Serie de Pirkei Avot #6

בוקר טוב. אנחנו נמשיך את הסריסטה שהתחלנו כמה שבועות, והיום אני חושב שזה הספר 6, אם אני זוכר נכון, של הפרקי אבות. ברוך השם, אנחנו מקבלים הרבה התגובה גדולה מהאנשים שרואים את זה בוויבסיטה, אז אני הייתי מרגיש שאנשים יודעים את זה, כי זה שאלות לדעת, של חזל, שכל יהודי צריך לדעת בטח, לא רק לשמוע פעמים ופעמים, אלה דברים שכל ילד צריך לדעת. אז אנחנו הכניסים, הלאה האחרונה, הכניסים השני, והיום אנחנו מתחילים את חלק 3, כל כך יש לנו 6 חלקים בפרקי אבות. הדבר האחרון שאמרנו בשבילי הייתה שהממשלה של כל יהודי הוא ללמוד תורה, לא להחליט את כל התורה, אלא ללמוד, להשתתף את האנגלית שלו. כמובן, כמה הוא עושה, כמה יותר הוא יוצא אבל לא יש אבליגציה, או, אתה עשית 100 פג'ים ואתה עשית 200 פג'ים, אז אוטומטיקית אתה יוצא דבר, זה לא יעבור ככה זה אולי בקולג' אבל בתורה, זה מבחינת האפקט, אז אם אדם עשה 10 שעות וחברים שלו עשו 10 שעות ללמוד ואף אחד עשה 10 פעמים יותר מאחד, זה לא יעבור, כמו שהתגובה לא יעבור נכון, הוא יש לך יותר ידעה, כי הוא יותר טלנטי, אולי הוא נותן עם רעיון קטן, בסדר. אבל האפקטים, זה מה שמייצג את ההתגובה. אז זה כמו שזה קורה. אז היום אני מתקדם לתחילת החלטה ה-3 והחלטה ה-1 וה-3 מתקדמת ככה, עקביה בן מעלה ליל אומר. כל האנגלית של התנאים האלה קצת מהנמות האלה יכולות להסתכל עלינו, אפילו על הישראלים, בגלל שהן נמות מאוד גדולות, נמות קלות. הכי קטנות מהנמות האלה, אף אחד לא נמות עדיין. אבל צריך לדעת שכל נמות שקוראת בתלמוד, זאת אומרת שהרבי הזה היה במקום שלא רק הוא ידע את כל תורה בכלל, התורה, הפרפטים, הקבלה וכל מה שאחר, הם היו יכולים לקחת קו מתחת ולהחליט את האנשיה לבית חיים, עם היכולה שלהם, לתחתן את האנשיה לבית חיים, זאת איך גדול הם היו. אם הם לא היו במקום הזה, אתהם נקראים לא בתלמוד. כשאתה קורא את המצווה, זה כבר מצווה. למשל, אני יכול לדעת שהרבה אנשים, לפני שהם נפגשו, אחרי שהם קוראו שם, הם קוראו רבי עקיבא, רבי עקיבא, רבי עקיבא, רבי עקיבא, רק קוראו את המצווה, זה כבר המצווה. רק קוראו את המצווה ונפגשו עם שאלות של המצווה. אוקיי, אז עקביה בן מאללה אומר, אסתכל בשלושה דברים ואהה אתה בא לדבר עבירה. Watch, pay attention to three things that will prevent you from making any scene. Three things, what is it? First, you always have to know and remember where you came from. Where that person came from, we'll see in a minute. Where are you heading to in the end? And who are you going to report and to be judged in front of? איפה אתה מגיע? אתה מגיע מלחוץ, מלחוץ של מלחוץ, מלחוץ של מלחוץ, מלחוץ של מלחוץ, מלחוץ של מלחוץ, מלחוץ של מלחוץ, מלחוץ של מלחוץ, מלחוץ של מלחוץ, מלחוץ של מלחוץ, מלחוץ של מלחוץ, מלחוץ של מלחוץ, מלחוץ מלחוץ, מלחוץ איזה דרך אתם הולכים? בסופו של של דבר, אנחנו כולנו נמצאים בגבירה, כשחורים יאמורים את הגוף, מלחוץ והחורים, וכל הדברים האחרים שבארחים, הם יאמורים, ואתם אוכלים את הכל, אתם לא נשארו משהו. אז אנחנו, במחזור למי אני, אני מר ביקשוט, אני על העולם, אני פרזידנט של ארה״ב, מה שאני, בסוף אני באמת משהו. בגלל שאם הייתי משהו מיוחד, הייתי משהו מיוחד תמיד. הקבוצה שאני אוכל להכניע כחלילה של החלילה, צריך להכניע אותי שאני לא אוכל להכניע כחלילה של החלילה, צריך להכניע אותי שאני לא אוכל להכניע כחלילה של החלילה, צריך להכניע אותי שאני לא אוכל להכניע כחלילה של החלילה, צריך להכניע אותי שאני לא אוכל להכניע כחלילה של החלילה, צריך להכניע אותי שאני לא אוכל להכניע כחלילה ומי אני הולך להשיג? וכל איגו שלו נגמר לבלתי. הבעיה עם האנשים זה שהם נשכחו את זה. זה למה הם נפגשו, הם לא נותנים לי, הם לא נשכחו של החלילה. אותי, ואני נשכח, אני נשכח יותר, ואתה יודע, וכו' וכו'. אז המשנה השני, רבי חנינה אומר, תמיד אוהב ולבחור את הימן של המקום שאתה חי. אתה חי בישראל, כמובן, אתה לבחור את החכמים, הם בקבוצה, זה הימן. אבל מה יקרה אם אתה חי ברוסיה או בארה״ב או באנגלית? איזה שהייתה אנשים חיים, יהודים, אני תמיד מקווה שהימן יהיה גדול. למה? מי קורא את הימן? אני קורא את הממשלה בארה״ב? בטח אני צריך לקרוא, למה אני צריך לקרוא? בגלל שאם הם יחפשו, אנשים יאכלו אחד לאחד חיים. באותה שעה זה יהיה סוף העולם. זאת אומרת, אני אתן לכם דוגמה. אם היום הם יצאו על הטלוויזיון ומסגרו שבשעה או שתי שעות יש פרק. אין פוליס. אין קורט, אין שום דבר. עוד שתי שעות. מה שאתה רוצה לעשות, אתה יכול לעשות. אין התגובה, אין תגובה, אף אחד לא רואה, אף אחד לא... המשפחה לא נכנסת לאחד מהמסגרת. מה שאתה עושה בעוד שתי שעות, אתה נחליט מאחד מההתגובה. אתה יודע מה יקרה? בעוד קצת שעה, זה יהיה אחד מהעולם. ולא יהיה רק דמיין למרכז הארה״ב, אתה יכול לראות, 1,000 אנשים נותנים. לא. כשאף אחד ידע שיש לו עוד שתי שנים להתקשר לבנות את כל האנמיים שלי, אלה שאני אוהב, אלה שהם נגמרו את הליותם שלי, כל אנחן יצטרך ללכת להתקשר לבנות. אז זה יתחיל עם מיליאנים ממשלים שהם נגמרו קודם מהקבוצה הזאת, מהסטוריה הזאת, מהקבוצה הזאת, נכון? איזה אנשים יצטרפו להתקשר לבנות דוקטורים, שהם לא דייגנסו את קלסרון שלהם בזמן, בגלל זה הם מתחילים למות. אינים היו הולכים לגמור את אמא שלהם אינים היו הולכים לגמור, מי ידע, את האמא שלהם, זה יהיה מפחד, החברה אז כשאף אחד יגמור את כולם וכל המינוריטים, כל האנשים פחדים במדינה הזאת ירחקו את המדינות, ירחקו את המדינות, ירחקו את המדינות, ירחקו את המדינות, ירחקו את המדינות, ירחקו את המדינות, ירחקו את המדינות, ירחקו את המדינות, ירחקו את המדינות, ירחקו את המדינות, ירחקו את המדינות, ירחקו את אנשים יוכלו ללכת את כל הכבוד שלהם באותה שנה, המ� מה העניין? הם עובדו 40 שנה לציין את כל המיליארדים, ובפעם זה כל התחיל לזרום על המסגרת, הם יצאו מבחינות שלהם, וזה יהיה את הכל. ואז כשאנשים יראו שזה מה שקרה, מישהו שעובד בבסיסים מיליטריים יכול ללכת לרעיון. עדיין היום, כל שבוע אתה שומע על מישהו שהלכה ללכת לרעיון והחלטה להשיג אנשים חליטים, רק בגלל שהוא מגניב. תמיד תחשבי מה יקרה. מישהו יעבור כמו 10-20 מיסילים עם פנות אטומית, וזה יהיה בסוף העולם. זה נשמע מגניב, אבל זה מאוד ריאליסטי. אחת שעה שאתה יכול להשאיר את האנשים בלבד, וזה בלבד עם כל האקסדנטים ברחוב, ומה יקרה, כי אין פוליס. אז דרמארה אומר, תשכח תמיד, ותדעי שהרמב״ם תהיה חי. אם הם יכולו לנסוע, אתה יכול לנסוע עם הם, כמו שאתה אוהב אותם, אתה צריך אותם. הם עובדים במשחקים. ראיתי שבשיקגו שתי אנשי הממשלה נכנסו לביטחון, שאתם צריכים לשנות קווים לשיקגו. למה הפוליסטים לא יכולים להתקלל את הקרימה שם? כשהאקדמיה לא טובה, כשהאקדמיה לא טובה, הרבה אנשים מתחילים להתקלל בגלל שהם לא יודעים כמה דולר להביא לילדים, והם מתחילים להתקלל ולהתקלל, ויש הרבה קרימה, הטבעים נמצאים, המקום לא יש זמן להתקלל בזה, והצליחה הולכת היא להתקלל אלפי סולגים, שהם רואים קבוצים מיליטריים בכל מקום, הם חושבים שני פעמים. אחר מכן, הם נפגשו את הממשלה. רבי חנינה בן תרדיון אומר, שתי יהודים שנמצאים ביחד. הם אוכלים ביחד, הם יושבים בטבל ביחד, והם לא מדברים על שאלות של תורה. זה כמו קומבינציה של קלוניים. זה כמו קלוניים מגיעים ביחד ומדברים על שאלות ובשבילות, אפילו אם הם לא מדברים על שאלות. לא צריך להשחק עם אנשים ולהגיד שיחים, לרחוץ ולתת בירה. לא. זה לא צריך להגיד. הם פשוט מדברו על עבודה, מדברו על כל מה שהם רוצים. העקבות שהם גזרו יחד ולא חשבו שזה נורא אימפריקטי להגיד כמה דקות של תורה על הטבל, כמו שאנחנו תמיד מנסים לעשות היום, זה מודד שהם יותר בצד הקלאון שלו של הצד הלכי. אז, שקטים שקטים, ויש להם שאלות תורה בין אותם. הם יש. ואז אחרי שהם מדברים דברי תורה, השפיר של הקדוש ברוך הוא בא ללשון, והשם כתב כל שאלות תורה שהן מתחילות בין אותם, כמחזירה. בספר חשוב שלו. הוא כתב בספר הזיכרון, במחזירה של השם. איך יודעים שאפשר לדבר עם אף אחד ששיץ ומנסה ללמוד תורה? הוא בלתי יחסי, יחסי בבית ומנסה ללמוד, או בשבוע, בלתי יחסי. בגלל שהתורה, הפרפטה אומרת ישב בדד וידום כי נטל עליו. ישב בדד וידום כי נטל עליו. ישב בדד כי נטל עליו. ישב וידום בדד וידום כי נטל עליו. ישב בדד וידום כי נטל עליו. בדד וידום כי נטל ישב נטל עליו. ישב בדד וידום כי נטל עליו. ישב בדד וידום כי נטל עליו. ישב בדד וידום כי נטל עליו. ישב בדד וידום כי נטל עליו. ישב בדד וידום כי נטל עליו למה? בגלל שהצליחה היא תמיד ספירטואלית, לא רק אוכל. זו הידיעה. ולפני שקוראים שאלות בתורה, זה כאילו אוכל מטבע של השם. זה כאילו להיות גסט של השם בבית שלו, רק בגלל שהם מדברים על ידי השם, הספירות של השם יוצאים על המטבע. רבי חנינה בן חכיני אומר, מישהו שעומד במידה של הלילה ועומד ברחובים. עכשיו צריך לזכור שברחובים 2000 שנים לפני לא הייתה כמו היום. הייתה ידיים יפה ולילות ניאון ועבודה וכוכבים ואתה יודע, זה עולם שונים. ובדיוק, אם אדם, כשזה תהיה גדול, אם אדם עומד במידה של הלילה זה ממש ריסק של הלילה. אם הוא יכול ללכת למקומות מסוגלות, כמו חולים, עולם, עולם, סקורפיון, עולמי, כל מיני דברים. אז ללחוץ בשבילה, אחרי שתהיה שחר, זה ריסק של חי. אז המשנה מזכיר, מישהו שלחוץ בשבילה. וגם מישהו שעושה את הרחוב שלו מלחמת מהלכות, רק הלכות מלחמת יכול להכניע. הוא מנסה את החיים שלו. אז הם באמת מספרים אחד שעובד בפורסטה במידה של הלילה, וזה יכול להיות מגניבים שם או ארוחים, למישהו שעובד ולא מלכות. כל מה שקורה לו זה ראש, כולל, איפה אני מקבל כולל שלי? אוקיי, אולי זה אימפורטנטי, אולי הוא מבקש עבודה, אני לא אומר לא, אבל הדבר הכי אימפורטנטי שהאנשים צריכים להזכיר זה שהצליחה של ה' פולימיר הוא לדעת כמה כמובחן כמופע. זה יכול להיות המרכז של החיים של היהודים. אנחנו רואים שזה הדבר הכי אימפריקטי לאשם. הקריאטור של העולם הוא מאוד מרגיש שלנו, של הילדים, שאנחנו עוסקים עם את התורה הזאת. אחר כך, מה העקב? הוא לא הביא אותנו רק לאכול ולשנות, כמו המנקים. וגם האגוי, זה מעניין. האגוי לא מנצח ללמוד תורה. אבל הגמרא אומר שהאגוי ששיץ ולמוד תורה זה כמו קוהן גדול בבית המקדש. אימאגן איזה ראשון רוסי ברוסיה, או איזה גרמניה בגרמניה, או חינוניה בקינה, שיץ ולראה תורה. אני פעם ראיתי סרטון על איזה ראשון באוסטריה. איזה ראשון באוסטריה. וזה ראשון באוסטריה, הוא עושה ויין, זו עבודה שלו, הוא מוצא ויין, ובשביל הטבעות שיש לו, כל מה שהוא עושה הוא שיץ ולראה גמרה. גוי באוסטריה, שיץ ולראה גמארה, הוא ידע את גמארה, הוא ידע את נמצאים כל הרבים, הוא נשמע ללאר גמארה. זאת דברו שלו, זה גוי. אתה מבין? אז מישהו כזה, גמארה אומר, אם הוא שיץ ולראה תורה, זה כמו קוהם גדול. ואז נמשיך, זה אומר ככה. רבי נכוניה בן-הכנע שאל, כל המקבל עליו עול תורה. זאת אומרת, כל אחד שלנו צריך ללכת לפעמים לדוקטור, למוטור, למרחקים, להתנגד לדוקטור, לילדים, לפסיכולוגים וכו' וכו'. כל הדברים האלה. כל אנחנו יש הרבה חסר זמן, נכון? צריך ללכת כאן, צריך ללכת כאן, יש להתנגד כאן. מישהו שיודע שמאז עכשיו אני לא אומר על כל שום דבר בעצמי, חייבת לתאר את כל הזמן שלי, והמצב של חיים שלי הוא התורה. אני לא אומר על כרס, אני לא אומר על תנועה, אני לא רוצה לרחוץ זמן, אני לא אומר על אוכלית, זה קל, זה קשה, כל הדברים האלה אני לא אומר עליהם. באמת אני רוצה להיות עבודה גדולה של השם. אז אוטומטיקלי, השם חייבת את כל הפרובלמים האורדניים שיש לכם. ואני ראיתי את זה בעצמי, יש לנו בישיבה כל מיני תלמידים, אינם מאוד סריאליים, ואינם לא כל כך סריאליים. האנשים שלא סריאליים, זה גם משהו טוב, אפלי שהם תלמידים כמה שעה ביום, יותר מאחר שהם בבית ועושים סצינות, לא? אבל יש קצת שהם יודעים כזה, שאתם יודעים שאתם לא יכולים להצליח להם לעשות כל משהו בשביל ללמוד. כשהם אוכלים, הם ללמוד. כשהם יכולים ללמוד, הם נפגשים כשהם ללמוד. כשהם יכולים ללמוד, הם נפגשים כשהם יכולים ללמוד. כשהם ללמוד, הם נפגשים ללמוד. כשהם יכולים ללמוד, הם נפגשים אבל כשהם הם אוהבים את זה כל כך הרבה, יכולים הם לא רוצים לשחרר דקה. ללמוד. נגיד, ברחוב ישיבה, אחד מהישיבה הולך לשחרר בפארק. אתה שואל אותם כשהם יכולים ללמוד, הם נפגש להגיע. לא, לא, הם תמיד עושים סליחה. אתה יוצא ואתה רואה שהם יקבלו ותלמדו. הם נותנים את כל הדברים האלה, הם לא יודעים, הם כבר הגיעו לדבר כזה. לפעמים אני תלמיד את האנשים האלה. אני אתן לכם דוגמה. לפעמים, אתה יוצא ותחזור לטלפון חדש. זה יכול להיות עשר שנים. אתם עדיין רואים שזה כמעט נמצא מהמסגרת. מהרגע הוא קבל את זה, כל מילה קבלת קבלת קבלת קבלת קבלת קבלת קבלת קבלת קבלת קבלת קבלת קבלת קבלת קבלת קבלת קבלת קבלת קבלת קבלת קבלת קבלת קבלת קבלת קבלת קבלת קבלת קבלת קבלת קבלת קבלת קבלת קבלת קבלת קבלת קבלת קבלת קבלת קבלת קבלת קבלת לפני שהוא היה עם הכאב, האנגלית שלו הייתה חליטה. קבלת לפני שני שנים הוא קבל היה עם הכאב, לא אחת פעמים הוא הלך לגארג'ה, לא אחת פעמים, אף פעם. הוא לא היה צריך לדבר עם הכאב. כשהוא הלך לישראל, הוא שולח את הכאב לדבר אחר, וכל שבוע הוא בגארג'ה. זה רק לתת לך דוגמא, למה? ישראל אמר, אתה אוהב אותי, אתה נותן את כל שם שלך לתורה שלי, אני נותן לך את כל הדברים ולחלומים הקטנים שאני נותן לאנשים, אתה נותן את זה. אפילו לבחור את הליסנס, הוא כבר נכנס למוטובילים, מישהו אמר לו, אתה לא צריך לתת 15 דולר, יש אחד, הוא יכול, הוא יכול לעשות את הכל לך. בפעולה האחרונה, אז אני אגיד לו, אני רוצה לדעת איך אשם יחזור חצי יום שלך כדי ללכת אל המקום הזאת ולשתתן להם אונליין. עכשיו יש לי התגובה. אתה רואה, אנשים כאלה יושבים בפחדה. זה נקרא, כל מלכות וכל דרך ארץ. כל השארים האחרים שיש לבניים, הוא אוטומטיאלי נמצא בסביב מה? בכל מקרה, אני לא מעניין בזה. אשם, אני רק רוצה לאכול, תביאי לי קצת ברית, מטרס לנסוע, אני שמח. כל הידיעה היא שאשם תמיד מזכיר לנו, אל תתעורר מהעולם הזאת. אתה נפגש בזה, אתה נפגש במדינה. ה' תזכור לנו תמיד, זה לא מה שאני אקבל לך פה. אהה, זה יכול להיות מגניב, אבל אתה לא פה בגלל זה. תשימו לב, כל כך שאתם מורידים מנהל חדש. תמיד, זה יקום עם איזשהו דמייגה. סקראצ'ט בפעם האחרונה, אחד הלגים הוא קצת קרוקד, הפספל. זה תמיד צריך להיות משהו. למה? למה זה? אתה יכול לחזור לכסף של עשרה אלף אלף דולר, הוא יפה, הוא יפה, הוא יפה, הוא יפה, הוא יפה, הוא יפה, הוא יפה, הוא יפה, הוא יפה, הוא יפה, הוא יפה, הוא יפה, הוא הוא יפה, הוא יפה, הוא יפה, הוא יפה בגלל שהאנחים הם כל כך מרגישים מהחיים הזאת, הם חושבים, וואו, זה עושה לי שמח, ולאשם הוא נפגש כל כך שהיהודים היו כל כך נפגשים במקום שלהם, שהמחשב עושה להם שמח, או סוט, או אני לא יודע, כל מיני דברים כאלה, כאלה כאלה כאלה כאלה כאלה כאלה כאלה כאלה כאלה כאלה כאלה כאלה כאלה כאלה כאלה כאלה כאלה כאלה כאלה כאלה כאלה כאלה זה כאלה כל כך חשוב שכשאחד כאלה כאלה כ יצא מרגישה כל כך שמחה מהחשוב הזה, זה מושג שזה מאוד אמפטי מבחינתו. בגלל שהאחד שאוהב את התורה, הוא לא יודע על איזה מושג יש לו, כמול שהוא מגיד את הזמן. יפה, ארוך, מגניב, נעים, לא נעים, או התיאר. כמו היום, אתם רואים את הילדים בישיבות. זה לא מה שהיה. אנחנו לא יכולים לדבר על עצמנו. הילדים היום בישיבות והילדים בערך 40 שנה, זה לא נכון. איך אתם יודעים? כשילדים נמצאים עם אדם, הראשון שעובדים עליהם, זה לראות, אה, אני יש לי אחד יותר טוב. זה כבר מוכן לכם שהילדים הזהם לא יותר. למה? ילדים בנושא העולמי, הם יכולים ללכת עם הסוט האחד כל שנה, וזה לא יחסיד אותם. בתורה, בגלל זה, אחד הדברים שה' נפגש את הארץ ישראל עם, זה שהם לא היו צריכים להחליט את אלפתיהם ל-40 שנים. זה מגישה להם, זה לא משנה דריגטורית, אם אתה אומר לבן אדם, של 4 שנים אני מנסה לדריג את הסוט הזה, רבי, 4 שנים, כל יום את הסוט הזה, הוא אמר, הזה מגניב, זה לא נורמל, זה ענקי, אל תשכחו אותו, אבל בזמן של התורה, כשישהם יכול לתת להם כל מה שהוא רוצה, בלב הוא יוצא מהשם, הכל מה הוא אמר? שמלטך לא בלטה. שמלטך לא בלטה. שמלטך לא שמלטך לא בלטה. שמלטך לא בלטה. שמלטך לא שמלטך לא בלטה. שמלטך לא בלטה. שמלטך לא בלטה. שמלטך לא בלטה. שמלטך לא בלטה. שמלטך לא בלטה. שמלטך לא בלטה. שמלטך לא בלטה. שמלטך לא בלטה. שמלטך לא בלטה. שמלטך זאת אמפיינס. לא בלטה זה אמפטנס. אני יודע שאני מדבר במקום מאוד גדול, ואני רק רוצה שאתם ידעו איך רחוק אנחנו מבחינת האמת של השם. מה שיושב לשם, מה שיושב למדינתנו הרחוקה, זה כל כך דורות. אבל הידיעה היא, כמה זמן אנחנו נשאר נגמרים? זו השאלה. אנחנו רוצים לעשות משהו על זה? או אנחנו רוצים לתת את החיים שלנו לפעמים? 70 שנה, מנסים שאנחנו רליגיים, ובאמת, אנחנו לא אפילו במקום הראשון. אז, מישהו שמתייחס כל הזמן לתורה, ה' יחזור לו מכל האבלגנציות האחרות בשבילה. אבל מישהו שמתייחס ללכת לראות את הבעיה של לראות תורה, כמה הוא יכול, למשל, הם מבקשו בישיבה, אנחנו צריכים מלחמתי לבוא ולהביא את האצבעה כל האחרון. תמיד יפהר יפהר יפהר יפהר יפהר יפהר יפהר יפהר יפהר יפהר יפהר יפהר למה? זה עשרה דקות מהלכת. ללכת זה קשה. או, יש לי עשרה דקות עשרה דקות. אני מגיע לכאר, אני מנסה ללכת, אני רואה אנשים ברחוב. אני תמיד אומר לתלמיד שלי, למה אתה האחר שבאת את המלחמה? הוא אמר, מצווה, לא? אני עומד על כולם. אני אמר, לא, לא. תגידי לי את האמת, האם אתה באמת מלחמת בגלל שאתה חושב במה האנשים פה יאכלו? או אתה רק עושה את זה בגלל שזה עשרה דקות עוד לנסוע? אם אתם באמת אוהבים את התורה, אתם לא תאמינו שאתם יכולים להצליח בפעולה אחת. כי אתם יודעים שהתגובה שאתם הולכים לפסק בפעולה אחת, רק בגלל שאתם עושים קצת מצווה לתבוא את את החיים, תהיה תמיד מלחמת. למה צריך להצליח ראשון? כשאתה לא רוצה להתמודד, זאת אומרת שאתה אוהב את התורה, בגלל שבכל דבר אחר אתה לא תמודד. בכל דבר אחר אתה לא תמודד. למשל, אם אתה תקבל עבודה עבודה עבודה עבודה עבודה עבודה עבודה עבודה עבודה עבודה עבודה עבודה עבודה עבודה עבודה עבודה עבודה עבודה עבודה עבודה עבודה עבודה עבודה תשכחת להשתתף את הכבוד וללכת לקבוצה? בטח לא. מה קרה למצווה? מה אתם אוכלים? עבודה עבודה אתם לא מכירים את עבודה האנשים עכשיו, עב אתם קבוצים עשרה דולר עבודה. תלמיד תורס הרבה יותר מקבוצת עשרה דולר עבודה. רבי חלפתא, איש כבר חנן יצא, שכינם מצויה ביניהם. שנאמר, אלוקים ניצב בעדת אל. אשם, עדת אל. עדה, גרופ של יהודים. מה יקרה אם זה 5? מה יקרה אם זה 3? אפילו שני, וכמו שאמרנו, אפילו אחד, כל אחד שתלמד, יש איזה מילה של רוח של ה' בשכינה באותו מקום. רבי אלעזר באיש ברטוטה אומר, תן לו משלו. שאתה ושלך שלו. שאתה ושלך שלו. שאתה ושלך שאתה ושלך שלו. שאתה ושלך שלו. שאתה ושלך שלו. שאתה ושלך שלו. שאתה ושלך שלו. שאתה ושלך שלו. שאתה ושלך שלו. שאתה ושלך שלו. שאתה ושלך שלו. שאתה ושלך שלו. שאתה ושלך שלו. שאתה אנחנו עושים חיים, כל אחד עושה איזה מיליון מיליון. אנחנו צריכים לתת מינימום 10% מהנדס, אפילו 20%, זה יחיד מזה איך גדול אתם באמצעות. אז כשאנשים נותנים, וואו, אני נותן כל כך הרבה. זה מאוד קשה, איך אני מקבל כל זה? אז המשנה אומר, קבלו מהמשך שלו. בכל מקרה זה משך שלו, אתם לא עושים לו איזו עבודה. הוא שואל אתכם לקבל. אז קבלו מהמשך שלו, כי אתם וכל מה שאתם רוצים זה באמת משך שלו. וגם זה אומר עם דוד המלך, כי ממך הכל ומידך נתנו לך. כל מה שלך, וכל מה שניתן לך, הוא נתן לך בכל אופן. לא להשכח את זה. אם מישהו לוחץ ברחוב, ומנסה ללמוד תורה, כשהוא לוחץ ברחוב, והוא תחתן, בגלל שהוא ראה עולם יפה, והוא אומר, איזה עולם יפה אשם הכנת. מישהו ככה, חייבת לרצון או לרצון? מה אתה חושב? האנחליקט מנסה ומנסה ללמוד תורה, הוא מנסה ללמוד, הוא מנסה ללמוד את מה שהוא מנסה ללמוד בישיבה, בגדול, הוא מנסה ללמוד. ואז הוא ראה עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד עוד ע זה לכל מי שלא עושה משהו, זה מצווה, אבל לכל מי שתלמד תורה, להחליט דקה מהתלמידה, אפילו לזה, זה חלום, לא משחק. אז כל מי ככה, כל מי ככה, הוא ממש ריסק את החיים שלו. כמובן, אנחנו מגניבים קצת, זה כמו אנלוגיה. רבי דוסטאי רבי ענאי, קוראים לו רבי מאיר. מישהו שכח את המשנאות שלו, הוא מלמד את כל המשנאות, ואז הוא כח את המשנה. גם הוא מלמד את החיים שלו. מה היחס? בגלל שהתורה אומרת להיות מיוחדת ולהתראות את השלב שלך מאוד מיוחדת, שאתה לא תשכח אף פעם את הדברים שאתה רואה. זאת אומרת, לפעמים אנשים מנסים ללמוד, ואז הם מנסים ללמוד מה שהם מנסים ללמוד, הם לא מנסים להתקדם. ואז אחרי עשרה, אתה לא זוכר משהו. אהה, אתה מנסה, אתה מנסה, אתה מנסה, אתה מנסה, אתה מנסה, אתה מנסה, אתה מנסה, אתה מנסה, אתה מנסה, אתה אתה מנסה, אתה אתה מנסה, אני לא זוכר, מה זאת אומרת? אתה אתה עוד 20 שנה בישיבה ואתה לא זוכר כל מה שתלמדת? מנסה, אז אתה מנסה, המינימום הוא להתגובל על כל מה שתלמדנו לפעמים 4 פעמים. 4 פעמים. אם לא אתה תלמדת 4 פעמים בכל פאגה, אתה לא תזכר. מנס אבל אם רוצה לזכר את זה לחלק של החיים שלך, אפילו 8 שנים לאחר כך, לדעתי על הכל קשה, אתה צריך ללמד 101 פעמים. זה סקר בנומבר הזה. זה מה שקיר סלומון אמר לנו. אתה רוצה ללמד ולמיד לומד? 20, 40, 50 שנים אחרי שמישהו יחזור לך בלילה של 3 בערב? מה זה המשנה בבראכות, ספר 2, המשנה השניה, או אתה אומר לו בקרוב? 8 שנים אחרי, למה? כל שירת חטאו קודמת לחוכמתו, חוכמתו מתקיימת. וכל שחוכמתו קודמת לעירת חטאו אין חוכמתו מתקיימת. Translation. There are two things about the person. One is his wisdom. And one is his עירת שמיים, his fear from Hashem, which means how he keeps the mitzvot. When you see a person that knows a lot of Torah, but is not so careful keeping the mitzvot, כל התורה שהוא יכול לדבר עליהן, בטח אחד יפה ויהיה נפל. אם אדם לא ידע כל כך הרבה, אבל כל מה שהוא ידע, הוא חייב להשתתף בו סטריקטי, אפילו כל מה שהוא ילך ללמוד, יהיה חייב לו. למה? מה קורה ראשון? מה יותר חשוב? הנכון? או להשתתף הנכון לעבודות? אם אדם ידע כל כך הרבה תורה, ובאמת, הוא מדבר כל יום על השונרה, זה לא סטריקטי כושר, אתה יודע, הוא עושה כל מיני אלו דברים רעים, איפה בדיוק את התורה הזאת מביאה לו? הדעה היא, איך אתה יכול לדעת אם אדם יש בלשון בתורה שאתה מלך, כשאתה רואה איך הוא מפגש? השולחן אהרוך אומר, שאם הלך, הלך שלך תורה, הוא לא מרחק, אתה לא מוכן ללך תורה ממנה. אז אם אתה יכול לדעת על אדם שמישהו שמישהו שמישהו שמישהו שמישהו שמישהו שמישהו שמישהו שמישהו שמישהו שמישהו שמישהו שמישהו או הוא עובד שמישהו עם זמן, הוא מפריע אנשים במדינה. שמישהו נראה נו, הוא גם עובד, ויש לו את המדינה, והוא לא אנהלי. הוא מפריע את חברתו, הוא נותן להם סיכוי ולא מבקש את העולם שלו, הוא אומר להם שזה חדש והוא מוצא משהו שזה לא חדש, הוא מפריע את הדיווית, וכשהוא יוצא הוא עושה שחילול אשר. ואז בבוקר, אחרי השיעור, הוא נותן שיעור ושיעול. לא, אל תלמיד אותו. אין בלשון בטורה כזאת. למה? בגלל שה' עושה את זה בטורה, ולערשה אמר השם, מה לך לספר חוקיי? השם אמר לבנים, מי נכניס אתכם כאן ללכת את המדינות שלי? אני לא מעניין אתכם. כשה' עושה את זה בטורה, גם בטורה הוא לא מלכת בלשון. אז צריך להיות מאוד מיוחד על מי נלמד בטורה. כי תבואו לי, יש הרבה פייקרים שם. וזה למה אנחנו נראה כמו שאנחנו נראה. אז השולחן ערוך אמר, תלמיד חכם שמדעותיו ראות, נבלה שרוכה בשוק טובה ממנו. מישהו שיודע הרבה תורה, אבל הוא מבחין, הוא מגניב, הוא מבחין, הוא מגניב, הוא מגניב, הוא מגניב, הוא מגניב, הוא מגניב, הוא מגניב, הוא מגניב, הוא מגניב, הוא מגניב, הוא מגניב, הוא מגניב, הוא נבילה מגניב, שרוכה, הוא מגניב, הוא מגניב, מגניב, זאת אומרת הוא שרוכה מגניב, הוא מגנ מותנית ברחובה היא כבר יותר טובה שלו למה? שרוכה מותנית לא יותר חוץ? שרוכה מותנית היא מותנית, זאת אומרת, זה לא חלום שלה אבל הוא מותן בגלל שזה חלום שלה זה שונה, אם זה חלום שלך או אם זה לא חלום שלך אתה מבין? אף אחד לא נפגש כדי להיות נפגש או קטן או שוט או כל משהו או עם חלום אף אחד לא מתחפש לזה, אתה מתחפש רק לדבר שאתה חייבת לעשות בגלל זה אתה מנצח הידיעה שלמצוא את התורה שאתה מנסה ללמוד היא להחליט על מה שאתה מנסה ללמוד. אם אתה מנסה ללמוד כמו שזה במקום, אה, אבא, אני לא בקורט עכשיו, אני עבודה, כשאני בקורט אני מנסה להיות כמו עבודה. עכשיו אני קלאון, בגלל שאני עם ילדים שלי, בסדר, עם הלכות זה יכול להיות. יש דוקטור בבית שלו, כשהוא בבית שלו הוא יכול להיות כל מה שהוא רוצה. אבל עם התורה זה לא שני קטגוריות. מה שאתה מלמד, זה כמו שצריך להיות. אם אתה מלמד שיש מצווה להיות גניבה, אתה צריך להיות גניבה. מצווה לא להיות גניבה, לא יכול להיות גניבה. אם אתה יודע שאתה צריך להתאם לאשם, ואשם רואה אותך כל שנה, אתה צריך להחליט. אם יש לך שני חיים שונים, רק פה, כשאתה במדינה, כשזה כל אנשים רליגיים, אתה מאוד רליגי. ואחר כך אתה יכול ללכת לפורטו-ריקו, אתה חולד את הרגלך, אתה נותן קאפי בייסבול, והשני, הם נמצאים לך במרחק עם כל האנשים נקדים בפורטו-ריקו. מה אתה עושה פה? אתה מתלמד בנשיבה, לא? מה אתה עושה פה? אה, אה, אה, אנחנו צריכים קצת רעש לפעמים. זה מובן שזה נפגש מהחקר שלו. כי זה... זה לא יכול להיות שהאנגלית תהיה רליגית 2-3 שנים כשהוא נמצא באותו מקום, וכל פעם כשהוא הולך לרחוץ לויגאס או להונג קונג, פתאום הוא נמצא רליגי. זה מראה לך שגם כשהוא נמצא ברליגיה, הוא נמצא רליגי, זה כבר רחוץ. האנגלית לא יכולה להחליט את האידנטיטיה שלה. היפוך קושי אורו ונמר חבר בורותיו. הלאפרד. הלאפרד יכול להחליט את השלב, את החברה, את כל הדברים שיש לו על הראשון. הוא לא יכול להחליט. אז זה כמו שמי אשם לא יכול להחליט. אותו דבר, שמי שחר לא יכול להיות שחר או שחר יכול להיות שחר, או שהלאפרד לא יכול להיות שחר. אותו דבר פה, אם אישה היא צדיקה, היא צדיקה בכל מקום. אם אתה רואה אותו פעמים שזה לא, או לפעמים אתה רואה אנשים רליגיים, שהם עובדים בכל מיני אינשורנטים, פרודים, טריקים, אתה יודע, טריקים UPS, הם קיבלו את הפקדה, הם לא מפגשים, הם כבר קבלו אינשורנט. אז כשאתה אומר להם, היי, מה אתה עושה? זה נגד התורה. אני אומר, היי, התורה היא במונסי. עכשיו אנחנו במנאטן, אנחנו צריכים לעשות את החיים שלכם. זה, אתה רואה, האנחן הזה לא רליגיוסי, זה כולה פסיקה. אם אתם רליגיים, זה לא משנה איפה אתם, אתם צריכים להיות חייבים, לא משנה איפה אתם, איפה אתם בשינה, איפה אתם במונה. אתם לא משתמשים בשום דבר בלי סליחה. לרחוץ, זה מוכן שאתם לא משתמשים, זה כל מה שחשוי. אני זוכר שבדיוק אחד, אחד הרליגיים, בא אלי לי, לרחוץ לי חיים. אבל לא לי. הוא לא בא לי לרחוץ לי חיים. לרחוץ לי חיים לאנשים גדולים. שהוא יודע שאנשים קבלים פוליסיה והם המנצחים לשלום של האנשים קדימים אז מה הטריק? הוא אומר קבלי אינשורנט לשלום של האנשים קדימים בידיו שלו הוא מראה שזה 70 הם עשו ארגון, זה באמת 80 אבל הם לא יודעים, כשהם באים מאירופה הם עשו ארגון בידיו שלו הם החלטו את הזמן ב-10 שנים אז אני יודע אותו, אנחנו יודעים את הקבלה, אני יודע שהוא 80 אנחנו יודעים אפילו של הילד, הוא יש ילד שכמעט 60, אז הוא לא יכול להיות 70 אבל אתה יכול לדעת את ההחלטה בקבוצה ב-70 וב-80 ב-70 אתה תקבל 300-400 דולר בשנה ב-80 זה יכול להיות 2,000 דולר בשנה בגלל שזהו, הוא כבר בקבוצה אחת במשך החיים הבאים אז אני אמרתי לו, אבל אני לא מבין, אבל זה מגניב אתם מגניבים זמן מהם אז הוא מסתכל עלי ואומר, למה? זה עבודה שהם לא יודעים. הוא אומר, נו, אני מראה לך שזה טוב. אז עכשיו, ב-1 דקה, אני לא יודע, אולי הוא מנסה להסתכל שזה שוק. אולי הוא ידע כל הזמן, והוא עדיין עושה את זה בטח. הוא ראה אותי כאילו הוא מלמד, הוא לא יכול להגיד משהו, הוא הולך מאחור לאחד לאחד, וקבל אינשורנטים. אני אמרתי לו, תודע ותראה, בסוף, האנגלית הזו יחזירה את כל האנשים שקבלו פלסטינים עליהן. הוא ממשיך להחזיר כמה שנים. כולם מבחינים שהאנגלית הזו יחזירה, וה' אומר, אתה יודע מה? כמה אתה מבחין שהאנגלית הזו יחזירה, כמה יותר היא יחזירה. למה? זה מה שאתה רוצה לעשות את הכבוד של אחר אנגלית. ואז יש עוד דבר מעניין, כל שרוח הבריאות נוחה ממנו כל אנחן שכל אנחן אוהב אותו, אף אחד לא אוהב אותו, אף אחד לא מדבר רעיון עליו, אף אחד לא יש משהו רעיון להגיד עליו. מישהו כזה, אוטומטיקלי, יש דברים טובים במלכה. אפילו אם הוא לא האנחן הכי רעיון, רק האמת שאתה לא יכול למצוא אף אחד על הארץ שיש משהו רעיון להגיד עליו, זה עומד לו הרבה. בצד האחרון, מישהו שכמעט כל מיני אנשים יש לו משהו טוב עליו, אפילו אם הוא קבל את המצוות, הפקד שיש לך כל כך הרבה נפחות, כבר עושה את הסיטואציה שלך לא כזו טובת. אתה יודע, אחד, הוא בא לרבי, הוא אמר, רבי, אני נפגשתי לדאגה הזאת בשידוך, להתמודד. למה אתה צריך להגיד לי על אשתה שלה? הם חייבים במקום הבא. אז הרבי אמר, נלך למקום הזה, כשאתה יצא מהטרן, הראשון שאתה רואה ברחובה, תפסו אותו ותשאלו על הקבוצה הזו. כל מה שהוא אומר לך, זה מה שאתה עושה. אם הוא אומר לך שזו קבוצה טובה, תגמרי אותה. אם הוא אומר לך שזו קבוצה טובה, תקח את הטרן ותרצה לביתה, אלא להגיד אותה. רבי, מה שאתה אומר, אני עושה? הוא יצא מהטרן, הוא יצא לבית הזה, הוא יצא, אתה יכול לדעת את התקופה, הראשון שיודע אותה, ברגע, הוא אמר לו, אוו, איזה גדול, אבא, אני אוהב אותו, זו גדולת תקופה, גדולת אישה, הכל נכון. אז הוא הלכה, והוא נפגש. הוא אוהב את האישה, הכל בסדר, הם נפגשו. פשוט כשהוא התגלגל, בשנה אחת, בכל מקום הוא הולך, אנשים אמרו לו, אתה הוא שהגלגל? וואו, חייבת אבי, איזה חטא. איך אתה עשה כזה חטא? אתה יודע איך הרבה שידוכים היא הייתה אוכלת, ולא אחד היה רוצה אותה? אז הוא אמר, למה? מה קרה? הוא אמר, אבי הוא הכי גדול. אתה יודע איך הרבה אנשים הולכים את הכבוד שלהם, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, אז הוא הלך רגע לרבי הוא אמר רבי, כל מי שבמדינה ידע שהם רבים אתם יודעים את כל מי, בטח אתם יודעים שהם רבים למה אתם לא מורכבים לי? אז הרבי אמר לו אני יודע שבמדינה יש אלפים אנשים ואני יודע שכל מי שבמדינה אוהב את הקבוצה חדשה חדשה חדשה חדשה חדשה חדשה חדשה חדשה There's one person that is just as bad as them and he loves them. מין מצאת מינו. אני אומר לעצמי, מה היכולת של כל האנשים במדינת, שהאנשי הראשון שאתה תשאל אם הקבוצה הזאת טובה או לא תהיה כאלה מה היכולת? 1-10,000? אם של כל האנשים בעולם, ה' נשלם לך את האנשים להגיד לך שהם טובים, אתה צריך לנסוע מאוד טוב בלילה, למה? בגלל שאתה יודע שאתה אחד מהאנשים בעולם האנשים שיכולים להשווא שהם מתי, שהם נכנסים לסולמי. אין לך דעות אין לך דעות אז אני חושב שזה יכול להיות קווינסידנט אז ה' רוצה לך להתגונן ועכשיו תסתכל על עצמך למה אתה נמצא עם הקבוצה הזאת מה? האנשים הטובים לא צריכים להתגונן? הם צריכים להתגונן עם מי? עם האנשים הטובים כאלה זה מה שקורה, זה היה תמיד כך אז רבי דוסה בן הרקינה קורא, שנה של שחרית, סליחה במרחק, מגיעה מאוד לאט, מגיעה למרחק, מגיעה למרחק, מגיעה למרחק, מגיעה למרחק, מגיעה למרחק, מגיעה למרחק, מגיעה למרחק, והם יושבים ביחד עם כל האינגורנטים בשול, מגיעה הם לא יושבים בשול לפגוש, למרחק, הם יושבים לדבר על מגיעה למרחק, ה'ה' ו'דה' המחזיקה, המדינה, מגיעה למרחק, מגיעה למרחק, איזה מרחב אתה מקבל, איזה מרחב, איזה מרחב מגיעה ל צריך לקחת. אתם יודעים, אתם יודעים, אתם יודעים, אתם יודעים, אתם יודעים, אתם יודעים, אתם יודעים, אתם יודעים, אתם יודעים, אתם יודעים, אתם יודעים, אז הוא קורא, מישהו שסליחה, חייבת את הזמן, חייבת עד 10, 11, 12, איזה דבר, עבוד עם האיגנוריאנט, מנסה לדבר עם ארכיאולוגיה, הוא מנסה לחייבת את החיים שלו. מוציאים את האדם מן העולם. חייבת את החיים שלו. את יודעת, אני ראיתי אחד, אני לא היה רליגי, אבל הוא היה מאוד מאוד מוצאי בכל מה שהוא מנסה, אפילו אם הוא היה קרוק, או ליאר, הוא היה מנסים את האנשים, הוא היה מנסים את הכל, הוא היה ראשי קאנאליסט. אבל הוא היה מוצלח במדעים שלו, אתם יודעים למה? במהלך השבעה הוא היה כבר במדע שלו. אנשים סקולרים לא עובדים כל כך קשה, הם אוהבים לנסוע, אם הם יכולים הם נסועים עד 12, במיוחד אם הם נסעו הלילה לפני. אחר כך אתה רואה אנשים עובדים כל כך קשה, שזה לא מגע, שזה עובד מאוד קדימה. האנחן הזה, לא משנה מה, כמעט שבע שעה היה במקום שלו. אנשים עובדים כל כך קשה, אז הוא ראה תוצאות בעבירה שלו. הרבה של האנשים, במיוחד באמריקה, הרבה של המאמרים, הם לא נפגעים. 9, 9.30, עשרה. בישראל, עשרה, המאמר נפגע עם החברים כבר. עשרה בבוקר, המדברים נפגעים. הרבה מקומות שאתה יכול ללכת. אם אתה עובד במקום, במדינה, אופיסיאלית, זה נתחיל ב-8. שלו גם במלכה. איזו מלכה נתחיל ב-7 בבוקר. אתה יודע, כדי שתהיה לך ברכות באנפקטים שלך, אני לא מדבר על תורה ומצוות עכשיו. מדבר על עבודה רגלית. It's very important to start the day early. You start the day early, your day will be blessed. You start it very late, you see that you would not be successful in anything you do. Then... Someone who disrespects חול המועד. You have first holiday, second holiday, in between you have חול המועד. זאת אומרת, הוא עובד כמובן, הוא לא מתייחס, הוא לא מתייחס להלכות בשולחן הרוך. ומישהו שקיבל את הסנקטיפי סקרפיסים, הקודשים, ונחש את זה עם ידים אי פורות, ונעשה את זה טעמי, נעשה את זה אי פורות. ומישהו שמתעורר את חברו בפובליקה, בפנים של אנשים. למה אתם מגעים? אני ראיתי אתכם שם. לא, זה לא נכון, זה לא אתה, זה מישהו אחר. כל מיני דברים כזה שאתם שומעים כל הזמן. אוי, אתה מקבל הרבה גזען, מה קרה? משהו שאתה נגמר, אני רואה שאתה אוכל הרבה דברים כאלה שיכולים להיות קצת צחוקים, לפעמים יכולים לנגמר אדם או מישהו שעושה סקס קרימס עם הלדים ולא רואה את הקווננט שלו עם ה' ברית מילה ומישהו שמודיפיה את התורה בסדר שלו זה אפשר! אתה יכול להשתלח מהגויים! מי אמר לך שאתה יכול? רק מהגויים זה עבודה! אני לא אשתלח מהגויים, רק מהר! כל מיני חיים שהם עושים להשתלח את העבודות שלהם, להשתלח את עבודותיהם אפילו אם הוא ידע הרבה תורה! זאת אומרת, הוא מלך הרבה תורה, אם אתה לא מלך, אתה לא ידע. אפילו אם הוא עושה הרבה דברים טובים, הוא לא יודע מה לעולם. מה? מה לגלות חולה מועלת? כי הוא אומר, אהה, זה יום רחוק, נראה, אנחנו מוכנים לדרום, אנחנו מוכנים להשתמש באלקטריקט. אז מה הבעיה, אם אני הולך לדבר המדעי? מה הבעיה? מי שמאלה אחרי יהודים בפולק, סקס קיימס, מודיפיינג את התורה ומסיימנים את הדברים האלה לאנשים שאתם רוצים להשתמש בזה, זאת אומרת, אם יש לכם אגנדה ואתם רוצים לראות משהו, אז אתם מנסים להשתמש בזה לגבי אגנדה שלכם, אפילו אם הוא יודע הרבה על התורה, והוא עושה הרבה דברים פוזיטיביים, זה עדיין יחזור את העולם שלו. זה ריסק גדול. במיוחד עם מלבים פניך ורוב ערבים כאילו שופך דמים כאילו שופך דמים כאילו שופך דמים כאילו אתה מתחיל לגדול בצבע שלך, למה? בגלל שהרחבים, הרחבים שופך דמים הרחבים בשלב, בתחום של השלב, הם כולם נפגעים ומה שאתה רואה, הרחבים זה באמת חלב אם לא הייתה לך חלב, וכל החלב היה יוצא מהאורגנים, מהסיסטם רק האמת שאתה מגעל את האנשיה, יכול להגיד שהחלב יצא בצבע שלך ונפגע, זה כמה רחב זה זה מה שאני אומר, זה כמו שאתה מגעל את החלב כאילו שופך דמים. רבי ישמעאל אומר, אתה צריך להיות קל לראש ונוח לתשחורת ומקבל כל אדם בשמחה. תמיד אפשר להשיג אנשים חשובים. אם יש רבי במקום שלך, הוא בא מישראל, ולא ידע על המדינה, הוא בא לצלם את ישיבה שלו, אל תתלכי עד שהוא יגיד לך שבת ותבקש אותך אם תסתכל עליו ותביאו אותו למקום שלו. אתה צריך לרחוץ אליו ולהגיד, תשמע, אני יודע שאתה פה ואתה לא יושב בממשלה, אפשר לי לתת לך כאב? או, אני יכול לרכז אתכם עוד שעה או שתיים? או אם אתם נמצאים באיזשהו מקום ואתם צריכים עיד? אם אתם צריכים עיד, אני לא יודע, איזה משהו, יש לכם סוטקייס, יש לכם מקום לנסוע אתכם צריכים אדרסים של אנשים, אולי אני יכול להשיף אתכם, אני נותן לכם איזה חלק מהחברים רבים שלי שאתם יכולים להשיף להם, אולי הם יעזורו אתכם לישיבה אז כדי להשיף אנשים כאלה, זאת אומרת שאתם צריכים להשיף את אשם לא, אתם לא עושים את זה כדי לקחת משהו אתו, בכל אופן, אז נוח לתשחורת זאת אומרת, אפילו אם אתה אנשים עולם ויש מישהו מאוד יום שיודע תורה יותר מכך. במיוחד, האנשים המאורים מתאפסים. אם האנשים היום מקבלים יותר חשבות, נכון? אם מישהו הוא 60-70 שנים ויש לו חשבות ל-60-70 שנים ויודע הרבה תורה. אתה יודע, כמו רבי עובדיה יוסף, במשך ה-20, כבר הייתה גבירה גדולה. במשך ה-20. כשהוא היה ילד, אחד הזמן הוא בא מהישיבה וכל הבריסקי, הכי גדול של תלמידי החכמים בבריסקי הישיבה, עם רבי גדול, היה גדול, היו יצאים מהישיבה בשבת, היו כולם לוחמים עם הרבי והלילה של עובדיה היה לוחם ברחוב. ילדה? כן, ילדה. אז אמרתי להם, הוא היה תמיד שואל, מה שהרבי אמר? מה שלמדת היום? הוא תמיד רצה ללמד. אז הם אמרו לי, וואו, יש לנו שאלה גדולה. אנחנו כבר מגיעים לרעיון כל יום. הרבי שואל את השאלה, ואנחנו מנסים לראות איך תהיה התגובה. אז הוא אמר לי, זה לא יכול להיות, זה ברור ירושלמי, גמראי ירושלמי, זו פאגה, הוא מדבר על השאלה הזאת ומציג את התגובה. ברגע, הוא אמר להם את כל הפאגה במידה שלו, את הרעיון הוא כמו קומפיוטר. הוא נפגש מאוד. מי זה הלילה הזאת שיודעת את הרבי? הרבי הרבי הגדול? הוא לא ידע על זה? הוא עשה דבר גדול על זה בישיבה? וכן, זה כל פאגה. אז מה? אפילו הרבים הכי גדולים בעולם, איזו פאגה הם זוכרו, הם לא ידעו מה זה. אנחנו אנג'לים? אנחנו לא אנג'לים. כשהוא היה ילד, איזה הרבים הכי גדולים היו מאוד עוד. כשהם ראו אותו, הם עשותו לתת. בפנים של כל הקבוצה. למה? לראות להם שזה הגיאנט החדש. אפילו אם הוא היה ילד. אתם יודעים את הסיפור שהיום הוא נפגש מהישיבה לפני 3 ימים. ואת אבא שלו, הוא היה עם קטנה, קטנה קטנה. אז ראש הישיבה, רב עזרא עתיאה, היה רבי סיריין, רב מאוד חולי. הוא ראה שעובדיה לא בא לישיבה לפני 3 ימים. אז הוא הלכה לקטנה של אבא שלו, לשאול אם הוא חי. ואז הוא ראה שהוא קטן קטנה. הוא אמר, מה אתה עושה פה? אני אגיד לו, אתה יודע, אתה יודע, אתה יודע, אתה יודע, יודע, אתה יודע, אתה יודע, אתה יודע, אתה יודע, אתה יודע, אתה יודע, יודע, אתה יודע, אתה יודע, אתה יודע, אתה יודע, אתה יודע, אתה יודע, אתה יודע, אתה יודע, אתה יודע, אתה יודע, אתה יודע, אתה יודע, אתה יודע, אתה יודע, אתה אני עושה את זה לך, יודע קדם, הוא קיבל את הרגלות שלו, אני עושה את זה בשלב. ואז אחרי שהוא היה כאן, כל הקסטמנטים מהחברת הזאת ראו את הרבי רושי שיבאי קטן קטן. הם התחלו להגיד את אבא שלו, מה אתה עושה? אבא שלו יעקב, הוא היה. מה אתה עושה? אתה קטן קטן את הרבי. אה, אנחנו לא נכנסים. אז הוא אמר, אוקיי, רבי, סליחה לי, בואי, בואי, בואי לבית ישראל. וככה הוא חזק אותי. והיום הוא רבי הכי גדול בעולם. רק חושבו על מה יקרה אם אתה יכול לחזק בגרסלי. אחד הזמן, הוא חזק את שתי הרגליים שלו. שתי ידות, ואחד רבים מאוד גדולים הלכו לראות אותו במדיניה. הוא היה ב-20. אז הם אמרו לרבים, רבים, אנחנו יודעים שלכת לראות החבר'ה במדיניה זה מצווה מאוד גדול, אבל לנסות ללמוד תורה, אין מה לנסות לנסות. אתה הולך לעשות אחד מצווים ותפוס מיליון. זה הזמן שאתה הולך לנסות לנסות לנסות לנסות, אתה תפוס מיליון מצוות לעשות אחד. זה לא עובד. אז הוא אמר להם, אפילו אם אני לא יכול לדעת את המצב הזה, פרסונלי, אני צריך לבוא ולפגוש אותו. אמרתי, למה? אמרתי, בגלל שקשרתי איך הוא פגש את הרגליה שלו, זה נגמר לי, שזה יכול להיות אחד יום הכי חשוב של תלמיד חלחם בעולם. זה נגמר לי. אמרתי, איך אתה יודע? הוא היה עם רוח הקולה? הוא היה עם ראש? הוא אמר, לא, זה חברה. איך הוא פגש את הרגליה שלו? ובישיבה יש לך רכב, את יודעת, רכבים לפעמים הם מאוד גדולים, כל הפעם בצלילה, אתה לא יכול להצליח, אז יש לך רכב, הוא קטע על הרכב, והוא לקח את הרכב. עכשיו, הוא לא רוצה ללכת על יד ולארך, אז הוא נמצא על הרכב, והוא ראה 2-3 פג'ים שהוא צריך לראות מהרכב הזה, אז הוא נמצא על הרכב, הוא ראה, הוא הולך כל כך דיפי לתלמיד, לחשוב, כשהוא הכניס, הוא חזק את הספר והוא התחיל ללחוץ והוא חזק מהספירה, והוא חזק את שתי הרגלות שלו אז הוא אומר, מישהו שיכול לנסוע על ספירה וללמוד תורה ולמשל שהוא על ספירה זה מודד שהוא יכול ללכת כל כך דיפי לתורה, זה לא אנשים רגילים אני צריך ללכת ולפגוש אותו, הוא היה נכון, 60 שנים אחרי, הוא ראה את החודשים יש הרבה ספירות אחרות, זה לא הזמן עכשיו לזה רבי עקיבא אומר שחוק וקלות ראש מרגילים להרוואה. להיות צחוקים. תמיד רוצים לתפקיד להגיד צחוקים שאנחנו יצחקים על כל מה שאתה אומר או עושה. מגיע לך לתפקיד על כל מיני סקס קרימס. עם הבנות. מישהו רוצה להיות קלאון בגנג. ובאחר כך הוא יכול לעשות סין עם הלדים יותר ממישהו אחר. מרגילים את האדם להרוואה, בגלל שההתנגד, כשהוא יכול לעשות סין עם הלדים, האדם יותר מרגיש כמו כשהחברים שלו נותנים לו את התנגד. אווו, הוא ראה שזו ילדה צוחקה, זו ילדה צוחקה. ביום הבא, שבעה אחת, אתה רואה שהאדם עושה סין עם הלדים. אוקיי, אז אתה צריך לדעת, כן, פה וגם שם אתה יכול להגיד צחוק, אני לא אומר שאתה צריך להיות קלד כמו עיניים כל החיים, אבל אתה עושה את זה באדיקציה, אבל כל מה שאתה מיוחד עליו זה זה, איפה שאתה רואה, לפעמים בקלאס, זה ניאטמר של כל עבודה, יש תמיד אחד או שתי קלאסים בקלאס שאוכל את כל העבודה, למה? הם צריכים תנג'ן, אז הם תמיד מנסים להגיד לכל מי שרחק. מעשרות סייג לאושר כדי לראות משהו, כדי לחזור על זה, כדי לעשות חוויה סייג לה חוכמה שתיקה. אתה רוצה להיות מלך? אתה רוצה להיות מלך? לא מדבר כל כך הרבה. מדבר רק כשזה צריך. קבל את זה קצת, לדבר. לפעמים, אנשים קוראים לך, בשלושה ספרים, יש לך את המצב שלהם. לפעמים, אנשים קוראים לך 20 דקות, כדי להגיד איזה קטנה קטנה. אתה מנסה לא להיות רעיון, כי הם לא יודעים שהרבי כבר הבנה את השאלה ב-10 דקות. אבל הם רוצים לדבר. לפעמים זה לא עבור את השאלה, זה עבור מישהו ללשון אותם. רק לדבר. אני יודע שהרבי יביא את הטלפון וימצא להם את השאלה והוא ילך ללמוד. כי הוא כבר הבנה את השאלה ב-1 דקות. כשהם קוראים, הוא כבר ידע את השאלה, אבל הם מדברים ומדברים, אז הוא לא רוצה להחליט אותה קצת, ואז הם מתנגדים, אז בסוף, כשהרעיון בטלפון יחזור, הוא יחזור לטלפון, ויאמצו את השאלה, הם מאוד שמחים, שבשדה הם שמחים, אתם מבינים? אותו דבר בלקצירה, לפעמים יש אדם כשאתה קורא משהו, הוא יכול ככה. השבועי הוא מתכוון כדי לדעת מה זה השאלה. כי זה היה כבר מילים פעמים. כל פעם שהוא מדבר על הדבר הזה, פשוט מישהו יצא מהשאלה הזאת. אז הוא יודע את השאלה הזאת. אז הוא אומר, אוקיי, מה השאלה שלך? אז האנגלית מתחילה להגיד את השאלה הראשונה, אז הוא אומר, אוקיי, אני יכול להגיד. אבל תמיד, אתם רואים, האנחה לא מתחילה, הוא ממשיך לדבר. למה אתם לא מאמינים שהוא יכול לדבר? חווי זמן לכולם. למה אתם חווים עכשיו 2 דקות עד שאתם תחילו עם כל השאלה? הוא יכול לדבר כבר. אנשים אוהבים לדבר. כמה שאתם מדברים, כמה שאתם מתחילים לדבר. רק תפקידו על מה שאתם באמת צריכים להגיד. לגבי זה, אתם צריכים לדבר, שהבוקר ההולי אומר שהאנחה יש כמה שאלות שהוא יכול להגיד בעצמו. אם הוא מנסה להכניס אותם יותר קצת מאחורים ממה שהם מנסים, זו חיים קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת קצת. לא לדבר כל כך הרבה, ככה תחזירו יותר זמן. לא לדבר כל כך הרבה, כך תחזירו יותר זמן. לא הרבה, ככה תחזירו יותר זמן. לדבר לדבר כל כך כל כך הרבה, ככה תחזירו יותר זמן. לא לדבר כל כך הרבה, ככה תחזירו יותר זמן. לא לדבר כל כך הרבה, ככה תחזירו יותר זמן. לא לדבר כל כך הרבה, ככה תחזירו יותר זמן. לא לדבר כל כך הרבה, ככה תחזירו יותר זמן. לא לדבר כל כך הרבה, ככה תחזירו יותר זמן. לא לדבר כל כך הרבה, חביב אדם ככה תחזיר שנברא בצלם. Every human being is likeable, Hashem likes him just because he was created in Hashem's spiritual image, not physical image, spiritual image. That means every person in the world that was created has something spiritual in him, even the goyim. ביצען המלוקים עשה את האדם. חביבים ישראל, but the nation of Israel have extra specialty. They are even more liked by Hashem. שנקראו בנים למקום. Because the Torah said that Hashem told the nation of Israel, you are my children. And He never said to any other nation in history. ובנים אתם לאשם אלוקיכם, חביבים ישראל, יש עוד רציון למה אשם אוהב ארץ ישראל יותר מכל הארץ האחרים, כי הם האנשים ששיעולים ולמלכים תורה כל הזמן. אז אוטומטיקלי, כששיעולים ולמלכים תורה, אוטומטיקלי, אשם יותר רציון מיוחד לך, כי הוא אוהב אותך יותר מכל מי שלא אוהב. שנאמר, כי לא כך טוב נתתי לכם תורתי, אל תעזובו. I give you a great wisdom. Do not leave my Torah even for a minute. I think... תודה רבה.