Serie de Pirkei Avot #11

אוקיי, יום טוב! לפני השנה נחליף את ספר 4, היום נתחיל את ספר 5, וזה סרט פרקי אבות, סרט 11 עכשיו. אז ברוך השם, שעה וחצי אחרינו, ואנחנו נתחיל את הספר 5. באמת, הייתה לנו אחת אחת, אחת דבר אחת, בעשרה מאמרות נברא העולם. את יודעת, כשהקרשבך קריאת את העולם, בהתחלה, בספר בראשית, בג'נסיס, בפרק הראשון, בפאגה הראשונה, בדרך כלל אנחנו רואים איך ההיסטוריה של הקריאה התחילה. מה זאת אומרת בעשרה מאמרות? השם אמר 10 דברים אחרים, שאני צריך להגיד, 10 דברים שהקריאת את העולם. מהם ה-10 דברים? אז כמובן, זה קורא בתורה, ויאמר אלוקים, ויאמר השם, נכון? אז זו פעם אחת. ואז הוא קורא, בראשית דבר האלוקים, זה גם מאמר. וגם הוא קורא, בדבר השם, שמה אם נעשו, נכון? וזה גם קורא, כל חלק שמאמר על איזשהו מיוחד, זה קורא למאמר. מאמר, בערב, זאת אומרת, כאילו אם מישהו מדבר על משהו, הוא מדבר על מישהו. אז אם אתם רואים, זה 10 דברים אחרים שקדוש ברוך ה' מדבר עליהם, וככה העולם היה מיוחד. זה למה המשנה התחילת, בעשרה מאמרות נברא העולם. אז השאלה היא, למה ה' צריך לדבר על 10 דברים אחרים? הוא יכול לדבר על אחר דבר, וכל דבר יהיה בוודאי, מספיק. למה הוא צריך לדבר על 10 דברים אחרים? כדי להשתתף גבוהה על התגלגל של האנשים הפחותים שהם לא עובדים על אורדות ה' אם הוא אומר איזה אורדה, איזה דבר, במקרה של עשרה, עשרה, כשאתה אומר עשרה דברים אחרים, אתה יכול להגיד את זה במינות אחת, ואתה יכול להגיד את זה במינות אחרים, ואתה יכול להגיד את זה במינות אחרים, ואתה יכול להגיד את זה במינות אחרים, ואתה יכול להגיד את זה במינות אחרים, ואתה יכול להגיד את זה במינות אחרים, ואתה יכול להגיד את זה במינות אחרים, ואתה להיפרה י מן הרישאים שמאבדים את העולם. אם אני אקבל הילד שלי ואני אגיד לו 10 פעמים, אני קורא לו ואני אומר לו, אני רוצה שתבואי בלטה ואז אני אגיד לו, אני אגיד לו, אוקיי, תבואי, אני רוצה שתבואי בלטה ואז הוא יכול, עוד פעם, אני רוצה שתבואי בלטה ואני רוצה שתבואי בטומטומוס 10 פעמים אחרים, או אני אומר לו כל הדבר בוודאי, אני רוצה שתבואי בכל מה שאנחנו צריכים לסלט הזה שהוא כבר ידע את הכל. אז 10 פעמים אחרים זה מדהים מאחד פעמים המשנה השני, הוא מתחיל לדסקרם כל הגנירות בעולם. 10 גנירות מאדם עד נוח. 10 גנירות. למה התורה צריכה לדסקרם שיש 10 גנירות בין אדם עד נוח, כי נוח הייתה המלחמה, נכון? אז למה ישראל צריך לדסקרם את זה? זה כדי לראות לנו כמה מיוחדות הוא היה. שהוא חזק עשרה גילות, ועדיין לא נגמר את העולם, כי מאדם עד נוח, היו הרבה הרבה אנשים שעובדים הרבה הרבה שנה, אנחנו מדברים על 1500 שנה. 10 גנריאלים, אבל 1500, כי זה היה גנריאלים מאוד דקות, לא כמו היום. היום זה גנריאלים מאוד קטנות, אבל בשנות האחרונות, אנשים חייבים 100 שנים, אז זאת אומרת, 1500 שנים היו שם, בין אדם ונוח, וכל הזמן השם חייבתי, עד שהם החלטו לנצח את כל האנשים הרעים. כדי להראות לנו איזה מיוחד הוא יש, שכל הדורות היו מחיסים ובאים, שכל הדורות היו מחיסים ובאים, שכל הדורות היו מחיסים ובאים, שכל הדורות היו מחיסים ובאים, שכל הדורות היו מחיסים ובאים, שכל הדורות היו מחיסים ובאים, שכל הדורות היו מחיסים ובאים, שכל הדורות היו מחיסים ובאים, שכל הדורות היו מחיסים ובאים, שכל הדורות היו מחיסים ובאים, שכל הדורות היו מחיסים ובאים, שכל הדורות היו מחיסים ובאים, שכל הדורות היו מחיסים ובאים, שכל הדורות עוד היו מחיסים פעם, עשרה ו גנריות היו מגיעות לאשם מגניב ומתעורר עד שהאברהם, אברהם, בא לעולם ושמח את אשם, ולאחר כך יש מישהו בקריאשון שזה עורך עשרה גנריות. כשהאברהם בא, אשם נתן לו התגובה לכל האנשים שהיו לפניו לו. כי הוא חזק את הרפואה של העולם שלי, אז אני נותן לך לכל אחד. מה שהם צריכים לקבל, אתה הולך לקבל. אבל האמת היא, זה קצת גדול יותר מזה. יש לנו סקר בג'ודיזם שכולם צריכים לכתוב, זה סקר מאוד מיוחד, אם אתם תשכחו לזה, אתם יכולים להתקדם הרבה מה זה הסקר? המטרה היא שיש לנו תורה ומצווה שאומרת, אוכח, תוכיח את עמיתך. נדבר על זה, אני בטוח שאתה רואה את זה לפני. אתה צריך לדבר עם אחים יהודים שלך ולאחות שלך, לתפקד עליהם ברחים, לעשות אותם עמים יותר, קרוב יותר ל'השם', זה מצווה מאוד גדול. אם אתה מוצלח, כל מצוות הם יכולים לעשות בגלל אתכם, בגלל את הכבוד שלכם, בגלל את הביתה שלכם, בגלל את הצעירות שלכם, בגלל סטודנטים שאתם נותנים להם אתכם, אתכם היו מתחילים להוציא אותם לבית, כל מצוות עד היום שהם יכולים לעשות, הם, את הילדים שלהם, את הילדות שלהם, תמיד, אתם יכולים להוציא מהמצוות האלה, זה כמו שאתם עשיתם את זה. זה עבודה מאוד טובה. אתה יכול לדבר עם חברתך אחת שעה, אתה יכול להחליף, עוד שנה אתה רואה אותו, יש לו בירה, הוא יכול ללכת לשול, הוא יכול ללכת לשול, הוא יכול ללכת לשול, הוא יכול ללכת לשול, הוא יכול ללכת לשול, הוא יכול ללכת לשול, הוא יכול ללכת לשול, הוא יכול ללכת לשול, הוא אבל זה לא כל כך פשוט לקחת מישהו ולמצוא אותו רליגי, אנחנו יודעים את זה מה יקרה אם אתה משחק עם זמן ואנרגיה או זמן על מישהו ובאחר כך לא משהו יקרה נורמל כל יום, תמשיכו להיות מחלל שבת, תמשיכו לעשות סינס, ואז אתם יכולים לזכור, אתם יודעים מה? זה לא עובד, מה? אני מדבר עם כל כמה אנשים, הזה לא עובד על זה, הזה עובד על זה, הזה צחק, הזה לא עובד על זה, איזה אנשים לא רוצים ללשון, הכי הרבה אנשים לא רוצים ללשון, אז אתם יכולים לזכור שאני חסר את האנרגיה שלי מה לזה? אני יכול להיות בבית עם אמא שלי ועם הילדים ולשחרר, למה אני צריך כל הזרח? לבקש אנשים, תבואו, תראו את זה, תבואו, יש שיעור, תבואו לבית שלי, תשמעו את הלקציה, הרבי יצא לתת לך את הלקציה, למה אני צריך כל זה? אז התגובה היא, וזה זה, זה נכון כאן, הסרטון כאן, שכל אנשי שאתה מדבר איתו ואתם אמרים להם כדור כדי להכיר שאתם נותנים להם כדור כדור כדי להגיע קצת קצת ל'ה' קצת ל'ה' והוא לא הגיע כל יהודי יש קטע לשלום של אמצעות זה קטע מאוד מאוד מיוחד זה הרבה יותר מיוחד של קטע של קונסרט של רולינג סטורנס או של ניו יורק ניקס או של אופרה או ללחוץ בעולם כל מיני קטעים שאתם יכולים להכיר זה צחוק כמובן ללחוץ ללחוץ של אמצעי אמצעי, מלחוץ של אמצעי, שבו ה' האמיץ ללחוץ ללחוץ ללחוץ ללחוץ ללחוץ ללחוץ ללחוץ ללחוץ ללחוץ ללחוץ ללחוץ ללחוץ ללחוץ ללחוץ ללחוץ ללחוץ ללחוץ ללחוץ ללחוץ ללחוץ ללחוץ ללחוץ ללחוץ ללחוץ ללחוץ ללחוץ ללחוץ ללחוץ ללחוץ ללחוץ ללחוץ ללחוץ ללחוץ ללחוץ אז זה מאוד מעניין, כי זו מצווה לא להסתכל, אתה לא יכול להסתכל, אפילו אם אמרתי לו, והוא לא עשה משהו, ואפילו אם היה קצת ברור שהצלחה שהוא יכול לעשות איזה מצווה זה עדיין אינסופי, רק בגלל שאתה אמרתי לו, אתה כבר הגיע למישהו גדול. בלי שהוא לעשות כל משהו, זה מה שעוד פעמים לא יודעים. כולם יודעים, שאם אתם חייבים לספור יהודי, כל מצווה שהוא עושה, הולך לגביכם. זה ברור, כולם יודעים את זה. יש הרבה דקות ומקומות שהם מוכנים את זה מהתורה, שאם אתם חייבים לספור יהודי, אתם מקיימים את כל מה שהוא עושה, הוא ואת הילדים שלו, תמיד. אבל אין כל כך הרבה מקומות, שהם מוכנים, כמו שאמרתי, שאתם מקיימים את הרצון של האנשים האלה, השאר שהם צריכים לעולם להגיע, כי כשהם מתחילים את זה, בלא להשתתף את המצוות, הוא יגיע לך. איפה הוא אומר את זה פה? אברהם אבינו, כשהוא נכנס ל-52 שנים, הוא התחלתי לעשות אנשים רליגיים. אבל אנחנו צריכים להבין, הרליגיה הייתה שונה מאז היום, כי אנחנו עדיין לא קיבלנו את התורה. והרבה של הדברים שיש לנו היום הם לא היו בהם. אבל הדבר האחד הוא שאברהם הלכה לדבר עם האנשים, ושרה הלכה לדבר עם האנשים, והם הביאו אותם קרוב לאשם. דבר אחד, הם אמרו להם שיש רק אחד ה' וכל האידאות האלה הן חכמות, צריך להחליט אותן. והדבר השני, הם אמרו להם, שבשביל שהיום יש אחד ה' והוא רואה אותנו, והוא מנצח את הכל, צריך להיות תודה לו. זו התקופה של היהודים, אלה שני דברים. לדעת שיש אחד, ה' והוא רואה את הכל, הוא מנהל הכל, זו תקופה מאוד מיוחדת. והשני דבר הוא, לדעת שהצליחה של התקופה היא שאנשים יקבלו את כל הגדול, בעולם הזה ובעולם הבא, אבל הדבר הכי מיוחד, זה לא להיות, לא להיות אי-תודה. ה' יהודי, לוי, אם אתה יכול, בואו נגמר איזה רחב פה, לפני שאנחנו נגמר. תודה לכם. אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה אני מודה לך, אני מודה לך. מה זה המדבר השני? מודה זאת אומרת, אני מודה. אני מודה שאתה נכון, אני מודה שזה האמת, אני מודה שמה שהוא אמר הוא נכון. אלה שתי הדברים באמת סימבוליזו את כל מה בגלל היהודי. מה אשם מבקש מהיהודי כל יום? שתי דברים. אחד, להתאמין שהוא מבקש של כל משהו וכל משהו מבקש מההחלטה שלו, זה בוודאי, זו איזושהי היסטוריה והשני, אל תביאי שום דבר במיוחד תמיד תודה על הטוב ומה שאתם חושבים שזה רע, גם תודה על זה מה שאתם חושבים שזה טוב, זה לא נכון טוב, אתם נותנים עוד עשר שנים ואתם רואים שזה לא היה טוב מה שאתם חושבים שזה רע, לפעמים זה יכול להיות הדבר הכי טוב שיכול להקיים לך, אתם לא יודעים עדיין אני אגיד לכם דוגמא, אחד שלהם קבל בישראל איזה מטור מטור מטור מטור יפה, הוא לא מוצא כל כך הרבה ככה, מטור יפה, הוא מטור כל הדרך לירושלים והוא היה עם חברה, והחברה לא הייתה באמת גדולה, אבל החברה אמרה, וואו, אשם, למה הגם הזה יש את הזכות, את המזל, את הלכה, להשתתף בכל מיני מכונות, הוא מפליץ כל הדרך לירושלים, לירושלים, ואני צריך לקחת בסט. הוא חשב את עצמו מזמן לזמן, איך נכון הוא עם החברה שלו. אבל אחרי כמה שבועות, כשהחברה שלו קיבלת דקאר, על הדרך לירושלים, האחרון קיבל בסט. כשהוא קיבל בסט, הוא רואה רעיון, פוליץ, אמבולנס. כשהוא חזק מהאקסידנט, הוא רואה את מטרה של החברה שלו, והוא נפגע כל כך. והוא נפגע מהגבירה, מה קרה? איזה קשורותי, היו כולם בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח כשהם קיבלו הכאב, היו אף אחד יכול להכניס שהכאב הזה, הסליחה והטובה, והוא רואה את כל מקום, שהכאב הזה יהיה סמטרייה שלהם? שיהיהם כאבים שם? אף אחד לא חשב. אתה לא יודע, מה שאתה חושב שזה טוב יכול להיות רע, מה שאתה חושב שזה רע יכול להיות טוב. אתה לא יודע עדיין. אתה לא יודע. זה למה אני תכניס לאנשים, אתה יודע, כשאנשים יודעים שהם יבואים, הם יודעים שהם יבואים לבית. כולם מאוד מרגישים, במיוחד אם זה האחרון, כולם באים, מזל טוב, מזל טוב, מזל טוב, מזל טוב, בברית, אז אני תמיד, אני תמיד, אני תמיד, אני תמיד, אני תמיד, אני תמיד, אני תמיד, אני תמיד, אני תמיד, אני תמיד, אני תמיד, אני תמיד, אני אני תמיד, אני תמיד, אני תמיד, אני תמיד, אני תמיד, אני תמיד, אני אני תמיד, אני תמיד, אני תמיד, אני ת אבל אם זה ב-20 שנה זה יהיה אייסאב. מה אתה קורא לו מזלטוב עכשיו? אם אתה רק ידעתי שזה הילד יהיה קטן היטלר, תגיד לו מזלטוב? הוא עושה עכשיו פרי אדם, פרי אדם. אתה עדיין לא יודע. כל הילדים נראים אדמים. תזכרו, היטלר גם היה קטן מגניב כשהוא היה ילד. האף אחד אמצע שכשהוא נפגש, אנשים אמרו למותו, תודה רבה, לא? מה הם אמרו? מה אתם חושבים שהם אמרו כשהוא בא למותו, או סאדאם או ערפאת? מה אנשים אמרו למותו? תודה רבה, מברוק בערבית. ו20 שנים אחרי זה הוא התחיל להיות טרוריסט, מרדים אנשים זה לא כל כך הרגע להגיד מזל טוב, נכון? אז זאת הענקה פה, אתם לא יודעים זה למה אנחנו צריכים לאקח את כל מה שה' נתן לנו כחלק מהמצב זה כל מה שהם נתנו לסגנון אז אברהם בא וקיבל את הרכיבה לכל האנשים, למה? בגלל שאברהם נתן להם סמינרים אה, אתם לא תשמעו? אין בעיה, אני מקבלת את הרכיבה שלכם אין סיבה ללחוץ, אתה תמיד מנהל. השם טסט אברהם אבינו ב-10 טסטים אחרים, עד שהוא נכנס להיות קטנים עם אברהם. ולנמינת אברהם להיות האנשי הכי אימפריאלי בעולם. ורק אחרי שאברהם פסק את כל ה-10 טסטים, אז הקדוש ברוך הוא בא ופסק אותו סטמפ. עכשיו אני יכול לדעת שאתם חייבים לאשם. איזה היה ה-10 האחרון? אברהם אמר לו לצלם את יצחק שלו לעקידה. רק אחרי שאברהם קיבל אותו ופסק את כל מה שאשם אומר, בא האנג'ל ואומר לא לצלם אותו. ואברהם רוצה לתת קצת מהגוף שלו, לתת קצת קצת, לפחות קצת מלח מגיע, ככה, אני עשיתי מצווה. אז האנג'ל אמר, לא, לא, לא, לא, אל תקצב את היד שלך, אל תקצב אותו. המצווה היה כבר עדיף, אתה לא צריך לעשות משהו, וזהו. אז כשאברהם הלכה לעשות את הטסט האחרון, האנג'ל אמר לו בשם השם, אתה ידעתי, עכשיו אני יודע שאתה מפחד אשם. עתה ידעתי כי הרלוקים עתה עתה של אברהם אבינו שהיה צריך ללכת כל ידעתי כך כי הרבה בחיים שלו ואני צריך להזמין שהעבודה שלנו היא הרבה פעולה יותר מאחורי אברהם אבינו למה? הרלוקים בגלל שיש לנו כבר תורה עתה אנחנו יודעים מה אשם מבקש ממנו אנחנו יודעים מה אשם מבקש ממנו אז השאלה היא, יהודי יש לכל הרגעים לתפוס את התורה ולכתוב מה אשם רוצה ממנו, אבל אברהם לא ידעתי על זה. הוא לא היה עם דוקומנטים שיודעים מה אשם מקווה ממנו. רוח הקודש בא אחרי שהיה צדיק, לא לפני. כל מה שהוא ידע, הוא ידע שיש אדם. זה כל מה שהוא ידע. הוא עשה איזו תפקידה על עצמו, לראות מי הוא הקוראתור. זה לא מגניב שזה יהיה הלילה, או הארץ, או הסטטיוס. ולאחר כך הוא מבחינת אדם. זה לא כשהוא נפגש באופן רחים ויודע... לא, לא, לא. רק אחרי שהוא ראה לשם שהוא כל כך נפגש בקרוב לו, זה כששם נגמר בקרוב לו. אז אנחנו רואים שבעולם הזה, מי שרוצה להיות קרוב לשם, צריך להפגש הרבה. הוא צריך להחליט את כל מיני מטרות שלו להחליט את כל הנגטיב שלו להחליט את כל מנצחות שלו ואז אולי, איזשהו יום, אשם יכול להחליט להחליט את כל מנצחות שלו ולהחליט את כל מנצחות שלו ולהחליט את כל מנצחות שלו ולהחליט את כל מנצחות שלו ולהחליט את כל מנצחות שלו ולהחליט את כל מנצחות שלו ולהחליט את כל מנצחות שלו ולהחליט את כל מנצחות שלו ולהחליט את כל מנצחות שלו ולהחליט את כל מנצחות אני כבר שלו יש לאשם דרכה דיוקטרית. לא, זה לא עובד ככה. זה למה אני קצת אומר את זה, ואני אומר את זה עוד פעם. כל מי שלא יכול לדעת איזושהי מילה של תורה, הוא לא יכול להיות חולי. אני לא מאמין עליו, אני חושב שאני רואה דברים, אני רואה שהיא לא טובה לך, אתה לא יכול להגניב אותה, הנמים שלהם לא מתחילים, אני רואה מי הייתה אמא שלך, היא הייתה אמא שלך, אני רואה שבמדרש הזה יש כל מיני חולים שם, אתה יודע, אתה צריך לעשות תיקון, אם זה גדול גדול, אם רבי עובדיה יוסף אומר לך משהו כזה, אתה צריך לבחור את זה. זה רבי אדם, הוא לראה תורה 80-85 שנה כל שלביו. יש סיכוי שהוא יראה את הדברים, יש סיכוי, אבל אני מבטיח לכם שמאלו שלא תשמעו את זה. לא תאמין לי, תמין לי. אתה יכול לבוא אליו, אם הוא יגיד לך איזה מיסטיקה בלונית, אני אגיד לך כל מה שאתה רוצה. הנה, זה נקראת. מהחכמים הגדולים, מהרב חיים קניאפסקי, מהרב עובדיה, מהרב בן ציון אבא שאול עליו השלום שחרר 12 שנה, מהרב אלישיב, מהכל חכמים גדולים גדולים, אתה לא תשמע את זה. אנחנו צריכים לבחור, אני רואה משהו, אני רואה דברים עלכם, אני רואה שאתם עושים משהו רע, אני רואה שאתם עושים משהו רע, אני רואה שאתם עושים משהו רע, אני רואה שאתם עושים משהו רע, אני רואה שאתם עושים משהו רע, אני רואה שאתם עושים משהו רע, אני רואה שאתם עושים משהו רע, אני רואה שאתם עושים משהו רע, אני רואה שאתם עושים משהו רע, אני רואה שאתם עושים משהו רע, אני וכל רואה שאתם עושים משהו האלה הטבעות הטבעות הם האחרונים שהם הולכים לאלה. רע, למה? אני אפילו הם קיבלו את המצוות, הם קיבלו שבת, הם קיבלו תפילה, רואה הם באים לשול כל יום, שאתם הם עושים משהו, עושים לא? משהו רע, אני שבועה רואה שאתם עושים הם משהו רע, לא קיבלו. אבל הם עשו לרליגיה כל כך מגניבה, אבל הם הרציניים למה מיליון יהודים לא רוצים לשמוע על הרליגיה, זה חלום שלהם. זה לא... האמת של הרבים הלכים זה שהם יודעים דברים, אפילו אם הם יודעים, הם לא יצאו ומצאו את זה. אפילו אם הם יודעים. אפילו אם הם יודעים. רב בן ציון אבא שאול היה... הוא היה רוח הקודש, בטח. ואם אנשים אגידו על השאלה בין הישיבה, הוא לא פושט את הראשון להגיד, לא, הוא נכון, אל תפסקי הזמן, הוא נכון, לא. אפילו אם הם באו לשאול אותו, הוא אמר, לא, למה אתה בא אליי, אל תלך אליו, הוא ידע, אל תלך אל הרב. הוא לא רצה להגיע. מה שעדיין מה שאנחנו עדיין עובדים בנושא הזה יש איזה פרובל, למה יש כל כך הרבה מפחדים? למיני אנשים זו נציאה שלהם, הם פשוט מפחדים הם קרוקס במהלך שלהם, בכל משהו, הם לאים, הם מפחדים, הם עושים הרבה דברים לא קושיים, זאת ממהלך שלהם, והם צריכים לדבר על ממהלך שלהם, אתה יודע, רק לראון אחת או שתי שעות תורה או לשים ימאקה ולשחרר בירה, זה לא יעבור לך במהלך של אנשים טובים, לא בוודאי, זה יכול לענות עליך, בודאי, אבל זה עבודה קשה להחליט את הטקסטים הנגטיים שלך, זה עבודה קשה מאוד. אז למה יש לכם כל כך הרבה מגניבים? אפילו אלה שהם בטח לא קרוקסים. הם הגיעו לתקופה שהצליחה האמיתית לקבל מילה מהאנשים, זה להגיד שאני אברהם רבי כי הם לא נותנים אחר כך אם אני יודע את כל התורה מבחינתי, הם לא נותנים לי רבי אם אני נגיד שאני יכול לדבר עם אנשים ולעבור על כל מיני דברים, הם נותנים לי הרבה מילה, הם נמצאים במים שלי כל יום כדי לתת לי ואני צריך מילה מהישיבה, מהילדים, לשנות להם לישיבה, אני הולך להיות חסר, זה הצליחה האמיתית לקבל מילה זה כמו שאומרים, זה קרה. אז היום, אם אתה בא, ואתה לא נראה כמו ה' אבא שלך, אז אתה לא יש לך הצלחה שזה יעבור לך עשיבה או לביתך. אתה רוצה לקבל מילה מהם? אתה צריך להסתכל, להגיד להם לקבל כמה פלארות, שתביאו להם ירימקה כשאתה יכול לנסוע, יכול ללכת ככה, לנסוע עם המזוזה 17 פעמים, לבחור שאתה לא שומע רחוק, כל מיני דברים שהם עושים. אוי, באמת רבק? מה אתה רואה עלי? זאת מה שקורה היום. ואמירים לי, אתם כולם צחוקים. אני לא חשב שאתם ראיתם אונליין פעם בעולם שלכם לדבר הזה. אוקיי, אז המשנה הבא, עשרה ניסים נעשו לאבותינו. כל הפרק הזה מדבר על עשרה, נמבר עשרה. עשרה ניסים נעשו לאבותינו באיג'יפט. עשרה באיג'יפט, ועשרה כשהם מגיעים לארץ. עשרה ועשרה. 10 פלגים, הקדוש ברוך הוא נפגש את האג'יפים באג'יפ, ו-10 מנגינות אחרות בעולם. 10 טסטים שהנצח ישראל מוכן לעשות לג'ה. הם טסטו אותו כדי לראות אם הוא באמת חייבת לבנות או לא, כן. והתורה אומרת, אל תטסט אותי, אל תטסט אותי כמו שאתה אבותיך טסטו אותי בשחר. זה פסוק בתורה, לא תנסה את ה' אלוקיך, אל תטסט אותי, אני לא חבר שלך מהמדרש, עם כל ההשפעה. אתה פשוט עובד על רגליים שלי, עובד על אמונים שלי לגבי עצמך. לא להגיד, איזה אנשים אומרים, רבי, כשאני אהיה גדול, כמובן שאני אהיה רליגי. למה אני לא צריך להיות רליגי? כשאני אעשה 10 מיליון דולר, אני אעזור את המדע שלי בשבת. אני אהיה מאוד רליגי. זה לא עוזר. הדעה היא שצריך להיות רליגי עכשיו, לעזור את המדע עכשיו, כשהוא רואה שאתה מתחיל לתחתן. עכשיו זה רליגי, זה הטסט. רבאי, אני סינגל, זה קשה לי להיות רליגי, איך אני אקבל שבת, אבאים שלי חיים במדינה אחרת, אני כאן בניו יורק, מה אתה מקווה עכשיו, אני אקבל את עצמי, אני לא יודע איך לעשות אמלט, איך אני אקבל שבת? אקסקוסים שאתם לא יודעים אם לרחוץ או לקרות כשאתם רואים את זה נו, נפל בבית כל שבת, בית רוף, אל תדבר על הזה. אל תעשה את זה, כי זו התפקידה. לא רבי, אבל זה מפחד להיות בלבי כל שבת. מי שנחתך לתורה, בלי יודע איפה אתה, אתה לא מפחד. אתה מסתובב בדוקטור, על הלינה, אתה על הדרך לבנק, אתה בטרח, אתה לא מפחד. אי פעם בוראה, תמיד יש לך את הספר הזה. אוקיי, אתה מסתובב, אתה סתם, אין פרובה, אתה תלמיד עוד משנה. רעיון מתחיל, תביא את הספר, אתה מגיע, אתה תחזיר, אתה תלמיד עוד רעיון. או אתה תשמע טיפה טובה. או, בכל מקום שאתה הולך, אתה בטח יש לך ספר. שבת, אתה בורד, אתה בלון, אתה בדורם, אתה בקולג'ה, אני לא יודע איזה מקום. חברתך הולכת לביץ, תתן להם ללכת, אתה תקבל את הספרים שלך, תקבל את עצמך בחדר, אופציה ללמוד 12-13 ש לא, אני מלחמת. למה אתה מלחמת? אתה מלחמת בגלל שהמדע שלך מלחמת. מהמדע שלך. זה למה אתה מלחמת. מישהו שמדע שלו מלחמת, הוא לא מלחמת. הוא תמיד מלחמת על ידי יותר ידע. הנכון הולך לנכון. זה מה שהשם קורא, יאהיב חוכמה לחכמים. אני רוצה לתת רעיון לנכונים, לא לנכונים. בגלל שהנכונים, ברור שהם לא קיימו על הרעיון. אם הם קיימו, הם לא יהיו נכונים. אתם מבינים את הידיעה פה? אז, 10 טסטים שונים. שנאמר, this is in Bamidbar. יהודה ל... ויינשו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי. They tested me ten different times and did not listen to me. The fifth Mishnah in this Perek is ten different miracles HaShem did to the nation of Israel in the days of Beit HaMikdash. When Beit HaMikdash, when the Holy Temple was standing, there were ten miracles כל הזמן, אבל מירה ברורית, אף אחד לא יכול להגיד אם זה מירה או אם זה בצורה, מה? איזו אישה לא הייתה אף פעם סליחה ל-410 שנים שהמקדש הבאתי, או ה-2, שהייתה 420 שנים, אתם יודעים את הצמח של הברביקו כל הזמן, אנשים שהם קצת חייבים, אישה חייבת ואתה צמיח את זה, ולא להיות איזה סלעה או משכנעה או משהו כזה, זה מירה גדולה. המלך, כשהם מנצחים את האנימול, אחרי שהם מנצחים אותו, ומנצחים את הלב וכל זה, הם קטנים את המלך, הם מנצחים את האנימול, הולך לבשירה ותראה את התחלות שלהם, על הרחובים, את התחלות שלהם על הרחובים, איך הרבה פלואים היו שם, מוסקידים, רעבים, פלואים, רעבים, כל מה שאתה רוצה יש שם. כל פעם שיש לך אוכל, האנושים אוהבים ללכת שם. אינסקטים אוהבים ללכת שם. אף אחד לא ראה פלואה בבית המקדש, אי פעם, כשהם קטנו את המילה. אפשר? לא, זה מירקוי ברור. המזרח לא שמחה. הוא נמצא שעתיים במידה הכי קשה בעולם. ישראל היא מידה קשה מאוד. ולא הייתה מטבחה כמו היום. פשוט תנסו להשתתף 110 דגרים, קצת מזרח, לשתי שעות, ותראו מה יקרה לזה. כמה מזרחים ומזרחים טובים יש לך. זה לא קרה אף פעם. מה האמצעים האחרים? בקוהן גדול אנחנו יודעים שאם אדם הלכה ללכת לנסוע והוא היה עם רעיון, ובמידה של רעיון סיד נמצא מחדש מבחינתו, זאת סיגה רעיונית לגבי כל העיר שלו אם זה יקרה ביום כיפור בבוקר, זאת אומרת יום כיפור היה ביום הלילה, בבוקר הלילה כשהוא מזמין ללכת לשול, אם הוא ראה שזה מה שקרה לו ברעיון, זו סיגה שהוא צריך לדבר כל העיר על רעיון שלו. אבל אם זה הכהן הגדול של בית המקדש, עכשיו העולם של ישראל ממלכת על כמה דקות שהוא יכול ללכת לתוך קודש הקודשים. הם ממלכים לו כל עשרה, על כמה דקות שהוא יכול ללכת לבית הכול. ומשהו כזה יקרה, הוא נגמר כל פן של כל העשרה. זה מודד שהשם לא מעניין בפרשתנו. של הפרשת הכי קריטית של העשרה. אז זה לא קרה עדיין פעמים בהיסטוריה של בית המקדש אז זה ראשן, זה ראשן וסוכות, סוכות איראן זה תמיד ראשן לפעמים שבוע לפעמים שבוע אחרי אבל זה יותר או יותר איפה הראשן מתחילה בפסח זה לא ראשן אבל הראשן שהפך הם לא פשוט פשוט פשוט פשוט פשוט פשוט פשוט פשוט פשוט פשוט זה יכול לתחת כמו חולה, וזה יכול לתחת לילה. חולה, במיוחד, נכון, מיוחד, נכון? רעיון קטן, מאוד רעיון קטן, עדיין יכול לתחת לילה. אם יש לך אחד מהסטורנטים פה במדינת המדינית, אתה נמצא חמש דקות מאחורי, ואתה נשמע את המה שהם נפגעים, לא? איך אתם שמרות את זה? כי הם אוהבים שאתם שמרות את זה, אז הם מבנים כאילו גדול גדול גדול, הולך כל הדרך והשמרה הולכת לגבי כל הארץ וקוראה לקסטמר, כאן אנחנו, יש לנו סטייקים חדשים, יש לנו קבב, יש לנו, את יודעת, קפציה בגריל זה מביא לאנשים לאכול, השמח של האכולה מביא לאנשים לאכול, אז כשהשחרר כשהשחרר הולך, זה כאילו רכב, רכב הולך כל הדרך, לא משנה איך שחרר, השחרר לא הולך ללב או ליבן, הוא נמצא תמיד ברחוב וכל אנשים הולכים לראות את השחרר, איך הוא הולך, זה מירקול ברור, ואז כשיש גם, היו גם קורבנה אומר אחרי פסח הם קיבלו את הלחם הראשון שהם קיבלו והם עושים משהו מיוחד, קוראים לזה להניף את זה וגם יש מצווה של לחם הפנים ושני לחם שהם קיבלו את הלחם הזה שהם קיבלו את זה בבית המקדש הם לא קיבלו אף פעם פרובלם עם הלחם אתה יודע, בגלל שהמצווה שהם קיבלו הוא ככה הם קיבלו את זה בניסן, בית 16 בניסן אחרי החולדה, בדרך כלל היום הבא, זה בעצם, לגבי שאתם יודעים מה זה קמח ישן, שאתם אוכלתם בבר ספציאלי שבאתו קמח, מאלה חולדה, ויש חולדה חולדה, ביום אחר, פסח, נתן לנו כל החולדה שהם קטנים לפעמים. אבל זה לא אוטומטי. הם עשו את זה בבית המקדש, איזו סרמונית, שנתן לכל החולדה שיש להם, להיות קושר. ואתם יודעים, אז, אם הם נמצאים משהו שלא נכון עם זה, לא יהיה מקום להחליט את זה. הם נכנסו להחליט את זה בלילה, בלילה לפני. הם נחליטו כמה כדי מה שהם צריכים להחליט. ואם משהו נכון עם זה, לא יהיה מקום להחליט את זה. זאת אומרת שאנחנו נמצאים עכשיו כל שנה. אנחנו לא יכולים להחליט כל הזולגות, כל הזולגות של כוכבים וכוכבים שהאנשים נחליטים על ישראל. זה הולך להיות אבסוליטי. זה לא נחליט אף פעם. זה תמיד נחליט כמו שהפכה. ושני הלחם הם קיבלו בחג שבועות שני לחם, שני חלבים של חלב וזה נתן לבית, הבית החדש לתת את זה למזבח השאר של הבית היה כבר נתן בפסח שבע שנים אחרי פסח הם עושים את זה עוד פעם אבל זו הזמן לבית המקדש הם לא קיבלו אקסדנט, זה תמיד עובד לבחור ולחם הפנים פעמים שבועה הם מנסים להחליט את הלחם הפני, הוא נמצא על רגל שם. הם נמצאים להחליט את האדומים והם נמצאים שבועה. הם נמצאים להחליט את הלחם הפני, בפני השבוע, הם נמצאים להחליט את הלחם הפני, והם נמצאים להחליט את הלחם הפני, בפני השבוע, הם נמצאים השבוע, הם נמצאים להחליט את הלחם הפני, בפני השבוע, הם נמצאים להחליט את הלחם הפני, בפני השבוע, הם נמצאים להחליט את הלחם אז הוא מתייחס, ואז הם נותנים את זה לכהנים. אם הייתה אקסדנטה, אז הם לא יוכלו לבריא חברה אחת, אז אותו חברה אחת הייתה צריכה להשתתף שם, וזאת תוצרת איזשהו פרובה במצווה, וזה לא קרה עד כמה פעמים. עוד מצווה, אתה יודע, בבית המקדש, כמה רום יש לך? כמה אנשים יכולים להצליח בין בית המקדש? במקום שהאנשים נכנסים. חלקים של בית המקדש, לא כל אחד נכנס. בארץ כשהאנשים והאנשים נכנסים, קצת עשרה אנשים. לוגיכלי, רק קצת מאה שנים יכולים להתפתח, אבל אלפים אלפים אלפים של אנשים יצטרך כמו כמו סרדים, ויש עדיין מקום, ולא מישהו יודע איך כל כך הרבה אנשים יצטרפים לדבר כזה. לא רק זה, עכשיו כשהם היו צריכים להתפתח, אם אתם אומרים מודים או במקומות אחרים שאתם צריכים להתפתח, איפה יש מקום לנצח? אם אתה נמצא כמו סארדין אתה לא יכול להתחיל לנצח. כל אחד נצח, והמידה שלו לא מנסה לצפות את הראשון בפנים שלו. וזה כאילו עמדים צפוף, נמצאים מאוד גדולים, אבל כשהם נצחו, ובדרך כלל יש להם מקום, זה משהו שלא אף אחד יכול להגיד, זה ממש מירה בראש שלהם. המשטחבים רווחים, המשחק בין אחד לאחד, כשהם היו נפגעים. סנק או סקורפיון לא נפגע פרסון שבאתי לירושלים, אתה צריך להזמין, זה לא היה כמו היום, יחדים יפים, מרבל, מנהלים. לא, זה היה סנד ורוקים. ועולם, ומגעים, ומילים מגעים, מילים מגעים, מילים מגעים, מילים מגעים, מגעים, מילים מגעים, מילים מגעים, מילים מגעים, מילים מגעים, מילים מגעים, מילים מגעים, מילים מגעים, מילים מגעים, מילים מגעים, מילים מגעים, מילים מגעים, מילים מגעים, מילים מילים מגעים, מילים מגעים, מילים מגעים, מילים אבל במקומות כאלה יש הרבה סבל, לא אחרי שהאנגלית נהרגה על סנק או סקורפיון או משהו מגניב. אנגלית לא אמרה לבן שלה אף פעם, בזמנים של הקבוצה, כשהקבוצה הייתה שם, הייתה חולה פה, לא הייתה מקום לנסוע. כל המדינה, כל האנשים מ-13 וכך הלאה, וכך הלאה, וכך הלאה, וכך הלאה, וכך הלאה, וכך הלאה, וכך וכך הלאה, וכך הלאה, וכך הלאה, וכך וכך הלאה, וכך וכך הלאה, וכך הלאה, וכך הלאה, וכך הלאה, וכך הלאה, וכך הלאה, וכך הלאה, וכך הלאה, וכך הלאה, וכך הלאה, וכך למה הם קוראים לזה דיר פארקובי דיר? כי יש להם הרבה דיר או זה היה כבר כך, הלאה, אני לא יודע היום אבל בישראל, ו בירושלים, קוראים לדיר דיר לארץ בשביל שבועים אחרים, למה? בגלל שחול הדיר, קודם כל, דיר זה קושר קשה למצוא את זה, כי זה מאוד מסוים, ואני יכול להגיד שיש רסטוריון במדרך הארץ שמוצאים דיר יום-יום כשאתה קח את הלב של הלב, הוא מרקע הרבה. הוא יכול לרקע אותו, ולרקע אותו, ולרקע אותו, זה ממש כמו סליחה. אתה מרקע אותו, ואתה מרקע אותו עוד פעם, אז אם היה קטן בהתחלה, כשאתה בא אחרי כמה שעות, זה כבר 10 פעמים גדול. הם מרקעים אותו, זה נקרא ארץ V. הם מרקעים, והם מרקעים, והם מרקעים. זה למה ירושלים קוראה ארץ וי, למה? כי זה נראה שאיך הרבה אנשים יצאים, יש עדיין מקום לכל אחד, זהו זה. אז, המשנה ה-6, 10 דברים היו מוצאים על ערב שבת, ובשבת, רק לפני שהשבת התחילה, יש זמן שנקרא בין השמשות. שמש שני ברומין סן, שמשות זאת אומרת סן בפלורל, יותר מאחד. מה זאת אומרת בין הסנים? בין הראשון של הסוף, כשסן, כשאתה מסתובב באושר, אתה רואה בל של סן, נכון? זה מתחיל להספר את התחת השם מתחיל להספר את התחת השם מתחיל להספר את התחת השם מתחיל את התחת השם מתחיל להספר את התחת השם מתחיל להספר את התחת השם מתחיל להספר את התחת השם מתחיל להספר את התחת השם מתחיל להספר את התחת השם מתחיל להספר את התחת השם מתחיל להספר את התחת זאת אומרת, זאת ההתחלה של השחרר. השם כמה זה מתחיל עד שאתה מתחיל רואה שהשחרר מתחיל להספר? להספר בישראל, הזמן הזה הוא מאוד רחוב, כי את זה התחת מתחיל, איפה זה המדינה השם בעולם? כמה קרוב לתוך, כמה זמן זה צריך. אתה מבין למה? בגלל שזה קו רחוק. זה צריך יותר זמן. הארץ מגיעה לתוך 1700 קילומטר שעה. אז בישראל זה רק 13 וחצי דקות שזה צריך מהמקום לדרך, עד שזה תהיה אופיסיאלי ביום. זה נקרא בין השמשות, 13 וחצי דקות. באמריקה זה הרבה יותר, או באירופה, זה יכול להיות, באמריקה זה יכול ללכת בשעה השעה אפילו 40 דקות בין הזמן שהשם מתחיל להספר עד שזה מתחיל להספר ממש, 40 דקות אפילו יותר מזה, זה כמה זמן זה יכול להיות. זה נקרא בן השמשות, כל הזמן הגמרא או התורה מדבר על אקדמיות שקורות לזמן זה תהיה תמיד בזמן ארץ ישראל זה זה הזמן האמיתי של ה' אחר כך לארץ הזאת אפילו שבניו יורק אנחנו שבעה שעות אחרי או בלאה זה עשרה שעות אחרי ובאותה מקומות זה אפילו גרעה גדולה אנחנו לא מדברים כל כך הרבה על הקוראים של הגמרא זה אחר כך לארץ ישראל הם אומרים בן אשמה שורד מדבר על ארץ ישראל הם אומרים במלכה במידה, הקדוש ברוך הוא ללכת למלחמה להתקשר עם הרעיונות במידה, במידה יהודית כמה זה נכון לישראל, זה לא נכון לכאן הכל נכון למקום ההולי, למקום ההולי אתה יודע, איזשהו מקום, יש רעיון, קוראים לזה רעיון הזמן ראיתם על זה, רעיון הזמן? אתם יודעים, כמו באוסטרליה, כשהם היו עם 2YK, אתם זוכרים 2YK בשנת 2000? כשאף אחד היה נוראי, אולי עכשיו, מ-1999, הוא מתחיל ל-2000. כולם נורמלים, אני זוכר שזה היה שבת, אני גם נורמלתי, כי הייתה לי קצת זמן במיוחד שלי, נורמלתי, קצת זמן במיוחד שלי, כי הייתה לי קצת זמן במיוחד שלי, נורמלתי, קצת זמן במיוחד שלי, נורמלתי, קצת זמן במיוחד שלי, נורמלתי, קצת זמן במיוחד שלי, נורמלתי, קצת זמן במיוחד שלי, נורמלתי, קצת זמן במיוחד שלי, נורמלתי, קצת זמן במיוחד שלי, נורמלתי, קצת זמן במיוחד שלי, נורמלתי, אבל קצת זמן במיוחד שלי, אני, ממש לפני שבת, הייתי עם אידאה. אני אגיד לעצמי, באסטרליה, זה היה כבר בלילה, לפני שבת התחלנו. והמיוחדים היו מיוחדים בכל מקום. זאת הדברת, זאת קונספציה. אז הייתי מבחינת לראות מה קרה באוסטרליה. ככה, אנחנו יודעים מה יקרה פה. אה, אה, אה, אה, אמרגנציה, אלרט, ארמות, ארצות, אפשר להסתכל על כל העולם. אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה אני כבר ידעתי שהכל הלכה בסלטי באוסטרליה, ממש לפני שבת סטאריה, אני עדיין הייתי קצת נוזל מה יקרה פה אבל הכל הלכה בסלטי אבל אתה צריך לדעת משהו איזשהו מקום באוסטרליה יש רגל למה הזה רגל מיוחד? זה נקרא רגל הזמן זאת אומרת, אם אתה עושה אחד לצד ראש של הרגל זה שבת אם אתה עושה אחד לצד האחר של הרגל זה יום השבוע אז עכשיו זה מאוד מעניין, למה? בגלל שהאנגלית שרוצה, בואו נראה שהיא באה בבוץ, והיא הגיעה לדרגה הזו. אתם רואים את הדרגה הזו? אם הוא עבר את הבוץ 3 פטרים ליד, הוא יכול להעביר סיגרטה, להחליט את הסיגרטה, הוא עבר את הבוץ, ועכשיו זה שבת. אני אחר כך בשבת. מה שאני צריך? יש לי קרדיט אימפורטי לעשות, אני ממשיך את הטלפון 3 פעמים לדרך הארץ, אני הולך לבית סנדוי עכשיו, אני קרדיט קרדיט, זה לא שחק. מה זה ככה? שהאנשי שהיה בטלפון בניו יורק, 2 שעות לפני השבישה, נגיד שזה היה אמרגנציה, מה שאתה רוצה להגיד. 2 שעות, ואתה צריך לפליטה ללהי, וזה פליטה של 5 שעות. 2 שעות לפני שבת, אתה מפליץ ללה, מה אתה מניח? ללה 3 שעות אחרי, אתה מניח את הזמן, אתה מניח את ההיסטוריה, אתה מניח את המערכת, זה מאוד מעניין, זה כמו לגלות על זמן. אז אתה נמצא 1 שעות לפני שבת, באמת, באמת, אתה הלך מהאירופה, ולך, אתה לא היה מחלל שבת, אפילו אם אתה הולך כשלא יהיה הזכויה שלא להיות מחלל שבת בגלל הזמן שם אני אתן לך דוגמא, אני יודע שבחנג קונג האמת היא שאחד יצא ויוצא מחלל שבת מהחנג קונג לישראל וכשהוא יצא לישראל יהיה מחלל שבת אתה מבין מה שאומר או לא? אתה הלך ומוצא שבת, ואתה מגיע לישראל בשבת. הם אומרים לך, אתה צריך להשתתף בשבת עכשיו. הוא אומר, מה זאת אומרת? אני כבר עבדלה. לפני שאני הלכתי. אבל אתה מגיע בזמן. אז לאחר כך, כשאתה מגיע לישראל, הם עדיין יש שבת שם. אני לא יודע, 3-4 השעה. זה מאוד מעניין. אלה הפעולים הכי קומפליקטיים בהלכה. כמו, למשל, מה יקרה אם אתה ממשיך לברית הארץ? או לפינלנד. שש שבועים זה שחר. שש שבועים זה שחר. כמה פעמים בעוד שנה צריך להשתתף פילין? כי אולי זה יום, יום, יום, זה כל שנה, הם לא יודעים 365 יום נורמליים, יום, יום, 12 שעות, 12 שעות, זה 6 שעות, יום מאוד קשה, ואז 6 שעות, יום מאוד קשה, אז אולי כשזה מתחיל לזמן, אני צריך להשתתף 1 פעם תפילין, שמייס רייל, סוף, עכשיו זה יום 6 שעות, איך להשתתף תפילין ביום קשה, או שעון שלך נתן, כשהוא שחור, כמה זמן שקרתם לדעתי על עבודה במידה של הלילה? קטנה קטנה, צריכים לעשות ברית מילה. כמה זמן? צריכים לדעתי על עבודת הלילה לפחות, לא? זריזים, מקדימים, וישקם אברהם בבוקר, אבל אין בוקר שם. קטנה כל הזמן. יש הרבה בוקרים שהם כתבים על כל הדברים הקלטים האלה. הסליחה האמת היא, חושבים או לא, שהיהודי לא מוכן להחזיר לדברים כאלה. הרבה דעות בתחום שלו, מה לעשות, כמה לעשות, כמה לעשות, כמה לעשות, כמה לעשות, כמה לעשות, כמה לעשות, כמה לעשות, כמה לעשות, כמה לעשות, כמה לעשות, כמה לעשות, כמה לעשות, כמה לעשות, כמה לעשות, כמה לעשות, כמה כמה לעשות, כמה לעשות, כמה לעשות, כמה לעשות, לעשות, כמה לעשות, כמה לעשות, כמה לעשות, כמה כמה לעשות, כמה לעשות, כל הידיעה של יום, יום, יום, הידיעה היא באמת אחת פעמקה פה, זה יום השבוע, אחת פעמקה אחריה זה שבת, ואתה מבחינת כמה כמה לע פעמים כמו שאתה רוצה, באמת, כל פעם שאתה עשה משהו זה היה יום השבוע, את המקום זה יום השבוע, כי אתה תמיד מבחינת המקום שאתה הגעתי אליו, למשל, בתישה בעב, אתה מבחינת, ואתה מבחינת בפליטה במהלך לישראל, אז כשאתה מפליץ לישראל, תקופתך יהיה 7 שעות קצת קטנה. למה? כי כשאתה מפליץ לישראל, בואו נראה שאתה נמצא במידה של הלילה, במידה של הלילה, בסדר? בישראל זה 7 בערב. כשאתה מפליץ לישראל, זה כבר הלילה. אתה פשוט חזק את עצמך כמה שעה בפסטינג מה יקרה אם זה נכון? הם יוצאים מבריחה מישראל להגיע כאן, הם צריכים לפסטינג עוד 7 שעה אם הם לא חי. אם הם חי, זה יכול להיות ריסוי של חי. אבל אם הם אנשים חיים, זה טוב, חברים שלי. פה אנחנו עדיין פסטינגים, הוא לא יכול לאכול, היום לא סוף. והרבה דברים אחרים כאלה. המשנה הבאה שאני מתחיל להסביר, אז יש כדור ביודיזם, קוראים לו בין השמשות. זאת זו זמן שזה דעה. כשהיום האופיישי נחתך, זה נחתך כשהלילה מתחילה ללכת לגבי, או כשהלילה מתחילה ללכת לגבי. עד שאתה תראה שלושה שנים. זה קוראים לצאת הכוכבים. כשזה לא 100% ברור, זה דווקא. אז אם זה דווקא, יש לנו בעיה גדולה. למשל, אם אנחנו צריכים לעשות מצווה עכשיו, אבל אנחנו לא בטוחים שזה ברחוב. אולי זה שבת. אז בואו נגיד, אני רוצה לנסוע לשול. כי אני לא בטוח עכשיו, נראה, בשבוע האחרון היה 8.13, 8.13 השחרר, אתה רואה, זה עדיין שבוע, זה עדיין שבוע, כשאתה מגיע לשול, כמו 8.10, אתה מגיע לשול פעמים לפני השבוע, באמת, אולי אתה יכול להגיע לשחרר אחר. אבל אנחנו לא יכולים לקחת את הריסק, כי אולי זה שבת כבר 100% אנחנו נעבור על שבת, זה ריסק גדול. אנחנו לא נעבור על ריסק. למה נעבור על ריסק? זה סין מהתורה. זה כמו שחרר חי, התורה אומרת, לא תהיה בהרוש ולא תהיה בכל מושלם, אז אנחנו לא יכולים לקחת את הריסק. אבל, כששבת קחה, ב-8.13, אנחנו לא מקבלים את השבת, התחלנו ב-8.13, אבל אנחנו לא מקבלים את השבת ב-8.13. אנחנו מקבלים את השבת שעה אחת, למה? כי זאת תגובה, אז אנחנו נתחיל, אנחנו סטריקטים בהתחלה של השבת ואנחנו סטריקטים בסוף השבת. יש מצווה שאתם לא יכולים להרחיף את הטבל אחרי סעודה שלישית, הטבל השלישי, עד שהשבת תחילה. למה? אתם לא מבחינים מהשבת לבית השבוע. זה לא מבחינת השבת להשתמש בשבוע הלכת להכניס דברים בשבוע. אז אתה לא מגניב את הטאבל, אתה יכול לעשות את זה בשבוע ולאחר, אתה מגניב את הטאבל, כי אתה מתכניס את זה מהמאזין של שבת, אז זה מהמאזין של שבת למאזין של שבת, זה לא פרובל. מהמאזין של שבת למאזין של שבת, זה עדיין לא פרובל, זה עדיין מאזין של שבת. אבל המאזין של שבת, הלאטה של המאזין, כדי להתכניס את זה למאזין של מוצי שביס, אתה לא מוכן. אתה צריך להתכניס כשהמאזין של שבת מופיע, ואז אתה מגניב את הטאבל. זו הלכה, זו הלכה של לא מהתורה. רבנים אומרים שזה מנסה להשכח, מנסה להשכח את השבת, בפרסומת בשבוע. אל תעשה את זה. כשזה מצווה של רבנים, אנחנו יודעים. כל מצווה של רבנים, שהרבים עשו את הדיקוריון הזה, אם יש שאלה, אנחנו יכולים ללכת לצד הלניאן. כל מצווה מהתורה, אם יש דווקא, אנחנו לא יכולים ללכת לצד הלניין, אנחנו צריכים ללכת לצד הסטריק, אם יש דווקא. אז אנחנו לא יכולים לשחרר סיגרת 8-14. למה? אולי שבת יהיה יותר מ-9-14, זה זמן שזה דווקא. אף אחד לא תחזיר את המצווה, כי זה מצווה מהתורה. אבל כדי להחליט את הטאבל, אחרי שזה היה כבר השחרר, הראשון של השחרר, אולי השב״ס נגמר. למצוות הרבנים, אתה מוכן להיות רגיל. מה זה ככה? אני אתן לך דוגמה אחרת. איזה אנשים, הם מקבלים השב״ת 45 דקות אחרי השקיעה, כמו בקווינטס, במכל מקומות, במקומות בישראל. איזה מקומות, הם קבלים השב״ת בעוד שעה וחצי, קוראים לזה רבנותם. הם הולכים לדבר הכי סטריקטי. איזה אנשים אומרים 45 דקות זה הרבה אחרי השקיעה, זה הלילה כבר, השבת קשה מה יקרה אם אתה לא כזה? אתה חזק 72 דקות, זאת ה... זאת ה... זאת ה... זאת ה... זאת ה... זאת ה... זאת ה... זאת ה... ה... זאת ה... ה... זאת ה... ה... זאת ה... זאת ה... זאת ה... זאת זאת ה... זאת ה... זאת ה... ה... זאת ה... זאת ה... זאת ה... ה... זאת ה... זאת ה... ה... זאת ה... זאת זאת ה... זאת ה... ז אבל אתה, אתה השתתף מהמקום שלך, מהמדינת שלך, כל יום שלך, אתה חזק 72 דקות. עכשיו, המדינת שאתה חזק, זה 3 מילים או 2 מילים. ולכך הלחם שלך, הלחם שאתה חזק בו בשביל השביש, הוא חזק רק 45 דקות. אתה מוכן ללכת לכתוביות? אתה לא לוקח לרכוב. אתה לוקח לרכוב, אתה לא עושה משהו. הוא לוקח לכתוביות. הוא לוקח לכתוביות. הוא לוקח לכתוביות. הוא לוקח לכתוביות. הוא לוקח לכתוביות. הוא לוקח לכתוביות. הוא לוקח לכתוביות. הוא לוקח לכתוביות. הוא לוקח לכתוביות. הוא לוקח לכתוביות. הוא לוקח לכתוביות. הוא לוקח האם זה מוכן או לא? התגובה היא כן. למה? כי זה לא סין מהתורה. לכתוביות. לי לדרום זה סין מהתורה, אני לא יכול לקחת את הריסק. אבל רק сидים בקטע ולא עושים משהו זה סין מהרבנים, קוראים לזה מרית עין. כשאנשים לוקחים אתכם בשבת, כשעובדים בקטע, זה מגניב את השבת. אבל כשיש לכל מיני אנשים שבת כאן קל והם מתחילים לדרום, הוא יכול להפוך את הכאב שלי, אני לא יכול להפוך את הכאב, בגלל שהפוך את הכאב, אני נחזיר את הליטה. אז זה כמו להפוך את הליטה. אז הוא נחזיר את הכאב שלי, אני אעבור בכאב, הוא נחזיר את הכאב, הוא נעבור אותי, הוא נחזיר אותי לתפוח, עוד גלון של תפוח. במיוחד בישראל, שתי פעמים, זה כבר סאונה. אז אם אתם יודעים ההלכה, אתם יכולים להתקדם על כל כמה קרדיטים, ולא להפוך את כל הרגלות. קרדיט שהכי הרבה אנשים יש, הם לא מתלמדים. אז כל הזמן שהם לא יודעים מה לעשות, הם נפגשים להסביר בלי רציון. הם צריכים לעבוד עכשיו, אבל לא לדעתי. אפילו אם אתה סביר בלי רציון, ה' הוא חייבת לציין לך בכל חלק. למה? בגלל זה, אתה נחשב לעשות את זה, בגלל שאתה לא בטוח מה לעשות. אתה לא רצית להחליט על כל רגל. ה' אומר, אתה יודע, אני מרגיש את זה. אבל תעשה לי את זה יותר. בפעם הבאה, אל תשכחי. זה כמעט הזמן שאתה תתחיל ללמוד. אני לא מעניין שאתה סביר בגלל את האנגליה שלך. אתה מבין? זאת האמת. אז, 10 דברים היו מוצאים בפרק של זמן שאנחנו קוראים לזה בן השמשות. בין השחרון, עד הגדולים של השטרות. עד 13 וחצי דקות בישראל, ה' היה מוצאים עדיין דברים. הקריאה התהיה. אדם מוצא, חווה מוצא, כל האנשים, השם, המון, הכל. היו כמה דברים, עשרה דברים, שאשם בגלל איזה רציניה, חייבת עד החלטה האחרונה, ליצור אותם, והוא ייצור את זה בזמן הזה. מה הם? פי הארץ, מה זאת אומרת פי הארץ? מקום שלהם, שבסוף יום יום יפה יפה יפה יפה יפה יפה יפה יפה יפה יפה יפה יפה יפה יפה יפה יפה פיה באר, הוועל שתלך עם מדינת ישראל כשהם יוצאים בדסרט ויצאים מודע מהוועל הזה, הוועל הזה נפגש בפעמים האחרונות אחרי השחרר. אז פיה האטון, המסגרת של הדנקי של בילם. זו לא מותה רגילה, זו מותה שמותה, שאלה, זו מותה, מותה של בילאם. אז ה' קראת את המותה של המותה, גם בין השמשות. הקשת, המותה, המותה היא סיגה, כל פעם שאתה רואה מותה, ה' סור שהוא לא יביא פחות לקחת את האוניברס, כמו שהוא עשה בזמן נוח 4200 שנה. אז הרחוב מתקבל בין הלב ואת הארץ בנושאים יפים. הנושאים שאתה רואה הם רק בגלל אינגל של הליטם, שזה מגיע למים, כי זה מים באמת. אז אתה יודע, אם אתה מניח את המים מנגינה שונים, אתה רואה נושאים שונים. זה מה שבאמת קורה. אם יש לך סיסטם לצחוק, לפעמים אתה יכול לראות אתה לא צריך לראות עכשיו, אתם יכולים לראות שם שונים שונים בגלל שזה מתחיל על איך השם מגיע לדרך מה. זהו זה. למה בלילה זה קל לשמוע רעיון? ביום כך, אם חבר שלך נמצא ברחוב והוא מדבר איתך בנורמלי, בלי שריחה, אתה לא תשמע אותו בלי מוכרות, בלי מוכרות, בלי מוכרות, בלי מוכרות, בלי מוכרות, בלי מוכרות, בלי בלי מוכרות, בלי מוכרות, בלי מוכרות, בלי מוכרות, בלי מוכרות, בלי מוכרות, בלי מוכרות, בלי מוכרות, בלי מוכרות, בלי מוכרות, בלי מוכרות, בלי מוכרות, בלי מוכרות, בלי מוכרות, בלי מוכרות, בלי מוכרות, בלי מוכרות, בלי מוכרות, בלי מוכר הווייבים של הקהילה שהם יוצאים מהמותי שלי למותיו שלו הלילה קטנה את זה ומתחילה את זה, הם לא יוצאים במהלך אז זה מאוד קשה לקבל המסגרת בגלל שיש רסיסטנציה אבל בלילה אתה לא יותך את הלילה לקטן את זה אז הקהילה מגיעה למדינה אז אתה שומע הרבה יותר טוב, זו הרגעה אז, הקהילה, האנגלית בבקשה השם נתן להם, ב40 שנים היו בשטחה, בזמנים, בזמנים, בזמנים, בזמנים, בזמנים, בזמנים, בזמנים, בזמנים, בזמנים, בזמנים, בזמנים, בזמנים, בזמנים, בזמנים, בזמנים, בזמנים, בזמנים, בזמנים, בזמנים, בזמנים, בזמנים, בזמנים, בזמנים, בזמנים, בזמנים, בזמנים, בזמנים, בזמנים, נסתכל על זה כאילו נסתכל בזמ� על זה כאילו נסתכל על זה כאילו נסתכל על זה כאילו נסתכל על זה כאילו נסתכל על זה כאילו נסתכל על זה כאילו נסתכל על זה כאילו נסתכל על זה כאילו נסתכל על זה כאילו נסתכל על זה כאילו נסתכל על זה כאילו נסתכל על זה כאילו נסתכל על זה כאילו נסתכל על זה כאילו נסתכל על זה כאילו נסתכל על זה כאילו נסתכל על זה כאילו נסתכל על זה כאילו נסתכל על זה כאילו נסתכל על זה כאילו נסתכל על זה כאילו כאילו נסתכל על זה כאילו ממש, זה מדהים, נסתכל זאת איך הם קטעו את הרכבים בזמן רבי סלמון ובית המקדש, שמיר היום אנחנו לא יודעים איפה זה בעולם, על הוא הופך מהעולם בגלל שהאנושה החלטה, הרבה אנושים שאגמרה זה מדברת עליהם, אנחנו לא נמצא אותם עדיין אבל שמיר הלכה וקטעו את הרכבים הוא לוקח את הרכבים, היום יש לנו ליזר במקרה, ליזר קטע אותו אבל זאת הייתה, אתם יודעים איך הם קטעו דיימנטים הם קטעו דיימנסים עם ארץ מיוחדת, זאת אומרת, את הארץ של הארץ היא גם דיימנס, דיימנס קטע דיימנס. אבל היום הם לא צריכים, הם יושבים ליזר. הליזר קטע את זה. אז, השמיר הזה היה קטע גם בבן השמשות. עכתב, הכתובות, הכתובות שיש לנו, היו קטעות בבן השמשות. המכתב, the boards that the writing went on. Right? Where the writing goes on, on the boards. So the boards were also created. And המכתב, what does it mean המכתב? It says, המכתב, מכתב אלוקים הוא חרוט על הלוחות. המרכז של 10 הקבוצים הוא שאימאי מהצד שאתה רואה את זה, אתה תמיד רואה את זה. ואתה יכול לראות, אם אני ראיתי, אם אני ראיתי, זה יהיה אחר, אני לא יכול לראות, כל השטחים הם אחרים, אבל המירה הייתה, שאם אני רואה עכשיו, והוא רואה, אנחנו נראה את הדבר הזה, משלו, גם הסמכה, הסמכה של ה-10 קוממנטים, אם אתה קח רכב, יש לך רכב, נכון? מרבל, ואתה לוקח ספציפה ספציפה ואתה לוקח סירקל זה הלטר סמיך, זה סירקל, מה קרה לבית בתחילה? זה נפגש, נכון? בגלל שאתה עשה סירקל, אתה לוקח סירקל התחילה צריכה להפגש הזה קטן בסירקל בתחילה נפגש בתחילה לא משנה איזה מקום אתה קיבל אותו, הוא נפגש, הוא לא נפגש יש מירקל, יש ימים של מירקל, כמו שאתם רואים בתורה, יש יותר מילים מירקל לספר בתורה אם אחד מהם היה יקרה היום, שהאנשים יסתכלו פה, הם נשכחים, הם לא יאמרו, אבל בתורת התורה, הם ראו את זה בפנים שלהם. אז אלה ה-10 דברים שהם נפגשו. עכשיו, עדיין, את ה-10, כולם מסכימים. יש מילים שהם נשאלים, יש דברים בין החכמים. אינים אומרים אף המזיקים, הדמונים. אלה הדמונים, אני אמרתי אף פעם, יש לי דבר על הדמונים על ידי המערכת שלי. יש שישה דמונים מלאים. מה הם? שלושה מהם כאנשים ושלושה מהם כאנגלים. זאת אומרת שלושה הם 100% רוחניים ושלושה הם חצי רוחניים וחצי אנשים. זאת אומרת שהם אוכלים וגם הם נפגשים. הם יוצאים לבית. הם פיזיקים, הם יודעים פיזיקים, הם מנסים אותנו כשאנחנו נמצאים, מאוד מעניינים ורק קצת כמו אנגלים, הם לא יודעים שיש להם כלום, הם לא אוכלים, הם לא יודעים שיש להם חלקים, זה לא משהו כזה, את הדמות, קצת אומרים שהדמות היו מייצגות במינטים האלה, קצת אומרים שהם היו מייצגים במונדה, כשהאלה הייתה מייצגת, הדמות האלה גם היו מייצגות המקום של מורשם של משה, מורשם, אף אחד לא ידע איפה הוא היה מורשם, השם לא רצה שיהיה מורשם במקום פובלי, בגלל שכל אחד ילך עליו ותכניס לו לגד, אז השם חי את המקום הזה, כן. לא, זה כשהוא נתן לו את התורה, אז הוא הלכה, אבל זה אומר שהשם נתן לו את משה, אבל אף אחד לא ידע עד היום כשהוא נתן לו את משה. ואז העיל, לא העיל, העיל הוא רם של אברהם אבינו. כשאברהם בא לסלודר איזיק, מה קרה? האנג'ל אמר לו לא לדעתי אותו. מה הוא ראה הבחירה הבאה? רם. רם שלו נמצא בבחירה, נכון? הרם הזה נמצא בבחירה הבאה במיוחדים של הקריאה. בן אשמשות של פרידי ניאיט. והאחרון הוא צוות. זה כמו פליאר. אתם יודעים מה זה צוות? אני לא יודע איך להגיד את זה באנגלית, אבל זה מאוד סימילר לצוות. צוות יש שתי רגלות, כשאתה קריאה עליהן, על הצד, זה נחמד, נכון? והוא חכם את הסקרות או חכם את הרגלות. למה הוא צריך ליצור צוות? למה? בגלל שהצוות הוא היחיד ליצור, הצוות הזה, הצוות הספציפי הזה שאני מדבר עליהם, הוא עם צוות אחר. אז מי ייצור את הצוות הראשון? לא יש מצב ליצור צוות בלי צוות. אז הם אומרים שאת הפליאה הזו גם הייתה מייצגת ב-13 וחצי דקות כשאנחנו קוראים לה בן השמשות. אנחנו סופרנו את המשנה, המשנה הבאה היא המשנה ה-7 ב-5. שבעה דברים שונים בגולם, בפול, ושבעה דברים בשבילי. עכשיו אנחנו הולכים לספר, בואו נראה במה קטגוריה אנחנו נכנסים. עכשיו זו הזכירה שלנו לדעתם איפה אנחנו, אם אנחנו בצד הטוב או בצד הלכון. החכם, חכם, חכם, אינו מדבר בפני מישהו גדול ממנו בחוכמה. הוא לא מוכן להתפתח מותו, כשיש מישהו יותר גדול ממנו במהלך. איזה שהם בליגון, איזה שהם במדינה, איזה שהם במיוחד, זה לא באמת משנה. אם אני יכול לדעת כמה דקות של תורה, ואני אראה בבית אחד עם חכם גדול, שכולם יודעים שהוא אחד מהגיאנטים של העולם, ואף אחד ישאל שאלה, כמובן שאני לא אצלח לדעת את זה, אני אשכח את זה. זה כבוד הרב, בבקשה, סיבו פלא. אתה תגיד, אם הוא נתן לך אוכל, זו דרך אחרת. שמה, במדינספקט. אתה מנהל דוקטור, אתה 25 שנים, אתה הלכת מחברת המדינספקט הישר. רק הישר, אתה תלמד מה עדוויל עושה לגבי הגוף. והנה הולך הפרופסור 60 שנים, 45 שנים של פרופסוריה ברחובים, ידעים טובים בכל עולם, נכנס לארטיקות, נכנס לספרות, מדינספקטים באוניברסיטה, אתה והוא. אתה יכול לאכול את זה באותו דבר? יאללה, נכון, אתה במשפחה אחרת. נחשב, הוא מדבר ואתה מגיע לדבר שלו, בצד האנשים. זה לא יעבור. אז אנשים חכמים יכולו להכניס את המקום שלי, את המקום שלי. כשאני הכי חכם בבית, בואו נעשה להם משהו. אבל כשיש גיאנט פה, אני צריך להיות מוטי. נכון? נותן לו את הסטייגה. אני לא מבנה פה. אתה מבין? זאת... מושגה לדעת אם אתה מטען או מטען. האנשים המטענים... הם לא מתחילים לעשות רעיון. כל יום. זה נקרא... אסטרה בלאגינה קישקישקאריה. אתה קיבל סדקה בוקס, אתה מלחם את זה עם מילים קויים. מאותים קויים. כשאתה מנסה לשחק את זה, אתה לא שומע שום רעיון, זה מאוד סילנטי. ואז אתה קיבל את הקבוצה, ותכניס שקל אחד לתוך. אתה שחק את זה, וואו, כמה רעיון. קבוצה חלטה עם שקל אחד עושה הרבה רעיון. אני יודע שאנשים, סליחה את הדבר שלי, אבל אני יודע שאנשים, הם יודעים אולי, אולי הם יודעים, עד כמה תורה לדבר 10 דקות. זהו. אמרו להם, אוקיי, אמרו לי כל התורה שאתם יודעים. הוא מתחיל, עשרה דקות לאחר, נחשב שהוא לא מזכיר. בואו נראה שהאנגלית יש מזכירה מאוד גדולה. הוא זכיר הכל. עשרה דקות הוא מדבר, התורה שלו היא כבר. כשאנגלית מתחילת, יש 40 ישר לדבר על תורה דברית בתורה. 40 ישר, 40 ישר, בלתי תחילת. אתה צריך להכניס 40 ישר מלא תורה. אתה מבין? אז... אולי 10 דקות הוא יכול לעשות תורה, אבל כשאתה יכול לעשות תורה, איך הרבה רעיון הוא יכול לעשות עם ה10 דקות הזאת שיש לו, אתה לא יודע. אבל כשאתה רואה מישהו שכבר כנראה כנראה כנראה כנראה כנראה כנראה כנראה כנראה כנראה כנראה כנראה כנראה כנראה כנראה כנראה כנראה כנראה כנראה כנראה כנראה כנראה כנראה כנראה אבל סקלר גיאנטי גיאנטי בזמן האחרון, בזמנים, אתם יודעים, כשהם הולכים מהקהל למקום למקום הם הולכים, הם לא הייתי הולכים לסיירות, הם לא יכולים להשתתף הם הולכים, אינים הייתם עם חגים, אינם אינם אינם עם חגים, הם הולכים מילים ומילים כל שנה, הם הולכים והם הולכים מהקהל למקום למקום אז מה שקורה זה זה מאוד מעניין, הוא הגיע למקום לקהל שיש לו חדש בשבת ובאמצע השבוע ולילה, הם רואים איך פחות אנשים נמצאים בשבילה, זאת אומרת שהם לא יודעים איזה מקום לאכול בשבילה, אז הם מתקשרים להם לבשלות. אז רבי ראה אותו, אנשים עודים כזה, הוא אמר, אתה תלכי לבית שלי לאכול. אני קיבלתי אותו לבית שלו. ואז הוא אמר, לא, אחרי שהצלחנו, אולי החברה תגיד לנו דבר טוב של תורה, אז הוא אמר לו, בבקשה, מדבר. אז הוא אמר כמה שנות, כמה דקות. הרבי היה מפרש מהדברי תורה, אבל הוא ידע ממה הוא קיבל את זה. אבל הוא נפגש שהוא לא נותן קרדיט לסורס. בגלל שבגרמת היהודית צריך להיות אמירים אם אתה קורא משהו שקראתי מהרבי הזה בקרדיט אני קראתי מהרבי X איזה ואיזה יפה דבר תורה אני קראתי מהרבי Y זה וזה לא לקחת את זה לעצמך, אני הכניסתי את זה זו את הידיעה שלי, ה' לא יכולה להסתכל על כוכבים כאלה לא, רק קרדיט למישהו שקורא את זה אז אתה רואה את האנשים קטנים הוא לא קרדיט את הספר לרבי שכתב את הספר אה, אולי היום זה יקרה לו, לא? למטה אני אעשה לו עוד פעם. למטה, סוג נווי. הוא אמר דבר תורה, מהסוג נווי, הוא לא נותן קרדיט לסוג הנווי. אה? לא, לא, לא. הוא לא נותן קרדיט לסוג הנווי. ואז הוא אומר, אני אדבר לו אחת אחת בסעודה שלישית, בסעודה שלישית. נווי, אם הוא אמר את הדבר נווי, מהסוג נווי, ולא נותן קרדיט, אני צריך להצליח אותו, אני לא אומר. אני צריך להדרך לו לסון, הזה. סעודה שלישית, יודיפול דבר תורה, from the same book. So you have the nerve, the whole Shabbat you giving me words of Torah from the book of the Shagat Aryeh, not, you did not even mention him in a hint, nothing. אז האנגלית נראה לו ככה, היא נפגעת. הרבי נפגע. הרבי אומר, תודה, תודה, אני אעבור לך מה אני מדבר עליה. הוא הלך ברגע לסלב, הוא הבאר בוקר יפה, גדול, יפה, עם פלגה, פלגה, כליה. הוא מביא בוקר. הוא מתחיל את הספר, זה מילים ומילים לפני. אתם יודעים איך נראה הספרים האנטיקים. היום תהיה מלכה לבוא ספר כזה. הוא מתחיל את הספר, מה שאתם אמרו הלילה האחרונה, זה בפאגה הזאת. מה שאתם אמרו הלילה הזאת, זה פה. ומה שאתם אמרו עכשיו, זה פה. ואתם לא אמרו אף שנה לספר. אז האנשים, תראו את הספר, התחלו לקרוא. איזה אח, ישטבח שמו. בבוקרים אני נראה כל כך טוב יותר ממה שאני רואה בעצמי הוא היה בבוקר, הוא היה הרבי, אני כתבתי בבוקר, הרבי לא ראה את פניו, כולם ידעו שעגת, שעגת אריה, אף אחד לא יכול להשיאל שזה אומלס שעבר ברחוב עם קצת פלואה שיש לו קצת פלואה לאכול אז הרבי התחלתי לקרוא, סליחה, זה אתה, אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה כשהוא מדבר עם מישהו, אפילו בארגומנט, הוא לא מגיע לדברים שלו, הוא מתייחס למהלך, ואז הוא מדבר. הוא יש לב. הוא לא מתחיל להסתכל כשאחד מנסה להגיד לו שאלות. הוא לא מתחיל להסתכל, הוא תשמע, הוא לא מתחיל להסתכל, הוא מתחיל להסתכל, הוא יודע מה להגיד בזמן נכון. שואל כעניין ומשיב כהלכה, he talks to the point, short and to the point, not to say one thing, sometimes he gives an hour speech just to ask a quick question that he can ask it in a second. Sometimes I have people write me an email, three pages, I finish my whole day to read their life story, in the end to ask me a question about something that I say in the lecture, they could have asked me that in three words. 1, 2, 3, אני אעביר לו 3, 4, וזה יהיה סוף. עכשיו אני צריך לנסות שעה עד שהם יצאו לתוך. מה זה התוך? לרחוץ מישהו אחר זמן? זה לא מצווה. התוך הוא, בבקשה לתוך. מה זה זה וזה וזה, זהו. אז, משיף כהלכה. גם כשאתה מעביר, אל תעשה את זה סייקלופדיה עכשיו. בבקשה לתוך, תתן לו לצלם את התוך. השאר אחרי זה לא תמיד מיוחד. ואז לדבר בסדר, זה מאוד אימפורטנטי, כשהם מנסים להסביר את הסיפור הם מנסים להסביר את הסיפור, הם מנסים להסביר את הסיפור, הם מנסים להסביר את הסיפור, הם מנסים להסביר את הסיפור, הם מנסים להסביר את הסיפור, הם מנסים להסביר את הסיפור, הם מנסים להסביר את הסיפור, הם מנסים להסביר את הם מנסים להסביר את הסיפור, הם מנסים להסביר את הסיפור, הוא הם מנסים להסביר את הסיפור, אומר על ראשון ראשון, הוא מתחיל הם מנסים להסביר על הראשון את ועל אחרון אחרון, ומתחיל עם הדבר האחרון. במידה קרונולוגית נכונה. הסיפור, או כשאתה רוצה לשאול שאלה, לפעמים זו קומבינציה של פעמים שאלות, אתה צריך לדבר על שאלה שאתה צריך לשאול, ראשון, הם מנסים להס ראשון, ראשון וראשון. כי אם אתה ממשיך את המידה, לפעמים אף אחד שלהם לא יהיה ברור. זה לא יכול לעשות דבר. אתה צריך לדבר. ו... משהו שהוא לא שמע, הוא לא מפחד להגיד, אני לא יודע, אני לא שמעתי אף אחד לא יצליח לרחוץ אתכם, זה רק פה בקבוצה, הם יצחקים אבל אם אתם אומרים, אני לא יודעים, אנשים תרצו יותר, תלמדו מהרשי רשי, במקומות קצת, אתם יכולים להסתכל על אחת או שתי ידות בתנאי התנאי והגמרא, הוא כתב, ולא ידעתי איכני, אני לא ידע את זה, אני לא ידע מאיפה זה בא, אני לא ידע את התרשמה לספסוק הזה. מפה אנחנו יודעים, שכל מה רשי כתב, זה בטח נכון. למה? כי הוא לא היה אמביר להגיד, אני לא יכול לדעת. אינים, אם אנחנו לא יודעים את התגובה, אנחנו נעשה תגובה יפה, אנחנו נמצא את האנשי, זה לוגיקול, אתה תהיה נפגש, אף אחד לא יכול להסתכל על איגו, אבל זאת לא האמת. אחד הרבי קיבל ללקשר על שבת, והשול היה מפגש עם 1,000 אנשים. אחד יצא ושואל לו שאלה. הוא חשב חשב חשב חשב חשב חשב חשב חשב חשב חשב חשב חשב חשב חשב נכון, כשהדוונינג הכניסה, כולם באים לו, רבי, מה? אתה יודע את התגובה לזה, אני יכולה להתגובה לזה, אני יכולה להתגובה לזה. אז הרבי אמר לרבי, יש לי חמש התגובות לתת לך. חמש. חשב אחת מהן תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד אז למהלך שלושה דקות, אני מדבר עם עצמי, צריך להגיד את זה או לא? כי אם אני לא אגיד את זה, אף אחד יגיד אההההההההההההההההההההההההההה אבל מה יותר מיוחד? איגוי שלי, פרסטיגי שלי או האמת? זו השאלה. ואני הגעתי לתהליכה שהאמת היא על כל דבר. עם האמבריסמנט. אני פגשתי ולא נתתי לך חמש התגובות. ואז הוא נתן לו חמש התגובות. והרבה אמר, אתה נכון. אש אחת מההתגובות הזאת היא התגובות בומבסטית. אמרתי, אבל אני לא בטוח שזו האמת. אני רוצה לראות כמו מפחד, אלא לעשות משהו שתמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד אז מודה על האמת, תגיד תמיד אם אתה מדבר עם החברים שלך כשאתה מתלמד, אם הוא קורא משהו, זה לא משנה אם הוא 1 שנה בישיבה ואתה 20 שנה פה. אם אתה יודע שהוא קורא משהו שתגיד לך שאלה או שאתה יכול להסתכל על מה שאתה קורא וזה נכון, אתה צריך להגיד לא, אתה נכון, אני הייתי רגע, אתה נכון. אין לי דבר טוב על זה בעצמי. הרבה שנים, כשאני הייתי בישיבה, הייתי עם רבי בר קוריץ. הוא היה אשכנזי, אמריקאי, מאוד יפה. ואחר כך הוא נתן לי שיעור במסכת שבת. אתה יודע, לפני שהגמרה מתחילה, אז אתה רואה את המשנה. הוא ראה את המשנה, מישהו שעוזר על שבת, לא יודע איך הרבה סקרפייסים הוא צריך להביא, כי זה לא היה אינטנציונל, זה היה כמה שנים שהוא לא ידע על השבת, ובזמן שהוא ידע, הוא מביא סקרפיסים כל שנה, או הוא מביא כל שבת, או כל עבודה, משנה קומפליקטית אז אני רואה את המשנה, ואני רואה שהוא מתכניס את המשנה לא נכון. אבל אני חושב לעצמי, אני לא רוצה לעשות את עצמי מגניב עכשיו, להוריד את היד ולהגיד לו, רבי, אני חושב שאתה אומר את זה לא נכון. נחשב שאם אני נכון, מה זה לגעת? אני בטח לא אומר משהו. בסוף, אחרי השיעור, אני הולך ושואל אותו קטן. הוא מנסה את השיעור. עכשיו, כל מה שהוא קורא מאז זה לא נכון. בגלל שזה כל בגלל המשלב שהוא עשה, עד כן אני נכון, הוא לא יודע עדיין שהוא מבחין את הכל בצורה אחת, בגלל שלושה שטחים במשנה, הוא מבחין את זה בצורה אחת. ומאחר זה, זו תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה תהיה אחרי שהסרטון סוף, זו פרק ללחוץ, אני בא אליו בטח ואומר לו, רבי, אתה קורא את זה ואת זה ואת זה אבל הנה, תראה, זה קורא ככה הוא הולך ככה עם הלוחים אני רואה את הם, את הראשה שלו התחילה בפרק אחד כמו תומדו התחילה לתחתן הוא הולך ככה, הוא אמר, אתה נכון, אתה נכון הוא קריאה, אל תלך, אל תלך, אתה נכון הוא הלך לסטנדר כל מה שאני חשבתי שזה רגע, חשבו על השיעור, אני עשיתי ארגון, הוא פשוט מראה לי את הארגון שלי. 45 שנים הוא מתלמד ומדבר, אבל הוא היה מסכים כפי, הוא היה גדול, תאמין לי, הוא היה גיאנט, להגיד, סליחה, אני עשיתי ארגון, אני סליחה, אני חסרתי שעה של זמן שלך, כל השיעור זה רגע. אבל אתה יודע כמה אנשים יאמרים, אוקיי, למטה, למטה אני אקורקט את המשטח שלי, ולמטה אף אחד לא יזכר, בכל מקרה הם לא יזכרו, כמו שהאיגו שלו יחזור שם, אתה יודע? רב השם עושה טסטים, אפילו הוא, וואו, מה אתה חושב? אתה עושה משטחה, אתה צריך לדעת, ואף אחד אמר, אתה עשה משטחה, אתה צריך להאמין. כל מה שאמרנו על הרעיון, בגולם, בגלגל, זה אפסיד הוא תמיד מגיע לדברים שלכם הוא תמיד מגיע לדברים שלכם הוא תמיד מגיע לדברים שלכם הוא תמיד מגיע לדברים שלכם הוא תמיד מגיע לדברים שלכם הוא תמיד מגיע לדברים שלכם הוא שלכם הוא תמיד מגיע לדברים שלכם הוא תמיד מגיע לדברים שלכם הוא תמיד הוא תמיד מגיע לדברים שלכם הוא תמיד מגיע לדברים שלכם הוא תמיד מגיע לדברים שלכם הוא תמיד מגיע לדברים ורק מיני אנשים לא קיבלו 10% מהרחב ומהרחב שהם קיבלו, אתה צריך לקיבל 10% לתת ללוי, לכהן, אינם קיבלו, אינם לא קיבלו. מה שבא לגבי העולם? רעיון. רעיון, אין רעיון, אין רחב, אנשים בלתי יכולים לאכול. אני חושב שהמשנה הזו היא קשה, אני לא יודע אם יש לנו זמן לפנות את זה, אני דיברתי כי זה יקרה זמן קשה, אבל ננסה לעשות את זה קצת, ואז נחליט את המשנה הזו. אוקיי, אז... אז, בגלל שיש עולם עכשיו בעולם, איזה אנשים במזרח טוב, הם עדיין מנסים לאכול, הם עדיין מאכול. אולי הם נפגשו מהרעיון שלהם, נכון? אבל הטלפון נראה נכון כמו היום. היום אנחנו במסגרת, ארגון רעיון, איזה אנשים לא יכולים לקחת חולות כמו הם יכולים, איזה אנשים לא יכולים לשנות את הילדים לקמפה, איזה אנשים לא יכולים להחליט להחליט את הכאב כמו הם עשו, בסדר, אבל אוכל, הם עדיין מביאים את השאלה הזאת מהסופר. הם עדיין יום, סטייקים, ופיש, וכל מה שהם אוכלו לאכול, הם עדיין אוכלו. חבר'ה, ואוכל ארוך, אין סביבה. אבל אינקה אנשים הגיעו לדבר שהם אפילו לא יכולים לקחת חבר'ה. ואני יודע שהם הרבה. אפילו חבר'ה הם לא יכולים לקחת. הם צריכים תומכי שביס להביא להם חבר'ה, ואם לא, הם סופרו. הם לא יודעים מה לאכול. הם נפגעו. יש להם מרסדס, אבל לא יש להם זמן לגזים הכסף הכסף עובד 2, 3, 5 שנים בתחילת התחילה למה הוא לא יכול להתקשר לגזים והכספים הוא קח את הטלפון עכשיו או את הטלפון, למה? הוא עדיין היה עם עבודה טובה מה הוא יכול לעשות? אתה יודע? אז אחרונים יאכלו אחרונים לא, מסוימת למסוימת כי אחרונים נותנים 10%, אחרונים לא, אחרונים גם דבר 10% מהצעירה? במקום שלנו, מה שאנחנו עושים זה נקרא מעסר כספים. 10% מלחמת, מלחמות, מלחמות נטיים. כאן אנחנו מדברים על 10% ממלחמות, כל אחד היה מלחמות באיזו אופציה. הם כולם יום ורחב, ורחבים, ורחבים. הם צריכים לתת מעסרות. ואם הם עושים את זה, בסדר, אם לא, זה פרובל. אוקיי? אז, גמרו שלא לעסר, כולם נותנים, אנחנו לא נותנים 10% עדיין. גבירה גבירה גבירה גבירה לגבירה, איזה גבירה גבירה גבירה גבירה, מדינה אחרת מנצחת אותה והאנשים הם כל כך מפחדים עם הגבירה שהם לא יכולים לעבור שעה בפילד עדיין, הם צריכים ללחוץ ולחיץ או, אפילו אם הם אוכלים, הם לא יכולים להיות מפחדים בגלל שהאנגלית מגעילה כל כך הרבה. פסיכולוגית, היא לא אוהבת את האנגלית, היא מגעילה את כל סיסטמה שלה. כשהוא יכול ללכת לבשירה, הוא לא יכול ללכת לבשירה, כל מיני דברים כאלה. שלא ליטול את החלה, האנגלית לא רוצות לעשות הפרשת חלה, או אפילו את האנגלית. זו אבליגציה לקחת קצת מהפכה, ולהשאיר את זה לצד הקוהן. רעב של כליה בא לעולם. מה זאת אומרת כליה? כליה זאת אומרת תולדה קומפלטית, אין מה לאכול, אין מה לאכול למישהו, הם כולם תולדים, והגמרא מספר איזשהו זמן שהם היו עם זה, אז מה אחר? דה ורבל העולם, it's a special sickness על מיטות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין. Some executions are done by the Jewish court. מחלל שבת they put to death by stoning. A murderer by a sword. A married woman that cheated on her husband by burning. כל סין, כל סין סיון, יש סיפור שונה, יש ארבעה סיפורים שונים מה יקרה אם אדם עשה סין ולא אף אחד קורא לו? ה' ראה את זה, הזו אומנת צחוקה, היא עדיין צריכה להתקשר, אף אחד לא ראה את זה, אבל היא עדיין היא הסינה הזאת, כמו האחרון, זה לא שונה, אז מה קרה? מה קרה לזה? או אני צריך להיות יותר מספיק? זה לא שהם לא קחו אותה, הם ראו אותה, אבל הם קחו את עצמם, הם מנסים שהם לא ראו אותה, או המצביעים או המדענים, הם יכולים להשיג אותה, אבל הם אומרים, אה, אתה יודע, זה עבודה גדולה עכשיו, בואו נגמר שאנחנו לא ראינו אותה. אתה יודע? אז... בגלל זה, השם מביא צונמיים למלחמת, ארטקוויץ. כל כך הרבה אנשים מותים, ואתם לא יודעים, אה? אתה מותה, את הזו מותה. אתם לא רואים את ההתקשר. אבל בוודאי, זה יכול להיות 100,000 אנשים מותים, כל אחד שצריך להתקשר, בוודאי. ארטקוויץ, סנט פרנסיסקו, 10,000 גיים, הם מותים, אף אחד לא ידע למה. זה מה שקורה, מה אתם חושבים? סעוד קרולינה, הוריקנים, טייפונים, זה. לוס אנג'לס, ארטקוויץ, מקומות עם קריבות, תמיד מתאפסות ביותר. וודו, גם קריבות גדולות גדולות אידלוס בהיידי ובניו אורלינס. זכרתם את החלטה בניו אורלינס? מה קרה? הגדולה הכי גדולה. למה? וודו. היידי, וודו. צונאמי, תיילנד, כל האידלוסים הגדולים. השם מביא למהלך מסיבה גדולה ומנצחות לאנשים מה שהם עושים במגבים נחמדים אז על פירות שביעית, אנשים, חיילים שלא קיבלו שנת שמיטה. כל 7 שנים, אתה צריך לקבל שמיטה שנת. אתה לא יכול להגיד משהו, אתה לא יכול להקטן משהו, לתת מים מים, אף שום דבר. זה כמו שאתה לא יושב. אתה יכול להחליף את המקום שלך, את הארגן שלך, הכל. אנשים פחות יצאים, הם יקבלו מה שהם רוצים לאכול, אבל אתה לא יכול להגיד משהו או לעשות משהו. הם נגמרו את זה. חרב בא לעולם. חרב, חרב זאת אותו שורד שבא למלחמת. מה מין שורד שבא למלחמת? בלחמת. בלחמת. ישראל עובד בלחמת בגלל זה. על עינוי הדין ועל עיוות הדין. מה זאת אומרת עינוי הדין? דין זה קווים. כשקווים ידעו את הקבוצה, נגד האנשי, אבל אולי הם מפחדים לראות את זה, או הם קווים את זה, הם לא אומרים את זה, הם יודעים 100% מה זאת האמת, הוא צריך להשיג או הוא צריך לבן שניים או הוא צריך להשיג את אמא שלו או כל מה שיש לו, והם לא אומרים והם קוראים לזה, זו אחת השינה של הקבוצים, עיוות עדין זאת להחליט את האמת הם יודעים שרובן הוא נכון, אבל הם ילכים לשימון לתת לו או המורים בתורה שלו כהלכה רבי או דיינים או מבחינים בדין הבסיטי שהם אומרים מה שיכולים הם אומרים שזה לא יכול או מה שלא יכול הם אומרים שזה יכול לא, זה יכול, אין פרובלמנט אין דבר גדול, לא לדבר, היום זה יכול כל מיני דברים הם מגיעים אליהם, אשם ירחם הוא מייצר שהקדוש ברוך הוא יכול ללכת ולהחליט את רוחו שלו מאמנו, מלחמת ישראל. והקדוש ברוך הוא משרה שכינתו על ישראל עד שהכל המדעים האלה והרבים האנשיים שלו יחזרו מבחינת הארץ. אתה מבין? כי ה' לא יכול להסתכל בפרובלמים של אינטגרציה ואונסטיה ומודסטיה כל הדברים האלה שביאים את כל הפרובלמים האלה לנו אנחנו נחליט 8 משנהיות היום ובפרק 5 יש לנו 1,2,3,4,5,6,7,8,9 יש סיבה שבמקרים הבאים, כן, במקרים הבאים נחליף לספר 5 ואז יש לנו ספר 6 ואני חושב שבמקרים הבאים נחליף לספר כל הסרטון כמו שאמרתי בהתחילה, אני מנסה 16-17 זה מה שיהיה אז אנחנו עכשיו במידה של ספר 5, של 6 ספרים ובעזרת השם בפעם הבאה ובפעם הבאה בטח נחליף לספר 5 ואז יש לנו ספר 6 וזהו, תודה רבה שבאתי, נתראה בזרת השם במשרד הבא