For God's Sake Or For My Sake - Include Current Events

בוקר טוב. הלקטור הזה יהיה לילוי נשמת סרה בת מלכה ולאה בת סולימן ושולמית בת יפה. נקדם בת מרים וגם שיילי בת מורן וגם הרפואת הנפש של יונתן בן בלה. נדבר על שבת פרשת וית חנן של ספר דברים, דולרנמי. בוקר חדש של מוסיס אנחנו קוראים לזה בשפה עברית משנה תורה משנה זה שונה מישהו שעושה את זה שני פעמים ושני פעמים ושני פעמים זאת אומרת להתגובל על מה שהוא עושה אנחנו קוראים לזה משנה מהקהל שונה לשנות למה הם קוראים לזה משנה תורה? בגלל שזה משה רבנו מייחס את החיים שלו, שקל 36 יום אלה הדברים, זה מה שהרעיונות התחילות אלה הדברים, אלה הדברים, אלה הדברים, אלה הדברים, אלה הדברים, אלה הדברים, אלה הדברים, אלה הדברים, אלה הדברים, אלה דברים, אלה דברים, אלה דברים, אלה דברים, אלה דברים, אלה דברים, אלה דברים, אלה הוא דברים, נותן אלה דברים, דברים, אלה דברים, אל ספיציות, כולם, זה 10 ספקים. אז כל ספר דברים, הוא נוסע בזה 36 ימים. רק לדעתכם, ספר בראשית, הספר הראשון של מוסס, חזק 2,200 שנה מהקריאה של העולם, עד שהארץ ישראל הלכה לאגיפה. יעקב ואחיו, והארץ שלו של 70 חלקים. ביחד, 2,200 שנה. ו... ספר שמות, אקסדוס, היה מגיע לאקסדוס, היו 210 שנים, ומגיע לאקסדוס, ובסופו של דבר מגיע לתורה, ולכל החוקים של הכהנים, ומגיע ללווידיקוס, שזה רק שנה. זהו, אחת שנה. כל ספר וייקרה, הוויליקוס, אחת שנה. כל הזמן הזה. ואחרי זה, הולך לבמידבר, כשהיו ארבע שנים בארץ, ולאחר שנה של חיים של משה רבנו. 36 ימים, זהו. וייקרה ודברים ה-3 וה-5 בוקרים של מוסס היו בערך חודש. חודש וחודש. חודש ו36 יום, להתאמין יותר. אז אתם רואים, התורה לא כתוב במהלך קרונולוגי, בגלל שאיזו חלק מהתורה שהיא כתוב קודם, תקרה לאחר. זה לא כמו ביוגרפיה רגילה או ביוגרפיה של היסטוריה שהיא הולכת כל יום, ביום, שבועים, חמישים, שנים, ומתקדם עם הזמן. זה לא הכן. יש חלקים בתורה שמדברים על דברים מסוימים שקרו, ואז התורה מדברת בעוד 20 פג'ים על משהו שהקרה לפני. למה? בגלל שזה בוקר דה-ווי. הוא מייצג ככה, ראשון, ללכת, לא רק להגיד את ההיסטוריה, כמובן, זה לא התרבות של התורה, ללכת לנו את ההיסטוריה. אז, כשאנחנו יוצאים למילה האחרונה של חיים של משה רבנו, כולם, 10 חלקים. החלק הראשון היה דברים, עכשיו, וית חנן, הבחור הבא, עקב, ברוך השם, עד וזאת הברכה. 10 ספרים. משה נותן הספירה של את החיים שלו. כל שנה, כשנכנסים לזה, אני תזמין אתכם תמיד, שאם משה, מוסס באנגלית, היה צריך לבוא ונותן את הספירה שלו היום, בכל סינגאג באמריקה, אני לא חושב שתהיה איזה שול באמריקה שתתן לו לדבר. אני אגיד לו, סליחה משה בן אמרם, אנחנו מכירים אתכם אבל אתם פנאטיקים. אתם אקסטרימיסטים. אתם אקסטרימיסטים. מה זה? הוא מדבר על פנולטי המות. אתם אומרים לאנשים, אתם ראיתם מה אשם עשה לגבי כל האחרונים שעובדים, יהודים, שהם עובדים בעל פאור, אשם השחרר אותם. זה לא הדרך לדבר. אנחנו כאילו מי שפוליטיקלי נכון, שמושך. אנחנו לא נסתכל על מדברים אגרסיביים שהם משתמשים בטעות ובטחות. זה לא סטייל שלנו, זה לא דרך שלנו. זה מה שאתם שומעים איפה שאתם הולכים היום. אני אראה לכם איך הולכים להתאר את העולם הרליגי. 50 שנים אגב, כל ירושלים שאתה הלך אליו, כשהם עדיין היו עם מדהים, דומיננטים, אגרסיביים, זה כל מה שאתה שמעת עליו. סטייל של ספר דברים. כל ישיבה בעולם, זה כל מה שאתה שמעת עליו. חפץ חיים אומר, כל אחד שלא מדבר ככה הוא קרימנל. חפצחיים אומרים שכל אחד שלא מדבר גדול עם מוסר, אתיקה, מניחה ומניחה, חפצחיים אומר, הוא קרימינל. לא רק לא פרודקטיבי. יש משהו, אוקיי, אתה מדבר עם השטחה, אתה מגניב מים, כמו שאנחנו אומרים בישראל, תוכן מים. עשרה שנים אתם נותנים פרסומים, אתם לא עשיתי מישהו, אבל אתם לא עשיתי דמייגה למישהו. אוקיי, אתם רוצים לרחוץ את החיים שלכם? רחוץ את החיים שלכם. אנשים רוצים ללכת ולשמוע אתכם, תן להם לרחוץ את החיים שלהם גם. אבל החפצחאים לא אומרים שאתם לרחוץ את החיים שלהם או אתם לרחוץ את החיים שלכם או שהם לרחוץ את החיים שלהם. לא. הוא בעצם קורא לך קרימנל, שאתה בעצם עושה דמייגה לאנשים כשאתה לא מבחין את התורה בטוחה, ואשם החלטו שהתורה יביאה לך חלקים סטריקטיים בתורה ואתה החלטו להפסיק או להפסיק את או לא לתכניס את זה לאנגלית, כשאתה תכניס לתכניס איזה דברים לאנגלית, אתה תכניס מה להתכניס ומה לא להתכניס. אתה קרימנל. אתה קרימנל רפורמה. זה זה מה שהם עושים, אולי יותר מכך, כן, אתה לא כל כך רע כמו הם. הם מודיפייו את כל התורה. הם מתייחסים עם אנשים עם אנשים, הם מתייחסים עם יהודים עם גויים, הם יכולים הכל, בעצם. הם אוכלים פורק, הם אוכלים על יום כיפור, קרימנלים קרימנלים. אוקיי. אוקיי, אנחנו יודעים את זה, כולם יודעים את זה. בעולם האורתודאקס, כולם ידעים, הם לא יודעים על רפורמה ועל אנשים קונסרבטיביים. הם פשוט יודעים על רליגיה אחרת, שהיא נכנסה לרליגיה של השם. אבל אנחנו לא מדברים עליהם. אוקיי, אנחנו יודעים כבר להיות מיוחדים עליהם. אנחנו מדברים על אנשים שנקראים אורתודאקסים, ספרדים, אשכנזים, לא משנה. חסידים. שבאים ומתחילים שבאים ומתחילים שבאים ומתחילים שבאים ומתחילים שבאים ומתחילים שבאים ומתחילים שבאים ומתחילים שבאים ומתחילים שבאים ומתחילים שבאים ומתחילים שבאים ומתחילים שבאים ומתחילים שבאים ומתחילים שבאים ומתחילים ומתחילים שבאים ומתחילים שבאים ומתחילים שבאים אפילו אם ה' יביא את זה לתורה, ומתחילים זאת אומרת שכל ילד ראשון יכול להכיר את הדברים האלה. אבל ההכנעה היא ההכנעה. שבאים מה קרה לדברים בשביל התקופה של החברה שהם לא מגיעים לתקופה נכונה? מה היחידות של זה? מה היחידות של הילדים שאתם לא תקבלו אותם נכוני והם מתחילים לתקופה נכונה? מה יהיה את העבודה? זה הכל כתוב בתורה. אנחנו כאנשים כמו שאנחנו אומרים טוב, ואנחנו חושבים שאנחנו יודעים יותר מאשר אשם, אנחנו צריכים לתחתן, ולהזמין שכשהאשם נתן את התורה, הוא ראה כל המנהלות, עד הסוף של יום. הוא ראה את המנהלות של האינטרנט, והמנהלות של המידע הסוציאלי, הוא ראה את כל הילדים הפורטים באמריקה, הוא ראה את כל הילדים הפורטים, ואת כל המנהלות המסוימתים, שהם גדולים פה, ואת כל הלאים, ואת כל המנהלים הפורטים, ואת כל המנהלים הפורטים, ואת כל המנהלים הפורטים, והוא ראה שהאנשים אוהבים את הסקרינים, שהאנשים נתקעים במידה של היום ומתקעים כל היום על האינטרנט ועל הדביסים שלהם. הוא ראה כל זה. הוא ראה האנשים הישראלים, הוא ראה את כל האנשים, איך העולם הגיע לדבר ככה מטורף, והתורה מגיעה לכל הצעירות. התורה לא אמרה שתהיה גנרציה, אלא שהתורה תהיה אבסולטית להם, או לא דווקא דווקא דווקא דווקא דווקא דווקא דווקא דווקא דווקא דווקא דווקא דווקא דווקא דווקא דווקא דווקא דווקא דווקא דווקא דווקא דווקא דווקא דווקא דווקא דווקא דווקא דווקא דווקא דווקא דווקא דווקא דווקא דווקא דווקא דווקא דווקא נכון, דווקא אם יש לך חודש 5 שנים, אתה לא מלכת לו בקבוצות קצת מהתורה, בסדר, ברור, בישיבה, לפעמים הם מפגשו בקבוצות קצת. דווקא אבל כשאנשים מתיישבים, ד ויש להם מלכות ומפגשות, הם צריכים לדעת מה הם מבינים. אתה לא יכול להסתכל עליהם. רב אביגדור מילר ז'צאל אמר, אחרי בר מצווה, כל ילד צריך לדעת על ה' ול'. הוא צריך לדעת על התגובה וההתגובה, ואם יהיה רשע, מה יהיה את הסוף שלו? כולם צריכים לדעת על זה. בכלל, משה מבין מה זה טוב לאנשים ומה זה לא טוב, והוא נותן משהו מאוד גדול. והפרשה הזו, כמו שאמרתי, היא מלאה מוסר. והתכנן אל השם, דגמרא אומר, והתכנן, נומרית, מילה 515. אחרי האחרון של ה'כאף' ולאחר הסין של מימי ריבה כשהמשה נפגע על הרכב וכשה' אמר לו וערון שהם לא יכולים להכנס לארץ בכלל הוא פרש 515 פרשים זאת אומרת 3 פרשים כל יום לא יכולו להשתמש בשבת ולא יכולו להשתמש ביום טוב אם אתם אקסקלו את שבת ויום טוב ואתם מספרו כמה יום שמושה פרשתי 3 פעמים כל יום אז אתם עושים 515 חלקים ב-3 היום האחרון היה רק 2 שאלות כי הוא לא הכניס את השלושה אחת כשהוא פסק אז כולם זה 515 שאלות וה515 שאלות זה לא עשה לו דבר להחליט את הקריאה של אג׳ם שהוא לא יכול להכניע את הארץ. אהרון כבר פסק, הם קבלו אותו בכל האר. יש קהל על קהל. לפעמים יש קהל גדול, מאוד גדול. אתה קיימת על הקהל, וכמו שאתה כבר לומד על קהל, פתאום אתה רואה עוד קהל. קהל על קהל, קהל קטנה. זה מה שהארון הוא, זה מה שהם קוראים לה אור אהר, אור אהר זה מים, אור אהר זאת אומרת כמו מים שני, אוקיי. איזשהו מקום בג'ורדן, הרבה חסידים ואנשים רליגיים מישראל, הם מבחינים לכאלה. זה לא פשוט, כי לפעמים הג'ורדניינים יש מודדים. אחד יום הם יכולים להיות טובים, והחלק היום הם יכולים להיות רעיונים. אחד יום הם יכולים לך ללכת, והחלק היום הם לוקחים את התפילה שלך, הם לוקחים את הטלפון שלך, הם לא יכולים לך ללכת. אתה לא יודע מה להיות מזהם. או יש קבוצה גדולה, בוא נגיד 40 אנשים, הם אומרים, אתה ואתה ואתה יכולים ללכת, אבל אתה שיש את הפאוס הזה, כמו החסידים, אתה לא מוכן ללכת. או כל יום משהו חדש. הם מגיעים דברים, אתם שלא ישתם עם תפילין, אתם יכולים ללכת, אלה שיש את זה, הם לא יכולים ללכת. זה עדיין קרה, שהאנשים בטיפול, היו צריכים להתחיל וללכת לבית ישראל, כשהחלק האחר של הקבוצה ילך. לפעמים, כל הקבוצה רואה דיסקרמינציה והיא לא רוצה ללכת. אבל אלה שהיו שם עשו פרטים מגבי אהרון. זה בג'ורדן, אפילו אם נחשב שישראל וג'ורדן ישראל ישראל ישראל ישראל ישראל ישראל ישראל ישראל ישראל ישראל עוד פרק כזה ואנחנו נפגעים כמו שהם אומרים, תגידי לי מי הם חברים שלכם תגידי לי מי הם חברים שלכם ואני אגיד לך מי הם נפגעים שלכם זאת אומרת, אם אלה הם חברים שלכם עם חברים כאלה, מי צריך נפגעים? עוד דבר עם איג'יפט זה פרק טכניקלי, יש הרבה נפגעים הערבים יש הרבה נפגעים ליהודים והם לא מגיעים לזה, הם אומרים את זה ברחוב. אבל זה טוב לדעות שלהם עכשיו להיות במקום טוב עם ישראל, כי הם בשבילו ממלכים חמאס, ג'יהאד, כל האלה הטרוריסטים. אז זה טוב להשתמש בידע. אחרות מדינות ערביות ראו את הפוטנציאליה בישראל, והגס, ונחשב גס עכשיו, נחשב גס עכשיו, נחשב גס עכשיו, נחשב גס עכשיו, נחשב גס גס עכשיו, נחשב גס עכשיו, נחשב גס גס עכשיו, נחשב גס עכשיו, נחשב גס עכשיו, נחשב גס עכשיו, נחשב גס עכשיו, נחשב גס עכשיו, נחשב גס עכשיו מיליאנים ליטרים של גס, ומגיעים לאירופה, במיוחד כשהם קבלו רוסיה בקבלו רוסיה בקבלו רוסיה בקבלו רוסיה בקבלו רוסיה בקבלו רוסיה בקבלו רוסיה בקבלו רוסיה בקבלו רוסיה בקבלו רוסיה בקבלו רוסיה בקבלו רוסיה בקבלו בקבלו רוסיה בקבלו רוסיה בקבלו רוסיה בקבלו ר אתם מקבלים אלקטריקה וגס, בואו נאמר 500 דולר בשלב מסוים תחשבו שבשנת הבאה זה הופך ל-3,000 דולר אף אחד לא משתמש בגס, הם לא מכינים עוד פעם, הם אוכלים רק ברית, אוכלים חדשים, אף פעם לא מכינים גס, בקיצור תהיה הלילה, הם צריכים מכינים גס, הם לא יכולים להצליח את זה. למה פוטין לא חייב לפסק מיליארד דולר? כדי לפסק את אמינותו. זו היחידה של דיקטיידור. אנחנו נחפש, אנחנו לא נחפש, אנחנו נחפש איראן, אנחנו נחפש קינה, אנחנו נחפש מי יקבל נחפש נחפש נחפש נחפש נחפש נחפש נחפש נחפש נחפש ואני חושב שבשנת ה-70 הייתה פגישה בגסילין, אז אתה יכול רק לקבל גסילין במיוחד עם המשקל שלך, אם המשקל שלך מתחיל עם משקל נוסף או נוסף, אז אחד יום נוספים, אחד יום נוספים נוספים נוספים נוספים נוספים נוספים נוספים נוספים נוספים נוספים נוספים נוספים נוספים נוספים נוספים נוספים נוספים נוספים נוספים נוספים נוספים ולכן יש עדיין מדינות כאלה, כמו סיפרס, סיפרס נחת גריס וטורקי, ובדרך כלל אפשר להיות שתי יום שאין מים. לפעמים המדבר של מים מייחס את הטקסט במונסי, למטה בין 10 ל-12 אנחנו נעשה סגנון, זה יכול להפך את המים שלך בגלל זה לא יקרה יותר מאה שעה, אם לא יש מים אחרי שעה, אתה צריך ללכת לבשירה, אם לא יש מים, אתה יכול ללחוץ, אם רוצה ללחוץ, אתה יכול ללחוץ, אם רוצה ללחוץ על יד, אתה יכול ללחוץ על יד, אם יש לכם פעמים קטנים בבית, אתם עדיין יכולים להשתמש. למה אתם משתמשים? אוקיי, אז התנועה התחילה, אז אתם לא יכולים להשתמש. ואז מישהו אחר צריך, הוא יכול ללכת לפעמים אחר. 2-3 פעמים, אתם משתמשים בפעמים אחר. בפעמים. אבל זה קשה, כשאתה מרגיש כבר אחת שנה בלי מודה זה קשה, כאן שני ימים, אין מודה. כבר התגלגלו, מרגיש עריכים, מרגיש עריכים, מרגיש מודה כפי שאתה לא יוצא ממש מודה. אתה צריך מודה, תכניסי, כי בין התשבוע, הזאת הזאת, עד השבוע הזה, לא יהיה מודה, למה? קטנה. לא מודה כפי שאתה יוצא מודה, אנחנו יוצאים קטן. אין רעיון, אין זה, זה מגניב, אבל זה מה שזה. אז אני ראיתי אחד ישראלי שעובד שם בבית יפה. ונכנסתי לישראל. אני אמרתי, למה התחלתי שם? כי אני לא רציתי לציין עבודה בישראל. אני רציתי להיות מראשית סיפרס. אבל אחרי שנה או שניה, אני הייתי צריך להיכנס. אני אמרתי, את יודעת איזה חיים זה? את צריכה מלחמה עכשיו ועכשיו, שני ימים, את לא ישתה מלחמה? את ישתה בבית יפה, עם מטרה, עם כל מה. את לא ישתה מלחמה. האחרון אמר, שני ימים, אין מלחמה. זה קשה. יש מדינות כאלה, סייפריס זה לא אפריקה, זה יותר קודם, זה אירופה. אבל זה מה שזה, זה מה שזה. בכל מקרה, אני אחוזר למה שהתחלתי. אז משה קיבל את הספירה הזאת, שואל את ה' 515 פעמים להכנס לישראל, וה' לא נכנס. משה התחלתי לשואל, אולי תביאי אותי כנפש? תשכחו שאני אוכל אותו. אני לוחץ, אני אאכל קצת גרס במדינת הולדה, ואני אאכל קצת גרס, ומישהו יצטער אותי, ויאכל את הרחוב שלי על הטבל של שבת, זה עובד לי. אם לא זה, תשכחו שאני אאכל חולה, תשכחו שהם יאכלו אותי כחולה, תשכחו שהם יצטערו אותי, וכו'. ואחרי שקראו את זה 515 פעמים, עד שקראו עוד פעמים, השם אמשיך להחזיק. האנג'לות באו אל השם ואומרו, תקשיב, האנג'ל הזה, משה, הוא מנסה לרחוץ את הבאות שלו. הפעמים שלו לא פעמים של אדם רגיל. הן פשוטות, הן לא מגיעות לבנים. מלכת הלכת, מלכת הלכת, מלכת הלכת האידיאולוגיה, מלכת הלכת, מלכת הלכת, מלכת הלכת האידיאולוגיה, האידיאולוגיה, מלכת הלכת הלכת הלכת הלכת הלכת הלכת הלכת הלכת הלכת הלכת הלכת הלכת הלכ איזו חזקה שחזקה של דברים נגטים. הטקסט של הפרעה זה לא הדבר הזה. אבל הפרעה של משה רבנו היא פשוטה. זה פרעה מידייתית. לא צריך להגיד, כשזה 515 פעמים בפרעה, לדבר הזה. וואו, איך אתה יכול להסתכל על הדבר הזה? אז השם ראה שמשה מנסה לדבר על המאות, והאנגלים מפחדים, והוא בא וקרא לו, רב לך, אל תוסף, דבר אליי בדבר הזה. It's enough. You have enough. Do not continue to talk to me another word about this issue. אל תוסף. Don't add. דבר אליי. Any speaking to me. בדבר הזה. About this subject. Do not talk. I want to ask you a question. What does it mean רב לך? רב means a lot. הרבה. רב. לאך זאת אומרת לך, יש לך הרבה. מה זאת אומרת יש לך הרבה? יש לך הרבה, אל תמשיכי לדבר עםי על התאר לישראל. אתה לא יצא, אתה לא תתאר. סוף הסיפור. אבל מה לך אם אני אומן? כל אומן שמישהו אומן, אפילו אם בסוף השם לא תשמע את המבקש שלו, הוא עדיין יקבל עבודה על האומנות האמת. אז למה אתה תחליט להחליט את האנחה שלך לפרשת? למה אתה צריך להחליט שהיא תפרשת? אם היא כבר עברה את המדע שלך ואתה לא רוצה להכניע אותו, אז היא פרשת בסופו של דבר ללא משהו כשהיא מגיעה למושג הזה, אבל הפרשת תעשו לו דברים אחרים. עד כמה פעמים אתה יכול להגיד למצווה להחליט להחליט להחליט? נונשם אמר לנשים להחליט? אנחנו ראינו פעם בפרשת בשלח פרשת בשלח כשהם יצאו מאייג'יפט ואי בשלח פרעה, נכון? אז שם, כשהאנשים היהודים ראו את האיג'יפטים מנסים להחליט להחליט והם היו מאוד מפחדים, 600 מלחמתים עם קריג'ים וגלגלים, באים עם ארץ. והם היו מאוד נרחבים. וואו, אנחנו לא רוצים למות פה, אחרי כל מה שבאנו. אנחנו נמצאים פה, והמים לא נפגעים. מה קרה ל'השם צפאמס? למה זה לא נפגע? והם באים קצת קצת, במיוחד. אני רואה אותם באים קצת קצת. משהו מפחד מאוד. אז משה התחל לזכור ל'השם. והשם אמר לו, מה אתה צועק אליי? מה אתה צועק אליי עכשיו? מה אתה צועק עכשיו? זה לא הזמן לדבר עכשיו. דבר בני ישראל ואיסאו. דבר לארץ היהודית. שאני צריך להתחיל. זאת אומרת, לתת לב למות. אתה צריך להשתתף בי. למה אתה תחזק למות? דבר בני ישראל ואיסאו. זאת אומרת, השם אמר להם, זה לא הזמן לדבר. אני רוצה לדבר. לא. עכשיו זה הזמן לעשות. עכשיו זה הזמן ללכת, אם לא תלכת תראה איך יתקבל המים מה הבעיה? יתקבל המים לפני שנחנו מטוחים אני לא יכול, למה? בגלל שסייטאן יש קריטה נגדך מה זה הקריטה? הקריטה היא שאתה לא יש לך ארוך אתה לא יותר טוב מן האקציפים, הם קריטים נגדך ואתה גם קריטים נגדך בצורה אחרת, למה? בגלל שהם חייבים לדבר על אידאל ולא חייבים לדבר על אדם ראוי, הם לא תלכו אותו, אבל אתם יודעים על האדם הראוי ולכך אתם תלכו אותו, אבל כשהוא מגיע לתקוות, אתם לא חייבים לדבר על אדם ראוי, זה למה הוא עובד כמו ילדים. אם אתם תאמינו לאשם, אני לא מבין, אשם אמר שהוא יחזיק אותנו מאליג'יפט, אני לוקחת את העולם. אם הוא רוצה לי למות, זה פרובלם שלו. אם הוא פרומה איזשהו דבר ועושה את האחרון, זה לא פרובלם שלי. אבל מה שאני עושה, מה שאני מבין בעקבי אשם, זה ללכת למות. אבל כשאף אחד לא עשה את זה, אז אשם היה צריך להגיד למושה, זה לא הזמן לשרוק עכשיו. עכשיו זה הזמן לעשות, ונחשון בן אמין עדיף ללכת למות. כשהמות הגיעה לגביו, זאת אומרת, אחר דקה אתה תלמיד את זה. אתה יכול להתנחש. כשהמות היא על מותך, אתה עדיין תנחש. כשהמות היא על גביותך, יש לך מקסימום דקה או שתיים, זהו, ואתה מת. רגע לפני שהם נפגשו, הכל נפגש. אז ראינו שם, שיהיה מושה להחליט את המצווה, כי הוא אמר לו להצליח ללכת למים, שזה גם מצווה. אז זה לא באמת להחליט מישהו שרוצה למצווה. כי אני אומר לכם, אל תעשה את המצווה הזה עכשיו, כי עכשיו זה הזמן של המצווה הזה. לצאת למים ולהתמודד עם ישראל. אבל שם, מושה רוצה לבחור, וישראל אומר, תחליטי כל כך. Stop your mitzvot, don't daven. Why? It won't help you. Plus, we have to understand what does it mean rav lach? You have enough. You have enough what? The Gemara in Masechet Sotah, page 14. The Gemara say, Amar darash rabi samlay. One of the morayim. Mipnema nitaava Moshe likanes laaretz. Why Moshe was so anxious? כדי להכניס לבית הלכת. למה משה היה כל כך מפחד כדי להכניס לבית הלכת? דגמרה אמר, בגלל ההיכרון, רבי סמלי אמר, בגלל ההיכרון של המצוות שהוא יכול להשתתף בארץ ישראל, שאתה לא יכול להשתתף במרחב. ובמרחב זה חי של ישראל. איזשהו מצוות של התורה אתה יכול רק להשתתף כשאתה במרחב. ומשה ידע שיש פה קו. זאת אומרת, יש לי את המצוות שחזרנו במרחב. אבל איזשהו מצוות הם רק כשאתה בישראל. רק אז. אז משה רצה להתקדם את כל המצוות של תריאג. מה יש לגבי זה? אני רוצה ללכת לישראל, כי יש איזה מצוות שאני לא יכול לעשות אף פעם. אז תעשו לי שנה, תעשו לי שנה, משהו. אני אעביר את המצוות האלה אפלי אחת, ואז תביאו אותי. אשם אמר לא, יש לך כולכם. יש לי כולכם מצוות אגזיל. אבל יש לי אף מצוות ישראל. זה מה שמשה צריך לדעת. אבל משה לא... משה לא אמר את זה. משה רוצה להיכנס לישראל. והרצון שהוא רוצה להיכנס לישראל הוא כי הוא רוצה להשתתף את המצוות האלה. ואשם אמר לו, רב לך. רב לך. אנחנו צריכים להבין מה זה אומר רבלאך רבלאך זאת אומרת שיש לך הרבה זה כמו שאף אחד יצא ויגיד אני רוצה שתתן לי את הדלת אני רוצה לעשות את הדלת הזו, את הדלת הממשלה, תתן לי את זה הוא יגיד לא, יש לך דלת כולכם יש לכם הרבה זמן הוא יגיד כן, יש לי דולר אבל אני רוצה שקל, אני לא יש לי שקל אני רוצה לעשות את הדלת בישראל, אני צריך שקל האנשים שבו יעבורים על עבודה בשקל, מה זה אומר שאני אהב דולר? דולר זה אין עבודה. שקל זה עבודה מאוד גדולה. תעבור לי את הדלת בישראל. לא, לא, יש לך הרבה באמריקה. אתה טוב שבו. מה אני אומר? מה אתם מדברים לי? אני רוצה ללכת לישראל בשביל שלום, לא בשבילי. אני רוצה להשתתף מצוות. השם אמר, לא, יש לך כולם. Now comes the Gemara, Rabbi Samlai, ממש, unbelievable. He said, oh, you know why Moshe wanted to go to Israel? Because he wanted to keep those mitzvot and he should get the reward. On the other hand, in Pirkei Avot, it's written, do not be סלב ששחרר את המסטר בגלל המשפחה. אל תהיו כעבדים אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל שכר. אל תהיו כעבדים בשביל שתקבלו את העבודה שלכם. זאת אומרת, תקבלו את זה בשביל הלב. תקבלו את זה, לא תקבלו את זה. אני לא מפחדת, תקבלו אותי, לא תקבלו אותי. אני רוצה לעשות את זה בגלל שאתה אומר את זה. זה מרחק מאוד. לא בגלל הסלפי. עכשיו, אם זאת המשפחה, למה סופו של דבר רבי סמלאי עושה איזושהי רפיטציה למושר רבנו? אפילו על אנשי רגלית, אתה צריך לדבר על זה 5 פעמים לפני שאתה אומר את זה. למה ה'אקס' רוצה ללכת לארץ ישראל? למה? כי הוא רוצה להשתתף איזה מצוות בארץ ישראל שלא הוא יכול להשתתף באמריקה, וככה, הוא יקבל איזשהו מצוות. היי, למה אתם מדברים ככה? איך אתם יודעים שהוא רוצה את זה כדי להשתתף? אולי הוא רוצה בגלל שה' אשם אמר את זה? להשתתף ה' אשם? אז התגובה, רבותיי, היא שיש שני מינים של אנשים שעושים את זה לציבור. ולא כל כך פוזיטיבי. במיוחד, אני לא אומר פוזיטיבי ונגטיבי. בגלל שאין נגטיב. למה? בגלל שאם אתה עושה את זה לבריאות, אתה לא קרימינל. אני עובד על זה. אני קיבל את זה, כמו במסילת ישראל, פרק ראשון של פאטו דה ג'אס. הוא מסוים את מיוחד הקריאה. ה' עשו את העולם עם השאלה בתקופה, עם טסטים, עם קהילות, ועם כל הפרובלמים שהעולם יש. לאנשים שרוצים ללכת ללכת ללכת לשם כדי להתקדם את ההתקדמות והמצבות, כדי שכשהם יתקדמים, זאת אומרת, העולם הבא, העולם הבא, שזה אהבה פשוטה של איתנות לשלום, כשהם יתקדמים את ההתקדמות, הם לא יפגשו ככה ככה ככה ככה ככה ככה ככה ככה ככה ככה ככה ככה ככה ככה ככה ככה ככה ככה ככה ככה ככה ככה כתובים של אנשים שחושבים שזה מגניב ויש ככה להם קרדיט. אני ככה רוצה לקבל זה כמו שמישהו נותן לי צדקה. צדקה, אני אשם. אף פעם ראיתי אנשים שנקו על הדור שלך? מי יש? צדקה. הוא נפגש את הדור, הוא רואה לתת לו קצת דולר. תביאו לי 50 בקסם, בבקשה. אתם לא ראיתי את זה? לא. איך הם באים? היי, יש לנו איזשהו פרובלם. אני מגיעה לדותר שלי, אנחנו לא יושבים כמה דולר. אם אתם יכולים להשיג, אולי, אתם יודעים, אנחנו צריכים השיג. או חס ושלום, מישהו חי, אנחנו קבוצים על זה. או אנחנו בניים שול, אנחנו צריכים דולר. הם יושבים קורס, נכון? אבל אף אחד לא בא. היי, היי, איך אתם? תביאו לי כמה דולר, אנחנו צריכים דולר. אם מישהו יצא ככה, הוא לא יקבל משהו. אבל אם הוא יצא כמו נבח, אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה אני אשלח לך מה שאני אשלח לגרדנר. מה שאני אשלח לו? 50 דקות. אני אשלח לך 50 דקות. הנה היא המכינה שלי. קראתי את הארגון. כשאתה כניסה, אתה מקבל 50 דקות, וחולה קטנה טובה, ואיזשהו סנדוויץ' אולי. אז כשאתה בא אחרי שעתיים שעותים בארגון, וקראתי את הגרס, ואתה בא לקח את 50 דקות, אתה לא אשלח. היי, אני... אוי, אתה עשה עבודה טובה. תודה רבה. הוא נותן לך המון, אתה לא מפחד. למה? בגלל שאתה נתן לו. אם אתה נותן לו ואתה נשאר ואתה אוכל את זה, זו הכתובת של השם על האנשים שהם נשארים נשארים, קוראים לזה נעמה דקיסופה בארמיקה, לחם של בושה, לחם שקוראים לזה נשאר. אז בגלל שהשם לא רוצה שאתה נשאר ותקבל את כל האלוות שלו כל הזכויות שלו, כשאנחנו לא נשכחים בזה, כי אנחנו לא קיבלנו את זה. אז הוא קבל סיסטם, שאנחנו צריכים לקיבל את זה. עכשיו אתה קיבל את זה, אתה נשמע את זה. אם אתה לא קיבל את זה, אתה לא נשמע את זה כל כך. אוקיי, מאוד טוב. אז אם זאת המצוות, אני עובד מאוד, אני קבל מצוות, אני קבל יצררה, אני מנסה להחליט על עצמים, כשאני בא ל'השם והוא יביא לי את מה שאני צריך, אני אשמח ומחיא במה שהצלחתי, ואני אמשיך את התגובה שלי למילה האחרונה. זה באמת לא מילה, אבל אתם יודעים מה זאת אומרת. אז זאת לא עבודה. אחרי שתקבלת את זה, אף אחד לא יכול להגיד שאתה קרימנל. אבל כמו שאמרתי, יש פוזיטיבה ויש קצת פוזיטיבה. אחרי כל, כשאתה מגיע לתקווה שלך, שאתה מקבל... שאתה מקבל, באמת, אתה עדיין קצת סליחי. בגלל שאתה חושב על עצמך. זהו, זה כל עליי. אני עובד כדי להצליח על עצמי. אבל כשאתה לא חושב על עצמך בכלל, כמו לקברם אבינו או משה רבנו, אתה לא חושב על עצמם שלהם. זה היה ממש נגמר. רבי שמעון בר יוחאי, רבי עקיבא, הם נגמרו בגלל שכל מה שאני רוצה, או כל מה שאני רוצה, או כל מה שאני חושב שזה טוב לי, זה לא חושב על עצמי. זה לא אני. זה רק ה' אז למה אני רוצה להיכנס לישראל? בגלל שאני יכול להשתתף מצוות שאני לא הייתי מוכן להשתתף. למה אני כל כך חייב להשתתף את המצוות האלה? בגלל שהשם אמר את זה. אוקיי? אבל עכשיו השם אמר לך, אתה בסדר. אתה לא צריך. אתה יכול. למה אתה מנסה? אני יכול, אין סביבה, אני שמחה. למה אתה מנסה? בגלל שאתה עדיין רוצה לעשות את זה בגלל שאתה רוצה להתקבל את ההתקבלות. מה המצב? למה אתה רוצה להתקבל את ההתקבלות? יש לך התקבלות על דברים אחרים. בגלל ששום דבר לא עושה אשם יותר שמח כמו לתת לאחד ההתקבלות. בגלל שהמסילת ישראלים התכננתה להתכננתה להתכננתה להתכננתה להתכננתה להתכננתה להתכננתה להתכננתה להתכננתה להתכננתה להתכננתה להתכנ כמו אבא גדול שלא יכול להיות ילדים עשרה שנים. הוא יש לו מיליארד דולר, ועכשיו יש לו ילד אחד. הוא מתחיל. אם אתם שואלים לו, אנחנו נותנים לך שתי ילדים, אבל אנחנו נקבל חצי של עמודתו, חצי מיליון דולר. אז אנחנו נשאר לך חצי, ואתה יכול להבטיח את השתי הילדים שאתה נקבל. אתה נותן? הוא נותן. אנשים יגידים לו, אתה נורמל? אתה נותן חצי מיליון דולר לשתי ילדים? מה יש לך? אתה צריך ללכת לברזילה ולקחת 5,000 דולר, 10 שלהם, מאוד קטנים שם, קחו אותם, קחו אותם באוגנדה, קחו אותם בגנה, זה מדינות שמוצאות בייבים שלא רוצים להתקדמים, במשך להתקדם הם מוצאו אותם להתקדם. תעשה את זה, אבל זה לא בלוד שלי, זה לא דנאי שלי, זה לא סיד שלי, אני רוצה לבנות חברה, זה לא נותן לי את האהבה הזאת, אני רוצה לבנות מישהו שאני קונקטי, מישהו שאני אוהב, יותר אני אוהב אותו, יותר אני אוהב נותן לו, נכון? מי יותר יותר יותר יותר נותן לו? לבית שלו או לחברה שלו? הוא יכול להשתמש בשביל לדעת את החברה, אבל לא כל כך כמו שהוא רוצה להשתמש בשביל את הילד שלו. בגלל זה, אם החברה תחלת ותחלת את הרגל שלו, זה אוכל את האבא. אבל אחרי שעה, הוא יוצא לבית שלו. הוא לא יוצא כל יום ותפסק ותאכל את הרגל שלו, ותראה את הפחד של החברה ותסתכל בפחדה. לא. הוא רק היה יום ראשון. ואתה יודע, רואה את האחרון שחזק וזהו, הוא מתחיל עם החיים שלו, אבל אם זה ילד שלו, הוא יכול לחזק בפעמים או יותר, כמו שהילד חזק. כמו ששם אומר, בכל צערתם, לא צער. כשאני מנסה אתכם, כשאני קחת אתכם משהו, כשאתם חזקים פיזית או מנטית, אתם צריכים לדעת שאני חזק, כמו שאתה, כמו שאבא יעבור לילה ותראה איך הילד קריא ותרחק את הרעיון שלו אבל הוא ידע שאני צריך לעשות את זה בגלל שהילד הזה יכול ללכת שלטה הוא צריך לדעת, הוא צריך להיות דיסציפלנטי, יש רגלות והוא צריך ללכת אליהם בגלל שאם לא הוא יכול להיכנס אינטו ספוייל צ'יילד, הוא לא יקבל אף ראש בחיים שלו, הוא לא יקבל אף איכותו, הוא תמיד יחזור, למה? בגלל שאני גרם להם כמו ילד ספוייל, שלא יש להם דיסציפלנטה, זרוע. אבל אם אנחנו נגמרים עם הם זה בגודל שלו, אפילו אם הוא נחשב. עכשיו הוא נחשב, הוא קריא, אני צריך זה, בבקשה. האחרון גם נחשב. אבל זה צריך להיות עבור. זה מה שהשם אומר לנו בתנ״ך. בכל צהרתם לא צהרה. כשאתה בצהרות או בפחדה, אני בצהרות או בפחדה. למה? אפילו אם אני האחד שתתן את זה לך, בגלל שאתה חייבת את זה, אני סופרים כמעט כמו שאתה. רבותיי, משה רוצה להכנס לישראל, למה? בגלל שהוא רוצה של השם לציין לו התגובה, לא בגלל שאני רוצה את התגובה. למי. לא, אני לא אקזיסט. בגלל שאתה נותן לי יותר התגובה ממה שאני כבר אהבתי, וזה יעבור לך. והראשון שאני חיים זה להעבור לך. אותו דבר יעקב אבינו. משה היה רבי טוב, הוא אביו יעקב, יעקב אבינו, משה הוא של שבט לוי, לוי הוא של יעקב, יש לוי, יש לוי, ואז יש לך פעמים יותר כמו אמרהם וזה, ואתה בא למשה, אז יעקב אבינו, הוא מנסה ללכת ללחום במים מוריאה, הוא רואה האנג'לים מנסים ללכת ללחום, השם מנסה ללכת ללחום ולתת לו את כל מה שהוא צריך, ולדפוס אותו וכל זה, ואחר כך, המנסים, בלי לנסות מה יעקב עשה? והעירה יעקב מאוד, יעקב נפגשת מאוד. למה? זאת הביתה של ה' זאת הביתה של ה' זאת הביתה של ה' זאת של ה' זאת הביתה של ה' זאת הביתה של ה' זאת הביתה של ה' זאת הביתה של ה' זאת זאת הביתה של ה' זאת הביתה של ה' זאת הביתה של ה' זאת הביתה של ה' זאת זאת הביתה של ה' זאת הביתה של ה' זאת הביתה של ה' זאת הביתה של ה' זאת הביתה של ה' זאת הביתה של ה' זאת הביתה של ה' זאת הביתה של ה' זאת הביתה של ה' אתה מגיע בבוקר עם דרום לא מאמין. אתה צריך לדאנס. איך הרבה אנשים במסגרת יש כזה דרום שהביתה אליהם, אמרה להם ואומרה להם, זאת אני אביא לכם כל מה שאתם צריכים, אני אמשיך אתכם, אף אחד לא יכול לרעב אתכם. אתם צריכים להשתמש בבוקר. וואו, איזה רעיון גדול. לא לדאג על כלשהו, לא לדאג על כלשהו. למה סופו של דבר אתם עכשיו יותר דאגים מפראי? התגובה היא, רבותיי, בגלל שיעקב אמר, אם זו המברך של ה' וזה מקום רבי, איך שכחתי לנסוע פה? איך שכחתי לנסוע ככה עם אין שם? אבל תזכרו, במיוחד, כשאנשים נשארו את המצב שלהם, זה בגלל שהם מפחדים על ההתגובה. מי ידע מה יקרה לי עכשיו? אם כבר הייתה אוכלת שאתה לא רק לא מקבל תפקיד, אלא גם תקבל תפקיד גדול ספציפית, כל מה שאתה צריך, אתה כבר ידע שאתה בטוח. לא יש תפקיד על המערכת. אתה צריך להשתמש. לא, אני לא מרגיש בטח בגלל שהייתי מפחד על התפקיד, ועכשיו אני נפגש עם זה, בגלל שהייתי נפגש במקום עולמי. לא. אני אשמח, איך יכולתי לעשות את זה בצד הלמודי? זה מעניין מבחינת התחשבות. אף שום דבר האם סלפיסטי. אף שום דבר מגיע לסלפיסטיה, אף שום דבר. משה מבקש את השם, תתן לי להתקבל יותר מגבירה, שתתן לי את המגבירה, אבל רק לי. אני לא שואל על כל שום דבר. אני שואל על כל שום דבר. אני שואל על כל שום דבר. אני שואל על כל שום דבר. אני שואל על כל שום דבר. אני שואל על כל שום דבר. אני שואל על כל שום דבר. אני שואל על כל שום דבר. אני שואל על כל שום דבר. אני שואל על כל שום דבר. אני שואל על כל שום דבר. אני שואל על כל שום דבר. אני שואל על כל שום דבר. אני שואל על כל שום דבר. אני שואל על כל שום דבר. אני שואל על כל שום דבר. אני שואל על כל שום דבר. אני שואל על כל שום דבר. אני שואל על כל שום דבר. אני שואל על כל שום דבר. אני שוא� למה אנחנו שואלים לאשם? בבקשה, אני לא חייבת את זה, אבל לעצמך, תעשה את זה לעצמך. למה? בגלל שכשאתה מניח אותי, אתה תספר. אז אל תמניח אותי כדי שאתה לא תספר. או תעזור לי, לא לי, תעזור לי כדי שאתה תהיה שמחה. זאת אומרת, הכול זה לך. הבעיה שלנו היא שאנחנו מניחים. אנחנו רואים את זה, אבל אנחנו לא באמת אומרים את זה. בגלל שבאמת כל מה שאנחנו חושבים עליו הוא מה שיש לצבא שלי, מה שתקבל ומה שתפוס. לדבר האחרון, להתאמין, זה גם מסגרת גדולה. להגיד את האמת, אנחנו קבוצים מפחדים, מפחדים מפחדים. אנחנו כל הזמן קוראים לתחום שלנו, ולמחקר הבנק שלנו, ולמחקר החלה שלנו, ולילדים שלנו, ולפעמים שלנו, ולמדינה, ולמטה, ולכל מה שיש לנו, ולעולם הבא שלנו. בסופו של דבר, זה כל מה שלנו. כמה שלנו יצטרפים לתת לנו את התגובות שלנו אם זה יעשה אשם שמח. למשל, אם אשם תגיד לך, אני אוהב לך גדול עולם הבא, לגבי כל ההתגובות שאתה נותן. אבל אני לא אוהב לך כל כך. אתה לא גדול צדיק. אתה גדול, אתה נותן הרבה צדקה, ואני אוהב לך הרבה. אבל אני לא אשמח ככה להיות עם מישהו כאילו אתה, במהלך העולם. אבל אני גם לא רוצה לשנות אתכם לאל, כי אתם לא נכנסים לאל. אחרי כל, אתם עשיתי הרבה דברים מדהימים. אז אני אומר לכם מה? אני אצלח אתכם. אתם תחילו להשתמש. לא ישראל ולא אל. וזה יעזור לי מאוד להחזיר את עולם הבא ולתת לו את זה לדבר הזה. מי? מי שאתם אוכלו. את האנגלית הכי גדולה. אני רוצה לצחוק את התגובה שלך שהצלחת מהמנצחות שהצלחת וכל המחקרים שהכתבת ולתת לה את זה לדבר הזה, וזה יעבור לי להשתמש בזה במיוחד. עכשיו הוא לא יותר, אבל אם הוא יחזור את החלק שלך ותתן לו את זה, זה יעבור לי להשתמש. ואתה, לא להגיד שאתה נשאר, אני פשוט אצלח אותך, זאת אומרת שאתה תנגד להשתתף. אתה לא יכול להיות במקום רע, אתה לא יכול להשאר כמו אנשים רעים, אבל אתה לא יכול לקבל התגובה, אתה פשוט נכנס לסנד. אם ה' נתן לנו אחד מזה, מה יהיה החלטה שלנו? השם, אבל זה לא ברכה. אני קיבלתי את זה לעצמי, לא לו. למה אתה רוצה לעשות כאלה דברים כאלה? זה נגד מה שאתה מבטיח בתורה. אנחנו יכולים להשתמש בדבר כזה יפה. אני מבטיח. מישהו אמר לי. אני יודע איך לדבר. אני מבטיח. מבטיחים, הם יודעים מה להגיד. כדי להשתמש בתורה. אז אנחנו יכולים להשתמש בדבר כזה יפה. אומרים להשם שמה שהוא עושה הוא מפורסם את כל התורה אבל האמת היא שאם אנחנו נהיינו אוהבים של השם ואנחנו רוצים לעשות לו איזו אוהבה ושהוא יהיה כל כך מגניב בעצמנו בקצב, אנחנו נאמור לתת את עולם שלנו הבא למישהו אחר ואחת החסידות אמרה להם שהיא רוצה לעשות משהו שזה לא טוב והם קיבלו אותה לרבי והרבי אמר להם אם אתם לא תעשו את זה אני אגיד לכם חצי של עולם שלי הבא חצי מהתגובה שלי של החיים, שזה תגובה אינסופיה, אם אתם לא תעשהו את הדבר האדומה שאתם רוצים להגיד שאתם תעשהו דברים כאלה, אם אתם רוצים, אני אתן לכם ברגע, עם ראויות. אז אחד אמר לו, אני לא מבין. אתה עובד 40-50 שנה ואתה נותן לך את החיים שלך מהלילה ללילה ובסופו של דקה אתה נותן לה את זה? מי היא? נתן לה להתנגד וללכת לאל, מה זה עבודה שלנו? היא לא רוצה, זה עובדה שלה, למה תפוס לה? אני לא עושה את זה לה, אני עושה את זה לאשם. אני לא יודע את זה, מה יש לי עם זה? אבל אני יודע שהשם יהיה מאוד שמח שאתה לא תעשה מה שאתה רוצה לעשות. כדי לעשות שהשם שמח, אני מגניב לתחפש את עולם הבא שלי. זה מסוים גדול, זה לא שחק. נחשב שאתה בא לשמיים, הם מראים לך איפה אתה צריך להיות, ועכשיו יש לך גרעה גדולה גדולה. אני מרגיש שאתה סיימנו על זה. אתה יודע, אנחנו נראה את זה. נחשב שמישהו נחשב שמישהו נחשב שמישהו שמישהו שמישהו. אנחנו מכירים את זה, אבל הוא לא יכול לקבל את זה. קבל הוא קבל, אתה כבר קבל את זה. הוא קבל את זה. הדעה היא, לא רק אני קבל את זה, אני לא אפילו מגעיל את זה. אני לא רוצה את זה לברך, זה לא כמו אדם, אדם נתן לדוד המלך שבע שנים של חיים. אדם היה צריך לתת מלך 1,000 ונתן לו מלך 930. איפה נתן לו שבע שנים? כשהוא התחשב שדוד המלך נצטרך להיות מפגש, הוא לא יהיה נפגש, הוא ידע שזה יפגש אותו דיוקאי, כי אחרי שהוא נפגש, ‫הוא, אתה יודע... היחסים האחרונים לנסוע לנסוע לנסוע לנסוע לנסוע לנסוע לנסוע לנסוע לנסוע לנסוע לנסוע לנסוע לנסוע לנסוע לנסוע לנסוע לנסוע לנסוע לנסוע לנסוע לנסוע לנסוע לנסוע לנסוע לנסוע לנסוע לנסוע לנסוע לנסוע לנסוע לנסוע לנסוע לנסוע לנסוע לנסוע לנסוע לנסוע לנסוע לנסוע לנסוע לנ פיור, ניס, קלין, וודאפל עולם. כמו שצריך להיות לפני הסין של אדם ואיב. זאת אומרת, הם ירסקו את המשפחה של הסין. אף אחד לא יזכר את זה אחרי מיליונים של שנים של עולם קלין וללכת לאבות. זה סוף, זו היסטוריה. הצליחה האחרונה היא לתת משיח, והצליחה האחרונה היא אם דוד יבוא. כי זה צריך להיות משיח בן דוד. משיח בני דוד. אז הוא אומר, אתה יודע, כמה שנים של חיים צריך אדם? לפחות שבע שנים, לא? להצליח על משהו. אני מקבל שבע שנים, אבל כשהזמן שלו למות בא, הוא שואל את זה לבית. אתם יודעים את האנשים שהם נותנים לצבאים כל מיני דיבורים, ואחרי זה כשהם יחלו להתגונן, הם רוצים את הכל אחר. אתם רוצים את הדיבור, תחילו לי את הדברים, תחילו לי את הדברים. זה היה עשרה שנים. מה דברים עכשיו? זה בידי שלי עשרה שנים. תחילו לי דברים, תחילו לי את זה, תחילו לי את זה, תחילו לי את זה. כל דיבר שאתה תחיל לו, טוב שהוא לא שואל אותה לצאת את האצבעות שהיא קיבלת להם לסטורנט עשרה שנים. אם היא יכולה להחזיר אותה מהלב ולהחזיר אותה אחר. אבל כשאתה נותן תוכנית, אתה רוצה אותה לבית. אם לא משהו נהיה, התוכנית נותנת בגלל אינפורמציה פשוטה. בואו נגיד, קפל עושה לחיים, אבל הם לא נותנים. הוא קבל להם דיימנט רינג מספיק, לא יודע, 30,000 דולר, ואחרי שבוע או שבועה, היא אמרה לו, לא, לא, סליחה, אני לא חושב שזה לא יעבור. אני מתחיל לדבר עם אתה. ברור שהוא רוצה את זה לברך, כי זה היה על ידי אילוזיון. בואו נראה שהם התגלגלו עד שנים, והכל היה בסדר, עד שהיום משהו יקרה. לא, הוא רוצה את הכבודות. למה? מה מיון אנשי זה? אתה נותן כבוד, זה נכנס לאחר. אתה קיבל את זה לברך, אתה מנסה. זה כמו לגלות. אה, את רוצה את זה? רק כשאתה נותן לי כל הכבוד. אה, אבל מה? אני נותן לו לבית הזה, אני נותן לו לבית הזו, אני נותן לו לבית הזו. אני לא מייחס. אתה צריך להביא את זה. אני רואה דברים כאלה. אחרי הרבה שנים. אתה יודע? אז רבותיי, אני רוצה להסביר לכם מה זאת רב-לח. אתם יותרים. אם יש משהו בחיים שאתם יכולים להגיד לאחד שאתם יותרים מצוות, אתם לא צריכים לעשות יותר. מי יכול לעשות את זה? מה רבי יכול להגיד לסטודנטים? אתם לא צריכים להמשיך ללחוץ. אתם כבר נפגעים כולכלה. מה זאת אומרת? אני רוצה להמשיך ללחוץ על תורה. לא, לא. נפגש. נפגש. נלחוץ על המדינה, נקראת קטנה טובה. אתם לא צריכים ללחוץ עדיין. אתם לא צריכים ללחוץ. אתם נפגשו כולכלה. אתם לא צריכים לתת צדקה. אתם נפגשו כולכלה. יש משהו כזה? במיוחד של ה' לפגש מישהו? והתגובה היא רבותיי, אתם יודעים מה זאת רב לך? יש לנו רולבי יהודי, גדול המעשה יותר מן העושה. מישהו שעושה לדברים אחרים מצווה, עבודה טובה, הוא מיוחד יותר מכם. אני קבלתי לכם תפילין, אתם מקבלים תפילה, אני מקבלים תפילה. ועוד קצת יותר מכלכם. זה לא מפגש אתכם. למה אתם חייבים? אתם יקבלו את התגובה שלכם. השם יש לכם הרבה. הוא נותן לי גם. אבל עדיין יותר מכלכם. אל תתעוררו. אז אני מקבל תפילין ואתם יקבלו יותר מכלכם? כן, למה אתם חייבים? אתם יקבלו את התגובה שלכם. זה לא יקבל מבחינתכם. תחשבו שהייתה איזו אסוציאשיה באמת. שכל מיני ביליונרים מגיעים מיליון דולר, הם מגיעים מיליונים דולר, הם מגיעים לאסוסייאציה הזאת, כדי להתמודד בפרופסורים. פרופסורים, מגניבים. והם אומרים, בפעם הראשונה, כל עבודה שאתה עושה, אנחנו נעשה לך 110% עבודה. אתה סולט מיליון דולר אום, נכון? כמה אתה צריך לעשות? 4%? אז זה 40,000 דולר. טוב, בשלב אחד. לא, לא לדבר. אתה מקבל 1.1 מיליון דולר. הממשלה של הביתה יקבל מיליון דולר. האסוסייאציה יקבל לברוקר 1.1 מיליון דולר בשלב אחד. האם תשמעת שום דבר כזה ארוך? האם תשמעת שום דבר כזה יקבל בהיסטוריה של העולם? האם אתה יכול לדעת שמישהו יכול להתכוון להתכוון לגבוה כזאת? אולי לא נכון? יש אחד. שם שלו הוא הקדוש ברוך הוא, השם. אתה תקבל מיליון ואני רוצה לתקבל ברוקר 1.1 מיליון. זה לא ברור, הוא תקבל יותר ממני. מה זה עבודה שלך? זה מה שאני רוצה לעשות. אבל למה אתה תקבל יותר ממני? אני האחד שעושה את האפקציה, לא הוא. הוא רק התקבל לי 10 דקות והוא סופר. אני צריך לעשות את זה כל יום. זה לא ברור, הוא תקבל יותר ממני. למה אשם יכול לעשות דבר כזה? לרצות שהאנשים יכולו לעשות שהאנשים אחרים יכולים להיות יותר רליגיים, קרובים לאשם. אתה צריך לתת להם אינסטנטיבה, לתת להם אף משהו או קצת עבודה, אף אחד לא ידע. אבל כשאנשים יודעים שכל מצווה שהוא יקבל, זה יכול להיכנס למיוחד שלי גם, אני אגיד לכם את כל מה שעושים בזה. איזה יודע, איזה יודע, איך להתרחק. אז השם אגיד למושה, כשאתה הבאת את התורה לכל המדינות היהודית, כשאתה עשית להם תורה לפני 40 שנים, כל מה שהם יודעים הוא בא ממך. כל המצוות שהם יכולים להשתמש בהם, הם ישתמשו בזה בגללך. זאת אומרת שתקבלתם את המצוות שלהם כמו שהם קבלו את זה. אז לא לדאוג, יש לנו הרבה. רב לח, יש לנו 3 מיליארד אנשים פה. הם יכולים לתאר לישראל, הם קבלו את הכל. כל יום הם קבלו את המצוות שלהם, שאתם לא יכולים לקבל. את המגב שלכם יקבלו את המצוות שלהם, ואתם תקבלו את המצוות בכלל. אז למה משה עדיין נשאר מפחד? מאוד טוב, פנטסטיק, אז אני מקבל רווירה, זה נמצא כמו שאני הייתי בישראל. ויש לנו עוד רול, מישהו שרוצה לעשות מצווה והיה מנצח לא לעשות את זה, לא בגללו, בגלל רגעים שונים. הוא מקבל רווירה כמו שהוא עשה את זה. בואו נראה לך, אתה רואה אנשים בלתי ראויים, הוא רוצה לנסוע ברחוב, והוא מנסה שמישהו יחזיק את ידו. ואתה היית קצת מפחד, התחלת לנסוע רחוב, לנסוע את ידו, להשיג אותו לנסוע ברחוב, וקצת לפני שהצטרפת, אחד אחר קח את הידו וקבל אותו לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות 100% אתה רצה לדבר עם חברה בשבת אני לא יודע איפה להיות, אתה יכול לבחור אותי בפעולה האחרונה, ביום חברה, לנס הוא קורא אותך הוא לא היה מבטיח שיש לך חברה, אולי אתה לא יודע איפה יש לך אותך אוקיי, אם אתה לא יודע איפה להיות, אתה יותר מבטיח, קוראו אותנו אז האנחה הזאת, האנחה הזאת, ביום הבא, ביום חברה, הוא קורא אותך היי, אני לא יכול לעשות את זה אני מניג אז הוא לא בא. אז הוא הייתה בקבוצה בקלטה. אף אחד לא מגיע לדבר שלך, לא 5 מיליון שאלות. אתה לא צריך להתגלגל ולהתפתח אותו ולהשתתף לו. ולהתעורר לו בבוקר בשיעור, שזה עוד שנה וחצי. אתה לא הייתה בטוחה, אבל קיבלת 100% התגלגל כמו שקיבלת. אתה לא צריך לעשות את הטובה, אתה לא צריך לראות את הטובה, אתה לא צריך לראות את הטובה, אתה לא צריך לעשות כל הדברים שאתה צריך לעשות לגסט. אתה לא צריך לרדת אותו לבית הטוב, אתה לא צריך לרדת אותו לבית הטוב. פנטסטיק, יש לך 80% דיסקאונט על המצווה. קצת עבודה, אבל אתה מקבל תיבה. למה? בגלל שאתה מוכן לעשות את זה. זה לא בגללי שהמצווה לא נגמר. אני הייתי מפחד לעשות את זה. אה, אתה מפחד לעשות את זה? אתה מקבל את זה 100%. בואו נראה לכם כמה פסוקים שמשה אמרה להם. זה מאוד גבוה. אנחנו צריכים להבין מה קורה פה. אז אחד הפסוקים שמשה אמר, ואית עבר אשם בי למענכם. אשם נפגע אותי. בגללך והוא לא שמע אליי והוא לא שמע אליי הוא אמר לי רב לך יש לך כולכל אל תוסף לדבר אליי עוד בדבר הזה אל תדבר אליי עוד בדבר הזה מה אנחנו מנסים ללמוד מזה רבותיי? אתם יודעים כמה פעמים זה קרה לכם בעצמכם שאתם שואלים על משהו שזה כל כך חשוב לכם אתם כל כך חייבים לצלם את זה או אתה כל כך חייב להחליט מזה ואתה תפקד ותפקד ותפקד אחת שנה, שתי שנה, שלושה פעמים ביום, חמש פעמים ביום, איזה שם אחת שנה, שתי שנה, שלושה שנה עכשיו, אחרי כמה שנה אתה מתחיל לתפקד זהו, אני תפקד של שלושה שנה כמה פעמים? אלף פעמים אני שואל את ה' קריא, קריא ברוקן הארט. זירו. נותן. לפעמים הסיטואציה התחילה יותר. התחילה יותר חלוקה. אז זה באמת מתחיל. אני מבקש את זה ואתם נותנים לי את הפרסום. אתם מגיעים את הפרסום שלי לגמרי. מה היחידה של הרבה מגעים? אג'אם מגעה אותי. אני שומע את זה כל הזמן. אני לא חושב שאשם אוהב אותי, אני לא רוצה להגיד שהוא אוהב אותי אבל בטח הוא לא אוהב אותי, למה? בגלל שאני אוהב את זה שלוש שנים והוא לא נותן לי זה לא בטח עבודה של אוהב ולא אוהב זה מתחיל עם זה, כי אנחנו נראה שהרבה אנשים שאשם אוהב הם נותנים להם הרבה דברים ואנשים שהם באמת אוהבים מאוד לפעמים נותנים להם הרבה פרובלים, כמו יעקב יוסף, אברהם אבינו, אנשים שהם אוהבים כל כך הרבה, ספרו כל כך הרבה. אנשים שהם אוהבים כל כך הרבה, יש להם את החיים פה. אנחנו יכולים להבין בקרוב איך זה עובד. אבל אם אתם שואלים שלוש שנים, וה' לא נתן לכם מה שאתם רוצים, מה היחידה? אני צריך להחליט. אני לא רוצה להסתכל על השם. אני לא רוצה להיות נדניק. יש קצת כמה פעמים שאתה יכול לשאול את החברה שלך להשתתף את הכבוד. אחת, שתי פעמים, שלוש פעמים, ארבע, חמש, שש. כל פעם שאתה שואל את זה, אתה מרגיש יותר אקורד. וואו, אני כל כך נדניק. הוא כבר אמר לי 50 פעמים לא, ואני ממש שואל. מסוים, מסוים זה מסוים. אני לא רוצה להפסיד אותך. זאת אומרת, אני לא רוצה להפסיד אותך. נכון או נכון, אשלך יאהבך על השם והוא יחלקל לך קווה אל השם חזק ויאמץ ליבך וקווה אל השם חזק ויאמץ לבך וקבל אשם וחזק ויאמץ לבך וקבל אשם וחזק ויאמץ לבך וקבל אשם וחזק ויאמץ לבך וקבל אשם וחזק ויאמץ לבך לבך וקבל אשם וחזק ויאמץ לבך וקבל אשם וחזק ויאמץ לבך וקבל אשם וחזק ויאמץ לבך וקבל אשם וקבל אשם וקבל א� אם בסופו של דבר אתה לא ידע את זה, יש לנו פעמונים. אתה שואל על משהו שאין טוב לך, אתה שואל על משהו שיכול להיות טוב לך, אבל זה יחזור מהעולם הבא שלך, ואתה תאכל את הקהל שלך ללחוץ, לקבל את זה בעולם הזה. חבל, אני יכול היה להגיד בלי זה. ותראו מה אני אוכל עכשיו, של עולם שלי. שלושה, שלושה, השם מטפל אותך. אתה באמת נכנס לזה ואחר כך הוא יביא את זה לך, אבל הוא מנסה להסתכל כמו שהוא יכול. אשר אשם מאוד אוהב את הפרעה שלך, כמו שקוראים לגמרא. למה כל האמנות היו מגעלות? בגלל שהפרעה של האבאים והאמנות של המדינת היהה כזו פשוטה וכזו תלוית, שהיא נותנת אשם אהבה גדולה שהילדים האלה מדברים עם אשם כזו, כזו קונקציה גדולה. אני אגיד לך דוגמא, אם הילד שלך יכול ללכת לישיבה לשנת 6, והיה צריך 300 דולר בשנה בישראל לסביבת, במיוחד את האצבעות שישיבה נותנת לו, לדברים, לדברים. 6 שנות, 300 דולר, 1800 דולר, בואו נגיד 2000 דולר. יש שתי רציוניות לתת לו את זה. אחת, 2000 דולר למנהל לשנת 6, או שבועיים, 75 דולר שבועיים. הוא צריך לעשות קרדיט בפעם שבועיים, ואתה קרדיט לו את הזמן. או שתפוס אותו במידה שלו. אבא חכם, מה הוא יציר? לדעתו את 2,000 אף פונד או 80 דולר שבועיים? 80 דולר שבועיים. אם הילדים שלכם הם אמריקאים, צריך להיות מגניבה גדולה לתת להם את המONEY UP FRONT. בגלל שיש גדולה גדולה שהפעם הבאה שלהם תהיה בשנתיים. הם נשכחו שיש להם אבא. אבל כשהזמן יוצא והמONEY RUN OUT, אווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו אחד מהמנהיגים אמר לי בלילה, אני אגיד להם, הם ילדים שלכם, הם חיים עם אמא שלכם, הם נכנים לך. הוא אמר, מה אתה רוצה שאני אגיד לכם? כשהם צריכים מילה, אני אשאר מהם. אני אגיד להם, איפה אחר? הוא אגיד, איפה אחר. רק כשהם צריכים להשתתף בקרדיט, כשהם צריכים פרמישן, הם קרדיטים. זאת הזאת הזמן שאני יכול לדבר עם הם במילה או שתיים. הם נפגשים את המחלפות שלהם מאוד פשוט. זאת אומרת, תביאו לי את המוניה ותפסו את זה. זה באמת מה שזאת אומרת. בקבל, לא כל הילדים הם כזה, אם הם נכנים ומדענים, אם הם מגניבים, אם הם מגניבים ויש להם טובה, לא רק שתקבלו ותקבלו ותסתכלו עלכם, הם יעבורים על זה ויאפשרים לקבל מוניה. אני אהבה בני כזה, הוא לא רוצה שום דבר. מירקל. לא. אני אגיד לו, אתה רוצה מוניה? אתה צריך משהו? לא, לא, אני טוב. בגים נו תקסם דין נתן אוקיי וריגוד מה לנסגו שישיבה. איבן ופה יפורסים תותק איגיבתו דיאטור ברדה. פרסונליטי. מה זה מה זה מה זה מה זה מה זה מה זה מה זה מה זה מה זה מה זה מה זה מה זה מה זה מה זה מה זה מה זה מה זה מה זה זה מה זה מה זה מה מה זה מה מה זה מה מה אז אם זה מה הוא קורא לך, מה אתה יודע זה מה זה שזה מה זה מה זה מה זה מה לא צריך משהו. הוא לא קורא לך בגלל שהוא צריך משהו. הוא קורא לך בגלל יש לך משהו מיוחד. אתה מבין? בקבוצות אחרות, כשהם קוראים לך, אתה יכול לדעת שבפחות מ-10 דקות הם יעבורים על דמיין. לדעתך, אבא, יש לי זה וזה וזה. הם כבר יודעים איפה זה יכול. אתם כבר יודעים שהקלעון הזה יקום. למה? זאת הכתובה של העולם. ומה יקרה כשאתה מתגלגל? אתה יכול להתאמן מה שאני עשיתי לך אחר כך, תעזור לי 10%. תקשור לי, לא? זה מה שכתוב, אל תשליחני. לעד זקנה, כחלות כוחי אל תעזבני. What's the meaning of these words of King Solomon? Don't throw me when I'll be old. כחלות כוחי, when my strength will end, כחלות כוחי אל תעזבני, do not neglect me. זה נכון. אני אמרתי לך קצת את הסיפור על האבא שעשה את כל זה שלו לדברים שלו. אתה זוכר את הסיפור הזה או לא? הוא חשב שכל אחד נותן לילדים זכויות אחרי שהם מתי, והם לא יכולים לראות אותה, להשתמש בה. אני רוצה להעביר את זה להם בעצמי, כדי שאני יכולה להראות שזה עומד להם. זה עושה לי מרגישה טובה. הוא קיבל את מיליון דולר שלו, שקפה ב-30 שנים של עבודה, והוא נותן להם 1 3, 1 3, 1 3, ועד היום שהם קיבלו, מי יביא לו בשבת? קיבלו. אחרי שהם קיבלו את האנהרטנט, במיליון שלו, בקלילה, בקלילה התאמה התחילה. אנחנו חייבים, אנחנו לא נגמרים, אנחנו נגמרים, אנחנו לא נגמרים, אותנו לא נגמרים, אותנו לא נגמרים, אותנו לא נגמרים, אותנו לא נגמרים, אותנו לא נגמרים, לא נגמרים, אותנו לא נגמרים, אותנו לא נגמרים, אותנו לא נגמרים, אף אחד לא מזכיר לו, הוא בא לקרוא לרבי, אני עשיתי את הכי גבוהה בחיים אותנו שלי, לא נג כמו שהם נותנים לבית, הם היו מאוד יפהים, קרבים עליי כל יום, כל שבוע, לא, הוא בא לנו בשביל השבת, לא, לנו, לנו, לנו, אחרי שאני נותנתי להם, אבא אמר, אל תתראו לי, הרבי אמר, לא לדעתי, אנחנו אמרים להם דעה שהם לא יכולים להזכיר. תגידו להם למטה שאתם רוצים לקבל סייף. קבלו סייף, תגידו להם שאני צריך אתכם להשתתף סייף לבית שלי. הוא ישאל אתכם, למה אתם צריכים סייף? מה יש לכם? אתם חייבים מהבחירה הסוציאלית. אמרתי לו שיש לי הרבה דברים מיוחדים שהקבלתי, דברים קטנים, רובים, דיימאנסים, זה מיוחד. אני מפחד עכשיו, כשאני מקטן, שמישהו יצא מהביתה ויצא מהביתה, אני אוהב אותם, אבל אני מפחד. אני צריך להיות סליחה. המשך היום, לא אחד נפגש, כל שלושה נפגשו. הם קבלו הסליחה, הכניסו אותה לבדרום, קרררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררר אתה יודע, הרבי אמר לו עד היום יש לך קבוצה גדולה להכניס לך כל שבת, אתה נותן ותראה. וזה מה שקרה, עד שבע שנים. כל שבת קבוצה גדולה. אם הוא הולך לרובן, שמעון וניצחק ארפסט, זה לא חייב, אתה תקבל אותו. ממש חזרו לדיונים טובים. אחרי שבעה שנים הוא נכנס, המעבר נעשה להם קלטה, אני רוצה שכל אחד יכול להיות במיוחד שלי במהלך הערב, ואנחנו יכולים להתפתח את המסכמת בבית, אני אהיה את הכבוד, נכניס את הכבוד, הם יכולים לבית, נפתח הכבוד, נפתח המסכמת, הם רואים קטנה של סנד בית, קטנה גדולה, וקטנה, קטנה, קטנה, קטנה, קטנה, קטנה, קטנה, קטנה, אז קטנה, קטנה, אולי הרובים ק היו בתוך השטחה, הם קובעים את זה בתוך השטחה. הם קיבלו את הלטר, האדם האדם. ככה יעשה לבנים כפויי טובה שהשליחו את אביהם לפח, לעת זקנה. זה מה שהילדים הרעיונים שהם נפגשו את אבא שלהם לגרמת אחרי שהם גדולים. זה מה שהם צריכים לקבל. מה? סנד. שבע שנים של ככה מנצחות. מה הם קבלו בסוף? אנחנו אומרים בעברית קינים. אתה יודע מה קינים? ליס. אם אתה רוצה מוני, אנחנו נתן לך קינים. קינים, אתה יודע, קינים זה בבקשה. אז עכשיו, אשם קיבל משה למסעדה, עלי ראש הפסגה, ער נבוא. מה נקרא למסעדה הזאת? ער נבוא. למה נבוא? כאילו נבואה, כאילו פרפסיה. למה? הוא ראה לכם את כל המסעדות שיגיעו למסעדה, עד החלטון של יום. הוא ראה את הערבים שיגיעים רכבים לנו, הוא ראה את האירופה הישראלית, הוא ראה את הקלונים שהם עובדים במדינה עכשיו, הוא ראה את כל הפרדים, הוא ראה את כל האנשים הפחותים, הוא ראה את כל האנשים נפחותים, מחללי שבת, שמעים בבת עם סיגארטים וסגורים, מלא תטוויז, עם גויים וגויות. הוא ראה מה יקרה. מה יהיה בסוף היום. כל גנירה ראו רבי עקיבא שהרומנים קטנים אותו לנצחים. והשם נפתח גיהינום, הוא גם נראה עם אל. במדרסה, משה התחל לתחתן בפאניקה. תחתן ומתחתן ולא יכול להתפתח אחרי שהוא ראה מה שקורה לנצחים באל. דה רמבן רבי משה בן נחמן רבי משה בן נחמן רבי משה בן נחמן משה בן נחמן רבי משה בן נחמן בן נחמן רבי משה בן נחמן רבי משה בן נחמן רבי משה בן נחמן רבי משה בן נחמן רבי משה בן נחמן רבי משה בן נחמן רבי חיים משה מגניבות. בן נ כל זה לא מגיע אפילו לשעה אחת של ההתאם. תחשבו על זה, שעה אחת עד 70 שנים של חורר של חיים של איוב. איוב. אנחנו לא יודעים 1% של הפרובלמים שיש לאיוב ואנחנו חליטים. כמעט כל אחד מהם. כמעט כל האנשים הם דפוסים. כמעט כל אחד. פסד, דפרס, פסד. למה? פה ושם יש קבלות, מי לא? אבל אף אחד מהם לא יש 1% מה שהוא עובד. אתם יודעים מה זאת? לפגוש את כל ילדים שלכם? לפגוש את כל זמן שלכם? לפגוש את כל חברים שלכם? להתאם? תזכרו, מישהו שהיה תמיד מזרחי, לא נחפש כמו מישהו שהיה רבי והיה מזרחי. זה לא התחפשים המנטיים. מישהו גרוע במקום קרימינל פחות. אותו אותו אותו אותו אותו. אותו אותו אותו. אותו. אותו. אותו. אותו. אות תפקיד כמו חולה, ללכת כמו עולם בחולה, לדבר כמו חולה, אין דיסציפלינה, אין תפקיד, הוא לא הלכה ללכת לדרום, ללכת לדרום, ללכת לדרום, ללכת לדרום, ללכת ללכת לדרום, ללכת ללכת לדרום, ללכת לדרום, ללכת לדרום, ללכת לדרום, ללכת לדרום, ללכת לדרום, ללכת לדרום, ללכת לדרום, ללכת לדרום, ללכת לדרום, ללכת ל כשהפוליסטים יכולו להכניס אותו ולחלוטין אותו והוא נפגש על הרחוב עם עוד 20 אנשים, הוא לא מרגיש איזה פרובל. זה היה כל יום שלו ככה. הוא נפגש על הרחוב הרבה ימים ויש לו חברים שנפגש על הרחוב והוא נפגש על הרחוב שלו. אז כשהם יכולים להכניס אותו, הוא באמת מרגיש. וואו, לפחות שאני יכולה לראות איזשהו עקב על הטווי, איזשהו ביוקר, זה לא נחשב, אבל הוא יקבל מישהו מהמסגרת, כמו מיידוף, ויישב לו בשלילה, והוא צריך לקבל שם, ולקבל בשלילה בפנים של 50 אנשים שקבלו ומסתכלו עליהם. לא יש דורים. כשהם יכולים להכניס אדם, הם יכולים לו למעצר, לא יש דורים, תחשבו שאתם ביליונרים, אתם מגיעים לרולדס רויס, אתם מגיעים לשופר, אתם מגיעים לתשע חמים, אף אחד מהם עם 30 מיליון דולר ומעט. אתם מגיעים ארט, כל רגע שאתם מגיעים זה יותר מ-100,000 דולר. אתם לא עדיין לא עובדים מ-40 שנה, אתם מזכירים מה זה אומר להשתתף. כשאף אחד מזכיר אתכם, אתם מתעריכים ואתם נמצאים במקום כזה, עם 40 חיילים חיילים דרוגים. ואתה סיימתי שם עם סוט ואתה צריך לסיימתי בבשירה והם כולם לוקחים אותך. כמה אנשים יכולים לסיימת יום אחד כזה? זה קורה לאנשים פה בניו יורק. אנשים מגניבים. אפילו הם מגניבים ומגניבים. הם היו לבר או משהו, מיליארדים, מיליארדים, הם היו לבר מגניב, חצי 50,000 דולר. הם קיבלו כל כך הרבה קולות של וויסקי, הם נתקעים, הם נתקעים. הם יכולו להכניס אותם בפרידה ניתן, במנהטן, בברוקלינדה, בבריכה, עד שהמבקש יראה אותם במונדה, עם סוט 10,000 דולר וסוט 150,000 דולר. יכולו להכניס אותם שם, עם כל הקרימנים, וכל המועדות מלחמתים, ומחרות, ומחרות מזרחים. שתי יום כזה, להם, זה הכי שיכול להכניס. עכשיו, יכול להכניס 500 שנים כזה. של ספרים ככה, כדי להיות מחלל שבת. זה מה שאנשים לא מבינים. אני חושב שכשהתורה מדברת על התפחדה, הם חושבים שזה רק מזכירה. זה לא מזכירה, זה באמת. והרמב״ם כראה, אחת שעה בעל, נכון ל-70 שנה של הספרים שהאנשים יכולים להיות במהלך הזה. זו הפורמילה. עכשיו הוא מבין מה זאת אומרת, זה לא שחק. אז השם קיבל משה לגבי העולם, הוא ראה לו את האלה, ומשה התחיל לשחק. האדם הכי טוב בהיסטוריה של העולם. הולי, רציון, מהקבוצה הכי טובה. האדם שבשם נקרא תורה. אחרי כל מה שהוא פגש, הגדול בהיסטוריה של העולם, והוא ראה מה שקורה באלה והוא התחיל לפנות, וואו, אני כל כך מפחד שאני אצלם שם. רק כשה' אמר לו, לא לדבר, אתה לא יכול ללכת שם. זאת הייתה כשהוא נרחק. אני כל הזמן אומר לאנשים, אנחנו לא מגיעים ל-1% של-1% של-1% של-1% של-1% של-1% של-1% של-1% של-1% של-1% של-1% של-1% של-1% של-1% של-1% של-1% של-1% של-1% של-1% של-1% של-1% של-1% של-1% של-1% של-1% של-1% של-1% של-1% של-1% של-1% של-1% אני עשיתי את של-1% זה לך. מה, אני עשיתי את זה לעצמי? מה, אני חבר של 3 מיליארד אנשים שהם לא מתחילים להתגלגל. מה שאני עשיתי? הם נפגשו אותי, הם עושים את מה שאתה אומר. אז אני נפגש. זה סין. או קוראים להם שימון העמורים. תקשיבו, אתם אנגרטפולים. זה בדיוק מה שהם. מה הם? קטנים דברים. הוא קיבל מסיבה גדולה. אז אני אומר, אנחנו, שאנחנו לא יודעים שיש לנו איזה מרץ כפי משה, ואני קודם על גאנום. אפילו על האנשים שלנו, שהם כבר עשרה שנים של הליב. ועכשיו כל יום שאתה חי, זה גדול. איזשהו, שענן, אינדיפרנט. יש זמן! מי אמר לך שיש זמן? מי אמר לך שיש זמן? אז השם ראה את כל הגילות והוא ראה מה קרה, למה הם קוראים לער נבוא? בגלל שזה נבואה, הוא ראה פרופסייה שם, אוקיי. האחרון הוא נון בו, נון נבוא, נון בית וב, נון בית וב, בו, שתי שאלות, נון וב. מה זה נון? הרכב ה-50. הבן יש 50 גייטס של חוכמה, של רעיון. באותו דרך, אנחנו יודעים שיש 50 גייטס של אימפורידה, יש 50 גייטס של אימפורידה. באיג'יפ, אנחנו הגיעים ל-49 לבל. אחת גייטס יותר לא יכול להוציא אותה, דה גמראסי. ארבעים ותשע שערי תומה. ובשמה יש את הפרדה של הלכה אז השם אמר למשה שבעולם הזה אתה לא יכול להצטרף ללבל 50 עכשיו אני אצטרף לך ללבל נון בוה העולם הוא לבלל 0 המוראיה בגרסלים הוא לבלל 25 והעולם העולםי הוא לבלל 50 0, 25, 50 איך אתם יודעים ש25 זה ירושלים? מהחלום שיעבור יעקב עליהם. יש רכב, הלגוי שלו הוא על הארץ, רכב הראשון הוא במלכה, ורכב התחתון הוא בירושלים. מי יודע איפה התחתון הוא? אנחנו רק שואלים איפה הלאדר נמצא ואיפה הוא נמצא, איפה הוא נמצא, איפה הוא נמצא, איפה הוא נמצא, איפה הוא נמצא, איפה הוא נמצא, איפה הוא נמצא, איפה הוא נמצא, איפה הוא נמצא, איפה הוא נמצא, איפה הוא נמצא, איפה הוא נמצא, איפה הוא נמצא, איפה הוא נמצא, איפה הוא נמצא, איפה הוא נמצא, איפה הוא נמצא, איפה הוא אבל העולם העולמי הוא ללבל 50 וג'רוסלם המוריים הוא לבלל 25 מה קרה שם, את הלילה של יעקב והאקדת יצחק, אברהם קיבל איזיק לאקדה במוריה. וזה מה שהם קבלו בית המקדש. זה מה אברהם אמר לישמעאל, השליחה, שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה. כה, חצי חי, 25. חמישה ועשרה, חמישה וחמישה. אני והביתה נלך איפה? למקום אחר של העולם. אתם פה ב-0. המאהבן הוא 50, אבל יש מקום שזה חמישה המאהבן, חמישה הארץ. מה זה? הגהה למאהבן, מוריה מונטן. לא מזל שהערבים עשו כל מה שהם יכולו לבנות את המסק שלהם שם. שהילדים שלהם יכולים לשחרר כל יום. זה כמו שהם חשבים את המקום. אתה יוצא שם ואתה רואה שהם מתחילים כל יום. למה? מה הם יודעים על ההלכה? אצלנו, אם אדם לא כהן לא יכול להכנס לקודש הקודשים, זה איסור קראת, הלחם מתחיל לתחתן. זה למה שהחכמים, כל הדברים, מגיעים לתחתן ליהודים ללכת שם. איזשהם טוריסטים יצאים מאמריקה ואומרים להם, תראו, אני הלכתי, קחתי פטרות בצד המסק, ואתם לא יכולים ללכת שם. אההההההההההההההההההההה אתם מנסים ללכת למקום שאתם לא יכולים ללכת בגלל שהממשלה של בית המקדש נמצא תמיד. אין מקום להחליט את זה. אז אם אתם הולכים למקום שזה מנסים, זה מקום מנסים, ואתם מתחילים להחליט את זה. מה קיבלתם? לעשות פטרות? קחו אותן בגוגל. יש להם הרבה פטרות. אז רבותיי, משה ממשיך. והוא אמר להם, ועכשיו ישראל, תקשיבו לגבות ולמצוות שאני מנסה לכם לעשות, שאתם צריכים לחיות. זאת אומרת, אם אתם לא תקשיבו למצוות, אתם לא חיים. אתם רוצים לחיות? אתה צריך להשתתף את המצוות. מה זאת אומרת? הגויים שלא משתתפו את המצוות, הם לא חיים. החילונים בתל אביב, הם לא חיים. כל הרשעים שחיים את התורה, הם לא חיים. ג'ורג' סורוס עם אח שימו, הוא לא חיים, הוא כבר 90. ויש לו יותר מ-30 ביליון דולר. הוא חיים. ברני סנדר חיים. ג'אק שומר חיים. כל הרשעים, הם כולם חיים. הם חיים טובים, הם מגיעים טובים. יש לכם הרבה זמן מה זאת אומרת אם אני מבחינת לכם היום את המצוות שאתם צריכים לעשות ושאתם צריכים לחיות בגלל זה? מפה אנחנו נלמדים שכל פעם שהתורה מדברת על החיים זה לא חיים מעבריים פה פה אתם מתחילים, מפה שאתם נולדים אתם מתחילים למות כשאתה מנסה להשתתף את הטלפון מהחלטה, זה כמו להשתתף את הילד ממאה שלו. כשאתה מנסה להשתתף את הטלפון, הוא מתחיל לחיות. אבל כמה זמן יש לו את הטלפון? 30, 40, 50, 80 שנים? רק השם יודע. והטלפון הזה, כמו האיפון, לא אומר לך כמה זמן יש לך. בטלפון אתם יכולים לראות שיש לי עוד 20 דקות. אני אעשה את זה. יש לי שעה. בטלפון הוא יכול להגיד לכם כמה שעה. זה לא מתאמן, אבל אתם יכולים להכיר שיש לי קצת זמן. כאן אף אחד לא אומר לכם שאתם יכולים להחליט בטלפון באותה דקה. זה כמו ארגון מנגיש לדעתכם. באותה דקה הארגון יצא. אתם לא יודעים. אתם צריכים לחיות עם ארגון מנגיש לדעתכם. אחרי שהבולט יצא, זהו. אז משה אמר, אתה רוצה להחזיר את החיים של אמצעות? לא החיים פה, החיים פה גם יש לצפות. גם יש לצפות. הם לא קבלו מצוות. אתה רוצה להחזיר, אתה צריך להחזיר את המצוות. אני יש לי כל דבר על זה. התפקידות על חיים אמצעות. זה כמו שאני קורא את הספר שלי. למה? בגלל שאני מודד שכל פעם שהתורה אומרת את הדבר חיים, החיים הוא מדבר על החיים של אמצעות החיים של החלום איפה החלום יצא אם אתה עדיין לא מבין אתה יכול ללכת לבוקר של יחזקאל, איזיקיאל, שם זה קודם אשם אומר, אני שואל על עצמי שאני לא מעניין להחליט להחליט להחליט להחליט להחליט להחליט להחליט להחליט להחליט אני לא מעניין לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות שאם לנסות לנסות מישהו נחתך מהתורה ומהאשם, הוא נראה כבר מוותי. לנסות המוותי שהתורה נחתך למחללי שבת ולמחללי אידאל ולכל לנס מינים. האשם אמר, זה לא מה שאני באמת מעניין, לקחת מישהו כבר מוותי, נחתך ממני. אני רוצה שהוא ירוק שיהיה נחתך ממני, שיהיה חיים. כי עכשיו, אם הוא מותה, זה סוף. אתם יודעים, אני התחלתי להסביר שמשה תפקד, תפקד, תפקד עד שה' יעבור לו להתפקד. מפה אנחנו נלמד, איך הרבה שנים אתה תפקד על משהו, כל פעם שאתה תפקד, אתה עושה עוד פעולה, לפה, לנקוד. אתה לא תהיה נכון אחרי התפקד הזה, זאת אומרת, אם אתה צריך ללכת מ-0 ל-1,000, ואתה מתחיל ללכת ללכת, אתה ללכת עם התחלת של שעה, מ-0 ללכת ל-3, ללכת ללכת ללכת ל-6, ללכת ללכת ללכת ללכת ל-7, ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ל-17, אתה לא יודע, לא יש זמן פה אז תמשכו ותמשכו ותמשכו, כבר 3 שנה, אתם כבר 900, אתם לא יודעים, אתם לא יודעים איפה אתם נמצאים, בטח, כי אם אתם ידעים, אתם יכולים לעשות את זה כמו רובוט, למה? בגלל רציני, אתם לא יודעים, אתם לא יודעים איפה אתם נמצאים, אולי אתם נמצאים ב-200, אולי אתם נמצאים ב-700, אז תמשיכו, תמשיכו, תמשיכו, שלוש שנים נגמרו ואתם נפגשו. זהו, אני לא שומע על זה עדיין, אני יכול לדבר, אתם נפגשו אותי. אתם אוהבים אותי, אוקיי, אתם אוהבים אותי, בסדר, אתם יודעים לאוהב אותי, אני לא אגעת אתכם. אני אקבל את זה. למה אתם לא אוהבים יותר? לא, לא, זהו, אני נותן. למה? שלוש שנים אני אוהב, לא משהו קרה. מה? כמה שנים אני אוהב? זהו, כשאני בא לבית לאור לאוהב שבע שנים על הדבר הזה, אני רציתי למות, בלי להתאמין ולהתאמין. בוודאי, אני כבר מטען. כמה פעמים אתם יכולים להתאמין? זאת המשלחה הגדולה. נחשב שהאנגלית מותה והאנגלית מותה והאנגלית מותה והאנגלית מותה והאנגלית מותה והאנגלית והאנגלית מותה והאנגלית מותה והאנגלית מותה והאנגלית מותה והאנגלית מותה והאנגלית מותה והאנגלית מותה והאנגלית מותה והאנגלית מותה והאנגלית מותה והאנגלית אשם אמר לו לא לדעתי להגיד עוד פעם על זה. זאת אומרת, בפעם הבאה, כשהמשה היה מדבר, אשם היה מנצח להביא אותו מ לישראל. אז הדרך האחרונה שהייתי מנצח להביא אותו, הייתה להגיד לו להחזיר את הפרעה. אחר כך, למה אתה חושב שהוא מנצח? תעשו לו את הפרעה. פרעה, פרעה, פרעה. אני לא אקבל את זה. אני אשכח לך את הפרעה, אבל מה שאת מבקשת, אתה לא תקבל. למה? זה היה דקרי. זאת אומרת, זה מפחד את ה' שתהיה קצת קצת קצת קצת, זאת אומרת, עוד פעם, והוא צריך לקבל את זה. אז מפה, אתם רואים שאת כל הפרעה עושה פרוגרס. איזה דברים צריכים הרבה שנים של פרעה. אתם יודעים, אף קאן, הרב, שאני עשיתי אימן עם הם בלוס אנג'לס עוד שנה, 35 שנה הוא לא היה עם ילדים. 35 שנה, אף אחד לא נתן לו הזכויות. אף דוקטור, אף שום דבר. אחרי 35 שנה, הוא כמעט נחמד ל-60 שנה, כמעט 50 שנה. הוא היה עם גבויים. גבויים. כמה אנשים יפגשו 35 שנה עם ילדים? 35 שנה. במובן, כשהוא מגיע לדרך מסוימת, הוא אומר, אוקיי, זהו. אני לא רוצה זה עדיין. זה קשה. כולם, זהו, אני נפגש. כשהוא הולך עם הילדים, כולם שואלים לו, הרבה, הם ילדים שלך? איזה אנחן קרוב ל-60, יש לו שני קטנים קטנים, שני שנים, נכון? זה מה שלא יקרה. מה הייתה התגלגלת של ה' לתת לסדיק 35 שנים של ספרים ולתת לנהוג וכל זה ובאמת לתת לו 2 ביבים בקצה? רק ה' ידע. וזה מגיע לפני החיים. זה יכול להיות משהו שהוא עשה במהלך הזה. זה יכול להיות כל מיני סביבים, אנחנו לא יודעים. בגלל זה, לפעמים הפרסום של אדם זה לא להקבל ילדים. זו הפרסום שלו. למה אתם לא נותנים לי ילדים? בגלל שאתם לא צריכים ילדים. זה לא תיקון שלכם בעצמכם. כולם יש את זה. האחמד, המוסטפאס, החמאס, ג'יראד, סבנטינס, אתה יכול להגיד, אתה יכול להגיד, אתה יכול להגיד, אתה יכול להגיד, אתה יכול להגיד, אתה יכול להגיד, אתה יכול להגיד, אתה יכול להגיד, אתה יכול להגיד, בישראל אתה הייתה יכול להגיד, לנו את המכינה אתה יכול להגיד, והייתה אתה יכול להגיד, להגיד, אתה יכול להגיד, לנו תמיד אתה יכול להגיד האמץ שבמקרה של ארבעה גמים, שתי ארבעה תפלגו. זה קרה פעם במלוכה הזו. וואו, כשקרה, המכינה פסקה. במקרה של ארבעה גמים, שלושה פלגו. איזה פארטי זה היה. וואו, במקרה של חמישה, אני קיבלתי שלושה גמים. האראבים, במקרה של חמישה, נותנים להם שבעה עשרה וחדש. מרדים רעיונים, אנטסמיטים, רעיוניים, מטרידים ביבים בקריב עם אין-מרצה. אלקאידה וחיזבאללה וג'יהאד ורק המשחק. ילדים כאילו... כאילו אתה קבל תמידות בגרדן. ובכל זאת, אחד הכי גדולים של הצדיקים בעולם, 35 שנים, אף משהו. וואי. קלקולציה, נורא שם. איזה יום, כשנכנסים למהלך העולם, הכל יהיה ברור. אנחנו יודעים מי אנחנו, למה זה, למה ה' עשה את זה. אבל אחד מה שאנחנו בטח יודעים ממלכות ה' זה שבאחר כך תראו שכל הדבר היה בגודל שלכם. כל הדבר היה בגודל שלכם. עכשיו אתם לא יכולים להבין שזה היה בגודל שלכם, אבל אתם תראו, אתם תגידו ותראו, שבאחר כך זה יכול להיות על עצמכם. אז משה ממשיך, אני מבחן לכם את החיים שלכם היום, שאתם צריכים להחזירו ולהגיעו לישראל ולהכירו את הארץ שה' של אבותיכם נתן לכם. Do not add to what I command you and do not decrease from what I command you. Keep it exactly as instructed. I understand that you say do not decrease from G-d's instruction. G-d says put אתה יודע, מזוזיין כל דור בבית, ואתה רוצה להשתתף רק בדור המאין, זה נגמר מהקריאה, זה לא נכון. השם אומר, אתה צריך לאכול מינימום קזיית, לפחות אחת אונס, בשבילך לעשות ברכת המזון, הוא אומר, זה מסוים, אני אאכול חצי קזיית. 12 גרם, זה מספיק. לא מספיק, יש לנו מינימום. כל מיני דברים, השם אומר, תביאו מחצית השקל, בבית המגלש. אני רוצה לתביאה חמישה, לא חמישה. זה מספיק, לא מספיק. השם אומר, תביאו 4 חלקים של התורה בתפילה, ו4 חלקים בשמאלה. אני תביאו 2, זה מספיק. לא מספיק, זה לא כושר. אז להחליט מהממשלה, כמובן שכולם מבינים שזה לא אפשר, אבל מה הרעיון של נוסעים? כששם אמר שאני רוצה להכניס אחת מזוזות, אני רוצה להכניס שלושה. מה הרעיון? למה אתה מיוחד? להכניס אחת פה, אחת תחת ואחת תחת. שלושה. אחת בריאה, אחת בריאה ואחת ירד. מה אכפת לך? אני אכניס שלושה מזוזות. זה מייצר לי שלושה פעמים יותר. אני רוצה לראות לך כמה אני אוהב אותך. איזה אנשים קטנים להכניס אחד, אני מכניס שלושה בכל דור. למה לא? אשם אמר, קח ארבעת המינים, ארבעה מינים ביחד, אני גם רוצה להכניס פיץ, ואיזה גרפסים, ואיזה דברים אחרים, אליבים, זה כל גרם במדינת הולדה, איזה פמיגרנת אולי, ולחצו אותם ביחד, למה לא? אני אוהב את הארבע שאתה אמרת לי. אני רוצה להכניס אקסטרה, זה לא מוכן. פס אובר, 7 יום. אני לא רוצה לאכול חמץ אחת שלך. 7 יום זה לא כפי לי. אני אקבל חמץ אחת שלך בשנה אחת. מה זה לך? 7 יום שאתה אמר לי, אני אקבל. עכשיו אני רוצה 3 שנות יותר להשתתף. אין ברית, אין 5 מיני גרעינים. למה לא? זה לא נמכון. אני רוצה ללמוד בשוקה 2 שנות. אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה ואתה ישראל, תהיה מאוד מיוחד, אל תקריס ואל אל תעד. כשאתה תעד, זה סין של בל תוסיף. בל תוסיף. למה? תעד בדיוק כמו שהם מיוחדים. אם כל אחד תעד, אז אתה יודע מה יקרה לרליגיה? אחרי גנירה או שנייה, תהיה 5 מיליארד דברים אחרים של רליגיה. מה הפרובלים? אנשים רוצים לעשות קצת יותר. כמו שהם קבלו אינסטרקציה הארגנית, הם רוצים להעביר יותר. לא, זה לא אפשר. אתה יודע למה? אני אגיד לך למה. מי יכול להגיד לי למה, לפני שאני אגיד לך למה? מישהו פה יכול להגיד לי למה? מה הפרובלים של להעביר יותר? להיות קצת גניבים, קצת תלמידים. מה הפרובלים? התגובה היא שאחרי 2-3 גניבות, אף אחד לא ידע מה זה הארגון מישהו שעושה יותר דברים, מישהו שעובד בשוקה שב-שבועים, מישהו שעובד, מישהו שעובד בשוקה שב-שבועים, מישהו שעובד בשוקה שב-שבועים, מישהו שעובד בשוקה שב-שבועים, מישהו שעובד בשוקה שב-שבועים, מישהו שעובד בשוקה שב-שבועים, מישהו שעובד בשוקה שב-שבועים, מישהו שעובד בשוקה שב-שבועים, מישהו שעובד בשוקה שב-שבועים, מישהו שעובד בואו נגמר. בגלל זה, היום יש לנו את הדבר הזה. היום יש לנו את הדבר הזה. פעם אמרתי את הסיפור שאחד מהם היה בישיבה, סבא מסלובותקה, והוא החליט לקבל שבת אחת שעה קצת. שבת זה, בואו נגמר, 8-7 שעה, שלו היא שבת כבר. פעם ראש הישיבה קלט לו לביתו, הוא אמר, אני מאוד מבטיח שאתה מקבל שעה אקסטרה לשבת שלך, וואו, תלוי! אני לא מבין איך אף אחד פה לא חשב ככה שאתה להיות אקסטרה סטריק. כולם מתייחסים לאחר הזמן ומקבלים שבת. איזה תלוי! מה אתה חושב? כן, אתה נכון רבי, אני לא יודע, האנשים פה לא מספיקים. אתה נכון. אבל אני מנסה להיות מאוד מספיק. אני לא רוצה לעשות מה שאני צריך לעשות. אני רוצה לעשות יותר, לאשר השם. אבל מה אתה חושב על החברים שלך? למה אף אחד מהם לא עושה את זה? למה הם כולם מתייחסים לאחר המינות והם רק יקבלו שבת אחת לפני שבוע 8? זה מאוד קרוב רבי, מאוד קרוב. עכשיו, אני ממליץ לכם לתחלות להשתתף אחת שעה לשבת. אתם תשכחו את זה ככה כמו כל אחד אחר כך. למה? זה לא טוב? זה מאוד טוב, אבל לא לך. אני רוצה להשתתף אחת שעה. מישהו אחר יכול, אתם לא יכולים. למה? אם אתם עושים אחת שעה, וזה עושה שאתם חושבים שאחרים שהם לא עשו אחת שעה, הם לא מודרניים כפי ואז אתם נפגעים יותר ממה שקיבלתם בצלם את האנשים. זה אחד מה שהאנשים לא עובדים על מה שהם צריכים. אוקיי? אז הם נפגעים. מה יכולים לעשות? בתורה אנחנו קוראים להם נפגעים. אבל אם האנשים עובדים על מה שהם צריכים, הם לא רוצים לעבוד יותר. הם לא. ואתם נראה להם כמו נפגעים, נכון? אז כבר אתם נפגעים יותר ממה שקיבלתם. כי אנשים חייבים ורעיוניים, כשאתה רואה אותם, אתה לא מספיק. אתה לא עושה את זה, אתה לא עושה את זה, אתה לא... זה מה שקורה היום. אז אתה לא מוכן להשתמש, אתה לא מוכן להחליט. אתה ראה מה ה' עשה לכל היהודים שעומדים על אידאל של בעל פאור. כולם שהם הולכים לדעת את האידאל הטוב הזה, עם הצחוק הטוב הזה, שאתה יודע, יכול ללכת אליו. כל שלהם היו נחליטים. עכשיו אחד שלהם חיים. אידל רבים יש את הכי גבוהה שלהם. השם נחליט אותם. אז למה השם לא היה מרצה עליהם? למה? בגלל שכשאתה מפחד, אתה מקבל מרצה שלך. מרצה זה לא זאת אומרת שהשם נחליט את המרצה שלך. אתם זוכרים איך אני מספר מה זה מרצה של השם? כשאנחנו קוראים ל'ה' הוא מרצה, מרצה, מרצה, אבל כשאנחנו רואים קטנות קטנות בעולם, אנחנו רואים אנשים שמותים, שמותים, שמותים, שמותים, שמותים, שמותים, שמותים, שמותים, שמותים, שמותים, שמותים, שמותים, שמותים, שמותים, שמותים, שמותים, שמותים, רעיון, שמותים, שמותים, שמותים, קאנסר, שמותים, פרובלם, שמותים, דיפרשן, שמותים, שמותים, שמותים, פרליז, בלינס, שמותים, שמותים, שמותים, שמותים, כל כך הרבה טראג'דיס ופרובלמים בעולם, אין שמותים סוף לליסט של סופר. אז איפה בדיוק המרצה? מה, אנחנו אומנים לעצמנו, אנחנו מבטיחים לעצמנו שה' הוא מרצה, אבל באמת, באמת זה מאוד מאוד קשה. או אולי אחר כך, זה כתוב בתורה, ואנחנו צריכים ללמוד איפה בדיוק המרצה של ה' התגובה היא מאוד פשוטה, כשאחד מנצח עשרה עשירות עכשיו שהם מפחדים, עשרה עשירות מפחדות שהם לא מפחדים עליהם אשם יכול לתת לו עכשיו 20 דברים אחרים, לרחוץ את הרגל, לרחוץ את הרגל, לרחוץ את הרגל, לרחוץ את הרגל, לרחוץ את הרגל, הרגל, לרחוץ את הרגל, לרחוץ את הרגל, לרחוץ את הרגל, הרגל, לרחוץ את הרגל, לרחוץ את הרגל, לרחוץ את הרגל, לרחוץ את הרגל, לרחוץ את הרגל, לרחוץ את הרגל, לרחוץ את הרגל, לרחו� השם צריך לצלם אתכם, לפני שתגיעו לתפה, ולכן צריך למות. זה נקרא, איגדיש את עשייה. אז מה הוא עושה? איזה קרוק קח אתכם כמה אלפים דולר. או שתפסתם דברים ברחוב. ברגע שאתם יודעים, היום אף אחד לא חושב בצורך הנכון. היום, אם משהו יקרה לאנשים, הם רואים את זה כמחלוקה רחוקה. אבל זה סין. כשמשהו רע קרה לך ואתה לא מבין שזה סין, זה סין. הרמב״ם כראה שזה מסוים של אנשים רעים. רעות רעות. ה' יש להם קרדיט והם רואים את זה כמקום רחוק. אתה לא מדבר על סיפור. אנחנו לא יודעים. ההולקוסט לא היה סיפור. זה היה גדול. מסוים עם את הזמין הזה. אחד מה13 רציניים הוא שישה ה' להתכוון על הצעירים ולהתכוון על השטחים. אם מישהו מקבל כזאת התכוונה גבוהה, זה צריך להיות בגלל משהו רע. אם מישהו מבין שישה ה' הוא מנסה לי להתכוון עכשיו, יש סיבה להתכוון ולהוציא את הסיטואציה. אם נסתכל על הטבעות שלו, המנסה להתכוון הבאה תהיה יותר ויותר ויותר, עד שלא יהיה להתכוון. אז מה שישה ה' עושה? מה עושה השם? הוא נותן לך אחד ולא אומר לך למה. ועכשיו יש לך 200 סיניים, אולי בגלל שהסתכלתי, אולי בגלל שהסתכלתי, אולי בגלל שהסתכלתי, אולי בגלל שהסתכלתי, אולי בגלל שהסתכלתי, אולי בגלל שהסתכלתי, אולי בגלל שהסתכלתי, אולי בגלל שהסתכלתי, אולי בגלל שהסתכלתי, אולי בגלל שהסתכלתי, אולי בגלל שהסתכלתי, אולי בגלל שהסתכלתי, אולי בגלל שהסתכלתי, אולי בגלל שהסתכלתי, אולי בגלל שהסתכלתי, אולי הוא בגלל שהס חליט 30% מה-200% 30% הוא יותר פוליטי, הוא מזמין בקרוב, מגיע ל-שול, נותן יותר צדקה, מנסה להיות אבא יותר טוב, מנסה לדבר יותר טוב, דברים שלא עשו לפני, אז עם אחת ה-SMACK, אתה חליט 30% או 40% פרובלמנטים, זה מרצה. בקורט פה, אף אחד לא יעבור לך מנהיגה אחת ל-40 רעיונים. לא. אני מקווה שתהיה כמה כדי לתעשיר לך. נחשב שאתה יכול ללכת למטה מנהטן ולגבי וויליאם להגיד, חברי אמריקאי, יש לך 40 רעיונים פה בליסטה של ה-FBI. אני מנסה אתכם ל-6 שנים בפריזן עם רעיון, אבל אני לא אגיד לכם על איך אחד מה40 רעיונים האלה. אז באחד מה-40 המקומות, אני באמת פרסמת אתכם. ואתם עובדים בבריכה עכשיו עשרה שנות ומתחילים להסתכל, ואתם רואים את הליסטה, ואתם חושבים. על זה, על זה, על זה, על זה, אתם לא יודעים. אם הוא היה אומר לכם, רק על זה, אתם יודעים, הפעם הבאה שאתם תעשהו את זה, אתם תקבלו פרסמת יותר גדולה, אז אתם יחזרו את זה, אבל אתם יחזרו את כל האחרים המקומיים. אבל כשאתם לא יודעים איזה אחד, אתם לא יודעים מה, בפעם הבאה שאתם יחזרו, מה זה יהיה? ולכן תחליטים את כל החיות שלכם. למה אתם לא עושים את זה עדיין? לדעתי, אני הייתי בבריכה, זה יותר. למה אתם לא עושים את זה? אבל אתם היו בבריכה אולי בגלל משהו אחר. אני לא יודע, אולי זה היה בגלל זה. הבחירה הבאה, תעשו לי עשרה פעמים יותר. בישראל הם קוראים לזה אל תנאי. המדעי אומר לך, אני לא שמים לך ללכת לבית, אבל אני נותן לך עשרה שנים מנגינה, זאת אומרת, אם אתה אף פעם יכול להתכוון את המקום הזה, אתה כבר מתחיל עם עשרה שנים שזה מנגיני, פלאס את המנגינה שתקבלו בפעם הבאה. לעשרה שנים, בטח. זאת אומרת, הוא נותן לך כדי להכניס אותך, לא להכניס אותך עוד פעם. זה עובד. למה אתם לא עושים את זה עדיין? יאללה, אתם כניסו את הגל, אתם כניסו, אתם כניסו את המצב, אתם לא הלכו לגל, אתם הלכו עם זה, לא, אבל אני יש לי 3 שנה, אני אשכח, אם אני אקבל עוד פעם, פשוט, 3 שנה זה מבטיח, פלאס, עוד 5-6 שנה שזה יעבור לי. מי רוצה לקחת את הרסק? אז עכשיו, אם הוא רוצה להתאמן, הוא צריך לעשות משהו אחר. זה לא נכון, למה? כי אם אתה תעשה את הדבר הזה עוד פעם, התפחדת שלך תהיה לכל שנים. טוב, כל האנשים שעומדים על בעל פירור, הם כולם פחדים, אבל כל האנשים שעומדים על השם, הם כולם חיים. חיים כולכם. מה זאת אומרת היום? אנחנו כבר אמרים שכל פעם שהתורה אומרת חיים, זאת אומרת למות. זאת אומרת, המפרשים קוראים לזה, שאפכלתם שהליף הוא ללחוץ ללחוץ לעולם הבא, אבל אתם תרגישו את השמחה של ה' אתם תרגישו את ה' כבר בעולם הזה, כשאתם חייבים ל' ה' יש מסגרת, כדי להיות כל כך חייבים ל' בשלום, בצורה, בצורה של הצורה, תחת מנגינה האלוהית ולמנגינה את המדעים האלוהיים, להחליט מהרעיון והדפסה והרעיון והרעיון והרעיון והרעיון והרעיון והרעיון והרעיון והרעיון והרעיון והרעיון והרעיון והרעיון והרעיון והרעיון והרעיון והרעיון והרעיון והרעיון והרעיון והרעיון והרעיון והרעיון והרעיון והרעיון אתה והרעיון רואה את החיים שלך. אתה וה רואה את החיים של ה' על המצב של חלק מהרבים ההלכים. אתה בא למונסי, אני יכול לראות לך חלק מהם. השמיים לא מתחילים. הם פה, אבל אתה רואה ברגע שהם במדינה אחרת. אז מהחיים האלה, חיים כולכם היום. אתה תחיל לשבוע, אבל החיים האלה לא צריך להיות במדינה הבאה. הוא יכול להיות במהלך האלה. זה כמו שאבא שלי, רבי שלי. כששאס, הפרק הרליגי, נכנס 17 שטים לכנסת, עשרה שנים לפני. מ-4 הם נפגשו ל-17, משהו שלא נשמע בפוליטיקה הישראלית. הם לא ידעו מה לעשות. הם לא הכניסו כולכם כדי להכניס 17 שטים. מי יכול להבין את זה? אז הם חשבו, אנחנו צריכים לצלם בעלי תשובה שיודעים את העולם הסקולרי, שיודעים איך הם מדברים, שיודעים הרבה תורה, והם מגניבים, הם יודעים את כוח השפעה, כדי להתקבל את המערכות האלה בכנסת. אז אנחנו צריכים להתקבל. איפה אנחנו הולכים לישיבה של גדולים בעלי תשובה? איפה? אור החיים, רב אלבאז. הוא היה מבחינת רב אלבאז ישיבה כבר עשרה שנים. הוא בא לרב אלבאז ואומר, תביאו לנו אנשים הכי חשובים שיש לכם. אנשים שיכולים להיות בכנסת, לחיות עם כל האנשים הפחותים, לדפוס את התורה, להפוך את כל האנשים הפחותים. מישהו כזה כריזמטי, כזה מגניב. אני יודע שהוא הכי גדול. אז הם באים אליו, הוא מנסה ללמוד את כל החיים שלו, 20 שנים בפחות. הם באים אליו, רב אליהו, שלום, אנחנו משאס, רב אובדיה. יש לנו עוד שנה למצוא אנשים שיכולים להיות קנדדים טובים כדי להיות בכנסת. אתה תקבל עבודה לשלב, פנסיון לשלב, וולבו, וולבו זה כמו מרסדס בישראל, וולבו עם קרטינים ספציאליים, שאין אף אחד שיודע שזה אוכל שלך, מיניסטר ספציאלי. סקרטרי וממשלה בקנאסטה שלכם, הם נותנים להם הליסטה של כל הציבורים, אתם לא משתמשים באלקטריקה, אתם לא משתמשים בזה, זה בבקשה, פליטים בבקשה, הליסטה! אנחנו צריכים אתכם להגיע לקנאסטה, לממשלה. כל האחרים נראה עם כמה רעש, וואו, אם הם נתנו לי רק את זה, אני ארחק ברחוב. הוא אמר להם, זו הכי גדולה שעברתי בעצמי. זה הילבון הכי גדול שהעליבו אותי. אף אחד לא עבר לי ככה. אני אומר, למה? הם אומרים, אתם רוצים שאני אשלח את תורה רולי, ואני אעבור עם כל הדברים הזאתים, ואני אבקש את מותכם, ואני אשלח את הדברים הזאתים שהם מדברים עליהם, ואני אשלח את הדברים הזאתים שהם מדברים עליהם, ואני אשלח את הדברים שהם מדברים עליהם, ואני אשלח את הדברים הזאתים שהם מדברים עליהם, ואני אשלח את הדברים הזאתים שהם מדברים עליהם, ואני אשלח את הדברים הזאתים שהם מדברים עליהם, ואני אשלח את הדברים הזאתים שהם מדברים עליהם, ואני אשלח את הדברים הזאתים אתם שהם מדברים לא יודעים מה דוד המלך קורא? טוב לי תורת פיכה מאלפי זהב וחסק. אני קיבלתי להם כל הספירה. הייתם צריכים לראות איך הם הלכו. עליהם עם כל כך הרעיון. אבל בגלל שאחר כך, אתם כל כך נפגשים במהלך, בפוליטיקה, במהלך, ואתם בטלווי, ואתם קיבלתם ספירות, ומיליון אנשים רואים אתכם חיים. אתם כבר забראתם שאתם חליטים להחליט דיימנט עם דחים. בגלל שאחת שעה של תורה זו יותר טובה של כל כנסת במשך שבע שנים מה שאתה יכול לעשות עם אחת שעה של תורה? הרבה אנשים הפגשו את זה אז משה ממשיך אני מאוד דתי בלב בישראל יש כל מיני דתיים, יש דתי לונים, אתם יודעים מה זה דתי לונים? דתי וחילוני שעטנז, מיקס. 50% רליגיוסט, 50% ליברל. כמו שיש לנו באוניברסיטה, הרבה מהם. זאת אומרת, הוא קבל שביס, כששביס קבל, הוא תחזור לטלווי ותראה מוזיקה באליהוד עם אקטרסים נפחים. איך זה יכול להיות ביחס? דתי לוני. אוכל מאוד קושר בבית, אבל כשהוא יכול ללכת לראצון, הוא לא מבחין בדיוק מה הוא אוכל. דתי לוני. כל מה שהוא עושה הוא פחות קושר או אפילו לא קושר. זה נקרא דתי לוני. ואז יש דתי לפי דעתי. רואים, זה מלך, זאת אומרת דעתי לפי דעתי. אח שלי בישראל, הוא קבל אינטרנט, דעתי לפי דעתי, והוא קבל סטיקר לכאב. דתי לפי דעתי, אתה צריך לראות איך זה התחיל לדעתי בגלל השם. מה זה האפ? זה מראה לך כל הסינגגגים והזמן של הפרעה. איפה אתה יכול למצוא מקווה? איפה אתה יכול למצוא מניין, נץ, שבת, פרעה? מאוד נכון. דתי לפי דעתי זאת אומרת, אני דתי על ידי עצמי. אני דתי בדרך שלי. כמו רפורטים, קונסרבטיבים, אנשים אחרים, הם יודעים מה שטועה ומה שטועה, הם לא מיוחדים מה שכתוב בתורה, מה שכתוב ברמב״ם, מה שכתוב בשולחן ערוך, הם עובדים על עצמם. על עצמם, למשל, איזו אנשיה שיהיה שמונה, ומחתיאת הרבים, זה מחתיאת הרבים, זה מחתיאת הרבים, זה מחתיאת הרבים, זה מחתיאת הרבים, זה מחתיאת הרבים, זה מחתיאת הרבים, זה מחתיאת הרבים, זה מחתיאת הרבים, זה מחתיאת הרבים, זה מחתיאת הרבים, זה מחתיאת הרבים, זה מחתיאת הרבים, זה מחתיאת הרבים, זה מחתיאת הרבים, זה מחתיאת הרבים, זה מחתיאת הרבים, זה ואני מחתיאת שונה ויש לי שונה יפה, השם הרבים, זה נתן לי שונה ואני מחתיאת שונה מוזיקה יפה, הרב מוזיקה של כושר, אני קוראת תהילים, אני דרס מדס ואני שונה במהלך כל העולם, זה קידוש השם, מה אין עם זה? זה נגד ההלכה, התורה אומרת שירת נשים זה לא נכון, זה לא נכון לדבר עם אישה שירה, במיוחד כשהיא בפנים שלך. מה קורה לאנשים כשהם רואים אישה שירה בפנים שלו, מה קורה להם? הוא מפקד על השירות. או על דברים אחרים. התורה יודעת את פסיכולוגיה האנשים. זה למה שההלכה אמרה שאם תשמע שינגר אישה ב-CD ואתה לא יודע מי היא. אתה לא יודע, אתה לא יודע מי היא, אתה לא יודע איך היא נקרא, אתה לא יודע איך היא נראה. אתה שומע מוזיקה של אישה, מישהו שימש לך עכשיו, שמים לך על וואטסאפ מוזיקה של אישה, אתה לא יודע מי היא. אתה לא יודע איך היא נקרא, אתה לא יכול לגוגל ולראות מי היא, אתה לא יכול לשמוע. אבל אם אתה יודע מי היא, אתה לא יכול לשמוע. למה? בגלל שאתה יודע, וזה מנצח. אם אתה לא יודע מי היא, אתה לא יודע מי להשתמש. זה לא סין. אז הבעיה היא לא השירה האמת, אלא מה שקורה. זה קורה דעות על הזות הזאת, שזה לא קושר. זה מה שקרה לדודה בישראל עכשיו, היא התקדמת לתלויות, היא הייתה בעלת תשובה עשרה שנים, והיא הייתה ביקשת לשירה בפנים של סליפי ג'ו. והיא אמרה לנשים שהפכו את האוויר, אני לא מנסה לדבר עם האנשים אני לא מנסה לדבר עם האנשים אני לא מנסה לדבר עם האנשים אני לא מנסה לדבר עם האנשים אני האנשים אני לא מנסה לדבר עם האנשים אני לא מנסה לדבר עם האנשים אני לא מנסה לדבר עם האנשים אני לא מנסה לדבר עם האנשים אני לא מנסה לדבר עם האנשים אני לא מנסה לדבר עם האנשים זאת אני לא מנסה לדבר הייתה עם האנשים אני לא מנסה לדבר עם האנשים אני לא מנסה לדבר עם האנשים אני לא מנסה לדבר עם האנשים אני לא מנסה לדבר עם חלוקה גדולה על שם שלהם, כי הם היו צריכים להכיר, אני הייתי צריך להכיר, שזה יצירה גדולה גדולה, האנשים שזה יצירה גדולה גדולה, שזה יצירה גדולה גדולה גדולה גדולה גדולה גדולה גדולה גדולה גדולה גדולה גדולה גדולה גדולה גדולה גדולה גדולה גדולה גדולה גדולה אני לא מ� גדולה גדולה גדולה גדולה גדולה גדולה והם נפגשו אותה, כל הליברלים, הלפטים, שם עלכם, זו רליגיה. חילול השם. היא אומרת, אני עשה קידוש השם. זה נגד ההלכה לשחרר יד, אבל זה גם נגד ההלכה לשייר במוצאים פובליים. זה נקרא דתי לפי דתי. בשבילה שלה, צריך לתת להם קצת דיסקאונדה, לתת להם, מה, סליקה? סלאק. סלאק. למה? בגלל שהיא בעלת תשובה. רק שני שנים, אז היא מתקדמת. אף אחד לא מתקדם בלילה כמו של אבנו. אבל יש אנשים שהם ככה עד 20 שנים. הם קבלו וקבלו. זה נקרא דתי לפי דתי. אז אנחנו מבינים שהם כל מיני מינים של דתיים. כן, אז רבותיי, לפני שהכניסנו, לפני שהכניסו, אז הפרשה ממשיכה, כשהגויים רואו שהיהודים קבלו את התורה ואת המצוות, כשהם תשמעו את כל הדברים האלה, הגויים יגידו The nations will say, only a wise and smart nation, great, has such a thing. כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו, כי השם אלוקינו בכל קורינו אליו. What other nation has such a close gut to him, like we the Jewish people have. That he's always with us and listens to us and we're so close to him like children. אני רוצה להזכיר לכם, משה רבנו נעשה את הספירה אחרי שאשם אמר לו, אתה לא יכול להיכנס לישראל, והחלום של החיים שלך לא ייכול להיכנס. אחרי 515 בריאות, אחרי שבועים של בריאות, עם ארץ חלומה, בגעת, בגעת, ובאחר כך אשם אמר, אף! לא תמשכו, אתם לא יכולים. איך הרבה שלנו, אחרי שבאנו וקראו ושאלו עוד פעם ובאנו עוד פעם, והשם בסוף לא נתן לנו מה שאנחנו רוצים. נסתכל בצד הקוראים ונגיד, מי יש כזה גד רבי שזה כל כך קרוב לנו וכל מה שאנחנו שואלים ממנה, הוא עדיין עושה. רק מי שלא יכול להיות פרסונלי, אני לא פרסונלי, אני רק כאן כדי להיות מפלגה, כדי לציין אג'נד. לא משנה מה שאני קיבלתי, מה שאני לא קיבלתי, רווירות, מפלגה, תשכח את זה, זה לא אפילו חלק מהמצב הזה. הנושא הוא, במובן כללי, אנחנו מדברים עם השם, השם פרפורמה לנו כל כך הרבה מירקלים, אני לא קיבלתי מה שאני רציתי, זה לא משפט לי. מישהו אחר לא יוכל לדעת את ההתקדמות הזאת. לפחות הוא יקבל אותו עשרה או שתיים. רבי, יש לי טראומה. למה אתה לא יכול לעבוד? יש לי טראומה. מה זה הטראומה? יש לי טראומה מהרבים. למה? כשאני הייתי ילד בישיבה, הרבי עשו לי משחק. אז עכשיו... אבל אתה כבר 40. זה היה כשאתה היה 6. זה כבר הרבה שנים. 36 שנים. לא, אבל הטראומה, מה אתם חושבים? זה מאוד קשה להחליט מהטראומה. בסופו של דבר, אתם הולכים לבחור, מה הרבי אמר לו? משהו שהוא לא יוצא על הזמן לקלאס. זו הטראומה. סיבות. אז רבותיי, הוא ממשיך ואומר, איזה מלכה יש כאלה שהיא קרובה אליהם? כשהגויים רואו איך אנחנו קוראים את המצוות, הם יהיו מלמדים. איזה מלכה ומלכה מלכה הזו המלכה של ישראל. אני לא מבין. איך בדיוק הגויים יהיו מלמדים כדי להשתתף את המצוות. כשאתה רואה יהודי שמים תפילין, אתה יכול להשתמש. זה קרה לי פעם באירופא באים לספורטה, לפעמים אתה חי, יש לך פליטה 6-7 בשבוע, דברים כזה, זאת הפליטה היחידה שאתה יכול למצוא. אתה צריך ללכת בין הספורטה ולבחור בפליטה, יש לך כמעט שעה שאתה יכול לתפוס, אתה צריך למצוא מקום קטן בספורטה ולתפוס, זה לא בדיוק איקס, עם תפילין ותלין, אתה צריך להסתכל על עצמך, להחליט מהקוונה שלך, אני מנסה למצוא מקום קטן. ואחר כך קבלתי מקום אידיאלי, אחרי רסטורנט, וואו, אף אחד לא יודע על המקום הזה. בגלל שהרסטורנט נמצא, קבלתי את זה, הלכתי, הייתה קצת שטחה, קבלתי את עצמי, ואמרתי, וואו, יש לי פריבציה. ובדרך כלל, במידה, במידה של שמה, קבלתי גם את המקום הזה. אבל זה לא רק מגעיל, זה היה כל כך מעניין שהוא בא לי ככה, ואני אומר לו, לא בטח. אני קוראים לו ככה. והוא מדבר, ואני לא מדבר איתו, ואני אומר לו, לא בטח, ואני אומר לו, מאיפה זה בא לי עכשיו? כשאני מקבלתי, אתה יכול להגיד לי מה שהוא עשה? זה כאילו הוא ראה ה' או משהו כזה. וואו, זה מדהים. עכשיו אני הבנתי את הפסוק הזה. זה היה גוי פשוטי, אולי קריטיין. הוא ראה יהודי עם הדברים האלה, והוא התחל לדבר. אבל היום הם כולם גויים. הם נפגשים בגלל שהם יהודים רליגיים בעולם, אבל כשהם ילכים לראות את התורה ולראות מה אנחנו עושים, הם יהיו מאוד נפגשים. אז יש שני מיצוות בתורה, הן לוגיקות ולא לוגיקות. אנחנו יכולים לחשב שהגויים יהיו נפגשים, תשכחו את אבותיכם, הם יהיו נפגשים, תשכחו שיש יום אחר, הם יהיו נפגשים, אל תשכחו, אל תשכחו, אל תשכחו, אל תשכחו, אל תשכחו, אל תשכחו, אל תשכחו, אל תשכחו, אל תשכחו, אל תשכחו, אל תשכחו, אל תשכחו, אל תשכחו, אל תשכחו, אל תשכחו, אל תשכחו, אל תשכחו, אל תשכחו, אל תשכחו, אבל מה יקרה אל תשכחו, אם הגויים אל תשכחו, אל תשכחו, ראו סקרפייזים או רד קאו אל תשכחו, אל תש או לולאב או סוכה או לא לאכול חמץ ופסח או תפילין? הם יחשבו שאנחנו מטענים מה? אתם לא אוכלים צ'יסברגר? למה? זה טעים! אתם לא אוכלים שרימס? אתם לא יודעים מה שאתם מפגשים מה מין רליגיה זה? למה אתם לא אוכלים פורק אבל אתם אוכלים קאו? מה ההחלטה? תהיה הרבה דילמות ומיסטריות כאן. אז אני אתן לכם את התגובה. ואנחנו נכניס, אני חושב שהרבה נמשכים ללחוץ מחר. הדבר הטוב מתאר ללחוץ מחר. וזה מזמין לי שזו הלקציה האחרונה כאן למהלך. ביום השבוע אני מלכת לישראל. הבחירה הבאה שאני יכולה להיכנס כאן, זה יהיה בלילה לפני ראש השנה. ואחרי זה יש לנו ראש השנה, כיפור, סוכות, כל זה יפה ביום יום, ביום יום, ביום יום. אז בפעמים הבאים, יש לנו אולי דבר אחד. או יותר מפני שבועים. תשמעו כמה זמן שיכולים. אז כשאגועים רואים ש-80% של הרליגיה, הרליגיה היהודית, היא נגד הלוגית האדםית. מה הוא הראשון שאתם מבינים? אם כל החוקות היו לוגיקליים מי יכול להגיד שזה מג'ה? זו רליגיה של אנשים. או שמישהו רצה לעשות קונסטיטוציה, והוא החליט לחשב, מה זה טוב לתקופה? אתה לא צריך להתקשר, תכניס את זה. אתה לא צריך להתקשר, תכניס את זה. אתה לא צריך להצטער אנשים, תכניס את זה. תעשי חיילים, תכניס את זה. זה טוב לתקופה. תכניס את זה. תשכח את אבאותך, תכניס את זה. אל תהיה אנשים מגניבים, תכניס את זה. למה לא? תביאו קבוצות, קבוצו את זה. לא, אחרי 200-300 חוקים, זהו, אתה נמצא בין חוקים לוגיים. אבל יש בתורה, 80% של התורה, זה אולי נגד הלוגית האנושית, או זה קשה להבין. אז אם זה היה רליגיה אדונית, כל החוקים יכולים להיות מספיקים. למה? כי מישהו אחר כך, כמו אתה, כתב את זה. הלוגיקה, הלוגיקה האנושית, יכולה להיות קשה להתקשר. כל אחד יודע שאתה לא צריך להתקשר, אתה לא צריך להתקשר, זה לוגיקי. אפילו המעטרים ידעו שזה טוב להתקשר. הם לא יוצאים להסביר את זה. אפילו החטאים ידעו שזה לא טוב להתקשר. הם מתקשרים, הם ממשיכים להתקשר, אבל כשהם רואים חטאים אחרים, הם נטעים אותם. חלום לך, אתה מתקשר? כמו שאתה לא מתקשר. כל הפוליטיקים שהם מדברים על פוליטיקים פורסים, הם כפי פורסים או יותר. זה רק עבודה של זמן, עד שהם יהיו פורסים, ואז אנחנו נגמר להם מה שהם אומרים עוד שנה או שניה. נכון או לא? זה מה שקורה. כמו בנט, הוא המקום הכי טוב, הכי גדול בהיסטוריה של פוליטיקה ישראלית, שחרר לכולם, חשש לכולם, עשו בדיוק את הפרומסים שלו, והם קבלו בישראל קולקציה של כל הפרומסים שלו, בסטודיו, באינטרביוס, עם סיגניציות, עם דקות, כל מה שהוא אמר שהוא לא יכול לעשות, הוא עשה, וכל מה הוא אמר שהוא יכול לעשות, הוא לא עשה. עכשיו, אחת מההרצאות שלו הוא קבלת. לא פעם. זה ממש ברור שכל מה שהוא אמר עליו אתה יכול להבין שהוא יכול לעשות את האפסית. אני לא אעשה עם יאיר לפיד, הוא הכי טוב שלו. אני לא אעשה עם אחי מוסלמי, הוא הכי טוב שלו. אני לא אעשה את זה, אני לא אעשה את זה. אני עומד בפנים של כולם בסטודיו. אני סיימן את הספר עכשיו, ועוד שנה הוא עשה את זה. הכי גדול. והרעיון הכי גדול הוא שיש את האדסטדיה להשתתף קצת ימאקה על ראשו. מחלל שבת ערור, אוכל שרצים. מה זה רלויגי עליו? זירו. אתה לא מצליח לצלם אנשים סקולריים שהם כאלה קרוקים. אנשים שלא חייבים אל ה' לא מגיעים לדרך כזאת. אז זו גדולה חילולה שם. כי הקטנה קטנה קטנה שיש על ראשו מולטיפלה את התפחדה שלו במיליון. אם הוא עשה את זה כגוי או כגויי יהודי, אף אחד לא מבקש מהם משהו מזה. אף אחד לא מבקש שדונלד טראמפ אגיד את האמת. לא. אנשים מבקשים בגלל עצמם שלו, אם הוא עשה טוב דבר או רע דבר. אבל לא אף אחד בעולם אגיד שדונלד טראמפ אף פעם לא צחק. אתה צריך להיות סופר סטופי לדבר על זאת. הוא חושב מיליארד פעמים. המדעות שלו היו הכי קטנות. בסוף, הוא עשה דברים טובים לאמריקה או לא? אבל אתה לא מייחס לזה שהיא קורפטה? אני מייחס, אבל כל האחרים האחרים הם כמו קורפטים. אז אם יש לי אידיאטה לפנית קורפטה, ואחר כך, סמארט קורפט, אחד הוא פרו-ישראל, פרו-יהודים, נגד איראן, נגד ג'יהאד, נגד כל הדרטים, טוב לדבר, טוב לאמריקה, טוב נגד כל המסתובבים, ליאר, דסיבר, הכל. בד מידות, פרייד, ביג מאוט. אבל, בסופו של דבר, כל החלטה הישראלית הייתה נכונה. ואז האחרון, הלפטי היפוקריט, כל מה שהוא רוצה לעשות הוא לנצח אמריקה ולעולם, כמו חוסיין אובמה, החוקר הרווארד. אה, אולי הוא לא היה ארגנטי ככה, אולי הוא לא נתקע על הילדים כל כך הרבה. הוא עשה את זה בקטע, הוא היה יותר חכם. אבל כל החלטה שעברה הוא עברה את אמריקה ואת העולם בגלל שלו יש עיראן שעדיין צריך לדבר עם והנוקליריה הופכה את העולם הופכה את הרליגיה הופכה את האהבה של ה' הופכה את הכל אתה מגניב, אתה מגניב, אתה יש איזה שהם חייבים, אבל זה רעיון. מגניב, אתה מגניב, אתה מגניב, אתה מגניב, מגניב, אתה מגניב, מגניב, אתה מגניב, מגניב, זה אתה מ� רעיון להחליט. איזה אנשים היו מאוד חייבים כשהם נכנסו לפוליטיקה, אבל הפוליטיקה התאורפתה להם. הם פשוט התחשבו שאם לא תהיה כאלה, אתה לא תצטרף פה. והם נכנסו כאלה. איזה אנשים ראו שהצליחה היחידה בפוליטיקה הייתה להיות מפחד, מפחד, מפחד וכל זה, והם החליטו. זה לא טוב לי, זה נגמר לי פשוט, אני לא יכול לחיות עם האלה כאלה, אני לא רוצה להסתכל עליהם, אני לא רוצה לראות אותם, אני לא יכול לשמוע עליהם והם נגמרו ברגע. היה רבי אחד שבא לכנסת אחת שעה והוא נגמר. אחת שעה, רקוד בעולם. אחת שעה, יהודי אתיופי, נקרא גאזה. אחת שעה, הם נמצאו דברים מסוימים, הוא מדבר נגד הגאה, ונגד זה, ונגד זה. הם נפגעו את הכל נגד הם, איזה רציסטים, הם נחשפו אותו. אחת שעה הוא אמר, אתה יודע מה? למה אני אפילו צריך את זה? למה אני צריך את זה? ברגע הוא נחשף. הוא לא נשאר שעה ממה שהלפטים עשו לו במידה. בוטשרו אותו. אז רבותיי, כשהמצוות הן נגד הלוגית האנושית, אתם יודעים שאין אדם אף פעם יכול להכוונן את המצוות האנושית. למה האדם יכול להכוונן את המצוות האנושית? למה אדם יכול להכוונן את המצוות האנושית? למה אדם יכול להכוונן את המצוות האנושית? למה אדם יכוונן את המצוות האנושית? למה אדם יכוונן את המצוות האנושית? למה אדם יכוונן את המ� כדי לבחור שהלחם יצא מפה? מי קורא לזה? אתה צריך לתת ככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה וככה מי ישכח לעשות סטרייפים עם הטלפון, להשתתף על הראש, להשתתף על הראש? מי יכול לעשות כאלה דברים? איך אנשים יכולים לעשות כאלה חוקים? אתה לא צריך להשתתף, אנשים יכולים לעשות, אתה לא צריך להשתתף, אלה חוקים שהיו לפני התורה, מה אתה חושב? לפני התורה, היה אפשר להשתתף? לא, היו עוד חוקים שחייבים להשתתף ולהשתתף. אבל כשהתורה היתה נותנת, הגויים היו מפחדים בגלל שהם ראו עשרה ידיעים בתורה שהם כל כך מוזרים שזה צריך להיות מלך של ה' לא כמו אותנו, שכל רליגיה שלנו היא פסיקה. זה למה שכל מה שכתוב בבוקרים שלנו מגיע לדבר האדם. למה? כי זה לא מלך של ה' אנחנו פסיקנו את זה. זה למה בקריסטיאנטיה אתה לא תמצא אף שנה בשביל מוחמד לא אף שנה בשביל הקריסטיאנט או בקוראן אתה לא תמצא אף שנה בשביל מוחמד אף פעם, אפילו בקריסטיאנט ואם אף אחד יכול להגיד שנה בשביל זה הם יפגשו אותו כמו שהם עשו לסלמה נרושדי לפני כמה ישורים נפגש וניף על רגליו, אחרי עוד 20 שנים, הם לא מזכירים, הם לא מזכירים, הוא נשאר, הוא נשאר, אני לא יודע, אני שמעתי שהוא נפגש את עיום אחד, אני לא יודע אם זה נכון או לא, אבל הוא נפגש את עיום אחד שלו, במדינות הוא נשאר, ברלסון מנסה להקים לו למה? כשאת מנצחת לדבר אפרפת מוחמד ואפרפת קוראן הלכה להגיע לך אחרי 1,000 שנה. למה? בגלל שכמו שזה מנצח, אף אחד שמנצח לרעש את האלוגיות שלך הוא נפחד. אבל בתורה, כל דבר נגטיבי שקורה לאנשים הלכים הוא מנצח. קינג דיוויד לשון הרע בעניהם, קינג סלימאן לשון הרע, משה רבנו לשון הרע בעניהם, יצחק, אברהם, עשיו, כל אחד מנצחים לתורה, אתם שומעים את הטוב עליהם ואתם שומעים את הטוב עליהם. למה? כי זה בוקר אובייקטיבי. זה לא נכתב על אנשים. אם אני אכתב בוקר על אבא שלי, אני אבחן לא לשים את הדברים הנגטיים שם. רק על הטוב שאני אכתב. כל ביוגרפיה על מישהו שאני אוהב, אני אכתב על הטוב. אני לא אכתב על העולם, על האינפורמציה החדשת שאני יודעת על האנחה הזאת. אבל התורה מדברת על חלומי משה, על חלומי אהרון, על החלומים שהם קיבלו, הוא השם גן אינגריאט, הוא השם קילד. כל הדברים שהם מדברים עליו, כל הדברים, כל האנגליות של המדינה היהודית. עכשיו, איזה שנה נגד מוחמד, הוא היה יותר פרפקטי מאשר ה' אחר כך. הוא לא עשה אף פעמים בחיים שלו. לא אף פעמים שייסי עשה. למה? הם יש להם אגנדה. אם הם יתחילו להכניע את כל מיני דברים נגטיבים שהם עשו, מי יכול לתפוס את זה? התורה היא אותנטית. זה מה שמושה אמר לארץ יהודית. מה שאתה רואה עכשיו, מה שאתה תעשה, יביא לך הרבה אמירה בין ארץ. אם מושה היה חיים היום, אולי הוא לא היה אומר את זה. אבל לפני זה, זה היה חקר. הגויים היו מאוד נפגשים בידי יהודים והם פרסמתי את התורה ל-70 מדינים ברגע. כשהופך, הוא פרסמתי לכל מדינים. מה זה עובדתכם? אתם אמוריטים, אתם קנאנים, אתם אג'יפיאנים, אתם גריקים. למה אתם רוצים להפרסם התורה שלנו למדינתכם? כשאלנו לימים ראשונים בואו ותסתכלו בהיסטוריה. יום שהיו לפניכם מיום שישה אשם אדם על הארץ, מהצד אחד של העולם לצד האחר של העולם. היו משהו כזה שקורה אף פעם או שקרה אף פעם? איזה מדינה, איזה קבוצה של אנשים, קבוצה של אנשים, קבוצה של אנשים, קבוצה של אנשים, קבוצה של אנשים, קבוצה של אנשים, קבוצה של אנשים, קבוצה של אנשים, קבוצה של אנשים, קבוצה של אנשים, קבוצה של אנשים, קבוצה של אנשים, קבוצה של כמו אנשים, קבוצה שהם של אנשים, עשו קבוצה של אנשים, קבוצה קבוצה של אנשים, קבוצה קבוצה של אנ לך באיג'יפט, בפנים של עיכבים שלך, עיכבים שלך ראו שהם הם המעצורים ולא יש אחר. אתם שמעים את הקהילה שלו מפה. לתפקיד אתכם הוא ראה לכם איזה גדול ואתם שמעים את הווייסט שלו יוצא מהגדול והוא רק עשה את זה בגלל שהוא אהב את אבותיכם והוא קבל את תקווים שלהם אחריהם והוא קבל אתכם מאליג'יפ עם איזה גדול גדול לתפקיד מדינות שהן גדולות וגדולות יותר מככם ולתת לכם את הארץ שלהם as he promised and you should know and return it into your heart that God is the master in heaven and above and in the ground and below there is no other observe these laws and mitzvot as he commanded you today that you should benefit yourself and your children after you and live long life now זה מאוד מעניין מה שכתוב כאן, זה בעצם דווקא דווקא דווקא דווקא דווקא דווקא דווקא דווקא דווקא דווקא עד הסוף של היום. מה שקראים היום, אנחנו צריכים להשתתף על מה שהם קראים 1,000, 2,000, 3,000 שנה לפני, זה השאלה הזו, ההתאמה הזו. אז כשאנחנו מדברים היום על התורה, התורה אומרה לכל אחד מהם, תסתכלו על הדיוקאים שהפכו, על ההיסטוריה. האם אף אחד ראה קבוצה של גויים, לא יהודים, איזושהי מדינה, איזושהי קבוצה של אנשים, שהגיעו וסיימנו שה' נתן להם קבוצה, או שהם היו בקבוצה? האם הוא מדבר אליהם כמו שהוא מדבר אליהם בפחד? האם הוא עשה מגישה עליהם, או משהו כזה? את עצמכם ראו, מי הוא השם? אתם שמעים את השם, הוא קח אתכם מאליג'יפה, הוא קח אתכם בגלל אבותיכם הנכונים, ואתם צריכים לשמוע אותו ולקבל את המצוות שלו. אבל, מה שמעניין פה, זה שב-80,000 פעמים, אחרי התורה, מישהו תמיד הולך להבנות רליגיה חפשית. אחד היום היה מרי, ה' בא אליי בשלום ושמים לי, תשכחו, מרי. ואחר כך היה מוחמד, שהיה במידה של החדש, ואנג'ל ג'בריל, זאת אומרת גאבריאל, נותן לו את הקוראן. ואחר כך היה בודה. אני הייתי עם מלכות. בטח, אתה שמור על משהו. הייתה לך מלכות, גדול גדול. אתה יודע כמה אנשים קוראים לי בשבת, אני ראיתי ה' הם חיים על המשכנת התגובה, בפשט, כשהיו עדיין משכנת התגובה. אתה לא יודע מה קרה לי, אני רואה שנה דבר בשבת, על המשכנת התגובה. אני ראיתי את הליטה. בטח, הוא שמור על משהו, אז הוא ראה את הליטה. הטובה היא ש-80,000 פעמים איזשהו גוי או גויה בא וקיבל את הליטה. למה? הם רוצים לתפקיד, הם רוצים להיות אימפורטנטיים. והאנשים תפקידו את הלאה, והיום יש לך רליגים וקורסים, 80,000 מהם, שהיו אחרי התורה. 80,000, זו ספקה אינטליגטית. והתורה מייצגת, האם אתה אחר כך שמע על קבוצה, לא אינדיבידואלית, קבוצה של גויים, שהם מקווים שהבית שלהם? לא אחד, אבל גרופה. זה לא קרה, וזה לא יקרה. זאת אומרת שאם מוחמד תביא 5-6 של חברים שלו, מוסטפא, סעיד, ג'בריל, אחמד, עבראיף, ישמעיל, זיאד, אסרף, אחוואד, הוא יביא לכם כולם, ובכל אחד מהם הוא נותן להם קצת גולד או משהו אחמד, מוסטפא, תקשיבי קטני עכשיו אני אגיד לכם קרדיט לתלמיד בקרדיט. אתם ראו האנג'ל ג'בריל פלואה, קרדיט בידי ומתחיל לתת את הקוראן לידי ולתחת את הראשון שלי, ואני קרדיט את ידיו. הוא נמינה לי להיות נשיא ומאחר כך כולם צריכים ללכת לבוקר הזה וללכת לדעתי. תלמדו את זה. מה ראיתם אחמד? האנג'ל בא. איזה שנה היה האנג'ל? חדש. לא, אתה טועה, הוא גם היה את זה, זה, זה. הוא נותן להם שיעור. אחרי שהם התלמדו בהלכה את הספירה, אף אחד שלהם קיבל קצת גולדה. והם כולם באים עכשיו, ביסמיללה ולרחמן ולרחים, למה, למה, למה, מה, מוחמד הוא המשפחה החדשה של ה', למה, אנג'ל ג'בריל, אנחנו כולנו ראינו, כולנו פגשנו על הרחוב, הוא פשוט בא, הוא נתן לו את הקוראן, אנחנו כולנו ראינו את זה, כמה הייתם, 10? כולם, תגידו לנו את ההיסטוריה, וכם ילדים את ההיסטוריה, כולם יגידו את ההיסטוריה, וככה יתחיל האסלאם. זה יהיה הרבה יותר מבין, מאחורי שהמוחמד נפגש ויגיד שאני בלונו. עכשיו זה שאלה שלכם אפל התאמה שלנו. אנחנו רוצים להקבל ההיסטוריה או לא? אחרים חשבו עליהם, אחרים לא. אלה שלא חשבו עליהם, הם קטעו את ראשיהם. ככה התחלנו עם הסורט, הוא הלכה מאחור לאחר, תאמין לי כפרופט? לא, בום, קחו אותם. אחרי כל, אף אחד לא היה את החלטה, והיום אתם רואים מה קורה. ובכל מדינה שהם קבלו, הם נפגשו להתאמין לאסלאם. זה למה יש הרבה אפריקאים שהם היו מוסלמים, והטורקים היו מוסלמים, והפרשנים היו מוסלמים. זה הכל, איזשהם נפגשו לאסלאם על עצמם, איזשהם היו נפגשים. אבל הדבר הכי טוב הוא שהתורה מלמדת שהוא לא יתחיל עם קבוצה של אנשים, רק עם אחד. אם מוחמד יביא עד 10 ערבים עם הם, זה יהיה הסוף של היהודית. אתם מבינים למה? אתם נכנסים כדי להבין למה זה יהיה הסוף של היהודית? כי עכשיו יש לך הראשון חלק בתורה. כי כשהתורה שואלה, תסתכלו על ההיסטוריה, היו לך פעמים קבוצה של גועים שקוראים שה' נתן להם משהו או שקרו להם? אתה אומר, כן, מוחמד ואותו עשרה חברים, הם קיבלו את הקוראן של ה' במקום פובלי של עשרה ערבים. והתורה פרסמת שזה לא יקרה, וזה קרה. לא, אבל הם מפחדים, בואו, אנחנו יודעים שהם מפחדים. זה למה הוא קיבל את חברה שלהם, להפוך. אבסולוטי, אנחנו לא מגניבים, אנחנו יודעים שהם מגניבים. אבל זה עדיין יחליט על היהודית. בגלל זה, התורה לא אמרה שהקבוצה של גועים באה ושאמרה שה' אמרה להם והם היו נכון. התורה אמרה שאיזה פעולה כזאת לא תקרה. אין אנשים יכולים להחליט ולהתוכנן כזאת. שתים או חמש גועים לא יכולו להכניס קרדיט ולכתוב ביחד ולהכניס קרדיט. בגלל זה, למה מוחמד לא עשה את זה? זה היה יכול להכניס את החיים שלו יותר פשוט. למה? כי אחרי מילה, סעיד לא יכול להתפס את ההתפסה. והוא אומר, היי, חברה, את עכשיו גדולה, חשובה, שכולם נותנים לך. את כמו, אתה יודע, המשיח של ה' ואנחנו עובדים בקונסטרקציה פה בישראל בידי יהודי והיהודי עובד אותנו בשם. נותן לנו מילה. מה, כל המילה קורה לך? לא, לא, לא. אין מילה. רגע רגע, אנחנו יודעים את הסרטון שלכם, אתם לא רוצים להשאיר לנו את העולם? אנחנו הולכים להגיד לעולם שאתם אצטרפנו ללמוד את הסיפור והאנג'ל לא נותן לכם באמת את הקוראן. ברור שהוא לא רצה שכל אחד יכול להחליט את הסיפור הזה. איך הוא יכול לבחור את זה? שם דבר עם מרי, היא הייתה קנדיטה לתקוות, היא הייתה מנצחת לתקוות. אמרית אמרית, שהיא צחוקה, נכנסה לתקוות של מישהו שזה לא אמא שלה, ושעון שלה הוא ממזר, אבל בגלל שלה זה לא היה ממזר, כי היא צחוקה עם גוי, חברה רומנית. אם אמרית יהודית צחוקה על אמא שלה עם גוי, ונכנסה לתקוות של גוי, הילד זה לא ממזר, חברה או לא. רק אם הייתה מגניבה עם יהודי והייתה מגניבה, הוא היה מגניבה. אז ג'ייסי היה יהודי רגיל, שבאתי למלחמת מישהו שלא היה אבא שלו. אז מה הייתה היחידה היחידה לסביב את החיים שלך? למצוא סיפור, ה' בא אליי בשלום ומצאתי מגניבה. הלכו ותמיד. אבל הפרובלמה היא שהתורה אומרת שהאחד מה שיהיה אשם רוצה זה ללכת לבנית ולמדה אותה למה הוא יכול לעשות את זה? יש הרבה ילדות סינגלית, למה ללכת לבנית אחרת ולמדה אותה? תתן לביתה שלה למדה אותה. זה מגניב. אבל כאן אתה הולך, 2 מיליון אנשים תלוו את זה. אם היו עשרה קריסטים לתאר את הסיפור על רעיון, אף אחד לא יכול לדבר על רעיון. רק אחד יכול לדבר על רעיון. אם בודה יביא 50 אנשים ויגידו, כן, בודה ראה את החיים, אנחנו כולנו ראינו את החיים עם הם, זה יהיה סוף היהודי. ה' בא לנו, או האנג'ל בא לנו, וראינו את החיים, והייתה לנו איזשהו תנועה בירושלים, והתורה אומרת, זה לא יקרה אף פעם בקבוצה של גועים. אחד אינדיבידואל, בלתי. יותר מאחד, לא. מי יכול להחליט את זה? אני יכול להצליח עכשיו בספר שבשנת 3,300 שנה אין קבוצה של גוהים שתעשה את זה, מי יכול להצליח את זה? תזכרו, אפילו אם אנחנו יודעים בטח שהם מגניבים, בטח, הם קבוצים מגניבים לדרוקה, הם קיבלו LSD, הם יש להם מפחדות בתלמידה. הקבוצה שהם היו שם ושאמרו שהם ראו את ה' והוא אמר לנו בקבוצה פובלית, זו תורה שהיא לא מוכנה. זה יהיה הראשון אף פעם בתורה, ואם התורה הייתה חלקה, זה לא דיווין. אתם מבינים את הריסקיר או לא? למה מוחמד לא נתן איזה פרפסיה בקוראן? הם כל כך קריאו, רבי מוחמד, הלכו לערב, שאלו להם, היי מוסטפא, אני אתן לכם 10,000 דולר אם תראו לי איזו פרפסיה בקוראן. אל תחשבו, זה עליי. אבל אם אתם לא יכולים למצוא פרפסיה בקוראן, תתן לי 1,000 דולר. איך זה? אתם לא תראו אותה עוד פעם. הם הלכו לסעודי ערביה. למה? הם מבחינים את כל הקוראן, הם לא ימצאים איזה פרפסיה. מדברים על פרפסיה של יהודים של הפרופטים היהודים, כן, והם מספרים את זה מהתורה. הפרפסיה שגבירה מוחמד הלון למהלך, לא אחת. למה? כי הוא ידע שזה לא פרופט, למה הוא מבחין? אם אני אכניס פרפסיה ארוך, זה רק עבודה של זמן, עד שהזמן יביא וזה לא יקרה. ואף אחד יפגש את הכתוביות שלי ויודע שאני פרפסיה ארוך. למה אני צריך להכניס פרפסיה, אם האנשים יכולים כמעט לדמות שאני פרפסיה, בלי להכניס פרפסיה אחת? אתם מבינים? בתורה, כל ספר מלא פרפסיה. כמעט כל פאג'ית בתורה מוכנה פרפסיה. אי פעמים, במיוחד בספר דברים. אינטרנטי. אחת שאלה אחת שאני רוצה לשאול אותכם לפני שהתחלנו. 200 מה-613 הקבוצות באו לספר דודרענאמי, הספר החדש, זאת אומרת, הספירה שגיבה משה, ה10 ספירות, מייצגו 200 מצוות שהיו לא מייצגו בפעם בתורה. זאת אומרת, אם אתה יוצא דודרענאמי מהתורה, אתה יש רק 413 ספירות. 200 בדיוק יוצאים מהספר דברים. העקבות היא שמשה גיבה ספירה, זו הספירה שלו. הייתה השפה שלו או כל הדבר שהצליחה מהמות שלו היה אשם שפה מהמות שלו? נותנת משה מוטיבציה לדבר? מוסר לדבר כמו שאני עושה עכשיו? אני מדבר איתך, אני משתמש בנוצרות אבל אני חושב, מה להגיד? יש שתי אופציות פה, שכל הדבר שאני אומר עליו היותר הייתה מהמות שלי ממלכות, ידע, טלאנט, זכויות, ומספרים. מה שכתוב. קומבינציה של כל משהו. ואתה יודע, אני מנסה לפרסמת מה שהתורה מדברת עליו, אבל במיוחד שלי. או לא, כל שם היום הייתה מה אשם. כל מה שקורה, ה' מדבר על מותי שלי לך. אז כמובן, אני לא פרופט, אז בואו נשכח על זה. אבל משה היה הראשון פרופט בהיסטוריה. אז כמובן, זה מאוד נכון שכל מותי שקורה מהמותי שלו הוא מותי ה' איך יודעים? אם זה היה מותי שלו, אין אחד יכול לעשות את רגליה שלו ומצוות שלו. זוכרים מה שקורה בתורה? אל תעזורו, אל תנגדו. מה? סופו של דבר אתה מלחמת וקיבלת עוד 200 מצוות לתורה? איך זה יכול להיות? אתה יכול להגיד, זה משה. משה, כל מה שהוא עושה, אשם יכול להשתתף עליו. זה לא כמו אותנו. אם אנחנו עושים את זה, אנחנו נחשבים. משה זה נכון. אתה ממש טוען. מי ידע למה? מי יכול להביא לי דקה? שכל שאלה של הברקע הזה קורה מאשר אשם. 613 קוממנטים היו נותנים לנו אחרי שמושה נפגש או הרבה לפני שהוא נפגש? כמה פעמים אמרתי לכם בעניינים, לפני שהעולם נפגש, התורה הייתה כבר בישם. וכבר היו 613 קוממנטים בתורה, לפני שהעולם נפגש. והתורה אומרת, אשם, תסתכל בעולם, תסתכל בתורה, ונפגש את העולם, כמו בלופרינט. אז בגלל הדרך שהתורה היא, זה כמה הוא גרם את העולם, כמו שאדם יש 613 חלקים בגללו 248 אורגנים, 365 רגעים, למה? כי זו הדרך של המצוות של התורה, 248 מצוות פוזיטיים, 365 רגעים. אז כמובן, זה היה הרבה לפני שהעולם נפגש, לפני שאדם נפגש, היה כבר 613 קוממנטים. אז מה שבעולם יכול לדעת שמושה עשה עד 200 מצוות, כשאתה יודע שכל 613 מצוות היו פה לפני שהעולם נפגש? אברהם, אברהם היה קבל את כל המצוות של תריאג, הכל, והוא היה 300-400 שנים לפני מושה. אז מפה אתה רואה שלא יהיה הבדל בין דברים, ואיקרה ושמות ובראשית ובמדבר, לא משנה. כל שאלה בתורה היא דווקא דיווין. ואם אתה עדיין לא מבין, בואו לבחור בקודות, קודות בתורה, הקודות המתמטיקותית החדשות בתקסטה. אם החדש של הספר לא היה משה, הקודות לא נמצאים. איזה קודות מתחילות במדבר ונמשך לדברים. ותזכרו, לא הייתה אינטרנטים אז, אז לא הייתה דרך למצוא את זה. איך משה ראה את הקודות במדבר וראה איך להמשך לקודות? אנחנו רק הצלחנו את הקודות עשרה שנים. אף אחד לא ידע על זה עד עשרה וחמש שנים. אז לא הייתה מצליחה של משה לדעת שיש להם אלפים קודים, ולדעת איפה הם מתחילים, ולהמשיך במסגרת מתמטית. לא הייתה מצליחה לעשות את זה. זו התגובה לכל המדענים הטובים, שהם חושבים שהתורה יש לה יותר מן ריידר. למה? בגלל שהתורה ישתה עם סטיילים אחרים. וזה מגיע לנו להבין שזה יוצא מבחינות אחרות. זה לא עובד, כי הקודים ממשיכים להמשיך מתחילה לאחר כך. ויש לנו מנורה של התורה ב-49 שקיפים, שהתפרסמה על כל חמש הקבוצות, אם ראיתם את זה בתורת התורה שלי בפילם המדעי. תוצאה, ארץ אחת, תורה אחת, כתובה ואוראל, כל דבר בתורה הוא דיווין, אתה לא יכול להכניס אחד דברים או להשתתף אחת דברים לתורה, זה מנסה להכניס את ברכות התורה. 613 קוממנטים היו כבר בעולם, לפני שהעולם נפגש, בעולם של ה' וכל הדברים האחרים הם כל אחד גבול גדול של בלוני. וזה יקרה מקסימום 10 דקות לבחור. מקסימום. תראו את הדבר שלי עם החברה הקריטית, תראו מה שאני מראה בתורה ובחקרות על הקוראן, תראו. אחרית רליגיה, הם לא באמת יודעים על קטעים, כמו שהם יקראים שה' נתן להם קטע. האחרות הרליגיות שהם יקראים שהם יקראים משהו מה' הם הקריטים והמוסלמים. ואנחנו מרגישים מאוד בגלל שהם חייבים לדעת על האבות האחת, והם נגמרו שהתורה היא אדם, והייתה נותנת ליהודים בקבוצה פובלית, והם רצו להמשיך מאז שהתורה הלכת, והפרופטים היהודים, וזה מה שרווה אותם. בגלל שכדי שאתה יכול לעשות כתוביות שתמצאות 24 כתוביות של היהודי, 5 כתוביות של מוסס ו-19 עוד כתוביות של הרבים והפרפטים זו עולם של ידע. עדיין היום עם סחר המדעי, וסחר גוגל, וכל הסחרים של הסחר, אף אחד לא יכול להכניס היום כתוביות, עם אף דעה על 19 כתוביות. זו עולם של ידע. מי יכול להכניס 1% של זה על ראשו? אתה צריך לדעת את הגניאלוגיה של כל פעמים, יש 35 גניאלוגיה, 20 גניאלוגיה, והכל צריך להתמודד, והמצגות והמצגות, אי אפשר לעשות את זה. זה למה אלוהים שכתבו את הספר החדש, ובכל פאגה הם עשו כל כך הרבה חלומים שאתם לא יודעים אם לרחוץ או לדבר. הם עשו חלומים בגניאלוגיה, ובמים, ובמצגות, כל מה שצריך להיות זה להיות קצת חכם ואניסי, להראות ברגע שזה בטח לא יש קונקציה לג'ה. אותו דבר עם הקוראן. חלומות. קופיה מגילת אסתר, קופיה מברשית, חלומות במילים ומילים, מייקסים כל מיני חלומות שלא יכולים להקבל. אנשים לא יכולים להתראות אותכם, זה היה מילים ומילים אחרות, אמן ופרו, הם עשו אותם כמו אם הם חיים בגנתו. או המיקס בין מיריאם, אמא של ג'ייסי, למיריאם, אחת משה ואהרון, שהיו חיים עשרה עשרה שנים לפני. שני מיריאם אחרים בקוראן היו מיריאם אחד. אז לפני הקוראן, אבי ג'ייסי הוא משה רבנו. אפילו אם הוא חי לפני עשרה שנים לפני שג'ייסי נפגש. איכשהו הוא היה אביו. איכשהו, אחריון להם. אתה מראה להם, הם לא יודעים מה שאתה רוצה מהם. לא. אז כשאתה מדבר עם אנשים כזה, מה אתה מקווה? אתה מראה להם, אתה אומר להם, תראו את זה, אלוהו אקבר, תתקווה, אתם כופרים, אנחנו נקווה אתכם. אל תתקווה את הפרופט. אני מראה לך שזה לא פרופסיה. עוד שנה, אני אשלח את המדע שלך. קח את המדע שלך. אבל זה לא משנה לך שאתה חיים בחיים, שאתה תלוי כתוביות שבאחר כך אתה תראה שאין להם קונקציה לג'ה. אחד הקריסטינים אמר לי, אוקיי, אתה מיימים לי שהמסורת החדש היא חדשה, ואתה מיימים לי שהקריסטינות היא חדשה ומלאה בלונים. אבל בין אני ואתה, מה אתם אומרים לי עכשיו? לשחרר קריסמאוס? לשחרר את התוכנות, את הטבעה, הילדים שלי מתייחסים לזה כל שנה? אנחנו נמצאים את הכספים, אנחנו נמצאים ביחד, כל החלטות האלה, איסטר, נויר זיב, נמצאים בחזירה, נמצאים בשנאה. המקום שיש לנו, זה החלטות האלה, שבאחר כך נראה את חברותינו אחר כך. אז אני אגיד לו, אבל זה לא משנה של ה' אוקיי, אני יודע, אבל נחשב בזה. אז מה אנחנו נעשה ביום קריסטמאס? אף אחד יכול להשתתף את הליטים, ולא יביא לך עולם. אתה מבין איך הם חושבים? זה פולקלוריה, התקופה, רעיון, אתה יודע, אין בעיה, זה לא צריך להיות דיווין. ה' מנצח אותנו לחשוב ככה, אנחנו רק עושים את זה בגלל שזה דיווין. ואנחנו רק עושים את זה בשביל ה' ורק עושים את זה בגלל שרשם אומר את זה לא בגלל שאנחנו נשמע את זה או לא בגלל שאנחנו אוהבים את זה, לא. מצוות לב להנאה ניתנו דגמר אסה. המצוות של המצוות זה לא להגיד לכם אוהב. שם מצוות להגיד לכם אוהב, כמו לראות תורה. בנג'י, זה מיוחד שאני צריך להחזיר את הלקציה, אתה לא צריך להחזיר את הליטים. זה סיגנון, זה עשרה עשרה. הרזון שאני עושה את הלקציון היום ב45 דקות, זה לתת לכם קצת עד השעה הבאה, כשאני לא אראה. בעזרת השם. אז אני רוצה להזכיר לכם, בעזרת השם, מחר אני מדבר בברוקלין, בוודאי אני מדבר בדיל, נוג'רזי, וזו הלקציון האחרונה עד שאני יוצא לישראל. בעזרת השם, אני רוצה שכולם להשאיר את הסרטון שלי של שבת. בוועד שנה יש לנו יותר מ-100,000 רגעים. זה טוב, אבל לא כולכל. הייתי מקווה עכשיו שיש לנו 400-500,000 רגעים. אז כל אחד מכם יכול להשאיר את זה ל-20-30 אנשים אחרים, והם יישארו את זה, והם יישארו את זה בוועד שנה. אנחנו יכולים לספר את המילה. זה לא יישאר לנו מילה, פשוט קליק שיר. כל דבר שאתה צריך להשאיר, אבל החלטה הזו, אחרי שהפסקנו כל כך הרבה פעולות ושמצאתי חלטה אחת אחת אחת אחת אחת אחת אחת אחת לא תעמוד על דם רחע. ברוך אדוני לעולם, אמן ואמן. בבקשה אומר, אתה גרש בחורך