In this Hebrew monologue, the speaker meditates on the ebb and flow of life’s experiences, contrasting moments of light—success, confidence, and joy—with moments of darkness—doubt, anxiety, and struggle. He frames these fluctuations in terms of time, noting that we encounter “moments of a year” and “moments of an hour,” and that daily obligations (work, routine) can amplify feelings of uncertainty. The talk repeatedly returns to a scriptural anchor, Psalm 92:3 (“Your steadfast love in the night”), using it to illustrate how faith can sustain a person when the night of life feels overwhelming. The speaker observes how people who achieve great things can quickly become fearful or lose direction, and he highlights the communal aspect of witnessing others’ triumphs and failures. He discusses the role of Torah study and the fear of God as tools for navigating these cycles, and he shares a metaphorical story about two “Texters” whose sudden endings symbolize life’s abrupt conclusions. Throughout, the tone is contemplative and at times urgent, acknowledging both the joy of daylight moments and the anxiety of night, ultimately encouraging listeners to accept uncertainty, lean on faith, and continue moving forward despite the unpredictable rhythm of life.
Chapters
אתה יודע, בשאלה, יש לנו מומנטים של שנה ומומנטים של שעה וזה איך אתה חושב על השאלה, לפעמים יש לך מומנטים, יום או שבועים שאתה מרגיש בשעה, אתה מזליח, אתה נפגש, אתה לא יודע מה לעשות, אתה לא בטוח מה לבחור יש לנו הרבה דלמות, אני צריך ללכת לעבודה, אני צריך ללכת לעבודה, אני ללכת לעבודה, צריך אני צריך ללכת לעבודה, אני צריך ללכת לעבודה, אני צריך ללכת לעבודה, אני צריך ללכת לעבודה, אני צריך ללכת לעבודה, אני צריך ללכת לעבודה, אני צריך ללכת לעבודה, אני צריך ללכת לעבודה, אני צריך ללכת לעבודה, אני צריך ללכת לעבודה, אני צריך ללכת לעבודה, אני צריך ללכת לעבודה, אני צריך ללכת לעבודה, אני צריך ללכת לעבודה, אני צריך ללכת לעבודה, אז כל אנחן יש קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת אני קצת צריך קצת ללכ קצת קצת קצת קצת קצת קצת אתה פשוט תחתן עבודה גדולה, עשית הרבה זמן, וברגע אחר אתה נמצא איפה להשתתף הזמן, ובדרך הבאה הזאת הזמן מביא זמן, ובדרך אחר, ובדרך אחר, ואתה בטוחה! אז אתה מאוד שמח, וואו, אני יום ילד או גיל, ואני מוצלח וכל זה. ואתה כל כך גדול, אשם אני אוהב אותך, אתה כל כך גדול מה רבו מעשה לך אשם, אתה יכול לראות את האנשים האלה שהם נותנים דברים יפים כשאנשים עושים דברים גדולים? טוב השאלה היא מה קרה לאנשים האלה שהם כל הזמן עושים כזה לאשם כל 5 דקות כשאנשים עושים דברים יפים מה יקרה כשכל זה מתחתן והזמן המאוד קשה להתחיל בגלל זה יש לנו שנה בסמס בבוקר של תהילים 92 ורס 3 מה אנחנו קוראים להגיד בבוקר חסדיך להגיד לך בבוקר חסדיך ואמונתך בלילות ואמונתך בלילות ואמונתך בלילות אז במהלך, זאת אומרת, כשחיים, כשחיים מגיעים, זאת אומרת, כשחיים מגיעים, זאת אומרת, יום טוב מגיע לליב שלך, זה ברור שאתה הולך לבחור ה' על כל אהבותו שלו, ולתת לך חווי פחד פה ושם, אז אתה מאוד שמח, ברוך השם. עכשיו באה הלילה, החיים מתחרקים, התחרות באותה, איזושהי דפוסה, צחוק, סטרס, האנגסטיה. אלה המומנטים הם המומנטים של אמונה. ואמונתך בלילות. ואמונתך בלילות. זאת אומרת, כשאני לא יכולה לראות איזה מקום, הכל חדש-חדש. איפה אני הולך? איזה דרך? איזה פרופסור? אתה לפעמים רואה אנשים שחווים נאות אחת אחת אחת אחת אחת אחת אחת אחת אחת אחת אחת אחת אחת אחת אחת אחת אחת אחת אחת אחת אחת אחת אחת אחת אחת אחת ואלה המקומות שאני מנסה להשיג שהאנגלית נפגש באוספטון בפני עצמך כשאנגלית נפגש בפני עצמך כשאנגלית נפגש בפני עצמך כשאנגלית נפגש בפני עצמך כשאנגלית נפגש בפני עצמך כשאנגלית נפגש בפני עצמך כשאנגלית נפגש בפני עצמך כשאנגלית נפגש בפני עצמך כשאנגלית נפגש בפני עצמך כשאנגלית נפגש בפני עצמך כשאנגלית שזה מאוד קשה, נפגש בפני כשמאלה זה מאוד קשה, למה? עצמך כש במיוחד, אם אתה יודע שאתה נכון, או מישהו שאתה יודע שהוא נכון, והוא יכול לסבל את הזאת, ואתה רואה שהרחבים סבלתך הם מוצאים, זאת אומרת, מבחינה. אתם רואים אותם בטוחות שלהם ובטוחות שלהם והם קבוצים נפלאים וקבוצים נפלאים כמו שאתם קבוצים חלה רוז בטוחה כל 2-3 ימים עוד קבוצה רבי, אני קבוצה קבוצה? אתם רק קבוצו את הקבוצה בלילה האחרונה כן, כן, אני קבוצה עוד מזון עד השעה הבאה, מה? אנחנו קבוצים בבנים ברוך השם אז אתם לפעמים רואים אנשים שהם אחרי התורה, אחרי מה שהם כתבים, רק ה' ידע מי יכול מה, אבל אחרי מה שהם כתבים, הם לא יכולים להחזיר, נשאר לבחור. אחרי התורה הם לא יכולים להחזיר. אז אנשים כאלה, הם נפחדים של ה' נפחדים של הקדושה אתם רואים אותם נפחדים. שמאלים, קיבלים ניסיון נכון, קיימים מהחלטה האחרונה, ואז אתה רואה את אבא או אחיך או את עצמך, אחרי כל המהלכה להתהליך, ולהתאים את כל הלכה, ואתה צריך ללכת אחר ספר אחר ספר. זה כשישהם מבקש אותך, להתאים במהלכה שלו, ולהתאם. מבחינת מבחינת מבחינת מבחינת איך יש לך כל כך הרשת משה? למה לא? תראה כמה הוא נשאר תראה את כל האנשים סביבתים ותראה איך הם... הם שמחים יש לנו בישראל ספר צוחק מי שצוחק אחרון לא תשכחו אף פעם את הספר הזה באנגלית יש גם את זה אי הוא לאף לאף, אי הוא לאף לאף, אי הוא לאף לאף, אי הוא לאף לאף, אי הוא לאף לאף, אי הוא לאף לאף, אי הוא לאף לאף, אי הוא לאף, אי לאף אי הוא לאף לאף, אי הוא לאף לאף, אי הוא לאף לאף, אי הוא לאף לאף, אי הוא לאף לא משנה, בתחילת המשחק בטקסינג, לאף, נכון? שני אנשים נגמרו אחד. אי טקסר A נגמר טקסר B. כל הבחירה, אני לא יודע, 20-30 דקות, בום, בום, בום, הוא נגמר, הוא נגמר, אה, וואו, הוא נגמר. בסוף, רק לפני שהוא מת, טקסר B נגמר לו אחד, בום, ליד, האנשים נגמרו על הרחוב, וזהו. הוא לא זוכר את אמנו. ג'ון סליפי ג'ון בוושינגטון אז בסוף אף אחד יזכר שבאקס רי נחנש בום בום בום בום בום בום בום בום בום בום בום בום בום בום בום בום בום בום בום בום בום בום בום בום בום בום בום בום בום בום בום בום בום בום בום בום בום בום בום בום בום בום בום בום זה מה שחיים עושים, הרבה אנשים יצחקים כאן וכאן
