In this emotionally charged monologue, the speaker confronts the October 7 attacks, likening the death toll—estimated between 1,500 and 2,000—to a Holocaust‑scale tragedy. He blames a coalition of Iran, Hezbollah, Hamas, and the United States for the violence, questions the competence of Israeli leadership, and laments the apparent lack of progress toward peace. Interwoven with these political critiques are theological reflections on why God permits such suffering, suggesting that the tragedy is part of a larger, divinely‑ordained struggle against an ideology that targets Jews first and then other peoples. The speaker repeatedly asks rhetorical questions, expressing frustration, despair, and a yearning for understanding of the conflict’s purpose.
Chapters
איזה אשם עושה את זה לנו? הוא נתן לנו אוקטובר 7 זה הכי גבוהי יום של ההולכוסט לא, לא, לא פעם של ההולכוסט כל כך הרבה יהודים מותים ביום אחד קצת ל-1500 מוותים ועכשיו זה כמעט 2,000 עם הסולגים וכל זה יותר מ-2,000 מותים 2,000 אנשים יודעים איך הרבה אנשים זה 2,000? אתה לא יכול להבטיח את הספר ולכל אדם, כל ארה״ם היה חלטון. אין לנו כולכם אדם כדי לתת לנו כזאת טראגיה ולתת לנו קצת אקסיגן לפני כמה שנים? מה באמת הפרופסור פה? שהמצב לא רק לא נהיה יותר טוב, אבל עם כל הצלחה של ארה״ם הישראלי, מה שהחלט? אתם מותנים כמה אלפים טרוריסטים באיראן, חיזבאללה וחמאס. אני לא יודע, 50, 100? זהו, גדולים גדולים. מה קרה? לא משהו קרה. ובדרך כלל הם לא מקבלים רעיון כדי להחליט על הרעיון המקבל. זה לא רעיון. מה שהצלחנו? אם זה באמת ריאליסטי, אתה לא יכול להצליח משהו, אתה רק לא יכול להגיד להם. אתה לא יכול להגיד להם. אין דרך לנהוג אנשים עם אידאולוגיה, שבלעד מה שקורה להם, בלעד כמה הם יספרו, הם כאן כדי לנסוע את העולם, מתחיל עם היהודים ואז הולכים לאנשים ולאחרים. זה הדבר שלהם בחיים. זה איך ה' פרוגרמה את המדע שלהם. הוא קיבל את האנשים החיים, ישמעאל פרה אדם, פרוגרמה את המדע שלהם. לדמות את היהודים ואת הקריסטים לאחר כך. יהודים הם הראשון בנושא. וזהו, זהו כמעט זה. כשה' עושה דברים כזה לנו, אנחנו צריכים להתפתח למה ה' עושה את זה לנו. אני אגיד לכם למה. אם אתם תשמעו, הסיטואציה התחילה להיות טובה בעוד שנה. זה נראה כאילו אנחנו מנהיגים את המלחמה כשאף אחד הייתה במלחמה מהצליחה של הישראלים זה נראה כאילו שהמלחמה צהירה לנו מי זוכר את היום האלה? כל זה נפגש את זה. התגובה למלחמה הישראלית היא שהמלחמה צריכה להשמח אותנו אם הייתה איזה רעיון במלחמה. הם צריכים להשתתף ולהצביע על ישראל. אנחנו כולנו רוצים לספור אתכם. אתם ממלכים אילו על כולנו. נתן לנו להשתף אתכם למלכת איראן, למלכת נוקליר באמצעי הג'יהאדי, למלכת חמאס, למלכת הנאצים. זאת היחידה. מה קרה? בדרך כלל הפסיד. זה כאילו כשהם מלכו את המדע שלו.