, אבל להבין ממש קשה. אבל דבר אחד אין עליו עוררים. הייתה כן שהקדוש ברוך הוא יכול היה לעשות את העולם יותר טוב ממה שהוא עשה? לא. דרכו של ה' תמיד לעשות הכי טוב שאפשר. אין הרי מגבלה אצלו. אין חוסר. אין דפקטים ביצור. אין כל מיני תקלות אצלו. אז אם הוא ייצב את העולם עם כל הדברים שבעינינו נראה מגרעה, הבעיה היא בנו, לא בו. אנחנו לא מבינים את כל התמונה. לא סתם יש את הפסוק הזה שאומרים, משפטי השם אמת, צדקו יחדיו. שמה צריך לכתוב צדקו יחדיו? משפטי השם אמת. זהו, מובן. הכל אמת. מה עד שמה מישהו יערער שמשפטי ה' זה לא אמת? אלא מה זה צדקו יחדיו? את הצדק אפשר רק לראות אם אתה יודע הכל. ואף אדם לא יודע הכל, לכן לא תמיד יכול לראות את הצדק. פה הבעיה. אתה רוצה, בא לך בן אדם ואומר לך, תגיד, מי היה יותר גדול בתורה? חכם בן ציון אבא שאול או חכם עובדיה? מה זה צריך לענות לו? כדי לענות על כזאת שאלה, אני הייתי צריך להיות לפחות במדרגתם ועוד. ואז הייתי יכול לבחון מי מהם היותר גדול, אבל אני לא מתקרב לקמצות של אחוז מהם. אז איך המלפפון יביע דעה על הגנן? איך בדיוק? כדי להבין, הייתי צריך קודם כל לדעת את כל מה שהוא יודע, ולדעת את כל מה שהוא יודע, ואז לשים עליו משקל ולענות. וזה רק השם יכול לעשות. מובן רבותיי, זמננו עזאל, כן? רבי חנני אבן הקשיע אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזעקות ישראל, ופיכה ברבה לתורה ומצוות, שנאמר, ה' חפץ למן צדקו יגדיל תורה ויעדין.