Rabbi Mizrachi In Chicago - Partnerships In Life
In this extended lecture delivered in Chicago, Rabbi Mizrachi expands his earlier discussion of partnership by weaving together a wide array of personal anecdotes, theological reflections, and observations on contemporary life. He revisits the core idea that partnership—between spouses, friends, and the broader community—is a Torah‑based principle of mutual responsibility. He then shares vivid stories about his own experiences in Monsey, New York, describing how a simple phone‑number search revealed unexpected connections and how “miracles” (mirakols) manifested in everyday moments, illustrating the hidden divine presence in ordinary life. The Rabbi introduces the concept of “הקונקציה” (the spiritual‑relational connection) as a framework for understanding how personal identity, family dynamics, and communal ties intertwine. He critiques superficial religiosity, gender role expectations, and the influence of modern technology on spiritual practice, urging humility, sincere intention, and continuous Torah study. Contemporary challenges such as employment, financial assistance, and identity tensions between secular and religious worlds are addressed, with a call to align daily actions with timeless values. The lecture concludes with a motivational appeal to embed genuine partnership, humility, study, and heartfelt commitment into everyday life, transforming both personal and communal existence.
Chapters
בוקר טוב, שבוע טוב. אני מאוד שמח להיות כאן, עם אתם, בשבוע הטוב הזה שאנחנו נמצא כאן. וזו הלכת אחרי מילת המלכה, הזוגיות היא לא פשוט בין אבא ואישה זוגיות היא משהו בחיים יש להם פרטנר יש להם חברה יש להם הרבה עבודה במהלך העולם מישהו שיש בהצלחה טובה בזוגיות במיוחד, זאת אומרת, עם אישה שלו, עם חברתו שלו, הוא יתקבל חברה טובה עם כל אנשי האדם. מי שזה מרעיון יתקבל הרבה מרעיון עם הרבה הרבה אנשים. זה יתקבל על דבר אחד. גאון לוויאנה שואל, מה זה מבקש של החיים? 250 שנים לפני. אחד הכי גדולים חכמים בהיסטוריה, גאון לוויאנה. והוא מנסה לדבר בפרסומת, תיקון עמידות זה כל האדם. אם אדם מנסה לתקן את איכותו, זו תקנה מאוד גדולה בשבילו. כל מבחינת השם, שתתן לנו את התורה, ושתתן לנו את מרצינה, את האמינות, ושתתן לנו את איזה תורה, ושתתן לנו את התורה, ושתתן לנו את כל הדברים הקטנים, הייתה כל זה בשביל איזה פרופסור שאנחנו נעשה את כל הנגטיבים והנחל אותם מהסיסטמה שלנו. לפעמים אתה תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמ� וכל הפוסקים, ואפילו הוא יכול להגיד לך מוסר תוקס, זה לא יכול להגיד לו שהם אנשים טובים. מישהו כזה כמו אני, שקוראים את העולם, אני רואה כל מיני אנשים. לפעמים, מישהו מבחינתו נראה מאוד נחמד, אבל הוא מאוד נחמד מבחינתו. לפעמים זה מגבה אחר. אדם מסתכל על השדה המודרנית, אין שום דבר מיוחד. וכשהוא יכול לדעת אותך, אתה יכול לדעת שיש לך את הכי נכון, הכי יפה מידות. יפה, לשם שמיים, שיירים, אין רעיון, אנשים מבחינים. אתה יכול לדעת, אז זה פנטסטיק. מה שאתה רואה? אינים עשו את זה, אינים לא עשו את זה. עכשיו, אתה יכול לשאול, איך זה יכול להיות? מה עור שבא, מה חזיר עולם מותיו, דגמר אסה. דגמר אסה, אשם אמר למדינת ישראל, אם אתה צריך להחליט בין אני ואת התורה, מי להחליט, חליט אותי, אבל אל תחליט את התורה שלי. איך זה יכול להיות? איך אתה יכול להחליט, אשם? זה אומר, אין לי משנה עם אשם, חס ושלום, אבל אני תמשיך ללכת ללמוד כל יום. זה לא מתחיל. במיוחד, כשאתה חכה לרליגיה, הראשון שאתה חכה, זה התורה. זה כמו שזה. אתה חכה לתורה, ואז אתה חכה לאשם. אז אשם חכה אותנו. הוא אמר, תשמע, אתה רוצה לחכה אותי? בסדר. אבל פרסם לי רק דבר אחד. אל תחכה לתורה שלי. למה? כי אם אתה תמשיך ללמוד, התורה תמיד יחזור לך לתוך הנכון הנכון. מעור שבת, זמן התורה, מחזירו למותיו. You know, there's one person in England, Rosenzweig, his name. Hasid. The Hasidim, they have a nice minhag. Every Rosh Hashanah, they arrive before to Israel, to King David Hotel. Very nice, fancy hotel in Jerusalem. They stay there for the whole Aseret Yimei Tshuva. From before Rosh Hashanah until after Yom Kippur. About 12 days. והם מביאים אחד מהספקים הכי חשובים, אשכנזים, קנטורים, חזנים, להגיע לראש השנה ויום כיפור. כל שנה יש להם את המנהל. זה רוזנצווי, מלונדון לתל אביב, כמה שעות, הוא בפליטה. בפליטה שלו, יוצא יהודי סקולר, עם נמבר על ארץ שלו, סבבי אולקוסט. שם הוא מוריסט שכתר. זהו, מוריסט שכתר. ראש סקולר. חוזנצווייק שם תפילין בפליטה. הוא שאל את מוריסט שכתר, אחרי שהם התחשבו שזה יהודי, הוא שאל אם הוא רוצה ששם תפילין. הוא אמר, לא. אני כניסה עם זה. אני כניסה עם זה. אל תדברי על רליגיה. זה לא כמו שאתה מנסה בגדול, למה? למה אתה אומר כזאת? אין דבר כזה שהיהודי עשוי עם השם, לא יכול להיות. לא, לא, לא, אני מדבר על זה. אני לא רוצה לשמוע על רליגיה. למה? אפשר לי לשאול למה אתה כל כך מגניב? והוא אומר, ואני אומר לך למה. כשאני הייתי לפני ההלכות, היה לי שלם אחד. חיים. זה היה כל העולם שלי. שלם אחד. אני לא הולך להשתתף יותר ילדים. אני הייתי עם אחד הילדים. איזה יום הנאצים באו והם קחו אותי מהמזרח. ואני לא ראיתי אותם עוד פעם. אתם רוצים שאני תהיה לי משנה אחר כך? למה אתם מדברים לי עכשיו על התנועה? תשכחו אותי. תשכחו, אתם לא יודעים, זה קשה להבין אשם. יש הרבה דברים מיסטריים, אתם יודעים, שאחר כך אנחנו נבין למה. כמובן שאתם לא יכולים לדבר עם מישהו שמדבר מהאנושים שלו. הרעיון לא... אתה יודע, הרעיון נגמר כשהאמושיה מגיעה. זו בעצם איך זה עובד. אז מה שקורה, הוא חושב, אתה יודע, אולי זה יותר טוב לשאול אותו בגלל שהוא מתנגן. כשהם הגיעו לבן גורי באירופא, הוא יוצא את הסודקייס, והוא מרגיש, וואו, אני לא קיבלתי אדם טלפון של מוריך שכתר. אולי כשאני הולך ללונדון, אני אקבל אותו, ואני ממשיך לעבוד עם אותו. הוא מסתובב, איפה מוריק שכתר? הוא סביר. הוא הלך למרחק דוד עוטל. הוא נשאר כאן בעוד 10 יום, ועכשיו זה יום כיפור. יום כיפור באשכנזים, הם יש מנהג, שבמידה של יום, הם עושים זכור בשלבים. הם שואלים לכל האנשים שיש להם אבותים להשיג ורק אלה שהאבות שלהם נשארו, הם נשארים כבר 10-15 דקות, הם עושים שווה ספציאלי לנשמות. זה לא היה כמו חסיד ילד, אבותיו עדיין חיים, הוא מבין, תן לי לנסות ללכת לירושלים 5 דקות, להחליט. הוא ללכת לירושלים, אחת דקה, בנקודת קינג דויד, הוא לא יכול להבין. הוא רואה שמוריש שכתר, הוא רואה שמוריש שכתר, הוא רואה שמוריש הוא רואה שמוריש שכתר, הוא רואה שמוריש שכתר, הוא רואה שמוריש שכתר, הוא רואה שמוריש שכתר, הוא רואה שמוריש שכתר, הוא רואה שמוריש שכתר, הוא רואה שמוריש שכתר, הוא רואה שמוריש שכתר, הוא רואה שמוריש שכתר, הוא רואה שמוריש שכתר, הוא רואה שמוריש שכתר, הוא אמר לו, מוריס, אני לא יכול לבטח הוא ר שאני ראיתי אותך, אני כל כך שמח. למה לא תבואי לסינגאג היום? הם עושים איזושהי ברכה לסורד. אתה אמר לי שאתה נפגש את הילד שלך, חיים. תבואי, תעשי את הסורד שלו. אהה, לא, תביאי לי את זה. הוא אמר לי, תאמין לי, זה יעבור על הסורד שלו. אם אתה רוצה לעשות משהו על ילד שלך, עכשיו זו היכולה שלך. האנגליות יכולות להחליט בבקשה. מהאנגליה למרכז. כן, אתה חושב שאני צריך להכין? אבל תראו אותי, אני לא מגניבה. זה בסדר, אף אחד לא מגניב, אף אחד לא ידע אותך בכלל. תכתבו 5 דקות. הוא מגניב אותי, רבותיי, זו היסטוריה האמת. זה כל הדבר. הוא מגניב אותי, עם אתה דברים קוויים, ספרים של עשכנזים גדולים שם, הם כולם לוקחים אותו. תחשבו על הסין. הוא מביא אותו לחזן, הוא אומר, היי, אתה יכול לבנות ספרים מיוחדים לביתו? חיים בן מוריס. חיים בן מושה. חיים בן מושה מה? חיים בן מושה שחטר. חיים בן מושה שחטר. אני ראיתי אתכם לפני 40 שנים. בכל מקום. אני לא יכול להבין שאתם הגעתם. אתם הגעתם מהקבוצה. בפנים של חסידים, חסידים של אשכנזים, שם ביום כיפור. תחשבו, איזה פעמון. כשכולם התחלו לקרוא, זה היה פעמון מאוד קשור. ומוריס שכתר אמר, אני כל כך אשמח, תראו מה עשה אשם, רבי, חזן, הכי טובה שיש לך, עשרה אנשים באו לשמוע אותו. ואני קיבלתי את כל מה שיש לי לאשם, כל הזמן, כשאשם עושה כל זה למי. אני לא יכולתי להגיע לזה. ובדקה אחת, כל זה שלו החלטה 180 דגרים. זו החיים של הרבה אנשים פה. אתה גרוע עם רעיון, אתה יודע, משהו שאתה יודע שה' עושה לך משהו ובאמת אתה מבין שאתה בטוחה בטוחה בטוחה בטוחה בטוחה בטוחה בטוחה בטוחה בטוחה בטוחה בטוחה בטוחה בטוחה בטוחה בטוחה בטוחה בטוחה בטוחה בטוחה בטוחה למה? בגלל שאם אתה יכול לחיות את התורה ולהחזיק אותי זה לא יכול אבל אם אתה יכול לחיות אותי ולהחזיק את התורה התורה תביא לך תמיד בגלל שכל דבר אחר שאתה יכול ללמוד הוא אשם, קדוש ברוך הוא הוא יכול לרחוץ ממני אז לפעמים אנשים ילמדים תורה אבל לא בשביל לשם שלהם לא בשביל הלב הם רוצים כבוד הם רוצים עבודה הם רוצים לדבר עם אנשים, הם רוצים לדבר עם אנשים, הם רוצים לדבר עם אנשים, הם רוצים לדבר עם אנשים, הם רוצים לדבר עם אנשים, הם רוצים לדבר עם אנשים, הם רוצים לדבר עם אנשים, הם רוצים לדבר עם אנשים, הם רוצים לדבר עם אנשים, הם רוצים לדבר עם אנשים, הם רוצים לדבר עם אנשים, הם רוצים לדבר עם אנשים, הם רוצים לדבר עם אנשים, הם רוצים לדבר עם אנשים, הם רוצים לדבר עם אנשים, הם רוצים לדבר עם אנשים, הם רוצים לדבר עם אנשים, הם רוצים לדבר עם אנשים, הם רוצים לדבר עם אנשים, הם רוצים לדבר עם אנשים, הם רוצים לדבר עם אנשים, הם רוצים ל� הוא אמר, כשהייתי רמים ישיבה, זאת אומרת, מנגינת, השלב שלי היה כל כך קטן. וכשאחד מהתלמידים שלי ביקשו אותי לבית חי בירושלים, כמו בני בראק, אתה יודע, מקום רחוק. אני לא יודע איך לרכוב. אני הייתי לקבל טקסי מיוחד, קבל את השלב השבועי שלי. ללכת אחר כך לבית הביתה, בקבוד האחר שהאנשים קיבלו לי. יעמוד, כבוד הרב, הרב הגדול, הצדיק, ואני ללכת לסטייג, ולערוץ לכולם, ולכל הטלפונים. זה כך קטן הייתי. אחרי לדעת כל הזמן על תורה, המדעות לא הייתה קטנה. בסופו של דבר, לא כל מי שרואה מאוד מאוד עולי, הוא באמת עולי. מה שעושה אותך עולי? התורה אמרה. לא מוגעים, לא מוגעים גדולים, וטרבן, וילדים ביטחונים, וכל מיני מוגעים, כמו שאנשים חושבים, וקבלת קהל, וגבי, אף אחד מהם לא מיוחד. מה שמיוחד, הוא מי שאתה מבחינתו. אתה היה מגניב, אתה נפגש מגניבה. אתה היה מגניב, אתה קונטרול. אתה היה אבא מגניב, פעמים אחר כך אמא שלך אמרה, אתה נכנס ככה לאנגל. אתה יכול ללכת 20 שנים עם אמא שלך בלי דבר אחד, אז אתה לא עד צדיק. 20 שנים בלי דבר אחד. רב שלום עוזל לנוער בחזצל, בפונרל של אמא שלו. זה לא היה רק פוסק גדול ותלמיד חכם ומנהל חכם. כשהתקווה הייתה אופנית, והם קיבלו את הראשון, הוא אמר, עכשיו זה הקסטום של השלב לשאול את אשיותו, מחילה, סליחה, על כל הדברים הטובים שהמשפטים עושים לגבי אחד. אבל את ואני יודעים, שאני לא יש לי אפילו רגע, לשאול אתכם על סליחה. אתם לא שמעו אותי, ואני לא אהבתי אתכם אף פעם. אבל אני אעשה את זה בכל מיני מידעי, בגלל שזה הטבע. אבל אנחנו לא צריכים לשאול סבבה מאחרים בכלל. למה? כשאתה מנסה את המדעות שלך, אתה לא יש לך ארגומנט אחד עם אשתך. אף שום דבר. קודם כל, יש לך אמונה, שכל מה שעושה ה' זה כל מה שעושה באחר המקום. אז אפילו אם אשתך עשית משהו רע לך, או שאחתך עשית משהו רע לך, בסוף אתה לא מקבל משהו רע, אלא כשאתה מבקש את זה. אז אם אתה לא היית פה, מישהו אחר יביא לך את המצב הזה. אם אתה לא תהיה אשתך, אתה יקבל את זה באיזה מקום אחר. זה אחד הדברים בג'ודיזם, שהאנשים יודעים, כלמן דאביד רחמנה, לטאבה, כל מה שה' עושה, הוא עושה בגלל רעיון, וכל הזמן בגלל רעיון טוב. אז כל מה שצריך לקבל בפחדה, אתה צריך לקבל אותו. אתה לא יכול לרחוץ מזה. דוד המלך קורא את זה בתהילים. אל תהיה כסוס כפרד. אל תהיה כסוס כפרד. אל תהיה כסוס כפרד. אל תהיה כסוס כפרד. אל תהיה כסוס כפרד. אל תהיה כסוס כפרד. אל תהיה כסוס כפרד. אל תהיה כסוס כפרד. אל תהיה כסוס דנקי, כן, דנקי יכול כפרד. אל תהיה כסוס כפרד. אל תהיה כסוס כפרד. לדעת אל תהיה את החיים לדנקים כסוס כ והלחם יכול לדעת את החיים ללחמים אבל אם אתה ממוסר בין הלחם לדנקי, זה משהו שנקרא מיול הוא לא יכול לדעת את הלחם, הוא מלחם זה מאוד מעניין למה? בגלל שאתה הולך נגד השם, למה אתה הולך נגד השם? למה אתה ממוסר בין שתי ספיציות אחרות? השם עשה ספיציות אחרות, כמה ספיציות ארוכים יש היום בעולם? אתה יודע? כמה? אם אני שואל אתכם כמה אתם יודעים, אם אתם נותנים לי 100 נמים, אני אשכח. נכון? מישהו חושב שאתם יודעים יותר מ-100 נמים של ארוחים? יש 2 מיליון נמים. 2 מיליון נמים שונים. כל כך הרבה מונקים, וכל כך הרבה זה, וכל כך הרבה זה, וואו, אם אתם לוקחים את הליסטה, תשכחו את זה. מאוד דוד המלך אמר, של כל האנימות, אל תהיה סוס אל תהיה כסוס, כפרד. למה לא תהיה כסוס? למה הוא לא אמר, אל תהיה פיג? למה הוא לא אמר, אל תהיה דוג? למה הוא נחשב, של כל האנימות, כפרד? כפרד, כשאתה רואה כפרד, ואתה רואה שאתה רואה שאתה רואה שאתה רואה שאתה רואה שאתה רואה שאתה רואה שאתה רואה שאתה רואה רואה שאתה רואה רואה שאתה רואה שאתה רואה רואה שאתה רואה איך אתה יכול לדעת שכדי להטלך אני רוצה שתטלך יותר פשוט? מי אמר לכל החולים את הסקר הזה? שאת התגובה היא שהחול לא מבינה על כל מה שאתה רוצה. הוא יש את חושיו שלו. מישהו מגעיל אותי ומגעיל אותי. מה שאני צריך לעשות? אני צריך ללכת מפה מהחולים. אז החולים מתחילים להטלך יותר פשוט בגלל שמישהו מטריד אותי. הוא לא מבין שזה מישהו מטריד אותי. יכול להתרחק? כן, תרחק. כשאתה מנסה להתרחק עוד פעם, הוא מנסה להתרחק עדיין. כשאתה מנסה להתרחק עוד פעם, הוא מנסה להתרחק עדיין. זה מה שהם עושים בסיפור. הם מנסים להתרחק, או עם הלבים שלהם. למה? בגלל שהלב מנסה להתרחק. הוא לא מנסה להתרחק, אני לא יכול להתרחק מהסופרים. מה אני מנסה להתרחק? הוא לא יכול להתרחק מהסופרים. הסופרים כבר נפגש לך. אותו דבר, כשהלב מנסה להתרחק בלב. כל פעם שאתה רואה קטנה מגיעה לבית, אתה תמיד תראה שהקטן מגיע לבית, ומגיע לבית, ומגיע לבית, ומגיע לבית, ומגיע ומגיע לבית, ומגיע לבית, ומגיע לבית, ומגיע לבית, ומגיע לבית, ומגיע לבית, ומגיע לבית, ומגיע לבית, ומגיע לבית, ומגיע לבית, ומגיע לבית, ומגיע לבית, ומגיע לבית, ומגיע לבית, ומגיע לבית, ומגיע לבית, ומ� קומפטיציה! אז מה הוא מנסה להגיד להם, הלכו, אדוני! זה עבודי! למה אתם באים לרחוץ את הפרנסה שלי? זה מה שדוד הרלך אמר, יש לך אמונה? אל תשכחו. אחד מנסה להגיד לחזוניש, הוא אמר להם, רביי, אני כל כך מפחד, אני מפחד, למה? אחרי כל כך הרבה שנים שהם קיבלו לי לבנות סופרמרקט שלי? זו ראשה מירושה שתפקת סופר מרכז בצרפת. אתם יכולים להבין את זה? מכל המקומות בנברג, נכון בצרפת בצרפת שלי. איך אתם רואים את מישהו כזה? אני צריך שאתם קוראים לו ושאלו לו להתפקד ולהחליט את העבודה, לפני שזה יפה. חזוניש, הוא אמר לו, הלכת והתהליך לו? אמרת לו, אצלחה, מזל טוב, צריכים עבודה? אולי אם אתם צריכים קבוצים שיכולים לתת לכם עבודה טובה, אני יכול לתת לכם ספר קבוצים שלי. הוא אמר לחזוניש, אבא, אתה משחק אותי? אני בא לספר לך שהעולם שלי סוף, ואתה אומר לי, הלכו ותעזורו את האנמי. מה זה? החזוניש אמר לו, רק מנגן חושב שאתה מנסה לצלם את המשחק הזה. אין אף אחד יותר מנגן מזה. אתה לא יודע, אלף בית של יהודי. אתה לא יודע, אלף בית של אשם. אף משהו. אתם באמת חושבים שהה' נותן לך את הפרנסה מהסופר מרקט, או מהמדינה שלך, או מהמדינה של דוקטור, או מהמדינה של אובר? אתם באמת חושבים שזו התפקיד של תפקיד שלך? בראש ובראשונה, ה' כותב תפקיד לכל אדם שבאר, אנשים פרליזים, אנשים שלא יכולים ללחוץ, אנשים הכי אדומים בעולם, אנשים שלא יכולים אפילו לעבוד. כמה אנשים באמריקה, קורונה הייתה העיר הכי טובה שלהם? הם לא יכולים לעשות זמן, ובכל זאת, ג'ו ביידן החלטה, טראמפ, או איזה משהו, להתחיל לתת להם 600 דולר בשנה. הם עובדים כמו עבודים, הם לא עובדים 600 דולר בשנה. ובכל זאת, הם חייבים את הכי טוב של החיים שלהם, הם שומעים, זה וזה. עד עכשיו, אנשים לא רוצים להתחיל לעבוד. הם ניסו להתקבל ולהתקבל 600 דולר בשנה. אתם יכולים למצוא עבודים. בניו יורק יש סיימנטים, סורי, אנחנו חייבים לעבוד. אף אחד לא רוצה לעבוד, רסטורן, מקדמל, אף אחד לא רוצה לעבוד, למה? הם קיבלו 600 ללחוץ, הם לא רוצים ללכת לעבוד אני הולך לעבוד ל600 כדי לעבוד כמו סלב, כשאני קיבלתי את זה, לילה בבית, משחק אקס-בוקס, תשכחו על זה! אז באמת, הפרנסה קורה בצורה אשורית, עוד סושידוכים, הרבה אנשים, הם מותנים את עצמם, למצוא סושידו, מותנים את עצמם, מבטל תורה, הם חייבים לישיבה כל שבוע, חצי יום כאן, חצי יום כאן, חצי יום כאן, חצי יום כאן, חצי יום כאן, חצי כאן, חצי יום כאן, חצי יום כאן, יום כאן, חצי יום כאן, חצי יום כאן, חצי יום כאן, חצי יום כאן, חצי יום כאן, חצי יום כאן, חצי יום כאן, חצי יום כאן, חצי יום כאן, חצי יום כאן, ח אני לא יודע מה לעשות יותר אני לא יודע מה לעשות יותר אני לא יודע מה לעשות יותר אני לא יודע מה לעשות יותר אני לא יודע מה לעשות יותר אני לא יודע מה לעשות יותר אני לא יודע מה לעשות יותר אני לא יודע מה לעשות יותר אני לא יודע מה לעשות יותר אני לא יו יש את הצלחה הכי קטנה להתמודד. יש אישה בישראל שכל אדם נטען. הם מגניבים את הצהרים כל כך מגניבים אתו, שאפילו אנשים שמייצגים את האידיאולוגיה שלו, הם לא ידעו שכבר להגיד שהם אוהבים אותו. איגל אמיר, האחר שמרדר רבין הממשלה. האחר שמרדר רבין. אני אגיד לך משהו, יש לך דבר טוב. הייתה אחת... הייתה אחת... ארגון של בוקר, ברי חמיש. ראיתם עליו? הוא נתן לי שני בוקרים שלו, שאומרים שאיגל אמיר לא מרדר רבין. אחרי כמה שבועות, ברי חמישה הופך. הוא מותה. אני לא יודע, אולי המוסד הופך אותו, אני לא יודע מה. אבל, אז אני התחלתי להבין, אולי אחרי הכל יגאל עמיר לא מותה לו. אבל אז אני ראיתי שיגאל עמיר ואותו אבא, הם נכנסו לבריאה. אני אגיד, כן, אנחנו עשינו את זה. אז אולי הוא מנסה את הקרדיט. אני לא יודע. לדרך כלל, אני צריך לדעת, אם מישהו נגמר שיושב לבריאה, אתה תקבל את תסמוניו שלו. אם אני אגיע ואומר לך, אני קיבל 500,000. בפנים של הבדיל, הבדיל אומר, אוקיי, קיבל. אבל לא למורד. אבל לא למורד. אם אני אגיע ואומר, אני מורד את הזמן הזה. הנה, הנה אני. אני מורד אותו. אני יודע שאתה תסתכל על המורד, זה הייתי. קיבל אותי, איך אתה מורד אותו? מה אתה מורד, למה אתה שואל שאלה? הוא נפגש אותי, אני מורד אותו. ואני מוכן לקבל את הטסטמונט הזה. אתה מלחוץ ללכת. למה? אתה צריך שני ראויות לגבי העבודה. אנחנו לא יודעים שיש לנו ראויות. אחרון לא יכול להכוונן את עצמו במשרד. למה? בגלל שזו פנלטה למות. התורה אומרת, אדם לא נאמן להכוונן את עצמו. למה עם זמן, כן. למה עם זמן, כן. אבל הזמן זה לא אחד מהעולם. הגביה בא לנו, זה יהיה צדקה. אף אחד לא מת. אתה בא ואומר לך שאתה אוהב מישהו 1,000 דולר. אם אתה לא אוהב אותו, אולי זה הלך שלך לתת לו צדקה, אבל אתה עושה את זה באוויר שאתה לא תתאהב. זה לא העלם של העולם. אבל אם אתה בא ואומר, אני מותה את האנשי, הם צריכים להשיג אותך. למה כשאנשי בא ואומר, אני מותה, אני אדבר לך על 3 רציניות. אחת, אולי המאפיה שהמותה את האנשי, אמר לה, אתה צריך לתת את זה לך, אם לא, הוא מותה את כל הילדים שלך. אתה תגיד שאתה מרדכר, ואנחנו נתן לאמא 5 מיליון דולר, וכל אחד מהילדים שלך, יתקבל את כל הכבודות שלהם, כשאתה יקבל 30 שנים בפריזן. אתה לא תקבל את הקבוצה, זה יפגש אותך, ואת האמא, ואת הילדים שלך. מה אתה יכול לעשות? אתה יכול להגיד לאיטליאנים, לא, אתה לא יכול להגיד, אתה צריך להגיד לפוליץ, ולהגיד, אני מרדכר. זו הראשונה. הראשונה השנייה, האנחה היא דפוסת, והיא מנטלית. היא לא רוצה להגיע. והוא לא יש לגאדים לנצח את עצמם, אז הוא רוצה להגיד להם להשיג אותי. אני לא יכול להשיג את עצמי, זה נכון, זה תורה. תן לי להגיד להם שאני המשרד, והם נשיג אותי, ככה, אני נפגש את השביל הזה. מה הרציני? מישהו יש רעיונות חייבתים, רעיון שלו נשיג אותו, בשביל עוצמים אחרים שהוא נשיג, אז הוא אמר, את יודעת מה? אני חייבת לצלם את המוות. אבל איך אני אצלם? הם לא יותרים את זה לי, כי לא יהיו רגעים. אז הוא בא ומקווה לעבודה שהוא לא עשה בה. אני אביא לכם דקה על זה. בישראל היה צריך להיות פסיכולוג, חרדי. כל גדולי ישראל היו צריכים לשאול שאלה. שם הוא רב שלמה הופמן. הוא צריך להחזיר את כתוביותו. זה חרד. חרד לדמיין. הוא היה כל כך גדול, שכל הקבוצים הסקולריים בקורד הישראלי אשכחו אותו. וכשהקבוצים הסקולריים אשכחו חרדי, זה לא קורה כל יום. הם אשכחו רבי אולטרה-אורתודוקס. תסתכלו על מה קורה. הוא האחר שמבין את הסיסטם הישראלי ללא להבין אנשים על עבודה, לפני שתביאו להם למקום של העבודה, ושאלו להם להראות לך איך הם עבדו על העבודה. הבבקה שואלה לו, אני לא מבין, הבבקה נגמר שהוא הבבקה. למה צריכים להסתכל על הזמן בפוליץ, צריכים להביא לו למקום? אז שלמה הופמן אמר לבבקה, אני אבטח לכם כל כך הרבה מילה, שכשהפוליטה יביאה לו למקום הסרטון, הוא לא ידע איפה הסרטון נמצא, בבניין. הבבקש, האם אתה בטוח על זה? הוא אמר, 100%. אני אמרתי לו, לפני הסרטון. אני אומר לכם שהאנחה הזאת אינספנת. הבבקש נתון. הוא שאל הפוליטה להביא לו למקום. הם הגיעו לבניין. הפוליטה שואלה לו, איך התחלתם לבניין? מה הצד? פה או שם? מאחור? הוא נתן לך אינפורמציה שלא ידעו. זה אני, זה אני, אל תשאלי שאלה. תגידי לנו מאיפה הוא יצא. מהכתוב, מהכתוב, מהכתוב, מהכתוב, מהכתוב, מהכתוב, מהכתוב, מהכתוב, מהכתוב, מהכתוב, מהכתוב, מהכתוב, מהכתוב, מהכתוב, מהכתוב, מהכתוב, מהכתוב, מהכתוב, מהכתוב, מהכתוב, מהכתוב, מהכתוב, מה כי לפעמים הם לא יודעים, כי זה לא נגמר במוזיקה. תגידו לנו איך אתם מוותים את האנשיה. ואתם תתמזכרו, לפעמים אתם יודעים שאתם לא מותים את האנשיה, והם יקבלו את הטלפון למישהו אחר. אבל בעקב הזה, ביותר נכון שזה היה הם. אז בואו נזכר לדבר הבא. אסף לבולט בטלפון. יכול להיות שהייתה בולט אחר אחרי זה. מישהו נוסף בולט. מישהו נוסף בולט. זה יכול להיות. אולי הוא לא נוסף להמות אותו, והם נותנים לו בטלפון או משהו כ זה לא יקרה בישראל, זה יותר כמו סי-איי-איי-סטייל. בישראל זה נכון. כן? הם עושים את השאלה? אוקיי. אוקיי. אוקיי. בכל מקרה, איגאל אמיר הוא האנשי, והצלחה שלו להתגונן הוא הצלחה הכי קטנה. הוא בקיץ. הוא אייסולטי והמדיאה מלכת עליו עד 20 שנים. ותדעו מה? אישה מאוסטרליה, אישה רליגיאלית, אני רוצה להתגלגל עם עיגל אמיר. מה? עיגל אמיר בקיץ, אתם לא תראו אותו. אתם יכולים לראות אותו, אני לא יודע, אחרי שעה. כולם אוכלו אותו. מי רוצה להיות... אפילו אם הוא נפלא, אפילו אם הוא צדיק, אפילו אם אתם חושבים שזה מצווה מה שהוא עשה. אבל כולם אוכלו אתכם. איך אתם תצטרפו? לא. אני רוצה להתגלגל עם איגל אמיר. לריסה טרמלוברר. אני לא יודע איך היא נקראה. אני לא יודע איך היא נקראה. אז היא התגלגלת עם איגל אמיר, ותדעו מה? יש להם יחד. בישראל זה לא כמו פה, פה הם לא נתנים לבית ולבנה להיות ביחד. הם לא נתנים. אם זה קרם סיימתי, לא. אז אני חושב שהם היו ביחד רק אחד פעם. רק אחד פעם? רק אחד פעם. רק אחד פעם, ואיגאל אמיר יש בוי. אז אני אגיד לבחור ישיבה, אם איגאל אמיר, שכל העולם נפגש עליו, נמצא את השידוך, כשה' רצה לו להיות בבנה ולילה, חשבו לי, הוא עדיין יש מקום. איגאל אמיר, יש לך רעיון שהוא יבוא להתמודד? כמו שהוא היה? אחד הדברים שבאו, איגאל אמיר, כשהוא הלך לבריכה, הוא היה מה שאנחנו קוראים בישראל, דתי-ילוני. אתה יודע מה זאת דתי-ילוני? דתי, חילוני, מיקס. 50% דתי, 50% חילוני. עכשיו הוא התקבל, אני שׁר, סיריאס תלמיד חכם, הכל סוף, סופר את כל שולחן ערוך, כל רמב״ם, פוסקים, הוא בלונד, הוא לא יושב בטלוויה, הוא לא חיים עם אין אחרים מפחדים, הוא לא בא לספורט, אז כל 30 שנים שלו בפחדה, הוא לראה תורה כל יום, אז הוא לא דתי לוני של בר אילן עדיין, עכשיו הוא נהיה סריאס תלמיד חכם, אם אחד יום הם יפגשו אתו מפחד, אנחנו צריכים ללכת ולטפס את ידו. תגיד לי ברכה? רגע, רגע, אני לא יודע למה אתה צחק, אבל מישהו יותר נגל אמיר החלט את זה לג'ודיזם. מי היה זה? הגרעון הכי גדול, עד שהאגל פיטלר בא לבית. מי היה זה? נבו זרדן. צר התפחים של נבוכד נאצר. נחלט 20 מיליון אנשים. אחד יום הוא בא לרבים, רבים, פתעתי, דביתי, פשטתי, אני סליחה. אני לא צריך להחלט כל כך הרבה אנשים. אני רוצה להחלט את זה לג'ודיזם. מה היה? הולכים לו. רחב, השמי רחב, היא הייתה, רחב, היא הולכה בעלת תשובה, הולכה לבית יעקב סטייף, והולכה לבית יהושע בנון. האנגלית הכי קטנה בעולם, עם הרפואה של הרפואה הכי קטנה בחינתינגו, הולכה לבית, הולכה לבית, והולכה לבית הכי גדול בעולם, יהושע בנון. יש הרבה דוגמאות כזאת. אז אתם רואים, הרזון שהתורה מביאה לנו על ההיסטוריה היא כדי לראות את הרעיון של האנשים שהם חושבים שאשם לא יביא אותי מבקש. לא משנה איך רע שאתם, אשם יכול תמיד לביאת אתכם מבקש. כי אשם מעניין את האנשים לתת תשובה, להתאמן, לא להשיג אותם. זה כתוב בספר יחסקל, בבוקר של איזיקיאל, חקר 7. אשם אומר, I swear on my name. חי אשם. Whenever it's written חי אשם, that means like someone swears on his life. And Hashem swears on his name. I swear on my name that I'm not interested to kill the dead. כי לא אחבוץ במות אמת. כי אם בשובו מדרכו הרע וחי, I want him to come back from his evil way, from his wicked way, that he should live. אז השאלה היא, איך אתה יכול להחליט להחליט את המוות? מישהו מוות עכשיו, תחליט, תחליט, אוקיי? לא להחליט, מוות. עשרה שעות הוא מוות עכשיו. אתה יכול להחליט אותו עכשיו? הוא מוות כבר. מה זאת אומרת בשפה הלכית? אני לא מעניין להחליט את המוות. אני רוצה לו להבין שהוא צריך להחליט. למירד החכמים, הוא מספר שמונה שמתחילה להתחילה מהשם, לא קוראת תורה, לא קוראת שבת, לא מתחילה להתחילה מהתורה, לא קוראת פולין, לא מתחילה להתחילה מהדס, אם זו אישה, לא אוכל כושר, ומתחילה את כל החוקים האחרים של השם, היא מתחילה, את הנשמה היא מתחילה מהשם. יש כל כך הרבה קליפות בעולם השם, ששחרר את החיים הלכיים, שחרר את השלום, אז השלום מוותי. הביתה חיים, לוחץ, משחק בבסקטבול, עושה דבר, שחרר, רואה פטורים, כל מה שכול. אבל השלום מוותי בלתי. בגלל שהשלום הוא במושג מוותי, במושג שחרר. עבובדיה עצמה נותנת סגנון יפה לזה. גדול משל. הוא שאל, את יודעת מה ההחלטה בין הטרנגול והטרנגולת? יש טרנגול וטרנגולת. טרנגול, הטרנגול, אם אתה לא מיישם לו, אתה לא מיישם לו קצת עבודה על הרחוב, הוא עובד ככה, אחת יום, שתי יום, שלוש יום, הוא פגש, והוא מת. לא אחת פגש. תגידו משהו, אתם מגניבים, אתם חייבים. אנטי. עובד ככה, חייבים. הטרנגולה, כמה שעות, אתם לא נותנים לו אוכל. בכל מקום. הגמרה קוראים לזה מהדס. טרנגולה עם... עם רגליה. כל הדברים במקום, רגליות בכל מקום, הוויזרים נפלות, הכל נפל. אל תשכחו אותי. זה האנחה והאנחה. האנגלית, אוקיי, אוקיי, אוקיי. האנגלית, לא, לא. לא קרדיט-קארד. זהו. בכלל, מדברים על קרדיט-קארד, אני אספר לכם קרדיט-קארד, שאתם לא תאמינו בעצמכם שהקרדיט-קארד זה נכון. אני מבטיח שזה 100% נכון. 100% נכון. אחד הפעם, אני הולך הביתה מהישיבה ללחוץ, אני רואה את אבא שלי מסתובב בטלפון ובטלפון בטלפון. באמריקה, זה מגרום שם בכל מקום. האבא יש בטלפון בטלפון ובטלפון בטלפון. אבל לא במי. אז כשהצטרפתי, התחלתי לבחור מה אבא שלי מתחילה לקחת. אז אני שואל, מה אתה קחת? היא אמרה, אנחנו הלכים מבחינים. אז אני מבחינים עוד בחינים. איפה את קבלת את זה? היא אמרה, בפגישה האחרונה, ובמסגרת המסגרת, יש להם מישור של הטלפון. אז אני אקבל את זה. אני שאלתי להם, כמה הוא אקבל? היא אמרה לי, 360 מסגרת, 80 דולר. אני אמרה להם, הסיפור הזה היה, אני לא יודע, 10-15 שנים לפני. אני אמרה להם, מה, מה זה מסגרת של גולד? קצת מסגרת, למה זה כל כך אמשך? תן לי דקה אחת, תן לי לבחור בגוגל. אני נחזיר את הטלפון, ואני בואו לגוגל, פרינסים חכמים. תשעים פגשים נגדלו. כל אחד באמריקה פרינס חכמים. פשוט קריאו לנו חכמי אבוד, ואני אקרא לך חכמי. אני אגיד, אתה יודע מה, אני לא יודע לחזור על זה. בואו נבין, אשם, אני נבין אחד, כל מה שקורה, קורה. אני קליקתי על אחד מהם. הם יש 800 נומבר. אני אגיד, מאוד טוב. בטלפון, זה תמיד יותר פשוט. אני מבקש את הגלריה, אני רואה 600 שקל ל-30 דולר, מאוד יפה, זה מאוד טוב, זה יודע. אני קראה את הנמרה. היא אומרת, אם את רוצה להוריד שקל, קראתי 3. אני קראתי 3. אני מבקש מילה, מישהו בא לטלפון. היי, יכול לי להשיג אתכם? כן, אני במיוחד שלכם. אני רוצה לקחת שקל A6, שקל פלט, פלט, 600. מה זה? 30 דולר. אני שאלה לו, האם זה יכול להיכניס שיפוי או לא? הוא אמר, לא, שיפוי זה אקסטרה. עכשיו, אתה יודע, אם אתה ישראלי, ואני אגיד לך שיפוי זה אקסטרה, אין, הם יכולים לתת לך. אז אני חושב לעצמי, בואו נראה כמה הוא יכול להגיד שיפוי לגבי שקל. אני אומר, כן, וכמה זה שיפוי? הוא אמר, זה יכול להיכניס איפה? אני אומר, למונסי, ניו יורק. הוא אמר, אה, אתה חי במונסי? איפה במונסי? למה הוא יודע איפה אני חי במונסי? מונסי זה זיפ-קוד אחד. צריך להיות את השיפור הזה. זה כשאני התחלתי להסתכל. אני אמרתי לו, אולי אני אגיד לו אדרץ שלי, הוא יצא ויודע אותי בתחילת הלילה. אולי זה סקן, אתה יודע. אז אני לא רציתי להגיד לו אדרץ בדיוק. אז אני אמר לו, חי-מיוב, קורנר נלסון. עכשיו, אני רוצה להזכיר לכם, ארהבות יש מיליון יותר מ-400 מיליון אנשים. מיליון יותר מ-400 מיליון אנשים. אז אמרתי לו, נלסון, קורנר או וייביול. אז האנשים אמרו לי, אווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו אני אגיד לו, מה? אתה מגיע כל יום לרשיור של רב שליזה? הוא אגיד, כן, עשרה, אני אביא לך את הטקסטים שם. אני אגיד, אתה חי במונסי? הוא אגיד, כן. עכשיו אתה חושב שהסטוריה התחילה, זה לא התחילה. אז אני אגיד לו, אתה חי במונסי? הוא אגיד, כן. אני אגיד, איפה במונסי? הוא אגיד לי, בייטס דרייב. אני אגיד, אה, אני חי בייטס דרייב לפני שהחלטתי פה, בנלסון. איזה מספר, בייטס? איפה הוא חי? בבית שלי. בבית שלי. 400 מיליארד אנשים, אני קליקתי את הנמבר בגוגל. לא, אתה לא ראית סיפור כזה בעצמך? מה הטובות? בואו נסתכל. את יודעת כמה מירקולים קרה פה? ראשון, שאני הלכתי כשהיא הייתה בטלפון, אם הייתי הלכתי שני דקות אחרי, זהו, הייתה תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד שנייה, תמיד תמיד תמ שאני קליקתי את הנמבר בגוגל, מנהלים של נמברים. שלושה, שהאנגלית שחיים במונסי היא האנגלית שהחליטה את הטלפון. זו שלושה מירקולה. ושלושה, היא חיים איפה אני חייבת לחיים. אתם חייבים לזה? אתם יודעים, בתורה, יש ספק ספקה מותר לך תחילה. אף אחד לא מוכן, אם זו ספקת בתורה. אבל 2 עושה את הגבוהה. ספק ספקה. פה יש 4. 4 מירקולים, לא 2. אז נחליף. אז רבותיי, הכל בסופו של דבר הוא של ה' אנחנו יש לנו רק אחת מישינה פה. לפגיש את התחתית. אם אתם פגישו את התחתית, אתם לא יודעים שיש לך קבוצה בתגובה שלך. אחד אמר לי שאני מישראלי. הוא אמר לי, רבי, אני לא יודע מה לעשות עדיין, תגידי לי, מה? אימא שלי היא אנטי-רליגיה. אני מבעל תשובה, כל מה שאני עושה, היא קיבלת. אני קיבלת קילושקר, והיא קיבלת את זה. אני מנסה לעשות אבדלה, והיא קיבלת קנדל. ממש עיזהב. עיזהב. עיזהב. או, אני חשבתי להחליט את המשל. אבו עבדיה אמר, אז הטרנגול והטרנגולת, אתם ילדים מתנגדים. אז אבובדיה אמר, הגוף הוא הטרנגול המנגינה, והגוף הוא הטרנגול המנגינה. כשאתה לא מיישם את הגוף, אוהבות, חלומות, חלומות, הגוף לא מיישם לעבוד. 6 שעות אתה לא אוכל? רעיון. זה קל. בישיבה כשיש לך יום רעיון, 2 שעות, אתה יכול ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכ אני לא מעניין לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות כל ישראל לנס מלכות טטוס, הם לא חיים? כל המחנלי שבת פה בשיקגו, הם לא חיים? הם עושים מיליון, ורק קצת מהם. כולם חיים. מה זאת אומרת שאתם צריכים לחיות? מפה אנחנו רואים מה שאנחנו קוראים חיים, ומה אשם קורא חיים, זה דבר ממש אחר. כל פעם שהתורה מדברת על החיים, זה החיים של השלום. כשאנחנו קוראים חיים, זאת אומרת החיים של הלב. החיים של הלב, התורה גם הייתה. זה לא חיים. באמת, כל אחד פה בבית הוא במהלך למות. מה זאת אומרת? ממילא שבאת לבית, אתה מתחיל למות. זה כמו בטריה. אתה לא יודע כמה שנים יש לך, 60, 80, 90, אבל ממילא שבאת לבית, אחד מה שאנחנו צריכים להגיד, זה שהזמן שלך מתחיל. כמו בטריה של טלפון, 89, 85, 82, הרעיון הולי הוא שבאותה הטלפון יש מלחמה של 8 שעות ובאותה הטלפון יש מלחמה של 2 שעות. אתה לא יודע איך זה קורה. זה נגמר ונגמר עד שזה מתחיל. אחרי שזה מתחיל, זהו, אתה מתחיל. אתה לא יודע איך זה קורה. אתה לא יודע איך זה קורה. אתה לא יודע איך זה קורה. אתה לא יודע איך זה קורה. אתה לא יודע איך זה קורה. אתה לא יודע איך זה קורה. אתה לא יודע איך אפילו המוניה לא מגיעה זה לו עדיין. אני פעם שאלתי את השאלה, קורה. מה זה יותר טוב להיות? חייב להיות חייב להיות גדול או חייב להיות חייב להיות חייב להיות חייב? מה שאתה רוצה להיות? חייב להיות חייב להיות חייב להיות חייב להיות? מה שאתה רוצה להיות? מה שאתה רוצה להיות? מה שאתה רוצה להיות? מה שאתה רוצה להיות? מה שאתה רוצה רוצה להיות? מה שאתה רוצה להיות? מה שאתה רוצה להיות? מה שאתה רוצה להיות? מה שאתה רוצה להיות? מה שאתה רוצה להיות? מה שאתה רוצה להיות? מה שאתה רוצה להיות? מה שאתה רוצה להיות? להיות? מה שאתה רוצה להיות? מה כי כשאתה כבר עשית הרבה מיליאנים ואתה עדיין מזרחי ומתנגד אתה יכול לדעת שהצלחת שלך לא יכולה ללכת איפה כלומר, כשאתה מקבל את זה אתה לא תהיה מרגישה שום דבר לא יכול לעשות אותי מרגישה עדיין אבל כמו שאתה פחות, אתה תלמיד כשאני עושה את המיליאנים הראשונים, אני אהיה מרגישה אפילו אם זה טוען, זה טוען בלתי כי כשאתה יש מיליאנים, אתה תרצה 2 וכשאתה יש 2, אתה תרצה 4 זה מה שהגמרא אומר, והם אפילו שואלו את ביל גייץ בישראל בקבוצה עשרה שנים, כשהוא היה בישראל, האנגלית שאלה לו, מר גייץ, אתה הבן הנכון לדעת, האם המון מביא רעיון? אם אף אחד שלכם ראה את הקבוצה הזאת, אתם לא תאמינו שאני מגניב. אבסולוטי לא! לא בכלל! זה רק מביא מגניבה, אבל לא רעיון. אני תחזיר את הילדים שלי רק... כמה? 10 מיליון. 10 מיליון, רק 10 מיליון לכל אחד מהילדים. אפשר אפילו להחזיר את הביתה בירושלים. אפשר להחזיר את הביתה ברוקלין. אז אני אשאר רק 10 מיליון דולר לכל אחד מהילדים שלי. וכן, זה יותר מ-100 מיליון. 10 מיליון זה כאילו, אתה יודע. כמו שאנחנו נמצאים את הילד בקוורדר. דיר משה, אני אוהב אותך מאוד. אני אוהב את הקוורדר מאוד. זה יותר או יותר נכון. אני פעם אמרתי את הסטוריה שהילד בא לסוט-סטור. 16 שנים ילד, רגע רגע. הוא יכול לנסוע, לנסוע בגנים. אתם יודעים, אתם היפים, הוא יכול לבוא למרחק די מסוים. הוא מתחיל מ-10,000 דולר ומעט, כל מרחק. הוא יכול ללכת, הוא מבחין מרחקים, טוקסידות. אף אחד מהמרחקים לא מייחס לו. אה, זה, הזה הלך זמן. מה הוא עושה פה? זה ילד. אז הוא רוצה מישהו לעזור לו, אבל אף אחד לא יכול ללכת אליו. הם כולם עוסקים עם הטלפונים, זה, על הטלפונים. אף אחד לא מייחס לו. והוא אומר, סליחה, מישהו עובד פה? אף אחד לא תתעסק בזה, אל תפסיקי זמן שלי. סופו של דבר, גורילה גדול עובד עם הווקי-טוקי. את יודעת, אתה יודע, אתה יודע, אתה יודע, אתה יודע, אתה יודע, אתה אתה יודע, אתה אתה יודע, אתה יודע, אתה יודע, אתה יודע, יודע, אתה יודע, אתה יודע, אתה יודע, אתה יודע, אתה יודע, איך יכולים להשאיר אתכם? איך אתם אוהבים את האספרסו? אתה יודע אנחנו כל כך סליחים. מה החלטה? אתם הבנים מי שאתם מדברים עם. עד עכשיו אתם לא ידעים מי שאתם מדברים עם. עכשיו אתם אחר כך הבנים מי שאתם מדברים עם. יש משהו כזה בג'ודיזם, קוראים לו ערעת הרוממות. יש ערעת הרונש. אחד שלהם צריך להשאיר את ההתפחמות אם הוא מגיע לעבודה. ויש משהו בסדר יותר שקוראים לו עירת הרוממות. מה זאת עירת הרוממות? כשאתה מתחיל להבין מי הוא ה' אתה לא צריך לפחות את ההתפחמות עדיין. לפחות את ההתפחמות זה בסדר קטן. כשאתה מתחיל להבין איך גדול התורה, איך גדולה היא, איך אינסופה היא, איך אינסופה היא התורה, אתה נפגש עם ה' לדבר כזה ואתה מתחיל להבין מי הוא ה' ואתה לא צריך עוד פעמים אם אתה לא עושה את זה אתה צריך ללכת לאב, אתה לא צריך את זה אתה כבר כזה מגניב של ה' זה נקרא ירעת הרוממות הייתה ספקה חשובה עם רב סעדיה גאונה עשרה אלף שנים לפני ואתה הלך למוטל, לא הייתה חברה אף אחד לא ידע איך רבים נראו באז, לא הייתה גוגל עדיין היום, היום אתם יכולים לראות בגוגל כמו שהרבי נראה. יש לי לפעמים דברים מגניבים. כשאני מבחינה ברחוב בישראל, אני יכול לרחוב שתי פעמים. שתי פעמים שאני יכול לרחוב. כל אחד יצא, גדולים גדולים, כל איך אני הולך. אני הולך לסטור, אני הולך לסטור, העבודה עומדה. כל איך אני הולך, אנשים לא נותנים לך רחב. בפיילט, בפיילט, האנשים בפיילט. למה? בגלל שכל אחד יודע שהם רואים על יוטיוב כל הסרטונים. בחסידים, הרבה מהם יש פלטפלאנסים. הם לא יודעים על גוגל, ולא רואים את האימציה. הם רק שומעים אותי, אבל הם לא יודעים איך אני רואה. אז, יש שני מיני חסידים. זה המודרני, שכבר יש אייפון. אז הם יודעים. ויש הרבה מהם שהם לא יודעים. לפעמים אני הולך לבורו פארק, לדוון. אני לא רואה אפילו קראבאי, אף משהו. אז אני הולך אליו, אף אחד לא רואה אותי. עד שהחסידים יכולו להכניס אותי, יגידים לי, רבי, אני אוהב את החלטות שלך, וואו, אני מזרחי, איך אתה? ואתה תראה, כל החסידים, כל גלחתי, אתה, אתה, מה ההתפלגה? אתה, מה ההתפלגה? הם חשבים, הם באמת רבים. הייתי רואה את זה. אז, אבל אתה צריך לראות איך הם החלטו את התפלגות שלהם מזה. הוא אמר לי, תסתכלי עליי, אני שם שם, אף אחד לא יביא לי עלייה שם. מה, לא יש לך עלייה? תביאי לי עלייה בכלל? כשהם ידעים שאני האנגלית שהם שומעים, הם אומרים, איך זה? אנחנו רוצים שתקבל את זה, אנחנו רוצים שתקבל את זה, תקבל את זה, תקבל את זה, תקבל את זה, תקבל את זה, תקבל את תקבל את זה, תקבל את זה, תקבל את אני יכולה לנסוע על הרחוב פה? זה מפחד, נפחד מבחינה. כן, אתה יכול לנסוע פה. בבוקר, אחד מהאנשים התחשב שהרבי הכי גדול בעולם נסוע כל הלילה על הרחוב. הוא התחל לזמר, אתה יודע איך זה היה, אחר כך, 1,000 שנה. הרבי היה עם הרבה כבוד. רב סעדיה גאון, הכי גדול של החכם, הוא היה בפלואו, ואנחנו נפלגים לבד. רב סעדיה גאון אמר, אתה רב סעדיה גאון, אני כל כך סליחה, הוא התחל לנצח בגרעה. אני מרגיש, סליחה לי ורפסיידי אגרון אמר לי, קודם כל, אתה לא צריך להתאמין, אתה לא ידע מי אני ואתה עשית לי חסד, אני הייתי יכול לנסוע פה, לא בשטח, אבל אתה פשוט הלכת לי דרך גדולה לשלום, שעד שאתה ידע מי אני, אתה נסע פה כל כך הרבה פעמים, אתה ראה אותי נסעים על הרחוב, זה היה בסדר שלך, כשאתה ראה מי אני, תסתכל, אתה מתחיל להתאמין, ואני, סעדיה, לא הייתי מוכן להכיר את הקריאטור שלי עדיין. כי עכשיו, אחת הזמן בעצמי, כשאני עשיתי משהו אחר, אני הייתי בפוזיציה שלכם, כמעט לצלם. אם אני באמת ידעתי את השם, אם אני הייתי אחת הזמן עשיתי משהו אחר, זה כמו שאני צריך להיות, כמו אתם. כמעט לצלם, ולקחת, ופגשת על הרחוב. אבל אנחנו ממשיכים את החיים שלנו. תוצאה, הגאי קורא אותי מישראל, כל מה שאני עושה, היא נחתה את הקנדל, היא נחתה את הקנדל, היא לא רוצה לדעת, אף משהו. אני אומר לו, אני אגיד לך את הסולושיה של המצב שלך, אבל אתה צריך להיות תמידי. אתה אומר, מה? אני אומר, מהר אני רוצה שתהיה הכי יפה של הגאי, הכי יפה של אמא שלך. שתי שבועות. תפקיד אותה ככה שהיא רבי העולם. הוא שואל אותי, מה ההתקשר בין מה שאני אומר לך למה שאתה אומר לי? אני אומר לך שאני אוהב אותו, ערב רב. היא אוהבת אשם, היא אוהבת הליגה, ועכשיו היא אוהבת אותי, בגלל שאני בעל תשובה. אתה אומר לי להיות נפלא? מה ההתקשר? תגידי לי איך להתמודד שהתורה היא מאשר אשם, איך להתמודד אותה ללשון, אני אומר, היא לא צריכה כל זה. פשוט תפקידי אותה כמנגינה, תפקידי אותה תגידי לה איך מיוחדת מה שהיא עושה לך איך מיוחדת שאתה לא משהו בלי הלאה ואיך מגניבה היא היא ואיך יפה היא היא ואיך מגניבה היא היא והיא הכי טובה כל יום ככה, בשביל שבועים, קחי את הכבודות שלה והוא אמר, אבל אתה יכול להסביר לי מה זה הקונקציה? אני אגיד לו, כן, אני אגיד לך. לבן, הוא צריך לדבר עם רעיון שלו. בואו אני אבין לך את הגמרא, את זה, זה משהו של ה' הוא מדבר עם רעיון שלו. לבנות, ה' עשו אותן באותה אופציה שהחלק הדומיננטי שלהם הוא הרעיון, האנושות. כשאחר כך אישה יוצאת בישראל בצד של פילם טורקי, אחת דקה בפילם, כל האנשים בישראל קווים. אני לוקחת, ואני רואה אמא שלי. מה קרה, אמא? תראה את זה, מוסטפא. פטמא לא רוצה להתמודד. היא קווה, ואני אומרת לה, למה אתם קווים? כל כך יפה השפה. זה כל בגלל הזווית הזאת. היא מגעילה את ההתמודדת הזאת. תאמיני, זה מגעיל אותי. ואני אומרת, אמא, זה רק אילוזיון. זה פילם. זווית האנשים האלה. אתה רואה משהו שריק את הראש, אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה כל יום. כל מה שהיא עושה, היא קורסת לך, היא קורסת, היא לא קורסת, עכשיו אני קורסתי. שתי שנות! תתן לי רק שתי שנות! הוא אמר, בסדר. שתי שנות. שתי שנות לאחר, הוא קורס. אתה לא יכול להבין את זה, אתה גניב. אתה לא יכול להכניס את זה. היא מבקשת לי את ההבדלה עכשיו, היא מבקשת לי את הקידוש, היא עדיין תלמדת לעשות חמין, צ'ולן. אתם לא מבינים, אני עושה קידוש, היא מלכת משהו על רגליה, זה כולה שונה עכשיו, זה מאוד טוב, 100%. לבנות, זה עובד על אימושיות. אחד הפרוסים לזה, לפעמים יש קפלים שהיו מתי ל-30 שנים, הבנית הייתה רביטסיין, רביטסיין, היא יותר רליגיאלית שלו, וכמובן שהם נגמרו במהלך ארוך, היא נגמרת את הרליגיה והלכה ללכת עם הגוי, איך זה יכול להיות? התגובה היא כי היא כל כך חייבת לדעת שלה, היא כאילו ניף לדעת שלה, אבל היא לא חושבת, הרעיון לא חושב. זה כל מעל אמושיה, אני אראה לו, הוא נפגע אותי, הוא נפגע אותי, ובזה היא חייבת לדעת שלה. זה קורה כל הזמן. לפעמים הם קיבלו את הילדים, הם קיבלו אותם מהתורה של תלמוד. למה? היא לא מאמינה באשר? בטח שהיא מאמינה. היא לא יודעת שזה יותר טוב שהילדים ישיבים ישיבה? בטח שהיא יודעת. היא לא יודעת שמה שהיא עושה עכשיו זה רעיון רעיון? בטח שהיא יודעת. אבל כשההארט זה כל כך רעיון, הרעיון שלהם לא פונקציון. זאת הכתוביות של האנשים. זה לא משהו רעיון. את האנושית של הארט, לפעמים היא גדולת גדולה בחיים. אבל בשלב הזה, כל מה שצריך לעשות זה שתמודד שהיא שמחה. לדרך כלל, הגמרא אומר, אם אשתך שמחה, אתה תהיה גדול. תמודד שהם שמחים. אם אתה תמודד שהם שמחים, אשם יעבור לך עוד מילה. ואני אעבור עם דבר אחד, כדי שאתה ידע מה היחסים בין שתמודד את אשתך שמחה לגדול גדול. מה היחסים? אז כשאלה מניף עשו את המציאה, אשם קרס האנגלית, האנגלית, ואתה צריך לעבוד מאוד כדי לעבוד. לא במיוחד בפיזיקה. לפעמים אתה יש 100 בניים, אבל המחשב שאתה יש, אתה לא צריך לעבוד ב-6 וללחוץ ללחוץ ולכת בנים על הרגל. אתה רק צריך לתת ממשלות, אבל המחשב מנטלית מנסה לנסוע אותך. אתה 50, נראה 80. למה? מכל הסטרס. זה לא נראה. הממשלה רוצה את זה. יש פרמיטה. יש כל כך הרבה פרמיטה שיש לכם, חזנצאים. הרבה נכסים, הרבה דאגות. אז, אדם, מה זה הקרס? אתה רוצה לעשות חיים? ספר. האנשים, הם גם יודעים קרס. זו קומבינציה של קרסים. מה זה? הראשון, תספרו מאוד בגיבות. בצער, תל די בנים. השני, התגובה. לוקחת בביבי שב-9 שנים במהלך וכך. זה לא היה מנסים להיות ככה. אמנות יכולות לגיבות ברגע, בלי כל ההדק. זו קרס. שב-9 שנים תספרו. פלאס, הפחד של ההתגובה. ועכשיו, 20 שנים לקבל את הילד הזה. אתם יודעים איך הרבה תספרים בוולדיר? כל זה בגלל שהם עושים איזשהו דבר נגד אשם. כל האנשים בעולם הם חלק מזה. אז כשהאשם פניש את האב, מה הוא אמר לה? ואל אישך תשוקתך, ואו אים שולבך. אתה תרצה לבן שלך, והוא יימשל לך. זאת אומרת, הבן הוא המשחק. העולם האחרון בשבילו יהיה העולם של הבן. טוב. עכשיו, עכשיו, אם אתה יחדי פמיניסטים, הכל נהיה אחר כך. אבל, כשאנשים רואים שזו אותו אישה לא פרסומת, היא צריכה לקבל את הילדים, לתת להם דרישה, לסייע להם, לסייע להם, לסייע את הביתה, כל הדברים שהאישה צריכה לעשות. היא לא עושה 100% את העבודה, כל מה שהיא צריכה לעשות. והוא לא קריטיקה את זה. הוא לא מגניב, הוא לא מגניב, הוא לא עושה שאלות אוקיי, אין בעיה, אני מבין אתכם, אולי הייתם בשבוע קשה אני לא מבין, זו גבוהה גבוהה, אתם מבינים? לא, אני לא מבין יש הרבה דלת על הרכבים, נכון? אין בעיה, אין בעיה, הרכבים לא יחזרו אותנו למלחמה כמו שאתם בסדרים, אתם חי, אתם שמחים, אני שמח במיוחד כמו שהאנשים, מה? כמה פעמים אני צריך להגיד לכם, אני לא אוהב לראות את זה כשאני יוצא, אני לא יכול לקחת את זה עדיין, אני מנסה לקחת את הכרדיט. אנחנו לא נלך לבית את האנשים שלכם לפסח. זה ניד לב. אבל אם הוא יצא, לא, אין פרובל, זה בסדר, צריכים עבודה, אני מנסה לקחת לך מישהו שתעשי עבודה. לא, אני הייתי בסדר, לא נגמר עוד פעם. מה קרה? הוא הרחק את הכרסה שלה. כי הכרסה שלה היא שרק ירושלים אתכם. אבל הוא נפגש. הוא לא ירושלים אותה. הוא לא ירושלים אותה. הוא יתן לה לעשות מה שהיא רוצה. היא בסדר? אתה בסדר? אני בסדר. אני לא רוצה שתהיה נפגש. הבוס נותן לך אומרים. אתה לא עושה את זה. הוא נפגש אותך. אבל הוא לא עושה את זה. הוא עדיין נותן לה זמן. הוא עדיין נפגש אותה. הוא עדיין לא עושה שאלות. כשהשם רואה שאתה קח את המנגינה שלך מהר, הוא עושה את השם עם אותך, מנגינה למנגינה. מה זה המנגינה שלך? אתה צריך לעבוד מאוד קשה לבנות זמן. אבל זו מנגינה. אבל כשאתה קח את המנגינה שלך מהר, ואתה לא קח את המנגינה שלך מהר, אני אקח את המנגינה שלך מהר, ולא אקח לך סלב להביא זמן לבית. אז מפה, הזמן יביא לכל דרך, במהלך האזורי, במהלך האזורי. בגלל שכל שה' עושה זה מידע כנגד מידע. מידע כדי מידע. 100%. אז אבותיי, תזכרו, במשרד, אנשים מתיישבים, אבל הם לא מלמדים מה זאת להגיד להיות אבא. הם לא מדעים בכל קטנה. האנשים היו נשמעים, הם לא הלכו ללמוד מה זאת להיות אבא. יש הרבה עבודות טובות על זה. ברוך השם, היום יש לנו כל כך הרבה עבודות. רב סמיר כהן, כמה עבודות טובות על זוגיות. רב אבנר כבן. רבים טובים עם עבודות טובות על זה. שמחה כהן, הבית היהודי. יש כמעט מאה עבודות אחרות שאני אפילו לא יכול לדעת עליהן. זה אימפרטנט ללמוד, לפני שתמצאים בפרטנרשיפ, מה יהיה עבודתך בפרטנרשיפ. אם אתה לא יודע מה עבודתך, איך אתה תצליח. אז ראשון, צריך ללמוד. שנייה, צריך להבין שבשלב, כשאתה מגיע לשלב, אתה לא חושב, מה יש לי? מה היא יתן לי? מה אני מקבל ממנה? זו השאלה האחרונה. מה אני יכול לתת? איך אני צריך להגיד לה שמחה? איך אני יכול להצטרף לפרקנר? זו הידעה הנכונה. היא צריכה לחשב, איך אני יכולה להגיד לשלב שלי השמחה בעולם? איך אני אקבל אותו, איך אני אקבל אותו, איך אני אקבל אותו, איך אני אקבל אותו, איך אני אקבל אותו, איך אני אקבל אותו, איך אני אקבל אותו, איך אני אקבל אותו, איך אני אקבל אותו, איך אני אקבל אותו, איך אני אקבל אותו, איך אני אקבל אותו, איך אני אקבל אותו, איך אני אקבל אותו, איך אני אקבל אותו, איך אני אקבל אותו, איך אני אקבל אותו, איך אני אקבל אותו, איך אני אקבל אותו, איך אני אקבל אותו, איך אם אני לא טוען, אני אקבל אותו, איך איך אני אקבל אותו, איך איך הם אני עדיין אקבל אותו חיים במונסי. מישהו אמר לי, הוא הלכה לביתה שלהם, והוא ראה פריים על הרגל. ה-10 קוממנטים של הקבוצה של הלפקוביץ. A. במקרה של קבוצה, אנחנו לא נכנסים ללילה לפני שנפגשו את הפרובל. זאת אומרת, לפעמים השנה יש קבוצה, לפעמים הם לא מדברים. קצת יום, הוא יכול לבית, הוא לא אומר היי, הוא לא אומר היי, הוא חי, הוא חי. אתה יודע, תנגד. למה? איגו. מה זה כל התנגד? איגו. אבל אם הם רעיונים, שם, אנחנו לא יכולים ללכת לנסות לפני שהם יצאו מהחברה. אז קרב המקסימום יהיה ביחוד יום. אם הם ילדים בבוקר, בלילה, הם צריכים להחליט את האפשרות. כמה יותר אתה מתייחס, הכי קטנה שהיא מקבלת, בגלל שבאלה באים כל האקדמים אתם יודעים את האקדמים? אווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו כל אחד מייצר סולט ופפר ועוד קצת חי לסולט. עוד קצת חי לסולט ופפר ועוד קצת חי לסולט. עוד קצת חי לסולט ופפר ועוד קצת חי לסולט ופפר ועוד קצת חי לסולט ופפר ועוד קצת חי לסולט ופפר ועוד קצת חי לסולט ופפר ועוד קצת חי לסולט ופפר ועוד קצת חי לסולט ופפר ועוד קצת חי לסולט ופפר ועוד קצת חי לסולט ופפר ועוד קצת חי לסולט ופפר ועוד קצת חי לסול הם לא יעבורים לך, הם יעבורים לך את ההגנון. אותו דבר עם האנשים. אם הוא מתחיל לדבר עם השעון הרבה ואת אשיותו לאנשים שלו, הוא יחליט את רגלות התורה. והאנשים שלו לא יעבורים לאשיותו. והם יעבורים על כל מה שיכולים להחליט עליהם. הם יעבורים עליהם. מה שאתם צריכים, תתן להם קבוצה, בואו נמצא לכם אישה אחרת. הרבה מבחינות נפגעו בגלל זה. אתם צריכים לדעתי, כשאנשים מתיישבים, אפילו אם הוא ספרדי, אפילו אם הוא ספרדית, לא צריך להגיד אשכנזי. אתה יודע, אז אם אדם מתווה, הוא צריך להזמין שהתורה אומרת, ועזב את אבי ואימו, ודבק באשתו והיו לבשר אחד. אתה מתחיל להיות אחד, אתה ואימא שלך, אחד. זאת אומרת, מה קורה קודם? יד או אבא שלך? חייך קודמים ועזב את אביו ואימו ודבק באשתו. איזה ספרדים יש להם מנטלית מוסלמית. אתהם הולכים מוסבקיסטן, בוכהרה, פרשיה, סיריה. במדינות הערביות, הם גרם לאנשים שאישה היא משהו, אבל חברה. זו המנטלית שלהם, של הערבים. אישה, אל תדבר, אל תהיה קטנה, תעשה מה שאנחנו אומרים, וזהו. אין לנשים זכויות. לפעמים, האנשים הקטנים, הם עוד 70, 80, 90, הם עדיין יש לזה מנטלית. אני רואה הרבה ילדים ילדים באים אליי בשלום בית ישוע. הם רוצים להתגלגל, כי כשהם יוצאים הביתה, לפעמים אין חצי חצי חצי חצי חצי חצי חצי חצי חצי חצי חצי חצי חצי חצי חצי חצי חצי חצי חצי חצי חצי חצי חצי חצי חצי חצי חצי חצי חצי חצי חצי חצי חצי חצי חצי חצי חצי חצי חצי חצי חצי חצי חצי חצי חצי חצי חצ אז אני אומר לך, אתה אמא הולכת לעבודה עד 5. בזמן שהיא הולכת הביתה, זה אולי 6. אתה הולך הביתה ב-7. אז אתה מפחד, למה היא לא הלכת לסופר מרקד, עשית שופים, הולכת הביתה, נטפלת את כל הביתה, נשמרת את הכל לך, כשהמשרד החוואג'ה, הקליף המוסלמי, הגיע לביתה, למה לא יש חתמיל? אני אמרתי להם, אני הולכת הביתה אחרי קבוצה, 2 ע'מ. אני מנסה לאכול, אתה יודע מה אני אוכל? אני אקבל פרצל וחומוס וואטס ואני אקבל ריכל וואטס ואני אשלח מה אתם חושבים? אה, בטח, לא, אני לא מאמין את זה אני אומר, כן, אתם רוצים לדבר עם אבא שלי? היא שואלת אותי, צריך שאני אקבל משהו? אתם הולכים להתאכל? אני אומר, לא. כל מה שיש לי, סנדוויץ, אני אוהב סנדוויץ, זהו. יש לי רפסים, אני אקבל רפסים עם צ'יז, רפסים, פרוג, זהו. אני שמח. אין דבר גדול. הלכו להתמודד עם האנגלית שלו, שזו לא הסביבה ללכת לנצח. זו תלכי תלכי. זו המנטלטה שלה, שהיא המנטלטה שלי, היא לא אמא שלי, היא לא חברתי שלי. אז לזה הוא רוצה לנצח את הביתה, אתה מבין? יש כל כך הרבה דבר לדבר על המלחמה בתקופה בזוגיות, אבל המקום, המקום הוא כל שם יהיה רחוק בוודאי, בוודאי שאתה תחליט את עצמך. אם תהיה מגניב, אם תהיה מגניב, אם תהיה מגניב, אם תהיה, אהה, אתה יודע, עם כל הטרקים הנגטיים של התורה, אתה לא תבוא בלתי. תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה והגמרא תהיה תהיה אומר, תהיה המעביר ת על כל מידותיו, מעבירים לו כל פשר. תהיה פשוט. אל תהיה קטן. אל תהיה קטן. אל תהיה קטן. אל תהיה קטן. אל תהיה קטן. אל תהיה קטן. אל תהיה קטן. אל תהיה קטן. אל תהיה קטן. אל תהיה קטן. אל תהיה קטן. אל תהיה קטן. אל תהיה קטן. אל תהיה קטן. אל תהיה קטן. אל תהיה קטן. אל תהיה קטן. אל תהיה קטן. אל תהיה תהיה קט הוא בא לביתו, ובאתי להגיד שאימא שהיה מגניבה, והוא רוצה להשתתף בית לו. וכשהוא בא לביתו, הוא ראה שחולים של אבא שאול נפגשו כל הדרך לידו, והוא עושה עבודה מגניבה, מגניבה את הביתה עם מפה. הכי גדול חכם בעולם, מגניבה את הרחוב ככה. אחד פעם הוא בא, הוא ראה שהוא סיימת בטחנה ומצליח אוקרה לביתו, לדבר בטחנה, הכי גדול חכם בעולם, מצליח אוקרה אחרי זה הוא אמר לו, עוד מחר אנחנו נחליף את הקהילה. כשהוא בא, הוא הלך. הוא בא לראות אותו, איפה אתה? מה קרה? למה הלך? הוא אמר, אני חייבת. אני עכשיו רואה שאתה עושה דברים שאני לא יכול לעשות. זאת אומרת שיש לי הרבה יותר ללמד. אחת הפיקציה הייתה כולכם להראות שאני לא צריך לבחור. אחד, אשכנזי רבי, בירושלים, אחד אמר לו לבחור. הוא אמר, תגידי למישהו שתגידי למישהו שתגידי למישהו שתגידי למישהו שתגידי למישהו שתגידי למישהו שתגידי למישהו שתגידי למישהו שתגידי למישהו שתגידי למישהו שתגידי למישהו שתגידי למישהו שתגידי למישהו שתגידי למישהו שתגידי למישהו שתגידי למישהו מטרות על הרגל, צ'יס על הרגל, שתגיד מילק, ספילה, מילק שוקולד על הרגל, כל כך הרגל על הרגל. מה קרה? הזה מזמין שאימא שלו לא מבססת את הביתה. אני רוצה שהוא יבוא למאור ותראה שהביתה שלנו היא הרבה פחות מכן. כשהרגל בא, הוא אמר, אתה מבססת את הביתה? לא רבי, אני בא רק לספר לך שאני חשבתי על זה בלילה ואני חושב שאשתי היא האחת הכי טובה שיש לה אחר הצלחה. הידיעה, רבותיי, היא שאם מישהו מנסה את עצמך, הבעיה שלו היא שזוגיות, היא הולכת. אם מישהו מנסה להיות סליחי ומגניב, כל יום שלא יש לו קרב, זה מירקול. אז אם רבותיי, אני רוצה לספר לכם, אתם יכולים לספר את עצמכם. וזה לא כל כך קשה כמו שאתם חושבים. צריך רק לעשות איזשהו תקווה, לא להגיד, לתת ללכת, לקחת את עצמכם כשזה צריך. ולאחר כך, לפני שאני אומר את זה, אתה צריך להיות רבי. זאת אומרת, אתה ואת אמא צריכים להיות רבי, כמו מנטור. למה צריכים רבי? בגלל שבכל מקום יש איגו. בואו נגיד עכשיו, פסח הולך, היא רוצה ללכת לביתה שלה, ואתה רוצה ללכת לביתה שלך. זה נורמל, יש דעות כזאת. או, אני לא רוצה ללכת לבתים שלך עוד פעם, החברה שם נורמלית, אחים שלך לא רליגיוניים, זה תמיד קרה. לא, אני לא רוצה ללכת לבתים שלך, הם מגניבים לי, אני לא יושב בפרימציה, זה תמיד משהו. אז עכשיו, אם הם לא מגניבים, הוא לא רוצה ללכת שם, והיא לא רוצה ללכת שם, הם צריכים חלק שלהם. בואו נלך לרבי, אני אגיד מה שאני אגיד, אתה אגיד מה שאתה אגיד, זה יכול להיות בטלפון. רבי, אני רוצה ללכת כאן, והיא רוצה ללכת כאן. הרבי, הוא עושה את הכל. אתה צריך ללכת כאן, לפסח. זהו, ההגוון סוף. כמו רבי. אתה תקבל, שתי אנשים קיבלו, רבי אומר שזה עבודה, סוף הסיפור. זהו. למה? אם לא יש לך מנטור, חדש, ההגוון לא מתחיל. ואתה ממשיך להזכיר שזה כל בגללך. אבל אם הרבי אומר את זה, אין יותר איגו. אנחנו עושים מה הרבי אומר. עשה מחרב, להסתנק מן השפה. תודה רבה. היה לי שבוע טוב.
More from Mike
(English Subtitles) Debate: ראש בראש באולפן על תכלית החיים 💥 הרב יוסף מזרחי 🆚 נאור נרקיס
