A Hebrew monologue about a boy taken by Nazis who resurfaces years later as a renowned Ashkenazi cantor, recognized by his family on Yom Kippur when he sings a familiar prayer. The story traces his survival and their reunion, emphasizing faith and divine providence.
Chapters
הוא לא מדבר עםי על רליגיה הוא אמר לו, מה קרה? הוא מראה לו את המשפחה שלו מאושוויץ הוא יש לו את המשפחה, הוא היה גדול ילד בשנות ה-20 הוא אמר לו, תראו, הרבה אנשים נשארו באלכוספים, נשארו והם מאוד רליגיים זה לא סביב להחליף אל ה' הוא אמר, כן? אני הייתי עם יחד יחד אני עובדתי כל כך הרבה כדי להוציא אותו ואחר כך הנאצים באים לביתו וקיבלו אותו ואני לא ראיתי אותו עוד פעם הוא לא רצה שאני תהיה במהלך עם כאלה של ה' אל תשאלי על רליגיה עוד פעם לא משנה מה הוא מנסה לעשות, לא, אני אמרתי לך שאני כבד עם הם אל תנסו, זה לא יעבור וזה רוזנבלאד פשוט התחשב שהוא לא קיבל את הדלת הטלפון של הזה, מורי שכתר וואו, איך אני נתן לו ללכת בלי לקחת את המשפחה שלו? אני רואה מוריס שכתר... ...קבוצה, אוכל סנדוויץ' ברחוב... ...על יום כיפור... ...עם סנדוויץ' על ידו. אתה אוכל על יום כיפור? אז הוא אמר לו, אתה יודע, מוריס, אתה אמר לי שהנאצים מוותרו את הילד שלך... ...עכשיו זו אופציה גדולה, אם אתה אהב את הילד שלך, לעשות משהו על ידי הילד שלך. הוא אמר, מה אני יכול לעשות על ידי הילד שלי? הוא אמר, הם עושים תפקיד ספציאלי על האנשים. הוא אמר להם, תגידו להם את הנמה הוא אמר, תראו איך אני מנסה ללכת, אני לא אשמח ללכת לסינגאג עכשיו הוא מנסה ללכת לסינגאג, הוא אמר להם, בבקשה תעשו איזו תפקידה לבית שלו הוא אמר לו, מה נמה שלך? הוא אמר לו חיים, חיים בן מוריס, משה והחזן אמר לו, חיים בן משה, מה? מה הנמה האחרון? פלוני בן פלוני, יצחק סני יעקב, זהו. מה נקרא האחרון? הוא קורא שכתר. החזן התחיל לזמר, אבא! אני עובד עלייך כל החיים! אתה הגיע! הילד שהנאצים קיבלו, הוא לא מת, הוא סביר את המלחמה. ובאתי תלמיד חכם, ועכשיו הוא אחד הכי חשובים חזנים בעולם, של האשכנזים. 40 שנים, חושבים שהאשם קיבל את הילד שלו וקיבל אותו, עושה את הכל בטח נגד האשם, ועכשיו הוא רק התחלתי שהאשם היה הכי גדול שלו, חזק את הילד שלו, קיבל לו רבא גדול, וכולם חייבים שם. זה גרם כל יום כיפור. אתה יכול ללכת נגד ה' לפעמים, ואתה לא יודע מה הוא חפש אותך.