Two speakers discuss disruptive behavior in synagogue services, where congregants talk loudly during prayers, discuss sports and politics, and use phones. They debate how this affects religious outreach and whether it reflects genuine commitment to tradition.
Chapters
אתה צריך לראות איך אנשים מגעילים את הפרעה, איך הם מדברים אתה לא יכול לשמוע את החזן, אתה לא יכול לשמוע את המדבר של התורה, והם מדברים על כל מיני מגעילים, על ספורט, על פוליטיקה, על עבודה, על שבת, כשתורה הלכתה בנבימה.
ויש עוד דסאסטר, איך הילדות נגמרו.
זה נראה כמו מוזיקה. עכשיו, אינה אומנית בסינגאג. היא הפגשת שאשם אמר שבבית שלהם אין אומנית, אני לא יכול להכניע. רבא מפחד עליהם.
למה? הם כולם רבים ומפחדים, והם יפגשו אותו. למה?
אנחנו רוצים שמונה לרעב את זה בעצמנו? להגיד לנו איך רחבים אנחנו? וזה עכשיו עדיף להגיע לסינגאג? אני רוצה לשאול את השאלה שלך, למה כל דקות הטלפון מגיע פה? כשאני התחלתי לדבר על אהבות בשול, אני חושב שיש אנשים פה שאוהבים בשול בשבת, והם אומרים, וואו, אני עדיף להתחלט, אני עדיף להתחלט את עצמי, נכון? כמו שסטאנט אומר, אוי, לא, אני מנסה להתחלט.
אוי, לא, איך אני אתחלט את זה? דיבורים טובים, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, א כמה רזיסטנטים יש לך זאת אומרת כמה סטאנטים מפחדים עליך יש איזושהי אורגניזציה שכמעט כל המONEY של קירוב הולך להם.
סטאנטים מאוד שמחים עם זה. למה? במיליון שנים הם לא יכולים לעשות אחד בעל תשובה. למה זה? הם יוצאים לאנשים הכי רחבים ויגידים להם, אשם אהב אותך, אל תפסקי, יש לך כבר קרבן. אתה יכול להגיד קריסטינה, אתה יכול להיות חלל שבת.
אל תפסקי, זה נגמר. אשם אוהב אותך, אתה יהודי!
אני אנשים שרוצים להיות רליגיים, הם פשוט
מגניבים אותו כל כך, אז למה אני צריך להחליט? תראו את האנגלית הזה עם הרגל, הוא אמר לי כמה אשם אוהב אותי ככה שאני, ואני הולך לאבן, בטח. זה כפי שאת אמא שלך היא יהודית, אתה הולך לאבן. אבל התורה אמרה את הפרסום.
אנחנו לא אומרים על התורה. אנחנו אומרים על מה אנחנו רוצים להגיד, אבל התורה אמרה את הפרסום.