Serie de Pirkei Avot #1
In this rambling yet impassioned Hebrew lecture, the speaker weaves together a wide‑range of Jewish themes to illustrate the relevance of Pirkei Avot. He begins by tracing the chain of leadership from Abraham through Moses to Joshua, emphasizing the role of the seventy elders and the Great Assembly (Knesset HaGedolah) in shaping Jewish law and liturgy. The talk then shifts to the practical challenges of Torah study today – the sheer volume of texts, the limited hours people can devote, and the difficulty of extracting meaning from ancient writings. The speaker explains the evolution of the central prayer (the Amidah, also called the “eighteen blessings”), linking its structure to the sacrifices of the Temple and to the three core pillars of Jewish life: Torah (study), Avodah (service/temple worship), and Gemilut Chasadim (acts of kindness). He intersperses observations about inter‑faith dynamics, modern distractions, and the need for personal responsibility, urging listeners to allocate time, engage deeply with the sages, and transform study into lived mitzvot. Throughout, the tone oscillates between conversational storytelling, didactic instruction, and frustrated exhortation, reflecting both reverence for tradition and concern over contemporary disengagement.
Chapters
בוקר טוב. אני רציתי להתחיל היום סריאל. יש לי במיובש שלי סריאל שברוך השם הוא עושה מאוד מאוד טוב. קוראים לו פרקי אבות. 10 פרקי עבוד סיימתי את כל פרקי עבוד מ-A ל-Z עם סיפורים יפים ודברים מהחיים וכולם שואלים לי למה אני לא עושה את זה באנגלית למה? למה? למה? למה? אז היום יהיה פרק 1 אופילו אני גם אעשה את זה ב-10 פרקי עבוד או אולי קצת, נראה ונעשה את זה בעזרת השם ובאמת אני רק מגיע מהסמינר של שבתון במדינת מונטריאל ובאמת זה נורט שלנו ואני רוצה להגיד לכם, אתם יודעים, זאת אומרת, שאלות הפרופטים מתקרבות ממש בדיוק, שהיהודים מזמינים בכל קורנר של העולם, אימא שאתה הולך הם מגיעים לראות מה זאת הרליגיה, ילדים, ילדות 80% של האנשים היו כאן בכנסים שלהם הם מדברים בפרנקסיה, עוד שלושה ימים אני שומע רק בפרנקסיה אני נותן למהלכים באנגלית, כי הם מדברים גם באנגלית בקנדה אבל המדבר בקובקיה הוא פרנקסיה, הסיניים הם בפרנקסיה, לא באנגלית, זה מעניין כשאתה מגיע כאן אתה רואה כל הסיניים בפרנקסיה, אתה לא יודע איך לדרום אם לא יש לך ג'יפייאס, אין לך הזכויות לדרום אבל זה מה שזה, והם הילדים והילדות הם ממש באים, הם מתאים בזרת השם, זה מאוד יפה יהודים מגיעים, לא רק פה, אה, רק שתיים? אה, זה את. אה, אני אשמח אם הייתי רק שתיים, זה היה יום פשוט. לפעמים אתה מקבל קלעון בפעמים, 5 דקות שאתה מדבר, במהלך שאתה מקבל, יש לך כבר 10 מסגרת. אתה לא יודע איפה להתחיל עדיין. בכלל, אז נתחיל בעזרת השם עם פרקי אבות. מה זאת אומרת פרקי אבות? בעברית התקשורת של פרקי אבות באנגלית זאת אומרת פרקי אבות של אבות. מה זאת באמת אומרת? זאת אומרת שחזאל, החזאלים, הם קיבלו את כל הדעות מהתורה. והם מייצגים אותם לגמרי, לתלמוד, שמיילי מדבר על דרך ארץ, מניארים, תפקידים, מה לעשות, מה לא לעשות, מה להוריד. הם גם מדברים על הם ממשיכים קצת דברים אחרים לתעשיר לנו דברים מאוד אימפריאליים, כמו התקופה של היהודית. למשל, כשאנחנו רואים את הראשון של פרקי אבות, הם מסכימים לנו איך הכל התחל ממושה רבנו, איך הייתה העבודה הנכונה, איך התחל? הרבה יהודים היום אפילו לא יודעים מה זאת אומרת? היא אומרת ככה מושה קיבל תורה מסיני מושה קיבל תורה מסיני התורה התחלת בסיני, כמה שנים לפני? 3,320 שנים לפני עוד 2,400 שנים אחרי שהעולם התחיל התורה התחלת פרופסורית זאת לא אומרת שהוא לא היה פה לפני אברהם מבינו את התורה, יצחק את התורה, יעקב את התורה, יוסף את התורה, אדם יש חלק מהתורה כבר. אז התורה היתה, איך אנחנו יודעים שאברהם היתה את התורה אפילו אם היא עדיין לא הייתה? כי בתורה זה אומר שאני אוהב אברהם כי הוא קבל כל תורה שלי, הוא קבל תורה שלי ומצוותי. איך הוא קבל תורה ומצוותי? זה כמעט 200 שנה לפני, זה נתן. אז אתם רואים שה' כבר נתן לו את התורה. לא את התורה האמת שיש לנו עם כל ההיסטוריה וההיסטוריה וכל הדסקריפיון של מה קרה במילים ואחרים, לא. זה היה רק המצוות. זהו מה שהתורה אומרת, אם אתם יודעים, שהתורה אומרת שאשר הקבש ברוך הוא נתן את התורה למדינת ישראל, הוא נתן את זה לכל הגנטים, לכל המדינות. איך הוא נתן את זה להם? הוא נתן להם אי-מייל? איך ה' בא לגויים ואומר, סליחה, אחמד, מוסטפא, פאטמה, סעידה, קריסטין, קריסטינה, אתם רוצים לקבל את התורה שלי? איך הוא עשה את זה? מה, סופו של דבר, הגויים שמעו שה' מדבר אליהם כאילו הוא מדבר אל הגויים, לא? אנחנו יודעים שהשני שטחים שהאנשים שמעו הם השני הראשונים של הקרדיטה. אף משהו אחר. האנשים לא שמעו את הקרדיטה של ה' עוד פעם. רק השני שטחים. אני ה' שלך שהחלך את אג'יפת. זהו, שטח אחד. והשני שטח, אתה לא צריך להיות שום אדם אחר אבל אני. זהו. איך הרבה שנות בתורה? אולי 10-15 שנות. זה הכל. אתה לא צריך יותר מזה. 2 שנות שאתה שומעים זה כבר כולכך. אבל כשהוא הלך להמשיך את הממשלה ה-10, המבחן היה להגיד את כל הממשלה ה-10. היודעים, איך הם אומרים באנגלית? הם עשו את הטלפונים שלהם. הם היו כל כך מפחדים, כל כך פרנוידים. הם לא יכולים לשמוע. הם התחלו להשקיע למשה, בבקשה, חזקנו מזה. הם היו מאוד נרחבים. אתם רואים בתורה. והם אמרו, אתה יכול ללכת אליו, כל מה שאשם אומר לך, אנחנו יכולים לעשות. אז בעצם, אחרי השכנה השנייה, זהו. אז אשם לא מדבר עם הגויים. אולי הוא מדבר עם אינדיבידואלים, כמו שאנחנו יודעים. הוא מדבר עם אברהם. הוא מדבר עם אברהם, הוא מדבר עם יעקב. אז אנחנו רואים את זה. אבל במדינה, שני ספרים, זהו. אז איך הוא מדבר עם הגויים? הוא בא ללידר של כל אחד מהנצחים. כל נצח היה לידר, איזה רבי או רבי. והם אומרים, אני מתחיל לתת את התורה שלי לאדם. שאלו את הנצח שלכם אם הם רוצים לקבל את זה או לא. אז הם קבלו רבי, דמוקרטיה. הדמוקרטיה לא התחילה היום. הרבי שואל את הנצחים. ה' בא אליי אולי בלום, והוא אמר לי, אני רוצה לתת לך את התורה הזאת. וכל המדינות נכנסו לביטחון, אחד לאחד. וכל המדינות, הגויים, לא נכנסו לקבל את התורה. למה? כי הם שואלים, מה בזה? הם לא ידעים מה בזה. אז הקריג היה להגיד, למה אתם קוראים למה שבשם? זה משהו של ה' זה יכול להיות טוען, זה יכול להיות רע, אבל הם אמרו, לא, לא, אנחנו לא רוצים, ראשון אנחנו רוצים לדעת מה שבשם, ואז אנחנו רוצים לדעת התגובה. האנשים שהם אומרים, כן, תעשו את זה לנו, הם יהודים, וזה מה שההתגובה של נעשה ונשמה באה מזה. אנחנו נעשה, ולאחר כך אנחנו נבין. זאת אומרת, לא נשאל שאלות עד עכשיו. רגעים, היום כשהיהודים הולכים למעשה משפחה, במיוחד הם מאוד מגניבים יהודים יום מגניבים במהלך המשפחה בעולם, הם האנשים הכי מוצאים בהצלחה במיוחד למהלך המשפחה, אין מדינה שיש יותר אנשים משפחים, מוצאים בהצלחה, חברים אינטלקטיים, דוקטורים, בנקים, רבים, אמנות גדולים של מרחבים גדולים, אמנות גדולים, אמנות אמנות גדולים, אמנות גדול כן, יש לכם הרבה ורעיון קריסטינים, אבל במיוחד עם כמה קריסטינים יש בעולם, במיוחד זה כמעט אף משהו. הרבה מהם פחות או פחות. גם עם הערבים. אתם רואים את כל הטייקונים הערבים שהם אוכלים את כל האויל, כאילו, אני לא יודע, כמה אלפים שלהם או עשרה אלפים שלהם, במיוחד עם ביליון וחצי ערבים זה אף משהו במיוחד. הרבה מהם הם חייבים ללחוץ, הם לא יודעים מה לאכול, הם חייבים ללחוץ, הם חייבים ללחוץ, הם חייבים ללחוץ, הם הם חייבים ללחוץ, הם חייבים ללחוץ, הם חייבים ללחוץ, הם חייבים ללחוץ, הם חייבים ללחוץ, הם חייבים ללחוץ, הם חייבים ללחוץ, הם חייבים ללחוץ, הם חייבים ללחוץ, איזשהו מקום שהם עדיין לא יודעים לתקופה. הם רוסיה, חי יוגוסלביה, רומניה, כל אלה המקומות, עדיין יש זמן לתת להם לתקופה בניו יורק או פאריס או כל מה אחר. אז במיוחד, יהודים בטח הם מאוד מפחידים במדינה, הם מבחינים, הם שואלים הרבה שאלות, הם מבחינים מאוד טוב. בכל זאת, כל יהודים, כן, מה שאתם נותנים לנו, אנחנו נעשה, אנחנו נבין. איך זה קרה? התגובה היא, כשאתה מגיע לדבר עם אדם שאתה מאמין 100% יש קודם במהלך שלך, במהלך שלך פרסונלית בין אתה והאדם בעוד שנים, שזה יוצא לקודם שכל מה שהוא יעבור לך, כל הרשימה הוא יעבור לך אתה לוקח את זה בלי שאלות, למה? אני מכיר אותו כמה שנים, כל כך הרבה דברים שאנחנו עשינו ביחד, אני ראיתי אותו כמו אנשים חייבים, הוא לא מגניב, הוא לא מגניב, הוא אמיר, הוא נכון, הוא לא ידע איך להגניב, אתה מכיר אותו כמה שנים, אתה רואה איך הוא מבחין עם אנשים, איך הוא עושה חסד, אז הוא אומר, עכשיו ולמרות אני אגיד, תשמע, יש עבודה טובה, רוצים להתפתח בי? אתה קח את זה רק בגלל הם, לא בגלל העבודה. כי הוא אומר, אתה יודע מה? הוא מגניב, ואין שום דבר יכול להתפתח בי. הוא לא יכול להתפתח בי. אותו דבר פה. אחרי שהמדינת ישראל ראיתה עשרה מירקלים במצרים, מה אשם עשה לאיג'יפים? איך הוא קח אותם לבחירה, הכל נפתח, הם הלכו, האיג'יפים נפגעו, הברית קחה, מה שאלות הם צריכים לשאול? השם רוצה לתת להם תורה. מה שאתה נותן לנו, אנחנו אומרים, אוקיי, בטח. מאמין או לא, לאחר כך הם נשאר. הם התחלו להיות דעות שניות. זה מה שהצהרה זה, כשמישהו בא ומבין אותך לתת צדקה, אפילו אחרי שהוא נתן לך מדהים ואתה מתחיל לקרוא בגלל הסיבה הזאת שלו, ויש לך ילדים שחווים בבית, ולאחר כך אתה נתן לו את המוניים, וכשהוא ילך בזור, אתה מתחיל לדבר, אה, אולי אני נתן לו יותר, שלושה ימים הוא לא נפל. לא אתם, אתם יודעים, בסופו של דבר, כולם. זאת הכתובה של היצררה. לדרך כלל, היצררה תמיד עושה את האנחן לצחוק על המצוות שהוא עשה. צריך לדעת על זה. זה כמעט תמיד כזה. אתה עושה משהו, ולאחר כך אתה צחוק. אתה צריך לדעת, זה אחד הטריקים שלו, לתת לך את הכל. לגבי שאתה לא ידע, אם אדם קבל תורה ומצוות ל-100 שנים, בלילה עד הלילה, 100% פרפקט. ואז כשהוא היה 100 שנים, הוא אמר, אה. אני חייבת להיות סקולר, אני יכול ללחוץ, אני אאכל כל מה שאני רוצה, אני אעשה סצינות, אני יכול ללחוץ, איזה חיים שיש לי, אני הייתי כל הזמן מאוד מאוד רליגי, אה, אני ארגע על זה. זהו, זהו מה הוא אמר. כמה זמן הוא קח להם להגיד את זה? אחת דקה. כמה שנים של חלום ומאחורים עד הלילה הוא נחשף את עצמו? הכל נחשף. הוא הולך את הכל במינות אחת, וזה לא משחק, וזה לא מגניב. אם אדם אומר, אני ארוך את המצוות שקיבלתי, הוא הולך את כל מהם, ברגע. אותו דבר, אם אדם אומר, אני ארוך את כל המצוות שקיבלתי, והוא מת, והוא לא קיבל איזה מצווית בחיים שלו. אנשים אומרים, הוא לוחץ ברחובה, הוא חושב, איזה רעשי אני, איזה רעשי אני, תראו אותי, איך אני חי. ואז הוא אומר, אה, אני אשכח שאני לא אעשה את זה, אני אשכח שאני יכולה ללכת ולהתאמין את הכל, ופה, הכל בא, ונפגש אותו, והוא מותה. לא עלינו. הוא לא עשה איזה מצווה. אף שום דבר. הוא בא למחילה שלו, והכל החלטה. מזה, או מזה, מה שהוא אומר, הגמרא אומר, אם אנשים באים לבנות אישה, ואומר הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק גמור מישהו בא, יצי בא, יש לו רגל גדול, הוא פשוט בא מארץ אינדיאלית, 15 רגלים על הרגל שלו, 15 טטוויז על הרגל שלו, הוא בא עם רגל פה, רגל פה, אתה לא תאמין שזה מישהו יהודי, הוא בא לילה של בית יעקב, סארה, רחל, מיריאם, הירה שלה מגניבה מאוד מגניבה, מגניבה כל כך, כמו שצריך להיות היא לא הולכת ומתחילה להתעסק עם האנשים ברחובה הוא בא אליה, זה נראה כמו שחשב, מה בין היא והוא? והוא בא אליה והוא אומר אליה, הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק גמור אני רוצה שאתה תהיה אימא שלי, במיוחד, במיוחד שאחר כך אני אהיה צדיק אמור. והוא הלך. מה הסטטיסט של זה, מיריאם? אם היא נכנסה להחליט, אם אתה צדיק, למה אני לא צריך לתת לך את זה? להחליט מכל המרחבים שלך. אתה יודע, טאטו, אתה לא צריך להחליט. אתה עשה את זה. לעשות טאטו זה עושה רעיון רעיון. וזה מאוד מאוד בפשטה עכשיו. איפה שאתה הולך, אנשים עושים יותר ויותר טטוויז, מה שהיה מאוד מגניב. אני לא יודע למה מישהו יהודי או לא יהודי, נשכח את הסצינה עכשיו. בואו נגיד שזה היה אפשר, בואו נגיד. איזה מגניב הולך ומתחיל לעשות משהו על גולם שלו שאחר כך הוא יכול להכניע את זה, ויהיה שם עם זה תמיד? מי? זה מידע שהאנחה לא חושבת על זה. נשאר לרליגיה, ובשביל זה, הכי הרבה של האנשים שהם עושים את זה, הם מנצחים של אומס. אתהם הולכים לרליגיה, אבל הם עושים את זה. אז מישהו שעושה טאטאו, כמה זמן הוא עושה את הטאטאו? דקות אחרי שזה כנראה כנראה, זה לא טאטאו עדיין. הטאטאו זה לא לעשות את זה. זה למה לא יש אבליגציה להחליט את זה. אז למה אנשים שתהיו רליגיוניים, הם עושים כל מה שהם יכולים להחליט את הטאטאו. כי כשהם הולכים למקווה, הם לוקחים את הכלובים, כל מי שרואה אותם, כל המקווה, הילדים, הם הולכים למקווה, הם יכולים להכניס את הילדים שזה יהודי. אין ילדים שיכולים להכניס את זה. ובאותה מקווה יש סיניים, אין טאטווסים אפשריים. לא שהם מפריעים לבית התשובה, אנשים שהם הולכים ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ובסופו של דבר הוא רואה מישהו, הוא בא, יאמאקה, ציצית, הכל, אבל הכל זווקי סטטוז. מה הוא יכול לעשות? זו הסיבה שהם התחילים להראות שאיזו שאלה עושה דרך לדבר אחר, שהם ראו שזה עושה להם קלות בקהילה, אז הם נותנים סימן גדול. האחרון הולך לדבר קטן, אתה לא צריך להגיע לדבר הכי קודם, עם מאותים אנשים. אז לא יש אבליגציה להחליט את זה, אבל הם מתחילים להחליט מזה, במיוחד איזשהו יום הם יהיו עם ילדים שלהם. ואתה יודע, הילד שלך יכול להגיד, והוא רואה שאתה מנסה להחליט את השירות שלך, והוא רואה את זה, מה הוא יכול להגיד? אז במובן כללי, זה מאוד מגניב לעשות את זה. אלה שהם עשו את זה, הם עשו את זה, זהו. להשתתף את זה, זה לא עושה סין עדיין. הסין היה ביום שאתה עשית את זה. אז הדבר הזה בא אליה, לדבר עם סמיריאם, הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק גמור, והוא הלכה. עכשיו, היא רוצה שום יום להתמודד, היא לא יכולה להתמודד. היא נפגשת לחיות, לא פעם, למה? כי אולי אחרי שהוא אמר לה את זה, הוא עשה תשובה כזאת בתל אביב שלו, ובשבוע 5 דקות הוא היה צדיק פרופסור. זה כוח התשובה, אפילו לפני שאתה עשה מצווה אחד, אתה נפגש כזה מבחינת את האנשים שלך, שאם אתה יכול, אתה נפגש בפייר, לא להתפרסם את ההנפגש של השם. אתה נפגש כזה מבחינת התשובה, פעמים, אם אתה תמשיך, כמובן, זו התחילה, אחר כך הוא יכול לתחיל את המדע שלו, אבל אם הוא תמשיך את המונטום הזה, ואז היא אישה שלו, היא אמרה כן, היא לא יכולה להכניס שבפעמים זה יכול להיות צדיק גמור, צדיק פרופטי. אז זאת כוח התשובה של אדם, תראו את הכסף שנתן לנו, שאנחנו יכולים להיות האנשים הכי חייבים בארץ, ובפעמים של התשובה, אנחנו יכולים להחליט את הסטטיס שלנו. אתה יכול להגיד, אוקיי, זה מאוד קשה להבין, אני רוצה שאתה יבין בדיוק איך זה עובד. כן, אתה יכול לעשות את עצמך לא פחות עדיין, אבל אתה לא יש לך איזה זכות, איזה מרחק, אתה לא יש לו. אם אתה מותה, מה מצוות יש לך? אתה יכול להגיד, השם רוצה לתת לך ה' ולשלחת לך ל... אין מצוות. הוא מוכן לנגוש אתכם עכשיו, לסנד אתכם במיוחד חדש, לסנד את כל השארים שעשיתם, רק בגלל הזכר הזה, או רק בגלל שאתם אומרים, אני ארגע מה שעשיתי, את כל השארים שעשיתי, אבל תזכרו, זה השנה. אם אדם אמר, בסוף של הליך, אני ארגע את המצוות שעשיתי, הוא נפגש את כל שלהם. את כל שלהם הוא נפגש. אותו דבר גם בצדקה. אם הוא נותן לקושר ישיבה זמן, ואז הם לא נותנים לו מספק של חשיבה, וזה קורה הרבה פעמים. אולי הוא נכון, אולי לא נכון, זה לא הנושא עכשיו. אבל הוא יכול להגיד לאמא שלו, אני רוצה שאני לא נותן את זה להם. למה הוא נותן לי שאני נותן להם את המוניים לישיבה הזאת? מה שהוא נותן, הוא נותן, הוא נותן את הזכות. למה? כשקוראים את זה, הוא פשוט מראה שהוא נגמר שהוא נתן לו, אז אם זה היה עליו, אם הוא יכול ללכת אחרי מילה בזמן, הוא יחליט להחליט את הבחינה, עכשיו, הוא לא יכול לעשות את זה עדיין, אבל זה הולך הרבה, בגלל הכוונה של אדם. אז אנחנו נזכר למה שהתחלתי, אז זה מתחיל ככה, משה קיבל תורה מסיני, זה מתחיל עם משה רבנו, הוא מסרה ליהושוע, יהושוע קיבל את זה מאתו, הוא היה אסיסטנט, יהושע לא היה הכי חכם בכל המדינה. יהושע הוכן את עבודה משה רבנו, הוא התחיל להיות הלידר אחריו. חזאל מייצר לנו שהיו הרבה חכמים, היו הרבה רבים טובים באותו זמן, שבעצם בנושא שלהם היו עדיין יותר מכם. אז למה השם אמר להם, לא את הילדים היו הולכים להוכן את המקום שלכם, לא, לא את הילדים. ולא כל הדברים הגדולים, הצדיקים שהם בנושא. יהושע בנון הוא יקבל את המקום שלכם. למה? אתם לא תאמינו למה. בגלל שכשהכולם באו ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת מישהו ללכת ללכת ללכת נמצא כדי ללכת להכניס את השול, להכניס את השעורים, להביא אותם לגבי, להכניס את המקום, להחזיר את הטובה, איך היה. לל מי היה זה? יהושע בנון. אז השם אומר, מישהו שכניס את הטובה ולהכניס את המקום ולהכניס את השול, כדי שאנשים יפגשו ולהכניס כשהם יפגשו. הוא חייב להיות ראש המדינה הכי חשובה בהיסטוריה. אז מה שאתה רואה פה, קוראך למשל, קוראך היה גניאס מאוד גדול, מבחינה מאוד מאוד טובה, קוראך, מבחינה הכי טובה, והוא היה אחד מהרחבים, עד היום אתה אומר בעברי אשיר כקוראך. עשיר זאת אומרת גדול ככורח, כמו כורח הוא היה כל כך גדול, אז הוא היה עם כל הטכניות, מאוד מגניבים עד מסוים דקות, עד שהיה מגניב למושה, הוא היה גדול צדיק מבחינה מאוד מיוחדת, מאוד מאוד גדול, אז הוא היה צריך לקבל עבודה, זו הייתה קלטה שלו והוא לא קיבל את זה וישוע בן-און קיבל את זה. אנחנו נלמד כמה דברים מעניינים מישוע בן-און. יש לי חבר שבא לירושלים, היום הוא אומר 45, 46 אולי. מה הוא עושה? הוא רואה את העולם, ביותר מהמילים של העולם, וקבל מילה מרחבים, ואז כשהוא יש כמה דולר הוא יוצא לבית ישראל והוא עושה בוקסים של אוכל, אגז, מילים, רגלים, פטטים, ריס, אויל, כל מה שהאלה צריכות לחיות והוא נותן את זה כל שבת לאנשים שמלכים בישיבה והם פחות הם לא יכולים לקבל הרבה אוכל, הם יושבים עם ילדים, הם חייבים במדינה קטנה אז הוא עושה להם אוכל אז הוא יש מקום, הוא יש וולנטיארים, כמובן. האנשים היחידים של הישיבה, שהם לא מתי, הם יוצאים להשיג אותו. ביום הראשון, הם יכולו להכניס את הכל לבוקסים, הוא מביא איזה טראק גדול מהמרחק. הם מכניסים את כל בוקסים, וכל אחד יש את זה בפנים שלהם. הם מקבלים את זה, הם יוצאים מהכר, הם יוצאים מהבית אחד לבית האחר, והם מכניסים את הבוקסים. כמו טום חשאבסי באמריקה, הסוג שלו. אז, אתה יודע, הוא לא מתי, הזה. למה הוא לא מתי? למה הוא לא מגניב? למה הוא לא חי? למה הוא לא נורמל? לא יש לו שאלה. הוא יכול להיות מתי הרבה הרבה זמן לפני, במיוחד במדינת. למה הוא לא רוצה להתמודד? כי הוא לא רוצה איזו אישה שהייתה אף פעם עם אדם אחר. הוא רוצה אישה מגניבה שאין אדם אף פעם התקשר אליה, והוא רוצה להתמודד אליה. אז אחד הזה אמר לי שהוא הלכה לרב יהודה צדקה זכר צדיק לברכה הוא היה ראש ישיבת פורת יוסף הכי מיוחדת ישיבה ספרדית בעולם הייתה תמיד ותמיד תהיה היא ישיבת פורת יוסף היום יש להם שני חלקים אחד במדינת הארץ ואחד במרכז גאולה בירושלים אתם יכולים לראות גדול גדול כל החכמים של הגניבה הזאת כל החכמים של ספרדיה ספרדית בעולם היו מהישיבה הזאת ישיבה עם ברכה אז הוא הלכה אליו הוא היה חבר של הישיבה אני לא יודע אם אתה מדבר על זה אולי 15-20 שנה והוא אמר לו שהוא לא רוצה להתגלגל עם איזו אומנה אחר מכל אומנה שהיא פחות סליחה 100% אז הוא אומר, במקום הזה אתה צריך לתת לי ברכה מאוד מאוד ספציפית והגאי הזה הוא גאי מאוד מוזר, הוא אוהב לעשות שיחים, הוא שיר, הוא גאי מוזר. אז אני אגיד לו, רבי, אני בא לכאן לבחור אתכם, ועכשיו אתם עושים לי מוזר. אז הרבי אמר לו, חס ושלום, אני לא עושה אתכם מוזר, אני 100% מוזר. אז אני אגיד לו, אתה רוצה ברכה לי? אינטליגטי כמו אני, אתה הכי גדול בחכם בעולם, אתה רוצה ברכה לי? הוא אגיד, בטח. למה אתה רוצה ברכה לי? למה אתה רוצה ברכה לי? הוא אמר, כי אתה הוא האדם היחיד בעולם שיותר מאשר יהושע בן נון. אז אני אמר, מה הקהילה בין אני ויהושע בן נון עכשיו? הוא אמר, מי הייתה אשת יהושע בן נון? הוא אמר, רחב. אז הוא אמר, מי היה רחב? אז הוא אמר, פרסטיטוט. הוא היה פרסטיטוט. ואנג'ו פרסטיטוטים מיוחדים, אנשים מבחינת העולם עובדים עם אתה, ובאים איפה היא עובדה, ויש לה גבוהה של פרסטיטוטים. אחד היום, היא רואה מה אשם עשה לגבי כל היהודים, והיא באה לתקופה. היא עשה תשובה. היא הלכתה את הטובה שלה, היא חשבת על מה שהיא עשתה, היא התקופה באמת, ומי התקופה איתה? הלידר הכי חשוב של המדינה, יהושע בן נון. אז הוא אומר, למה התורה אמרה לנו מי הייתה אישה שלו? למה היו באים להכניס אותו? מה הייתה אינסטנטיבה של ה' להכניס שיושב בנון יש אישה שהייתה אשם ירחם? למה? לגבי כל הבעלי תשובה במהלך, לא להפסיד אוהב. לגבי כל הילדים שהם עשו עבודה, אשם ירחם, עבודות מגניבות. ואיזו אישה לא יכולה להכניס את המסך שלה. בגלל שהשם עשה אותה בגלל שהוא רצה שהאנשים ידעו שהיא כבר עשיתה שנת, שמי יש הכרח לדעת מי שקשור, עדיין, אפילו אם זה פרבלם, הוא לא יכול להגנוב את זה, זה פרבלם. אשם רצה לנו לדעת שכחת התשובה היא לקחת פרודקט נפגש נפגש נפגש נפגש נפגש נפגש נפגש נפגש נפגש נפגש נפגש נפגש נפגש נפגש נפגש נפגש נפגש נפגש נפגש נפגש נפגש נפגש נפגש נפגש נפגש נפגש נגמרה אמר יעקב אבינו בא לאשם ושואל אותו לא לתת שבו להצליח זאת אומרת, אשם אם תשכח שבו חיים יום אחד הוא יכול לעשות לנו ההולכוסט אז מה העניין של תשכח את הזמן הזה חיים? זה עמלק כל הגרמנים, עמאן, כל זה בא ממנו אז למה אתם תשכחו אותו? אז אשם התשובה, וגם עם ישמעאל אני לא קווה אדם בגלל עמודו שלו אפילו אם אני יודע עמוד כל האנשים ואני יודע מה אתם עכשיו ומה אתם תהיה בעשר שנים אבל אני לא קווה אתכם בגלל מה אתם תהיה בעשר שנים עכשיו אתם בסדרים עכשיו אתם לא נשכחים למות אז אני לא מות אתכם בעשר שנים עכשיו אתם נשכחים למות זו סיבה אחרת, אני אקווה אתכם כל יום, כל שעה של החיים של אדם הוא מתחיל להחליף. יכול להיות שהשם כבר נגמר שהאדם הזה חייבת להחליף, לא עלינו, הוא נגמר ככה, וזהו, יש לו עוד שנה להחליף. ושעה לפני ההחליפה, האדם הזה נותן 100 דולר לדבר אחד. והשם קורא לאנג'ל של דווי עד כאן, אל תתקשר אליו, אל תרצו, יש לו עוד 3-4 שנה לחיות. זה כמו הוא עובד, דקה תציל ממוות. לא כל כך הרבה דברים יכולים לסביר אדם ממוות באינסטנטי. אדם, אדם יבין, יש איזושהי. אתם יודעים כמה דברים הוא צריך, כמה דוקטורים הוא צריך, סוגריה, מדיאנה, מי יודע אם זה יעבור או לא. מי יכול לדעת? אתה יודע כמה חלומים יש שם? יש לך מיליארד חלומים אחרות. חלומים ארדיטריים, דברים שאתה יכול לקחת, וירוסים, זה, אההה, כל כך הרבה проблем. פשוט לסקס, לנשים ולנשים יש מאה דולרים של נמצאים, מאה דולרים של אופציות אחרות. אנחנו יודעים, אני לא יודע, 5, 10, אם אתה מוכן על המדינה, אתה יודע על אולי 10 נמצאים. אחד הזה ראיתי ספר, אולי אני רואה 5 או 6, והיו מאה דולרים שאין אף אחד שמע, הם יושבים. מיליאנים של אנשים יש להם, אינה שלהם קטנים. אינה שלהם בלתי יודעת שיש להם את הזמן הזה, היא לא יכולה להחזיר את זה. אבל אינה שלהם מפחדת את חיים האנשים. ממש עושה אותם מזרחים. זה מה שהתורה אומרת. תהיה יום שאני אביא את החלומות שאתם לא מכירים מאגיפה. תהיה חלומות אחרות. והתורה אומרת, איזה חלומות. היא נותנת דועת, השכפת והקדחת, שכפת, זו איזושהי שמורה שמורה את האנחה מבחינתה, והיא גדולה, ולא יש איכה לזה, והוא מת. זה כאילו איזו איכה בבחינתה, אני לא יודע בדיוק איך לדסקר את זה, אבל זה ככה אנשים נמלכו למות כשהישראל התחילה למדינה, האמגרנטים שהצטרפו לישראל, הרבה שלהם קיבלו את זה, והם מתים. לא יש איכה לזה. היום, ברוך השם, הם יודעים איך לספר את זה. ויש עוד איזושהי איכה, קוראים לזה קדחת, זו איכה, אתה מקבל את זה מהמוסקיטים שהם הולכים לסוואמפ ויש לכם כל אלה גרם וכו' והם מקבלים את האנשיה ואתה יכול לקבל את זה מהם. ובקדחה, האנשיה הייתה עם תחרות גדולה, אתה רואה את זה בפנים, וזהו, והוא מת. הם היו צריכים להשתתף מים קטנים על הראשון שלו, מקווה שהוא יצא מזה. אבל הרבה מהם מותים. והתורה גם אומרת, מה זאת אומרת מחלה מאמרת בעברית? זה קאנסר. התורה כבר מדברת על השחררות שהתפרעה בגלל ושחררה את האנשיה. זה 3,300 שנה, אף אחד לא ידע על הקונספט הזה. קוראים לו מחלה מאמרת, קוראים לו ברור. אז מה שאתם רואים עמיר? ה' כבר אמר לנו, תהיה יום כשחררות שלכם תהיו כל כך גדולות, שתהיה מפחדות שונים, ולא ידעים שהם חושבים שזה מפחד. היום כמעט לא יהיה ארץ יהודית שלא הייתה לפעמים אחת חברה עם קאנסר, לפעמים אחת, אם לא חמש, כמו אנקל, חברה, נפיא, מישהו בעולם של הארץ. היא היא הייתה הראשונה חלוקה בעולם ולפני ההרצאות קשה להיות הרצאות קשה, אבל היום יש להם הרבה טובות מדיקציות לכולסטרול וכל מיני דברים, אז זה גרם את הקאנצרוס להתקדם יותר ויותר ויותר ויותר עבודה, אני פשוט הייתי, אמרתי לך, הייתי בשבוע הזה בקנדה, במונטריול איזו אישה גדולה, אני חושב שהיא הייתה בשנות ה-70 תראו שהיא באה סונדאי, במיוחד, היא הולכת שעה ומשהו למרחקים שבהם הייתה הזכרונות וכל מה שהיא עשיתה, כבר 20 דקות במהלך הלחץ שלי וקריאה לי על אישה שלה שהייתה קאנצריה ב-3 מקומות אחרות בביתה שלה והיא הייתה עם ילדים, השלום הוא בלונדון והיא לא הייתה עם ילדים אחרים, היא הייתה עם אחת ילדה אין אבא, הוא מותה, אבא מותה, ואחת הילדה, היא לא עדיין 50, היא ב-40, 46, 47, או משהו כזה, היא הייתה, האנגלית היא 18, האנגלית היא 14, או 12, או משהו כזה, ואתה צריך לראות איך הזאת הייתה קריאה, אם, הם לא נתנים לי לראות אותה, הם לא נתנים לי לראות אותה, בגלל שהם יודעים שאני קריאה, והם אמרים שאם היא רואה שאני קריאה, זה יתקע להרבה פעמים, ואתה צריך לראות איך, אני אומר לך, אם אני יכול להסתכל על 20 דקות, איך הייתה התפקידה הזו, ולשים מיליונים אנשים לראות, אולי זה יחזור להם הרבה רחוב יותר מהלקטורים. אני תמיד אומר שבמחירות כל אחד הוא רליגיון. אם אדם רוצה להכיר כמה סריאלי הוא אשם במה הוא קורא בתורה כל מה הוא צריך לעשות זה לבחור את יורק אבניו ב67 סטריט הלכים אליו לספיטול אשם ירחם לא צריך ללכת לביתה, אולי הם לא יכולים אתכם אבל בכל דור יש להם שטחה שטחה, אתם יכולים ללכת ככה ולראות תאמין לי, אחת פטרה ואתם מקבלים את המסגרת אתם מקבלים את המסגרת. ולמה אתם יודעים את זה? למה? קווינסידנט? טלפון סלולר? מה? טלפון סלולר? כן, זאת הקווינסידנט. אבל מה הרציון? יש משהו שקווין את זה. ה' קבל שזה יקווין את זה, חס ושלום. אבל מה הרציון? אנחנו עושים הרבה סיניים, כלנו. רק כי הם קיבלו את זה ואנחנו לא קיבלנו זאת לא אומרת שאנחנו לא נשכחים את זה. אולי יש לנו משהו שעדיין נשכח אותנו. אחד צריך להיות חכם, צריך להיות חכם שתראה מה שקורה סביבו ותגיד, אני צריך ללמוד מבחינות אחרות. אני לא רוצה ללמוד כשזה קטן. היום, הרבים מפחדים לדבר על הדברים האלה. לא, לא, אל תדבר על הדברים האלה להם, אל תעשו אותם, אל תפחדו אותם. כמה זמן הם באים לדבר על זה? ביולוגיה. עכשיו, פתאום, הם נותנים מדבר וכולם קווים. למה אתם לא נותנים את הדבר הזה לפני היולוגיה? אולי אנשים יעבורים שובה ולא יוצאים לדבר על הסיבה הזאת. לא, אני לא רציתי להפסיד את הקהל, הם מתעוררים, הם לא רוצים להגיע, הם לא רוצים להשאיר כאלה דברים. מה עבודה של רבי או מדבר? מה עבודה שלו? מה עבודה שלו? מה אתה חושב? זה רק עבודה? מה הוא? פוליטיקאי שבא לדבר על פוליטיקה? הוא דוקטור רבי. עבודה של דוקטור טובה היא להגיד לספקים שלו איך הם עובדים. דוקטור שלא מגיד לספקים שלו שהקאנסר מגיע לתחום שלהם, כל יום, זה מתחיל לתחום. למה צריכים דוקטורים כאלה? זה מרדכים, זה לא דוקטורים. דוקטור שיודע... אתה יודע, אל תתן לו לדעת שיש לו קאנסר. מה העניין? אנחנו נפגע לו. מה זאת אומרת? במילה הוא ימות. ננסה לסביר אותו. אבל הוא נפגע. הוא נפגע, אני לא רוצה להפגע אותו. תחשבו שהדוקטור אומר לכם משהו כזה. בזאת יום, הוא יפסק את הליכסים המדיניים שלו, בזאת יום. אותו דבר, לא צריך להגיד שזה מיליון פעמים עדיף לגבי הרבים. בגלל שהקטן הוא 60-70 שנים, לא? אז אם הוא 40 ואם הוא יפסק, הוא יפסק 30 שנים של הליף שלו. מאוד קטן, מאוד קטן. מה זה 30 שנים כפי מיליארד שנים שהלב יפסק? בגלל שהרבי לא אמר לו שאתה צריך לדבר בצורה שלך? אני אגיד לכם משהו, יש לי כל הזמן אנשים שקוראים לי, כל יום, איזה אנשים נאיבים, לא רעבים, באמת, לא רעבים, לא רעבים, איזה נאיבים, עובדים כל כך מגניבים, בגלל שהם לא יודעים מה קורה אותם, שהם קוראים לי, להגיד לי שיש להם אמא שהיא גויה, והם קיבלו אותה מזה, והם לא יודעים איזה סיימן היא הסיבה שלהם. כמובן, זה משהו שהם צריכים להסתכל עלי, אבל הם מדברים על זה, איך גדולה היא היא, הם לא יודעים מה קורה. אז אני אומר לעצמי, מה אני צריך להגיד לו עכשיו? מה אני יכול להגיד לו? הוא לא ידע מי היה אברהם אבינו. איך אני אגיד לו, תשמעי, כל דקות של החיים שלך זה מגניב. איפה אתה מתחיל? אין מקום להתחיל. צריכים עשר דקות עד שהם ידעו את הסיבה. זה מה שקורה, אז בואו נחזור. אז יהושע היה השני אחרי משה. יהושע לזקנים, היו שבעים גדולים. זקנים חכמים. זקן מין זה קנה חוכמה. זה מה שחזרת אומרת. ומזקנים, מהגדולים, הוא הלך לפרופטים. אחד פרופט אחרי האחד. ומפרופטים לאנשי הכנסת הגדולה לממברים של הכנסת הישראלית לא של היום, אהבות של 2,200 שנים מבין? רק לתת לכם אידאה, אם אתם קיבלתם 120 ממברים ישראלי של הכנסת הכל שלהם מובילים עם אינטליגנטיה שלהם וכל מה שהם תלמדו הוא לא יהיה חכם של אחד החכמים שהשתתף בכנסת לפני 2,000 שנה. חכם של החכם הוא לא יגיע לזה. אם אתם יודעים מה אני מדבר. אז הדבר היחיד בין כנסת היום לתוך כנסת היום, זה שזה נראה באותה מושגה ואני רואה את זה באותה מושגה. אחר מכן, יש שום חלק אחר. אם אתה רואה מי הם האנשים שעובדים בכנסת הגדולה, הם ידעים את כל הדברים. הם אנשים אינפקדים. אם אחד מהם הייתה כאן היום לנסוע ברחוב, ותכף תגידו משהו! בלי שעה, תהיה עשרה אלף אנשים סביבו לראות מי זה האדם המדהים הזה. כי אנחנו לא נגמרים לראות חכמים כזה. אתם לא יודעים מה אנחנו מדברים עליהם. רק כשאתם מתחילים לראות איזשהו מה שהם כתבים, אתם רואים למה הייתם חכמים. אתם יודעים איך הרבה צריכים לנסות להבין איזשהו... מה שהם כתבים? איזשהו שאלה. לפעמים, יש לי אחי, הוא יש כוח גדול מאוד גדול. זה למה הוא גדול מאוד גדול חכם, חולי, גדול קבליסט. והטוב בו הוא שחרר את עצמו. הוא לא מעניין בפובליסטיה, כי הוא אומר, פובליסטיה מייצג נודניקים. רעבים, קלטים בטלפון, רבי, תעשי אותי, רבי, תעשי אותי כל יום, כמה זמן אני צריך ללמוד? אני צריך ללמוד, אני לא יכול ללמוד אם כל 5 שנות תעשי לי ברכה, תעשי, אני אקבל לך לבית שלי, תעשי להיות מסדר קידושין, אני רוצה שתעשי בית שלי, רבי, אני אעביר לך הטיקט, תעשי כאן, תעשי כאן, תעשי כאן, תעשי כאן, תעשי כאן, תעשי כאן, תעשי כאן, תעשי כאן, תעשי כאן, תעשי כאן, תעשי כאן, תעשי כ אז הוא אמר, לא, אפילו אם אני רוצה, אני לא יכול. אני אומר, למה? אני אמר, אני לא מרגיש את עצמי באופיסה. בגלל שכל רבא צריך להיות דעה, סרטיפיקט, שזה נכון להיות משרדר קידושי, אחר כך הם לא יכולים להכניס אותם כגבי וגביה. הם צריכים להתמודד. אז הוא אמר, אני אמר, איך אתה לא עשה את זה? הוא אמר, זאת העולם. אם אני הייתי עושה את זה, אני לא יכולה להיות איזה יום עם הכתוביות. כל יום אני אראה שאני אראה שאני אראה שאני שאני אראה שאני אראה אראה אני צריך ללכת כאן, אני צריך ללכת לכאן, למה? כי אם אני עושה את זה לגבי אחד, זהו, אני נתקע לשבה. כל מי שבא ואומר, היי, למה אני לא כזה טוב כמו משה? לטעות על יהודים, זה הדבר האחר שאני רוצה. אז אני לא קבלתי הליסנס, הבנתם? אתה צריך לראות. אתה צריך לראות. אתה צריך לראות. אתה צריך לראות. אתה צריך לראות. אתה צריך לראות. אתה צריך לראות. אתה צריך לראות. אתה צריך לראות. אתה צריך לראות. אתה צריך לראות. אתה הוא צריך מבקש את לראות. האחרים כל הזמן, אתה מבקש, אבל צריך לראות. אתה צריך להבין. אחרי שתהיה אתה פגישה אופיסיאלית, פגישה פובלית, אתה לא יכול להפוך, אתה לא יכול להפוך את הספרים. אתה לא יכול להפוך את הספרים, אז למה אני אומר לך עליו? כי אני זוכר, אחד הזמן, אני הייתי מקבלים את שיעורים שלו לתלמידים שלו, הם מקבלים את זה על MP3, ואני מנסה לדרום בכאר, אני שומע את זה. אז אחד אמר לו שאלה, זה נגמר לו קצת, אבל זה היה קצת קשה עם הם אז הוא אמר לו, אתה יודע כמה שעות הייתי לראות את זה? ישר, זה היה אחד, אולי 5-6 שעות, לא יותר מזה, משהו, קוראים לזה מערם שיף, בסוף של הגמר הדס קאמינס, מאוד מאוד קטנים, צריך לראות את המגניפי גלס אבל זה קשה יותר ממהלית. למה? בגלל שהיו כאלה אנשים מגניבים, ותזכרו, בתיארים, לא הייתה... לא, לא הייתה דקות כאלה, כמו עכשיו, אתה עושה דקות כמה שאתה רוצה, אתה רואה אותן על הרחוב, איפה שאתה הולך. זה היה מאוד מאוד אמפייני לעשות, והם היותם רגל וענק, ו... לא הייתה ארוחה, אז הם היו מלחמתים כל הליב להכניס מספרים, לא להכניס הרבה ארוחה, כי זה לא מספרים, זה מאוד קשה להקבל. אז כל מה שהם כתבים, אם מה יקבל לנו כל פאגה, הם כתבים אולי 3 או 4 слова. והיום אנחנו צריכים לשחרר שעות להבין אחד של דבר. שעות, שעות, אתה מגיע את הראש. אולי זה זה, אולי זה זה, אולי זה זה, אולי זה זה, אבל להם, כל הזמן, בדרך כלל, הם הבנים את הכל. כמו שהם מבינים, כמו שהם מבינים את הראש, אנחנו יכולים ללחוץ על משהו כזה. אתה יודע, וילנא גאון, הוא כתב בוקר, אחד מהבוקר שלו, הם מנסים להבין מה הוא קורא. אף אחד לא הבנה שום דבר. למה? בגלל שהכל בוקר היה ברוויח, רשתבות. אין שאלות שם. 5 שאלות, הוא קראת 5 שאלות, איך אתה אומר את השתי השאלות על הרגל? קורט, קורט, קורט, קורט, קורט, קורט, קורט, קורט, קורט, קורט, קורט, קורט, קורט, קורט, קורט, קורט, קורט, קורט, קורט, קורט, קורט, קורט, קורט, קורט, קורט, קורט, קורט, קורט, אתה מבין? אז הוא אמר לתלמידי, אשר אני הייתי מסתובב, לא לתת לילה 10 שעות, מסתובב, להבין את ה5 שעות ועכשיו אתה אומר לי, סופו של דבר, שזה מפחיד, שאתה לא אוהב את זה 10 שעות אני מסתובב, זו כוחה של רעיון, אתה מבין מה זאת אומרת תורה? 5 שעות, 10 שעות אתה יודע כמה שעות יש לך בתורה? תשעים מיליונים 5 שאלות, 10 שעות. אתה מתכוון כמה זה צריך ללמוד. אם אתה באמת רוצה להיות קטן וללמוד את זה, זה למה חז'לסר, חווים מן הים. זה גדול יותר מן הארץ. גדול יותר מן הארץ. גדול. אתה יודע, יש... יותר מ-70,000 סיריסים אחרים של כתבים שהם פרנטיים. זה הרבה יותר מזה. ומכל כתבים, בואו נגיד, מעם לועז, אני לא יודע, יש לך כמעט 30. אז זה 30, אבל אנחנו חושבים שזה 1, כי זה 1 סיריס. רמבהם, זה 6 כתבים, אנחנו חושבים שזה 1. גמארה, זה יותר מ-20, אנחנו חושבים שזה 1. נכון? אז אם אתה מולטיפל את הסיריסים ה-70,000, יש לנו עשרות מילים של כתבים. עשרות, אלפים דקות. לפעמים אני לוקח את הטלפון שלי ללחוץ על משהו, סובייקט. בואו נראה, אני לוקח, תשכח את אבא ואת אמא שלך. 3 אלפים נוצרים יוצאים. בואו נראה, אתה רוצה להכניס קרדיט על תשכחת את אבא שלך. אתה רוצה לראות מה כל הדקות אומרות על זה. אתה רוצה לראות דברים אחרים, דברים אחרים, דברים אחרים, דברים דברים אחרים, דברים אחרים, דברים אחרים, דברים אחרים, דברים אחרים, דברים אחרים, דברים אחרים, דברים אחרים, דברים אחרים, דברים איפה אני אחרים, מתחיל? זה ייקח לי חמש שנים ללכת על כל שלהם. אחד, אחרי האחד, מ-500 שנים לפני, מ-700 שנים לפני, מ-1100 שנים לפני, מ-50 שנים לפני, מ-7 שנים לפני, מ-יראק, מ-פולנדיה, מ-רוסיה, מכל מקום. אחד, אחרי האחד. אתה קריאה על הערוץ, זה מלך, ומלך, ומלך, ומה? אבל אתה מלך את אבא ואמא רק. אחת ספקה. הוא ידע מה שקורה פה? אז אנחנו נמשיך. אז אנשי הכנסת הגדולה, זה בעצם האנשים שהם שפכו את התפילה שלנו. התפילה שיש לנו היום, תפילת שמונה עשרה, השם שפתאי תפתח, התחילה בנושאים שלהם. זאת אומרת, לפני הכנסת הגדולה, איך אנשים עשו להתפילה? כל אחד עם את העצמאות שלהם. איך האגויים צריכים להתפילה היום? רבי גוי שמקבל שבעה רכבים. שבעה רכבים הוא מקבל. איך הוא מקבל לגוד? הגויים גם יכולים לקבל לגוד. אם הם רוצים לקבל בצרפת החדש, זו שנה. בגלל שכל הפרעה הן פרעות. למה הן פרעות? בגלל שהן קונקטיבות אל ה' עבודה זרה. זה לא היה המסייאה, זה לא היה ה' של ה'. הם לא מבינים את זה. אבל בפרעה אליו, זה כבר נקרא עבודה זרה. כבר עבודה על אידול. וזה משהו שאלה שלא יכולה אל ה' להסתכל. אז כאן, אם הם מנסים לעשות טוב, הם עושים רעיון. הם מוסלמים, הם יותרים את עצמם, הם נפגשים. אני אגיד למישהו בשבתון, בגלל שהאנשים שם, אתה יודע, אנשים שמדברים בפרנציוס, הרבה מוסלמים גם, אז הם יותרים מוסלמים בפרנציוס, הם מדברים, הם מדברים על רליגיה. אז היה אחד, אחד הפרנציוס שם, שתשאל אותי שאלות על הקוראן, אבל מה על זה, אבל מה על זה? אוקיי. אז אני אמר לו, הערבים, הם יכולים להיות עצמים במיוחד הרבה יותר. כל מה שהם עושים זה חסר זמן, כמו למשל, 40 יום ללכת ברמדאן. זה לא מצווה, הם עשו את זה. מישהו מטריד אותם. זה לא מבקש. ה' לא אמר לערבים, אתם צריכים ללכת ברמדאן. הם עושים משהו שה' לא צריך מהגויים. אז אם אתה עושה משהו שאלה שלך, זה קורא לך מצווה. מה זה מצווה? מצווה זאת אומרת מצווה, השם הוא מצווה, הוא קורא לך, ואתה הוא האחר שקיבל את הקבוצה, וזה קורא לך מצווה. אבל אם אתה רק עושה את זה, בואו נגיד שאני אעביר שאני עושה מצווה שנייה על עצמי, מה זה מצווה שלי? אני לוקחת ברחוב, וכל 5 דקות, אני מניח את הרגל שלי ככה, או אני לוקחת כל יום ברחוב עם הרגל שלי. כל יום אני עובד ככה, מה אתם עושים? זה מצווה אני אוהב את ה' זה למה אני עובד ככה אז הרגלים שלי כבר נגמרים כל יום אני עובד ככה זה לא מצווה, ה' צחק, תראו את האדם הזה כמו האנגלית שקוראת את אמא שלו את כל השלב שלו על שידו כל הדברים שהאנשים עובדו הם לא יודעים על זה לא רק זה לא יודע, לפעמים יש להם מנגינה על זה, זה מנגינה מה שהם עובדים לרחוץ 40 יום, הערבים לא יתרחקו על זה אבל הם לא יתרחקו על זה, אף אחד לא שואל אתכם לרחוץ אני לא אמרתי לכם שאתם צריכים לרחוץ, אני רק נתן לכם שבעה חבלות להשתתף וכל חבל אחר שנצטרך במהלך, אתם צריכים להשתתף כל מה שעוד הם עשו אז איך הערבים צריכים לרחוץ אל ה' במהלך שלהם, דווקא כמו חרוצים, דווקא כמו הכל, חינוניים, כל אחד, כל חברה בעולם עד היום הוא רוצה לשים לגוד, הוא יכול לשים בכל זמן שהוא רוצה והוא צריך לשים בשפה שלו עד שהאנשי הכנסת הגדולה כתבו את הפרעה, את הצידור היהודי, זה מה שהיינו גם היינו, היינו מדברים לגוד בשפה שלנו, גוד, תעשי אותי להתמודד, אני רוצה ילדים, אני רוצה דוטר, אני רוצה ילד, בשפה שלנו, להתמודד בשפה שלנו, זה מה שהתורה אומרת, בייצא יצחק לסוח בשדה. יצחק הלכה לפילד, להתבודד, להתבודד, להתבודד, להתבודד, להתבודד, להתבודד, להתבודד, להתבודד, להתבודד, להתבודד, להתבודד, להתבודד, להתבודד, להתבודד, להתבודד, להתבודד, להתבודד, להתבודד, להתבודד, להתבודד, להתבודד, להתבודד, להתבודד, להתבודד, להתבודד, להתבודד, להתבודד, להתבודד, להתבודד, אז אתם רואים שהאבאים שלנו מפלגים בשלום שלהם. הם מדברים עם השם. ולכן, יש אין סיבה. הגמר אסה, הלוואי והאדם יתפלל כל היום. אתם צריכים לדעת שאנחנו מנצחים לפלגים 3 פעמים ביום. שחרית ומנחה, ולאנשים זו שאלה, אינם אומרים פעמים, אינם אומרים שני פעמים, אבל בטח לא שני פעמים, הם לא מנצחים, אינם אומרים שני פעמים, אינם רבים, זה דבר בין החכמים, זה לא 100% ברור, ואינם אומרים שני פעמים, אינם אמנים מאוד חכמים, אינם אומרים אני לא אצטרך, אני אעבור שני פעמים, שחרית ומנחה, אינם לא יודעים, הם יודעים שהם ילדים, הם עובדים, אז הם אעבור שחרית או מנחה, אבל אישה היא לא צריכה ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת לל אנחן יכול לנסוע כל יום, כל יום, מלאה ללילה, ולתפיל את תפילת שמונה עשרה, אחד, אחת, אחת, 500 פעמים, ביום אחד, אין סיבה. זה יותר טוב מאחורי שהוא יכול ללכת למרחק או למקומות אחרים. איך הרבה מהם הוא מבקש? שלושה. אם הוא רוצה לתפיל כל יום, זה קורא נדבה. השם, זו תפילה. זו התפילה שלי, שחרית, מנחה, ערבית, הרבה זה קצת. אני עושה איזשהו מצב, אתם צריכים להגיד לפעמים, שאלות האלה, זה לא מבקשים שלי, אבל אני מבקש לעשות את זה, זה נקרא תפילת נדבה. אותו דבר בבית המקדש, איזשהו תפילה, זה היה מנדטי, זה היה מבקש, אתם צריכים להביא קורבן. איזשהו, זה נדבה, אתם הייתם עם אישה, אתם רוצים להגיד תודה לאשם, אתם מביאים קורבן תודה, אתם מביאים תודה לאשם, אתם עושים, אתם יודעים, סעודה, כל מיני מיני מיני מיני מיני מיני מיני מיני מיני מיני מיני מיני מ ראיתי שהסטייפלר אמר למישהו שאותו הילד לא מתחיל להתגלגל אני לא יכול להבין למה, ילד יפה, מבחינה טובה, תלמידה טובה, אוקיי ארבעה, הכל בסדר אז הם אמרו לסטייפלר, שהיה אבא של אבחים קניאפסקי, גדול אדור אז הם אמרו למה היא לא יש לך מזל, היא לא יש לך טובה טובה אז הוא אומר, כשהיא נפגשת אתה קבל סעודה גדולה לאשם? להתמודד לאשם בגלילה או רק בגלילים שאתה קבל? אז הוא אמר, לא, אתה יודע רבי, כשגלילות נולדות, אף אחד לא ידע על זה. אה, אני יודעת שיש לי נשיא של 4 שנים. 4 שנים? כשהיא נשיאת? כשהיא נשיאת? לא, אתה לא יודע על זה. רבי, כל כך הרעיון. באינדיה בכלל, אם גלילה נולדה, הם ימותו אותה. במדינת אינדיה. ברוך השם, אנחנו לא כל כך מגניבים. אנחנו לא נקווים אותם, אבל בן ישחאי כראה, אוי להם, אלו האנשים שהם כשאנשים יש ילדה, הם משחקים עליהם. בואו נגיד שאנשים יש 5 ילדים, והוא מתחיל להתקיים עם ילד, ועוד פעם ילדה. אז מה הם עושים בשול? הם צריכים להציג אותה בשבת. אז הוא אמר, וייקרא שמה בישראל? מיריאם. אז כולם מתחילים לנסוע. והוא רוצה למות את עצמו. אז הבן ישראל ראה שהאנשים עושים את זה. הם מנסים את אחד לאחד. אז הוא רואה את זה, אוי, ה' רוצה לתת לנבחר אישה והוא מפחד? ולכן הוא צריך לדעת שרשי היה רק 3 אישה, הוא לא היה עם בני רשי, אף אחד לא היה עם בני רשי. אבל כל אחת של האישה שלו התגלגלת את הכי גדולת רבי בעולם. והילדים של רשי הם הכי גדולים, הכי גדולים בנגמרה, רבנותם, רשבן, הילדים הגדולים. אז לפעמים להיות דותר היא מיליון פעמים טובה מאשר להיות בנגמרה. קודם כל, היא קלתה יותר, היא לא כזו ריבליאנס כמו הבנים, במיוחד היום. ובשביל זה, אם בעזרת השם היא יש תלמיד חכם, זה כמו בנגמרה. יום שלך כמו יום שלך, ותהיה לכם ילדים יפים, והילדים יפים גם, בן בנו כמו בנו. יום של הילד הוא דווקא כמו יום שלו. זה בהמשך, וכמובן הרבה אנשים לא יודעים את זה. אז החכמים מתחילים להגיד, יש שלושה דברים שצריך להתעניין בהם. כשאתה מבנה אדם, אל תהיה סטריקטי, אל תהיה לא ביחד, אל תהיה ללניין, אל תהיה לאקסטרום, תנסה תמיד ללכת למרכז, וללא להיות מגניב. כדי להיות הרבה תלמידים, איזה אנשים, איזה דקים לא יש תלמידים, הם יושבים 40 שנים בקורטון, כשאחר כך אתה מתחיל לדבר, אוקיי, אוקיי, אנחנו שמעים את זה, מה על זה, תגיד לי את השאלה הזאת, הוא לא יתן לך לדבר, כמו שהוא חושב מה שאתה הולך להגיד, ואז הייתה שנה שאתה מתכוון להגיד, שהיא תחליטה את כל הוורדיק. אבל כשהם לא יודעים להתאמן, הם רק רוצים ללכת הביתה, הם רוצים להכניס, הם יודעים להתאמן, כמו שזה נורמלי, בגלל שהעבודה מתקדמת במומנטה, בקרוב, חצי של העולם יהיו חברים בקרוב, וחצי של העולם יהיו חברים בקרוב, והאחרון חצי חברים בקרוב. בקרוב, כמו שהעבודה מתקדמת, עכשיו הם חושבים להחליט את החברות. זאת אומרת, רק מרדכים ורעפים הם יביאו לבית, אלה שהם באמת באמת חייבים לבית, אבל כל האחרים, הם יביאו איזשהו רגל על הרגל שלהם או על הרגל שלהם, והם יכולו להכניס אותם בבית, להכניס את הביתה שלהם. אתה לא יכול להכניס את הביתה שלך ל-12 שנים. מה, מה הם קוראים לזה? אתם קוראים לבית את החיים שלכם. למה אנחנו צריכים להכניס אתכם ל-12 שנים? בגלל שאתם קוראים לבית שלכם בבית שלכם? בגלל שאתם קוראים את לא יכולה להוציא מהביתה, לבית שלכם ל-12 שנים? את אוכל בית, מה שאת אוכלת, זה לא בעיה שלנו, תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד ועשו ת סייג לתורה אתה מנסה ללכת לאנשים את כל חווים של התורה מה זה המרכז בין מה שאתה מוכן, מה שאתה לא מוכן מה זה מגניב ומה זה לא מגניב היום זה מגניב בפעמים בפעמים בפעמים בפעמים בפעמים בפעמים בפעמים בפעמים בפעמים בפעמים בפעמים בפעמים בפעמים בפעמים בפעמים בפעמים בפעמים בפעמים בפעמים בפעמים בפעמים בפעמים ב� כשהוא או שהיא התחילה ללכת למדינה, התקדמה התחילה. אנחנו לא יכולים לאכול בבית שלך, אנחנו לא יכולים לנסוע בבית שלך, אתה לא יכול להגיע אליי ברחוב, תראה איך אתה מנסה, כל מיני דברים. אז האנשים, האנשים הפחות, שהגיעו כמו גויים, מה הם ידעו? הם הגיעו מכאן, מכן, מכן. הם לא יודעים כל כך הרבה. הם חושבים, תראו את הדלת, לפני שהילדים שלי היו דליים, הם היו ילדים טובים. כשהם היו דליים, הם היו אמירים שלי. הם לא יכולים לאכול אותי, הם לא רוצים להיות בי, הם לא רוצים לדבר עםי, הם לא רוצים לי לראות את הילדים שלהם. זה קהילה גדולה, למה? כי לפעמים אתם נכון, ולפעמים אתם נכון, זה לא כל כך פשוט. אז זה למה שאישה צריכה גרף גדול תגיד לו מה לעשות ומה לא לעשות מה לעשות ומה לא לעשות לפעמים, אפילו אם אתה יכול לעשות סין, סין קטן זה יהיה הרבה יותר טוב לעשות את הסין הקטן ממהלך, כי המהלך יכול לעשות ככה חילול אשם וככה חלום בשל הקבוצה, שהרב יגיד לך, לא, בזמן הזה הלכה שימון הצדיק היה משערי הכנסת הגדולה הוא היה המשחקים של הכנסת הגדולה, אחד מהאחרונים אחרי שהם שחררו. אז הוא היה אחד מהאחרונים. והוא אומר ככה, יש שלושה דברים שהעולם מבקש עליהם. שלושה תקופות לעולם. על התורה. אחד, פול, הוא התורה. על העבודה ועל גמילות חסדים. תורה. עבודה, גמילות, חסדים. תורה, כולם יודעים, נכון? אנשים ילדים תורה, זה מנתן את העולם, זה ממש עובד. חסדים, עבודה, חסדות, לוחץ את החסדים, לחזור לבית החי, לעזור את החסדים, אתה יודע, לטיפל את הרחובות, אתה יודע, כל מה, זה כולה חסד. אבל עבודה, מה זאת אומרת עבודה? עבודה זאת אומרת ללכת ולהתקבל את הקבוצה. עבודת הקורבנות יש בית המקדש, קורבנות בלילה וערב, יום כיפור, אתה יודע, כל חלילות, שבת, אפילו בשבת, הם קורבנות קורבנות. אז מה שתמשך בעולם, זה עבודת הקורבנות. היום כשלא יש בית המקדש, יש תורה, ויש חסדים. אז אחד הטובים של העולם, סופו של דבר, לא מייצג. נכון. בתורה הזו, הוא נשלמה פרים שפתנו נשלמה פרים שפתנו מה קורה במקרה הזה? בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, ב� שחרית in the morning, קורבן התמיד of the morning. מין חי of the close to the evening, קורבן of the afternoon. קורבן of יום כיפור, קורבן מוסף. There was an extra one, מוסף, that's why we have תפילת מוסף. יום הכיפורים, five different prayers. So everything is set exactly how they used to do the עבודה in Beit HaMikdash. זה לא רק קואינסידנט שהיום הם החלטו, אוקיי, בואו נעשה שחרית בבוקר, בואו נעשה מנחה בערב, לא, זה לא יעבור ככה. זה כולה חליטה של הקורבנות. ואז לפני שהכניסנו, המשכנון נמשיך, אנטיגנוס, איש סוקור, קיבל משימון הצדיק. אז מי היה המיוחד שלו? כמו שאתם יכולים לראות, אתם יכולים לראות שם גויים. של גריקים, של רומאנים, שהם היו הלכים להיות אמפיארים של היום. ובכל מיני האנשים יש נמצאים. בכל מיני, זה בגלל שהם קונוורדים. כמו למשל, שמעיה ועבטליון. היה אחד גראבים גדולים, היום הוא עבטליון. אילאל הזקן, הפרזידנט של סנדרין, אילאל הזקן. שאילאל היה 80 תלמידים. הגדול בעולם הוא היה תלמיד. מי הוא התלמד את התורה שלו? של שמעיה ועבטליון, קונוורדים. רבי עקיבא מקונוורדס, רבי מיר בעל הנס מקונוורדס, משיח מקונוורדס. מי אמר שהתורה מגניב את הגויים? כל גוי יכול להיות כמו אברהם אבינו אם הוא באמת רוצה. ואני יכול לדבר על זה, אבל זה מאוד קשה. היום זה מאוד קשה. למה? הם חיים בארץ שאין יהודי סינגאג, אין אוכלות קושי. אינים מתי, הילדים לא רוצים. זה פשוט להיות קריסטיין, כל מה נוכל. מה אתם אומרים לי עכשיו? אנחנו הולכים להיות יהודים, כל מה לא נוכל, הם לא רוצים. והוא באמת רוצה את ה'גוי', אבל את אותו ואת הילדים לא רוצים. והוא צריך לתפוס את כל זמן שלו. זה מאוד קשה, ורק קצת מהם מתחילים להסביר. אני יכול לראות לכם איזה אימיילים שהם נותנים לי. אתם רואים שהם מטורחים, שהם נתקעים, זה כמו קאץ'-22. הם מאוד מטורחים עם החיים הטובים שהם חיים, כי הם יודעים שזה לא נכון. אבל העבודה שהם צריכים לתת, בעצם הם צריכים לתת את כל מה שיש להם, את האמא, את הילדים, את הכאב, את המדינה, את הביתה, את הכל. ולכתוב באיזה מקום שלא מישהו מגניב אתכם, היי, תודה, קריסי, בואו, ברוכים. זה לא כמו שזה עובד. זה לא כמו שזה עובד. גם צריך לדעתי שזה מתחיל על איזה מושלם הוא יכול להשתתף. אם זה גוי שכשהוא מגניב, אתה לא יכול להגיד אם הוא מגניב או יהודי מביץ זה קצת קשה להם, כי כשיש להם קצת רגל או יעמקה הוא היה איטליאן, ועכשיו הוא מרוקאי, אתה יודע? אז זה באמת, כמעט לא הרגע. הפרובלם מתחיל הרבה פחות, שהוא או חינוני, או קוריאני, או ברק, שאתה לא יכול להסתכל על אידנטית שלך מביץ. בגלל שהרבה אנשים, לא משנה כמה תורה אומרת שאתה צריך להשתמש בקונוורד 36 פעמים, זאת חלק מהתורה, למישל, לא מיוחדת להם. אני לא יודע, אני לא יודע את זה. אני מנסה בכל הזמן, בכל רעיון, איך זה אפשר שיש לנו אנשים שבאמת עדים? הם מנסים ללמוד תורה, הם מנסים למצוות, הם אנשים טובים, הם עושים הרבה אהבות, אבל כשאחר כך אני רואה אנשים באמת עדים, במשך לרחוץ ולרחוץ בפנים שלו, הם מנסים להתפתח כמו חדש. אני חייב להבטיח. איזו קהילה, במקומות אחרות, הם לא, הם לא, האנשי, האנשי הפחד, הוא באמת רוצה להגיע וללמוד. התורה אומרה, אהבו אותו, חשבו אותו, עשו אותו. הם לא רוצים להשמע. אנחנו היינו מסוימים מסוימים מסוימים מסוימים מסוימים מסוימים וזה מוציא הרבה פרובלמנטים, בגלל שאם קונוורט מפחיד זה יכול להוציא מפחידה, למה? בגלל שאם בעל תשובה גאה קונוורט והיא באמת מפחידה, היא אגויה, כל הילדים היו אגויים, כל הילדים הקטנים היו אגויים, אתה מבין? ואם אחד יום היא יצאה מהחלק והיא תחליטה להשתתף את החוקות, את הילדות האלה היו בישיבות ואת האמא היא אגויה, ורק ה' יודע שהם אגויים. אשם יודע שהם הולכים, ואחר כך אחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד אנטיגונוס איש צוקו קיבל משימון הצדיק. He received from Shimon and this is what he was saying. Don't be like the servants who run to serve the Rabbi in order for him to get a prize. That's not the point of what the Torah says.
More from Mike
(English Subtitles) Debate: ראש בראש באולפן על תכלית החיים 💥 הרב יוסף מזרחי 🆚 נאור נרקיס
