Serie de Pirkei Avot #4

בוקר טוב לכולם, אנחנו נמשיך את הסריסטה שהצלחנו, מה זה? האחרון היום, נכון? האחרון? האחרון. פרקי אבות. ולאחר השבוע, נחליט עם רבן גמליאן, אמר, העולם עומד על הדין, על האמת ועל השלום. השלומים השונים של העולם היו ההתגובה, האמת והאמצע. והיום אנחנו מתחילים את ספר 2, וזה מתחיל עם, ביחד יש לנו שני ספרים בפרקי עבוד, שני, ביחד. אנחנו הכניסים אחד מהם, ואנחנו מתחילים את השני, רבי, הממשל בישראל, זה מה שהוא קורא. איזה דרך ישרה שיבור לו האדם? מה זה הדרך האמתית, עם האינטגריות שהאנשים צריכים להחליט עליהן? כל מה שבא לגלור לאנשים, ובאמת מה שאנחנו אומרים, כידוש השם, ובא לתפארת, זאת אומרת שכל מי שרואה הוא מתנגד, וגם הוא אומר שאנשים צריכים להיות מאוד קטנים כדי לקבל כל המצוות, לא רק המצוות שהם מאוד אימפורטנטים וגדולים. איזשהו מצוות, אנשים אומרים, אהה, זה לא כל כך אימפורטנטי. כמו שאני קבל שבת, אני מלך תורה, אני מלך תפילין, אני מלך דבן. אבל אני לא יודע לבחור את המצוות האלה. רבי אמר, הוא כתב את המשנה, הוא יודע מה הוא מדבר עליהם. הוא אמר, אני צריך להיות מיוחד עם כל המצוות, אפילו עם קצת מצוות קטנות, כי אנחנו לא יודעים המצוות של כל מצווה כמובן, אנחנו יודעים ששביס הוא יותר אימפורטנטי מאחרים מצוות אחרים, אנחנו יודעים את זה אנחנו גם רואים בתורה, מה המצוות בגלל סביבות קצרות אנחנו יודעים את זה אבל אנחנו לא יודעים במיוחד עם המצוות, אולי איזה קצת מהמצוות הקטנות, המצוות היא גדולה בשביל זה ה' לא אמר לנו כל המצוות וכל המצוות למה? רק בגלל שהוא לא רצה לנו לנסוע ולכתוב איך לעשות ואיך לא לעשות תסתכל על שלושה דברים וזה ירשם לך מהשאר. אתה תמיד צריך לדבר על מה שבא לך. יש רעיון שמראה עליך ויש אירוע שקראה לך, וכל מה שאתה עושה הוא נכנס לבוקר של ה'. אני פעם אמרתי לך את ההיסטוריה, ואני יודע שההיסטוריה, זאת אומרת, היא ישהרת הרבה אנשים. אנשים חיים, והם רק ידעו שהשם רואה אותם כל דקות ורקוד אותם. ברור שהאנגלית לא תעשה 99% מהשהיא עושה, היא לא תעשה. אפילו בתחומים הוכחים, כמו שיש הלכה להיות מודסת בתל אביב, איך שאנחן יקח את רגליו, איך הוא מבחין בתל אביב, אנחנו חושבים, אה, בתל אביב, מי רואה אותי בתל אביב? אפילו פה, אני צריך להיות מודסת? כן, מודסת, זה לא רק בין אותכם לנשים, זה מראה את התחום שלכם, מי אתם, אתם אנשים רטנים או אתם אנשים חולים? חכם יהודי יהודי יחד בבחינה, אף אחד לא רואה אותו, הוא תמיד יהודי, הוא לא יכול ללכת חדש, הוא לא יכול להכניע אנשים ללכת פטרות אותו, כמו הפרזידנט של ארה״ב, ללכת בבחינה בלי חדש, אלה אנשים בלי קלאס, הם לא יושבים קלאס, אבל החכם יש קלאס, כל יהודי צריך להגיע לזה אני אראה את הסיפור של רבי אמנון ניצחק, הוא אמר את הסיפור שזה קורה לו הוא אמר שבאחר כך הוא הלך משול ביום חודש, הוא חי בנברק, בבניין, ויש אינטרקאם ואתם יודעים את האינטרקאם בישראל, בכל מטרה יש קטנה, וכשהאנשים בזנבים צריך לקחת את הטלפון באפרטמנט, לדעת מי הוא, ולכן אתה פרסם את הטלפון וזה יכול להכניע אותם. אז אם אתה לא יכול להכניע את הטלפון, אנשים בקבוצה תמשיכים להכניע מה שקורה באפרטמנט. כי כשאתה יכול לקחת את הטלפון, זהו, הם יכולים להכניע את הכל. זה רדיוי שני. אז אחד של הילדים הכניע אותו, ושחזר את הטלפון על הטלפון. אז כשהוא בא משול, כשהוא הולך אל המקום, מה הוא שומע? כל השריח של הילדים, את אבא שלו, בבית הם כולם, אתה יכול לראות? אז בקרוב הוא הלך רגע אל הביתה מה קורה פה? שקט! עכשיו הם לא יכולים להשתתף את הטלפון, כי זה שבס! הוא לא יכול להשתתף את הטלפון! אז עכשיו הוא אומר, כל השבס, כולם שם היו מוטים ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה. והסופרמרקט יש 10 עיילים ו10 עבודים והסופרמרקט נחשף לבני עבודים וכשהבני עבודים נחשף לסופרמרקט, הראשון שהוא עשה הוא נחשף כאמור כאמור כאמור כאמור כאמור כאמור כאמור כאמור כאמור כאמור כאמור כאמור כאמור כאמור כאמור כאמור כאמור כאמור כאמור כאמור כאמור כאמור כאמור כאמור כ אז לפני שהם קבלו את העבודה האחרונה, הוא שאל אותם, למה אתם מגיעים? אני הולך להיות עבודה טובה, אני הולך להיות עדיין טובה מאחוריה. למה אתם לא נותנים לי את הזכות? הם אמרים, לא, זה לא משנה פרסונלית, זה לא בגללכם. אז הוא שאל הראשון, למה אתם מגיעים? הוא אמר, תקשיבי, אני יש לי רעיון, אני אוהב לקחת את הראשון שלי ולאכול את הטלפונים שלי. עכשיו תביאי לי קאמרה במידה שלי, אני לא מעניין את כל העולם שתראה מה שאני עושה אז אני צריך להחליט, אוקיי, אני מבין, ביי. והבחירה הבאה היא תגידי, תשמעי, אני מגניב לצ'וקלט. אז כל הזמן שלא אחד רואה, אני אקח קאמרה לצ'וקלט, אתה אתן, אני אוכל קצת, ואני אתן את זה לצ'וקלט, ואני אתן את זה לצ'וקלט, ואני אתן את זה לצ'וקלט, ואני לצ'וקלט, ואני אתן את זה לצ'וקלט, ואני אתן את זה לצ'וקלט, ואני אתן והוא אומר, ביי ביי. והשני אומר, תשמע, אני מאוד מתחיל במידה. אני הולך לגבי, אני נפגש על הגבים שם. והוא אומר, אוקיי, ביי ביי. כל אחד היה עם אגב. ואז הוא אמר לאחד שהלך, למה אתה לא הלך? הוא אמר לי, למה אני צריך ללכת? אני מבחינה 100% כמו הרגלות, אני לא עושה משהו שרון. אז למי, זה טוב שתביאו קמרה. עכשיו אתם יכולים לראות איך טוב אני. אין מה לדעת. הוא אמר לי, אתה הממשל. עכשיו אתה קבלה, אתה יחיד את הכל. אני צריך מישהו כך כך. זה אנחנו. כל יום שלך, אתה מזכיר שזה קמרה. אם מישהו בא ומתחיל לצלם אתך עם קמרה בידיו, אחת שעה ברחובה, אחת שעה, אתה רואה, תסתכל, אחת שעה בלי קמרה, אחת שעה עם הקמרה ואתה רואה איזה צדיק אתה בפני הקמרה אז זה מה שהפרקי אבות אומרים, אנחנו צריכים להזכיר את עצמנו כל רחב, אולי אנחנו צריכים להשתתף את זה בשולים, שכל אחד ברחב יזכר, יש עיר שמועה עליך, הכל נקרע אתה לא יכול להסתכל על כל משהו. אני פעם אמרתי את הסטוריה, שאתה יודע, אחד הלכה למעשה קצת. והגוי הלכה, והגוי אמר ליהודי, מה אתה עושה? והיהודי ידע שהגוי פשוט ראה אותי, אם אני אעשה את הסצינה, למהר אני אעשה את הסצינות, הוא ידע שזה אני, אפילו אם הוא לא יראה אותי עוד פעם, אבל בואו נראה אם אני אקח את הגלס של הכאב ואוכל משהו מבחינתי, רק הפקד שהגוי ראה אותו, אז הוא לא עושה את זה, הוא אמר, אוקיי, אני אגיד לך שבעה הבאה, שלא אף אחד יראה אותי. ובשבוע הבא, הוא בא לעשות קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת ומה שאתה רואה, קצ הוא לא יכול לעשות את האצבעות במידה של הלילה. הוא לא יכול לעשות את האצבעות במידה של הלילה. למה? מישהו עושה אצבעות. הלילה מסתכלת עלי. איך אני יכול לעשות את זה? הפעם הבאה להעביר את האצבעות, יש חדש. יש חדש מסתכל עליו. אז במידה של החדש, הוא חושב, אני צריך לעשות את זה, אני צריך לא לעשות את זה? הוא מנסה לרחוץ את הלוואי, אבל הלוואי לא רוצה ללכת איפה אף פעם, וגם את הלוואי, הוא מנסה לתת לו קנדים, לתת לו קנדים שם, ואולי הוא יכול ללכת, אבל הוא לא רוצה ללכת. אז בסוף הוא לא עשה את השנה. אז אחרי 120 שנים, כשאחד מת, הוא יוצא בפנים של השם, והטריאל מתחיל, טריאל אחת שנה. אבל זה לא טריאל רגלי כמו הנה. הנה, אפילו אם הפוליץ יש אבודנטים נגדכם, ויש להם כל מיני דברים נגדכם, הם עדיין לא יודעים 90% מה שאתם באמת עושים. הם יודעים רק קצת, הם לא יכולים לקחת את הכל. את הכל יהיה התחשב. אין מה שאתם יכולים להחליט. אתה לא יכול להצליח עם 20% מה שאתה עשה, אף משהו 100% אתה רואה את הכל במיוחדות, אפילו את המחשבות, מה שבא לך לזה, מה הקורס שלך שתהיה חייל, מה הקורס שלך שאתה עושה כל מיני חיילים אתה תראה, אתה תבין, אתה יכול לדבר עם אחד, הוא שואל שאלה, הוא אומר, אתה יודע, גמרה אומר שיש שלושה שאלות בתגובה של אדם התגובה היא אחת עשרה, זה למה אנחנו קוראים קדישה אחת עשרה לאנשים נכנסים לתגובה, כי הם נמצאים בתגובה, אנחנו מנסים להשיג אותם אבל איך התגובה מתחילה? הראשונה השאלה האחרונה היא, האם אתם נמצאים יום יום ללמוד תורה? זו השאלה הראשונה אז אחד מהיהודים שואל לרבאי רבאי, אני מבין שאתה קבל אדם רליגי שלא נלמדו כמה תורה אתה שואל אותו, הראשונה השאלה, למה אתה לא נלמד תורה כמו שצריך? אתה מבקש את זה, כי הוא ידע את האימפריות של התורה, הוא לא עשה את זה, הוא מגניב. אבל מישהו כמו בן-גוריון, הממשלה, זה היה בזמן בן-גוריון, אז הוא שואל את השאלה, למה אתה תשאל את הקומייניסט שאוהב התורה כל כך ואוהב את הדיות כל כך? שואלו לו, למה קטעתם את ה'פאוס' של ה'ימניים' שהצטרפו מ'ימאן' כפי שהצטרפו מ'פלאן' וצריך להם להיות גויים? שואלו לו, למה אתם אכלתם גורמים ושרים? שואלו לו, למה הייתם מחללים שבת? זה, שואלו לו! למה אתם שואלים לו, למה הוא לא מלך תורה כל יום? תורה, מה הוא יכול לדבר על תורה, הזה? אז מה התשובה? אנחנו רואים בתורה, שזה שאלה של כל יהודי, בלי שאלה איפה הוא, מה הוא ידע, מה הוא לא ידע, זה תמיד השאלה הראשונה של כולם. זאת אומרת שכל אחד מפחד בזה. זה למה הטריאל מתחיל עם זה. אז התגובה היא, למה ישהם ישאל אותו את השאלה הזאת? למה? בגלל שאם הוא תלמיד תורה, הוא לא תהיה הקומוניסטי, אינטי-תורה שהוא התהיה. מישהו שתלמיד תורה כל יום, לא יכול לקחת יהודי ולקחת את הארץ שלו, בטח. מישהו שתלמיד תורה כל יום, לא יכול להשתתף שרימס במותו שלו. אם הוא תלמיד מוסר ותורה כל יום, הוא לא תהיה כמו שהוא, או את השאלה עם המורח. אם המורח תלמיד תורה, הוא לא תהיה מורח. זה למה אני צריך לשאול לו, למה אתה לא תלמיד תורה? כי זו הסורס של כל הפרובלמים. אז, מישהו לא עשה את השאלה בפנים של הלחם. הוא בא אחרי 120 שנים לאשם בקריאה שלו ואשם ישאיר לו שאלה אחת על זה האם אני רבר ממישהו בעצמי שלך שבשביל הלך אתה לא יכול לעשות את השנה אבל בשבילי אני אתה עושה כל שנה שונה שנה? מה קורה פה? הלך הוא יותר מיוחד ממי? ממי אתה מפחד? ממי אתה לא מפחד? איפה הוא יכול לחיות? איפה הוא יכול להסתכל? כשהוא רואה את זה, הוא אומר, וואו, אין לי רעיון, אבל במהלך זה יהיה קצת לאט. כמו שנפגש, אנחנו יכולים לתפקיד. כשהלך יוצא מהחלק, הוא ידע במהלך מה הלכה לא טוב, אבל זה קצת לאט, הוא לא יכול להתפקיד עדיין. רבי יהודה הנאסיף קראתי את המשנה הראשונה, חלק 2, תזכרו שכל מה שקרוי כשקראנו רבן גמליאל, שהיה גם פרזידנט, הם כל הילדים של דוד המלך, רבין דוד. רבי רבן שמעון בן גמליאן, רבי רבן שמעון בן גמליאן, רבי יהודה הנשיא, כל האנשים הנשיאים, כל הילדים של דוד המלך, ומאחוריהם יהיה משיח. אנחנו לא יודעים, אולי אנחנו תלמידים שלהם. המשיח צריך להיות תלמידים של דוד המלך. אז זה מה שהוא אומר, יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ. תלמוד תורה צריך לצלם עם מנערים, ולחיות בסטייל נכון, זאת אומרת כשאתה מנסה לדרום ברחוב, אתה צריך לדרום כמו אנשי, כמו ארוחה. כשאתה מדבר, כשאתה מנסה ללחוץ, איך אתה מבחין עם אנשים במדינה, במרחבים שלך, אם קסטומר מנסה אותך להתאהב, איך אתה מנסה את הסיטואציה, זה לא יותר, רק כדי להיות רובוט, לשים תפילין כמו רובוט, כשאומר שבס, אוכלים, אוכלים צ'ולה, נפלים עשר שעות בשבס, וחושבים, אני הצדיק של העולם. לא. מי אתם? מה אתם? אז הוא אומר, התורה צריכה להתקשר עם דרך ארץ. והאנחה צריכה להשתתף הרבה פעולות בה, בתורה, אבל רק כמה פעולות, כדי להשתתף לבני אנשי. ואם האנחה שתפוס את הפעולות שלה, זה יחליט להחליט את האנשים. ותורה, מי שתלמד תורה ולא יש איזו עבודה או עבודה שהוא מייצר פרנסה מזה סופר, הוא כתוב ספרי תורה, תפילין, מזוזות, שוחט, הוא יש עבודה, הוא מבחין ילדים, משהו, לא רק... כמובן, זה מאוד אימפריקטי שהאנגלית ילדה תורה כל הזמן. אבל אנשים רבים, אנשים מסוימים, הכי הרבה אנשים בעולם, הם צריכים גם משהו להתעניין בו. אז הוא אומר, אם אתה עושה את זה, אם אתה עושה את זה, אם אתה עובד, אתה גם יש עבודה שאתה עובד עם זה, זה יהיה יותר בלש את התורה שלך זה תמיד הלחם של כל יהודי שצריך להיות שאני לא רק אוכל ללמוד תורה כל החיים שאני אוכל לעשות את עצמי את הפרנסה שלי שאני יכול לספור את הקבוצה שלי בלי לדבר עם אנשים ולשאול אותם לאכול אוכל היום אתם צריכים לדבר שהעולם הוא קצת אחר ממה הוא היה, לא הרבה בזמן הרמב״ם וב-850 שנה, הרמב״ם כתוב בפרקים שלו על פרקי אבות, אבות הרבי נתן. הרמב״ם כתוב שם, מה קורה? הוא שואל. מי יכול לדבר שהתלמידים החכמים, התלמידים של התורה, היו מנסים לקחת זכויות מהאנשים בגלל עצמאות שלהם לא מדברים על הסינגאג או על עבודה שלהם מדברים על עצמאות שלהם איך זה יכול להיות? יש חכמים שהאנשים חייבים את זכויות שלהם להגיד להם שאני רוצה להיות חלק מהזכויות שלהם אף אחד מהם נגמר אבל אתם רואים היום שכל התלמידים החכמים, הכי שלהם שהם מתלמדים, מישהו פרסומת אותם, אז העולם מאחד, למה? בזמן הרמב״ם, החיים היו מאוד פשוטים אתה רוצה את הביתה, אתה עובד 3-4 ימים, אתה יש לך את הביתה, אתה לא צריך לעבוד 30 שנים לזה למה? אתה לוקח קטעים של שחר, אתה קטע, אתה מקבל אותם, אתה מקבל שחר, אתה מכניס קטעים קטעים, 3-4 ימים, אתה מבנה את הביתה, לא משפטים, אתה מקבל חברים, מלחמנים, הם באים, הם עשו לך, אני לא צריך להגיד לך איך נראית את הביתה שלהם, אתה יודע, אני רק בא מפלורידה, אני הייתי במקום מאוד מאוד ארוך, אולי, אני הייתי בכל מיני מקומות, אני לא זוכר שאני רואה מקום כזה ארוך אף פעם, כל פעם שאני הלכתי. כמו איזה מקום פריבטי? כמו מקום פריבטי, זה קסם 75,000 דולר רק ללכת לחיות שם. שאתם יודעים מה אנחנו מדברים עליה. ועוד 10,000 דולר לתקופה, לגולף, לספאה, לכל מקום שאתה יכול ללכת, אתה רואה שבכל גרס שאתה יכול ללכת, אתה רואה רגעים, נכון? מילים של גרס שם, ולא רק רגעים. זה מובן לך כמה זמן הם נותנים לתקופת הגרס. זה נראה כמו רגעים פרסים. אתם צריכים לראות איך המקום נראה, כאילו, איך הרבה הם נמצאים בעולם הזה. זה אדומה, אז... אני אוהבת רגזים פרשניים. אה? אני אוהבת רגזים פרשניים. יש לכם רגזים יותר טובים? אני אוהבת רגזים פרשניים. אה, אני אוהבת אתכם? אוקיי, בוחר עם רגזים. זאת אומרת, אבל הפרשניים צריכים קרדיט, אנחנו צריכים לתת לו קרדיט. כן, בטח, אתם לא יודעים? לא? כן, בכל מקרה, נגמרה אמרה שהפרשנים הם גם אנשים מגניבים, הם גם מגניבים, אני לא יודע היום אם זה המקרה הזה, אבל זה ככה היה אז, אז אז ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, אתם יודעים, אתם יכולים לראות גדולות גדולות וגדולות נפלאות אבל עדיין, הם לא הלכו במהלך אבל לפעמים אתם רואים שהאנחה הייתה אדיקטית ככמה ארגון בגדולה היא מאיטלי ומאחוריה וממלכות וממלכות מיוחדות אף שום דבר אורדנרי שם, זה צריך להיות אוניקי זה חיל לי שלוש שעות לדעת איך להשתתף את המערכת השעון אני מנסה ככה, מנסה ככה, כל מיני דברים. אני חשבתי, אני חשבתי, אני חשבתי, אני חשבתי, אני חשבתי, אני חשבתי, אני חשבתי, אני חשבתי, אני אני חשבתי, אני חשבתי, חשבתי, אני חשבתי, אני חשבתי, אני חשבתי, אני אני חשבתי, אני חשבתי, אני חשבתי, אני חשבתי, אני אז איך הם ייאלו משהו נטורל, שזה סלט ואני לא יודע מה זה. חשבתי, אז אנחנו אני ח לא מדברים, זאת לא הייתה השאלה בזמן הרמב״ם. בזמן הרמב״ם, מישהו מבנה את עצמם, 2, 3, 4 יום והמבר יודע. ואז כדי לעשות חיים, זה היה גם מאוד פשוט. יש לך קוות, יש לך חיילים, הם נותנים לך מלח, אתה מנצח חזקה. אחרי זמן אתה מנצח חזקה, אז יש לך חזקה. חזקה, זה פשוט, אתה הולך לברקה, אתה מנצח חזקה. ואתם יודעים, יש להם טומטוס, ארוחים, ארוחים, כל מה שהם צריכים, זהו זה. אחרי זמן, צריך ללכת למרחק ולחזק איזה מילה. אז הליות הייתה מאוד פשוטה. אז לא הייתה רציניה למה מי שרוצה ללמוד 15 שנות ביום, תורה, צריכה תפקידים כל כך הרבה למה? תלך לעבודה 2-3 שעות ביום, תעשה קצת חיים, שווה את הטומטוסים שלך, שווה את המילה שלך מהמסגרת, שווה, וזהו. אז לדבר שאני אקבל מישהו זמן שאני יכול לראות את זה כל יום וללך תורה בימים של הרמב״ם זה משהו שלא נורמל, אבל היום זה אי אפשר, אם אדם רוצה לספור את עצמו, הוא צריך ללכת לעבודה, הוא לא יש לו זמן ללכת לדעת תורה, אולי שעה או יום, הוא לא יהיה אף פעם חכם, זו אחת הבעיה. הבעיה השנייה, שהיא הבעיה הראשונה, היא שהמדינה הייתה מקומית. אם מי שבזמן הרמב״ם רצה ללכת למרחק לעבוד, הוא יעבוד שם כל שנה, והוא לא יראה, לא יראה, לא ידעת אמנות, לא יהודי, לא גויה. כולם נפגעים. האנשים לא מדברים עם האנשים ברחוב. זה לא מה שאתם רואים היום. היום, אתה רוצה ללכת לעבוד. איפה הוא יעבוד? במעבדת מנהטן? ברחוב 47? במעבדת 5? באופציה? איפה הוא, איפה הוא יכול ללכת, זה סדון ואמורה. באמת, אם הייתה אדם עם כמה זמן, הוא לא היה צריך להחליף את הביתה שלו על החלק מהחיים שלו, אם הוא היה חכם. כי העולם הזה נחמד, מלחמת במים ברחובים. אנשים צריכים להחליף, אז הם הולכים למקומות רחובים, לעשות חיים. אז היום, אם אתה רוצה להיות חכם, אתה לא יכול ללכת אל המקומות האלה. אם אתה ללכת אל המקומות האלה, הם יתקחו את כל החלטות שלך. אתם מבינים מה אנחנו מדברים עליהם פה, נכון? האנחן מלך 2-3 ימים, הוא מלך ברוך, ואז הוא יכול ללכת איתו מקום, השם ירחם, ואותו מקום, הוא מלך את כל מה שהוא מלך. אז מה זה כן? מה זה כן? מה זה כן? האנחן שרוצה להתפתח מילה, הוא יש לסטוב, הוא מלך את המילה למילה אחת, ונחתך את זה. נחתך את זה, נחתך את זה, נחתך את זה, כל יום ככה. המילה יבואה, אבל אם מישהו יכול להשתתף עשרה דקות ברחוב, זה נגמר. אז מה שאנחנו רואים פה, אם מישהו יכול להשתתף וללכת למנהטן, יכול להשתתף וללכת למנהטן, יכול להשתתף וללכת למנהטן, כמה זמן הוא יצא מהלך? כמה זמן? זה כמו להשתתף בפיירון ולחזור, לחזור ולחזור, כל יום שלו. אתה לא יצא מהלך, נכון? בגלל מה שקורה ברחובים, במיוחד בזמנים. זה למה אני יכול להשתתף בפיירון ולחזור, כי כשהם מבחינים ברחובה, הם קחו את גלגולותיהם. כן. לפעמים הם נהגו על רגל ברחובה, כאילו, אתה יודע, בסדר, אבל ככה הם רואים אנשים, אבל הם לא רואים משהו, הם לא יכולים להתפקד. הם רואים את עיניים שלהם. בכלל, אנחנו נמשיך. אז זה אומר ככה, עכשיו זה דבר מאוד מעניין, כשאתה שואל, בואו נראה, הוא הלכה ללכת, ויש רבי שמכניס לנשאים רליגיות, הם סקולרים, הוא מוכיח להם, הוא מושך להם, הוא נותן להם מוסר, ואתה רואה? הם היו שומר שביס. מי יקבל הכרדיט? מי יקבל הכרדיט? הרבי, נכון? הרבי, הוא מקבל את הכרדיטה, הוא עשה את הזמן רליגי, הוא עשה את הילדה רליגיה, את התקופה, זה כמו שזה. אבל מה הסקר הזה? מוזר, ממש מוזר. מי באמת עושה את הכרדיטה ביותר לאחרון שהיה מוכן להיות רליגי? מי עשה את הכרדיטה ביותר לו? את האחרונים ואת האחרונים ואת האחרונים, כל הדינאסטים שלו. הם האנשים שתודה להם יש להם מריץ להיות רליגיים. איפה זה אומר? תשמעו טוב. זה אומר ככה. וכל האמילים עם הציבור ואלה שלכם שהם מזעקי ערבים. אתם עובדים עם הציבור, נכון? אתם צריכים לעבוד עם הם בשביל המאות. לא לצלם שום דבר מהם. שכות אבותם מסייעתם צדקתם עומדת לעד מעלה אני עליכן שכר הרבה כאילו עשיתם אני אגיד לכם גדול גדול לספקרים ולאחרים שקבלו את הספקרים במיוחד. אני אגיד לכם גדול גדול כמו שאתם עשו את זה. אני קחתי את זה כמו שאתם באמת ספקו אותו, כמו שאתם ספקו את כל זה, כמו שאתם עשו את זה. אבל האמת היא שהקרדיט הולך לגמרי גמרי גמרי, אתה מבין? אתה יודע, רבי אחד, אסיסטנט רבי בירושלים הולך כל יום בביס, מבנה ברק לירושלים כל יום ואתה יודע, כל הביס כמעט אנשים רליגיים יש לך 3-4 אנשים לא רליגיים, אבל כל יום, באותה שנה, זאת אותו דבר אז רבי אחד קיבל גמרה והוא מתלמד עם אחד אחר בביס למה לרחוץ שנה כל רחוץ? אז הם למדו, ואז אחד אחד שואל אם הוא יכול להביא גמרה למרחק ולהחליט. רבי אמר, בטח. ואז אחד אחר החליט, ובכל זאת היה שיש שבעים בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח בטח אז הרבי הזה היה אינטליגנטי בטח עם דברים טובים, והראה שכל כמה אנשים בבוס מנסים להקבל. הוא אמר, זו אופציה, אני אמצע את כל הבוס. למה רק שישה יכולים למצוא שישתה? בט והמדריך לא רליגי, אז הוא בא למדריך הוא אמר לדריאגר, במהלך שלך, תתכנן לי לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות הוא לנסות לנסות חשב שהוא צריך להתכוון, אז הוא אמר לו, כן, לנסות אין בעיה, בטח, לנסות ואז יש מיקרופון, את יודעת, בביס יש מיקרופון, אז אתה אפילו יכול להתקשר למיקרופון שלי, אתה לא צריך לזמר, זה מיקרופון קצר. לנס הוא נתן לו המיקרופון, והוא התחל ללכת. הוא התחל ללכת, ועכשיו יש כמה אנשים לא רליגיוניים, הם רואים שהגמרא מאוד מעניין, הם לא ראו מה זה הגמרא. אז הם מתחילים לעשות שאלה, וממש הבס התחיל להיות ישיבה. כל יום את האנשים האלה, ישיבה, ער. ואז אחד מהם, שזה לא רליגי, התחיל לדבר עם הרבי אחריו של הבס, ואז הם התחילו, שהיה גרנד, גרנד, גרנד, סון, גרנד, גרנד, גרנד, גרנד, גרנד, גרנד, גרנד, גרנד, אביו גר של אביו היה גאון מבילנה והוא לא רליגי. כשדאד רבא ראה את זה, הוא אמר, אני לא יודע מה לעשות. אני צריך להסתכל עליו עד שאני אעשה לו רליגי. לסרטון, ברוך השם, הוא עשה לו רליגי. והסכות, כל הדבר הזה קרה. למה זה לא קרה? בגלל הוא בא ודיבר לטלפון בטח. ואז מה שאנחנו רואים, כשאתה נכון עם האנשים, אתה מקבל הרבה יותר כשאתה ארגנטי או כשאתה חזק, או כשאתה משחק, אתה יודע, כשאתה הירוי, זה הרבה יותר טוב להצטרף ולהסביר בצורה נכונה, שהאנשים יתפקו הרבה יותר. בכלל, אז אנחנו ממשיכים להמשיך. אז הזכות היא באמת האנשים, וזה מה שעשה להם את המשכנון להיות רליגיים. אז, משנה ג'ימאל, המשנה הראשון של הפרק הזה, קוראים לו, תקווי את האמצעות. האמצעות לא קוראים למהלך, הן רק קוראים לביתה. צריך להיות שהם מפחדים על הציבור. מה אנחנו יכולים לעשות לעשות את החיים של הציבור יותר טובים? אבל זה לא המקרה. הם רוצים להקבל כוח, הם רוצים להשתתף בממשלה, הם רוצים לדבר על מה לעשות. אחר כך, אילו עדיין יש הרבה זמן, עדיין יש הרבה זמן, המהלך של הטקסטים לא יכול ללכת לאדם, כך שאתם חושבים שאתם חברים טובים ושעותיכם נמצאים נכון אני מאמין לכם שב-80-90% שלהם יכולו ללכת לרחוב של אנשים אחד הזמן, רבי באיזשהו מקום במאורופה, עשו פעמון עם כל האמצעים שלו, כל המיניסטרים אחד מהם היה יהודי, רבי הלך אמר, אני לא מבין, אנחנו מבחינים כל כך הרבה עבודות, ואנחנו תמיד נפגעים, לא יכולים לבחין על כל משהו, מה קורה פה? אז היהודים אמרו, תודה רבה, אחת דקה, הוא הלך, הוא קיבל עולם קצת עשרה מהכותב, אתה יודע, קצת עשרה. והם שטורפים בקרקע. נראה לנו שיש כמעט 30 אנשים בין יהודים לגבי הקרקע. אז היהודים אמרו לגבי הקרקע, בבקשה תחזירו את זה לגבי הקרקע. אז הם תחזירו את זה מהאדם לגבי האדם. אז כשהוא הגיע לגבי הקרקע, זו קטנה קטנה קטנה קטנה קטנה קטנה קטנה קטנה קטנה קטנה קטנה קטנה קטנה קטנה קטנה קטנה קטנה קטנה קטנה קטנה קטנה קטנה אבל כשהוא הלכה אליו, הוא קיבל את קצת מהזה, ואז אליו. קטנה אז קט הקריאנים אמרו, בואו נדבר בפנים. אז הוא אמר, אתם אומרים שהם מגיעים את המוניים, כל האנשים בקריאנים? הוא אמר, מה אתם חושבים? עד שזה יצא מהקורס, הכי שלו יכול לתחתן מישהו בגלגל. זאת מה זה. אז הוא אומר, לא רק זה יותר טוב לא לדבר עםהם, אל תשאלו משהו מהם. זה יותר טוב שהם לא יכולים לצלם אתכם לסיסטם שלהם. אם הם יכולים לצלם אתכם לסיסטם שלהם, תאמין לי, אחד יום אתה תצלם את זה. רק אל תתחיל עםהם. עשה רצון חכה כרצונו עשה רצון חכה כרצונו עשה רצון חכה עשה רצון חכה כרצונו עשה רצון חכה כרצונו עשה רצון חכה כרצונו עשה רצון חכה כרצונו עשה רצון חכה כרצונו עשה רצון חכה כרצונו עשה רצון חכה כרצונו עשה רצון חכה כרצונו עשה רצון חכה כרצונו עשה רצון חכה כרצונו עשה רצון חכה כרצונו עשה רצון חכה כרצונו עשה רצון אז המשנה חכה כרצונו עשה קורא, תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמ זה לא כל כך צריך, אבל כשאתה שומע את כל הדברים שאשם שומעו, בפיזיקה הוא שומע את מה שאתה שומע. אתה רוצה איזה כר, ולאחר כך אתה מפחד מהכר, אז אשם יעזור לך לצלם את זה. נגד המדע, נגד הלוגיקה. כשיש לך אוהב שזה נגד זה, בטח תחליטי להחליט את זה. אל תהיה חייבת. אם מישהו אומר לך, מה שאת רוצה לעשות, את רוצה להפוך את העבודה הזאת, זה לא קושר. ביי ביי, אבל אני כבר עשיתי דפוזיט. מה, מי קורא? זאת עבודה שלך, שאת עשית דפוזיט. אבל זה לא עבודה קושרית. השם לא יכול להיות שמח עם זה. כן, אבל אתה יכול לדבר, אני בברית, הלמוד יהיה מגניב, אתה יודע, אני אומר לו, אההה. מק רצונך כרצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך אל תפרוש מן הציבור לא תהיה אנשי סטאקה, הם לא מי שטיילי. למה אתם שם? אני לא מרגיש בטוח ביחד עם הם. הוא יוצא לביתה, בואו נלך, הם לא בשבילנו. או, כשמבחינים מגיעים לעשות משהו, בואו נגיד שהם רוצים לעשות רעיון, כמו שהם עושים כל יום, הם מגיעים לעשות רעיון, לרחוץ את הרכבים. אל תסתכלו, אל תצאו גם להמשך. כשהרבי קורא לכולם בשבוע לציבור לדבר על מי שבשבוע, או על מי שבשבוע, או שהם מתחילים לדבר ביחד, אל תשכחו, תמשיכו. למה? אם אתם לא תמשיכים לדבר עם הציבור, אחד או השני, אתם תשכחו את הסיפור. אתם יודעים, הייתה קהילה, קומיונית, מלאה עם אנשים רליגיים, ואחד מהם לא רליגיים, בא מישראל להשתתף שם. וכל שבת, אונר הביתה היה מבקש אותו, מראה אותו, מנסה לעשות אותו רליגי, זה לא הלך. זה לא מעניין לדעת. על הדרך לבוס, הייתה שתי דרך לבוס, אחת לנסוע 3 דקות, ואחת לנסוע 10 דקות. אז אמא אמרה, אוקיי, תביאו אותם לבוס, יש להם עשרה דקות, יש להם עשרה דקות, יש להם בוס אז הוא אמר, אני עובד עם הם אז אמא אמרה, למה? תביאו אותם עם הכאב, אנחנו צריכים לעובד עכשיו הוא אמר, לא, אני רוצה לעובד עם השול בגלל שבועיים, שול יש מינג, הם ראו תהילים כל האנשים, הילדים, האנשים האנשים, כל אחד בא וראה תהילים למה זה? בגלל שמישהו שחי שם אז כל הקבוצה, כל יום צבי שביס, הם ייחדו ונפגשו עליו אני רוצה שהם תשמעו את הקבוצה של התהילים אולי זה יעשה משהו להם אז יש חלק של שול הוא רואה קרקע קרקע קרקע קרקע קרקע קרקע קרקע קרקע קרקע קרקע קרקע אז הרבי אמר, מה? זה מה שהם צריכים לעשות בשבועיים? אנחנו נלך לדיסקו, מה זה? הוא אמר, לא, זה אני, חברים. הוא אמר, אני יכול לבחור? הוא אמר, כן, כן. מה זאת אומרת? הוא רואה איך הם מנסים לבחור, דברים כזה מיוחדים. הוא אמר, אתה רוצה להגיד לי, כל האנשים מנסים לבחור על ידי יהודי? הוא אמר, כן, ורגם שלהם לא יודעים אותו. הם לא יודעים אותו. הרבי שואל, הם באים והם באים. הוא אמר, אתה יודע מה? זה יותר טוב מכל הדברים שאתה אמר לי היום שתי שבועות אחרי זה הוא התחיל להיות פנאטי זה היה יותר לנו לראות מה זה התורה אתה לא יודע מה הוא יכול לעשות, לפעמים זה לוגיקה, לפעמים זה דמיין לפעמים זה מניח את החלטה שלו אתה יודע, לכל אחד יש את עצמה שלו אז התורה ממשיכה לא לדעת על אדם עד שאתה תהיה בתחום שלו למה? לפעמים אתה חושב, תראו מה הוא עושה, תראו מה הוא עשה, איך אתה יודע? אם אתה הייתה בסיטואציה, אולי אתה עושה הרבה פעמים. בואו נראה שהם ראו שמישהו ראה מילה. הם לא יודעים את הסיפור. אולי המאפיה מפחדת להם למות אותו. אולי הוא רואה מילה, ועכשיו הם נמצאים לו גנגסטר עם מזרח, ויש לך 48 שעות לצלם את המילה. אז הוא התחיל ללכת לביתה ולתת מילה, עד שהיום הוא יוצא לביתה. איך אתה יודע? אם אתה רואה מישהו מגיע לשבת, אולי יש לו פיקוח נפש. כל כך הרבה אולי, אולי, אתה לא יודע. אל תקווי את האנחלה. בוודאי יש עוד פרובלם, שאפלי אם האנחלה מגעילה, אתה לא יש לך משהו לקווי אתה בטח. אף משהו. אבל אתה עדיין לא ידע את הבעיה של הטסט שלו. מה שקל לך, זה יותר קשה לו. מה שקל לך, זה קל לו. אתה יכול לראות אותו, נראה לו, הוא לא יכול להחליט את הג'ינס שלו. מה קורה שם? 10 שנים הוא מנסה ללמוד תורה כל יום, ועדיין עובד עם הג'ינס כמו גוי? אמברסמנט, בושה. הולך ללכת כמו יהודי! איך אתם יודעים? אולי לך זה קשה יותר מאחורי שתהיה שבס? לך, אחרי שני דקות, הולך ללכת מהגנים. אבל לך, זה רעיון מאוד גדול לראות כמו גוי. בגלל זה הוא היה בשבוע שלו, זה למה זה עדיין קשה לו. לך זה לא היה קרה. לך לא יש רעיון לדינות. לך לא יש. למה? אתה מותה לנצח את הדרכה שלך. עכשיו לא יש לך אוהב לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות אני לא מבין מה שאתה אומר, אוקיי. לנסות אנחנו נמשיך, לנסות לנסות לנסות לנסות לנסות אז לנסות לנסות לנ זה אומר ככה, אל תאמין על עצמך עד היום שאתה מת. למה? לפעמים אנשים היו רליגיים כמעט כל הליבה שלהם, ואחר כך הם נפגשו את הכל. זה קרה. חושבים או לא, זה אפשר. אפילו כשאנשים חייבים ללחוץ את כל רעיון שלהם לרליגיה, היכולה שהם יחייבים ללחוץ לרליגיה היא מאוד מאוד קטנה. 70 שנים, ועוד 35 שנים הוא רליגי, יש לו חופש ספציאלי למות רליגי. אבל למות רליגי זה מבחינות אחרות. אל תאמין על עצמך. רק כשאתה חושב, אוי, זה לא יחסיד אותי, אני לא אעשה את זה. זה יכול להיות יום האחר של החיים, ואתה עדיין יש רעיון, ואתה עושה את זה. אז אנשים לא צריכים לחשוב, אני לא עשיתי את זה, זה נגמר, אני אשכח שאני אשחרר. לא. אז אל תביאו את עצמכם למקום לטסט. אל תגידו לאנשים משהו שזה יותר מדהים לגביהם. רק תגידו להם מה שהם מוכנים להבין ולשמוע. אל תגידו לחילוני ברחוב שלא יודע מה הוא חייב לחיות. הוא אוכל כל מה שמוך. ועכשיו אל תגידו לו על חלב ישראל. תקשיבו לו על דברים כאלה כאלה כאלה כאלה כאלה כאלה כאלה כאלה כאלה כאלה כאלה כאלה כאלה כאלה כאלה כאלה כאלה כאלה כאלה כאלה כאלה כאלה כאלה כאלה כאלה כאלה כאלה זה קטן, מאוד קטן. אתה לא יודע, אתה לא יודע, אתה לא יודע, אתה לא יודע, אתה לא יודע, אתה לא יודע, אתה לא יודע, אתה לא יודע, אתה לא יודע, אתה לא לא יודע, אתה לא יודע, אתה לא יודע, אתה לא יודע, אתה לא יודע, אתה לא יודע, אתה לא יודע, אתה לא יודע, אתה לא יודע, אתה לא יודע, אתה לא יודע, אתה לא יודע, אתה יודע, אתה לא יודע, לא בגדול כזה שאתם יודע, אתה לא יודע, לא יכולים לדבר איתם בשבייס על מוקצה הם מנסים לדבר על מוקצה, הם לא יודעים שהם מנסים לעשות רעיון אז אם אתם אומרים להם עכשיו, עכשיו זה יהיה על מנסה עד עכשיו הם לא יודעים מה זה הם אתה מנסים, הם ממשיכים, הם קחים שטון הם מנסים לדבר על זה, הם לא יודעים ששטון זה מוקצה, הם לא הלכים לישיבה אז אתם צריכים לדבר שתי פעמים, איך אתם אומרים מה? כי לפעמים, אתה לא יכול לצלם את זה בטח אתה יכול לדבר על רבא, הוא בא עם גביי הוא בא עם הזה גבאי לבית בנקר הם הולכים, הם הולכים לבית והרבי בא ושיץ על השעה ולא אומר שום דבר, אף שום דבר אז הגבאי לא ידע, הגבאי הולך ללכת לו אז הבנקר נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נור הרבי ישב ככה, לא עושה קרקעה הוא בא לגביה, הוא יחזור לו לטבעה הוא אומר, תגידי, מה קורה פה? אתם יודעים משהו? הוא אמר, לא, אני לא יודע הוא לא אמר לי למה הוא בא כאן אז הוא אמר לו, אני לא יודע מה אחרי חמישה שנות, הבנק הזה הוא יחזור לרבי ואומר, רבי, אני סליחה, אני לא יכול לחזור לזה עדיין תגידי לי מה קורה פה? אז הרבי אמר, אני לא יכול להגיד לך מה שאני רוצה להגיד לך אז הוא אמר, למה? בכל מקום אתה לא תשמעי אני יודע שאתה לא תשמעי, אז מה העניין של אומר לך את זה? אז הרבי אמר לו, אז בשביל זה למה אתה בא כאן להתחיל? כי הוא אומר ככה, אני רציתי להגיד לך משהו כשאני הייתי בבית שלי כשאני בבית שלי אני לא יכול להגיד לך המשנה אומר, כשאתה רואה מישהו ואתה רוצה להגיד לו משהו, אם אתה יודע שהוא לא יקבל את זה בטח, אל תגיד לו. עכשיו, אם אני הייתי בבית שלי, בכל מקום אני לא יכול להגיד לך, אז אני לא יכול לעשות את המצווה הזה. אז עכשיו אני באתי לתחת לך, שאני רואה אותך ואני יכול להגיד לך, אבל אני לא אגיד לך. הזה הלכה בלכה. הוא אמר, רבי, תאמין אותי, זה יהיה בסדר, תגידי לי. הוא אומר, לא, אני אומר לך, זה חייבת זמן. לא, לא, תגידי! זה נקרא פסיכולוגיה מגניבה. אז הוא אומר, ראיתי שבשבוע שתי ימים אתה קיבל את הביתה למוציאה. יש שבית יהודי עם ילדים שם. אותו אבא מת. הם לא מיימים לך המורגן. ואתה מתייחס לספר את הביתה ולחזור אותה לרחוב. איך יכולתי לנסוע את הלילה? אז אני בא אלייך להגיד לך להחזיר אותה ללון. אז הוא אמר לו, רבי, אתה צריך להיות סריאלי. אני לא האנגלית האנגלית האנגלית האנגלית. אני יושב בפרטים, בפרטים. הם אוהבים 200,000. מה אתה חושב? אני יכול לתת להם ללכת עם זה? אז הרבי אמר, אתה רואה? אמרתי לך שאתה לא תשמע. הוא אמר לגבי, אוקיי, בואו נלך. והחלטה האחרונה, לפני הקבוצה, הם נגמרו את זה. הוא נתן להם להשתתף שם. זה נגמר לו, זה נגמר את המחלטה שלו. והחלטה נפגשה. אתם רואים, הרבים של הקבוצה הראשונה, כשהם ראו את זה, זה נגמר להם. הם הלכו לעשות משהו על זה. זה כמו שהיה. ואז הוא אומר ככה, לא תכף תגידי, לאחר כך אני אשלח תורה. רבי, אחרי שאני אשלח, תראו איך כל יום אני אשלח תורה. עכשיו זה קשה לי. וכשאני אשלח זמן, אני אשלח תורה. כשאני אשחרר, אני אשלח תורה, כשאני ממלכת לישראל, אני אשלח. כשרבי שלי יוצא, אני אשלח. הרבה סיפורים וגבולים. מישהו שאומר, יודע, אני אשלח, בטח, אני לא אשלח. למה? כשאתה הייתה את זה במצב שלך, אתה לא אשלח? ה' לא יתן לך הזכויות להשלח. אהבי, אני אומר לך, כשאני אשלח, מה אני אעשה בזאת הזאת? מה? מה אני אעשה כל יום בגלגל? לקחת אש? מה? אני אהיה זמן ללארץ. תסתכלי ותראו, כשאתה הולך לפניג'ן, אתה הולך לקלובי העודות, הם משחקים פיאנו לך, הם מביאים קלאון, הם יחזיקים אתכם לספייה קצת, אתה לא תללך, אתה לא תללך. אל תאמר אלי כשאפנה שנה אל תאמר אלי כשאפנה שנה אל תאמר אלי כשאפנה כשאפנה שנה אל תאמר אלי כשאפנה שנה אל תאמר אלי כשאפנה שנה אל תאמר אלי כשאפנה שנה אל אל תאמר אלי כשאפנה שנה אל תאמר אלי כשאפנה שנה אל תאמר אלי כשאפנה שנה אל תאמר אלי כשאפנה שנה אל תאמר אלי כשאפנה שנה אל תאמר אלי כשאפנה שנה אל תאמר אלי כשאפנה שנה אל תאמר אלי כשאפנה שנה אל כל תא� גולם שלו נאה עם כל מיני דרכים ונאה. זה מגניב. הוא עדיין צריך ללמד תורה. אף אחד לא נחשב בזה. אף אחד לא. זה המיוחד הראשון של השאלה. אם יהודי לא עושה את זה, מה העניין של החיים? אין בור ירחת, אין איגנורנט. אף פעם לא מפחדים מהשאר, לא מפחדים לעשות שאר, הם עושים את השאר והם מפחדים את הסיגרת והם נשמעים בה אחר כך, אין פרובל, או בשבת כשהוא מפחד את הסיגרת, הוא נשמע את הסיגרת, זה לא מפחד לו עכשיו, כל שאר אני אוכל את האמת שלי לסיגרת הזאת לא מדבר על חברתו, חברתו גדולה, חמש שנים יותר, חמש שנים פחות. בכלל, השאלה של החיים. אין בור ירחל. אתה לא תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד ת אבל עמא ארץ הוא מי שיש מידות טובות. הוא לא ידע על כל מה בתורה, אבל הוא פוליטי, הוא יש מנהלות, הוא לא יעשה בטוחות בטבול כשהם אוכלים, אבל הבור הוא ארגנטי, הוא לא ידע על תורה, אף משהו. אז לפני שאנחנו אומרים, אין בור ירחד, הבור לא יכול לבחור על התורה ועל ההכנעה. הוא לא יודע על מה שקורה. עמא ארץ, הוא יש מנהלות טובות כבר, נטרלי, הוא נתן ככה. הוא לא צריך מוסר להגיד לו שם טוב. איזה אנשים נולדים טובים, כי הם מתים טובים בשלב שלהם. הם יושבים דברים אחרים בשלב שלהם, לא לנצח את האנושה שלהם. עם זה הם כבר בסדר. הם יושבים עם דברים אחרים, אולי חברה, אולי תורה, אולי דברים אחרים. או אולי להתגונן, אולי לה... אתה יודע. אז, כשהם כבר יושבים עם דברים טובים, אז הם לא אומרים, כמו שהם אומרים עם הבור, ירחת. בגלל שהם בטוחים טובים חסיד זאת אומרת שזה חסיד מעבר למידה, זאת אומרת שזה מעבר למידה של האנשים הנכונים, זה עדיין גדול יותר מכם, מדרגת חסידות, זה מאוד אימפורטנטי ולא אבא אישן למד, מישהו ששיץ בקלאס ואימפוריץ לשאול שאלה ולא תלמיד אל תשכחו, שמעו את השאלות שלכם ולא הקפדן מלמד ומישהו שמאוד סטריקטי ומאוד מגניב לא יכול להיות עבודה. הוא לא יושב בטח עם הילדים או עם האנשים, הוא צחוק אותם, אתם מגניבים, מה שאתם שואלים, כמה פעמים שאתם שואלים את השאלות האלה, זה מגניב, אתם יודעים? יש עבודות כזאת בישיבות. זה למה אילה של הילדים יכולו ללכת מהדרך בגלל אותה. או הוא אומר להם, תראו אתכם, אתם לא יכולים ללכת מפה, איך הרבה פיצה אתם אוכלים? והלילה הזאת מתחילה ללכת את החיים שלו בגללו אני אומר לכם שאתם לא יודעים מה הם עושים אז לא כל אחד יכול להיות רבי, מה אתם חושבים? זה פשוט להיות רבי? אתם יודעים, היום אם אתה בא לחכם גדול ואתם אומרים להם להגיע להיות רבי בישיבה ללילה הם יצחקים אתכם אתם מנצחים אותי בגדולה האשר, מי הלכה את הילדים? הגדולים הגדולים הם לא נשארו לתלמידים לתלמידים עשר, עשרה או עשרה וחמש שנים. זה היה תלמיד להם, כי הם ידעו שזו התמידה של מדינת ישראל. היום, מי הם נשארים לתלמידים לתלמידים? אנשים שהם לא יודעים שום דבר. למה? תלמידים, תלמידים. מה תלמידים? תלמידים זה כל מה. זה תלמיד לתלמיד את השטח. זה הדבר הכי חשוב. זה התחיל לדרך אחרת. בלי לקחת את הראבי הכי טוב ולשלחת להם ללכת את הילדים, הם קחו את החלטונות. וזה למה הגנירה נראה ככה היא. ואז הוא ראה אחד פעמים סקלטון פלוטי על מים. והוא אומר לסקלטון בערמיק, את דעתף עטפוך וסוף מטיפייך יטופון. מה זה? התשובה. הוא אומר ככה, אתה נפגש מישהו, ומישהו נפגש את. ואלה שנפגש את יהיו נפגשים. זאת אומרת שכל דבר הוא מסוים למסוימת. את הרגלית קחה, אולי קחת את הרגליה של מישהו או צחקת את הרגליה של מישהו שקח את הרגליה שלו. זה למה 20 שנים לאחר זה יקרה לך. אתה מבין? אחד הרבי היה רבי מאוד מאוד טוב והמבית שלו היה אופן לכל האנשים הפחותים כל הזמן בקרוב אותם, לתפוס אותם והוא מאוד מאוד מיוחד לאנשים, ללא להכניס אף אחד אחד הזמן, בתחילת הלקציה של מוצי שבייס, אתה יודע, הוא יש על המעטה בסטייגה כשהוא מסתכל ומדבר עם כל הקבוצה שלו, הם רואים שיש לנו אנשים פחותים שקווים בידיו על הטאבלה, מנגינה, הכל מגניבה, מגניבה כפי שהוא נראה, האנשים הפחותים אז עכשיו כל הקהילה מתאים לדעת מה שחשוב היום, מה שחשוב היום שהרבי הבאת את האנשים הפחותים לנסוע על המסגרת, בפנים של כל הקהילה הם לא יכולים אפילו לשמוע את הלקציון שלו בגלל זה שהם מעניינים בגלל הסוף של הלקציון הם באים לרב הרבי, מי זה האנחה הזאת? ולא זוכר מי הוא, למה אתם שמים לו על המסגרת? אז הרבי אמר לו, כשאני הייתי ילד היה לי שלושה אחים, עד היום יש לי שלושה אחים ומותרים שלי נמצאים לכלנו ללמוד ישיבות, ללמוד תורה והם, מותרים שלי, היו עם חברה גם רליגיאלי. זאת הייתה שריחה על אבא ואמא שלי, אתה מגניב, אתה פרימיטיב. למה לא שמים את הילדים לכלל? מה יקרה מהם? לראות גמרה, גמרה, כל יום, גמרה, פנאטי, מגניב. לראות משהו, תהיה דוקטור, תהיה משהו, תלך לכלל. אתה לא יש לך דקות? מי יודע את זה? אתה יודע איך מגניבים מדבר. אתה שומע אותו הרבה. אז אבותי אמרו, לא, אנחנו נלך במה אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר האנשים שהם מייחסים את הילדים לבית אש טוב, ללמודים טוב. ואני, ואת חברים שלי, אף אחד מהם, עף בדין, ראש המקום היהודי, הוא קבל עבודה טובה מאוד. כל מה שאנחנו צריכים, אנחנו מקבלים בבקשה. אנחנו יודעים את הביתה שלנו, אנחנו יודעים את הקבוצה שלנו, אנחנו מאוד חשובים. כל מה שאנשים יכולים לשאול, אנחנו יודעים. אנחנו לא הלכנו ללמוד, אבל אנחנו היינו מאוד מוצאים בכלנו, במשהו שאנחנו עשינו ואתם רואים את האנשים הפחותים? אני ידעתי שאתם הולכים לשאול אותי אחרי הלקציה, מי הוא ואני ידעתי שזה נותן לי להגיד לכם את הסיפור יותר מכל הלקציה אבל אתם מבינים שבאמת הקדוש בר חוד נותן לכולם מה שהם חייבים קצת או לאחר, זה כל מה שהם חייבים אבסאר, מרימה, אנשים שהם נותנים לחוד אתה ראה את מה קרה בוודאי? מה קרה? אתה רואה את מה קרה בוודאי? מה קרה בוודאי? מה קרה בוודאי? מה קרה בוודאי? מה קרה בוודאי? מה קרה בוודאי? בוודאי? מה קרה בוודאי? מה קרה בוודאי? מה קרה בוודאי? בוודאי? מה קרה בוודאי? בוודא 500 אנשים, שיף ללאה. כל הרגע, כולם... מה זה הרבה דבר? איזה אייסקריפ. אה, תקבל את עצמך. מה, אתה דוג? ראיתם איך דוג מרגיש, איך הוא מרגיש את הרגע שלו? והסליברה מגיעה מהמות שלו? מה קורה? אה, ביי, איזה מלון. תביאו לי, תביאו לי חמש קצת. אף אחד לא רואה שם. שתי אנשים באים בשבייס לבית. אחד מהם חיים קטנים, ואחד מהם מנכד. אז תנסו להכניס את הסצינריה, אחד מהם הוא מגניב, והאחרון הוא כל כך פוליטי, אתה יכול לדעתי, מגניב, מגניב, אתה יכול לדעתי, אתה יכול לדעתי, אתה יכול לדעתי, אתה יכול לדעתי, אתה יכול לדעתי, אתה יכול לדעתי, אתה יכול לדעתי, לדעתי, אתה יכול לדעתי, אתה יכול לדעתי, קח את זה ככה, אתה יכול ובואו את זה לביתה שלו. אז האינטליגנטים אמרו, הוא מישהו מגניב. לא יכולת לקחת את הקטנה הקטנה? למה צריך לקחת את הקטנה הקטנה? אז הוא אמר, מה המצב? מה המצב? מה תעשה במשך אני? אם הייתי אני, מה תעשה? הוא אמר, אני אקח את הקטנה הקטנה. אז הנה הוא, קח את זה. מה שאתה רוצה? אתה רוצה את זה פה? אתה יכול את זה! הוא לא יכול להבין מה שרון במה שהוא עושה. אז בכלל, מרבה בשר, מרבה רימאד. כמו שאתה אבא בזמן המות, יותר אתה תספר. בגלל שזה לוקח יותר זמן לדברים, כדי להכניס לאכול את הגוף. ולדברים. בטח, אנחנו הולכים לדיאטורה. מרבה נשים מרבה קשפים מרבה שפחות זאת הייתה כתובה 2,000 שנים לפני זאת הייתה כתובה 2,000 שנים לפני זאת הייתה כתובה 2,000 שנים לפני זאת הייתה כתובה 2,000 שנים לפני זאת הייתה כתובה 2,000 שנים לפני זאת הייתה 2,000 שנים לפני זאת הייתה כתובה 2,000 2,000 שנים לפני זאת הייתה כתובה 2,000 2,000 שנים לפני זאת הייתה כתובה 2,000 שנים לפני זאת הייתה כתובה 2,000 שנים לפני השלבים לא יודעים כל כך הרבה, כמו שהוא קונטרול את כל הדברים של השלבים, וזה עושה הרבה פרסטיטוציה. הרבה עבדים עברו. אם יש לכם הרבה שלבים, אחר כך אתם מתחילים להיות עצמים. למה? בגלל שהם משתמשים בכל מיני דברים שהם לא יודעים, הם לא יודעים. וכל מה שהם קיבלו וקיבלו הביתה, בעצם אתם אוכלים אותם. אז זה כמו אם אתם אוכלים אתכם. מרבה תורה, מרבה חיים מרבה ישיבה, מרבה חוכמה מרבה עצה, מרבה תבונה מה זאת אומרת מרבה הצעה? אתה לא מסתכל רק על עצמך, אתה יש אדוויזר, אתה יש רב גדול, הוא אדוויזר לך מה לעשות, אני רוצה לקחת, אני רוצה לספר, אני רוצה לעשות את זה, אני רוצה להתגלגל עם את הילד הזה, אני צריך להתגלגל? מישהו שלח לי מסגרת אשר, אחד מהם, אני חושב שהם מהקווינסט, הם מתגלגלים היום. אני מגיע לבית הלילה, אני לא יש לי כל כך הרבה זמן ללכת לבית הלילה, אבל המסגרת הייתה שהייתי מגיע לבית חברה בשנה האחרונה, ואתה אמר לי לא לבית חברה, והייתה קשה, אבל אני אשמח לדעתך, ואני מגיע לבית חברה שהיא מיליון פעמים טובה עכשיו, אתה מבין? אז התגובה היא מאוד אימפריאקטית, הוא יכול לעבוד עם האחרון, ורק עכשיו הוא יכול להתגובה כבר הוא יקרא לי לתגובה שלו היום, לא לביתו שלו אתה מבין? אז לא לדבר על עצמך, ולשאול התגובה של רבים חכמים, רבים חולים, וכו' אז, מרבה צדקה, מרבה שלום, יותר צדקה הוא נותן, הוא יקבל אהבה למה? בגלל שהפסוק אומר אין ישעיה והיה מעשה הצדקה שלום זאת אומרת שאנשים אוהבים אותו אפילו אנשים שרוצים ללחוץ עם אותו הם חזקים על עצמם בגלל שהם ידעים שהוא מוכן לתת הרבה צדקות לדבר הזה בואו נגמר עם אותו למה? אנשים יש להם סימפתיה אז אוטומטיקית אנשים יש להם קצת אינסנטיף ללחוץ עם אותו זה יכול להיות שהם גם לא יודעים את זה? הם לא יודעים מה? אם הם לא יודעים, הם לא יודעים, אבל בשמיים, זה בעצם בשמיים, הם קבלו ככה שהקבוצה אומרת, זה מה שאומרה, ברצות השם דרכי איש, גם אויביו ישלים עמו. כשהשם מצליח מהג'ו, כל האנגסטים שלו חייבים לעבוד עםו. מי הם האנגסטים שלו? חייבים לעבוד עם אויביו. הילדים שהם נותנים לו זמן קשה, האנשים, האנשים של האנשים, האנשים של האנשים של האנשים של האנשים של האנשים של האנשים של האנשים של האנשים של האנשים האנשים של האנשים של של האנשים של האנשים של האנשים של האנשים של האנשים של האנשים של האנשים של האנשים של האנשים של האנשים של האנשים של האנשים של האנשים של האנשים של האנשים האנשים של האנשים של האנשים של האנשים של האנשים של קנה לו דברי האנשים תורה, סורי, קנה שם טוב. של האנשים האנשים של האנשים He made himself a good reputation. It's very positive. קנה לו דברי תורה. Now he has full knowledge in Torah. He got a ticket to the life of eternity. חיי העולם הבאה. רבן יוחנן זכאי received from Hillel and Shammel. איללה ושמעי היו השבועים הכי גדולים במהלך הזה הראשון בישראל הוא רבי יוחנן בן זכאי רבי יוחנן בן זכאי דגמרת שאיללה זקן הייתה 80 תלמידים והכי גדול הוא הייתה 80 תלמידים היה יונתן בן-אוזיאל שהיה מנסה ללמוד תורה, כל ברד היה קרקע עליו, קרקע. כל ברד שקרקע עליו היה קרקע וקרקע. והאחרון הכי קטן שלו היה רבי יוחנן בן-זכאי. רבי יוחנן בן זכאי היה הראשון בישראל בזמן התחלות של הטמפור השני. ואם אתם אומרים את הקטנה, תבואו ותראו כמה הוא ידע. נגמרה אומר, הוא ידע את הדבר של כל האנגלים. הוא ידע את הדבר של כל האנשים. הוא ידע את המדבר של כל הטבעים, כל הריבים, כל משהו בקריאה, הוא ידע את המדברים שלהם. והוא היה הלמודי ב-80' שהיללה זקן הייתה, רבן יוחנן בן זכאי. והוא היה אומר, אם תלמדת הרבה תורה, אל תתחזור למהלך. תודה שקרו אתכם כדי להתחיל. אז אם אתם יודעים כל כך הרבה על תורה, אתם לא תרגישו כאילו שאתם בטוחים. אתם עשו מה שצריכים לעשות בכלל. כמו שאם עבודה באה לסטור, היא מקבלת עשר דולר באותה שעה על עבודה שלה להצליח להצליח להצליח להצליח להצליח להצליח להצליח להצליח להצליח להצליח להצליח להצליח להצליח להצליח להצליח להצליח להצליח להצליח להצליח להצליח להצליח להצליח להצליח להצליח להצליח להצליח להצליח להצליח להצליח להצל כל כך הרבה כרדיט לזה. אם אתה עשה משהו שאתה לא צריך לעשות, לא. עכשיו אתה חייבת אולי יותר כרדיט. משהו שאתה מוצא. בנושאים שלהם זה היה פשוט. לנו, אני אשמח, אני אשמח, שאנחנו נקבל כרדיט לזה. כמול שאנחנו נלמדים. זה הדבר הכי חשוב. ארבעה דקות הוא הייתה רבי יוחנן בן זכאי ואלה הם רבי אליעזר בן הורכנוס רבי ירושע בן חנניה רבי יוסי הכהן רבי שמעון בן נתנד ורבי אלעזר בן ערך הוא היה מנסים להכניס אותם, אף אחד מהם רבי אליעזר בן הורכנוס בור סוד שעינו מהרחבה זאת אומרת, הוא כמו חול בגרעה, כמו עולם והוא לא נפגש אף דקה מלחמה. זאת אומרת, זאת תודה. אבל כל מה שקורה, הוא לא נפגש משהו. רבי יהושע, אשרא יולדתו. הוא כל כך גדול, כל העולם מבקש את אמא שלו, איפה שהיא הולכת, שהיא יולדת לזה. ואחרים אומרים, בגמרא, שמותו צריך לקחת את הקריב שלו לישיבה, שיהיה עד ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת ללכת חסיד זאת אומרת מישהו שזה מעבר למה שיש לו רגע ומה שהוא לא יושב איך הוא מנסה לנסוע, אם הוא יש פאות או לא יש פאות, או איך הוא מנסה לנסוע או לא, זה לא משנה. זה מנסה לנסוע, זה לא מנסה לראות. בפרשה האחרונה, ראינו על שמשון, שמשון דרפיט, סמסן. מה נקרא אבא שלו? מנוח. מנוח. מה נקרא אבא שלו? צללפונית, זה שם שלה, זה לא נמצא בהפטרה אבל אני אגיד לכם הסקר, שם שלה היא צללפונית אנג'ל בא אליה ואומר, אתם הולכים לצלם, זה כמו מונק, נזיר ספציאלי, חולי, מבורך כשאבא שלה בא, מנוח היא אמרה לו, אני ראיתי חולי אדם המאסנג'ר של ה' בא אליי והוא אמר לי, אנחנו הולכים להשתתף ילדה שואל, איך היא ידעת שהוא חולי? הוא בא וסיפר לה, אמן, הוא סיפר לך בשביל לדבר עם חולי, אתה יודע אם הוא חולי או לא, 2-3 דקות איך היא ידעת שהוא חולי? מה אנחנו מנסים ללמוד מבחינת הגמרא? מה אנחנו מנסים ללמוד? אם הרגל והמצב של הגמרה, והמצב, יגיד אם אתה חולי או לא, ובדרך כלל, מה שגמרה שואלה. התגובה היא, שהיא ראיתה רגליה שלה, ורגליה שלה יפה, והיא יודעת שזה חולי. אבל מהשאלה של הגמרה, אנחנו רואים שהאימציה של האנחה לא עושה לך חולי. האינדיאנים באינדיאנים מגיעים עם רגליה רחוקה כמו חולה. ואתם יודעים מה הם עושים עם זה? הם מגיעים לרחוב ליד בודה כל הלילה עם הרגליה שלהם הם מגיעים ככה ומגיעים לרחוב כן, והם לא יושבים בשעה של חמש שנים הייתם אף פעם יושבים בשעה ילדה במנהטן עם אחד מהם? אתם חייבים נובל פריס ווינר וכשאתם שואלים להם למה הם לא יושבים בשעה הם אומרים שהרחוב הוא עולה מה ההחלטה בין יהודי לאינדיאן? אתם יודעים העברית? איך שכתבים יהודים? יהוד, ה' ו' ד' י' איך שכתבים בסוף? הודי, ה' ו' ד' י' מה ההחלטה בין יהודי והודי? רק אחד הלבים, ה' י' אחר כך שאתם קיבלו ה' י' מהיהודי, ה' יהודי הוא אשם אתם קיבלו ה' י' והוא תהיה הודי אתה מבין? זה למה הרבה ישראלים הולכים לגוהה, לאינדיה ללילה בבחירה ולשמור על צינגליה כל יום רבי, תראו את השם הזה אם זה מה שה' רוצה ממך, הוא יעשה לך שימפנזי או הליון בברונג זו או אני צריך אתכם כאן ללילה בשם אני אוהב את השם אני אוהב את השם, בואו נמשיך ואחר כך הוא אומר ככה רבן שמעון בן נתנאל ירחת fear from the sins he's fearing the sins what does it mean fearing the sin even the things that is allowed he's scared to do obviously the things that is not allowed why because he's afraid maybe he would lead me to a sin so I'm careful I'm careful I'm not going to that place you know why if I'll be there there's a זה למה אני לא רוצה ללכת אליו. דגמארה אומר, אם מישהו יש לו שתי רציוניות בפניו. אחת היא קטנה, קטנה, מלאה לבנות, לא לבנות נפלאות ברחוב. ואחת היא דקה, נפלאה, לא לבנות שם. והוא הלכה, קטנה, קטנה, קטנה, קטנה, קטנה, קטנה, קטנה, קטנה, קטנה, קטנה, קטנה, קטנה, קטנה, קטנה, קטנה, קטנה, קטנה, קטנה, קטנה, קטנה, קטנה, מישהו כזה, היום, קטנה, ק נכנס לראש רבי קווינס. לא? אני פסקתי את הרבי כדי לראות אם הוא יסתכל על הנשים. אני פסקתי, אבל הוא לא ידע. והוא הלך לבית הזה, תאמין לי, הוא לא נסתכל, הוא הלך ככה עם היד במידה שלו. כל אחד יעשה רגע. רבי, אני שמעתי שאתה רבי, תעשה לי ברכה, בבקשה. מה דגמרה אומר? מישהו שעשה את זה הוא רעשה, רעשה. למה הוא רעשה? הוא רואה את עיותו, הוא רעשה? לא לזה, לזה הוא נשמח, הוא יקבל עבודה על זה, שלא לראות אותם, בטח. אתה מקבל עבודה על כל מה טוב שאתה עושה. למה הוא רעשה? שאתה הייתה מנצחת ללכת לזרח הזה. ריסקים, ריסקים את הצלחה שאתם הולכים לעשות אחת מהסצינות הכי טובות, לראות את האנשים שהם לא מגניבים. כל האנשים הפרסטיטוטים שם. רק ריסקים, אפילו אם אתם לא הולכים לראות את הסצינות. אבל לקחת ריסק, אולי זה יקרה, זה מוכן שאתם לא... אתם לא ישכחים. אתם לא ישכחים. אם אדם יש קרדיט, הוא מיוחד. יש פנות בגרעה. והוא נכנס ולא נפגע. הוא מגניב או הוא מגניב? אבא שלי פעם אמר לי שכשהוא היה במשפחה, הוא היה קוממנדר. ובאותה הזאת, הם קיבלו ג'יפ, והם נכנסו למקום מיוחד בלבנון, ואז מישהו שראה אותם מהמגע, קלטה להם על הווקי-טוקי, והם אמרו, תחזירו את הג'יפ! סליחה, סליחה, זה לא נכונך לדבר על הטלפון בתחילת הלקציה זה לא צריך להיות, סליחה זה קורא ככה זה קורא ככה, הוא קיבל את הווקי טוקי והווקי טוקי הוא קריא, תחתן את הג'יפ תחתן את הג'יפ, תחתן את הג'יפ אתה סורנדת במים, זה בגרון זה מוקשים, מיינדפילד אז הוא אמר שהחוויה הייתה כל כך גדולה, שהוא עשה את זה בפנים שלו האנחה לא יכולה לממשל את זה, הייתה חוויה רק לאחר כך הוא ראה, כשהחלטו להוציא אותם מהאירופה, שהאליקופטור בא והחלטו להוציא אותם באותו אירופה הוא הראה שזה כל כך רחוק כשאנחה מפחדת על משהו, אתה מבין? זאת הייתה הראשונה שהוא הראה מה זה חוויה הוא לא רצה לעשות עוד פעמון, מי רוצה לתת ריסק? עוד פעמון! הוא יכול ללחוץ, בום! הוא פשוט אוהב את השם. הוא חייב להיות מחלל שבת. כשאנשים היו מחללים שבת, בואו נסתכל על הליטון. כמה זמן צריך להם ללכת ולשמוע ולחפש? כמה זמן? אחרי ש... אם זה שניים או שתיים, הם מרגישים טובים. 3-4-5-10-20-20-20-20-20-20-20-20-20-20-20-20-20-20-20-20-20-20-20-20-20-20-20-20-20-20 רבי אדלר בן אראי, האחרון, מעייאנה מתגבר. זה כמו מלחם שתהיה יותר ויותר גדול במילה. מעייאנה מתגבר. רבי הירס, הוא יודע איך לקח את הכל לתחת כשאנשים בעולם לא יוצאים את השקעות שלהם, אין משהו לגבי רעיון הפרובליים. הם יודעים, כשהם רואים פרובלים שהם לא יודעים איך להגיד. כל מה שהם מבינים בחיים שלהם, כל מה שהם עושים, זה שיטחי, שיטחי זאת אומרת, כן, רק מבחינתו, בחינתו זה מאוד רטן, אבל מבחינתו, רבי נחמן, רבי נחמן, רבי נחמן, רבי נחמן, רבי נחמן, רבי נחמן, רבי נחמן, רבי נחמן, רבי נחמן, רבי נחמן, רבי נחמן, רבי נחמן, רבי נחמן, רבי נחמן, נחמן, רבי נחמן, רבי נחמן, רבי נחמן, רבי מנסים ללכת בכל מיני דברים אשורים, איפה שהם נ הולכים הם מנסים להיות אשורים, מה לזה? זה כל מנסים להיות אשורים, זה חיצוני, זה אקסטרנלי. יהודי לא מנסים להיות מנסים להיות אשורים. זה מנסים להיות מנסים להיות באמצע, מי אתה. זה כל מנסים להיות אשורים, תאמין לי כשאני אומר לך. אתה צריך להיות מאוד חכם לדבר על מי הוא אשורי ומי הוא אשורי. וכמו שאמרתי, הרבה אנשים מנסים להיות מנסים להיות אשורים. יש לנו בארה״ב אחד עם רגל חדש מאוד, והוא עובד עם רגלים רבים, במיוחד רגל ראש ישיבה, והוא הכי גדול שראיתי בעצמי. כל שבוע יש לו נשיא. ולא סביבה, הוא יקבל 20,000 דולר מזה, וכשהוא מנסה את זה, הכניסה הכניסה הכניסה. הוא ילך לדבר אחר, הוא נאיב, הוא יקבל 27,000 דולר, הכניסה הכניסה. הוא ילך כאן, הכניסה הכניסה. אז מישהו שואל אותי, אם הוא כל כך מגניב, למה הוא יכול לצלם ככה? הוא יכול להיות חילוני, יקבל את הכניסה הכניסה, אתה לא צריך כניסה, אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, מה? זה כניסה. אמרו לו, אתה מגניב, הרגל הוא קארד עבודה שלו. מי יתן לו מילה בלי הרגל הזה? הוא מקבל את הטובה ואת הטובה של האנשים. אבל זה מה שהם מסכימים עליו. הם רואים את הרגל ואת הרגל. רבי, אני ראיתי רבי. אתה מבין? אז הם נותנים לו את המילה. ואז כולם קרחים, איך אנשים רליגיים הם ככה? איך הם ידעים שהם רליגיים? בגלל שיש להם שני דולרים על רגליהם. אבל הערבים לא ישו ימאקה? אתם יודעים איך הרבה מדינות יש משהו על רגליהם? הרבה רליגיות אחרות והגבירה, בימים חדשים, כולם היו עם גבירה. האנחה היא מה שאתה רואה מבחינה, לא מה שאתה רואה מבחינה. ואז, לפני שהכניסנו, זה מה שהוא קורא, אם אתה תיקח כל החכמים ישראלים, כל הרבים של הגבירה, ותביאו אותם לצד אחד של הסקל, ותביאו אותו, רבי אליעזר בן אורכנוס, ותביאו אותו לצד האחר, הוא תיקח אותם כולם בצד שלו. רבי אליעזר בן אורכנוס אבא שאול אמר בעצמם, אם אתה קיבל כל החכמים בישראל ורבי אליעזר בן אורכנוס, אתה תחזיר אותם לצדה שלהם עד עכשיו הוא היה בצד השני עכשיו אתה קיבל אותו ותחזיר אותו גם עם אותם ואתה תחזיר רבי אל עזאר, זה רבי אל עזאר שונה בצד השני הוא גדול יותר מכלם אז רק תחזירו מי הוא היה אז איך היא ידעת שהיא חולה של גמרה? אני אומר שבגלל שגמרה שואלה איך היא ידעת, זאת אומרת שזה לא מבחינה של הלוק. איך היא ידעת זה שאלה טובה, אני לא יודע איך היא ידעת. רבי אליעזר אמר, עין טובה. רבי אליעזר אמר, עין טובה. זאת אומרת, לא תעשה איזה רעיון לאנשים, לא נפחות, נפחות, בעל חסד. פוזיטיבי, לוקחת פוזיטיבי לאנשים, לא נגטיבי. רבי יהושע אמר, חבר טוב. חבר טוב יכול להיות יותר טוב מאחורי. יש לך אחר באל-איי, וחבר טוב ברחוב, הוא הרבה יותר סימפריקטי לשאלה שלך מאחורי הארץ. רבי יוסי אמר, שכן טוב. רבי שמעון אומר, רבי שמעון אומר, רבי שמעון אומר, רבי שמעון אומר, רבי שמעון אומר, רבי שמעון אומר, לא בגלל זה, למה? בגלל הוא רואה איפה אנחנו הולכים. זה מגניב, הוא תמיד רואה, אם האנחה עושה את זה ואת זה ואת זה, אני לא אשמח בפעמים הבאה, אז אני מקבל פעמים הבאה מהפוליסטים, כדי להחליט אותו על הטלפון. הוא רואה כבר איפה זה הולך. הוא רואה. או אם הוא עושה סרטונים, או כמו שהוא מפגש, אתה יודע מה יהיה. או אם אתה הולך למקום סרטון, ואתה רואה מה הרבי עושה שם, אתה יודע שבמשך השם הבא, הוא לא יהיה שם. רבי אלעזר אומר, לב טוב. רבי אלעזר אמר להם, רואה אני דברי רבי אלעזר בן ערך, אני רואה דברי רבי אלעזר בן ערך, שכל דברים שלכם, כולל שלו. מה שאמרנו? שכשהוא קורא בי את החלטה טובה, זה יכול להשתמש בכל האחרים האחרים. כשיש לך חלטה טובה, יש לך עיה טובה. כשהחלטה שלך פונקציונית, בכל מקום שהתורה מדברת על זכויות, התורה לא מדברת על רעיון. התורה מדברת על חכם לב. המלך שדה-שם מבקש הוא המלך בלב, לא בלב. אם אתם יודעים מת, אתם לא צריכים כלום. אם אתם יודעים מדיאנים, אתם לא צריכים כלום. למה חכם לב? אם המלך שלכם נגמר בלב שלכם ונגמר את ארוך שלכם ואת התנגדות שלכם, אז אתם נראים חכמים. אם זה לא מתייחס לעבור על עבודות טובות, מי אכפת על המלך שלכם ועל התכוונות שלכם? זה לא עובד. זה כמו כתוב ארטיקה יפה ולא ללחוץ על סנד. שלושה ימים הוא תקע וכתוב ארטיקה יפה, הוא צריך ללחוץ אותה לסנד. זה לא יכול ללחוץ על הסנד. זה האנגלית של האנגלית. אתם יודעים את הדוקטורים שהם נותנים סמינרים להחליט על הסנד? וכשהלכה הלכה, אתם רואים אותם בסנד. כן, יש אנשים כזה. זה מה שהתורה אומרת, נאה דורש, נאה מקיים. כשאתה מגיע לדבר, בבקשה שאתה חיים לפני מה שאתה אומר. כי איזה פיקצ'אר נכון למילים. אתה יכול להגיד מילים יפים, כולם מבינים, למרות הם רואים אותך עושים את האפסים של מה שאתה מדבר. כל המילים היו נחשפים. איזה היא דרך שהתרחק, רעה שהתרחק ממנה האדם? מה זה הרעיון שהאדם צריך להשתתף מזה? רבי יושוע קורא, חבר רע. רבי יושע קורא, חבר רע. תהיה מהחברים הרעים. הם יתרעבו אתכם באלה. עם אתהם הרעים. רבי יושע קורא, שכן רע. חברים רעים, הם מנצחים את החיים שלכם. כל מה שקורא, הוא קורא לך, מה שאתה עושה, מה שאתה מדבר על אבא שלך, מה שאתה עושה עם ילדים שלך, כל מה שקורא, הוא קורא וקורא. רבי שמעון קורא, אל עובה ואינו משלם. לא וירשה ולא ישלם לא ואי רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן רבי אלעזר אמר להם אני רואה את השאלות של רבי אלעזר בן ערך שהן מתייחסות לכל מה שהוא אמר בשאלות שלו רעיון טוב ורעיון טוב זה הכל. רעיון טוב מכל מיני דברים, גנרסיטה, מרסה, כל מיני דברים. ורעיון טוב זה רק את הפרדה. זה רעיון קטן, זה רעיון, זה רעיון, זה רעיון, זה רעיון, זה הכל קורה מהרעיון. הלב תהור בירקת הלבנה, מה אנחנו אומרים 7 פעמים? הלב תהור, ביראי לי אלוקים, ורוח נכון, חדש בקרבי, השם פליז רי נו מיי הרט, מייק מיי נו הרט. ותביאו אליי חברה אחרת מה זאת אומרת, קריאו אליי חברה אחרת? איזה אנשים לא יודעים איך לראות עברו, אז זה מה שהם אומרים לב טהור ברא אלי אלוקים, הם אומרים מה ההחלטה בין ברא וברא? ברא זאת אומרת, אחר כך השם קריא לי חברה אחרת זאת אומרת שהחלטה לא הייתה כאן עדיין, היא הייתה אבל פה זה מבקש, ביראלי, קריאה לי אלוקים, לא קריאה לי אלוקים. המהלך הגדול. המהלך הגדול בין הקמץ והשוואה, זה חליט את כל המעניין של העולם. אתה צריך להיות מיוחד, אתה צריך להגיד, לב טהור, ביראלי אלוקים, קריאה לי אלוקים. אני מבקש אתכם, וזה מה הנביא אומר, הנביא יחזקאל ועוד נביאים, עוד נביאים הוא אומר שבזמן הזה, ה' פרמיס שהוא ייצור לנו חלק של חלק חלק, טוב, מבקש את הטובה, לא חלק של שטון כמו שיש לנו הוא יחזק את החלק של שטון שיש לנו מהכל האנושים עם חלק חלק חלק חלק חלק חלק חלק חלק חלק חלק חלק חלק חלק חלק חלק חלק חלק חלק חלק חלק חלק חלק חלק חלק חלק חלק חלק חלק חלק חלק אנחנו נגמר פה, ברוך השם, עשינו 10 משניות היום בשיבולת ונמשיך בעזרת השם במשעה הבאה, תודה רבה עוד פעם, כן? איזה שאלה, לפני שהנחנו? איזה שאלה? תודה רבה, ביי.